פלונית נ' עיריית קרית גת

לפני תביעת נזיקין בגין נפילה בשטח העירייה. הנתבעת הכחישה את החבות והנזק. לאחר שמיעת התיק החלטתי לקבל את התביעה והכל יפורט להלן.  עובדות שהוכחו לפני

1. הנתבעת, עיריית קרית גת, הינה רשות מקומית שבשטח שיפוטה ארע האירוע מושא התביעה (להלן: "הנתבעת" או "העירייה").

2. התובעת הינה ילידת 1975, תושבת XXX, והינה אם ל – 3 ילדים שאחד מהם היה בן 11 בזמנים הרלוונטיים לתביעה והיה שחקן כדורגל בקבוצת כדרוגל (להלן: "התובעת" ולהלן: "בנה של התובעת" בהתאמה).

3. התובעת הינה מורה לחינוך מיוחד במשרד החינוך, בבית הספר "XXX".

4. ביום 08.11.20 הייתה קבועה לבנה של התובעת בדיקה רפואית במשרדי אצטדיון הכדורגל העירוני בקרית גת (להלן: "האצטדיון").

   הן התובעת והן בנה העידו אודות קיומה של הבדיקה במועד האמור. כמו כן התובעת צרפה לתיק המוצגים קבלה בגין תשלום לבדיקה ביום התאונה (ראה עמ' 21 לתיק המוצגים).

5. התובעת נפלה בדרכה לבדיקה, באזור השעה 17:15, במגרש כורכר הסמוך לאצטדיון. המגרש אינו מפולס ומכיל מהמורות, בורות אבנים ושקעים. המגרש גם אינו מואר.

6. התובעת איננה תושבת קרית גת והעידה כי זו הפעם הראשונה שהגיעה לאצטדיון (ראה סעיף 4 לתצהירה וכן ראה גם עדות בנה בפרו' עמ' 6 שורות 7 – 10).

7. מהעדויות שהובאו לפני, כולל המפות, התמונות והסרטונים, ועדות התובעת ועדות נציג הנתבעת, מר אלון ראובני, עובד אגף שפ"ע אצל הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת" או "עד הנתבעת"), עלה שהתובעת חנתה בחניון מוסדר הסמוך לאצטדיון, ואולם הדרך למשרדי האצטדיון הייתה חסומה באיסכורית. התובעת החלה לצעוד במדרכה ברחוב אלבז כאשר בשלב מסוים ראתה התובעת את משרדי האצטדיון והגישה אליהם הייתה פתוחה (היינו לא הייתה מתוחה אסכורית/גדר בין הדרך עליה צעדה לבין האצטדיון). התובעת לפיכך צעדה בתוך מגרש כורכר שלא היה מפולס ולא ישר והיו בו אבנים ומהמורות, שהפריד בינה לבין משרדי האצטדיון, על מנת להגיע למשרדי האצטדיון.

   מכל המונח לפני עלה כי זו הייתה הדרך שנגלתה באותה עת לתובעת וכי הבחירה שלה לחצות את מגרש הכורכר לא הייתה רשלנית, אלא להפך, מחויבת המציאות. עוד עלה כי מדובר במגרש כורכר שכולם נהגו ללכת דרכו לאצטדיון. על אף שמדובר במקום שכולם נהגו ללכת דרכו לאצטדיון, הנתבעת הותירה אותו כמו שהוא ולא דאגה לסלול בו שביל ו/או לפלס אותו ו/או לדאוג שלא יהיו בו מפגעים ו/או לא דאגה שתהיה גישה חלופית נוחה, סלולה ומוכוונת לעבר האצטדיון.

8. התובעת תמכה את גרסתה בתמונות שצרפה לתיק. תמונות אלו צולמו על ידי התובעת ביום 05.03.21, היינו כארבעה חודשים בלבד לאחר התאונה (ראו בעניין זה סעיף 18 לתצהיר התובעת וכן סעיף 10 לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת). התובעת העידה ועדותה לא נסתרה כי במועד התאונה המצב של המקום היה אותו דבר (ראו גם בעניין זה סעיף 18 לתצהירה). התובעת אף העידה כי בפגישה שנערכה עם מפקח של העירייה במקום, כשנה לאחר התאונה, המצב היה אותו דבר (ראו סעיף 19 לתצהירה). כפי שיפורט להלן גם הנתבעת הודתה כי המצב במקום היה מאז ומתמיד אותו דבר.

9. התובעת פנתה לנתבעת במכתב דרישה לפיצוי בגין נזקיה ביום 03.05.21 באמצעות עורך דינה שייצג אותה גם בתיק דנן (ראה מסמך 188 לתיק מוצגי התובעת).

   גרסתה של התובעת מאז אותו מכתב ולאורך כל ההליך דנן (במסגרת כתב התביעה; תחשיב הנזק; קדם המשפט; תצהיר; דיון ההוכחות), הייתה עקבית, קוהרנטית, ונתמכה כאמור לעיל בתמונות והסרטונים שצורפו על ידה לתיק.

   גרסתה נתמכה גם בעדותו של בנה. ובסופו של דבר, כפי שיפורט להלן, גם נתמכה בעדותו של עד הנתבעת.

10. התובעת חנתה בחניון מסודר אליו הוביל אותה הוויז. החניה בה חנתה התובעת מופיעה בתמונות בעמ' 13 ו- 17 לתיק המוצגים.

11. האצטדיון נמצא בסמוך למגרש החניה אולם הגישה אליו הייתה חסומה, שכן הייתה מתוחה לכל האורך גדר מתכת/איסכורית (ראה סעיף 7 לתצהיר התובעת וראה התמונות בעמ' 13 ו – 17 לתיק המוצגים). במקום לא היה שילוט כלשהו המכווין את האנשים לאצטדיון.

    התובעת לפיכך החלה לחפש דרך להגיע לאצטדיון. התובעת הלכה על מדרכה מסודרת ברחוב "נתן אלבז" (ראה סעיפים 7 ו- 8 לתצהירה).

12. בשלב מסוים ראתה התובעת את האצטדיון – את המשרדים שאליהם עליה להגיע. בין המדרכה עליה הלכה לבין האצטדיון היה מגרש לא סלול ולא היה שביל כלשהו החוצה אותו. ראה סעיף 9 לתצהירה והתמונות בעמ' 14 ו- 16 לתיק המוצגים.

    וראו גם עדותה בפרו' עמ' 14 שורות 21 – 33:

    "ת. צעדתי על המדרכה עם אבנים משתלבות בצורה מסודרת, ניסיתי לעקוף את הגדר ולחפש מהיכן אני נכנסת לתוך האצטדיון.

    ש. אז למעשה את צעדת רגלית לאורך רחוב נתן אלבז, מהדרך שהגעת עם הרכב?

    ת. כן.

    ש. ולאורך כל הדרך שבה את צועדת מרחוב נתן אלבז, האבנים משתלבות, הדרך מוארת?

    ת. היה אור יום.

    ש. ולצד המסלול שבו אתם צועדים יש גדר איסכורית שמקיפה את שטח הכורכר?

    ת. כן.

    ש. כבר שאת צועדת על המדרכה את רואה שיש גדר שמפרידה בין הדרך הסלולה לשטח הכורכר?

    ת. אני לא ידעתי מה יש מעבר לצד השני. ראיתי מעל את הגג הכחול של האצטדיון. ידעתי שלשם אני צריכה להגיע...."

