אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 43961-04-14 מ. ואח' נ' ד. ואח'

ת"א 43961-04-14 מ. ואח' נ' ד. ואח'

תאריך פרסום : 25/01/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
43961-04-14
12/12/2016
בפני השופטת:
עינת רביד

- נגד -
תובע:
י.מ
נתבע:
י.ד.
פסק דין
 

 

התובע מבקש לחייב את הנתבע לממש הסכם אופציה לרכישת חנות, אשר לטענת התובע, הצדדים חתמו עליו בשנת 2011. הנתבע מכחיש זאת מכל וכל.

רקע

  1. הנתבע הוא בעל הזכויות הרשומות בחנות ברח' המלך ג'ורג' 46 תל אביב הידועה כחלקה 74/4 בגוש 69054 (להלן: "החנות").

  2. התובע שוכר את החנות מן הנתבע החל מיום 2.1.08 בסכום של 7,850 ₪. חוזה השכירות הוארך מידי פעם וסכום השכירות החודשי עומד כיום על סך של 11,000 ₪.

  3. הנתבע מתגורר בשנים האחרונות בארה"ב. התובע מפעיל בחנות קיוסק.

     

    כתב התביעה

  4. ביום 28.4.14 הגיש התובע תביעה לסעד הצהרתי ולצו עשה לסעדים הבאים:

    1. הנתבע יחתום על הסכם מכר הנוגע לחנות בנוסח שצורף להסכם האופציה מיום 15.7.11 (להלן: "הסכם האופציה" ו- "הסכם המכר" בהתאמה).

    2. ככל שנדרשות השלמות בהסכם המכר, הן תבוצענה על פי הוראות הסכם האופציה וכמקובל.

    3. הצדדים יפעלו על פי הוראות הסכם המכר להשלמת העסקה והנתבע יגרום לרישום הבעלות במקרקעין על שם התובע כשהיא נקיה מזכויות צד ג'.

    4. מהתמורה שישלם התובע לנתבע יקוזז פיצוי מוסכם בסך של 50,000$ בהתאם להוראת סעיף 6 להסכם האופציה וכן כל תשלום ששילם התובע לנתבע בקשר עם החנות לאחר יום 16.7.11.

    5. לא יפעל הנתבע כאמור לעיל בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין כנגדו יהא רשאי התובע להירשם כבעל מלוא הזכויות בחנות (וזאת לאחר קיזוז הפיצוי המוסכם) וזאת על ידי הפקדת התמורה בנאמנות לטובת הנתבע אצל ב"כ התובע. ב"כ התובע יהא רשאי לשלם לרשויות כל תשלום נדרש לשם העברת הזכויות מתוך כספי הנאמנות.

  5. לטענת התובע בשנת 2011, לאחר ששכר את החנות מהנתבע מאז שנת 2008, פנה אליו הנתבע בהצעה למכור לו את החנות. ביום 15.7.11 נחתם בין הצדדים, בנוכחות עו"ד שחר כהן ואחיו של התובע, הסכם האופציה, במסגרתו ניתנה לתובע האופציה להודיע על קיבול ההצעה בתוך 5 שבועות ולרכוש את החנות תמורת 385,000$. להסכם האופציה צורף הסכם המכר עליו התחייב הנתבע לחתום עד ליום 31.8.11. התובע הודיע לנתבע כבר למחרת, בנוכחות עו"ד כהן, על מימוש האופציה בעל פה ובהמשך אף הודיע בכתב. הנתבע ביקש מהתובע להמתין מעט, על מנת שיתייעץ עם עורך דין, ולאחר מכן יעביר התובע את הכסף לחשבון שימסור לו בארה"ב, בה חי הנתבע לסירוגין.

  6. עוד טען התובע כי סוכם בין הצדדים, כי עד להוצאת העסקה אל הפועל, כל תשלום שיבוצע על ידי התובע בקשר לשכירות יחשב גם לתשלום על חשבון התמורה על פי הסכם האופציה.

  7. התובע טען כי לאחר החתימה, הנתבע ניתק עמו קשר, הורשע בפלילים, ריצה תקופת מאסר בבית הסוהר, שב לארה"ב והקים עסק. לטענתו יצר קשר עם הנתבע שלוש פעמים במהלך תקופה זו ובכל פעם הנתבע הבטיח לו כי עם הגעתו ארצה יחתום על הסכם המכר וניתן יהא להשלים העסקה.

  8. לטענת התובע, במהלך פברואר 2014 יצר לפתע הנתבע קשר עמו וביקש להאריך את הסכם השכירות. לקראת סוף מרץ 2014 הגיע הנתבע עם דודו, א., לחנות, ושוחח על חידוש הסכם השכירות בעוד התובע דורש את מימוש הסכם האופציה.

  9. לטענת התובע לא נותרה לו ברירה בנסיבות אלה, אלא לפנות לבית משפט לאכיפת ההסכם, והתביעה הוגשה ביום 28.4.14.

    כתב ההגנה

  10. לטענת הנתבע, הוא השכיר את חנותו לתובע בחוזה שכירות לתקופה מיום 2.5.08 עד ליום 30.4.09 עם אופציה לשנתיים נוספות. טרם סיום תקופת האופציה חתמו הצדדים על הסכם נוסף החל מיום 1.5.10, לתקופה של שנה עם אופציה לשלוש שנים שהסתיימה ביום 30.4.14. לטענת הנתבע, התובע לחץ עליו להגיע ארץ על מנת לחתום על הסכם שכירות חדש ואף אביו של התובע התקשר אליו ביום 9.9.13 לצורך כך.

  11. לטענתו, הוא הגיע לארץ ביום 28.3.14 ומספר ימים לאחר מכן נפגש עם התובע ואביו במסעדת "סעיד" באור יהודה ובפגישה נקבעו דמי השכירות לשנים 2014 עד 2017 כך שבשנת 2014 ישלם התובע סך של 11,000 ₪ (לא כולל מע"מ) לחודש ובשנת 2015 סך של 12,000 ₪ (לא כולל מע"מ) לחודש ובשנים 2016 ו- 2017 יעלו דמי השכירות ב- 5% נוספים מידי שנה. הנתבע התייצב למחרת בחנות, להזמנת התובע, לקבלת דמי השכירות לחודש אפריל 2014. אחיו של התובע, ב.מ, נתן לו את דמי השכירות לחודש אפריל 2014 והנתבע ביקש מהתובע לחתום על הסכם השכירות החדש. הנתבע יצר קשר עם התובע לקביעת מועד לחתימה אך התובע התחמק באמתלות שונות תוך שהוא מודיע לב"כ הנתבע כי הוא מסרב לתנאי של "ערבות בנקאית". הנתבע שב לארה"ב והותיר לבא כוחו את מלאכת ההחתמה על הסכם השכירות המחודש. התובע בושש לחתום ולכן ביום 24.4.14 נשלח לתובע מכתב התראה כי באם תוך 7 ימים לא יחתום על הסכם שכירות חדש תוגש נגדו תביעה לסילוק יד.

