אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המוסד לביטוח לאומי/המשרד הראשי נ' אילן כרמון בטיחות בע"מ ואח'

המוסד לביטוח לאומי/המשרד הראשי נ' אילן כרמון בטיחות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/04/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
4331-12-07,2083-08-07
26/03/2017
בפני השופטת:
מיכל נד"ב

- נגד -
התובעים :
1. בת"א 4331-12-07: המוסד לביטוח לאומי/המשרד הראשי
2. התובעים בת"א 2083-08-07- עזבון המנוח מ.ר. ז"ל
3. ב.מ.
4. נ.מ.
5. ח.מ.
6. מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ

הנתבעים בת"א 4331-12-07:
1. אילן כרמון בטיחות בע"מ
2. אילן כרמון
3. דב יעקב יהלום
4. PERI GMBH
5. פרי הנדסת תבניות בע"מ
6. ברקאי בני ברוקשטיין

 

הנתבעים בת"א 2083-08-07:

 

1. אביב ושות' - חברה קבלנית לעבודות צבוריות ועבודות בנין בע"מ
2. PERI GmbH
3. פרי הנדסת תבניות בע"מ
4. אילן כרמון בטיחות בע"מ
5. אילן כרמון
6. דב יעקב יהלום
7. ברקאי בני ברוקשטיין בע"מ

המודיעות לצידי ג' בתביעה המאוחרת:

1. PERI GmbH

2. פרי הנדסת תבניות בע"מ

 נגד

צידי ג' בתביעה המאוחדת:

1. אביב ושות' - חברה קבלנית לעבודות צבוריות ועבודות בנין בע"מ
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ

 

 

המודיעים לצידי ג' בתביעה המאוחדת:

1. אילן כרמון בטיחות בע"מ
2. אילן כרמון

נגד

צד ג' בתביעה המאוחדת:

מנורה חברה לביטוח בע"מ

המודיעה לצידי ג' בת"א 2083-08-07:

אביב ושות' - חברה קבלנית לעבודות צבוריות ועבודות בנין בע"מ

 נגד

צידי ג' בת"א 2083-08-07:

1. ברקאי בני ברוקשטיין בע"מ
2.  PERI GmbH
3. פרי הנדסת תבניות בע"מ

 

 פסק דין 

 

  1. לפניי תביעת המוסד לביטוח לאומי כנגד מזיקים נטענים, לשיפוי בגין סכומים ששילם לתלויים במנוח, עקב תאונת עבודה בה נספה המנוח ביום 31.12.00. המנוח יליד 22.8.49 היה בן 51 במותו.

  2. לפניי גם תביעת עזבון המנוח רעייתו וחלק מילדיו שלגביה הגיעו הצדדים לה להסדר פשרה באמצעות הליך גישור, שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 4.7.11. פסק הדין החלקי הותיר לדיון את שאלת החלוקה הסופית של האחריות בין הצדדים המשתתפים בפשרה בלבד, הכל על פי הסדר הפשרה, כפי שיפורט בהמשך.

    העובדות שאינן במחלוקת

  3. הצדדים המעורבים: אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בניין בע"מ (להלן: "אביב") המעבידה של המנוח ר' מ' (להלן: "המנוח"); חברת Peri GmbH המתמחה בתכנון וייצור מערכות תבניות מתועשות מטפסות אשר סיפקה מערכת כזו לאביב, וכן מי שהדריכה את המנוח ועוזרו קטררו לעבודה בהן (להלן: "פרי"); פרי הנדסת תבניות בע"מ (להלן: "פרי ישראל") נציגת פרי בישראל בעת התאונה; ברקאי בני ברושקטיין בע"מ (להלן: "ברקאי") נציגת פרי בישראל עד חצי שנה לפני האירוע; אילן כרמון ואילן כרמון בטיחות בע"מ, ממונה בטיחות על פי הסכם עם אביב (להלן: "כרמון"); דב יהלום, "בודק מוסמך" בהסמכת מפקח עבודה ראשי על פי פקודת הבטיחות בעבודה מוסמך לבדיקת עגורני צריח (להלן: "יהלום"); מנורה חברה לביטוח, הוציאה פוליסת ביטוח לאביב בגין הפרויקט בו ארעה התאונה (להלן: "מנורה").

  4. בתביעת העזבון והתלויים נתבעו אביב, כרמון, פרי, פרי ישראל, ברקאי ויהלום. אביב שלחה הודעות צד ג' לברקאי, פרי ישראל ופרי. פרי ופרי ישראל שלחו הודעות צד ג' לאביב ולמנורה, כרמון שלח הודעת צד ג' למנורה (להלן: "תביעת העזבון").

  5. בתביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") נתבעו כרמון, יהלום, פרי, פרי ישראל, וברקאי. פרי, פרי ישראל וכרמון שלחו הודעות צד ג' לאביב ולמנורה (להלן: "תביעת המל"ל").

  6. התאונה בה מצא המנוח ר' מ' את מותו, אירעה בקומה העליונה של בניין בן 75 קומות, מהן 6 קומות חניה תת קרקעיות, לקראת סיום הבניה ביום 31.12.00 (להלן: "התאונה"). המנוח היה עובד של אביב.

  7. בניית הבניין בוצעה על ידי אביב בשיטה מתועשת של שימוש בתבניות יציקה מטפסות ששונעו בגובה המגדל. המיוחד בתבניות המתועשות נושא הדיון הוא שהמערכת המטפסת האוטומטית מאפשרת טיפוס עצמי של התבניות התעשייתיות במעלה הבניין שבבנייה, באמצעות מערכת פלטפורמות הנושאת את התבניות ומשנעת אותן אוטומטית כלפי מעלה מקומה לקומה (להלן: "המערכת המטפסת").

  8. ביום 12.4.96 התקשרה אביב בהסכם עם פרי לרכישת המערכת המטפסת. פרי תכננה את המערכת בגרמניה. בהסכם תניות שונות באשר לאופן אספקת המערכת, הרכבתה, וכן לוחות זמנים שנקבעו לצורך ליווי והדרכה של צוות עובדי אביב באשר לשימוש במערכת.

  9. פרי סיפקה את המערכת על תבניותיה לאביב, המנוח עבר הכשרה של חברת פרי בכל הנוגע למערכת המטפסת ותבניותיה. גם עוזרו אשר קטררו (להלן: "קטררו") עבר אותה הכשרה. פרי אף סיפקה ליווי צמוד של מהנדסיה בבניית שלוש הקומות הראשונות של הבניין (תצהיר ינאי מהנדס הפרויקט של אביב (להלן: "ינאי") סעיף 22).

  10. התבנית נושא הדיון נותקה מן הקיר שנוצק בעזרתה, התבנית נקשרה לעגורן והורמה על ידו. אז שוחררו הברגים משלוחות מתקן ההרמה באופן שהתבנית נשענה על המנוף. לאחר מכן בהוראת המנוח, הונחה שוב התבנית על הגג כשהיא נשענת על הקיר שממנו נותקה.

  11. התבנית הונחה על הקיר כשבצד הדרומי היא מרוחקת כ-60 ס"מ – 1 מטר מן הקיר ובצד הצפוני כשהיא מרוחקת כ-25 ס"מ מן הקיר וגם עומדת על קורה בגובה של 70 ס"מ.

  12. התבנית נושא הדיון היא תבנית שממדיה גדולים במיוחד – משקלה 4 טון, רוחבה 17.4 מטר וגובהה 3.29 מטר והיא מורכבת משני חלקים ברוחב של כ-8 מטר כל אחד.

  13. לאחר העמדתה כאמור בהשענה על הקיר, שחרר המנוח את הקשירה של התבנית לעגורן בצד הדרומי ואז קרסה התבנית, המנוח לא הספיק להימלט, ונהרג.

  14. מנהל העבודה באתר מטעם אביב היה סאסי צמח.

  15. השאלות הדורשות הכרעה:

    א. השאלות שבמחלוקת בתביעת המל"ל.

    1. נסיבות אירוע התאונה: מטרת הורדת התבנית לקרקע בהוראת המנוח, והגורם לקריסת התבנית.

    2. אחריותם של הגורמים המעורבים.

    3. גובה הנזק.

      ב. האם ככל שתיקבע אחריותם, יש לכרמון, לפרי ולפרי ישראל כיסוי בפוליסה שהוציאה חברת מנורה לאביב.

      ג. הביטוח של מגדל חברה לביטוח בע"מ.

      ד. השאלה שבמחלוקת בתביעת העזבון - החלוקה בין המשתתפים בפשרה, לנוכח חלוקת האחריות בתביעת המל"ל.

      להלן אדון בשאלות אלה כסדרן.

      א. השאלות שבמחלוקת בתביעת המל"ל

      1) נסיבות אירוע התאונה

      מטרת הורדת התבנית לקרקע בהוראת המנוח

  16. העד היחיד שהיה עד לתאונה ואשר היה על גג הבניין עם המנוח בעת התאונה הוא קטררו. אין מחלוקת כי הוא היה עוזרו של המנוח וכי עבר עימו את ההכשרה בחברת פרי בעניין המערכת המטפסת.

  17. הצדדים הסכימו שהודעת קטטרו במשטרה מיום התאונה (31.12.00) והודעתו בפני מפקח משרד העבודה קייקוב בוריס (להלן: "קייקוב") למחרת התאונה (1.1.01) יוגשו כראיה בתיק (פר' מיום 17.11.14 עמ' 95). קטררו אישר את חתימתו על ההודעה במשטרה ועל החקירה על ידי קייקוב (פר' מיום 17.11.14 עמ' 102 ש' 9).

  18. בהודעתו במשטרה ביום התאונה מסר קטררו כדלקמן:

    הוא החל לעבוד באתר באותו בוקר ב-6:30 עם הצוות הקבוע שלו. המנוח היה מנהל העבודה שלו, ובאותו בוקר הוא איחר.

    את התבנית השלישית שפרקו באותו יום, הרימו למעלה והיו צריכים לשחרר את הווים. בתבנית השלישית היה המנוח לידו והם שחררו את הברגים. המנוף כבר החזיק את התבנית בהוראתו של קטררו והיה צריך לקחת את התבנית שמאלה. אבל המנוח הורה למנופאי להוריד את התבנית "בשביל לשנות את הקשירה" (עמ' 1 ש' 6- 7). התבנית הורדה. אז ביקש המנופאי שיקחו את התבנית אחורה על מנת שיהיה לה די שיפוע להישען על הקיר. המנוח ושני פועלים נוספים משכו את התבנית אחורה כדי שיהיה לה שיפוע והמנופאי שחרר את התבנית. אחרי שהתבנית הושענה על הקיר המנוח וידא שהיא נשענת אכן על הקיר, וקטררו הורה לפועלים "לאיפה להזיז את הקשירה הבאה". קטררו אינו יודע אם המנוח שחרר את הכבלים או שאחד הפועלים עשה כן, הוא ניגש לשחרר בצד השני ואז שמע צעקה שהתבנית מתהפכת. לאחר התאונה ראה שהיכן שהמנוח עמד הכבל היה משוחרר.

    עוד מסר כי את ההוראה לשחרר את הווים נתן המנוח וזאת "כי היינו צריכים לשחרר את הקשירות ולשנות אותה בגלל הגבלה שהיתה לנו" (שם, ש' 21) וכי: "אני נתתי הנחיה לקשור את התבנית ולהרים אותה וכך עשיתי לשתי תבניות קודמות ובשלישית ר' הצטרף אלינו והנחה ביחד איתי. הוא החליט שצריך להוריד אותה ולשנות את הקשירה" (ההודעה עמ' 3) (ההדגשות שלי – מ' נ').

  19. למחרת התאונה מסר קטררו הודעה בפני מפקח העבודה קייקוב.

    בהודעה זו מסר קטררו כי ביום התאונה הגיע לאתר והחל בפירוק התבנית הדרומית. כעבור כ-15 דקות הגיע המנוח שהיה לטענתו ראש הצוות. קטררו המשיך בפירוק התבנית הדרומית, והחלק הצפוני של התבנית המזרחית שנותר לאחר פירוק חלקי מיום שישי.

    "לאחר זה ניגשנו לפירוק של תבנית המערבית. קשרתי את התבנית לעגורן הרמנו את התבנית ושחררנו את הברגים אשר התבנית הייתה קשורה לגונזולה (שלוחה) (של מתקן ההרמהמ' נ'). בהוראה שלי בקשתי להזיז את התבנית שמאלה, העגורן התחיל להזיז את התבנית. בשלב זה הגיע ר' ושאל אותי מה אני עושה. הזברתי לו שאני רוצה לקחת את התבנית לכיוון דרום ולהשקיב אותה על פניה. ר' לא הסכים והורא להוריד את התבנית למטה. הראתי לעגורנאי להוריד את התבנית למטה והזכרתי לר' שהתבנית יושבת על הקורה בגובה כ-70 ס"מ בצידיה הצפוני והמלצתי לו שלפחות נזיז את התבנית כדי לעבור את הקורה. ר' ביקש לשנות את הקשירה של המאנב של המנוף כי שלוחות של קונסטרוקציה 'פרי' הפריעו להעברת התבנית. הזכרתי לעגורנאי שאנחנו אולכים לשנות את הקשירה של המנוף ולבקשת העגורנאי הרחקנו את התבנית מפני הקיר לכל האפשר כדי להניח את התבנית על הקיר בצד הדרומי. המרחק היה כמטר אחד ובצד הצפוני המרחק היה כ-25 ס"מ בגלל הקוצים בלטו מהקורה. לאחר זה הרדתי את התבנית למטה, השקבנו את התבנית על הקיר. יחד עם ר' נגשנו לצד הדרומי של התבנית כדי לוודא שהשיפוע מספיק והתבנית יציבה. ר' אמר בסדר אפשר לשחרר את המנוף. אני לקחתי פועל והראתי לו איפה לקשור את הקשירה החדשה ונגשתי לשחרר את הקשירה הצפונית אני עוד לא הספקתי להגיע למקום הקשירה ומיד שמעתי את ר' שצעק תברחו התבנית נופלת". בהמשך נשאל קטררו למה החליט להשכיב את התבנית ולא לפרק אותה בעמידה והשיב: "כי בפירוק של יום שישי של התבנית המקבילה מצד המזרחי הרגשתי שהשטה מסוכנת והזברתי דבר לר'. לתענה של ר' הוא דרש להמשיח בדרך שלו" (שגיאות הכתיב במקור – מ' נ') (ההדגשות שלי – מ' נ').

