ת"א 5509-11-14 אופל קרדן השקעות בע"מ נ' דוד שחר בע"מ ואח'

המבקשת (התובעת) עותרת לתיקון כתב התביעה ולהוספת סעד נוסף. בהמשך לכך, לעמדת המבקשת התביעה תהיה מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ויהיה צורך להעבירה.

מצאתי כי יש לדחות הבקשה, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

בכתב התביעה המתוקן נכלל סעד נוסף לפיו מתבקש בית המשפט "לחייב את הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו או שייגרמו לפרוייקט...".

מדובר בסעד ערטילאי המתייחס הן לנזקים שנגרמו והן לנזקים עתידיים שייגרמו. לא ניתן לתבוע בהליך משפטי סעד מסוג כזה, שכן אין מדובר בסעד קונקרטי. ככל שמדובר בסעד כספי – יש לכמת את סכום התביעה. ככל שמדובר בסעד הצהרתי – הרי שאין מקום לעתירה למתן סעד הצהרתי בדבר חיוב כספי, נוכח האפשרות לתביעה כספית.

אומנם, המבקשת מעריכה נזקיה בסך של כ- 3 מיליון ₪, אך אין בכך די. אם נדרש סעד כספי, אזי יש לנקוב בסכום התביעה (ואין מניעה כי הסכום יהיה מבוסס על הערכה) ובהתאם לכך יחול החיוב באגרת המשפט.

בנוסף, נקודת המוצא העולה מן הבקשה, לפיה הוספת סעד כספי שאינו מצוי בסמכות בית משפט השלום, משמעותו העברת הדיון בתביעה כולה לבית המשפט המחוזי – אינה נכונה.

על פי ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון עוד בע"א 29/58 בעניין לוי נ' עקריש, כאשר נתבעים סעדים כספיים וסעדים שאינם כספיים, והסעדים הנתבעים הם בסמכותם של בתי משפט שונים, יש להפריד את התביעות. ויוער, כי מבחן "הטפל הולך אחרי העיקר" אינו חל במקום שאחד הסעדים הינו כספי אלא רק כאשר מדובר במספר סעדים הנוגעים למקרקעין.

מכאן, שעל פי המצב המשפטי הקיים ועל אף הקושי הנובע מכך (וראה לעניין זה התייחסותו של כבוד הנשיא א' גרוניס בסעיפים 8-9 לפסק דינו ברע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר) יהיה על המבקשת להגיש תביעה כספית נפרדת לבית המשפט המחוזי.