  12. אשר לטענות התובע לעניין הסכם האופציה טען הנתבע כך: "התובע נהג בשיטת "מצליח" והגיש תביעה "הזויה" זו, לפיה כביכול נחתם לפני מספר שנים בינו לבין הנתבע "הסכם אופציה" (דבר המוכחש מכל וכל כפי שיפורט בהמשך בהרחבה), תוך שהוא לוקח את הסיכון הכרוך בכך שבמקביל לכתב הגנה זה, יגיש הנתבע תביעה לסילוק יד, ולאחר שתידחה תביעתו דנן של התובע ותתקבל תביעת הנתבע לסילוק יד, אזי יוותר התובע נטול "מוניטין", תוך שיצטרך לפנות את החנות באופן מידי." (סעיף 16 לכתב ההגנה).

  13. בהמשך כתב ההגנה התייחס הנתבע לטענת "הסכם האופציה" כך:

    "17. בניגוד לאמור בכתב התביעה... התובע פנה בשנת 2011 לנתבע והחל לשדל אותו למכור לו את החנות. התובע הביא בפני הנתבע "הסכם אופציה" לעיונו (אשר העתקו "המקורי" נמצא אצל הנתבע). ההסכם הוכן ככל הנראה על ידי חברו של התובע, עו"ד שחר כהן (שכן שמו מצוין בראש העמוד הראשון מצדו השמאלי של "הסכם האופציה").

    18. ההצעה של התובע לנתבע ב"הסכם האופציה" הייתה, כי הוא ישלם לו 885,000$ כאשר 500,000$ ישולמו ישירות לידי הנתבע מבלי שסכום זה יצוין בהסכם האופציה, ובהסכם האופציה עצמו יירשם סכום של 385,000$ בלבד.

    19. יש כאמור בידי הנתבע הסכם אופציה מקורי שאינו חתום כלל. "הסכם האופציה" שצורף לכתב התביעה הינו הסכם מזויף, שבו חתימת הנתבע זויפה. הנתבע שוהה כעת בארצות הברית, ומיד לאחר שיגיע לארץ יגיש תלונה על זיוף במשטרת ישראל." (ההדגשה במקור- ע.ר.).

  14. עוד טען הנתבע בעניין הסכם האופציה כי ביום 26.11.08 נערך בינו לבין רעייתו "הסכם מתנה" בפני נוטריון בארה"ב לפיו הועברו הזכויות בחנות משם הנתבע לשם רעייתו ועל כן אין הוא יכול למכור את החנות ללא הסכמת רעייתו, למרות שבנסח הטאבו הוא מצוין כבעלי החנות. עוד טען כי לאחר היוועצות עם אשתו סירב למכירת החנות.

  15. בהמשך טען שוב באופן מודגש: "הנתבע מעולם לא חתם על "הסכם האופציה" (סעיף 22 לכתב ההגנה). ובהמשך תיאר את סימני הזיוף, לטענתו: "בוצעו מחיקות רבות במסמך המקורי ליד שמות הצדדים בעמוד הראשון,... התובע ביצע בזדון מחיקות היכן שרשומים שמות הצדדים ותעודות הזהות, צילם את הדף במכונת צילום צבעונית על מנת שהמסמך ייראה כביכול מקורי. בבוא העת לכשיידרש התובע להמציא את הסכם האופציה המקורי, אזי ייחשף הזיוף שביצע התובע בהסכם האופציה." (סעיף 24 לכתב ההגנה). עוד טען הנתבע כי הוא מקפיד לחתום בתחתית כל עמוד כפי שניתן לראות מהסכם השכירות, דבר שאינו קיים בהסכם האופציה.

  16. עוד טען הנתבע, כי התובע מעולם לא העלה את נושא האופציה אלא המשיך לשלם את דמי השכירות לאורך השנים ולכן כל מטרת התביעה היא לשפר עמדות לקראת חתימה על הסכם השכירות החדש, באשר התובע לא הסכים לתנאי של ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪, שעליו להמציא לנתבע במסגרת ההסכם החדש.

  17. בסעיף 27 לכתב ההגנה טוען הנתבע טענה חילופית ולפיה "גם אם היה נחתם הסכם אופציה (דבר המוכחש בתוקף) לא הייתה "גמירת דעת ומסוימות" בין הצדדים כאמור בחוק החוזים." בסעיף 28 טוען כי "גם אם נלך לשיטתו של התובע... התובע לא עשה דבר וחצי דבר על מנת לקדם את האמור בהסכם." לטענת הנתבע, התובע המשיך לשלם את דמי השכירות תוך שהוא נפגש עם הנתבע ואמו ולא דרש לממש האופציה. התובע אף לא הפקיד את דמי האופציה בנאמנות ולא ביצע במשך 3 שנים פעולות אחרות המעידות על מסוימות ועל גמירת דעת.

  18. עוד טען הנתבע כי התובע אף היה במשא ומתן עם צד ג' למכירת המוניטין שלו, אשר בסופו של דבר לא נמכר והדבר מעלה שאלות לעניין התנהלות התובע בעניין הסכם האופציה הנטען.

  19. עוד טען הנתבע בסעיף 37 לכתב ההגנה כך: "הנתבע יוסיף ויטען שלא זו בלבד שהוא מעולם לא פנה אל התובע למכירת החנות, אלא התובע ניצל את מצבו הרפואי והנפשי של הנתבע באותו זמן התמכר לסמים, תוך שהוא גם מספק לו אביזרים לצורך שימוש בסמים, ופנה אליו בהצעה שימכור לו את החנות תוך שהוא מגייס לצורך העניין את חברו, עו"ד שחר כהן."