  20. כעבור כתשע שנים ביום 13.9.09 מסר קטררו תצהיר עדות ראשית. בתצהירו טען כי ביום התאונה הגיע המנוח לאתר באיחור בשל רכב אשפה שחסם את היציאה מהרחוב. המנוח הגיע לעבודה עצבני והחל לצעוק על הפועלים באתר ללא סיבה. בבוקר התאונה החל קטררו עם צוות בפירוק ושינוע התבנית המערבית. התבנית החיצונית המערבית נקשרה למנוף בשני הקצוות ולאחר שהתבנית הורמה על ידי המנוף שוחררה התבנית ממקומה. כוונת קטררו הייתה להעביר את התבנית לרחבה הפתוחה מדרום למבנה על מנת לפרקה לשני חצאים לצורך שינוע בטוח לקרקע. לאחר שהתבנית הוזזה דרומה כמטר וחצי בלבד על ידי המנוף לכיוון דרום הגיע המנוח ועצר את השינוע. על פי דרישת המנוח "פעלנו לפרק ולחלק את התבנית לשניים כשהדבר נעשה כשהתבנית מושענת אנכית על קיר המבנה" (ס' 8). לטענתו התריע בפני המנוח שיותר בטוח לפרק את התבנית ברחבה הדרומית כשהתבנית מונחת על הרצפה מאשר כשהיא נשענת על הקיר ומונחת באלכסון כשצד אחד שלה על המעקה והשני על הקרקע כך שלא ניתן להרחיק את התבנית מן הקיר בצד הצפוני בשל קוצי הברזל הבולטים. המנוח לא קיבל את דעת קטררו. התבנית לא אובטחה ולא נקשרה על מנת למנוע התמוטטות כי כך הורה המנוח. התבנית הייתה מונחת במצב של פיתול, גם בשל הפרש גבהים בין שני הקצוות וגם בשל מרחק שונה מהקיר. המנוח אחראי לשיטת הפירוק והשינוע ולאי אבטחת התבנית. המנוח הוא זה שהורה לשחרר את כבלי המנוף ולהרפותם (סעיף 9) באופן שלא תמכו בתבנית. פירוק התבנית המתועשת ביום התאונה לא היה הפירוק הראשון. קודם לכן פרקו העד והמנוח את כל המעטפת החיצונית הצפונית של הבניין, סך הכל 12 פירוקים קודמים של תבניות מתועשות ואלה עברו בהצלחה.

    ביום שישי, עובר לתאונה שארעה ביום ראשון, פורקה התבנית המזרחית של הגרעין העליון. על פי הוראת המנוח נקשרה התבנית למנוף בשני קצותיה, לאחר הרמת התבנית זו שוחררה מהשלוחה שלה. על פי בקשת המנוח הושענה התבנית באופן אנכי על הקיר. "על מנת למלא אחר בקשת המנוח, צוות העובדים ניסה לפרק את הברגים על מנת לחלק את התבנית לשנים. בשל העובדה כי התבנית הוצבה לא נכון נוצר לחץ על הברגים וצוות העובדים לא הצליח לפרק את הברגים ולכן בהוראה של המנוח נחתכו הברגים ע"י ברנר. לאחר חיתוך הברגים ע"י ברנר, החלק הצפוני של התבנית נשען על המנוף והחלק הדרומי של התבנית הוטה על משאבת הבטון שהוצבה שם. למעשה משאבת הבטון מנעה את קריסת התבנית והתמוטטותה לארץ וכך נמנע אסון כבד ביום ו'" (ס' 12).

  21. בעדותו ביום 17.11.14 העיד קטררו בין היתר כך - השיטה של המנוח הייתה לחתוך את התבנית הגדולה כשהיא בעמידה, שם לפרק אותה לשני חלקים ולהוריד למטה (פר' מיום 17.11.14 עמ' 92 ש' 23- 25).

    התבנית שפורקה ואשר גרמה לתאונה הייתה תבנית חיצונית של הגרעין. "התבנית הייתה קשורה עם שתי קורות לחלק הפנימי של הגרעין ולמעשה שחררנו אותה עם הברגים מהקורות לכיוון החלק החיצוני. התבנית בנויה משני קירות ובאמצע יוצקים את הבטון. התבנית החיצונית בנויה משתי קורות שנכנסים פנימה לכיוון התבנית הפנימית ולמעשה שחררנו רק את התבנית שקשורה לשלוחות של הצד החיצוני" (פר' מיום 17.11.14 עמ' 93 ש' 18 - 22).

    התבנית לא קשורה לקיר היא יושבת על שתי שלוחות באוויר (שם, ש' 26-25).

    אשר למה שעשה ביום התאונה הסביר: "למעשה תפסתי את התבנית עם המנוף, קשרתי את התבנית למנוף, המנופאי טיפה הרים ואז שחררנו את שני הברגים העליונים מהשלוחה שלה ולמעשה אז התבנית מושענת על המנוף" (פר' מיום 17.11.14 עמ' 94 ש' 1 - 3).

    הווים שהיה צריך לשחרר אין הכוונה לווים המחברים בין המנוף לתבנית אלא התבנית בנויה מהתבנית עצמה ושתי קורות שעולות למעלה. הכוונה של שחרור הווים היא שחרור שתי הקורות שעולות לשלוחה העליונה של המערכת (פר' מיום 17.11.14 עמ' 94 ש' 12-4).

    כשנשאל העד האם המנוח ביקש להוריד את התבנית כדי לשנות את הקשירה העיד שלא, ושהוא אינו יודע מה נכתב בהודעותיו. עוד העיד: "הוא ביקש להשעין אותה על הקיר לא לצורך שינוי של הקשירה כי הקשירה הייתה בסדר אלא לצורך החיתוך של התבנית" (פר' מיום 17.11.14 עמ' 95 ש' 10 - 11). כשנשאל על הסתירה לעומת הודעתו השיב שאולי השוטר לא הבין (שם, ש' 13).

    כשנשאל קטררו על הודעתו לפיה סימן לפועלים להזיז את הקשירה ונשאל לשם מה זה נדרש והאם נכון שהקשירה הפריעה לתזוזה של התבנית, השיב שאינו זוכר (פר' מיום 17.11.14 עמ' 97 ש' 6). העד אישר כי בצד הצפוני השיפוע של התבנית על הקיר היה קטן מכיוון שהיו שם קוצים (פר' מיום 17.11.14 עמ' 97 ש' 18). העד טען כי לא הייתה כל מגבלה בהזזת התבנית למשטח אליו כיוון (פר' מיום 17.11.14 עמ' 98 ש' 20) והוסיף "אני לא יודע מי דיבר על הקטע של להזיז את הקשירות" (שם, ש' 26). גם בהמשך עדותו הכחיש כי הייתה מגבלה בהזזת התבנית וכי הורה לשנות את הקשירות (פר' מיום 17.11.14 עמ' 99 ש' 10, 19). העד טען כי בחקירותיו בסמוך לתאונה סיפר כי בדעתו היה להעביר את התבנית לצד הדרומי להשכיב אותה ולפרקה (פר' מיום 17.11.14 עמ' 102 ש' 23).

    את כל הגרעין הצפוני במעטפת הצפונית קטררו פירק לבד ללא עזרת המנוח (פר' מיום 17.11.14 עמ' 104 ש' 20-19). "כל התבניות שאני פרקתי היו יותר קטנות ועשיתי זאת בשיטה כשהתבניות ירדו שלמות אבל תבניות לא יותר גדולות מ-7, 8 מטר. כלומר לא היה צריך לפרק שתי תבניות מחוברות" (פר' מיום 17.11.14 עמ' 104 ש' 23-22).

    בהמשך החקירה תיאר את דרך הפירוק של התבנית: קודם כל מחברים את התבנית למנוף, אחרי שהמנופאי "הרים טיפה" אפשר לשחרר את הברגים העליונים של השלוחות (פר' מיום 17.11.14 עמ' 106 ש' 14-10). אחרי שהמנופאי הרים טיפה, הם שחררו את הברגים ומרגע זה התבנית משוחררת מהקיר ונשענת על המנוף (שם, ש' 17). אז הורה קטררו לעגורנאי להתחיל להזיז את התבנית לכיוון דרום. הכוונה הייתה להזיזה כ-10 מטר על מנת להשכיב אותה (שם, ש' 26-18) ושם לפרק את התבנית לשני חלקיה ולהוריד כל חלק למטה (פר' מיום 17.11.14 עמ' 107 ש' 4-2). גם בניית התבניות נעשתה על הרצפה (שם, ש' 10-9). "כשרציתי לחתוך את התבנית במצב שכיבה אני לא רציתי להוריד אותה שלמה כי תבנית כשהיא יורדת מגובה 250 מטר והיא באורך 17 מטר והיא מתחילה להסתובב ברוח, אי אפשר לעצור אותה למטה. לכן רציתי לפרק אותה" (שם, ש' 16-14). המנוח אמר לו לשחרר את המנוף להשאיר את התבנית נשענת על הקיר, אז המנוח שחרר את הכבל בצד שלו מהמנוף (פר' מיום 17.11.14 עמ' 107 ש' 26-19 ועמ' 108 ש' 7). המנוח רצה לפרק את התבנית כשהיא נשענת על הקיר, התאונה אירעה לפני שהחלו בפירוק (פר' מיום 17.11.14 עמ' 109 ש' 10, 14). בעת התאונה עדין לא נותק הכבל של המנוף בצד הצפוני אותו היה אמור העד לשחרר, אך היה רפוי (שם, ש' 20, 27).

  22. מהודעותיו המוקדמות של קטררו (השורות שהודגשו לעיל) עולה כי בהודעות אלה, שנמסרו כאמור ביום התאונה וביום שלמחרת התאונה, לא טען קטררו כי המנוח הורה להוריד את התבנית ולהשעינה על הקיר לשם פירוקה במצב של עמידה, אלא אך על מנת לשנות את הקשירות של התבנית שבמקומן, לא אפשרו המשך ניודה או שינועה של התבנית.

     

  23. מעדותו של קייקוב שהעיד כי חקר אנשים וביקר באתר לאחר התאונה וראה את מיקום התאונה, עולה כי היה צריך להזיז את התבנית דרומה, בין אם לפי שיטתו של המנוח לשם פירוק התבנית בעמידה ובין אם לפי שיטת קטררו לשם פירוק התבנית בשכיבה (פר' מיום 15.3.15 עמ' 157 ש' 22 עד עמ' 158 ש' 3). קייקוב נשאל מה, לפי חוות דעתו, הפריע לשנע את התבנית דרומה בשלושה מטרים או אפילו במטר? ועל כך השיב:

    "אני מתייחס לתמונה מס' 8. אני מראה את הקונזולות (מסמן בעיגול בתמונה 8) (שלוחות מתקן ההרמהמ' נ'). הן שימשו בזמן הרמת התבנית כדי להעביר את התבנית לקומה הבאה, לטפס למעלה. בעת ההרמה של התבנית הזו כדי לפרק אותה, מה היה קורה? התבנית היתה נמצאת בתוך הנישה בולטת מחוץ לעיגול הזה. אני אנסה להסביר על תמונה מס' 13 בת/4. יש מעטפת חיצונית של המבנה שזה בצורת עיגול. במקום שהתבנית היתה בולטת מחוץ לבניין בצד הצפוני היה רווח שדרכו התבנית היתה בולטת החוצה. הרווח הזה מעבר לזה שהיה צר, גם היה בולט ברזל בניין עם קוצים למעלה. ברגע שקשרו את התבנית להרמה על ידי עגורן צריח והחלו להזיז אותה דרומה, נתקעו בקונזולות. בעקבות זה שלא הצליחו להרחיק את התבנית בגלל הפתח הצר, היה לו צורך להעביר את הקשירות של התבנית לעגורן במעבר לקנזולה. ברגע שהמענב של העגורן התקרב לקונזולה, הכבל של העגורן לא מאפשר לעבור אז מה עושים מפרקים את הקשירות ומעבירים לצד שני והחוק אומר שמותר לשחרר את התבנית מהקשירה לעגורן צריח רק כאשר היא מאובטחת מנפילה מקרית" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 158 ש' 5- 16).

    בהמשך חקירתו אישר כי לא ניתן היה לשנע את התבנית ממקומה בשל כך שהקונזולות הפריעו ולכן היה צורך לשחרר ולשנות את הקשירות וכי כדי לשנות את הקשירות היה צריך לפתוח ולחבר את התבנית מחדש לעגורן (שם, ש' 19- 23).

  24. גם אלעזר איל ביקלס (להלן: "ביקלס") מומחה הבטיחות מטעם התובעים קבע בחוות דעתו כי העברת הכבלים למקום החדש שיועד להם על ידי המנוח וקטררו הייתה יכולה להתבצע בבטחה.

  25. הדברים עולים בקנה אחד עם תיאור התאונה בדוח החקירה של קייקוב ששם נכתב:

    "... עקב קיום קורה עליונה המקיפה את רצפת הקומה שגובהה כ-70 ס"מ ... היה נחוץ לפני פירוק התבנית להזיזה בכ-3.0 מטרים דרומה כדי להציבה אופקי. לביצוע פעולה זו הפריעו שלוחות של מתקן הרמת התבנית בהן נתקלו ערוצי המענב. כדי לפתור את הבעיה התבנית הורחקה מקיר הגרעין ככל האפשר, בקצה הדרומי בכ-מטר אחד ובקצה הצפוני רק בכ-25 ס"מ. עקב הקוצים אשר בלטו מהקורה המקיפה, השעינו את התבנית על קיר הבטון של הגרעין. כל הפעולות הנ"ל ננקטו כדי להעביר קשירות ערוצי המענב בקידמת שלוחות המתקן....".

  26. אני מקבלת את טענת ב"כ המל"ל כי יש להעדיף את הגרסה המוקדמת של קטררו בשתי חקירות נפרדות, בסמוך מאד לתאונה. אין ספק כי באותה עת זכרונו של העד היה מדויק יותר. אינני מקבלת את טענת קטררו כי השוטר לא הבין אותו, מה גם שכשנשאל על הודעתו לפיה סימן לפועלים להזיז את הקשירה ונשאל לשם מה זה נדרש והאם נכון שהקשירה הפריעה לתזוזה של התבנית, השיב שאינו זוכר, ולא – שהדברים לא נאמרו או אינם נכונים. ברי כי החוקר במשטרה ומפקח העבודה קייקוב לא בדו מהרהורי ליבם את נושא שינוי הקשירה וכי אלמלא נאמרו להם הדברים, הם לא היו נרשמים. ברי גם שאפילו מי מהם לא דייק הרי שתמוה שאותה אי הבנה ארעה לשני חוקרים שונים בשני ימים שונים. זאת ועוד. בתיאור התאונה כותב קייקוב מפורשות: "היה נחוץ לפני פירוק התבנית להזיזה בכ-3.0 מטרים דרומה כדי להציבה אופקי. לביצוע פעולה זו הפריעו שלוחות של מתקן הרמת התבנית בהן נתקלו ערוצי המענב". משמע, כפי שהעיד קייקוב הוא הבין במפורש כי מטרת הנחת התבנית הייתה קודם כל שינוי הקשירה על מנת לאפשר שינוע התבנית.

  27. על כן אני קובעת כי הורדת התבנית בחזרה לקרקע, באמצעות המנוף, בהוראת המנוח, נעשתה לצורך שינוי הקשירה לעגורן, בשל מניעה שהייתה בשינוע התבנית נוכח מצבן של הקשירות כפי שנעשו, הכל כפי שהסביר קייקוב בעדותו.