13. התובעת העידה כי הסתכלה לכל כיוון וגם למרחק ולא ראתה שום דרך אחרת להגיע למשרדים, אלא רק דרך המגרש ולפיכך החלו היא ובנה לחצות את המגרש. ראה סעיפים 10 ו- 11 לתצהירה, וראה בעניין זה תשובותיו של בנה של התובעת במהלך חקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעת:  ש. אז יכול להיות שמיהרתם להיכנס לאצטדיון ובחרתם להיכנס דרך המגרש?

    ת. לא מיהרנו. לא ראינו דרך אחרת (פרו' עמ' 6 שורות 30 – 31) (הדגשה שלי – הח"מ).

    וראו גם תשובותיה של התובעת במהלך חקירתה הנגדית:

    "ש. ברגע שהסתיימה הגדר האסכורית יש מדרכה שממשיכה ישר ומשמאלך יש מעבר לאצטדיון?

    ת. זה היה שטח כורכר.

    ש. יש גם מדרכה סלולה שממשיכה?

    ת. כן, ממשיכה לכיכר.

    ש. כלומר עד לרגע שבו חצית לשטח כורכר הייתה לך אופציה מלאה לצעוד לרחוב נתן אלבז להמשיך ישר ?

    ת. כן, אבל זה לא בכיוון של האצטדיון זה לכיוון של הכיכר"

    ש. לא נראה לך מוזר שיש מדרכה סלולה מבלי שיש שביל או מקום שמפנה לאצטדיון, פתאום מתחיל שטח כורכר שהוא הכניסה לאצטדיון?

    ת. הייתה לי מטרה להגיע לאצטדיון ולשם כיוונתי, היה אור יום, הסתכלתי מסביבי ולא הייתה לי שום גישה אחרת להגיע לאצטדיון. תזכרו שאני לא מכירה את קריית גת".

    (פרו' עמ' 14 שורות 1- 13) (הדגשות שלי – הח"מ).

14. התובעת העידה בתצהיר עדותה הראשית כי תוך כדי חציית המגרש הרגישה שהרגל שלה נתקלה במכשול שהיה במגרש וגרם לה לעוף קדימה, כאשר היא בלמה את הנפילה עם היד הימנית (סעיף 11 לתצהירה). בסעיף 13 לתצהירה מציינת התובעת: "אני לא יכולה לומר בתוך המגרש איפה בדיוק נפלתי ומהו המכשול הספציפי, כי כל המגרש הוא כזה. אני אומרת בוודאות שהנפילה נגרמה ממכשול שזה איזושהי מהמורה (בור) שנתקלתי בה וגרמה לי לעוף קדימה. זה היה פתאומי והתנועה קדימה הייתה של התקלות ונפילה. אחרת לא הייתי צריכה לבלום את הנפילה עם היד".

    בנה של התובעת תמך בעדותה של התובעת.

    ראה מה השיב לשאלה שנשאל במהלך חקירתו הנגדית: 

    "ש. אתה יודע להגיד במה אמא נפלה?

    ת. לא בדיוק מאיזה אבן אבל אני זוכר שהיו בורות ואבנים והיא עפה קדימה. כנראה נתקלה במשהו" (פרו' עמ' 6 שורות 9- 10).

    ואכן עיון בתמונות המגרש שצולמו כמפורט לעיל כ – 4 חודשים לאחר התאונה מראים כי המגרש הוא מגרש בור, שאינו מפולס ואינו ישר, ויש בו אבנים, מהמורות (וראו בתמונות גם קרשים וצינורות), וכיוצ"ב מפגעים (ראה התמונה בעמ' 16 לתיק המוצגים; וכן תמונה בעמ' 14 לתיק המוצגים).

    וראו גם עדותה של התובעת בפרו' עמ' 18 שורות 12 – 14:

    "מהשחזור לי ברור לי שנתקלתי במשהו. לשאלת בית המשפט איך זה ברור, אני זוכרת שהלכתי ונתקלתי במשהו ברגל ימין ועפתי קדימה. במה נתקלתי? מאבן את לא נופלת כמו שנפלתי. היו שם בור. וכל השטח היה מלא בורות. זה לא שביל גישה המקום הזה".

    העובדה שבמקרה דנן התובעת לא יודעת להצביע מאיזו מהמורה בדיוק נפלה בתוך שטח הכורכר אינה מביאה לדחיית התביעה כפי שהנתבעת טוענת בסיכומיה. התובעת הראתה שנאלצה לעבור במגרש שאינו מתאים להליכה ואינו ישר ואינו מפולס ומלא מפגעים, וזאת בשעת בן ערביים (ראה פרו' עמ' 16 שורה 2), כאשר המגרש אינו מואר. התובעת הוכיחה שנתקבלה במכשול. התובעת העידה שהרגישה שנתקלה במכשול והתובעת העידה גם שמנגנון הנפילה שלה מלמד על כך שנתקלה במכשול.

15. נכון שדומה לכאורה שלא חלה חובה על העירייה לפלס כל שטח כורכר ברחבי העיר, אולם כאשר מדובר בשטח כורכר שמהווה גישה למשרדי אצטדיון, הרי שעל העירייה לדאוג שתהיה דרך גישה ראויה לאצטדיון. מאחר ואיסכורית חסמה את דרך הגישה מהחנייה המוסדרת לאצטדיון, היה על הנתבעת לדאוג שיהיה פתח באיסכורית שניתן יהיה לגשת לאצטדיון, או שתהיה דרך חלופית ראויה, סלולה ומוארת ו/או היה עליה להציב שילוט המכווין את באי האצטדיון לדרך כזו.

    וראו התייחסותה של התובעת לעניין זה במהלך חקירתה הנגדית:

    "ש. נחזור לשלב שאת צועדת ברחוב נתן אלבז. לא היה שילוט שמפנה אותך לדרך הכורכר?

    ת. לא. גם לא היה שילוט אחר להגיע לאצטדיון"

    (פרו' עמ' 15 שורות 25 – 26) (הדגשה שלי – הח"מ).

16. בניגוד לעדותה של התובעת שהייתה כאמור עקבית וקוהרנטית, למרבה הצער, גרסת הנתבעת לכל אורך הדרך, התבררה כגרסה שאינה נכונה.

    לכל אורך הדרך טענה הנתבעת כי לתובעת היה שביל סלול בדרך לאצטדיון ואילו היא מבחירתה הרשלנית החליטה לעבור דרך מגרש הכורכר.

    הנתבעת גם טענה שלא הייתה גדר איסכורית שחסמה לתובעת את המעבר מהחניה לאצטדיון (וראו בעניין זה פירוט להלן).

    ראו למשל הטענות בתחשיב הנזק: "....התובעת ממציאה סיפור שלם על עיקוף שבצעה בהתעלם התעלמות גמורה מן העובדה כי היה ועודנו מצוי שביל סלול בדרך ליעדה (כעולה מתמונה שהיא עצמה צירפה והעבירה לנתבעת) ומבחירתה שלה ומסיבות השמורות עמה, מסיבה כלשהי בחרה היא, לכאורה, לצעוד בחושך, בלילה, בכורכר, יחד עם ילד בן 10..." (ראה העמוד הראשון לתחשיב הנזק). בסעיף 11 נרשם: "....סיבות רבות לכך שהתובעת בחרה לעבור דווקא בדרך לא סלולה, וסיבותיה שמורות עמה". ובסעיף 13 נטען: "...מהתמונות שצורפו ניתן להתרשם כי לצד אותה דרך המגרש יש דרך מאספלט פנויה להליכה – לא ברור מדוע בוחרת התובעת לצעוד על דרך המגרש ולא לצעוד על האספלט השטוח...".