  20. הנתבע מתאר בכתב ההגנה כי נפגש עם התובע עשרות פעמים בשנים 2011-2012. עוד ציין כי "הגיע לארץ בשנת 2010 כדי להיכנס למוסד לגמילה מסמים ברחובות, שבשנת 2011, עוד טרם פרשת "הסכם האופציה" שהה הנתבע בשנית במרכז גמילה לסמים. באותה תקופה, התנהל הליך פלילי כנגד הנתבע, והוא נכנס למאסר בגין שימוש בסמים החל מיום 26.8.11 ועד ליום 2.12.11. לטענת הנתבע, התובע ידע על כך ואף העביר בחודשי המאסר את דמי השכירות לאמו של הנתבע. עוד טען כי "לאחר שחרורו מהכלא ביום 2.12.11 נשאר הנתבע להתגורר בישראל במשך חודשים רבים עד ליום 14.9.12 ונפגש עשרות פעמים עם התובע וזאת לצורך קבלת מקדמה לדמי השכירות, על מנת לרכוש סמים בהיותו נרקומן".

    הליכים והעדים מטעם הצדדים

  21. הנתבע הגיש במסגרת התביעה כאן כתב תביעה שכנגד לפינוי וסילוק יד וכן לתשלום דמי שימוש, אשר סולק על הסף על ידי כב' השופטת יעקובוביץ בהחלטה מיום 15.9.14.

  22. בקדם המשפט הראשון מיום 7.1.15 הודיע ב"כ התובע, כי הוא מקבל ממרשו כל חודש את דמי השכירות והללו מופקדים בנאמנות.

  23. לאחר קדם המשפט הצדדים פנו לגישור אצל כב' הנשיא (בדימוס) א. גורן אך ללא הצלחה והתיק נקבע להוכחות.

  24. התובע, לבד מתצהירו שלו, הגיש תצהירים של עו"ד שחר כהן, מר ניר מימון, שכן לחנות, שפקד את החנות בתדירות גבוהה (להלן: "השכן"); ומר ב.מ, אחיו של התובע (להלן: "האח"). יש לציין כי בעת הגשת הראיות, התובע ביקש כי הקלטות ותמלול שנעשה להן יוגשו בשלב מאוחר יותר. לאחר הגשת תגובה ותשובה, נקבע בהחלטתי מיום 16.9.15 כי הראיות הללו יוגשו לאחר שהנתבע יגיש ראיותיו. בקשת רשות ערעור שהגיש הנתבע על החלטתי נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 22.10.15.

  25. ביום 29.10.15 הגיש הנתבע בקשה לצרף מסמכים, אשר לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים: תדפיס פלט שיחות יוצאות וכן מסמכים הקשורים לצו הרחקה שביקשה אמו של הנתבע כנגדו. לאחר הגשת תגובה ותשובה נקבע בהחלטתי מיום 15.11.15 כי על מנת שיהיו בפני בית משפט כל הראיות, יוכל הנתבע להגיש המסמכים הנוספים, אולם התובע יהיה רשאי להגיש תצהיר משלים בעקבות הגשת הראיות הנוספות.

  26. ביום 18.11.15 התובע הגיש ראיותיו, כאשר לבד מתצהירו, הוגשו תצהירים של 14 עדים נוספים: אשתו, גב' מ.ד (להלן: "אשת הנתבע"); אחותו, גב' ע.ג (להלן: "האחות"), לא העידה ותצהירה אינו מהווה ראייה; מר א.מ, קרוב משפחה, העוסק בהדרכת נגמלים (להלן: "קרוב משפחה העוסק בגמילה"); מר נ.מ., דודו של הנתבע (להלן: "הדוד"); מר אשר שמעון, בעל חנות תכשיטים סמוכה לחנות (להלן: "בעל החנות הסמוכה"); מר א.נ., חבר של הנתבע ואשתו (להלן: "חבר הנתבע נ'"), לא העיד ותצהירו אינו מהווה ראייה; מר ג.ר, חבר של הנתבע (להלן: "חבר הנתבע ר."); מר י.י.ן, חבר הנתבע (להלן: "חבר הנתבע ו."), לא העיד ותצהירו אינו מהווה ראייה; מר י.ג, גיסו לשעבר של הנתבע (להלן: "הגיס"); מר אלי דיין צדק, חבר ילדות של הנתבע (להלן: "חבר הילדות"); מר ישראל זבורוב, חבר ילדות של הנתבע (להלן: "חבר הנתבע זבורוב"); מר א.ד., קרוב משפחה, (להלן: "קרוב המשפחה ד'"), לא העיד ותצהירו אינו מהווה ראייה; ומר א.מ, קרוב משפחה של הנתבע (להלן: "קרוב המשפחה מ."); מר מסעוד אלמקייס, מנהל מרכז לגמילת סמים בב"ש (להלן: "מנהל מרכז הגמילה"). יש לציין כי מרבית העדים העידו על כך שהנתבע היה בתקופה הנדונה (שנת 2011) משתמש בסמים ונרקומן, אשר היה בטיפול גמילה ואף הגיע למאסר בשל הטרדת אמו. עוד ציינו כי התובע היה מחתים אותו על קבלות, כי קיבל סכומים גבוהים מאשר קיבל בפועל.

  27. עוד ביקש הנתבע לזמן לעדות את אביו ואמו של התובע (מר ד.מ וגב' א.מ) ולאחר תגובה ותשובה נעתרתי לבקשה.

  28. כמו כן ביקש הנתבע את זימון המתמללת שערכה את תמלול ההקלטה, גב' ליאת בן שי, ואת האחראית על ההקלטות, גב' מאיה כהן, אשר שתיהן נחקרו בתחילת דיון ההוכחות השני.

  29. לקראת סוף דיון ההוכחות וויתר ב"כ הנתבע על 4 עדים: האחות, שני חברי הנתבע נ' ו-ו' וכן קרוב המשפחה ד' (ראו עמ' 354 שורות 22-30).

  30. בנוסף ניתן לבקשת התובע צו מניעה זמני למניעת כל דיספוזיציה בחנות עד למתן החלטה אחרת (ראו החלטה מיום 14.12.15).

  31. לאחר ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

    דיון והכרעה

  32. לאחר קריאת כל טענות הצדדים, שמיעת ההוכחות וקריאת הסיכומים, אני מוצאת כי יש לקבל את התביעה. אקדים ואומר כי נתתי אמון בעדותו של התובע ועדיו ואני מעדיפה אותה על פני עדותו של הנתבע.

    החתימה על הסכם האופציה

  33. בתיק זה אוחז כל צד בגרסה משלו לגבי החתימה על הסכם האופציה, כאשר התובע טוען כי הנתבע חתם על הסכם האופציה בנוכחות עו"ד שחר כהן והאח, ואילו הנתבע טוען כי מעולם לא חתם וחתימתו זויפה.