    הגורם לקריסת התבנית

    העדויות הרלבנטיות

  28. קטררו שהיה כזכור עד הראייה היחיד לתאונה, אשר העיד בעניין, מסר בהודעתו במשטרה ביום האירוע:

    "כשהנחנו את התבנית על הקיר בצד שר' עמד היה שיפוע לקיר ובקצה השניה היא היתה קרוב יותר לקיר ולא היה שיפוע. היה 50- 60 ס"מ לקיר בצד של ר', ובצד שלי אולי 20 ס"מ כמעט ולא היה שיפוע...ר' אמר בסדר ואף נסה לנענע את התבנית כדי לבדוק את יציבותה" (עמ' 2 ש' 10- 14).

    עוד מסר כי המנוח נתן הוראה לשחרר את הווים שקשרו את התבנית למנוף (שם, ש' 21). הוא לא הספיק לשחרר את הכבל בצד שלו אבל בצד של המנוח הכבל היה משוחרר (שם, ש' 18).

  29. בהודעה בפני קייקוב מסר קטררו:

    "הראתי לעגורנאי להוריד את התבנית למטה והזכרתי לר' שהתבנית יושבת על הקורה בגובה כ-70 ס"מ בצידיה הצפוני והמלצתי לו שלפחות נזיז את התבנית כדי לעבור את הקורה... ולבקשת העגורנאי הרחקנו את התבנית מפני הקיר לכל האפשר כדי להניח את התבנית על הקיר בצד הדרומי. המרחק היה כמטר אחד ובצד הצפוני המרחק היה כ-25 ס"מ בגלל הקוצים בלטו מהקורה. לאחר זה הרדתי את התבנית למטה, השקבנו את התבנית על הקיר. יחד עם ר' נגשנו לצד הדרומי של התבנית כדי לוודא שהשיפוע מספיק והתבנית יציבה. ר' אמר בסדר אפשר לשחרר את המנוף" (הטעויות במקור – מ' נ').

  30. מעדותו של קטררו עולה כי בעת התאונה לא רק שהתבנית עמדה באלכסון, במרחקים שונים מהקיר, אלא שבצד אחד בחלק הצפוני היא הייתה מורמת על קורה בגובה 70 ס"מ ושגם עובדה זו הפחיתה את יציבות התבנית (פר' מיום 17.11.14 עמ' 112 ש' 19-13). התבנית לא נשענה כולה על הקיר הדרומי היא חרגה ממנו בכחצי מטר (פר' מיום 17.11.14 עמ' 113 ש' 28-24).

  31. מסקנתו של המפקח קייקוב בדוח התאונה, לאחר חקירת נסיבות התאונה הייתה:

    "התאונה נגרמה בשל ביצוע עבודת פירוק של תבנית מתועשת בשיטה לקויה ומסוכנת המתבטאת באי הבטחת יציבותה של התבנית מפני נפילתה במהלך הצבתה ושחרורה מאונקל העגורן.

    לו לפני שחרור התבנית נתמכה או נקשרה כדי למנוע את התמוטטותה המקרית התאונה הייתה נמנעת" (ההדגשות שלי – מ' נ').

  32. בחקירתו העיד קייקוב גם על מיקום התבנית והקושי שנוצר:

    "אני מתייחס לתמונה מס' 8. אני מראה את הקונזולות (מסמן בעיגול בתמונה 8). הן שימשו בזמן הרמת התבנית כדי להעביר את התבנית לקומה הבאה, לטפס למעלה. בעת ההרמה של התבנית הזו כדי לפרק אותה, מה היה קורה? התבנית היתה נמצאת בתוך הנישה בולטת מחוץ לעיגול הזה. אני אנסה להסביר על תמונה מס' 13 בת/4. יש מעטפת חיצונית של המבנה שזה בצורת עיגול. במקום שהתבנית היתה בולטת מחוץ לבניין בצד הצפוני היה רווח שדרכו התבנית היתה בולטת החוצה. הרווח הזה מעבר לזה שהיה צר, גם היה בולט ברזל בניין עם קוצים למעלה. ברגע שקשרו את התבנית להרמה על ידי עגורן צריח והחלו להזיז אותה דרומה, נתקעו בקונזולות. בעקבות זה שלא הצליחו להרחיק את התבנית בגלל הפתח הצר, היה לו צורך להעביר את הקשירות של התבנית לעגורן במעבר לקנזולה.

    ברגע שהמענב של העגורן התקרב לקונזולה, הכבל של העגורן לא מאפשר לעבור אז מה עושים מפרקים את הקשירות ומעבירים לצד שני והחוק אומר שמותר לשחרר את התבנית מהקשירה לעגורן צריח רק כאשר היא מאובטחת מנפילה מקרית" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 158 ש' 5- 16).

  33. ירון שי, שימש מהנדס תכנון ושיווק בברקאי של מערכות פרי, (להלן: "שי") והעיד מטעם פרי. בהתייחסו לסיבת הקריסה של התבנית העיד כי אילו תמכו את התבנית ברגל אלכסונית כפי שסופקה וכפי שהודרכו או אם היו קושרים בחוט ברזל לתבנית הבניין התבנית לא הייתה נופלת (פר' מיום 15.3.15 עמ' 144 ש' 9- 13). הצורך בתמיכה אינו מיוחד לתבניות של פרי ומי שעסק שנים בתבניות צריך לדעת זאת (שם ש' 17- 24). במקרה הנדון לא היה צריך לשחרר את התבנית מן העגורן עד לייצובה (פר' מיום 15.3.15 עמ' 146 ש' 2).

  34. אילן כרמון (להלן: "כרמון") הממונה על הבטיחות העיד כי לטעמו התאונה אירעה עקב כך ש"המנוח עשה שתי שגיאות גורליות" - הורה להוריד את התבנית במקום שידע שאיננו מתאים לכך. כמו כן החל בהתרת המענב למרות שהדין מחייב אתתים וענבים לקבל הסמכה ושהמנוח ידע שהוא בלתי מורשה (סעיף 13 בתצהיר). עוד טען בעדותו כי המנוח לא היה מורשה לקשור מטען או לפרקו מאונקל העגורן, אך עשה כן ביום התאונה (פר' מיום 1.3.15 עמ' 116 ש' 24- 26). בנוסף טען שהמנוח הפר את תקנה 97 שקובעת שבכל שלב של ההרכבה התבנית תהיה יציבה, ותיתמך או תיקשר כדי לא ליפול (פר' מיום 1.3.15 עמ' 117 ש' 4 - 6). באותה תקנה גם קבוע כי תבנית לא תשוחרר מתלייתה על אונקל העגורן אלא אחרי שננקטו אמצעים למניעת התמוטטותה (שם, ש' 6- 8).

  35. דוד אופיר (להלן: "אופיר") המומחה מטעם פרי מסכם את חוות דעתו בקביעה שאילו הוצבה התבנית ונקשרה או נתמכה כראוי התאונה הייתה נמנעת. כמו כן אילו הושענה כולה על הקיר ולא חלקה, הייתה גם כן התאונה נמנעת.

  36. יוסף גולדקלנג המומחה מטעם אביב (להלן: "גולדקלנג") העיד אף הוא כי עובר להתרת הקשר למנוף היה צריך להבטיח את יציבות התבנית, אף על ידי קשירה זמנית אפילו לקיר. אסור להגיע למצב שהתבנית לא מאובטחת. בגבהים כמו בענייננו יכולה לנשוב רוח וכל תבנית יכולה לעוף, על כן חובה שתבנית תהיה מעוגנת (פר' מיום 11.6.15 עמ' 170 ש' 5- 7 וש' 22- 26).

  37. ביקלס מומחה הבטיחות מטעם התובעים סבר, בניגוד לכל האחרים כמפורט לעיל, כי הגורם לנפילת התבנית אינו בדרך השענתה על הקיר ואי אבטחתה אלא בשל פעולה שגויה של העגורנאי. וזו תמצית חוות דעתו ועדותו:

    התבנית הושענה על הקיר על פי הוראות המנוח והייתה יציבה ובטוחה; הפירוק יכול היה להיעשות ללא חשש להתהפכותה; העברת הכבלים למקום החדש שיועד להם על ידי המנוח וקטררו הייתה יכולה להתבצע בבטחה; משיכת התבנית על ידי הכבל, טרם שנותק הכבל הצפוני וכתוצאה מכך גרימת הזעזוע שלא נצפה על ידי העגורנאי ופעולתו המהירה למניעת התהפכות העגורן עקב מאמצים דינמיים שעלולים היו לפעול ולגרום לקריעת כבל שהיה לקוי ומכאן להתמוטטות העגורן לאחור, הביאה לשחרור התבנית ולנפילתה; התאונה הייתה יכולה להיגרם גם אם אתת לא מוסמך נתן הוראה שגויה לעגורנאי לבצע פעולת הרמה לפני שהעובדים שעסקו במענבים סיימו את פעולתם והתרחקו מהתבנית; ניתן היה למנוע את התאונה על ידי התקנת התקני תליה מתאימים, שיכלו להניף 4 טון וכן על ידי פירוק התבנית לשני חלקיה טרם פירוק שני החלקים בשלמות והוצאת כל חלק בנפרד, על ידי בחינת שיטת החיבור של הכבלים ומניעת שיטה זו שהיא בניגוד להוראות היצרן, וזאת על ידי הזמנת התקני תליה מתאימים מפרי.

  38. בחקירתו העיד ביקלס כי התבנית פורקה מקיר הבטון והושענה על אותו קיר (פר' מיום 16.11.14 עמ' 59 ש' 5). התבנית אכן הושענה בצד אחד במרחק כמטר מהקיר ובצד השני כ-25 ס"מ מהקיר (שם, ש' 6- 7);

    התבנית נפלה באופן שהתהפכה לאחור (שם, ש' 15). העגורן עדין מחזיק צד אחד של התבנית אך הכבל משוחרר, התבנית מורמת כי נפלה על הקיר ממול (שם, ש' 17- 20);

    לא היה שום דבר שנותק או נקרע או נשבר שגרם לתאונה (שם, ש' 27). לא היה דבר מלבד העגורן שגרם לנפילת התבנית (פר' מיום 16.11.14 עמ' 60 ש' 5);

    רק כוח חיצוני יכול היה לגרום לנפילת התבנית ומכיוון שלא הייתה רוח הגורם הוא העגורן (שם, ש' 15- 16 וכן בעמ' 61 ש' 7);

    המומחה עמד על דעתו כי השיפוע של התבנית לא השפיע על נפילתה "אם היית צודק כל הסולמות הנשענים היו נופלים" (פר' מיום 16.11.14 עמ' 62 ש' 9) וכי הנפילה ארעה רק בעטיו העגורן: "היתה כנראה פעולה קודמת. העגורני שיושב למעלה לא רואה כלום. יש לו מצלמה בקצה הזרוע שבעזרתה הוא רואה מה קורה פחות או יותר למטה, והוא רואה שהולכים לשחרר את הכבלים וכבל אחד בעצם משוחרר והוא יודע שהוא צריך למשוך את הכבלים כלפי מעלה אחרי השחרור של הכבל השני, הוא רואה את האנשים מסתובבים שם ולדעתי או שאמרו לו תרים בטעות או שהוא הרים בטעות וכתוצאה מזה נוצרה הזקפה של התבנית ונפילה שלה לצד הנגדי" (שם ש' 14- 17 ובהמשך בעמ' 63 ש' 6- 10). כשנשאל הכיצד אין כל ראיה או עדות לכך שנעשתה הרמה של העגורן שגרמה לאבדן הזוית ולנפילה, השיב שהוא נסמך על עדות העגורנאי שמסר שהרגיש זעזוע (שם ש' 11- 17). המסקנה בדבר אחריות העגורן היא על דרך האלימינציה (פר' מיום 16.11.14 עמ' 83 ש' 19).

    ביקלס אישר בחקירתו כי לא ציין בחוות דעתו כי התבנית לא הייתה מאובטחת כיאות, למרות שתקנה 94 בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות") קובעת שלושה כללים לפירוק תבניות מונה ביניהם – נקיטת אמצעים למניעת התמוטטות בעת הפירוק (פר' מיום 16.11.14 עמ' 64 ש' 1- 16). כשנשאל על כך השיב כי כאשר מדובר בתבנית שמשקלה 4 טון והיא נשענת על קיר היא מאובטחת דיה בשל הכובד שלה. עם זאת אישר כי לא ציין זאת בחוות דעתו (שם ש' 17- 27). אשר לתקנה 97 בתקנות הבטיחות בעבודה שם נכתב שהתבנית "תיתמך או תיקשר" ללא אבחנה לעניין גודל התבנית טען כי "לדעתי היא נתמכה מהמשקל עצמה. איפה כתוב שזה צריך להיתמך על ידי אלמנט חיצוני?" (פר' מיום 16.11.14 עמ' 65 ש' 9- 10). המומחה אישר ש"משקל עצמי" לא נזכר בתקנה כאמצעי אבטחה (פר' מיום 16.11.14 עמ' 71 ש' 11). המומחה העיד כי לדעתו עיגון התבנית באמצעות אלכסונים לא היה משנה בתבנית בגודל זה (פר' מיום 16.11.14 עמ' 70 ש' 5- 9). המומחה טען כי תקנות הבטיחות אינן עוסקות בתבנית מסוג התבנית שנפלה "התקנות האלה עוסקות בתבניות שבונים בד"כ בניינים של קירות רגילים ולא במפלצת ששוקלת 4 טון ואורכה 17 מטר" (שם ש' 16- 18).

    כנשאל המומחה שוב לעניין סיבת הנפילה עקב המרחק השונה של התבנית מן הקיר ועקב כך בצד אחד הונחה על קורה מוגבהת עמד על דעתו כי "עדיין אני סבור שמשקל של 4 טון שנשען על הקיר, גם אם הוא היה בגובה של 70 ס"מ לאורך 17 מטר בתבניות והתבנית הזו היא לא גוש בטון יש לה את הגמישות שלה, היא נשענה היטב על הקיר ולא הייתה צריכה להתהפך על הצד הנגדי" (פר' מיום 16.11.14 עמ' 79 ש' 1- 3).

    דיון בשאלת הגורם לקריסת התבנית

  39. העדים השונים העידו כי התבניות ששימשו במערכת המטפסת היו תבניות מתועשות שהבניה באמצעותן אינה חדשנית (ר' תצהיר ירון שי סעיף 10 ועדותו פר' מיום 15.3.15 עמ' 126 ש' 26- 28 ועמ' 127 ש' 1 – 4, חוות דעת דוד אופיר סעיף 2, עדות ביקלס פר' מיום 16.11.14 עמ' 55 ש' 21; עדות קייקוב פר' מיום 15.3.15 עמ' 154 ש' 7- 15, כרמון פר' מיום 1.3.15 עמ' 118 ש' 1- 3). הייחוד הוא אך במערכת המטפסת. יש הוראות ברורות בתקנות הבטיחות לעניין פירוקן ואלה חלות על תבניות מתועשות מכל סוג (ר' חוות דעת אופיר סעיף 2.15, עדות קייקוב פר' מיום 15.3.15 עמ' 154 ש' 14- 15).