17. בהתייחסות הנתבעת לתמונות וסרטונים שהגישה התובעת שהוגשה על ידה ביום 01.05.24, נרשם בפסקה האחרונה של סעיף 1 (בעמ' 2 לתחשיב): "..ובמקרה הנדון מדובר במגרש חנייה המשמש לחניית משאיות ורכבים כאשר קיימת מדרכה מוסדרת מסביבו ובצמוד למגרש החניה. לא הייתה כל מניעה מהתובעת לגשת למשרדי האצטדיון בדרך הסלולה שהייתה פנויה לפניה!".

18. נציג הנתבעת שהגיש תצהיר עדות ראשית חזר על הטענות, לפיה היה שביל גישה מוסדר אל האצטדיון. ראו סעיף 8 לתצהירו: "הדרך אל האצטדיון תמיד הייתה דרך כניסה הצפונית לרחוב, והייתה כניסה מוסדרת לכל באי האצטדיון, החל מהשחקנים של כלל הקבוצות ועד לאוהדים ולמבקרים. מדובר היה בכניסה יחידה ומוסדרת עם שביל גישה מסודר וסלול".

    כדי להמחיש את הדרך בה צעדה התובעת למול הדרך שהייתה צריכה לצעוד בה צירף העד מפה שהודפסה לטענות מגוגל מפות ובו סימן את "המסלול בו צעדה התובעת מסומן באדום" ו – "המסלול הנורמטיבי והמסודר מסומן בירוק".

    מה רבה לפיכך הייתה המבוכה כאשר התברר שהתרשים עליו הסתמך העד וסימון עליו מסלולים, כזה שהוא נורמטיבי לשיטתי וכזה שאינו נורמטיבי לשיטתו היה שגוי לחלוטין וכך גם כל המסקנות שניסה לגזור העד מאותו תרשים.

    במהלך חקירתו הנגדית עומת העד עם ההבדל בין התצ"א שצורפה בעמ' 19 למוצגי התובעת לבין התרשים שצורף לתצהירו, עליו שרטט העד כאמור לעיל כל מיני שרטוטים. רק לאחר שאלות חוזרות ונשנות נאלץ העד להודות כי מיקם את שטח הכורכר ואת הכניסה לאצטדיון במיקום שגוי.....

    וראו תשובותיו:

    "ש. אתה אומר ששטח הכורכר נמצא במקום הזה, כלומר משמאל לנתן אלבז?

    ת. אז טעות, זה מימין 

    ש. אז כל השרטוט שלך שגוי מיסודו?

    ת. אולי התבלבלת (צ"ל – "התבלבלתי" – הח"מ) עכשיו שאני רואה את זה הכורכר בצד ימין ולא בשמאל

    ש. אגב סימנת שהכניסה לאצטדיון נמצאת על רחוב איתן נאווה ממערב, גם זה לא נכון?

    ת. הכניסה ממלאכי ישראל

    ש. אני מראה לך שאתה סימנת את הכנסה לאצטדיון על רחוב איתן נאווה?

    ת. אני עניתי במקום שמאל זה ימין. נכון שגם הכניסה שגויה והיא לא על רחוב איתן נאוה" (פרו' עמ' 21 למטה עמ' 22 למעלה) (הדגשה שלי – הח"מ).

    ובהמשך בפרו' עמ' 22 שורות 9 – 10:

    "....בשרטוט, אמרתי כבר שטעיתי. יש שם שכונת מגורים כפי שהוא טוען. נכון שטעיתי גם בכניסה"  (הדגשה שלי – הח"מ).

19. לאחר שנציג הנתבעת "התאפס" על הכיוונים הנכונים ועל המפה הנכונה, אישר נציג הנתבעת לב"כ התובעת שאם לא הייתה האסכורית הרי שהמרחק מהיכן שחנתה התובעת למשרדי האצטדיון היה כ – 10 מטר. כמו כן הסכים איתו שבגלל אותה גדר/איסכורית, נאלצה התובעת לצאת ולצעוד ברחוב נתן אלבז:

    ש. תסכים איתי שממגרש החניה הזה, אם לא הייתה הגדר המרחק שלי שכשאני בחניה מהמשרדים זה כ-10 מטר ?

    ת. נכון.

    ש. תסכים איתי שברגע שיש את הגדר אני צריך לצאת לרחוב נתן אלבז ואז ללכת על החרוב (צ"ל "הרחוב" – הערה שלי – הח"מ) עד שהאצטדיון נמצא משמאלי?

    ת. נכון" (פרו' עמ' 22 למטה, עמ' 23 למעלה).

20. העד גם טען שהתובעת חנתה באזור חניה שאינו מיועד לאצטדיון, אלא בחניון אוטובוסים של חברת "דן" (ראה סעיף 5 לתצהירו). בשרטוט שצרף אולם סימן את המקום בו חנתה התובעת במקום בו רשום: "חניון אצטדיון עירוני קריית גת".

    חניון נהגים דן בדרום, מופיע בשרטוט שצירף העד של הנתבעת בכלל במקום אחר.... העד עומת גם אם קושי זה בחקירתו הנגדית בפרו' עמ' 22 שורות 6 – 12 ועמד על דעתו שלא טעה, אולם הטעות שלו ברורה וגלויה על פניה. בהמשך ציין שאולי הגוגל היה זה שהתבלבל.... ראו פרו' עמ' 23 שורות 25 – 28: "...לשאלת בית המשפט האם היה חניון אחד של דן או שניים, אני אומר היה אחד גדול, אני שומע מבית המשפט ששני החניונים נפרדים כך לכאורה נראה במפה, ושבחניון אחד כתוב חניון דן, אני אומר שאולי הגוגל התבלבל. אני שומע מבית המשפט שאני בחרתי להגיש את זה...." (הדגשה שלי – הח"מ).

21. בשלב כלשהו של חקירתו הודה נציג העירייה כי מגרש הכורכר שימש לחניית מכוניות (פרו' עמ' 23 שורות 20 – 21). העד לפיכך נשאל האם זו רשלנות שהתובעת חנתה בחניון מסודר וענה שאינו יודע... (פרו' עמ' 23 שורות 21 – 23).

22. נציג העיריה גם הודה שלא היה כל הכוונה ושילוט ברחוב נתן אלבז כיצד להגיע לאצטדיון:

    "ש. יש לנו צילומים לאורך רחוב נתן אלבז, של המסלול שהתובעת הלכה בו. האם נכון שלאורך כל התוואי הזה אין שום שילוט של הכוונה לאן כן מבחינת העירייה שצריך להגיע כדי להגיע לאצטדיון?

    ת. לא היה. סכנת בנייה כן היה" (פרו' עמ' 24 שורות 3 – 6) (הדגשה שלי – הח"מ)

23. ולבסוף, יצא המרצע מהשק. העד הודה שכולם נהגו ללכת דרך מגרש הכורכר: 

    "ש.אני לא מכיר את קריית גת, הגעתי למקום, חניתי איפה שמצאתי חניה, התקדמתי לרחוב נתן אלבז, ורואה את האצטדיון מולי עם הכניסה שלו. האם הגיוני מבחינת עיריית גת סביר לתת ל – 3,000 איש ללכת על השטח הזה, שראינו תמונות שלו, כדי להגיע לכניסה לאצטדיון. האם זו הדרך מבחינת קריית גת והאם זה לגיטימי?

    ת. זאת הדרך שנהגו להגיע לאצטדיון. דרך מגרש הכורכר

    ש. ז"א שאתם יודעים שדרך הכורכר הזה, היא הדרך העיקרית שמגיעים אליה?