  34. לעניין זה אציין, כי בתצהיר הנתבע בסעיף 38 הוא מעלה טענה כאילו התובע ניצל את מצוקתו כמכור לסמים, וממשיך וטוען בסעיף 38 לתצהירו כך: "(התובע) ניסה להניע אותי לחתום על הסכם אופציה, שהכין עו"ד שחר כהן עבורו...". משפט זה אינו ברור, שהרי אם לא חתם הנתבע על ההסכם ולקח, כגרסתו, את ההסכם לבדיקת עורך דין או התייעצות עם אשתו, הרי אין כאן כל ניצול מצוקה. ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי הנתבע אוחז בטענתו כי לא חתם וכי גם אם חתם לא היו גמירת דעת ומסוימות, וכי אינו טוען טענת "פגם ברצון" בשום מקום (ראו סעיף 146 לסיכומים).

  35. לפיכך אכריע אך ורק במחלוקת העובדתית היחידה בהקשר לחתימה, והיא, האם חתם הנתבע על הסכם האופציה אם לאו.

  36. לעניין זה אני מקבלת את גרסת התובע כי הנתבע חתם על הסכם האופציה ביום 15.7.11 בחנות בנוכחות הצדדים להסכם, וכן בנוכחות עו"ד שחר כהן ואחיו של התובע. אציין כי עדותו הבהירה והמהימנה של עו"ד שחר כהן, אשר לא עורערה על ידי הנתבע, די בה. בנוסף הובאה עדותו של אחיו של הנתבע, אשר גם היא נותרה על כנה.

  37. עו"ד שחר כהן העיד בתצהיר העדות הראשית ואף נשאל מספר פעמים וענה, כי הנתבע חתם על הסכם האופציה בנוכחותו (ראו עמ' 14 שורה 20; עמ' 17 שורות 25-32 עמ' 18 שורות 1-2). אחיו של התובע העיד כי ראה את הנתבע חותם הן בעדות הראשית והן בחקירה הנגדית (עמ' 62 שורות 29-32).

  38. כנגד שלוש העדויות הברורות הללו כי הנתבע חתם על הסכם האופציה, עומדת עדותו היחידה של הנתבע, כי לא חתם על ההסכם וכי חתימתו זויפה. נראה כי לנוכח שלוש העדויות עומדת עדותו היחידה של הנתבע, אשר לא יכולתי לתת בה אמון ואשר לא הובאה לה כל תמיכה.

  39. לעניין זה אציין כי נטל ההוכחה כי החתימה זויפה מוטלת דווקא על הטוען את זיוף ולא על התובע, כפי שטען הנתבע בסעיף 58 לעמ' 8 לסיכומיו. אציין כי טענת זיוף כמוה כטענת מרמה כלפי התובע ולעניין זה ראו דברי כב' השופט דנציגר בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, 11.4.13 בסעיף 15:

    "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)]. נשאלת השאלה מה דינה של טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח ובה בעת רומזת למעשה מרמה שביצע התובע? על פניו, נראה כי יוטל על הנתבע להוכיח את טענת המרמה העומדת לו כטענת הגנה, תוך עמידה ברף הראיות הגבוה שנקבע בפסיקה, שאם לא כן תתקבל גרסתו העובדתית של התובע. ואולם אין זאת בהכרח כך."

  40. במקרה שבפני בוודאי שהנטל הוא על הנתבע הטוען לזיוף חתימתו וזאת כנגד שלושה עדים המעידים כי חתם על ההסכם בנוכחותם.

  41. וראו גם את דברי השופטת אבניאלי בה"פ (ת"א) 855-08 קליין נ' משעלי (22.2.10) בעניין טענה לזיוף חתימה על הסכמי מכר, כאשר נטען כי טועני הזיוף לא הציגו חוות דעת גרפולוגית לתמיכה בטענתם. וכך היא קובעת:

    "הטוען טענת תרמית או זיוף - נטל ההוכחה מוטל עליו. טענת זיוף היא טענה חמורה ויש לבחון את הראיות שהובאו להוכחתה בזהירות מרובה (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589). הנטל הוא כמקובל במשפט אזרחי, קרי על הטוען להוכיח טענתו על פי מאזן ההסתברויות. אך זאת, תוך עמידה ברף ראייתי מחמיר, בעל משקל גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה רגילה, והכל בהתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן (ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414, 416; זיקרי בע' 603; ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4) 721, 734).

    הדרך להוכחת טענת הזיוף קלה יחסית, מאחר שלטוען זאת אפשרות להצטייד בחוות דעת של מומחה לכתב יד, המוסמך ויכול להשוות בין החתימות ולקבוע, אם אכן מדובר בחתימה שזויפה על ידי מאן דהוא. ניתן להניח, כי בידי המבקשות מסמכים בחתימתם המקורית של המנוחים, כדוגמת הדרכון, שצורף כנספח לתצהיר המבקשת  2. ניתן היה לצפות, כי המבקשות יצטיידו בחוות דעת של מומחה מטעמן, כדי להוכיח את טענת הזיוף. הדבר לא נעשה ויש לזקוף זאת לחובתן של המבקשות."

  42. מכאן שאי הצגת חוות דעת יש לזוקפה לחובת הנתבע, כמי שהנטל עליו להוכיח טענת הזיוף. לשלמות התמונה אציין כי פסק הדין שצוטט על ידי ב"כ הנתבע בסיכומיו התייחס לנטל הראייה במקרה של טענת זיוף בשטר, כאשר בנושא זה ההלכה שונה.

  43. בנוסף, אציין כי גם במסגרת הפגישה מיום 2.4.14, אשר הוקלטה ותמליל ההקלטה הוגש (להלן: "התמליל"), לאחר שעורכת התמליל וגם בעלת חברת המתמללים נחקרו, הרי שהנתבע מאשר מיוזמתו שנתן תעודת זהות במעמד החתימה על הסכם האופציה ("לקנות אמרתי לך, אבל כשבאנו לפה, הייתי גמור, נתתי לך תעודת זהות סתם"- עמ' 6) וכן הוא מאשר כי הוסכם על כך שכסף שהוא זקוק לו לצרכי עסקיו בארה"ב יועבר לו תמורת החנות לארה"ב באמצעות דודו של התובע המתגורר שם (בעמ' 7 לתמליל). יש לציין, כי הנתבע בדרכו גם מאשר שחתם על האופציה, אך הוא נזהר שלא לומר זאת מבלי לסייג את דבריו (ראו תשובתו: "האמת, מה שתגיד אומר אמת."- שם), ולכן איני מוצאת כי ניתן לראות בתמליל אישור מפורש כי הנתבע מודה כי חתם.