  40. תקנות הבטיחות מגדירות "טפסה מתועשת" – "טפסה מוכנה מראש המיועדת לשימוש חוזר".

     

    תקנה 94 קובעת:

    "(א) פירוק מערכת הטפסות ייעשה בידי טפסנים בלבד ובהשגחת בונה מקצועי, והכל לפי הוראות תקנות אלה, ובאופן שלעובדים לא תהיה נשקפת סכנה מחלקי הטפסות.

    (ב) יינקטו אמצעים למניעת התמוטטות מקרית של חלקי הטפסות בשעת הפירוק או אחריו.

    (ג) לא תושאר מערכת טפסות מפורקת בחלקה אלא אם כן החלק הנותר מובטח מפני התמוטטות".

    ותקנה 97 קובעת:

    "(א) הרכבת טפסה מתועשת תיעשה כך שבכל שלב של ההרכבה תובטח יציבותה ויציבותו של כל רכיב שלה.

    (ב) טפסה מתועשת ניצבת תיתמך או תיקשר כראוי לשם הבטחתה מפני נפילה כתוצאה מאבדן שווי משקל, מכת רוח או מכל סיבה אחרת.

    (ג) לא תשוחרר טפסה מתועשת מתלייתה על אונקל עגורן אלא לאחר שננקטו האמצעים הנדרשים בתקנות משנה (א) ו-(ב)".

  41. מתקנות הבטיחות עולה כי הסיכון שעמו מתמודדות התקנות הוא סיכון ההתמוטטות של הטפסה, התבנית המתועשת, אם בזמן פירוקה ואם בעת הנחתה של תבנית כאמור. התקנות מורות על כן כי תבנית מתועשת תיתמך או תיקשר כראוי לשם הבטחתה מפני נפילה או אבדן שיווי משקל או כל סיבה אחרת.

  42. בנסיבות העניין שלפניי אני מעדיפה את עדותם ומסקנתם של כל העדים שהובאו לעיל - לרבות המפקח קייקוב, שאין ספק שהוא נטול כל פניות במחלוקת, והמומחים אופיר וגולדקלנג, - כי התבנית נושא הדיון התמוטטותה עקב כך שהושענה בצורה מסוכנת, כשצידה האחד הצפוני במרחק של כ-25 ס"מ מהקיר ומורם 70 ס"מ מהרצפה וצידה הדרומי במרחק של כמטר מן הקיר, ועקב כך שלא נתמכה כראוי או נקשרה עובר לשחרורה מן העגורן. על כן שוכנעתי במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי כי האמור לעיל הוא גורם התאונה. לא קיבלתי את חוות הדעת של ביקלס, שהגיע למסקנותיו, לטענתו, בדרך האלימינציה ומצא כי הגורם לתאונה הוא העגורן. המומחה בחוות דעתו לא התייחס כלל לכך שהתבנית לא הייתה מאובטחת אף שחובה כזו קיימת בתקנות. טענתו כי נוכח משקל התבנית די במשקלה כדי לאבטח אותה תמוהה, נוכח הוראות תקנות הבטיחות וכן נוכח העובדה שכלל לא ציין עניין זה בחוות דעתו. לא היה לביקלס הסבר מדוע המשקל העצמי של התבנית אינו מאוזכר בתקנות כאמצעי אבטחה. בנוסף מהעדויות שהובאו לעיל עולה כי כבלי המנוף היו רפויים.

  43. על כן אני קובעת כי התבנית נושא הדיון התמוטטותה עקב כך שהושענה בצורה מסוכנת, כשצידה האחד קרוב לקיר במרחק של כ-25 ס"מ ומורם 70 ס"מ מהרצפה והשנימרוחק מהקיר במרחק של כמטר, ועקב כך שלא נתמכה כראוי או נקשרה כראוי לאחר השענתה על הקיר ועובר לשחרורה מן העגורן.

    2) אחריותם של הגורמים המעורבים

    אחריות אביב

  44. מושכלות יסוד הן כי מעביד חב כלפי עובדו חובת זהירות, וכי "עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים" (ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות (2.12.2009) והאסמכתאות שם).

  45. פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "פקודת הבטיחות") ותקנות הבטיחות שהותקנו מכוחה, תכליתן להבטיח סביבת עבודה מוגנת ובטוחה לעובדים במקום העבודה. האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ואת יישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה". כך קובעות תקנות הבטיחות כי על מבצע הבניה למנות מנהל עבודה שכל עבודת בניה "תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת" (תקנה 2(א) בתקנות הבטיחות), ומנהל העבודה יהיה "חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו" (תקנה 5(א)). 

  46. מאחר שטיפול בתבניות מתועשות ושימוש בהן טומנים בחובם סכנות בטיחות פוטנציאליות, קבע מחוקק המשנה בפרק ו' בתקנות הבטיחות, שכותרתו "טפסות", הוראות מפורטות בנוגע להרכבתן, פירוקן, הרמתן, והתקני תלייה לתלייתן, וחלקן הובאו לעיל. הוראות אלה נועדו להגן, בין היתר, על בטיחותו של המנוח ועובדי האתר ולמנוע התממשותו של סיכון מהסוג שהתרחש– קריסת התבנית ומותו של המנוח.

  47. בענייננו אין מחלוקת כי אביב היא "מבצע הבנייה" וכי מנהל העבודה היחיד שמונה באתר היה סאסי צמח (ר' עדות סאסי פר' מיום 17.11.14 עמ' 114 ש' 21 -25). הוא אף אישר כי ידוע לו שככזה הוא האחראי לנושא הבטיחות באתר (פר' מיום 17.11.14 עמ' 115 ש' 7).

  48. בתצהירו טען סאסי בין היתר כדלקמן: כי המנוח היה מנהל עבודה בכיר מטעם אביב בכל הקשור להקמת שלד הבניין באמצעות התבניות לרבות פירוק והרכבה שלהן (ס' 9); כי המנוח היה מומחה בלעדי ובעל סמכות עליונה באתר בכל הקשור לעבודות יציקת השלד באמצעות התבניות המטפסות; כי הוא הוסמך לתפקיד מנהל עבודה על ידי משרד העבודה ושימש מדריך בטיחות בקורסים של משרד העבודה; כי עבר הכשרה של חברת פרי בכל הקשור לפירוק והרכבה של התבניות המתועשות (ס' 10); כי המנוח קבע את שיטת העבודה; כי לא היה באביב מישהו שיכול היה להדריך את המנוח (ס' 11); כי עד לתאונה יצק המנוח את כל קומות הבניין וצבר מיומנות רבה בעבודה (ס' 14); כי פירוק התבנית נושא הדיון לא היה פירוק ראשון של המנוח; כי הוא ביצע למעלה מעשרה פירוקים קודמים שעברו בהצלחה.

  49. עוד טען כי בשל היות המנוח מנהל עבודה מוסמך, אף שלא מונה ככזה, סמך עליו שיעבוד למעלה ויעשה את העבודה (פר' מיום 17.11.14 עמ' 115 ש' 18- 20). סאסי לא נכח בקומה בעת התאונה.

  50. סאסי העיד כי לא היה נוכח בהדרכה של פרי בנושא התבניות. המנוח קיבל את ההדרכות בקשר למערכת לפני שסאסי הגיע לאתר (פר' מיום 17.11.14 עמ' 116 ש' 21- 22).

  51. מחקירתו הנגדית של קטררו עלה שהטענות לעניין ההדרכה היסודית שעבר המנוח באמצעות פרי, מוגזמות. קטררו העיד: "אנחנו לא עברנו קורס אלא איזושהי הדרכה בנושא התבניות. זה לא קורס" (פר' מיום 17.11.14 עמ' 91 ש' 1). מה שהמנוח עבר עבר גם קטררו, קטררו אף עסק בהרכבה לפניו (פר' מיום 17.11.14 עמ' 91 ש' 2- 4).

  52. עוד עלה מעדותו של קטררו כי הוא והמנוח למדו להרכיב את התבניות אך לא לפרקן (פר' מיום 17.11.14 עמ' 111 ש' 12). הידע לגבי הפירוק נרכש "על סמך הידע שהרכבנו את המערכת. הידע שרכשתי בזמן הרכבת המערכת" (שם, ש' 14). הגרמנים (מטעם פרי – מ' נ') עזרו בהרכבה הראשונית ולשאלה אם ביחד איתם הרכיבו ופרקו ענה העד: "לא פירקנו. רק הרכבנו את המערכת איתם. הפירוק נעשה רק בשלב הסופי של הבניין – אחרי שהרכבנו את כל הבניין" (שם ש' 18- 19).

  53. מתצהירו של ינאי מהנדס הפרויקט של אביב (ס' 22) עולה כי פרי התחייבה ללוות את הפרויקט במשך ביצוע שלוש הקומות הראשונות. בחקירתו אישר כי המערכת המטפסת צריכה מרווח של שלוש קומות כדי להתחיל לטפס ועל כן את הקומות הראשונות יצקו בבניין בעזרת התבניות שפורקו והועלו מקומה לקומה בלי המערכת המטפסת (פר' מיום 1.3.15 עמ' 104 ש' 4- 13). בהמשך העיד כי נציגי פרי היו מההתחלה וכי "אחרי שלוש קומות כשהיה טיפוס מוצלח של התבניות אחת או שתיים הם הלכו". גם עופר ברוקשטיין מנכ"ל ברקאי (להלן: "ברוקשטיין") אישר כי הייתה התחייבות של פרי להדריך ולפקח בשלוש הקומות הראשונות (פר' מיום 11.6.15 עמ' 165 ש' 6).

  54. שי העד מטעם פרי העיד כי אינו יכול להראות בת/7 הספר של פרי, או ב- OPERATING MANUAL (להלן: "המדריך") שצורף לתצהירו, הסבר לגבי צורת חיבור העגורן לתבניות (פר' מיום 15.3.15 עמ' 134 ש' 5). אופיר מומחה מטעם פרי אישר כי לא ראה במדריך שפרי מספקת ווי תליה שמתאימים לארבעה טון (פר' מיום 15.3.15 עמ' 153 ש' 6). עוד בחקירתו טען כי את כבלי המנוף יש לחבר לשתי טבעות מובנות אלא שהוא לא ראה כאלה בתמונה שהוצגה לו (שם, ש' 10).

  55. כאמור, התבנית הורדה והושענה על הקיר עקב כך שהיה צריך לשנות את הקשירות שלה לעגורן על מנת שניתן יהיה לשנע אותה מבלי שהקונזולות יפריעו לכך. התבנית קרסה עקב צורת השענתה בגובה שונה משני צידיה ובמרחק שונה מן הקיר ועקב כך שלא נתמכה או נקשרה לפני שחרורה מהעגורן. הוכח שפרי לא סיפקה במדריך הסבר לגבי דרך חיבור העגורן לתבניות, והמסקנה היא שאילו היו הנחיות מתאימות לא היה נדרש המנוח להורות על הורדת התבנית על מנת לשנות את קשירתה והתאונה הייתה נמנעת. כמו כן הוכח שלא היו ווי תליה מתאימים לתבנית לשם תפיסתה על ידי העגורן וכן לא היה כל אמצעי מובנה אחר.

  56. מנהל העבודה של האתר, שמונה על ידי אביב הוא הממונה על הבטיחות באתר. עליו היה לוודא כי יש הוראות ברורות ומדויקות לעניין דרך קשירתה של התבנית לעגורן עם ניתוקה מהמערכת המטפסת, לא כל שכן היה עליו לעשות כן נוכח גודלה החריג של התבנית נושא הדיון. למצער, לאור נוהל הממונה על הבטיחות, המפנה להוראות היצרן לעניין שיטת הנפת התבניות היה עליו לבדוק אם יש הוראות של היצרן לעניין שיטת הנפת התבניות ובהתאמה – משום שלא היו כאלה, היה עליו ליתן הנחיות מדויקות בנושא לרבות לעניין אופן קשירת התבנית לעגורן. כמו כן היה עליו לוודא כי סופקו כל העזרים הנדרשים לשם חיבור התבנית לעגורן בצורה בטוחה, שגם תאפשר שינועה. פעולות אלה לא נעשו, המנוח וקטררו נאלצו לאלתר את הקשירות לפי מיטב הבנתם, עקב כך נוצר קושי בשינוע התבנית דבר שחייב הורדתה לארץ והשענתה לשם שינוי הקשירה, ועקב כך נגרמה התאונה.

  57. בנוסף, אני סבורה כי על אביב ומנהל העבודה היה לוודא שהמנוח וקטררו תרגלו פירוקן של התבניות (להבדיל מפירוקן מן הקיר שיצקו), דבר שלא נדרש במהלך הבנייה אלא רק בסיום הבנייה, השלב בו ארעה התאונה. זאת נוכח העובדה שמהנדסי פרי רק ליוו את הפרויקט בשלוש הקומות הראשונות.

  58. זאת ועוד. מאחר שמהנדסי פרי ליוו אך את בניית שלוש הקומות הראשונות, ומאחר שהסתבר כי בבניית שלוש הקומות הראשונות לא נעשה שימוש במערכת המטפסת בשל כך שלא ניתן היה לעשות בה שימוש אלא לאחר בנייתן, נראה כי דווקא בהתנהלות עם המערכת המטפסת לא תורגלו המנוח וקטררו כדבעי על ידי פרי.

  59. בנסיבות אלה, ולא כל שכן נוכח גודלן של התבניות ששינוען ופירוקן נדרש בסיום הפרויקט ומיקומה של התבנית שקרסה כפי שתיאר קייקוב בעדותו, הרי שאביב הפרה את הוראות הדין שהובאו לעיל ובכך עוולה בעוולה של הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) בנוסף אחראית אביב כלפי המנוח גם בעוולת רשלנות בשל כך שהפרה את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליה ביחס אליו הכל כפי שתואר לעיל.

    אחריות פרי

  60. פרי מתמחה בתכנון ובייצור של מערכות תבניות מתועשות מטפסות.

  61. פרי באמצעות ירון שי, טענה כי התחייבה ללוות את צוות עובדי אביב וללמד את התפעול והשימוש במערכת המטפסת במסגרת בניית שלוש קומות ראשונות בחניון וקומה טיפוסית חיצונית אחת (תצהיר סעיף 28). במהלך אותם שלבים וידאה פרי כי עובדי אביב ממלאים אחר הוראות ההדרכה.

