ת"א 54494-02-14

בקשה להורות למשיבה להמציא למבקש עותק מגמר החשבון שנערך לעסקת הליסינג המימוני שנחתמה בין הצדדים בשנת 2008 וכן פרטים אודות הרכבים מעסקת הליסינג משנת 2011, כשבכלל זה המשיבה נדרשה לפרט שמא הרכבים הושכרו או נמכרו ומתי.

רקע

1. המשיבה הגישה בלשכת ההוצאה לפועל שלושה שטרי חוב על סך כולל של 143,435 ₪ לביצוע כנגד המבקש, סכום הנובע לטענת המשיבה מיתרת חוב עקב הפרת המבקש להסדר חוב מיום 28.8.2012 שהושג בין הצדדים בעקבות סיום עסקת שכירות לגבי רכב אחד, וכן מיתר חוב בגין סיומן המוקדם של שתי עסקאות רכב נוספות (להלן: בקשת הביצוע).

2. מדובר בשלוש עסקאות שכירות שנעשו לאחר חתימת הצדדים על הסכם ליסינג תפעולי מיום 2.3.11 (להלן: ההסכם).

3. המבקש התנגד לבקשת הביצוע וטען כי ההתקשרות בין הצדדים החלה בהסכם שכירות מיום 4.2.2008, אשר היווה את הבסיס להתקשרות הצדדים בשנת 2011. לא זו אף זו, נציג מטעם המשיבה הסביר למבקש כי מדובר בהסכם ליסינג מימוני. אלא, שבשנת 2013, כשקיבל המבקש עותק מההסכם לידיו, התברר לו כי חתם על הסכם השכרה. המבקש הוסיף וטען, כי לא קיבל עותק מההסכם לידיו לפני מועד זה, גם לא במועד חתימתו עליו.

4. במסגרת ההתנגדות המבקש הוסיף וטען, כי ביטל את הוראת הקבע והפסיק את התשלומים שהתחייב לשאת בהם לפי הסדר החוב, רק בעקבות התנהלות התובעת אשר סירבה לספק לו רכב חלופי לאחר גניבת אחד הרכבים שהוקצו למשיב בעקבות ההסכם משנת 2011.