  44. יחד עם זאת, די בעדויות שהושמעו בבית המשפט מפי שלושה עדים כנגד עדותו היחידה של הנתבע, אשר אמינותו מוטלת בספק, ובוודאי שהכחשתו את חתימתו בנסיבות אלה אינה יכולה לעמוד.

  45. עוד אציין כי הנתבע טען כי הוא יכול לזהות את חתימתו היטב, יחד עם זאת, כאשר הוצגו בפניו ריכוז חתימותיו, אשר הוגשו במסגרת ההליך, הוא טען כי כל החתימות שהוצגו בפניו מזויפות (למעט אולי חתימה מס' 14) וכאשר עומת עם העובדה שחתימה, אשר הצהיר כי זויפה וסומנה באות "ת" נלקחה מתוך תצהירו המאומת נוטריונית, השיב "יכול להיות שהייתי מסטול או תחת סמים" (עמ' 364 שורות 5-10).

  46. לפיכך אני קובעת, בהסתמך על העדויות והראיות שהיו בפני, שהנתבע חתם על הסכם האופציה בחנות ביום 15.7.11 כאשר בחנות נוכחים ועדים לחתימה התובע, עו"ד שחר כהן ואחיו של התובע.

    העברת החנות לידי אשת הנתבע

  47. טענה נוספת של הנתבע היא כי זכויותיו בחנות הוענקו במתנה לאשתו עוד ביום 26.11.08 ולכן אינו רשאי למכור החנות בהעדר הסכמתה, והיא סירבה לעסקה.

  48. טענת הנתבע בתצהיר בעניין זה הייתה: "ביום 26.11.08 נערך "הסכם מתנה" ביני לבין רעייתי בפני נוטריון בארה"ב, לפיו הועברו הזכויות בחנות משמי לשם רעייתי, ועל כן אין אני יכול למכור את החנות ללא הסכמת רעייתי (חרף העובדה שבנסח טאבו אני מצוין כבעלים של החנות). לאחר התייעצות עם אשתי, סירבה אשתי למכירה של החנות." (סעיפים 24-25 לתצהיר).

  49. בתצהיר אשת הנתבע, שהוגש באנגלית, נכתב כי קיבלה את החנות במתנה מבעלה ביום 24.11.08 וכי חתמה על "Gift Agreement and a Power of Attorney in which I empower the defendant to handle any legal matter related to the property including leasing the property. Two days later, on 11.26.08, we both certified the document before the Notary Aksana Straschnow." (סעיף 3 לתצהירה).

  50. בתצהירה נכתב עוד כי על פי חוקי ניו יורק אדם המוכר נכס לאשתו בתמורה סמלית צריך לחתום על שני הסכמים (הסכם מכר והסכם מתנה) וחבר משותף צריך לחתום גם הוא על ההסכם.

  51. עוד נכתב בתצהירה כי ביום 20.5.14 ביקשו הנתבע ואשתו מאפוסטיל בניו יורק בשם Maureen O'Connell, שתאמת את האמור בהסכם לעיל. היא אמרה להם שאין לה אפשרות להחתים בחותמת אפוסטיל, משום שבמדינת ניו יורק נוטריון צריך לחדש את המינוי שלו ("Its commission") כל ארבע שנים, ומאחר וחלפו ארבע שנים (שכן ההסכם הנוטריוני נחתם ב- 2008) יש לפנות לאותו נוטריון או לנוטריון אחר ולהחתימו מחדש ורק אז יינתן אפוסטיל. וכך כאשר לא עלה בידם למצוא את הנוטריון, שאימתה את ההסכם במקור, Aksana Straschnow, פנו ביום באותו יום לנוטריון אחר בשם Quisquella A Alvarez חתמו בפניה שוב על ההסכם המקורי, ורק לאחר מכן קיבלו אפוסטיל בהתאם לחוקי ניו יורק.

  52. טענתו הראשונה של התובע בעניין זה היא, כי בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו...", והואיל ואין מחלוקת כי הרישום עודנו על שם הנתבע ומעולם לא שונה לשם אשתו, הרי שדין הטענה להידחות כבר בשלב זה.

  53. עוד טוען התובע כי מדובר בצוואה הדדית ולא במתנה, אשר נוסחה כפי שנוסחה על מנת להימנע ממס ירושה המקובל בארה"ב; כמו כן בהסתמך על חוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") הישראלי, אין עסקינן במתנה שכן ניתנה תמורה של 100 דולר; בנוסף טען התובע כי על פי סעיף 2 לחוק המתנה, המתנה נגמרת בהקניה, שמשמעה כי יש לסיים את הקניית המתנה במקרקעין ברישום וכל עוד לא נעשה הרישום מדובר אך ורק על התחייבות לתת מתנה. עוד נטען כי גם לשלטונות ארה"ב לא דווח על המתנה שנעשתה. עוד טוען התובע כי אשת הנתבע כלל לא ידעה על המו"מ למכירה והנתבע, בניגוד לטענתו, כלל לא נועץ בה בכל הנוגע למכירת החנות.

  54. אשר למסמכים שהוצגו, טוען התובע כי אין עסקינן בחידוש האישור הנוטריוני על ידי הנוטריונית המאוחרת, כי אם בחתימה על ההסכם, כך שמה שהוצג בבית משפט נחתם ביום 20.5.14.

  55. לאחר שבחנתי את המסמכים שהוצגו בפני איני מוצאת כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי המסמכים שהוצגו בפני, ואשר נטען כי הם מסמכי מתנה על פי חוקי מדינת ניו יורק, ולא הוגשה כל חוות דעת לדין הזר להוכחת טענה זו, נחתמו אכן בשנת 2008 כטענתו. האישור מיום 21.5.14 של פקידת המחוז מורין אוקונל, שצורף למסמך, מאשר אך ורק כי המסמך נחתם כדין בפני הנוטריון קונסוולה א' אלברז, אשר היא נוטריונית ציבורית מוסמכת ומאושרת. המסמך אושר בפני הנוטריון אלברז רק ביום 20.5.14. אין בפני אישור כנדרש על פי דין למסמך חוץ לגבי מסמך שנחתם בשנת 2008, כיוון שהרשות המוסמכת בארה"ב לא אישרה מסמך מתאריך זה.

