ת"א 55062-01-14

1.לפני תביעת שיבוב בגין תשלום ששילמה התובעת למבוטחה עקב נזק שנגרם לרכבו בתאונה שאירעה בין רכבו לרכב הנתבעים.

2.בישיבה המקדמית ביקשה התובעת לקבל את תביעתה בהסתמך על פסק דין שניתן בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בהרצליה, בו התובעת הייתה הנתבעת (להלן: "ההליך המקביל"), ובמסגרתו נדחתה התביעה נגדה.

3.הנתבעות התנגדו לבקשה, בטענה שפסק הדין בהליך המקביל ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתיק המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 (להלן: "סעיף 79א") מבלי שסוכם מראש שהוא יהווה הכרעה גם בהליך זה.

4.במענה השיבה ב"כ התובעת כי המדובר בפסק דין לפי 79א הכולל נימוק המבהיר את דעתו של בית המשפט. כן טענה כי ב"כ הנתבעות ידע על הליך זה ועל כן שללה טענתו כי לא הסכים שפסק הדין בהליך המקביל יחייב בהליך זה.

5.בטרם אדרש לגופו של עניין יצוין כי עיון בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין של בית המשפט בהליך המקביל אינו מגלה כל אינדיקציה לכך כי פסק הדין ניתן לפי סעיף 79א או להסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה. יחד עם זאת הצדדים טענו כך בפניי, פה אחד, ועל כן אצא מתוך הנחה כי אכן המדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א.

6.עניינה של התביעה בהליך זה ובהליך המקביל הינו תאונה בה מעורבים שלושה כלי רכב.

בהליך המקביל נתבעו הן התובעת והן הנתבעים בהליך זה שהיו הרכב השני והשלישי בתאונה על ידי הרכב הראשון בתאונה.

התביעה שלפניי הינה של התובעת שהייתה הרכב השני בתאונה כנגד הנתבעים שהיו הרכב השלישי.

7.המדובר אם כן בתביעות בעילות שונות ומשכך השאלה שבמחלוקת כעת הינה האם פסק דין שניתן לפי סעיף 79א במסגרת הליך שהתנהל בין אותם צדדים בפני ערכאה אחרת מהווה השתק פלוגתא בהליך שבפני.