אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' מרכז אל נח'לה לרהיטים בע"מ ואח'

פלוני נ' מרכז אל נח'לה לרהיטים בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 28/11/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
44331-09-15
21/11/2017
בפני השופט:
דניאל קירס

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד רביע ג'שהאן
הנתבעות:
1. מרכז אל נח'לה לרהיטים בע"מ
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

עו"ד גסאן אגברייה ממשרד עוה"ד טלאל ג'ובראן
פסק דין
 

 

 

1.אצבעו של התובע נקטעה, ואצבע נוספת נפגעה, במסור חשמלי בעבודתו אצל הנתבעת 1, בהרכבת ריהוט בבית הלקוח. התובע טוען כי נזקו נגרם בעוולת הנתבעת 1. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) מבוטחת בידי הנתבעת 2.

 

2.בדיון ההוכחות הסתבר כי אין מחלוקת על כך שהמסור אמור לעבוד באופן הבא: מעפיל המסור מוריד את המסור לכיוון משטח החיתוך (העיגול המסומן ב-ת/1) , באמצעות ידית (שם, הסימון המרובע); יש מגן ללהב של המסור; המגן אמור לכסות את הלהב כאשר המסור מורם, כך שרק כאשר מורידים את המסור למטה כלפי משטח החיתוך, המגן נסוג וחושף את הלהב; כאשר מרימים את המסור בחזרה למעלה, המגן חוזר ומכסה את הלהב. ראו התמונה ת/1; עדות התובע, פרוטוקול 8.11.2017 ע' 9 ש' 11-18; נציג מנהל הנתבעת 1, ע' 26 ש' 28 – ע' 27 ש' 1).

 

3.התובע טען כי בעת התאונה, המסור היה תקול, באופן זה, שבעת הרמת המסור ממשטח החיתוך, המגן לא חזר לכסות את הלהב. הן התובע, הן העד שהעיד מטעמו מר אמין עבדאללה אשר עבד עמו בבית הלקוח ביום התאונה, העידו כי המסור היה תקול באופן זה עוד לפני התאונה (ע' 9 ש' 19-22; ע' 4 ש' 4-8; ש' 29-30). העד מר עבדאללה הגיש תמונה של המסור, והעיד כי הוא צילם אותה מספר ימים לאחר התאונה ושלח אותה לתובע (ע' 3 ש' 23-28; ת/1). בתמונה ניתן לראות כי למרות שהמסור מורם, רוב רובו של מחצית הלהב אשר בולטת מחוץ למכונה, אינה מכוסה בידי המגן. ב"כ הנתבעות ניסה להיטל ספק בענין עדותם של התובע ומר עבדאללה בענין תקלה במסור. הוא שאל אל מר עבדאללה מדוע לא צילם את המסור בווידאו (ע' 5 ש' 1 עד 27). דא עקא, כאשר עומת מנהל הנתבעת בתמונה בה רואים את הידית למעלה והמגן אינו מכסה את הלהב, הוא לא טען כי הדבר לא ייתכן, אלא הסביר כי המגן, שעובד במנגנון קפיץ, אכן לפעמים נתקע, והוא אף ראה בכך התרחשות שגרתית:

 

"ש. מציג בפניך את התמונה של המסור, זה המסור שממנו נפגע התובע

ת. מאשר

ש. אתה מסכים איתי שברגע שמורידים את הידית המגן מתחיל לחזור אחורנית והלהב בולט

ת. נכון

ש. כשמרימים את הידית של המסור, המגן יורד למטה ומכסה את הלהב

ת. נכון

ש. אתה מסכים שזו הפתיחה [ההרמה – ד"ק] המקסימלית של המכשיר

ת. אי אפשר לדעת בתוך תמונה בוודאות

ש. בסיטואציה הזאת שהידית למעלה למה המגן לא מכסה את הלהב

ת. קודם כל זה מורכב על קפיץ, זה מכונה, שמעלים הוא מקפיץ לפעמים משהו תופס אותו כי עובדים עם עץ, האבק לפעמים נתפס.

ש. מה שנתפס זה הקפיץ

ת. המגן עובד על קפיץ

ש. למה זה יכול להיתקע, אני לא מבין, זה נתקע מהאבק ומהחתיכות [של עץ – ד"ק]

ת. קשה לי לדעת, אם זה נתקע, כשחותכים אתה לא מסתכל כל הזמן אם המגן יורד, הוא חייב לרדת, אם מראה תמונה שהמגן לא למטה אני אומר כנראה בגלל אבק

ש. זה קורה וזה טבעי

ת. זה רגיל" (ע' 26 ש' 28 – ע' 27 ש' 13).

 

הנה כי כן, התובע הוכיח, באמצעות עדותו שלו ועדותו של העד מטעמו, וכן באמצעות עדותו של מנהל הנתבעת 1, כי ת/1 היא תמונה של המסור בו נחתכה ידו, וכי בתמונה, מגן הלהב במסור זה תקוע כך שהוא אינו מכסה את הלהב.