    ת. כל מי שמגיע לאצטדיון הוא מחנה בכורכר וברגלית יכול להגיע מהיכן שנמצא ונכון שמי שמגיע מנתן אלבז מגיע לאצטדיון גם דרך הכורכר. לשאלת בית המשפט למה הצגתם את ה תובע כאילו פעלה בדרך לא הגיונית כאשר עכשיו אתה אומר על הדוכן, שמשם כולם הגיעו? שאני מגיע למגרש כדורגל אנשים חותכים, זה באחריותם, אבל הכניסה הראשית היא ממלכי ישראל" (פרו' עמ' 24 שורות 12 – 22) (הדגשה שלי – הח"מ).

24. העד כעת גם הודה שהתובעת לא יכלה לדעת שיש כניסה מוסדרת מרחוב מלכי ישראל:

    "ת....אבל הכניסה הראשית היא ממלכי ישראל.

    ש. איך אני אדע את זה ?

    ת. זה משהו אחר

    ש. שאני נמצא על נתן אלבז אני לא יודע שהכניסה ממלכי ישראל?

    ת. הגיוני" (פרו' עמ' 24 שורות 21 – 26).

    לא רק שהתובעת לא יכלה לדעת שיש כניסה מסודרת מרחוב מלכי ישראל, לא רק שלא היה כל שילוט המכווין את התובעת, לא רק שהעד הודה לבסוף שכולם נהגו ללכת דרך מגרש הכורכר, אזי הטענה שהתובעת הייתה צריכה לעקוף את כל האצטדיון מהחניה ועד למלכי ישראל 0ראה המסלול לו טוענת הנתבעת בתמונה בסעיף 49 לסיכומים, בעצם התובעת צריכה ללכת את המסלול הצהוב (בלי להכנס לשטח הכורכר), ואז את המסלול הירוק - אין בה כל היגיון. מדובר במסלול ארוך מאוד, והתובעת כאמור כלל לא יודעת שאם תמשיך ללכת עוד ועוד היא אולי תגיע לכניסה מסודרת (ראו גם מוצג מש/2 עליו שרטט נציג העיריה את הדרך יחדיו עם התצ"א שצורפה בעמ' 19 למוצגי התובעת).

25. אגב אותה כניסה מוסדרת ברחוב מלכי ישראל שנטענה על ידי העד כלל לא הוכחה. אבל גם אם נניח שיש כזו, התובעת לא יכלה לדעת על כך.

26. העד נשאל אם נראה לו שזה תקין לאפשר דרך כזו של מגרש כורכר לקהל הרב שבא לאצטדיון וענה -

    "ש. אתה אומר שזה תקין שזו דרך מעבר להרבה אנשים, וזה תקין מבחינתך? או שצריך לעשות אחרת

    ת.מה לעשות אחרת

    ש. להכווין עם שלט, לסלול כביש?

    ת. אני הכי הייתי רוצה שיסללו. אבל זה ארבעים שנה כבר ככה, וזו הדרך ומפה אנשים מחנים את הרכבים ומגיעים לאצטדיון. זה מתקן ישן ופירקו אותו (פרו' עמ' 24 למטה, עמ' 25 למעלה), (הדגשה שלי – הח"מ).

    העובדה שהאצטדיון כבר איננו קיים היום והוא נהרס על ידי הנתבעת (שכן יש כוונה להקים במקום בנייני מגורים), אינה מהווה הצדקה לכך שלא הייתה אליו דרך גישה מסודרת וסלולה בזמן שכן היה קיים.

    הנתבעת בסיכומיה טוענת שלא מדובר ב"אצדטיון טדי" וכי מדובר באצדטיון שבאים לעשות בו בדיקות רפואיות ואימונים של קבוצות ילדים ונוער. עדיין, גם לאצטדיון כזה צריכה להיות גישה סלולה, או לחילופין צריכה להיות הכוונה של המגיעים לאצטדיון לדרך הסלולה, הארוכה, מהחניון המוסדר לאצטדיון, או לחילופין צריך להיות פתח באסכורית (שעד היום לא הוברר מדוע הונחה במקום).

    וראו בסעיף 7 לתצהירו של העד כי האצטדיון שימש כמגרש הביתי של שתי קבוצות.

27. כאמור לעיל הנתבעת גם הכחישה בתחשיב הנזק ובקדם המשפט קיומה של אסכורית במקום, על אף שהתובעת ציינה שהייתה אסכורית כזו ועל אף שהאסכורית נצפתה ברורות בתמונות שצרפה התובעת לתיק. וראה למשל בתחשיב הנתבעת: "...הנתבעת מכחישה מכל וכל את נסיבות התאונה הנטענת ותבהיר כבר עתה כי במועד הרלוונטי לתובענה – לא הייתה כל גדר איסכורית אשר חסמה את המעבר. כפי שיובהר להלן, טענות התובעת בדבר הנסיבות לכך שבחרה לעבור דרך אזור לא סלול, ובפרט הטענה על גדר איסכורית אשר חסמה את דרכה, חוטאות מן האמת, נטענות באופן מגמתי, ובמטרה אחת – למצוא כיס עמוק תוך יצירת חבות יש מאין לרשלנותה של התובעת אשר בחרה לעבור בדרך שאינה סלולה, מבחירתה שלה..." (ראו סעיף 5 לתחשיב הנזק של הנתבעת) (הדגשה שלי – הח"מ).

28. וראו דברי ב"כ הנתבעת בקדם המשפט: 

    "ב"כ העירייה

    מסבה את תשומת הלב שהתמונות שמציגה התובעת הן 4 חודשים לאחר מועד האירוע. אין לנו כל אינדיקציה לקיומה של גדר אסכורית במועד האירוע. מפנה לתחשיב שלנו. מהמידע שיש לנו בעירייה אין לנו כל אינדיקציה לקיומה של גדר האסכורית שם. לשאלת ביהמ"ש האם יש לי אידיקציה לגדר אסכורית שהוקמה שם בהמשך, אני אומרת אולי קבלן שבנה באיזור ובנה את האסכורית.

    ב"כ התובעים

    אם אבוא ואקים אסכורית כאן באיזור לא ישאלו אותי מה עשיתי?

    זה שטח של העיריה. לא יכול להיות שמישהו אחר הניח את האסכורית.

    לשאלת ביהמ"ש לא קיימנו הליך לגילוי מסמכים.

    ב"כ הנתבעת

    התמונות שהתובעת צילמה הם 4 חודשים אחרי האירוע.

    לשאלת בית המשפט אני אומרת שאין לנו כל אינדיקציה לגבי הנחת אותה אסכורית במקום, אני שומעת מבית המשפט שרואים את האסכורית בתמונות....." 

29. רק בתצהיר העדות הראשית של נציג הנתבעת (שהיה שגוי מהיסוד כפי שפורט לעיל), הודתה הנתבעת וגם אז ב"חצי פה", כי הייתה איסוכרית במקום בזמן האירוע מושא התביעה. וראו מה נכתב שם בסעיף 5 לתצהיר: "לאחר שצפיתי בסרטונים שצירפה לתיק בית המשפט, הבנתי לאיזה גדר איסוכרית טוענת התובעת בתביעה. התובעת חנתה בחניון אוטובוסים של חברת "דן"", שם ישנה גדר איסכורית אשר הקיפה את החניון בצידו של הכיכר".

    וראו גם מה נכתב בסעיף 13: "חשוב לי לציין טענות העירייה על כך שלא הכירה את הגדר איסוכרית הנטענת היו מאחר ולא הובן המסלול בו צעדה התובעת. התובעת לא עברה בנתיב נורמטיבי אשר מיועד לשימוש ציבורי או למעבר הולכי רגל אל האצטדיון".

    בשרטוט שצרף המצהיר מטעם הנתבעת הופיעה אותה גדר איסכורית שהנתבעת הכחישה לאורך כל הדרך, אולם המיקום שלה היה שגוי, שכן כל השרטוט היה שגוי כאמור לעיל.

