ת"א 5236-10-14 ט. נ' ב.

1.בין התובעת לנתבע היה קשר זוגי מספר שנים שלא הבשיל. במהלך שנות הקשר טוענת התובעת כי העבירה לנתבע כספים ושילמה מכספה את הוצאותיו, מתוך הבנה כי יחזיר לה את הכספים או ימסד את הקשר ביניהם. לאחר פרידתם דורשת התובעת השבת הכספים שנתנה. הנתבע מכחיש כי קיבל כספים מהתובעת וכפועל יוצא אינו טוען כי קיבל מתנות אשר לאור אופי הקשר אין חובה בהשבתן. טענתו העיקרית היא כי לא קיבל כספים מהתובעת אלא נעזר בה לבצע הפקדות בחשבונו, מכספים שנתן לה.

רקע וטענות הצדדים

2.התובעת, אזרחית רומניה השוהה בישראל כעובדת סיעודית ברישיון משנת 2006, הכירה את הנתבע, רומני אף הוא במוצאו, בעת שהיה נשוי ואב לשלושה ילדים. בהמשך ובמקביל לגירושיו של הנתבע, התפתחה בין הצדדים מערכת יחסים אשר אופייה שנוי במחלוקת. לאחר מספר שנים נפרדו הצדדים. התובעת הגישה את התביעה בגין כספים שלטענתה העבירה לנתבע בתקופת הקשר ביניהם על מנת לסייע לו כלכלית ומתוך הסתמכות על הבטחתו שיישא אותה לאישה וירשום את דירתו בה יתגוררו במשותף, על שמה.

לטענת התובעת, הכירה את הנתבע בחודש אוגוסט 2008 ועברה להתגורר עמו בשדרות בחודש פברואר 2009. במקביל המשיכה בעבודתה כעובדת סיעודית בתל אביב. במסגרת הקשר הבטיח הנתבע כי יישא אותה לאישה וביקש ממנה לסייע לו כלכלית על מנת להסדיר את חובותיו. הסיוע הכספי נועד גם לתשלומי המשכנתא עבור הדירה בה התגוררו תוך הבטחה מצד הנתבע כי בבוא העת, תהא הדירה משותפת לשניהם. התובעת טענה כי היא והנתבע התנהגו כזוג נשוי דהיינו, ניהלו משק בית משותף, ביקרו את משפחתו וחבריו של הנתבע ונשאו יחד בנטל הטיפול בילדיו של הנתבע. לאחר כארבע שנות זוגיות הבינה התובעת כי הנתבע הינו אדם אלים, רודף נשים, שיכור וחסר כל עכבות מוסריות המנהל במקביל קשרים עם נשים נוספות ועל כן החליטה להיפרד ממנו.

עם סיום הקשר פנתה התובעת לנתבע בדרישה להשיב לה את הכספים שהעבירה לידיו אולם הלה התחמק והבטיח כי יעביר לה בתמורה חלקת קרקע השייכת לו ברומניה. התובעת שלחה לנתבע מכתב דרישה להשבת הכספים באמצעות עו"ד אברהם לביא אולם הנתבע לא הגיב כלל. בצר לה, פנתה התובעת והגישה תלונה במשטרת ישראל בגין קבלת דבר במרמה. כמו כן, שלחה לנתבע מכתב באמצעות בא כוחה המודיע על כוונתה להגיש תביעה.

בתגובה ששלחה ב"כ הנתבע הכחישה זו את טענות התובעת וטענה כי בין הצדדים שרר קשר ידידותי – מיני, וכי הנתבע מעולם לא שילם מכספה של התובעת את חובותיו אלא מכספים שהוא העביר לה, אשר נועדו לתשלום חשבונותיו והפקדה לחשבון הבנק שלו.

התובעת צירפה לתביעה שלושה אישורים המעידים על הפקדות שביצעה לחשבון הבנק של הנתבע או גרושתו וכן אישורים עבור תשלום לחברת תקשורת, תשלום לבזק ותשלום עבור משכנתא. לטענתה, העבירה לנתבע במשך כ-4 שנים כספים המסתכמים בסך של כ- 150,000 ₪ אותם היא מבקשת להשיב לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

נספח ד' לכתב התביעה מעיד על הפקדת מזומנים בסך של 3000 ₪ שביצעה התובעת ביום 10.11.11 לחשבון הנתבע. נספח ה' מעיד על ביצוע הפקדת מזומנים בסך 2000 ₪ שביצעה התובעת ביום 11.03.09 לחשבון הבנק של ב.ש., גרושתו של הנתבע. נספח ו' מעיד על ביצוע הפקדת מזומנים בסך 3500 ₪ שביצעה התובעת ביום 12.02.09 לחשבון הבנק של גרושת הנתבע. נספח ז' מעיד תשלום בסך 200.6 ₪ לחברת דואר ישראל. לא צוין מי האדם שביצע את התשלום. נספח ח' מעיד על תשלום חשבון הבזק של הנתבע. שם התובעת אינו מצוין בחשבונית. נספח ט' מעיד על תשלום שובר משכנתא בסך 3000 ₪. פרטי המבצע הם: עכא יעטא מ.ז. XXXXXX.

3.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את טענות התובעת מכל וכל. נטען כי הכיר את התובעת בשנת 2009 בעת שהיה בתהליך גירושין וכי בשנת 2010 החל לנהל עמה התובעת קשר אותו הגדיר כ"ידידותי-מיני" למשך 3 שנים. הנתבע טען כי הקשר כלל פגישה אחת לשבועיים בביתו של הנתבע לצורך קיום יחסי מין בלבד. התובעת ניסתה להעמיק את הקשר ואף לשדל את הנתבע להינשא לה אולם זה הבהיר לתובעת שאינו מעוניין בנישואין ואינו רואה בקשר ביניהם קשר רציני.

הנתבע לא הכחיש כי נהג לבקש מהתובעת לבצע עבורו הפקדות ותשלומים שונים אולם טען כי היה זה באמצעות כספים שהוא עצמו היה נותן לה לצורך הפקדה או תשלום חשבונות שונים. מפעם לפעם אף שלח את התובעת לקבל את משכורתו ממוכרת המכולת השכונתית עבורה היה עובד ובאמצעות כספים אלו שילמה התובעת את חשבונותיו של הנתבע.