 

4.כאמור, התובע והעד מטעמו מר עבדאללה העידו כי המגן היה תקול עוד לפני התאונה. בתמונה (ת/1), שצולמה לאחר התאונה, המגן כאמור תקוע. אם המגן היה תקוע מספר ימים לאחר התאונה כאשר צולמה התמונה, הדבר אמנם אינו מוכיח כשלעצמו שהמגן היה במצב זה בעת התאונה. אולם בתמונה זו בענין מצב המסור מספר ימים לאחר התאונה, בצירוף עדותם של התובע והעד מטעמו לפיה המגן היה תקול עוד לפני התאונה, יש כדי לתמוך בטענת התובע בענין זה. בעדותו של מנהל הנתבעת, הוא לא טען כי לפני התאונה המגן לא היה נתקע; אדרבה, כפי שמצוטט לעיל, הוא טען כי היתקעות המגן היא התרחשות בגדר ה"רגיל".

 

5.הנתבעות הפנו לטופס בל/205 שהגיש התובע, שבו כתוב שעל המסור מותקן מגן. לא מצאתי בכך רבותא. הרי על המסור מותקן מגן; אלא שהוכח שמנגנונו לא תמיד פעל.

 

6.נשאלת השאלה, האם התובע נפצע בידי המסור עקב התרשלות הנתבעת 1. בענין זה טען התובע כי המסור מהווה "דבר מסוכן". סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

 

חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים

38. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.

 

 

בפסיקה הוכרה מכונת ניסור כ"דבר מסוכן" לענין סעיף 38 הנזכר (ת"א (מחוזי ב"ש) 1216/07 אוחיון נ' מנרב תעשיות (1983) בע"מ, פס' 6 (9.1.2013); ת"א (הרצ') 11305-08-10 בריסי נ' כהן, פס' 21 (28.1.2014), ערעור נדחה בהסכמה ב-ע"א (ת"א) 29027-03-14 כהן נ' בריסי (24.11.2014); ת"א (שלום חי' 17923/05) עבדאלחמיד נ' תשלובת ח. אלוני בע"מ, פס' 6 (15.12.2009) – הוסף פיצוי על דרך הפשרה בפסק הדין בערעור, ע"א (חי') 27470-01-10 עבדאלחמיד נ' תשלובת ח. אלוני בע"מ (28.12.2010); ת"א (שלום נצ') 7180/04 אבו אלרוב נ' פוני פלסטבע"מ, פס' 11 (13.2.2007)). עולה מהאמור כי בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין, על הנתבעות הראיה שלא היתה לגבי המסור התרשלות שיחובו עליה. הנתבעות טענו כי היה על התובע להגיש חוות דעת בטיחות, אולם לאור האמור לעיל, מאחר והמסור הוא "דבר מסוכן", אף אם התובע לא היה מטה את מאזן ההסתברויות לגבי תקלה במגן בעת התאונה, נטל הראיה היה על הנתבעות – ולא על התובע – להראות שלא היתה לגבי המסור התרשלות שיחובו עליה.

 

7.לא מצאתי כי הנתבעות הרימו נטל ראיה זה בענין המסור. התובע העיד כי התאונה אירעה, עת דחף חתיכת עץ למכונה, טרם הורדת הידית לשם חיתוך. כאמור, כאשר המגן תקין, הוא יכסה את הלהב במצב זה. התובע שלל את האפשרות שהוא נפגע עת הוא הוריד את המסור לכיוון העץ לצורך חיתוך העץ. התובע זימן לעדות אדם נוסף אשר היה נוכח בעת התאונה, אשר בשונה מהעד מר עבדאללה שהיה בבית הלקוח אך לא ראה את התאונה, היה עד ראיה לתאונה, הוא מר אברהים זריקי (להלן: אברהים). התובע טען כי איברהים מסר לו כי הוא לא יבוא להעיד כי בעל הנתבעת ביקש שלא יבוא (ע' 10 ש' 14-15). התובע ויתר על העד איברהים (ע' 20 ש' 8). הנתבעות טוענות כי יש לזקוף זאת לחובת התובע, אולם לאור הקביעה לפיה המסור מהווה "דבר מסוכן" ונטל הראיה בענין העדר התרשלות רובץ על כתפי הנתבעות, הנתבעות היו יכולות, עם הודעת התובע בדבר ויתור על עדותו של איברהים, לבקש להעיד אותו מטעמם, ויש לזקוף את אי-העדתו לחובתן דווקא.

 

8.אציין, למקרה וטעיתי בענין נטל הראיה, כי הנני נותן אמון בעדותו של התובע לפיה איברהים מסר לו שבעלי הנתבעת 1 ביקש ממנו לא לבוא לעדות. התובע הגיש תקליטור ותמליל של שיחות בהן השתתף התובע (ת/2, ת/3). לטענת התובע, בן השיח בשיחה הוא איברהים. הנתבעות לא התנגדו להגשת התקליטור והתמלילים, אך זאת לא לאמיתות זהותו של בן השיח השני (ע' 11 ש' 17-18). מצאתי חיזוק לטענת התובע לפיה הנתבעת גרמה לאי-התייצבותו של אברהים כעד מטעם התובע, בעדות המתחמקת של מנהל הנתבעת:

 

"ש. אתה ואברהים שוחחתם אודות העדות שלו במשפט

ת. כל הזמן מספרים על [התובע], זה רגיל, הוא היה העובד הכי טוב, הלוואי ש[התובע]...

ש. לגבי האם דיברתם שהוא יעיד ואמור להעיד

ת. זה מחוץ לעבודה שלי, החיים שלו הפרטיים לא אצלי, הוא יכול להעיד איפה שהוא רוצה.