    הטענה כאילו הנתבעת הכחישה קיומה של איסכורית "מאחר ולא הובן המסלול בו צעדה התובעת", טוב הייתה אם לא הייתה נטענת. בתחשיב התובעת צורף פירוט מלא של המסלול בו צעדה התובעת. כמו כן צורפה התצ"א עם סימון מדויק של המסלול אותו ביצעה התובעת, וצורפו עוד תמונות עם חצים והסברים. יותר ברור מזה דומה שלא יכול להיות. חבל שלא היה בצד השני מי שיקשיב ויבדוק בדיקה אמיתית את הדברים.

    ודוק, התצהיר של עד הנתבעת שהודה סוף סוף כי במקום הייתה אסכורית ניתן רק בעקבות החלטת בית המשפט בסיום קדם המשפט שהורתה לנתבעת ליתן התייחסות מפורטת בתצהיר לעניין האסכורית (ראה החלטת בית המשפט בפרו' עמ' 3 שורות 30 – 32).

    הנתבעת לא הגישה את התצהיר במועד וגם לא אחרי המועד, ובהמשך אף הגישה בקשה לבטל את ההחלטה להגיש את התצהיר. הבקשה נדחתה בהחלטתי המפורטת מיום 31.10.24, ורק אז הוגש התצהיר.

30. וכעת נסכם סיכום ביניים – התובעת הוכיחה, מה שטענה מתחילת ההליך – שנאלצה לחצות מגרש כורכר על מנת להגיע למשרדי האצטדיון. הטענות של הנתבעת כאילו התובעת חנתה במקום לא נכון; כאילו הייתה לה דרך אחרת סלולה ברורה להגיע לאצטדיון והיא החליטה סתם כך לצעוד בדרך כורכר; כאילו לא הייתה שום איסכורית במקום – התגלו כטענות שאינן אמת.

31. גרסתו של העד מטעם הנתבעת בתצהירו קרסה.

    הטענה כאילו התובעת חנתה באיזה חניון מוזר ולא קשור של אוטובוסים של חברת "דן" (ראה סעיף 5 לתצהיר), וכי מדובר באזור חניה שלא מיועד לאצטדיון (ראה סעיף 6 לתצהיר). התבררה כטענה לא נכונה. בתרשים שהעד צירף בעצמו רשום במקום שבו חנתה התובעת שמדובר בחניון של האצטדיון. מכל מקום העד לא הראה היכן היה חניון מוסדר אחר במקום, והודה שכולם נהגו לחנות במגרש הכורכר.

    העד ציין שהוויז לקח את התובעת לצד הדרומי של האצטדיון בעוד שהכניסה היתה מצדו הצפוני של האצטדיון (ראה סעיף 6 לתצהירו), אולם בפועל סימן את הכניסה במש/2 בדרום האצטדיון.

    העד ציין שיש במקום כניסה מוסדרת עם שביל גישה מוסדר וסלול (ראה סעיף 8 לתצהירו), אולם לא הציג בשום שלב כניסה מוסדרת כזו.

    העד הסביר מה המסלול שעשתה התובעת ושרטט אותו על מפה שהוציא מהגוגל (ראה סעיף 12 לתצהירו), אולם הסתבר שהמפה לא נכונה והשרטוט לא נכון.

32. מתמונות מגרש הכורכר שצרפה התובעת לתיק עולה כי המגרש אינו שטח מתאים להליכה, שכן הוא אינו מפולס ושכן הוא מלא מפגעים. נכון שהתמונות הם ממספר חודשים אחרי התאונה אולם הנתבעת לא טענה ומטבע הדברים גם לא הוכיחה, שבזמן התאונה המגרש היה מפולס וחף ממפגעים.

    בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התמונות שהראתה התובעת צולמו 4 חודשים לאחר האירוע וכי: "לא ברור האם התמונות משקפות את המצב של הכורכר במועד התאונה..". בתחשיב הנזק מטעמה אולם טענה: "הנתבעת תטען כי החנייה במקום ומקום האירוע הנטען לא השתנו מזה עשרות שנים..." (ראה סעיף 7 לתחשיב הנזק)....

    לא זו אף זו, הנתבעת הודתה שבשטח הכורכר יש מפגעים. וראו סעיף 5 לתחשיב הנזק שהגישה: "...טענות התובעת בדבר הנסיבות לכך שבחרה לעבור דרך אזור לא סלול, ובפרט הטענה על גדר איסכורית אשר חסמה את דרכה, חוטאות מן האמת, נטענות באופן מגמתי, ובמטרה אחת – למצוא כיס עמוק תוך יצירת חבות יש מאין לרשלנותה של התובעת אשר בחרה לעבור בדרך שאינה סלולה, מבחירתה שלה, כאשר מטבען של דרכים שאינן סלולות יש לעיתים מהמורות ולא ניתן לצפות שדרך כזה כזו תהא סטרילית לחלוטין" (הדגשה שלי – הח"מ).

    בשביל זה הנתבעת ניסתה לטעון לכל אורך ההליך שהתובעת על דעת עצמה הלכה במקום שלא מתאים להליכה, או ב"נתיב שאינו נורמטיבי" (ראה סעיף 13 לתצהירו של עד הנתבעת), על אף שהייתה דרך סלולה ומתאימה להליכה. טענותיה אלו של הנתבעת התבררו כטענות שאינן נכונות. הוכח כאמור לעיל שהתובעת חנתה בחניון הצמוד לאצטדיון, הוכח שלא יכלה לגשת אליו כי האסכורית חסמה את הגישה אליו, והוכח שנאלצה ללכת על רחוב אלבז ולחצות את מגרש הכורכר כי זו הייתה הדרך היחידה שראתה באופק להגיע למשרדי האצטדיון.

33. התובעת הוכיחה כי נפלה ממפגע שהיה במקום. העובדה שלא ידעה בדיוק להצביע באיזה מקום נפלה לא מביאה לדחיית תביעתה שכן השטח כולו כלל אינו מתאים להליכה וכלל אינו מתאים להוות מסלול לבאי האצטדיון, ומהתמונות של המגרש הדברים עולים בבירור.

34. אני דוחה את טענות הנתבעת בדבר רשלנות תורמת של התובעת. לא מצאתי לנכון לקבוע שהתובעת התרשלה כאשר צעדה בדרך הכורכר, והכל פורט לעיל. כמו כן לא הוכח שהתובעת הלכה במקום במהירות מיוחדת או באופן בלתי זהיר או שנעלה נעליים לא מתאימות (ראה שאלות לגבי הנעליים שנעלה, במסגרת עדותה בקדם המשפט). לאמור לעיל אוסיף שנכון שהתובעת העידה שגם חזרה מאותה דרך, אולם ציינה שזה היה בגלל שלא הכירה דרך אחרת (פרו' עמ' 18 שורות 22 – 23).

35. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה התובעת נפלה עקב סינקופה. נכון שבמסמך הרפואי מיום 10.11.20 (כיומיים לאחר הנפילה), נרשם: "לפני יומיים הלכה בחשיכה נפלה לא ברור מדוע.." ונכון שנרשם בסיפא של אותו מסמך "עקב סינקופה נתחיל ב CT מח..." (ראו המסמך המופיע בסעיף 32 לסיכומי הנתבעת), אולם כלל לא הוכח שהתובעת נפלה עקב סינקופה וההפך הוא הנכון.

    במסמך הרפואי הראשון מהמוקד, אליו הלכה התובעת יום למחרת האירוע, לא נרשם שהתובעת נפלה בשל סינקופה או סחרחורת או משהו דומה לכך (ראה עמ' 23 לתיק המוצגים של התובעת).