  62. בתצהירו טען שי שבמהלך תקופת הלימוד היה עד לביצוע פעולות של הדרכה לעניין הנפת התבנית, הנחתה על הארץ, השענתה על קיר, העמדת תבנית עם רגליים אלכסוניות, הרכבת תבנית ושינועה, פירוק תבנית כדוגמת זו שנפלה. בהדרכות הודגמה הבטחת יציבותה של תבנית מפני נפילתה על ידי קשירה והצבת תומכות בעת ההשענה.

  63. עוד נטען כי המנוח לא היה זקוק להדרכה באשר לאופן הבטחת יציבות תבנית מתועשת שכן עבד בעבר עם תבניות כאלה.

  64. שי אישר כי נוכח הצורך בשימוש בעגורן לצרכים מסוימים של החזקת התבנית, הרמתה ועוד, היה על פרי לספק ווי הנפה שמחברים בין אונקל המנוף לתבנית (פר' מיום 15.3.15 עמ' 132 ש' 22). בתשובה לשאלה אילו ווי הרמה סיפקה פרי להנפת התבנית נושא הדיון השיב:

    "בתבנית המדוברת יש קונסטרוקציית פלדה בגלל שהיא כבדה יחסית. בתבנית הספציפית יש קורות פלדה של התבנית וחבורה לקורות הפלדה האלה קורות פלדה אנכיות שמהן היה אפשר להניף את התבנית. במקרה הזה אני לא יודע לאן חיברו את ווי ההנפה, אני יכול לשער. באופן השוטף התבנית בעצם היתה תלויה במשך כמעט כל הפרויקט באמצעים המתקנים האלה שאני מדבר עליהם שתפוסים לפלטפורמה ומאותה נקודה אפשר היה להניף אותם ממקום למקום, אם רוצים" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 133 ש' 2- 7).

    ובהמשך החקירה:

    "ש.בתבנית הזו ישנן שתי קורות מתכת אופקיות. לזה אתה מתכוון שהן שימשו להנפה?

    ת.לא. אל הקורות האופקיות חוברו גם קורות אנכיות. זה מובנה כחלק מהתבנית.

    ש.יש קורות אופקיות ויש אנכיות.

    ת.שתי קורות אנכיות. נמצאות בשני הצדדים.

    ש.איך מתחברים אליהם עם המנוף?

    ת.יש בורג בחלק העליון ואפשר להתחבר אליהן. מאוד פשוט. קורות הפלדה האנכיות בחלק העליון יש להם ברגים שאליהם אפשר להיתפס עם וו האונקל. הקורות האלה הם אלה שהתבנית מהם היתה תלויה במשך 3, 4 שנים" (שם, ש' 8- 15).

    כשנשאל העד למה צריך אם כן ווי הנפה השיב שאכן לעיתים לא צריך כי המנוף יכול להיקשר לתבנית בנקודות שלא מצריכות ווי הנפה. עוד הוסיף כי:

    "אני מכיר תופעה שאנו לא מתנגדים אליה בצורה נחרצת ואני מכיר את התופעה שהאתר הזה ואתרים אחרים מניפים את התבניות דרך קורת הפלדה העליונה מתוך שתי הקורות האופקיות. מכיר את התופעה הזו שמניפים את זה מהקורה העליונה. זה לא מותר לפי הנחיות שלנו, עושים את זה וזה לא מותר כי יש כמה נקודות חיבור שקשה לנו לחשב אותן. מתקני הנפה אלה דברים שצריך לחשב" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 133 ש' 23 עד עמ' 134 ש' 2) (ההדגשה שלי – מ' נ').

    העד אישר כי הוא אינו יכול להראות בת/7 הספר של פרי, או במדריך שצורף לתצהירו, הסבר לגבי צורת חיבור העגורן לתבניות (פר' מיום 15.3.15 עמ' 134 ש' 7). העד אישר כי מתמונה 12 בת/4 תמונה מיום התאונה, "רואים את הכבל של העגורן שהוא הולך עד לקורה האופקית התחתונה, חובק את האופקית התחתונה ומכאן הניפו את התבנית" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 134 ש' 17- 18).

    העד הוסיף עוד:

    "אני אמרתי שיש מנהג לעשות כך בענף הבניה כמו שעשו. אנחנו מורים על לתפוס את זה מהקורה האנכית האדומה. אנחנו ממליצים על לתפוס את זה מלמעלה איפה שסימנתי עיגול. אינני רואה קשר בין איפה שהם תפסו לבין התאונה. אין כשל בתבנית, אין כשל בקשירה ואני חושב שכן מה שעושים פה כרגע, זה מבלבלים את בית משפט. אני מתייחס לתמונה 18 בת/4. רואים פה את הקורה האדומה האנכית ורואים את החור (מסמן בעיגול) שבו אפשר להשחיל את האנוקל של העגורן. לא צריך וו הנפה. אנחנו מספקים ווי הנפה כי לא תמיד יש את הקורה האנכית הזו. החור בקורה האדומה הוא בגודל של בורג M24" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 134 ש' 20- 27) (ההדגשות שלי – מ' נ').

  65. העד אישר כי בתמונה 12 בת/4 השלד של התבנית הוא הקורות האנכיות הצהובות וקורות הפלדה האנכיות, וכי שתי הקורות האנכיות האדומות הוספו נוכח כובד התבנית, ועל מנת שיהיה ניתן להניף את התבנית בצורה בטוחה. הוא אף הוסיף כי הקורות האדומות האנכיות מכונות "סטרונג בק" ושמהן מניפים תבניות גדולות (פר' מיום 15.3.15 עמ' 135 ש' 15- 18). בהמשך הוא אף הוסיף: שתי הקורות האדומות נועדו להנפה ולהרמה (שם, ש' 23-20). העד אישר כי במדריך "אין פרק של הנפת התבנית הזו" (שם, ש' 27).

    העד אישר כי מתקן ההרמה שנמצא מעל התבנית הוא שמתחבר לשתי הקורות האנכיות האדומות באותו חור (פר' מיום 15.3.15 עמ' 136 ש' 20) והוסיף כי התבנית נפלה עת לא הייתה מחוברת למתקן ההרמה.

  66. העד אישר כי מתוך המדריך המונה 59 עמודים רק חצי עמוד מוקדש לפירוק התבנית וכל שכתוב בו הוא שיש להיזהר בעת הפירוק (שם, ש' 24) (באותו מקום כתוב גם שאם מבקשים לפרק את התבנית ולעשות בה שימוש חוזר יש לפרקה אך ורק תחת פיקוח שלpersonnel פרי – מ' נ').

  67. העד נשאל האם פרי הדריכה איך לפרק את התבנית עצמה להבדיל מפירוקה מן הקיר. על כך השיב כי פעולת ההפשטה מהקיר הודגמה עשרות פעמים עם הרגליים והתמיכות. פירוק התבנית לחלקים, קורה בורג וכו' "לא הודגמה להערכתי וזה דרך אגב פשוט מאד לפרק" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 142 ש' 27 עד עמ' 143 ש' 2). העד נשאל אם ניתנה הדרכה היכן לבצע את הפירוק של התבנית לחלקים והשיב "אני לא יודע אם לימדנו את זה. ההרכבה נעשית כשהתבנית בשכיבה על הרצפה לכן אני יכול לומר שאוטומטית האדם הסביר שמסתכל על זה, את הפירוק צריך לעשות בשכיבה ולא כשהתבנית עומדת" (פר' מיום 15.3.15 עמ' 143 ש' 11- 12). עד מועד התאונה פורקו כמחצית מהתבניות של הפרויקט באורך של התבנית נושא הדיון בדרך של השכבה. המנוח הוא שעשה כן (פר' מיום 15.3.15 עמ' 144 ש' 1- 4).

  68. המומחה אופיר מטעם פרי העיד בחקירתו כי לעניין שלבי פירוק התבנית מהקיר: קודם יש לנתק אותה מהקיר, וממתקן ההרמה ועושים כן לאחר שקושרים אותה לעגורן (פר' מיום 15.3.15 עמ' 151 ש' 15- 22). כשהתבנית מחוברת למתקן ההרמה הקורות המאונכות מחוברות לקורות האופקיות של מתקן ההרמה (פר' מיום 15.3.15 עמ' 152 ש' 1- 4 העד מתייחס לתמונה 12 בת/4). אשר לשאלה איך מחובר העגורן לתבנית, העד מאשר כי הוא אינו מחובר למוט המאונך של התבנית, כך גם מאותה תמונה (שם, ש' 18). הוא אישר שלא ראה בספר ההדרכה של פרי שמספקים ווי תליה שמתאימים לארבעה טון (פר' מיום 15.3.15 עמ' 153 ש' 6). כשנשאל להיכן מחברים את הכבלים של המנוף לפני ניתוק התבנית השיב: "יש בד"כ בתוך התבנית שתי טבעות מובנות שאליהן מחברים את הכבלים של המנוף" (שם, ש' 10). עם זאת אישר כי אינו רואה כאלה בתמונה (שם, ש' 12).

  69. שי אישר כי בת/7 הספר של פרי כמו גם במדריך אין הנחיות לגבי צורת חיבור העגורן לתבניות.

  70. המומחה ביקלס בעדותו התייחס לעניין זה והפנה לת/2 ו-ת/3, שמדגימים את "אוזני ההרמה" של פרי. במסמכים יש שני סוגי אוזני הרמה, למשקל של 700 ק"ג ולמשקל של 1 טון. שני סוגים אלה אינם מתאימים מן הסתם להרמה של תבנית במשקל 4 טון.

  71. כאמור לעיל, מהנדסי פרי ליוו אך את בניית שלוש הקומות הראשונות, ומהראיות עלה כי לא נעשה שימוש במערכת המטפסת בבניית שלוש הקומות הראשונות בשל כך שלא ניתן היה לעשות בה שימוש אלא לאחר בנייתן, על כן נראה כי דווקא בהתנהלות עם המערכת המטפסת לא תורגלו המנוח וקטררו כדבעי על ידי פרי.

  72. שי בעדותו העיד כי הקורות האנכיות של התבנית שימשו להנפה, וטען שבחלקן העליון יש ברגים שאליהם יכול האונקל להיתפס. לאחר מכן הסביר כי לפרי מוכרת פרקטיקה, שהיא אינה מתנגדת לה, שמניפים את התבניות באמצעות קורת הפלדה האופקית העליונה. בהמשך הוא טען כי "זה לא מותר לפי הנחיות שלנו". היעדר ההוראות בא לביטוי בענייננו בכך שהתבנית נושא הדיון הונפה לא באמצעות הקורות האנכיות, ולא באמצעות הקורה האופקית העליונה, אלא באמצעות הקורה התחתונה.

  73. מקביעותיי לעיל לעניין נסיבות התאונה עולה כי אופן הקשירה בענייננו, לא אפשר שינוע התבנית ועל כן נאלץ המנוח להורות על הורדת התבנית לשם שינוי הקשירות. אילו היו הנחיות ברורות בעניין, לרבות לעניין התבנית נושא הדיון נוכח גודלה ומיקומה, יש להניח שניתן היה לקשור את התבנית באופן מתאים, שמתקן ההרמה לא היה מפריע לשינועה וכך לא היה נדרש המנוח להוריד את התבנית ולהשעין אותה על הקיר לשם שינוי הקשירה, והתאונה הייתה נמנעת.

     

  74. מהאמור עולה כי פרי לא ביצעה הדרכה מספקת לעניין ההתנהלות עם המערכת המטפסת, ודווקא ליוותה את הפרויקט בעיקר בעת שנעשו יציקות באמצעות תבניות ללא המערכת המטפסת. פרי לא סיפקה הוראות קשירה והנפה ברורות בכלל, היא הייתה מודעת לפרקטיקה נוהגת שלא הייתה מקובלת עליה ולכאורה השלימה איתה, ומעדותו של שי לא ברור כלל אם אכן פרי התנגדה לפרקטיקה הנוהגת אם לאו. קשירת התבנית בענייננו נעשתה דווקא לקורה התחתונה, עובדה המחזקת את מסקנתי שלא היו כל הוראות בעניין והמנוח פעל על פי מיטב הבנתו. פירוקן הסופי ושינוען של התבניות בסדר גודל התבנית (להבדיל מפירוקן מן הקיר לשם המשך טיפוס עם המערכת המטפסת) נושא הדיון לא תורגלו כלל ובפרט לא תורגלו במקום הפיסי הבעייתי ממנו נדרש שינועה של התבנית. העובדה שקיימות אוזני הרמה שאינן מתאימות למשקל התבנית הנדונה מלמדת כי לא הייתה שיטת הרמה מסודרת לתבניות בממדים הגדולים.

    לאור האמור עד כאן אני קובעת שפרי הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה לאביב ולעובדיה כמי שסיפקה את ציוד המערכת המטפסת, לרבות התבניות, ואף הייתה אחראית להדרכת המנוח בהפעלת המערכת והשימוש בה, וכי על כן היא אחראית לתאונה ותוצאותיה.

    אחריות כרמון

  75. אין מחלוקת כי כרמון היה הממונה על הבטיחות באתר. אילן כרמון טען בתצהירו כי ממונה הבטיחות תפקידו לייעץ ללקוחות - למעביד - בכל הנוגע לחוקים לתקנות ולתקנים בענייני בטיחות, ולסייע לו ולאנשי צוות הניהול והתכנון בנוגע לבטיחות. הוא מייעץ ללקוחות מה לעשות ומה לא לעשות בתחום הבטיחות והמעביד מחליט. הוא אישר כי הוא מחויב להכין תוכנית בטיחות אך מאשר שלא ציין בתצהיר שהכין תוכנית (פר' מיום 1.3.15 עמ' 110 ש' 16- 22). הוא הפנה לתוכנית נספח 10 ואישר כי היא אינה עוסקת בפירוק תבניות, וכי בכך עוסק הנוהל שערך (להלן: "הנוהל") (פר' מיום 1.3.15 עמ' 111 ש' 6). ההבדל בין תוכנית בטיחות לנוהל הוא שנוהל זו המלצה בעוד תוכנית בטיחות מחייבת יותר (שם, ש' 10- 14).

  76. כרמון צירף לתצהירו את הסכם ההתקשרות בינו לבין אביב. בסעיף 3 מונה ההסכם את תפקידי הממונה ובין היתר: לאתר מפגעי בטיחות בפרויקטים ולהתריע עליהם לחברת אביב, לפעול לקיום דרישות כל דין בקשר עם בטיחות, להכין הוראות בטיחות ולהפיצם למנהלי העבודה והפרויקט, להכין תוכנית בטיחות, להורות על הפסקת עבודה כשנשקפת סכנה מידית לחייו או לבריאותו של עובד או אדם אחר. עוד נקבע בהסכם כי הממונה יבקר בכל פרויקט פעמיים בחודש, ופעמים נוספות על פי דרישה בכתב של אביב.