ש. דיברתם על העדות שלו

ת. לא

....

ש. יכול להיות שדוד ג'ובראן אבו נח'לה [בעל הנתבעת 1] דיבר עם אברהים וביקש ממנו לא להעיד

ת. לא נכון

...

ש. יכול להיות שנור דיבר עם אברהים בקשר לעדות

ת. אין דבר כזה

ש. אם אני אומר שאברהים אומר שגם אתה שוחחת איתו, נור, ואבו נח'לה כולכם ביקשתם ממנו לא להעיד

ת. לא נכון, למה לא להעיד תביא אותו לפה

ש. אם אמר אמירה כזו הוא משקר

ת. אתה תחליט

ש. אני מחליט ואתה לא יכול להגיד מה פתאום לא דיברנו א[י]תו

ת. הוא העובד שלי מדברים כל הזמן מה זה שייך

ש. אם הוא אמר את האמירה הזאת הוא לא אומר אמת

ת. אם הוא אמר דבר כזה... עוד פעם, אני אומר לך אתה תחליט.

..." (ע' 29 ש' 28 – ע' 31 ש' 1).

 

בהעדר עדותו של אברהים אין לראות את התמליל והתקליטור, כשלעצמם, כראיה לכך שאברהים הוא בן שיחו של התובע בשיחות אלה. אולם, נוכח יתר הראיות, הגעתי למסקנה כי בן השיח בשיחות הוא אכן איברהים. ראשית, בעדותו המצוטטת לעיל, התיימר מנהל הנתבעת לדעת, באופן פוזטיבי, שאחרים לא דיברו עם אברהים לגבי עדותו. מנהל הנתבעת הרי אינו יכול לדעת זאת, ומנהל הנתבעת הותיר רושם מגמתי. שנית, נמנע מנהל הנתבעת פעמיים מלומר ברורות שאם אברהים אומר שהוא התבקש שלא לבוא להעיד, אברהים אינו אומר אמת. שלישית, התרשמתי באופן חיובי מעדותו של התובע. הנני נותן אמון בטענת התובע לפיה אברהים הוא בן שיחו של התובע בשיחות הנזכרות, וכי אברהים מסר לתובע כי גורמים מטעם הנתבעת ביקשו שלא יבוא לעדות מטעם התובע. הנני נותן אמון בכך שהתובע לא ביים את השיחות המתומללות, אלא – מדובר בשיחות שהוא ניהל עם אברהים.

 

9.ב"כ הנתבעות ניסה להביא את התובע להעיד שידו נחתכה עת הוא הוריד את המסור על מנת לחתוך חתיכת עץ, קרי – בעת שבה הלהב היה אמור להיות חשוף. ראו את עדות התובע:

 

"ש. למעשה אתה נפגעת בזמן שהורדת את הידית

ת. לא נכון, אני חתכתי שתי חתיכות הראשונה []חתכתי ואז הרמתי את הידית, המגן נשאר למעלה, כאשר דחפתי את החתי[כ]ה השניה היד שלי נפגעה בלהב.

ש. זה לא יכול לקרות, כי כשאתה דוחף אין משהו שלוחץ את העץ, זה מצוי למעלה, אין כלום שזה יחתוך את יד, יש רווח [בין משטח החיתוך לבין הלהב –ד"ק]

ת. הרווח[ הוא] של 5 ס"מ, [כ]שאני דחפתי היד שלי נפגעה במסור

ש. אני לא אומר שלא נפגעת מהמסור, אני רוצה שתדייק כי לפי מה שתיארת זה לא יכול לקרות, תוך כדי דחיפת האצבע, [כ]שאתה מוריד את המסור על האצבע זו האופציה היחידה.

ת. אם המסור תקין

ש.אתה טענת שהפג[ם] במסור [הוא] שאתה מעלה את הידית המגן לא עולה וההפך, אתה מעלה המגן לא יורד, זה מה שאמרת.

ת.נכון

ש. למעשה אין למגן רלוונטיות מבחינת הפגיעה, []אתה נפגעתה בזמן שדחפת את ה[א]צבע, המגן לא מגיע למטה, אם יש מגן אי אפשר לחתוך

ת.אתה לא יודע איך עובד המסור, [כ]שהידית למעלה זה המגן, זה אמור לכסות את המסור (מצביע למטה) במצב הזה שבתמונה [ת/1] המסור למעלה והמגן למעלה, הוא אמור לכסו[ת] את כל הלהב" (ע' 12 ש' 10-25).

 

בשלב זה טען ב"כ הנתבעות כי ידית המסור ב-ת/1 אינה למעלה עד הסוף, תוך שהצביע על המקום המסומן ב-ת/1 באות א'. אולם התובע שלל זאת, והעיד כי התפקיד של החלק במקום המסומן א' אינו לאפשר הרמה נוספת של הידית, אלא אפשרות להזיז את המסור אחורנית ("הידית למעלה עד הסוף..." (בסמוך לאחר הדברים הללו הפרוטוקול משובש; התובע העיד כי החלק באזור הכחול, כלומר במקום שרואים ברקע ניילון כחול, הוא חלק המאפשר להזיז את המסור אחורה, ואין אפשרות להרים את המסור יותר ממה שרואים בתמונה – ע' 12 ש' 26-28).