  56. הנתבע מפנה לכך שעל צילום אותו מסמך, שאישרה כדין אלברז ביום 20.5.14, מופיעה חותמת מטושטשת של אוקסנה שטרסנוב, אשר המספר הנוטריוני שבה מטושטש ואשר לא ניתן היה לאשר את דבר קיומה או הסמכתה ברשות המוסמכת, כפי שציינה אף אשת הנתבע בתצהירה. בנסיבות אלה, לא עלה בידי הנתבע להביא בפני בית המשפט ראייה המוכיחה כי אכן בינו לבין אשתו נחתם הסכם מתנה כדין עוד בשנת 2008 ולא בשנת 2014.

  57. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח כי העביר את החנות במתנה לאשתו עוד קודם לשנת 2014.

  58. לא זו אף זו, שבהטילי ספק במהימנות הנתבע, הרי שהדבר גורע עוד מיכולתי להאמין לגרסת הנתבע בסוגיה זו.

  59. יתר על כן, אין מחלוקת כי הנכס עדיין רשום בטאבו על שם הנתבע וכלל לא הועבר על שם האישה. עוד יש לציין כי על פי ניסוח ההסכם, הרי שמדובר במתנה שנכנסת לתוקפה רק במותו של הנתבע. ראשית, הנתבע מותיר בידיו את זכות החזקה בנכס (ראו סעיף 4); שנית, באותו סעיף 4 גם נכתב: "במועד פטירתי או במקרה שאהפוך לבלתי כשיר להתקשר בחוזים, הריני מורה לשלוחי למסור את הנכס למ.ד. על מנת שתוכל לעשות בו שימוש בלתי מוגבל...". מכאן שזכות הבעלות עוברת למעשה רק עם הפטירה או בהפכו לבלתי כשיר. נראה אם כך, כי ללא חוות דעת ברורה המסבירה מהו אותו מסמך ומה מטרתו אי אפשר לקבוע כי מדובר במתנה.

  60. לכך יש להוסיף כי אשתו של הנתבע נשאלה בחקירה הנגדית האם עד שהחלה התביעה כאן ידעה על האפשרות של מכירת החנות היא משיבה בשלילה ואומרת שרק לאחר התביעה ידעה על המכירה ומעולם לא שמעה על אפשרות כזו או על אופציה למכירה, לפני שהחלה התביעה הזו (עמ' 280 עד 281 לפרוטוקול). ומכאן שעדותו של הנתבע כאילו לקח את הסכם האופציה, התייעץ עם אשתו, והיא החליטה שלא למכור (סעיפים 24-25 לתצהיר) אינה עולה בקנה אחד עם עדותה שלה.

  61. שמשהכרעתי בשתי הטענות העיקריות שטען הנתבע כנגד הסכם האופציה, הרי שיש מקום לקבוע כי הסכם האופציה תקף ומחייב את הנתבע והתובע.

  62. הואיל ובמסגרת הסכם האופציה ניתנה לתובע ההזדמנות להודיע על קיבול ההצעה בתוך כ-5 שבועות והוא הודיע על כך למחרת היום בנוכחות עו"ד שחר כהן, והואיל ולהסכם האופציה צורף נוסח של הסכם מכר, הרי שהסכם המכר גם הוא מחייב.

     

    תשלומים שבוצעו לאחר הסכם האופציה בוצעו על חשבון הנכס

  63. התובע העיד בתצהירו כי "סוכם בינינו כי בתקופת הביניים, עד להוצאת העסקה לפועל, יהווה כל תשלום שיבוצע על ידי בקשר להסכם השכירות גם תשלום ע"ח התמורה נשוא חוזה האופציה והסכם המכר." (סעיף 8 לתצהיר). כאסמכתא לכך צירף התובע בנספח 5 לתצהירו 10 קבלות, אשר תכנן יפורט להן.

  64. בקבלה הנושאת תאריך 25.7.11 נכתב "אני ד.י קיבלתי סכום של 1250 ₪ על חשבון חודש יוני 2012. הסכום שולם במלואו [לא ברור] על חשבון הנכס. [חתימת הנתבע]". ביום 30.6.11 נכתב "אני ד' י' קיבלתי סכום של 750 על חשבון ההסכם שיש בינינו למכירת הנכס ברח' קינג ג'ורג' 46 ת"א [חתימת הנתבע]". וכך גם ביום 11.7.11 נכתב שוב שהנתבע מאשר שקיבל 500 ₪ על חשבון רכישת הנכס ברח' קינג ג'ורג' 46 ת"א ושוב ביום 10.7.11 סך של 500 ₪ על חשבון ההסכם ושוב ביום 12.7.11 (500 ₪) ביום 20.7.11 (500 ₪) ביום 30.6.11 (750 ₪) ביום 4.8.11 (1000 ₪), ביום 9.7.11 (500 ₪) וביום 13.7.11 (500 ₪). בכל הקבלות מאשר הנתבע כי קיבל את הסכומים האמורים על חשבון מכירת הנכס.

  65. יחד עם זאת, סיכום מפורש לפיו תשלומים שישולמו לאחר חתימת ההסכם יהיו על חשבון תשלומי החנות, אינו קיים בהסכם האופציה ולא בהסכם המכר. הנתבע כמובן טוען כי לא היו דברים מעולם, שהרי ממילא טען כי ההסכם לא נחתם מעולם.

  66. לעניין זה, אציין כי לטעמי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הוסכם בין הצדדים כי כל התשלומים שישולמו על חשבון השכירות ישולמו על חשבון המכירה. בנושא זה ניתנה עדות יחידה של בעל דין בעל פה ואין תימוכין לכך בעדות נוספת. לעניין זה אזכיר כי על פי סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] הרי לקבלת עדות יחידה של בעל דין נדרשת הנמקה מיוחדת ולא מצאתי שאוכל להסתפק בעדותו לעניין זה. איני רואה בקבלות שצורפו לתצהיר והמאשרות כי תשלומים של סכומים שונים בשיעור של מ- 500 ₪ ועד כ- 1,000 ₪ ששולמו על הנכס (נספחי 5 לתצהיר התובע), ראייה לכך שהוסכם כי גם סכומי שכר הדירה יהיו על חשבון המכירה. זאת מבלי לגרוע מכך שהקבלות תומכות בהחלט בגרסת התובע בדבר עצם קיומה של האופציה ומכירת החנות.