  77. כרמון העיד כי לדעתו הייתה תוכנית בטיחות ראשונה עם נוהל הרכבה ופירוק אך לא יכול היה להציג אותה (שם, ש' 18- 22). לעניין נספח 7 לתצהירו שכותרתו "הצעה לנוהל בטיחות בניית שלד באמצעות תבניות מתועשות טיוטא בלבד" העיד שמסמך זה הוכן לכל מי שעוסק בתבניות מתועשות ולאו דווקא לאביב (פר' מיום 1.3.15 עמ' 112 ש' 7- 10). כשנשאל מה משמעות המילה "טיוטא" השיב שיש לעבוד לפי נוהל זה (שם, ש' 17- 18). כמו כן אישר כי הוא אמור לוודא קיום הנוהל (שם, ש' 20). לכרמון לא היה הסבר כיצד נערך הנוהל ביוני 98' כשנה וחצי לפני ההתקשרות עם אביב.

    כרמון בעדותו העיד כי אינו זוכר שראה הוראות של פרי לפירוק התבניות (פר' מיום 1.3.15 עמ' 114 ש' 7). כשנשאל אם קרא את ספר ההדרכה של פרי השיב שלא (פר' מיום 1.3.15 עמ' 114 ש' 12).

  78. כרמון טען שאין להטיל עליו אחריות וכי מנכ"ל המל"ל הכיר בכך שריבוי התביעות נגד הממונים על הבטיחות מביא לקושי בהשגת ביטוח אחריות מקצועית דבר שיוביל לכשל שוק שיחסל את הענף. התאונה ארעה עקב טעות בשיקול דעת של המנוח עקב הנחת התבנית באופן שלא הייתה יציבה. הטענה כי כרמון לא הכין תוכנית בטיחות דינה להדחות. כרמון הציג טיוטת תוכנית לבניה מתועשת. התביעה הוגשה כעבור תשע שנים לכן נגרם לכרמון נזק ראייתי. סאסי מנהל העבודה אישר בחקירתו כי הייתה תוכנית בטיחות.

  79. המל"ל טען כי יש להטיל על כרמון אחריות בשיעור 30% זאת נוכח ע"א 20967-08-10 אילן כרמון בטיחות בע"מ נ' משהב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע''מ ואח' שם ערערה כרמון על גובה אחריותה בתפקידה כיועצת בטיחות שם. השופטת וילנר בהסכמת חבריה להרכב קבעה בערעורה של כרמון "אני סבורה כי הטלת אחריות בשיעור של 30% על המערערת, כמי שנתנה ייעוץ בטיחותי בלבד, להבדיל מהיותה הממונה על הבטיחות באתר, גבוהה מן המקובל. איני שותפה לקביעת בית משפט קמא כי בהיותה יועצת בטיחות היה על המערערת להעביר הדרכות לעובדים, לפנות לממונה על הפיקוח ואף להתפטר מעבודתה. חובות אלה אינן מוטלות על יועץ הבטיחות אלא על ממונה הבטיחות באתר" (הדגשה שלי – מ' נ'). ברע"א 2275/11 דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין המחוזי.

  80. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), התשנ"ו-1996 קובעות בסעיף 10 את תפקידו של הממונה על הבטיחות, כדלקמן:

    "(א)מתפקידו של ממונה על הבטיחות לייעץ למעביד בכל הנוגע לחוקים, לתקנות ולתקנים בעניני בטיחות, לסייע לו ולאנשי צוות הניהול והתכנון בנוגע לבטיחות, גיהות, הנדסת אנוש ובריאות תעסוקתית של העובדים במפעל ולקדם את התודעה בנושאים אלה:

    (1) לאתר במפעל מפגעי בטיחות וגיהות, ולהודיע עליהם למעביד;

    (2) לוודא קיום התקני בטיחות וגיהות נאותים במפעל;

    (3) לדרוש הנהגת סדרי בטיחות וגיהות נאותים במפעל, בתהליכי העבודה, במיתקנים, במבנים, בציוד ובחומרים ובכל שינוי בהם;

    (4) לפעול לקיום הוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשמ"ד-1984, ולהכנת תכנית להדרכת עובדים;

    (5) לוודא הכנת תכנית בטיחות ועידכונה כנדרש בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית בטיחות), תשמ"ד-1984;

    (6) לוודא ביצוע הוראות תכנית בטיחות שהוכנה במפעל והכללת דרישות בטיחות וגיהות בהוראות עדכניות לשימוש, הפעלה, תחזוקה, איחסון בטוח של ציוד, של חומרים ושל תהליכי עבודה במפעל;

    ....

    (9) להכין הוראות בטיחות וגיהות ותמצית בכתב של מידע על הסיכונים בעבודה, פרסומן ועדכונן. להשגיח על ביצוע הוראות בטיחות וגיהות ולדווח למעביד על כל מקרה של הפרתן;

    ..." (הדגשות שלי – מ' נ').

  81. מהתקנות עולה אם כן כי על ממונה הבטיחות לפעול לקידום הבטיחות הכל כמפורט בהן. אני מקבלת את טענת כרמון כי ניתוק התבנית מן הקיר, קרי פירוקה מן הקיר שנוצק באמצעותה, אינו ייחודי לתבניות פרי. ואולם בענייננו היו שני מאפיינים שכן חייבו לטעמי תשומת לב מיוחדת קרי, גודלה החריג של התבנית והעובדה שלראשונה מאז הקמת הבניין, הסתיים תפקידה של התבנית והיה צורך לפרק אותה מן המערכת המטפסת ולשנע אותה על מנת לפרקה, ולא להמשיך לטפס איתה באמצעות המערכת המטפסת.

  82. הוכח כי בחוברת ההדרכה של פרי, שכרמון אישר שכלל לא קרא אותה, לא היו כל הוראות פירוק לעניין התבניות (עדות שי שהובאה לעיל) וכמו כן לא היו הוראות לעניין הדרך בה יש לקשור את התבנית לעגורן לשם שינועה. בנוסף התקני התליה שבחוברת של פרי אינם מתאימים לתבנית במשקל התבנית נושא הדיון, וגם לא סופקו התקנים אחרים. כמו כן הוכח מעדותו של קטררו כי המנוח כלל לא עבר הדרכה בנושא פירוק התבניות ממתקן ההרמה. אני סבורה כי בהתאם לתקנות היה על ממונה הבטיחות להיות ער לעובדות אלה, ולהפנות את תשומת לב המעביד, כמו גם מנהל העבודה לכך. מחדלה של כרמון מובהק עוד יותר נוכח העובדה שהנוהל נספח 7 קובע כי "התבניות יורמו, יוצבו ויפורקו בשיטה ובאמצעים שנקבעו ע"י היצרן" (ס' 4.3.6). משלא היו הוראות לעניין פירוק והרמה, הרי שבעצם חדל ממונה הבטיחות בכך שלא דאג להסדרת עניינים אלה או למצער לציון החסר בהוראות. כמו כן מחדלו בולט גם נוכח הפתיח בנוהל בו מצוין במפורש שהסיכון בעבודה עם תבניות מתועשות הוא נפילה של התבנית וכי יש לדאוג ליציבותה של התבנית בזמן שינוע ופירוק. הנוהל אף מציין מפורשות את ההדרכה ושכזו צריכה להינתן, בין היתר, לעניין שינוע בטיחותי של התבניות ופירוקן.

  83. לאור כל האמור עד כאן אני קובעת כי כרמון הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי אביב ועובדיה, וגם הפרה את תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), התשנ"ו-1996 ובכך עוולה בעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין, וגם בשל כך קמה לה אחריות.

  84. להשלמת התמונה אציין כאן כי לא מצאתי לקבל את טענת אביב לעניין חבותה של כרמון לשאת במלוא הנזק שייגרם לאביב עקב מחדליה, נוכח החוזה בין הצדדים לפיו התחייבה כרמון לשאת בכל נזק שייגרם לאביב או לצד ג' עקב מתן השירותים המנויים בחוזה, וכן נוכח התחייבותה לערוך ביטוחים מתאימים לכיסוי הסיכונים הכרוכים במתן השירותים המנויים בחוזה. אני סבורה כי חבותה של כרמון, נוכח חובותיה על פי הדין, היא בשיעור של 20% כפי שיפורט להלן, ועל כן זה גבול אחריותה והמעביד – אביב – אינו יכול להתנער מחבותו בטענה שכל האחריות רובצת לפתחה של כרמון.

    אחריותן של פרי ישראל וברקאי

  85. בסיכומיו טען ב"כ המל"ל כי "פרי על שלוחותיה נושאת באחריות מושגית וקונקרטית כלפי המנוח בהיותה היצרן ובעל השיטה שהביאה לפגיעתו של המנוח ולמותו". זאת ותו לא. לא הוכח ולא נטען כי הן היו "היצרן ובעל השיטה". על פי ההסכם של ברקאי עם פרי (נספח א' לתצהיר ברוקשטיין) תפקידה של ברקאי היה לשווק את מוצרי פרי, ולהעביר פניות בעניינם לפרי. נקבע במפורש כי ברקאי אינה מוסמכת לחייב את פרי או לפעול בשמה. עוד נקבע בהסכם כי כל ההתקשרויות יהיו ישירות בין פרי ללקוח וכך גם החשבוניות. תפקידה של ברקאי היה לייסד ולשמר קשר עם לקוחות ולדווח לפרי וכן להעביר לפרי מידע בנושאי שיווק, התפתחויות בשוק, התפתחויות טכניות, מחירים, מתחרים ופרויקטים גדולים (ס' 2, 3 בפרק 2). עוד נקבע כי תפקידה של ברקאי להעביר מידע טכני ללקוחות האזור ככל שקיבלה מידע כזה מפרי. (לא הוצג הסכם בין פרי ישראל לפרי). אביב בסיכומיה ייחסה את מלוא האחריות לתאונה למנוח ולא טענה לעניין אחריותן של פרי פרי ישראל וברקאי.

  86. נוכח טענתו הכוללנית של המל"ל וגם לאור ההסכמות בין פרי לברקאי שפורטו לעיל, לא מצאתי לקבוע כי פרי ישראל או ברקאי, אשר היו נציגות פרי בישראל ותיווכו בין פרי לאביב, מי לאורך המו"מ ומי במהלך הבנייה, נושאות באחריות לתאונה.

    אחריות יהלום

  87. האחריות המיוחסת ליהלום היא שעל פי סקירתו מיום 8.8.00 נמצאו חוטים קרועים בכבל ההרמה, מבלי שהבודק ציין כמה. על פי תקנה 72 בתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), התשכ"ז-1966 היה על הבודק המוסמך לאסור שימוש בעגורן עד להחלפת הכבל ודבר זה לא נעשה באותו מועד.

  88. נוכח ממצאיי לעניין נסיבות התאונה וגורמיה, לרבות הקביעה כי בעת קריסת התבנית הכבלים שקשרו את התבנית לעגורן היו רפויים, וכמו כן מאחר שלא הוכח ולא נטען כי הכבל נקרע וכי עקב כך ארעה התאונה, לא מצאתי לייחס ליהלום אחריות כלשהי לתאונה.

  89. מעבר לדרוש אציין כי עדותו של יהלום הייתה מהימנה עלי (פר' מיום 1.3.15 עמ' 120- 123) ושוכנעתי כי במועד הבדיקה נוכח מצב הכבל, לא הייתה כל חובה להחליפו.

     

    אשמו התורם של המנוח

  90. הכלל המנחה בפסיקה הוא שמקרה בו מדובר בתאונת עבודה בה נפגע עובד, יוטל על העובד אשם תורם רק במקרים בהם אשמו לקרות התאונה בולט וברור (ר' ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27.12.2010); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004)). נראה כי ענייננו נופל לגדרי מקרים חריגים אלה.

  91. לעניין כישוריו של המנוח ותפקידו באתר מסר מנהל העבודה באתר, סאסי, בחקירה בפני קייקוב כי המנוח היה מנהל הרכבת התבניות משך כשנתיים וחצי. בתצהירו מסר כי המנוח שימש מנהל עבודה של הקמת השלד והמומחה הבלעדי ובעל הסמכות העליונה בכל הקשור לעבודת יציקת שלד הבטון במבנה באמצעות המערכת המטפסת (ס' 9). המנוח הוסמך כמנהל עבודה על ידי משרד העבודה ושימש מדריך בטיחות בקורסים מטעם המשרד טרם קבלתו לעבודה באביב (ס' 10 וגם תצהירו של צברי מהנדס ההקמה של אביב, סעיף 8). המנוח עבר הכשרה על ידי פרי בכל הקשור למערכת המטפסת (ס' 10 בתצהיר סאסי וס' 8 בתצהיר צברי). תצהיריהם של סאסי וצברי כאמור לא נסתרו בחקירתם.

    צברי בחקירתו העיד כי המנוח הגיע לאביב כמנהל עבודה מנוסה. הוא עבד עם צברי בפרויקט סי אנד סאן, והוא נקלט לעבודה באביב עקב כישוריו בנוגע לתבניות מתועשות (פר' מיום 5.2.15 עמ' 95 ש' 1- 8).

    קייקוב העיד כי הוא הכיר את המנוח משנת 1991 לכן ידוע לו שהמנוח היה בעל נסיון רב בעבודות בניה. המנוח אף היה מרצה שלו בקורס ניהול אתרי בניה (פר' מיום 15.3.15 עמ' 161 ש' 10- 14).

    ינאי גם הוא בתצהירו טען כי המנוח שימש מנהל העבודה של הקמת השלד והמומחה באתר בקשר לעבודת אלה באמצעות המערכת המטפסת (ס' 10- 11). המנוח הוא שהיה בקשר עם העובדים והמפקחים מטעם חברת פרי. נספחים כ"א וכ"ב לתצהיר שעניינם התכתבויות עם חברת ברקאי בקשר עם חלקים שהזמין המנוח, הובאו כדי להמחיש עד כמה מנוסה בקיא ומעורב היה המנוח בשיטת הבניה המתועשת (ס' 32).

    כרמון העיד כי הכיר את המנוח וכי ידוע לו כי הוא עבר השתלמות מקפת בנושא בטיחות (תצהיר כרמון סעיף 8).

  92. מהראיות עולה אם כן כי למנוח היה ניסיון עשיר בתחום הבנייה וכן שעסק בעבר בבנייה באמצעות תבניות מתועשות. עוד עולה כי הוכשר כמנהל עבודה (אף שלא היה מנהל העבודה של האתר נושא הדיון) ואף הדריך מנהלי עבודה. כמו כן הוא הוכשר על ידי פרי בנושא המערכת המטפסת, במגבלות כפי שהעיד עליהן קטררו ושהובאו לעיל במסגרת הדיון באחריותה של אביב.