 

10.מעיוני ב-ת/1 ומעדות התובע הגעתי למסקנה כי מנגנון הפגיעה שמתאר התובע הוא אכן סביר והגיוני. ידו של עובד הדוחף חתיכת עץ לאזור משטח החיתוך, וידו מונחת מעל חתיכת העץ, עלולה לבוא במגע עם הלהב כאשר הידית מורמת כפי שרואים ב-ת/1, ואם המגן תקוע ואינו מכסה במצב זה את כל הלהב, היד עלולה ליחתך.

 

11.ב"כ הנתבעות ניסה להביא את התובע להודות שהוא לא התרכז בעבודתו במסור בעת התאונה, אולם עדותו של התובע מהימנה עלי:

 

"ש. מה הוא [איברהים] עשה בזמן הזה

ת. מסתכל על הטלפון

ש. בזמן החיתוך הכוונה

ת. בזמן התאונה עצמה

ש. ברגע התאונה

ת. נכון

ש. אתה יודע שהוא השתמש בטלפון אתה לא הסתכלת על היד שלך

ת. לא נכון

ש. איך אפשר לראות את אברהים שהסתכל על הטלפון ואת העבודה באותו זמן

ת. הוא אמר לי מה לעשות באותו זמן, והיה מדבר בטלפון

ש. בזמן התאונה אתה לא יודע שהוא דיבר בטלפון, תבחר על מה הסתכלת

ת. הסתכלתי על היד שלי, איך אני עובד" (ע' 17 ש' 18-31).

 

12.הנתבעות טוענות כי יש להטיל על התובע אשם תורם גם מאחר והוא עובד מנוסה. התובע העיד כי הוא עבד כשלוש שנים בנגריה של הנתבעת, ושם הוא לא היה משתמש במסור, ואילו הוא עבד בהרכבות בבתי הלקוחות רק 6 חודשים לפני התאונה (ע' 8 ש' 13-18). ב"כ הנתבעות שאל את התובע אם יש לו ראיה או עד לכך שהוא עבד בהרכבות במשך 6 חודשים בלבד; התובע השיב כי אין לו ראיה לכך, ולמרות שהיו אנשים נוספים שעבדו בנגריה בזמן שהוא עבד בנגריה, לא היה מישהו מכפרו (ע' 13 ש' 30 – ע' 14 ש' 29). מנהל הנתבעת העיד כי התובע עבד בהרכבות כשנתיים וחצי (ע' 21 ש' 4), ואף הוא לא הגיש על כך כל מסמך. בחקירה הנגדית, כאשר נשאל "התובע לא היה נגר מקצועי", השיב מנהל הנתבעת כי לתובע "ניסיון רב 3-4 שנים" (ע' 25 ש' 11-12). אולם ראו את המשך חקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת:

 

 

"ש. נכון שכולם מתחילים לעבוד בנגריה ואחר כך יוצאים להרכבה

ת. לא בהכרח

ש. התובע התחיל בנגריה ואחר כך בהרכבות.

ת. אין דבר כזה שאחד עובד פה או שם, עובד כללי יש נגריה ויש חנות רהיטים

ש. לפני כמה רגעים ידעת להבחין בין התקופה הראשונה שעבד בנגריה ואחר כך התחיל לצאת, למה עכשיו אתה אומר

ת. בסדר, אבל אני לא יכול לזכור כמה עבד פה וכמה שם

ש. חברי שאל אם נכון שהתחיל לעבוד בנגריה, אמרת כן, שאל אם אחר כך יצא להרכבות, אתה מאשר

ת. מאשר

ש. מקובל עליך שהתובע התחיל לעבוד בתוך הנגריה ובשלב מאוחר התחיל לצאת עם העובדים האחרים להרכבות.

ת. נכון, אי אפשר להתחיל מהיום הראשון לא ידע שום דבר" (ע' 26 ש' 13- 24).

 

אמנם אין זה ברור מאליו בעיני כי התובע עבד עם אנשים בנגריה, גם אם הם אינם מכפרו, ולא יכיר אותם על מנת שניתן יהיה להביאם לעדות. אולם, לא זו בלבד שהנתבעת , חברה בע"מ שהיא המעסיקה, לא הגישה כל מסמך בענין סידור העבודה של התובע; עינינו הרואות, כי עדות מנהל הנתבעת בנושא זה היא עדות מתחמקת ומתחלפת. תחילה העיד מנהל הנתבעת כי התובע עבד בהרכבות במשך 2.5 שנים, אך בהמשך העיד כי אין דבר כזה שעובדים רק פה או שם. תחילה הוא מעיד כי לא בהכרח מתחילים בנגריה לפני שיוצאים להרכבות, אולם אחר כך הוא מעיד שהתובע התחיל בנגריה לפני שיצא להרכבות כי "אי אפשר מהיום הראשון, לא ידע שום דבר". הנני מעדיף את גרסתו של התובע בענין התקופה שבה עבד בהרכבות.