    כמו כן התובעת נשאלה ארוכות בעניין המסמך הרפואי מיום 10.11.20 והסבירה שהלכה לבירור רפואי על מנת להבין מה קרה לה במהלך האירוע (פרו' עמ' 17).

    התובעת העידה שבמהלך עשר שנים סבלה מהתקף ורטיגו אחד בלבד (פרו' עמ' 16 שורות 7 – 8). התובעת העידה שלא סובלת מסחרחורות (פרו' עמ' 16 שורות 9 – 10). התובעת גם ציינה שהבירור הרפואי הראה שהכל תקין (פרו' עמ' 17 שורה 33). עוד העידה כי הגיעה לצורך בירור רפואי ולפיכך לא מצאה לנכון לציין בפני הרופאה שהיה במקום בור או משהו כזה (פרו' עמ' 18 שורות 3 – 4).

    וראו דברי התובעת בפרו' עמ' 18 שורות 5 – 10 (חלק גם צוטט קודם לכן):

    "ש. הלכת לבדוק מה הסיבה שנפלת, אם נפלת בגלל בור לא תגידי לה לא ברור למה נפלתי, את מסכימה איתי?

    ת. אני לא מסכימה. לא הבנתי מה היה שם, ואחרי זה ברור לי שנתקלתי במשהו ועפתי קדימה.

    אני באתי אליה באמירה שנפלתי, רציתי לברר שזה לא משהו אחר. עפתי עם הפרצוף קדימה. שבית המשפט שואל מה הכוונה? אני אומרת שזו פעם ראשונה שנפלתי, ההורים שלי נפטרו כמה שנים קודם לכן רציתי לראות שהכל בסדר.

    ש. יכול להיות שזו הייתה סיבה רפואית?

    ת. מהשחזור לי ברור לי שנתקלתי במשהו. לשאלת בית המשפט איך זה ברור, אני זוכרת שהלכתי ונתקלתי במשהו ברגל ימין ועפתי קדימה. במה נתקלתי? מאבן את לא נופלת כמו שנפלתי. היו שם בור. וכל השטח היה מלא בורות. זה לא שביל גישה המקום הזה".

    וראו גם תשובות התובעת לשאלות בית המשפט בפרו' עמ' 18 שורות 17 – 20: 

    "...לשאלת בית משפט לא נפלתי בגלל הורטיגו. הקשר זה היה המצב של ההורים שלי, איבדתי אותם חודש וחצי לפני שזה קרה. לשאלת בית משפט באירוע הזה של התביעה האם הרגשתי סחרחורות אני אומרת שלא. לשאלת בית המשפט האם היו לי סחרחורות אני אומרת שלא..."

    אני דוחה לפיכך את הטענה לפיה התובעת נפלה מסחרחורות או לפיה המסמך הרפואי הנ"ל מלמד כי התובעת כלל לא נפלה ממפגע כפי שהיא טוענת.

     

    הנכות הרפואית והתפקודית

36. לאחר נפילתה התובעת המשיכו התובעת ובנה למשרדי האצטדיון כדי לבצע את הבדיקה הרפואית שלשמה הגיעו למקום. התובעת העידה כי סברה שהכאב עוד מעט יעבור וקצת התפדחה מהנפילה (ראה סעיף 12 לתצהירה). התובעת העידה כי גם בחזרתה הביתה סבלה מכאבים וכי בקושי ישנה בלילה, כאשר מיד בבוקר נסעה למוקד האורטופדי של קופת החולים שם ביצעה בדיקת הדמיה ונמסר לה שיש לה שבר וידה קובעה בגבס (ראה סעיף 20 לתצהירה).

    בעקבות השבר גובסה ידה של התובעת למשך חודשיים (המסמך הרפואי מהמוקד צורף לתיק מוצגי התובעת). התובעת ביקרה אצל רופא משפחה וכן ביקרה מספר פעמים אצל רופאים אורטופדיים. התובעת נשלחה לבדיקות הדמיה וביצעה בדיקות הדמיה. התובעת גם נאלצה לעבור מניפולציה של כתף יד ימין ושל שורש כף יד ימין בתאריך 14.03.21, לצורך שחרור כתף קפואה. בוצעה ארטרוסקופיה של הכתף הימנית סינובקטומיה ושיחרור קפסולרי (סיכום רפואי של הניתוח צורף לתיק המוצגים). בדו"ח סיכום הניתוח נרשם כי בשורש כף היד לא נצפה שיפור ניכר למרות המניפולציה.

    כמו כן התובעת ביצעה טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק רבים. מוצג 12 לתיק המוצגים של התובעת, הינם 44 קבלות על טיפולי פיזיותרפיה במכון פיזיותרפיה "פיזיותר" בבאר שבע ובעמותת בית יונה מרכז שיקום (עמודים 98 – 142). כמו כן מעמוד 168 לתיק המוצגים של התובעת עולה כי התובעת ביצעה במסגרת קופת החולים 47 טיפולי פיזיותרפיה. מעמוד 167 לתיק המוצגים של התובעת עולה כי ביצעה 35 טיפולי ריפוי בעיסוק.

    עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק המוצגים עולה כי הרופאים שטיפלו בתובעת המליצו לה לבצע פיזיותרפיה אינטנסיבית וריפוי בעיסוק (ראה למשל עמ' 151 לתיק המוצגים של התובעת).

37. לתמיכה בטענותיה בדבר קיומה של נכות בגין התאונה הגישה התובעת חוות דעת אורתופדית ערוכה ע"י האורתופד ד"ר מריו אייכנבלט, לפיה בעקבות האירוע נשוא התביעה נגרמו לה נכויות צמיתות כדלקמן: 10% בגין הגבלת תנועה בשורש כף יד ימין; 5% בשל תסמונת צביטה והגבלה בתנועות כתף ימין; 5% בגין מצב מרפק לאחר שבר תוך מפרקי של ראש הרדיוס. סה"כ נכות רפואית משוקללת – 18.775%. כמו כן נקבעו נכויות זמניות כמפורט בחוות הדעת.

38. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, ערוכה ע"י האורתופד פרופ' יעקב נרובאי, לפיה לא נותרה לתובעת כל נכות מהתאונה – 0% נכות.

39. לאור הפערים שבין חוות דעת הצדדים, ולאחר שהתקבלו עמדות הצדדים בנדון, החלטתי למנות מומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט ומיניתי את ד"ר משה פריטש (פרי).

40. מומחה בית המשפט בדק את התובעת וגם שלח אותה לבדיקות הדמיה עדכניות וחיווה דעתו כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית משוקללת בשיעור 12.45%, היינו 12.5% בעיגול לפי הפירוט כדלקמן: 

    נכות במרפק הימני עקב הנפילה בשיעור של 5% לפי מחצית סעיף 35(1)(ב) לתקנות. המומחה ציין כי בבדיקתו מצא תנועה מלאה אולם כי בצילום ישנה אי סדירות קלה של ראש הרדיוס. נכות בכתף ימין בשיעור של 3% לפי חלקיות סעיף 35(1)(ב) לתקנות. בעניין הכתף ציין המומחה שקיימת הגבלה מזערית בהרמה ובסיבוב פנימי עם נוקשות יחסית והפרעה קלה בריטמוס הסקפולרי. המומחה מציין כי התובעת סבלה מכתף קפואה כאשר הטריגר היה כנראה השבר במרפק הימני והחבלה בשורש כף היד הימנית. נכות בשורש כף יד ימין בשיעור של 5% לפי מחצית סעיף 35(1)(ב) לתקנות. המומחה ציין כי בבדיקה קיימת הגבלה קלה בכיפוף גבי ובכיפוף כפי עם רגישות מעל לגידים המישרים. כמו כן ציין כי בבדיקות ההדמיה נמצאו ממצאים שיכולים להעיד על אתיולוגיה טראומטית.

