ת"א 4812-11-11 הקדש בית חינוך יתומים הכללי של העדה הספרדית בירושלים נ' איצר ואח',ת"א 4560-11-11 הקדש בית חינוך יתומים הכללי של העדה הספרדית בירושלים נ' אליהו - פסקדין

לפניי דיון במתן "סעד מן הצדק" בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בע"א 4428-11-15

מבוא

1. עסקינן בשתי תביעות שהדיון בהן אוחד בנוגע לפינוי הנתבעים משתי דירות שהושכרו להם בדיירות מוגנת, ואשר נמצאות ברחוב מיוחס 8 בירושלים (להלן: "הדירות").

2. ביחס לשתי הדירות נטענו טענות זהות, והן שהנתבעים ביצעו שינויים במושכר, הדירות הוגדלו והורחבו ללא ידיעת והסכמת הבעלים וללא היתר בניה, תוך פלישה לשטח שלא הושכר להם. כמו כן נטען כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות במשך מספר שנים, כאשר הסכום הנתבע הוא לתקופה של שבע השנים שלפני הגשת התביעה.

3. ביום 6.1.2015 ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת שניידר אשר הורתה על פינוי הנתבעים משתי הדירות, לאחר שקבעה כי השינויים שנעשו בשני המושכרים נעשו ללא הסכמת הבעלים וכן כי לא שולמו דמי שכירות סדירים, ובמיוחד לא בשנים האחרונות. לפיכך, קבעה כב' השופטת שניידר כי הנתבעים הפרו את חוזי השכירות ולתובע קמה עילת פינוי (להלן: "פסק הדין").

4. באשר למתן סעד מן הצדק קבעה כב' השופטת שניידר בפסק הדין כי אין מקום למתן הסעד מאחר והנתבעים זנחו טענה זו בסיכומיהם.

5. פסק הדין הורה על פינוי הנתבעים ובשל השיהוי הרב מאז ביצוע ההפרות, נדחתה בקשת התובע למתן צו להריסת תוספות הבניה ולתשלום חוב השכירות.

6. הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"א 44283-11-15).

   ערעורם של הנתבעים התקבל, במובן זה שצו הפינוי בוטל וניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שזו לשונה: "אנו מסכימים להצעת ביהמ"ש לפיה הערעור יתקבל במובן זה שייקבע כי המערערים זכאים לסעד מן הצדק, אולם הדיון במהותו של סעד זה ובתנאיו, יוחזר לבית משפט קמא.".

7. נוכח זאת, חזרו הצדדים לטעון בפני בית משפט, כשנקודת המוצא היא כי המשך המגורים של הנתבעים במושכרים יותר כסעד מן הצדק אולם מהותו ותנאיו ייבחנו ויוכרעו ע"י בימ"ש קמא. משפרשה כב' הש' שניידר לגמלאות, הועברה ההכרעה בשאלה זו למותב זה, בהתאם לסיכומים בכתב שהגישו הצדדים.