 

13.בענין אחד, מצאתי כי הנתבעות הוכיחו מידה מסוימת של אשם תורם אצל התובע. הרי לשיטת התובע עצמו, הוא ידע על התקלה במסור לפני מועד התאונה (ע' 4 ש' 27-30). בנסיבות אלה, אמנם הנתבעת העמידה את התובע בסכנה חמורה עקב התקלה במגן של הלהב, אולם משהתובע ידע על כך, הוא יכול היה להיזהר יותר ביצוע פעולות, שאמנם נוכח מגן תקין לא היו מסוכנות, אך נוכח התקלה במגן היו מסוכנות. בשים לב לפסיקה המכירה ברצונו של עובד לעשות את עבודתו היטב אפילו אם הדבר כרוך בכך בהסתכנות (ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד יט(3) 205, 211-212; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מ"ב(1) 415, 425 (1988)), הנני מעמיד את האשם התורם של התובע על שיעור של 10%.

 

14.סיכום ביניים: אין מחלוקת על כך שידו של התובע נחתכה במסור של הנתבעת שב-ת/1 במסגרת עבודתו אצלה. המסור הוא דבר מסוכן; והנתבעת לא הרימה את נטל הראיה כדי להראות שאין התרשלות שבגינה יש לחייבה. עם זאת, הנתבעות הוכיחו את אשמו התורם של התובע בשיעור של 10%.

 

הנזק

 

הפסד שכר בעבר

 

שלושת החודשים לאחר התאונה

 

15.התובע טען כי בעת התאונה הוא השתכר בסך של 7300 ₪, ברוטו, לחודש. הצדדים הפנו לתחשיבי הנזק מטעמם במסגרת הסיכומים, ותלושי המשכורת שהגיש התובע תומכים בטענה זו (ואפילו מעט מעבר לכך). הנתבעת טענה בתחשיב הנזק כי התובע לא הגיש תלושי משכורת, ולא טענה לבסיס שכר אחר. הטענה בענין אי-צירוף תלושי משכורת אינה נכונה, ומשהתלושים מבססים את הסכום הנטען בידי התובע, הנני קובע את בסיס השכר בסך של 7300 ₪. בענין שיערוך, התובע לא טען שיש להוסיף הפרשי הצמדה והתייחס אך לריבית.

 

16.התובע טוען שהיה מרותק למיטתו מיום התאונה 6.7.2015 ועד סוף חודש 2.2016. הנתבעות חישבו הפסדי שכר בעבר בהתאם לשלושה חודשי אי כושר (ע' 3 לתחשיבן). בכל הנוגע לשלושת החודשים הראשונים, טענת התובע בענין אי הכושר זכתה לביסוס בחוות הדעת מטעם בית המשפט, בה נקבעו 100% נכות זמנית למשך 3 החודשים שלאחר התאונה.

 

17.מכאן שהתובע זכאי, לתקופת שלושת החודשים לאחר התאונה, לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בסך של 22,407 ₪ (7300 ₪ * 3, בתוספת ריבית מאמצע התקופה).

 

מהחודש הרביעי לאחר התאונה ועד לחודש 5.2016

 

18.התובע טען כי עקב פגיעתו הקשה ונכותו ביד, היה קשה לו להיקלט לכל עבודה אחרת עד לחודש 6.2016, עת התחיל לעבוד כפועל שכיר בסאלח דבאח ובניו בע"מ, והוא טען כי יש לפצות אותו במלוא גובה שכרו בקשר ל-11 החודשים הללו. בקשר לתקופה שלאחר שלושת החודשים הראשונים, המומחה מטעם בית המשפט קבע נכות זמנית בשיעור 30% עבור התקופה החל מהחודש הרביעי לאחר התאונה ועד לחודש הששי לאחר התאונה, ולטענת הנתבעת אין מקום לפיצוי גבוה יותר מאשר החישוב האריתמטי לגבי אותה תקופה.

 

19.בקשר לשלושת חודשי הנכות הזמנית בשיעור 30%, נוכח גובהה של הנכות האורתופדית של התובע, בגין קטיעת אצבע ופגיעה באצבע נוספת (אמנם ביד שאינה דומיננטית), מצאתי כי יש להכיר באי כושר מלא. מכאן שהתובע זכאי בגין אותה תקופה לפיצוי בסך של 22,351 ₪ (7300 ₪ * 3, בתוספת ריבית מאמצע התקופה).

 

20.אינני מוציא מכלל אפשרות תיאורטית שקשה יותר למצוא עבודה נוכח אצבע קטועה (ראו ת"א (צפת) 2045-12-07 כהן נ' כלל – חב' לביטוח בע"מ, פס' 10 (12.8.2014)). אולם התובע לא הביא כל ראיה בענין ניסיונות לחפש עבודה לפני שהחל לעבוד שוב בחודש 6.2016 (והוא אפילו לא העיד על כך, ראו ע' 10 ש' 2-3). קביעתי היא, שנוכח גובהה של הנכות האורתופדית הזמנית בשיעור 30%, עקב קטיעת אצבע ופגיעה באצבע נוספת, יש להכיר באי-כושר תפקודי מלא באותם שלושה חודשים שנקבעו בידי המומחה מטעם בית המשפט, אולם אין מקום לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר המשקף אי כושר מלא לאחר אותם שלושה חודשים ועד שהתובע חזר לעבודה. לגבי התקופה לאחר שלושת חודשי הנכות הזמנית בשיעור 30% ועד שהתובע חזר לעבוד, מצאתי מקום לקבוע כי יפוצה בשיעור הפער בין שכרו בעת התאונה, ושכרו בעבודה שהוא מצא לאחר התאונה. הנתבעות טענו כי התובע השתכר בעבודה החדשה כפי שהשתכר אצל הנתבעת בעת התאונה, אולם טענה זו אינה נכונה. ממוצע השכר ברוטו מהתלושים שהציג התובע עומד על 6717 ש"ח (6684 ₪, 6173 ₪, 7296 ש"ח). הפער בין 7300 ₪ ו-6717 ₪ עומד על 583 ש"ח.