  67. יחד עם זאת, הסכם האופציה קובע בסעיף 3, כי ניתן לממש את האופציה עד ליום 21.8.11 בהודעת התובע לנתבע על מימוש האופציה. עוד קיבלתי את גרסת התובע הנתמכת בעדות עו"ד שחר כהן, אשר בשתיהן נתתי אמון כאמור, כי הודיע לנתבע כבר למחרת החתימה על ההסכם (ביום 16.7.16) על מימוש האופציה. לפיכך על פי הסכם האופציה היו הצדדים צריכים לחתום על חוזה מכר בנוסח המצורף לחוזה האופציה וזאת עד ליום 31.8.11.

  68. הסכם המכר אמנם לא נחתם, וזאת, כפי שקבעתי, הפרה של הנתבע את הסכם האופציה שמומש במועד. לכן משהנתבע הפר את הסכם האופציה ולא חתם על חוזה המכר עד המועד המוסכם, הרי שיש לראות את הסכם המכר כחתום החל מהמועד בו היה על הנתבע לחתום. ולכן כל תשלומי השכירות החל מחודש ספטמבר 2011 ייחשבו ככאלה ששולמו על חשבון המכר.

     

    טענות נוספות

  69. הנתבע, שאינו טוען כאמור לפגם ברצון, מאחר ולטענתו לא חתם על ההסכם, מגייס לעזרתו את הטענה, כי כל אותה תקופה היה משתמש "כבד" בסמים, שאף היה בטיפול גמילה ונכנס למאסר בעקבות שימוש זה בשל הטרדת אמו ושבירת חפצים בבית לצורך קבלת כסף לסמים וזאת במהלך שנת 2011. ראו בקשת האם למניעת הטרדה מאיימת, שהוגשה על ידי הנתבע, שבה היא מציינת כי הנתבע מאיים עליה ומטריד אותה במשך שנה שלמה. אציין כי עדי הנתבע אכן העידו כי זה היה מצבו של הנתבע באותה תקופה. טענתו של הנתבע היא כי התובע ניצל את מצבו הכללי. לטעמי, הטענה כי השתמש בסמים באופן כללי באותה תקופה אינה מסייעת לנתבע אם אינו טוען לפגם ברצון במועד החתימה עצמו. לעניין זה יש להוסיף כי עו"ד שחר כהן העיד כי התובע נראה לו במועד החתימה "רגיל לחלוטין". בחקירה הנגדית הוא נשאל בעניין זה וענה:

    "ש. שמעת מחזי שהוא משתמש. כשראית אותו גם כן.. אני רואה את המוכר עצמו, הבן אדם נראה גמור, כי חזי אמר לי שהוא נרקומן, אתה לא אומר לעצמך אני פה עוצר?

    ת. הוא לא נראה גמור בכלל, הוא היה נראה כרגיל לחלוטין.

    ש. כרגיל לחלוטין?

    ת. כן.

    ש. הבנתי. ובכל זאת

    ת. כשאני ראיתי אותו, ביומיים האלה שראיתי אותו, כי ראיתי אותו גם יום אחרי להזכירך, הוא היה נראה לי במצב רגיל. הוא גם דיבר איתי על העניין הזה. הוא גם אמר שהוא ייגש לעורך דין עם ההסכם מכר עצמו. שיש לו עורך דין, שהוא סיכם את העניין של המכירה, שהוא מוכן לחתום על האופציה. הוא רצה להכניס הערה בתוך ההסכם אופציה. הוא נראה לי במצב סביר. הוא לא נראה לי חריג בשום צורה." (עמ' 24 שורות 12-26).

  70. כאמור אין טענה לפגם ברצון, אך הועלתה על ידי הנתבע הטענה, אשר לא גובתה בחוות דעת שמאית, כי מחיר המכר נמוך באופן יוצא דופן למחיר החנות באותה תקופה. לא הובאה כל חוות דעת לתמיכה בטענה זו. הנתבע אף טען באופן כללי כי סוכם על מחיר שונה בעל פה, 850,000 דולר ולא 350,000 דולר כפי שנכתב. לעניין זה אין כל אסמכתא וכידוע טענה בעל פה נגד מסמך בכתב לא תתקבל. ראו סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העות'מנית וכן ספרו של קדמי, על הראיות, מהדורה 2009, עמ' 1501.

  71. בקצרה אתייחס גם לעניין הקבלות. ביום 29.11.15 התובע הגיש לתיק בית המשפט את כל הקבלות החתומות על ידי הנתבע, שהיו בידיו, כשהן סרוקות. מדובר על כ- 238 קבלות, שניתנו על ידי הנתבע לתובע בדין סכומים שונים שנתן לו בין השנים 2010 ועד אפריל 2012. יש לציין כי כל הקבלות היו בידי התובע והן לא נשמרו בידי הנתבע. הנתבע צילם את הקבלות שבידי התובע טרם הדיון, ולכן יכול היה להציג רק קבלות שהיו ידועות לתובע. לאור כל האמור, לא קיבלתי כל קבלה, אשר לא אושר כי היא בידי שני הצדדים (ראו עמ' 118-109 לפרוטוקול). התובע צירף לתצהירו 10 קבלות מתוך אותן קבלות, אשר נשמרו בידיו, והמוכיחות כי הנתבע חתם, כי סכומים שקיבל ממנו והמנויים באותן קבלות (בנוסף לדמי השכירות) הם על חשבון מכר הדירה (נספחים 5 לתצהיר).

  72. עוד אציין, כי לא נעלם מעיני כי בהסכם המכר, שצורף להסכם האופציה נקבע בכתב יד סכום של 345,000 דולר שהוא נמוך מסכום האופציה, אולם התובע אינו טוען כי זה הסכום שנקבע ולכן הסכום הוא 385,000 דולר.

  73. עוד נטען כנגד התובע מדוע המתין זמן כה רב עד להגשת התביעה והגישה דווקא בסמוך לתום תקופת השכירות המוארכת. לעניין זה אין מחלוקת כי בסמוך לאחר חתימת הסכם האופציה נכנס הנתבע לכלא למשך מספר חודשים. מספר חודשים לאחר שיצא מן הכלא חזר לארה"ב. התובע העיד, שלמרות שביקש מהנתבע במספר הפעמים, שתפס אותו בטלפון, כאשר בא לאמו של הנתבע, לסיים את נושא החתימה על הסכם המכר (ראו סעיף 10 לתצהיר), הרי הנתבע לא שיתף פעולה. התובע המתין עד שהנתבע הגיע לארץ, כפי שקרה במרץ 2014, ולאחר שראה כי הנתבע אינו מסכים לקיים את ההסכם ועומד על כך שבין הצדדים יש הסכם שכירות בלבד, הוגשה התביעה.

