ת"א 41372-02-14 ברק נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח'

בפניי בקשה של הנתבעת למחיקת סעיפים מתצהירו של התובע, מר שמעון ברק (להלן: "התובע").

לאחר שעיינתי בתצהירו של התובע, בבקשה ובתגובה לה ובכתבי-הטענות בשתי התביעות שהגיש התובע - זו שבפניי וזו שנמחקה (ת"א 643-07-13, להלן: "התביעה שנמחקה") - אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה במובן המעשי של מחיקת סעיפים מתצהירו של התובע. ברם, בד בבד, אני סבורה כי יש לקבל חלקים מן הבקשה במובן העקרוני, והכול כפי שיפורט להלן.

בפתח הדברים יש לציין כי עד לאחרונה התובע לא היה מיוצג במסגרת התביעה שבפניי ובמסגרת התביעה שנמחקה, והתובע עצמו העיד על כך שתצהירו דנן לא נערך בסיוע עורך-דין (ראו, למשל, הודעתו מיום 7.7.2015 בנוגע לטעויות שנפלו בתצהיר). אכן, כבר הפניתי את תשומת-לבו של התובע לעניין זה, ויש להצר על כך שלא הסתייע בייעוץ המשפטי שנטל לאחרונה גם לעריכת התצהיר, אשר לא נוסח בצורה ראויה ונכונה, ולכך עוד אשוב בהמשך.

לגופה של הבקשה, יש להתייחס תחילה לשתי טענות עקרוניות של הנתבעת, אשר ההכרעה בהן תשליך בהמשך על ההתייחסות לסעיפי התצהיר הספציפיים שאליהם הפנתה הנתבעת:

• טענה עקרונית אחת של הנתבעת הינה כי תצהירו של התובע מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן הוא עוסק בנושאים שנכללו בתביעה שנמחקה ולא בתביעה שבפניי.

   

  טענה זו אינה מקובלת עלי. שכן, לדידי, אין הבדל של ממש בין התביעה שנמחקה לבין התביעה שבפניי, ושתיהן עוסקות באותו סיפור מעשה, באותן טענות עובדתיות ובאותן עילות תביעה. אכן, אף אם בדקדוקי-דקדוקים ניתן למצוא דברים שנכללו בכתב-התביעה שנמחקה ולא בכתב-התביעה שבפניי, ולהיפך, הרי שהסתכלות על מכלול הדברים מלמדת, כאמור, כי מדובר בכתבי-תביעה זהים למדי. לפיכך, אין מקום בהקשר זה לטענה גורפת בדבר הרחבת חזית שהתצהיר יוצר כביכול. ואמנם, הסיבה למחיקת התביעה שנמחקה לא הייתה קשורה לתוכן כתב-התביעה, לטענות העובדתיות שנטענו בה ולעילות התביעה, כי אם לסעדים שהתבקשו שם, שלא היה להם כל מקום (בקשה למתן צו מניעה ותביעה למתן חשבונות).