 

אציין, כי פער זה בסך 583 ₪ הוא קטן מתוצאתו של חישוב לפי 14.5% (הנכות הרפואית הצמיתה) של המשכורת בעת התאונה. פיצוי בסך 583 ₪ בחודש בתקופה החל מסוף הנכות הזמנית ועד לאיתור עבודה מוצדק שכן, ניתן ללמוד מהשכר שהתובע החל לקבל כשהוא חזר לעבודה, כי אם התובע היה מתחיל לעבוד בעבודה החדשה לפני כן, נזקו היה צפוי לעמוד על הפער הנזכר ולא מעבר לכך, כבר אז. על כן התובע זכאי לפיצוי בגין התקופה מיום 7.1.2016 ועד 31.5.2016 (144 ימים), בסך של 2808 ש"ח (4.8 חודשים * 583 ₪ = 2798 ₪, בתוספת ריבית מאמצע התקופה).

 

תקופת העבודה אצל סאלח דבאח ובניו בע"מ

 

21.התובע עבד בסאלח דבאח ובניו במשך 4 חודשים (6.2016 עד 9.2016). בחודש הראשון, 6.2016, הוא קיבל שכר התחלתי של 3686 ₪ ברוטו, ולאחר מכן שכר ברוטו בסך 6717 ₪, כפי שכבר צוין לעיל.

 

השכר הנמוך בחודש הראשון הוא תוצאה של התאונה – בכך שהוא נאלץ להתחיל בעבודה חדשה – ומכאן שהתובע זכאי להפרש בין שכרו הקודם 7300 ₪ לבין שכר זה, קרי- 3664 ₪ (3614=3686 – 7300 ₪, בתוספת ריבית).

 

בקשר לשלושת החודשים הנוספים בהם עבד התובע אצל סלאח דבאח ובניו, ומטעמים שפורטו לעיל, זכאי התובע לפער בסך 583 ₪ לחודש, ובסך הכל 1771 ש"ח (583 ₪ * 3 חודשים = 1749 ₪, בתוספת ריבית).

 

התקופה מחודש 10.2016 ועד היום

 

22.התובע הפסיק את עבודתו בסאלח דבאח ובניו לאחר חודש 9.2016, והחל ללמוד סיעוד. לטענתו, הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות עד לתום לימודיו, אשר יימשכו 3.5 שנים, לפי בסיס שכר של מחצית השכר הממוצע במשק, ולפי נכות בשיעור 40% (פס' 60 לתחשיב הנזק מטעם התובע). לטענת התובע, ההיסטוריה התעסוקתית שלו מצביעה על כך שאלמלא התאונה הוא היה עובד במשרה חלקית בזמן הלימודים. הנתבעות לא ציינו פיצוי כלשהו בתחשיב מטעמן בקשר לתקופה זו. הגעתי למסקנה שאין מקום לפצות את התובע בגין תקופת הלימודים האקדמיים. שכן, התובע טוען שלאור עברו התעסוקתי הוא היה עובד בתקופת הלימודים אלמלא התאונה (פס' 56 לתחשיב התובע). הוא טוען שהוא כבר לומד, וכי הוא אינו עובד. דא עקא, התובע הראה כבר לפני הלימודים האקדמיים שהוא חזר לעבוד, כפועל, ובמשרה מלאה, לאחר התאונה. מכאן, ובהעדר טענה בענין נכות מהסוג אשר מביא לעייפות עקב הלימודים שאינה מאפשרת לעבוד, אין כל הצדקה לכך שהתובע לא יעבוד בתקופת הלימודים.

 

למקרה שטעיתי אציין כי אינני מקבל את עמדת התובע בענין פיצוי לפי נכות בשיעור 40%. הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע היא 14.5%, ולא 40%. ולאור העובדה שהוא חזר בהצלחה לתפקיד של פועל לאחר התאונה, ומאחר והוא מייעד את עצמו לעבודה בעתיד כאח ורמת שכרו צפויה לעלות באופן בלתי מבוטל אף לשיטתו (ראו פס' 55 לתחשיב התובע), איני רואה מקום להכיר בנכות תפקודית העולה על שיעור הנכות הרפואית. ודוק: התובע אינו טוען שלא יצליח לקבל משרה כאח לאחר לימודיו, נהפוך הוא: "[]ברור כי הוא הולך לעסוק במקצוע הוא לומד כאח מוסמך" (פס' 61 לתחשיבו). מאידך, גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לפיה נכותו של התובע אינה תפקודית כלל. מדובר אמנם בפגיעה ביד שאינה היד הדומיננטית, אולם מדובר בנכות אורתופדית בשיעור משוקלל של 14.5% ביד – קטיעת "כמעט מלאה" של אצבע 2 ופגיעה באצבע נוספת, כאשר "כתוצאה מהתאונה, מגבלות תפקוד היד הן בפעולות גסות והפעלת כוח והן בפעולות עדינות של האצבעות. מגבלות אלה הינן בדרגה מופחתת בשל העובדה שהיד הפגועה אינה ידו הדומיננטית" (מסיכום חוות הדעת מטעם בית המשפט).