  93. על כן אני מוצאת לקבוע כי המנוח היה מודע לתקנות הבטיחות הנוגעות לטפסה (תבנית מתועשת) המורות כי יש לתמוך את התבנית בכל עת לשם הבטחתה מפני נפילה וכי אין לשחרר תבנית מתלייתה על אונקל עגורן אלא לאחר אבטחתה. מילוי הוראות התקנות התבקש עוד יותר בענייננו נוכח גודלה החריג של התבנית כמו גם אופן השענתה על הקיר, במרחקים שונים בשני הקצוות, וכשצד אחד מורם 70 ס"מ מהרצפה, כפי שכבר תואר לעיל. בנוסף המנוח הפר את תקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), התשכ"ז-1966 בכך ששחרר את קשירת התבנית לעגורן למרות שלא היה אתת או עניבן מוסמך שעל כן לא היה מוסמך על פי התקנות לשחרר את קשירת התבנית לעגורן כפי שהוכח שעשה עובר לקריסת התבנית. על כן נוכח ניסיונו של המנוח בעבודה עם תבניות מתועשות וכמי שהוכשר כמנהל עבודה ומדריך בטיחות, משלא הבטיח המנוח את קיבועה של התבנית בכל דרך לפני שחרורה מהקשירה לעגורן, ואף שחרר אותה מן הקשירה לעגורן, בניגוד לתקנות, באופן שאפשר את נפילתה, אני קובעת כי למנוח אשם תורם לתאונה בשיעור של 20%.

    חלוקת האחריות

  94. אני סבורה כי בענייננו האחריות העיקרית היא על אביב ופרי, הכל כמפורט לעיל. מצאתי לחלק את האחריות לתאונה באופן שעל כל אחת מהן אחריות בשיעור של 40%, ועל כרמון ממונה הבטיחות אחריות בשיעור של 20% בהתחשב במהות תפקידו של ממונה הבטיחות כפי שעולה מתקנות הבטיחות (אחוזי האחריות הם כמובן לאחר הפחתת האשם התורם של המנוח, כך שה-80% שהוטלו על אביב ופרי משמעם 64% מהנזק; ו-20% שהוטלו על כרמון משמעם 16% מהנזק).

    3) גובה הנזק

  95. ביום התאונה היה המנוח יליד 22.8.1949, בן 51. המנוח השאיר אחריו אלמנה ילידת 1947 ושלושה ילדים, שתי בנות בגירות ובן יליד 20.8.1980 שבמועד התאונה היה חייל שנותרו לו שמונה חודשים עד גיל 21. האלמנה הייתה עקרת בית.

  96. הצדדים חלוקים בשאלת שכר הבסיס של המנוח וכן לעניין גובה הפיצוי.

    טענות התובעמל"ל

  97. שכרו הממוצע החודשי ברוטו של המנוח היה 37,497 ₪. בנוסף קיבל מענקים בסכום של 4,166 ₪ בחודש. בנוסף קיבל תוספות בסכום של 2,000 ₪ בחודש, ובסך הכל 43,663 ₪ ובשערוך להיום 58,140 ₪. בגין כאב וסבל נטען ל- 1,000,000 ₪, אובדן שירותי בעל – 300,000 ₪ והוצאות קבורה ומצבה – 20,000 ₪. חישוב הנזק לתלויים עומד על 10,132,207 ₪ וחישוב תביעת העזבון עומד על 11,111,511 ₪.

  98. הגמלאות ששולמו וישולמו לאלמנה עד מועד הסיכומים הם בסכום של 5,815,116 ₪. המל"ל זכאי למלוא סכום הגמלאות בניכוי חלקו של המעביד.

    טענות אביב

  99. המל"ל בענף נכות כללית הכיר במנוח בשנת 1996 בהיותו בן 47 כנכה בשיעור 60% בשל מצבו הקרדיולוגי. המל"ל חישב את זכאות המנוח לגמלאות על בסיס מקדם היוון המלמד כי חישב את תוחלת חייו של המנוח למשך 19 חודשים מעבר לקביעה.

  100. אין להביא בחשבון את התקופה עד למלאת 21 לבן של המנוח לאחר שזה הסתלק מהעזבון לטובת האלמנה.

  101. לפי תצהירה של חנה צור ז"ל שכרו של המנוח ברוטו עמד על 17,970 ₪ בחודש. המנוח לא היה זכאי למענקים. המל"ל מנוע מלטעון לשכר גבוה מזה שחושב על ידו לשם מתן הגמלאות, המל"ל גם לא הביא בחשבון את המענקים. שכרו של המנוח נטו הסתכם בסכומים צנועים שבין 4,000- 8,000 ₪.

  102. יש לבצע נגיסה על חשבון קופה המשותפת נצפית.

  103. אין מקום לחישוב לפי שיטת הידות נוכח קיצור תוחלת החיים המשמעותי של המנוח, השתכרותו בפועל, ותרומת האלמנה ויש לקבוע פיצוי גלובלי בסכום של 500,000 ₪ בגין הפסדי השכר של המנוח. אין לפסוק אובדן שירותי בעל שכן המנוח עבד שעות ארוכות ולמרות הזמן שחלף לא הוכיחה האלמנה הפסד ממון כלשהו. את הוצאות הקבורה יש להעמיד על 10,000 ₪. כאב וסבל – 100,000 ₪ ואובדן תוחלת חיים על 100,000 ₪ נוספים.

  104. מכל סכום שיפסק יש להפחית את שיעור אחריותו של המנוח ואת שיעור חבותה של אביב. המל"ל זכאי ל-75% מסכום זה לפי סעיף 330 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

    טענות פרי

  105. שכרו של המנוח ברוטו עמד על 17,970 ₪ בחודש, בצירוף הטבות בסכום של 12,124 ₪ בחודש ובסה"כ 30,094 ₪. את המענקים בסכום של 3,750 ₪ לחודש שקיבל המנוח, אין להביא בחשבון מאחר שהוא לא היה זכאי למענקים כאלה לאחר סיום הפרויקט.

  106. בנוסף, אין להעריך כי בעתיד היה המנוח משתכר משכורת דומה שכן לאביב לא היו פרויקטים עתידיים, והמנוח גם סבל משלל בעיות רפואיות לרבות אוטם בשריר הלב, והוא גם עבר ניתוח מעקפים. סביר שהמנוח לא היה עובד עד גיל 67.

  107. על כן טוענת פרי כי תביעת התלויים עומדת על 4,070,002 ₪ ותביעת העזבון על 4,843,821 ₪. מתביעת העזבון יש להפחית את האשם התורם ואת חלקו של המעביד באחריות, וזה הסכום המגיע למל"ל.

  108. מאחר שהמל"ל שילם לאלמנה 5,815,116 ₪ יש לנכות מסכום הנזק (לאחר ניכוי האשם התורם ואחריות המעביד) את סכום הפשרה ששולם לעזבון מצידי ג' בסכום של 260,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום (לפי ע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' המוסד לביטוח לאומי (26.8.10)).

  109. ככל שבית המשפט יעדיף את חישובי התובע יש להפחית מתביעת המל"ל 25% נוכח הוראות סעיף 330(א) בחוק הביטוח הלאומי.

     

     

     

    דיון 

    בסיס השכר של המנוח

  110. חנה צור, חשבת השכר באביב, מסרה תצהיר אך למרבה הצער נפטרה לפני מועד הדיון. יהודית זיידל כהן חשבת החברה משנת 2002 מסרה תצהיר בו אישרה את כל האמור בתצהירה של חנה צור ז"ל. בדיון ביום 5.2.15 ויתרו כל הצדדים על חקירתה של יהודית זיידל. לתצהיר צורפו טופסי 106 ותלושי שכר של המנוח משנת 1997 ועד שנת 2000.

  111. אני סבורה כי יש לגזור את ממוצע שכרו של המנוח מטופס 106 של שנת 2000 שהמנוח נהרג בסופה, המגלם את כל התשלומים ששולמו למנוח. מטופס זה עולה כי ממוצע זה עומד על 37,339 ₪. לא מצאתי לקבל את טענת אביב כי השכר הקובע הוא שכר היסוד בלבד. ככל שקיבל המנוח מענקים הם מגולמים גם כן בסך כל התשלומים הנקובים בטופס 106.

  112. לא מצאתי לקבל את טענת ב' מ' בתצהירה כי הובטח למנוח בונוס של 200,000 ₪ בסיום הפרויקט. חנה צור ז"ל הכחישה את הדבר ויהודית זיידל שאימצה את תצהירה לא נחקרה.

  113. על כן אני קובעת כי בסיס השכר לחישוב הנזק הוא סכום של 37,339 ₪ ובשערוך להיום 48,847 ש"ח.

    עבודת בת הזוג

  114. אשת המנוח, ב' מ' (להלן: "ב' מ'"), העידה כי היו שנים שבהן עבדה, קודם בתפירת מצנחים, ולאחר מכן כאם בית באורט נתניה. עוד העידה כי עובר לתאונה לא עבדה וכי הפסיקה לעבוד קודם לכן (פר' מיום 13.11.14 עמ' 41 ש' 28). עדותה של ב' מ' הייתה מהימנה עליי. לא מן הנמנע שמשך שנים עבדה שישה ימים בשבוע יום שלם (פר' מיום 13.11.14 עמ' 41 ש' 6- 12), וכי עם התבגרות הילדים (אשר בעת התאונה היו בני 27, 25 ו-20) ולאור השתכרותו של המנוח בחרה שלא לעבוד עוד.

    תוחלת שנות העבודה של המנוח

  115. המנוח יליד 22.8.49 היה בן 51 במותו ב' מ' העידה כי המנוח הפסיק לעבוד כעצמאי בגלל הלב (פר' מיום 13.11.14 עמ' 46 ש' 25).כי לא יכול היה גופנית להמשיך להתרוצץ ולעבוד כקבלן עצמאי נוכח הבעיה בלב (פר' מיום 13.11.14 עמ' 47 ש' 12). הוא עבר ניתוח מעקפים (שם, ש' 18). עם זאת חנה צור ז"ל מסרה בתצהירה כי המנוח עבד בממוצע 10- 13 שעות ביום. ב' מ' העידה כי המנוח יצא מוקדם מאד לעבודה כדי להגיע מנתניה לעבודה בתל אביב או רמת גן בשש בבוקר (פר' מיום 13.11.14 עמ' 44 ש' 24- 32). עוד העידה כי היה חוזר מאוחר לעיתים בשעה 2- 3 לפנות בוקר וכי עבד שישה ימים בשבוע (פר' מיום 13.11.14 עמ' 45 ש' 1- 4).

  116. בנוסף לא הוצגו מסמכים בעניין מצבו הרפואי של המנוח, גם לא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין. ההפניה של ב"כ אביב לפרוטוקול בעמודים 100- 104 להוכחת מצבו, אין בה ראיה.

  117. נוכח תפקודו של המנוח במשך שלוש שנים בפרויקט נושא הדיון, משך שעות ארוכות כפי שהעידו העדות, לא מצאתי לקבוע כי המנוח לא היה עובד עד יציאתו לפנסיה, או כי היה משתכר שכר נמוך יותר נוכח ניסיונו המקצועי העשיר.

     

    חישוב הנזק:

  118. התאונה ארעה ביום 31.12.00.

    המנוח יליד 22.8.49. בן 51 ו- 4 חודשים בעת התאונה.

    כפי שנקבע, בסיס שכרו של המנוח עובר לתאונה היה 37,339 ₪, משוערך להיום (הצמדה בלבד) = 48,847 ₪.

    אשתו ב' מ' הייתה עקרת בית ולכן הקופה המשותפת היא בגובה שכרו של המנוח.

    הבנות היו בגירות בעת התאונה ואינן יורשות (האישה ב' מ' יורשת יחידה על פי צו הירושה של המנוח).

    הבן חן יליד 20.8.80, בעת התאונה חייל, נותרו לו 8 חודשים עד הגיעו לגיל 21.

     

     

     

    חישוב אבדן התמיכה בתביעת התלויים:

    חישוב לפי תלויים מהתאונה (31.12.00) עד 20.8.01 (הגיע הבן לגיל 21)

    אישה+ מנוח+ 1/3 ידת הבן + משק בית = 1/3 3 ידות

    שווי ידה: 48,874 / 3.333 = 14,663.6 ₪

    משכורת המנוח לאחר הפחתת ידת הקיום = 48,874 ₪ - 14,663.6 = 34,210.4 ₪

    אבדן התמיכה: 34,210.4 ₪ X 8 חודשים = 273,683  

    חישוב לפי תלויים מהגיע הבן לגיל 21 (20.8.01) ועד פרישת התובע מעבודה בגיל 67 (22.8.16)

    אישה+ מנוח+ משק בית = 3 ידות

    שווי ידה: 48,874 ₪ / 3 = 16,291.333 ₪

    משכורת המנוח לאחר הפחתת ידת הקיום = 48,874 ₪ - 16,291.333= 32,582.6 ₪

    הפסד העזבון: 32,582.6 ₪ X 180 חודשים = 5,864,880

    סה"כ 6,138,563 . בצירוף ריבית מאמצע התקופה = 6,812,018

    12% הפסד פנסיה = 736,627.5  

    סה"כ אבדן תמיכה לתלויים בשנים האבודות (כולל פנסיה) = 7,548,645.5  

     

    חישוב הפסד הכנסות בשנים האבודות בתביעת העיזבון:

    חישוב לפי עזבון מהתאונה (31.12.00) עד 20.8.01 (הגיע הבן לגיל 21)

    אישה+ מנוח+ 1/3 ידת הבן + חסכון+ משק בית = 1/3 4 ידות

    שווי ידה: 48,874 ₪ / 4.333 = 11,279.5 ₪

    משכורת המנוח לאחר הפחתת ידת הקיום = 48,874 ₪ - 11,279.5 = 37,594.5 ₪

    הפסד העיזבון: 37,594.5 ₪ X 8 חודשים = 300,756  

    חישוב לפי עזבון מהגיע הבן לגיל 21 (20.8.01) ועד פרישת התובע מעבודה בגיל 67 (22.8.16)

    אישה+ מנוח+ חסכון+ משק בית = 4 ידות

    שווי ידה: 48,874 ₪ / 4 = 12,218.5 ₪

    משכורת המנוח לאחר הפחתת ידת הקיום = 48,874 ₪ - 12,218.5 ₪ = 36,655.5 ₪

    הפסד העיזבון: 36,655.5 ₪ X 180 חודשים = 6,597,990

    סה"כ 6,898,746 . בצירוף ריבית מאמצע התקופה = 7,655,600

    12% הפסד פנסיה = 918,672  

    סה"כ הפסד הכנסות בשנים האבודות (כולל פנסיה) = 8,574,272  

     

    הפסד שירותי בעל

  119. כמפורט לעיל חנה צור מסרה בתצהירה כי המנוח עבד בממוצע 10- 13 שעות ביום וב' מ' העידה כי המנוח יצא מוקדם מאד לעבודה כדי להגיע מנתניה לעבודה בתל אביב או רמת גן בשש בבוקר וכי היה חוזר מאוחר לעיתים בשעה 2- 3 לפנות בוקר וכי עבד שישה ימים בשבוע (פר' מיום 13.11.14 עמ' 45 ש' 1- 4).

  120. ב' מ' טענה כי המנוח היה עושה תיקונים בבית בשבת וכי לעיתים יצא מוקדם ועזר בקניות וסידורים (פר' מיום 13.11.14 עמ' 45 ש' 19- 32).