  74. עוד נטען כי לא התאפשר לנתבע להגיש פלטי שיחות ממכשיר הסלולר שלו (סעיף 136 לסיכומים). אציין, כי בהחלטתי מיום 24.5.16 דנתי בבקשתו וקבעתי כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי אותם מסמכים שהוצגו כ"פלטי שיחות" הם אכן בגדר "רשומה מוסדית" כנדרש בחוק ולכן לא ניתן לאפשר לו להגיש אותם. אציין כי העובדה שהנתבע לא הגיש את המסמכים הללו בדרך הנדרשת בדין, למרות שאפשרתי לו לעשות כן (ראו עמ' 61 לפרוטוקול הדיון) אומרת דרשני.

  75. הנתבע גם טען בתצהיר כי בידו הסכם אופציה שאינו חתום (סעיף 23 לתצהיר), אך מסמך זה לא צורף לתצהיר, לא הוגש לבית המשפט ולא נתבקשה בקשה לצרפו.

     

    חוזה האופציה

  76. חוזה אופציה הוא "חוזה לכרות חוזה" והוא משמש התחייבות לכרות חוזה שתנאיו, פחות או יותר, מוגדרים (ראו סעיף 8.46 בעמ' 314 בכרך א' לספר "חוזים" של דניאל פרידמן ונילי כהן, 1991). כפי שמסבירים פרידמן וכהן בספרם: "מימוש האופציה מחייב את הצדדים לכרות חוזה בתנאים שנקבעו על ידם מראש. בדרך כלל מהווה חוזה אופציה הקדמה לחוזה הסופי. חוזה כזה מעניק לצד הזכאי זכות לכפות על משנהו חוזה למימושה של האופציה."

  77. במקרה זה הנספח לחוזה האופציה, חוזה המכר, קבע את נכס המקרקעין הנמכר באופן מסוים וברור, התמורה צוינה גם היא, אשר למועד מסירת החזקה נכתב: "הואיל והרוכש שוכר את המקרקעין הרי שהחזקה הינה שלו" (סעיף 6.1 להסכם). גם תנאי התשלום נקבעו לשלושה תשלומים (סעיף 5.3 להסכם). בנוסף ניתנה אפשרות לתובע לקחת משכנתא, כפי שנקבע בסעיף 2.6 להסכם. נושא המיסים סוכם בסעיף 8 להסכם המכר.

  78. מכאן שיש בהסכם המכר די פרטים המעידים על מסוימות ועל אפשרות לאכוף את ההסכם.

     

    פיצוי בגין הפרת הסכם האופציה

  79. התובע תובע במסגרת הסעדים כי הנתבע יפצה אותו בגין הפרת הסכם האופציה על פי הפיצוי המוסכם. אציין כי לא ראיתי דיון בסעד זה במסגרת סיכומי התובע. יחד עם זאת אדון בעניין זה בקצרה.

  80. סעיף 6 להסכם האופציה קבע:

    "במקרה של הפרה יסודית של חוזה זה על ידי המוכר, על דרך הפרת התחייבותו של המוכר לפי סעיף 5 לעיל ו/או בסיכולו את מכירת המקרקעין אם יממש הרוכש את האופציה, יהיה המוכר חייב לשלם לרוכש סך של 50,000 דולר ארה"ב כפיצויים קבועים ומוסכמים מראש, בגין נזק בלתי ממוני, וזאת מבלי שהרוכש יהא חייב בהוכחת נזקו ומבלי לגרוע מהסעדים האחרים אשר המוכר זכאי להם על פי הוראות כל דין...".

  81. סעיף 5 אליו מפנה סעיף 6 קובע:

    "בתקופת האופציה מתחייב המוכר שלא לנהל משא ומתן למכירת המקרקעין לצדדים שלישיים שאינם הרוכש ו/או מי מטעמו ו/או שלא להציע את המקרקעין למכירה לצדדים שלישיים שאינם המוכר ו/או ליתן כל זכות במקרקעין לצדדים שלישיים, על דרך השעבוד ו/או המשכון ו/או כל דרך אחרת ו/או שלא לסכל את אפשרות מימוש האופציה שלפי חוזה זה על ידי הרוכש בכל דרך אחרת."

  82. הנתבע אכן הפר את הסכם האופציה בכך שלא חתם על הסכם המכר במועד המוסכם, אך איני מוצאת כי הפר את ההסכם בכך שסיכל את האפשרות לחתום את הסכם המכר. דהיינו הנתבע לא העביר את המקרקעין לידי צד ג' באופן המסכל את העברת הנכס וכיום ניתן להעביר את הנכס לידי התובע. במיוחד כאשר לא נתתי תוקף להסכם שהוצג עם אשת הנתבע.

  83. לפיכך במצב הדברים היום, איני מוצאת כי התובע זכאי לפיצוי המוסכם. אשר לפיצוי אחר על עצם ההפרה ואי החתימה, הרי שלא נטען ולא הוכח דבר לעניין הנזק שנגרם, ככל שנגרם בנסיבות אלה, ואיני יודעת אם אכן נגרם לתובע נזק כתוצאה מן ההשתהות, כאשר כל השנים המשיך וניהל את הקיוסק וכאשר התשלומים שביצע לנתבע הם על חשבון המכירה.

     

    סוף דבר

  84. אני קובעת כי הסכם האופציה נחתם על ידי הנתבע ולכן הוא תקף. כמו כן אני קובעת כי האופציה מומשה על ידי התובע במועד הנדרש ולכן עד ליום 31.8.11 היו הצדדים אמורים לחתום על הסכם מכר החנות בתנאים שנקבעו דהיינו תשלום סך של 385,000 דולר כערכם ביום החתימה על הסכם האופציה.

  85. כמו כן אני קובעת כי הסכם המכר גם הוא תקף ומחייב את הצדדים בכפוף לכך שסכום התמורה הוא 385,000 דולר ארה"ב.

  86. עוד אני קובעת כי כל סכום ששולם מיום 31.8.11 על ידי התובע לנתבע ו/או למי מטעמו שולם על חשבון תמורת החנות.

  87. הנתבע ישלם שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ כולל מע"מ והוצאות בסך של 4,000 ₪.

     

    ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ז, 12 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