 

סיכום ביניים הפסד שכר לעבר

 

23.התובע זכאי לפיצוי בגין שכר לעבר, בסך כולל של 53,001₪ (22,407 + 22,351 + 2808 + 3664 + 1771).

 

הפסד שכר בעתיד

 

24.מהטעמים שפירטתי לעיל, אין מקום לפסוק לתובע הפסדי שכר בגין תקופת לימודיו האקדמיים שיימשכו בעתיד הקרוב. כאמור, התובע טוען כי לימודיו צפויים לאפשר לו רמת השתכרות גבוהה הרבה יותר ממה שהיתה לו בעת התאונה, וכי אלמלא התאונה היה עובד במקביל ללימודיו; אולם הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לעבוד כפועל במשרה מלאה גם לאחר התאונה, ועל כן התאונה אינה הסיבה שבגינה הוא לא עובד בתקופת לימודיו.

 

25.לימודיו של התובע צפויים להסתיים באביב 2020 (בעת הגשת התחשיב מטעמו ביום 7.2.2017 היה סטודנט שנה א', והלימודים אורכים 3.5 שנים - פס' 54 לתחשיב מטעם התובע).

 

26.התובע טוען כי יש לחשב את הפסדי השכר שלו בעתיד על בסיס השכר שהוא צפוי לקבל בעתיד כאח (התובע מפנה ל-ת"א (מחוזי ים) 9131/07 קן נ' הכשרת הישוב (22.6.2011)). יצוין כי הצדדים לאותה פרשה התפשרו בערעור, ע"א 6699/11 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' קן (12.7.2012). משהתובע לומד בפועל סיעוד, טענת התובע מקובלת עלי. התובע טוען כי פנה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשם קבלת נתונים בדבר שכר האחים אך נמסר לו כי אין נתונים כאלה. בסופו של דבר, התובע לא הביא בכלל ראיותיו תעודת עובד ציבור של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או ראיה אחרת לגבי רמת השכר של אח. התובע טען כי "מן המפורסמות" כי אחים עובדים שעות רבות ושכרם גבוה משכרם הרגיל, והוא טוען כי יש לפצותו בנוגע לעתיד לפי בסיס שכר של 14,000 ₪ לחודש. אין בידי לקבוע כי רמת השכר של אח היא ענין של ידיעה שיפוטית.

 

27.התובע טוען כי עבודתו של אח היא עבודה פיזית קשה, וחלק ניכר מעבודתו של אח הוא עבודת כפיים ממש המצריכה שימוש בשתי הידיים. מכאן שטוען התובע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 20%. הנתבעות מצביעות על כך שהתובע חזר לעבודה מלאה כפועל לאחר התאונה , והציע פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪. אולם, מהטעמים שכבר פירטתי לעיל, הנני מעמיד את נכותו התפקודית הצמיתה של התובע על שיעור נכותו הרפואית המשוקללת, 14.5%. התובע הוא אדם צעיר, יליד 1992 ובן כ-25 היום. כאמור, אף לשיטתו הוא יצליח להשתלב במשרה כאח, אולם הוא זכאי לפיצוי בגין השפעה תפקודית של פציעתו, מאחר ובגין קטיעת אצבעו והפגיעה באצבע נוסף, הוא עלול להיתקל בעתיד בקשי בקידום, או אם יצטרך לעבור למקום עבודה אחר, קשי בקבלה למשרה נוספת.

 

28.לאור האמור לעיל, הנני רואה לנכון להורות על פיצוי בגין הפסד שכר בעתיד בהתאם לשכר הממוצע במשק, ובהתאם לשיעור נכותו הרפואית של התובע. התובע יליד 10.7.1992, וכאשר יתחיל לעבוד לאחר לימודיו, ייוותרו לו כ-39 שנות עבודה, ולכן מקדם ההיוון עומד על 274.7370. הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד עומד על 384,098 ש"ח (10,230 ₪ * 0.145% * 274.7370 * 0.9425 (היוון כפול)).

 

הפסד פנסיה

 

29. התובע טוען לפיצוי בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים בשיעור 12%.

 

30.עיון בתלושים של התובע אצל הנתבעת מעלה כי הוא היה מפריש לביטוח מנהלים. כאח, הוא צפוי גם כן להפריש לפנסיה.

 

31.התובע זכאי לפיצוי לו הוא טוען, בסך 12%, לעבר ולעתיד: לעבר, בסך 6372 ש"ח (53,100 ₪ * 0.12), ולעתיד בסך (384,098 * 0.12) = 46,091 ₪.

 

עזרת צד ג

 

32.התובע טען כי בעקבות התאונה הוא היה מרותק למיטתו תקופה ארוכה ולמשך שנה שלמה היה תלוי באופן מוחלט בעזרת הזולת. הוא עותר לפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר בסך של 20,000 ₪. הנתבעת טענה כי פגיעתו של התובע לא הצדיקה עזרה של הזולת החורגת מתחום העזרה של בני המשפחה המקובלת בחיי משפחה תקינים.