41. המומחה חיווה דעתו כי לתובעת נגרמו נכויות זמניות כדלקמן: 100% למשך חודש וחצי; 50% למשך חודש וחצי נוספים; 25% עד לניתוח שהתקיים ביום 14.03.21; 100% למשך 3 שבועות לאחר מכן; 50% למשך חודש נוסף; 25% למשך חודש וחצי נוספים. היינו התובעת סבלה מנכויות זמניות לא מבוטלות למשך כ – 7.5 חודשים מאז התאונה.

    בהשלמה לאמור אציין כי התובעת הציגה אישורי מחלה ל – 60 יום לאחר התאונה.

42. הנתבעת לא השלימה עם חוות דעתו של המומחה והזמינה אותו לחקירה על חוות דעתו. המומחה נחקר על ידי הצדדים ואולם לא שינה מקביעותיו בחוות הדעת.

    ראו למשל תשובתו לגבי מגבלות וכאבים מהם סובלת התובעת במרפק:

    "....ביד הנגדית יש לה ישור יתר וביד שאני בדקתי יש לה ישור מלא. זה אומר שהיא איבדה 5 מעלות בישור יתר.... לשאלת בית המשפט איזה בעיה פונקציונלית יש ואני אומר כאב, ברגע שיש כאב זה פוגע לך בפונקציה. לגבי המרפק, מה שכאן. כמו שאתם רואים בבדיקה שלי היא שיתפה פעולה מלא. ב' היא מורה היא לא סבל, ולכן היא ביטאה את מה שהכי מפריע לה, זה בישור סופי, זה יכול להפריע גם שהיא נשענת על היד, שהיא דוחפת משהו כבד ומסובבת בו זמנית, כי יש לה פגיעה תוך מפרקית. לשאלת בית המשפט הישור הסופי שלה לא כמו שהיה קודם, זה מבחינת טווחי תנועה בלבד וגם יש לה רגישות באזור שהיה שבור אצלה, ראש הרדיוס, שבר תוך מפרקי...." (פרו' עמ' 9 שורות 5 – 13).

    המומחה חזר והסביר ממה סובלת התובעת: 

    ש. אתה יכול להסביר ברמה התפקודית, מה יכול להפריע לאדם שיש לו ישור במרפק אבל חסרות לו 5%?

    ת.המעלות לא מפריעות לו, מה שמפריע לו זה השבר התוך מפרקי, הפגיעה הסחוסית והשחיקה שקוראת בעקבות הפגיעה הסחוסית.

    ש. ואיך זה בא לידי ביטוי ברמה התפקודית?

    ת. בכאב, כתוצאה מהכאב יש הפרעה בפונקציות.

    ש. ומתי זה מופיע?

    ת. זה קורא כאשר נשענים על היד, המשקל עובר על היד, שצריך לדחוף משהו בסיבוב של היד, אם צריך לעשות סיבוב של משהו מאוד חזק זה יכול לעשות כאב. האם זה תמיד עושה כאב, לא תמיד, אבל הרבה פעמים כן..." (פרו' עמ' 10 שורות 3 – 12).

    המומחה הסביר מדוע לא השתמש בסעיף שדן באופן מפורש על הגבלת ישור במרפק:

    "ש. אתה מסכים שהתקנות של ביטוח לאומי מכילות סעיף ספציפי 41 7 ב 4, שדנים באופן ישיר ומפורש על הגבלת ישור במרפק?

    ת. החוסר ישור שאני כתבתי לא תואם לנכות בסעיפים האלו. כי בתקנות האלו כאילו יש לה ישור מלא, כלומר, אם יש ישור מלא אין לה מגבלה אבל יש לה בעיה.

    ש. לפי הסעיף הזה אם לאדם יש חוסר ישור של 29 מעלות לא מגיע לו מעלות ורק אם יש חוסר נכות של 30 מעלות מגיע לו 10 אחוז?

    ת. אני מאמין לך.

    ש. לפי התקנות כדי שתנתן נכות על מגבלת ישור של 5% המגבלה צריכה להיות פי 6 ממה שמצאת בבדיקה?

    ת. זה בדיוק ההבדל בין עורך לרופא. דהיינו רופא מסתכל על הבעיות הפונקציונאליות והאנטומיות ולא רק על סעיפים. ומכיוון שיש פה פגיעה תוך מפרקית זה מתאים גם לסעיף 35..." (פרו' עמ' 9 שורות 16 – 27).

43. וראו בהמשך דברי המומחה לגבי הנכות של התובעת בכף היד:

    "ש. לגבי הנכות בכף יד ?

    ת. כל מה שאמרתי על המרפק גם תופס בשורש כף היד, פגיעת תוך מפרקית שגורמת לכאבים ושימוש ממושך ובמאמצים" (פרו' עמ' 10 שורות 16 – 17). 

    וראה בהמשך את תשובתו בשורות 20 – 21: "כף היד יש יותר מזה. 10% בזמן כיפוף של שורש כף היד, הגבלה של 10 מעלות, והגבלה של 20% בישור של כף היד (מדגים).."

    וראה שורות 27 – 31

    "ש. אתה יכול לנקוב לי בפעולה יום יומית אחת שאדם לא יכול לבצע כי יש לו כיפוף של 80 מעלות ולא 90?

    ת. לא על כיפוף אבל על יישור כן. למשל להישען עם ידיים קדימה, אבל זה לא מכסה את טווח הפעולות של שורש כף היד. הכוונה היא שיכול להיות לך טווח תנועות אבל שאתה משתמש בכף היד לאורך זמן זה כואב" (פרו' עמ' 10 שורות 27 – 31).

44. וראו עדותו לגבי הכתף

    "...היא סבלה בלשון העם מכתף קפואה. היא עברה מניפולציה, היא עברה סיווונקיטימניה, כריתה של הסינוויה (רקמה תוך מפרקית), והלכה והחלימה מהתהליך הזה, כאשר בסופו של התהליך נשארה שארית של נוקשות של הכתף, דהיינו זה גורם לחוסר נוחיות בהפעלה של הכתף ביחוד בטווחים קיצוניים...." (פרו' עמ' 12 למעלה).

45. אני דוחה את טענות הנתבעת הנוגעות לשימוש בסעיף 35. בעניין זה ראו למשל סעיף 20 לפסק הדין בעניין ת"א 40289-10-10 זועבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתרים משפטיים); וראה למשל סעיף 4(ב) לפסק הדין בת"א 45773-08-21 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתרים משפטיים) (על פסק הדין הוגש ערעור ובהסכמה התובע החזיר 25,000 ₪ אולם לא בוטלו הקביעות בפסק הדין); וראה סעיפים 15ו – 16 לפסק הדין בת"א 66308-03-19 פלוני נ' גלעד טימור (פורסם באתרים משפטיים).