  121. בנסיבות אלה, בהתחשב בגילו של המנוח ובשעות העבודה הארוכות שנהג לעבוד, אני מעמידה את ראש הנזק של אובדן שירותי בעל על סכום של 150,000 ₪ כערכם היום (לעניין השיקולים לפסיקה בראש נזק זה ר' ע"א 4574/11 עזבון יורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס (19.5.13) וכן רע"א 975/16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח (4.5.16)).

     

    קבורה ומצבה

  122. בעניין זה לא הובאו ראיות ואני מעמידה את הפיצוי על סכום של 10,000 ₪ כערכם היום.

     

    כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

  123. בראש נזק זה נוכח נסיבות מותו של המנוח אני מעמידה את הפיצוי על 500,000 ₪ כערכם היום.

     

    סכום השיפוי המגיע למל"ל 

  124. הפיצוי אם כן בתביעת העזבון, הוא הגבוה יותר. לפיצוי זה יש לצרף את ראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים וכן הוצאות קבורה ומצבה. בנוסף, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2739/06 עזבון דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' רזקאללה (1.6.08), משנמצא כי הפיצוי בתביעת העזבון גבוה יותר יש להוסיף לסכום זה את המרכיב המצוי מחוץ לתחום החפיפה עם תביעת התלויים - אובדן שירותי בעל. סך כל הנזק:

    הפסד הכנסות בשנים האבודות (כולל פנסיה) - 8,574,272 ₪

    קבורה ומצבה – 10,000 ₪.

    כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 500,000 ₪.

    אובדן שירותי בעל – 150,000 ₪.

    סה"כ – 9,207,272.

     

  125. סכום הנזק לאחר ניכוי תרומת הרשלנות של המנוח עומד על 7,365,818 ₪, המל"ל שילם גמלאות בסכום של 5,815,116 ₪. על כן זכאי המל"ל לשיפוי מפרי ומכרמון ביחד ולחוד, בסכום הגמלאות ששילם בניכוי חלקו של המעביד, אביב, סה"כ 3,489,069 ₪.

     

    ב. האם לכרמון, ופרי יש כיסוי בפוליסה שהוציאה חברת מנורה לאביב

  126. פרי טענה כי ככל שתוטל עליה אחריות בגין התאונה הרי שיש לה כיסוי ביטוחי במסגרת הפוליסה שבה ביטחה מנורה את אביב שכללה כיסויים לחבות מעבידים ולחבות כלפי צדדים שלישיים.

    שם המבוטח הנקוב בפוליסה הוא: "אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בניין בע"מ...ו/או ....קבלנים או קבלני משנה".

    פרי מפנה לע"א 5464/00 פרץ ג.ג. נ' סימן קינן, פ"ד נז(4) 485 (2002) שם נקבע כי "מכך שהקבלנים לא הוזכרו בשמותיהם ניתן ללמוד שלא הייתה כוונה להגביל את ה'מבוטחים' לקבלני משנה 'קבועים' בעלי נוכחות מתמדת באתר. הכוונה הייתה לכסות כל קבלן בין קבוע ובין זמני".

    העבודה באמצעות התבניות הייתה חלק בלתי נפרד מהעבודות באתר. תכלית הביטוח הייתה לתת לאביב כיסוי ביטוחי מפני מקרי ביטוח שונים העלולים להתרחש באתר. אביב ביקשה להבטיח שהיא וקבלני המשנה שלה יהיו מכוסים. בע"א 185/75 אוחיון נ' חיון, פ"ד לא(3) 820 (1977), נקבע כי את הביטוי "קבלני משנה" שנמנה על "מבוטחים" בפוליסות ביטוח אין להגביל רק לקבלנים שיש להם קשר חוזי עם המבוטח. בעריכת פוליסה מקפת אחת מוודא היזם שכל קבלניו מבוטחים, שכן בהיעדר ביטוח של עצמם עלול הנטל הכספי ליפול עליו.

  127. גם כרמון טענה לכיסוי ביטוחי במסגרת הכיסוי לחבות מעבידים, מכוח אותה הגדרה של "מבוטח" בפוליסה שהוציאה מנורה לאביב.

  128. בתשובה לכרמון טענה מנורה כי זו מושתקת נוכח סעיף 5 בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו נדחתה ההודעה לצד ג' של כרמון. עוד טענה כי הפוליסה של מנורה עליה נסמכת כרמון (ס' 31 בסיכומים) היא פוליסת חבות מעבידים. כרמון לא הייתה מעבידה של המנוח ועל כן אין לה כיסוי במסגרת פוליסה זו.

    אשר לפרי, טענה מנורה כי הפוליסה שהוציאה אינה חלה על פרי. הטענות נגד פרי נוגעות לאחריותה המקצועית או לטיב המוצר שסיפקו. כך נטען שפרי התרשלה בהרכבת מוצר בטיחותי, בהדרכת המנוח ובהכשרתו המקצועית, וכן התרשלה במתן הסברים במדריך באשר לפירוק התבניות ובאספקת אמצעי העבודה הנדרשים להפעלת מערכת התבניות המטפסות. הפוליסה של מנורה מחריגה במפורש כיסוי לאחריות מקצועית (סעיף 3(ב)).

    בנוסף, פרי לא שימשה קבלן או קבלן משנה באתר. לאורך כל ההליך טענה פרי שהיא ספק, ספק אינו קבלן או קבלן משנה. היחסים בין פרי לאביב הוסדרו בהסכם ביניהן מיום 12.4.96 נספח ח' לתצהיר ינאי. בהסכם מוגדרת אביב רוכשת, ופרי – ספק. פרי לא עבדה בפרויקט אלא שיווקה לו את שיטת העבודה שפיתחה. בפרשנות הפוליסה יש להתחשב בסיכונים שצפו הצדדים בעת התקשרותם. לאביב לא הייתה כוונה לכסות את כל נותני השירותים המזדמנים לאתר.

  129. אינני מקבלת את טענת אביב לעניין ההשתק של כרמון. הסדר הפשרה הוא אך ורק בתביעת התובעים – העזבון והתלויים, ולא בתביעה של המל"ל. הסדר הפשרה קובע "תביעת התובעים כנגד הנתבעים 4, 5 ו-6 נדחות ללא צו הוצאות וכך גם הודעת צד ג' מטעם הנתבעים 4 ו-5 ...כנגד מנורה חב' לביטוח בע"מ..." (הדגשות שלי – מ' נ'). משמע, ההסדר נוגע אך לתביעת התובעים ולכן גם נדחתה הודעת צד ג' אך בתיק זה, בהתאמה הלשון היא לשון יחיד.

  130. הפוליסה של מנורה שצורפה לתצהיר כרמון נספח 8 היא פוליסת חבות מעבידים. לבקשה 76 מיום 3.4.11 צורפה גם פוליסה לביטוח צד ג' הרשימה והז'קט. לעניין הכיסוי בגדר פוליסת חבות מעבידים, אפילו אקבל את טענת פרי וכרמון כי הם נכנסים בגדר "המבוטח" בפוליסה עקב היותם קבלנים או קבלני משנה, הרי שפוליסה זו נועדה מן הסתם לכסות את חבותם של המבוטחים, כמעבידים. ככל שהיה נפגע עובד של כרמון או של פרי היה צריך להידרש לשאלה אם נזקיהם של עובדים אלה מכוסים בפוליסה של מנורה. אין מחלוקת כי המנוח לא היה עובד שלהם, על כן אני מקבלת את טענות מנורה כי הפוליסה נוכח הגדרתה לא נועדה לכסות את אחריותן של כרמון ופרי שלא בכובעם כמעביד.

  131. כרמון לא טען לחיוב של מנורה מכוח הפוליסה לכיסוי אחריות צד ג'. למען הזהירות אציין שאפילו היה טוען כך, ואפילו כרמון הוא "קבלן משנה" לצורך הגדרת "מבוטח" בפוליסה, לא היה מקום לקבוע כי יש כיסוי לכרמון בפוליסה, זאת נוכח הסייגים לחבות שנקבעו בפוליסה. בהסכם בין אביב לכרמון (שצורף לתצהיר כרמון) הוסכם כי כרמון יספק לאביב שירותי פיקוח על פי ההסכם. הוסכם כי בין הצדדים אין יחסי עובד מעביד וכי עובדיו של כרמון הם באחריותו.

    בפוליסה נקבעו "סייגים לחבות החברה" ואחד הסייגים הוא שהפוליסה אינה מכסה חבות בגין "אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש בשירותו". ירון אליאס בספרו דיני ביטוח כרך ב (מהדורה שלישית, 2016) מגדיר ביטוח אחריות מקצועית, כביטוח המכסה חבות פוטנציאלית של בעל מקצוע כלפי צד ג', בגין "היפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה". הפוליסה הטיפוסית לביטוח אחריות מקצועית נועדה לבטח עיסוקם של בעלי מקצועות חופשיים. ככל שמדובר בביטוח לבעלי מקצועות חופשיים, קו הגבול בין פוליסה לביטוח אחריות מקצועית לבין פוליסה 'רגילה' לביטוח מפני סיכוני צד שלישי, המסייגת בדרך כלל חבות שמקורה באחריות מקצועית, הוא ברור למדי. (שם, בעמ' 1294- 1295). בענייננו החבות של כרמון היא בגין רשלנותה המקצועית כממונה על בטיחות שהפרה את חובותיה המקצועיות, על כן נוכח הסייגים לחבות בפוליסה, אני קובעת כי היא אינה מכסה את אחריותה של כרמון.

  132. אשר לכיסוי הנטען של פרי בגדר פוליסת ביטוח צד ג', גם טענה זו דינה להידחות. מעיון בחוברת הפעלה שצירף שי כנספח ד' לתצהירו עולה כי אביב מוגדרת שם כ"לקוח" (Customer) ואילו פרי מוגדרת כ"יצרן" (Manufactuurer) (ר' שם בעמ' הראשון). גם ההסכם בין פרי לאביב מיום 12.4.96 עניינו אספקה של חומרים וציוד לעבודות בטון, ואספקת כל המסמכים לרבות ציורים, ומדריכים להפעלה ותחזוקה. לאור ההסכם והחוברת האמורים אני סבורה כי פרי היא בבחינת ספק ויצרן של מערכת וציוד ואינה בבחינת "קבלן משנה" של אביב, ואין מקום לקבוע כי עסקה בעבודות הבנייה באתר, שבגינן הוצאה הפוליסה.

    אני ערה להפסיקה אליה הפנתה פרי (ע"א 5464/00 פרץ ג.ג מהנדסים בע"מ נ' קינן פ"ד נז(4) (2002) וע"א 185/75 אוחיון נ' אוחיון פ"ד לא(3) (1977)) ממנה עולה כי אין לפרש את המושג "קבלן משנה" במסגרת הגדרת "מבוטח" בצמצום. ואולם אני סבורה כי אין הנדון דומה לראיה. בשני העניינים שהובאו כאמור, התבקש להחיל את הפוליסה על צדדים שעסקו בביצוע העבודות והיו חלק בלתי נפרד מהעבודה באתר - בעניין אוחיון נטען לחלות הפוליסה על המעביד של התובע ובעניין פרץ נטען לחלות הפוליסה של החברה הקבלנית על קבלן משנה שעיסוקו תיקון עגורנים – שעל כן נקבע כי תכלית הביטוח מלמדת שהפוליסות נועדו לחול גם על אותם קבלני משנה. כאמור, מעמדה של פרי היה שונה.

     

     

    ג. הביטוח של מגדל חברה לביטוח בע"מ

  133. לא מצאתי להיעתר לבקשת אביב לחיובה של מגדל חברה לביטוח בע"מ, שבאה בנעלי חברת המגן אשר ביטחה את ברקאי, מן הטעם שהייתה "צד פעיל מאחורי הקלעים". כפי שפורט לעיל לא מצאתי לחייב את ברקאי באחריות לתאונה. מעבר לכך אציין כי מגדל לא הייתה צד בתיק ובקשה מאוחרת לצירופה נדחתה, כמו כן אין לבית המשפט ידיעה שיפוטית כי היא אכן הייתה פעילה כנטען. על כן בקשת אביב נדחית.

     

    ד. השאלה שבמחלוקת בתביעת העזבון - החלוקה בין המשתתפים בפשרה, לנוכח חלוקת האחריות בתביעת המל"ל

  134. בתביעת עזבון המנוח רעייתו וחלק מילדיו (להלן: "התובעים") הגיעו הצדדים להסדר פשרה באמצעות הליך גישור (להלן: "הסדר הפשרה"). הסדר הפשרה קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 4.7.11.

  135. בהתאם להסדר הפשרה שולם לתובעים סכום של 786,000 ש"ח, וזאת על ידי אביב פרי וברקאי (להלן: "הצדדים המשתתפים בפשרה") לפי חלוקה שהוסכמה ביניהם כמימון ביניים (אביב ומנורה- 524,000 ₪, ופרי וברקאי – 131,000 כל אחת). הסכום ששולם לתובעים שולם לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם נגד הנתבעים וצידי ג' בגין התאונה. בהסדר הפשרה הוסכם במפורש כי תביעות התובעים נגד כרמון ויהלום וכן הודעת צד ג' שנשלחו על ידי כרמון למנורה נדחות ללא הוצאות. על פי ההסדר, הצדדים המשתתפים בפשרה ימשיכו את ההתדיינות ביניהם לרבות בחלוקה בנזיקין והודעות צד ג' שהגישו זה כנגד זה.

  136. לאחר שקבעתי את שיעור האחריות של המשתתפים בפשרה, ומאחר ששיעור האחריות של פרי ושל אביב זהה, הרי שהתשלום לעזבון יתחלק ביניהן בשווה, והן ישיבו לברקאי את הסכום ששולם על ידה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, בהתאם להסכם הפשרה.

     

     

     

    סוף דבר

  137. פרי וכרמון ישלמו למל"ל יחד ולחוד סכום של - 3,489,069 ₪ ש"ח. הם ישאו בהוצאות המל"ל לפי חלקיהם היחסיים באחריות, בסכום של 409,500 ₪ (כולל מע"מ).

    התביעה של המל"ל נגד ברקאי, פרי ישראל ויהלום – נדחית. המל"ל יישא בהוצאות כל אחד מהם בסכום של 117,000 ₪ (כולל מע"מ).

    ההודעה לצד ג' מכרמון ופרי למנורה – נדחית. אין צו להוצאות.

    החלוקה הסופית לעניין תביעת העזבון היא בין אביב לפרי בחלקים שווים ביניהם, והן תשבנה לברקאי את הסכום ששולם על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום בחלקים שווים ביניהם.

    * הערהכל ההפניות בפסק הדין הן לפרוטוקול המודפס הקיים בתיק בית המשפט (ולא לפרוטוקול המצוי במערכת נט-המשפט).

     

    ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ז, 26 מרץ 2017, בהעדר הצדדים. 

    Picture 1

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