 

33.התובע העיד את אמו, אשר העידה כי היא עזרה לו, במשך 4 חודשים, לאחר התאונה, לרבות בהכנסה לשירותים ולמקלחת ובהלבשה, בשטיפת הפנים ובאוכל (פרוטוקול ע' 19 ש' 29 – ע' 20 ש' 1). האם אישרה בחקירה נגדית שהיא לא עבדה בזמן התאונה (ע' 20 ש' 4-5).

 

34.עינינו הרואות כי למרות שהתובע טען כי היה זקוק לעזרת הזולת למשך שנה, הוא הביא עדות לענין עזרת הזולת למשך ארבעה חודשים. דומני, בנוסף לכך, ומבלי לגרוע מחומרת פציעתו של התובע, כי לפחות החל ממספר שבועות לאחר שנותח, התיאורים בענין צורך בעזרה כדי להיכנס למקלחת ולשירותים מוגזמים. נוכח אי הכושר המוחלט אשר נקבע בחוות הדעת מטעם בית המשפט לשלושה חודשים, ולאור 30% נכות זמנית לשלושה חודשים לאחר מכן, הנני פוסק לתובע בגין עזרת הזולת בעבר סך של 8000 ₪.

 

35.בנוגע לעזרת הזולת לעתיד, התובע עתר לפיצוי בסך של 50,000 ₪. משהתובע חזר לעבודה במשרה מלאה כפועל ומתעתד לעבוד כאח, ומשהמומחה מטעם בית המשפט קבע כי לא צפויה החמרה בעתיד, אינני רואה מקום לפסוק עזרת הזולת לעתיד.

 

הוצאות רפואיות ונסיעות

 

36.התובע עותר לפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות. הנתבעות טוענות כי מאחר ומדובר בתאונת עבודה, כל ההוצאות מכוסות בידי המל"ל. הדין עם הנתבעות (ראו ת"א (מחוזי י-ם) 1320-04-12 ציטרון נ' מוצרי הכט מתכות בע"מ, פס' 54 (17.9.2015)).

 

 

 

 

כאב וסבל

 

37.התובע מצביע על כך שהוא סבל קטיעת אצבע 2 בכף יד שמאל ושבר בגליל הדיסטלי באצבע 3 וחסר עור. הוא אושפז במשך 3 ימים, ובוצע שתל עור מהאצבע הקטועה לכיסוי האצבע השלישית. הוא שוחרר עם יד מורמת עם מתלה. הוא טוען כי הוא עבר טיפול אינטנסיבי במרפאת כף יד, לרבות המלצה על החלפת תחבושת כל 3 ימים. הוא טוען כי על פי המלצת רופא תעסוקתי הוא היה מוגבל באופן מלא בכל פעולה עד סוף 2.2016. התובע טוען כי מלבד הנכות האורתופדית, מדובר בכיעור ובעיה אסתטית קשה עבור בחור צעיר ורווק. לטענת התובע הדבר צריך להתבטא בשיעור הפיצוי בגין כאב וסבל, גם אם אין לו נכות פלסטית. התובע עותר לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 150,000 ₪.

 

38.הנתבעת טענה בתחשיבה כי הפיצוי המתאים בנסיבות העניין עומד על 15,000 ₪.

 

39.בפרשת ציטרון נפסק פיצוי בגין כאב וסבל בסך 400,000 ₪ בגין קטיעת שתי אצבעות ונזק לאצבע נוספת, ביד שאינה דומיננטית. בענייננו מדובר בקטיעת אצבע אחת ונזק לאצבע נוספת, ביד שאינה דומיננטית. בנסיבות הענין, לרבות היותו של התובע צעיר רווק, הנני מוצא כי התובע זכאי, למצער, לפיצוי בשיעור לו הוא עתר, 150,000 ₪, בגין כאב וסבל.

 

סיכום הנזק

 

40.להלן סיכום הנזק שנגרם לתובע בגין התאונה מושא התביעה:

 

א.הפסד שכר בעבר53,001 ש"ח

ב.הפסד שכר בעתיד384,098

ג.עזרת הזולת בעבר8000

ד.הפסד פנסיה בעבר6372

ה.הפסד פנסיה לעתיד46,091

ו.כאב וסבל150,000

סה"כ 647,562

 

ניכוי בגין אשם תורם

 

41.מסכום זה יש להוריד את האשם התורם בשיעור 10%, כך שהנזק בהפחתת האשם התורם עומד על 582,806 ₪.

 

ניכויי מל"ל

 

42.הנתבעת הגישה אסמכתאות על תגמולי מל"ל בסך של 34,744 ₪ (סך של 23,951 ₪ ביום 19.2.2016 וסך של 10,793 ₪ ביום 11.9.2016).

 

סיכום

 

43.על הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 582,806 ₪; זאת, בניכוי סך של 23,951 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 19.2.2016 ועד לתשלום בפועל, וכן סך של 10,793 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום 11.9.2016 ועד לתשלום בפועל.

 

44.כן ישלמו הנתבעות יחד ולחוד לתובע הוצאות בסך של 8000 ₪, בגין אגרה וחוות דעת, בהתחשב בכך שחוות הדעת מטעם בית המשפט תאמה לחוות הדעת מטעם התובע ולא לחוות הדעת מטעם הנתבעות.

 

45.עוד ישלמו הנתבעות יחד ולחוד לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 128,000 ₪.

 

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

 

תמונה 4

דניאל קֵירֹס, שופט

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