46. התובעת העידה בתצהיר עדותה הראשית אודות המגבלות מהן היא סובלת בגין התאונה (ראה סעיף 29 לתצהירה). התובעת גם סיפרה אודות המגבלות במהלך חקירתה בבית המשפט: "אני יכולה לעשות את הכל. זה הכל עניין של כאב, של עוצמה. זאת אומרת שאם אני מתעייפת אני מפסיקה. למשל אם אני צריכה לכתוב על הלוח עבור התלמידים אני מתעייפת ומורידה את היד. זהו. אני צריכה למצוא אלטרנטיבות איך אני מעבירה את זה, בלי כתיבה על הלוח. אם במידה נמצאות איתי קולגות, כאשר אם אני מתעייפת מהכתיבה, יש לי חברות שיעזרו לי. אם אני לבד מול ההורה ואני מתעייפת, זה כואב. רוב הזמן אני ישירות מול ההורה, ואני צריכה לתעד את השיח. אם אני צריכה לקבוע שתי פגישות, אני אקבע רק אחת" (פרו' עמ' 19 שורות 7 – 12).

47. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולאור עדותו לפני ולאור עדות התובעת ולאור המקצוע של התובעת אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת היא בגובה נכותה הרפואית, היינו בשיעור של 12.5%.

     

    דיון בשאלת הנזק

48. תאריך הלידה של התובעת הינו X.X.75.

    התאונה ארעה כאמור ביום 08.11.20.

    התובעת הייתה בת 45 ביום התאונה והינה בת 50 כיום.

49. נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת כאמור לעיל הינה 12.5%.

50. כאמור לעיל התובעת הינה מורה לחינוך מיוחד במשרד החינוך, בבית הספר "XXX".

    שכרה הממוצע טרם התאונה היה בסך של 18,310 ₪. סכום זה בערכו להיום הינו 21,000 ₪ (בעיגול).

    שכרה דהיום הינו בסך של 23,094 ₪ (ראה סעיף 43 לסיכומי התובעת וראה תלושי השכר שצורפו למוצגי התובעת).

51. כאב וסבל 70,000 ₪. מהמסמכים הרפואיים עולה שהתובעת סבלה סבל רב במשך תקופה לא מבוטלת מהשלכות התאונה והיא ממשיכה לסבול מהן עד היום. ראה למשל מסמך רפואי 157 בתיק מוצגי התובעת שם רשום שהתובעת כאובה, יש לה כאבי לילה, מתקשה בתנועות סיבוביות ומעל גובה השכם. ראה למשל גם מסמך רפואי עמ' 169 לתיק מוצגי התובעת שם נרשם שהתובעת סובלת מכאבים ומתקשה לישון בלילה. נרשם שהתובעת זקוקה לפיזיותרפיה כדי להחזיר טווחי תנועה. עצם העובדה שהתובעת ביצעה פיזיותרפיה כל כך אינטנסיבית והשקיעה בכך עשרות טיפולים מעידה על הקושי והסבל שנגרם לתובעת בעקבות התאונה. התובעת גם נאלצה לעבור פרוצדורה רפואית שאף היא הייתה כרוכה בכאב. לתובעת כאמור נקבעו על ידי מומחה בית המשפט תקופות אי כושר לא מבוטלות. כמו כן התובעת נפגעה במקרה דנן גם בכתף, גם במרפק וגם בשורש כף היד. הפגיעה כולה הייתה בידה הדומיננטית.

52. הוצאות רפואיות - התובעת הציגה קבלות על סך של 13,680 ₪ בגין טיפולי פיזיותרפיה פרטיים. התובעת הסבירה בסעיף 32 לתצהירה מדוע נאלצה לבצע טיפולי פיזיותרפיה פרטיים והסבריה מקובלים על בית המשפט ולא נסתרו על ידי הנתבעת. סכום זה בשערוך להיום הינו סך של 16,666 ₪ ובעיגול 17,000 ₪.

53. נסיעות סך של 15,000 ₪. התובעת כאמור ביצעה טיפולים רבים של פיזיותרפיה ושל ריפוי בעיסוק. התובעת נאלצה לנסוע הלוך ושוב לצורך הגעה לטיפולים אלו (ראו בעניין זה סעיף 33 לתצהירה).

54. עזרת הזולת עבר עתיד 25,000 ₪. לתובעת נקבעו תקופות אי כושר לא מבוטלות במהלכן נזקקה לעזרה. וראו בעניין זה סעיף 34 לתצהיר התובעת ממנו עולה גם כן הצורך שלה בעזרה אינטנסיבית בחודשים הסמוכים לתאונה. כמו כן לתובעת מגיע סכום גלובאלי בגין עזרה עבור העתיד.

55. הפסד שכר בעבר 14,000. התובעת הייתה באי כושר מלא למשך חודשיים. התובעת קיבלה את שכרה על חשבון ימי מחלה. עיון בנספח 11 לתיק המוצגים של התובעת מעלה כי התובעת אכן נאלצה לנצל ימי מחלה לאחר התאונה.

    הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה כי בעת פרישתה הייתה מגיעה לזכאות לתשלום בגין פדיון ימי מחלה ולכן לא מגיע לה כל פיצוי בגין הפסדי עבר. התובעת טוענת מאידך כי קיבלה רק שכר חלקי ולא מלא וכן כי ירדו לה ימי מחלה רבים, ואם תזקק להם ימים אלו כבר לא יהיו במצבת ימי המחלה שלה. כמו כן עובדי מדינה מקבלים בפרישה מענק אם לא ניצלו ימי מחלה בתקופת העבודה (ראה בעניין זה סעיף 28 לתצהירה). בנסיבות אלו מצאתי לנכון לפצות את התובעת בסך של כ- 1/3 משכרה למשך חודשיים, היינו בסך של 7,000 X 2, ובסה"כ בסך של 14,000 ₪.

56. הפסד שכר לעתיד 50% אקטוארי סך של – 228,000 ₪ (ראה החישוב של ההפסד האקטוארי המלא בסיכומי התובעת שהינו חישוב נכון). נכון שהשכר של התובעת השביח (לא בצורה משמעותית אבל עלה), אולם מדובר בפגיעה אורטופדית לאישה צעירה שיש לה עוד שנות עבודה רבות ועבודתה כרוכה בעבודה פיזית. התובעת כאמור פרטה פרט היטב את המגבלות מהן היא סובלת בעקבות התאונה, כאשר עדותו של המומחה מטעם בית המשפט תמכה בקיומן של מגבלות אלו. צודקת התובעת שהגם שמדובר במקום עבודה מוסדר, העתיד אינו ידוע ומובטח. יחד עם זאת לאור כך שהתובעת נמצאת במקום עבודה קבוע ולא הייתה פגיעה בשכרה מצאתי לנכון לפצותה בשיעור של 50% מחישוב אקטוארי מלא.

    לא מצאתי לנכון לפצות את התובעת בשיעור של יותר מ – 50% כפי שדרשה ב"כ התובעת בסיכומים. נכון שהתובעת העידה שזקוקה היום ליותר שעות עבודה, אולם לא בוצע ניתוח של תלושי השכר להראות אכן שהתובעת עובדת היום יותר שעות נוספות ביחס למועדים שלפני התאונה.

57. הפסדי פנסיה בגין העבר ובגין העתיד, סך של 30,250 ₪.

58. סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 399,250 ש"ח ₪. 

     

    לסיכום

59. דין התביעה להתקבל

60. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 399,250 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות בגין אגרה וכן החזר הוצאות המומחים. כמו כן מקבלת את דרישת ב"כ התובעת לשכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מהסכום שנפסק לתובעת. התיק דנן נוהל עד תום, התקיים קדם משפט, התקיים דיון הוכחות במהלכו גם נחקר מומחה בית המשפט, הוגשו תצהירים, ואף הוגשו סיכומים.

61. התובעת תגיש פסיקתא לחתימה.

62. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום חתימת הפסיקתא.

63. הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור על פסק הדין תוך 60 יום ממועד חתימת הפסיקתא.

64. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים וכן תסגור את התיק.

     

    ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ו, 18 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.