אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 38774-03-13 נציגות הבית המשותף-רח' האיילות 29 גבעת זאב ואח' נ' יורו - ישראל (י.ש) בע"מ

ת"א 38774-03-13 נציגות הבית המשותף-רח' האיילות 29 גבעת זאב ואח' נ' יורו - ישראל (י.ש) בע"מ

תאריך פרסום : 22/01/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
38774-03-13
10/01/2017
בפני השופטת:
אפרת אייכנשטיין שמלה

- נגד -
תובעים:
1. צבי רקובר
2. צבי פטרבורגסקי
3. עידית פטרבורגסקי
4. מיכל גולדשטיין
5. בנימין גולדשטיין
6. רחל וורוצ'רינסקי
7. עדינה מינקוס
8. נציגות הבית המשותף-רח' האיילות 29 גבעת-זאב

עו"ד י. צור
נתבעים:
יורו - ישראל (י.ש) בע"מ
עו"ד ר. וינברגר
פסק דין
 

 

לפני תובענה בעניין ליקויי בנייה ברכוש משותף בבניין מגורים כנגד החברה הקבלנית.

א. רקע והשתלשלות ההליך

 

  1. התובעים, דיירים בבניין ברח' האיילות 29 בגבעת זאב, אשר נבנה כחלק ממקבץ הכולל 6 מבנים אותם בנתה חברת יורו ישראל (י.ש) בע"מ (להלן: הנתבעת). התובעת מס' 8 היא נציגות הבית המשותף.

     

  2. בין השנים 2009-2007, נערכו בין התובעים לנתבעת הסכמי מכר פרטניים לרכישת דירות מגורים בבניין. דוגמת הסכם צורפה נספח א' לכתב התביעה (להלן: ההסכם או הסכם המכר).

     

  3. התובעים קבלו את החזקה בדירות במהלך חודש 03.2010.

     

  4. לטענת התובעים קיימים ליקויים ואי התאמות ברכוש המשותף.

     

  5. התובעים פנו למהנדס מר צבי שפי (להלן: "המומחה מטעם התובעים"), אשר ערך את חוות דעתו ביום 30.12.2011, לפיה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 117,750 ₪ לא כולל מע"מ.

     

  6. כשנה לאחר מכן, ביום 18.12.12, שלחו התובעים מכתב דרישה לנתבעת לתיקון הליקויים (מצורף כנספח ד' לכתב התביעה). למכתב צורפה חוות דעת של המומחה מטעם התובעים.

     

  7. כשלושה חודשים לאחר מכן ביום 20.03.2013 הוגשה התביעה.

     

  8. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר כלל טענות סף וטענות לגוף הדברים. בד בבד פנתה הנתבעת למהנדס מר צבי רון (להלן: "המומחה מטעם הנתבעת") לעריכת חוות דעת מטעמה. ביום 9.4.2014 הוגשה לתיק חוות דעתו של המהנדס רון. היקף הליקויים נאמד בחוות דעתו בסך 6,500 ₪ לא כולל מע"מ.

     

  9. נוכח הפערים הגדולים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מינה בית המשפט את המהנדס אייל שנהב (להלן: "המומחה"), בכדי להכריע בשאלת היקף הליקויים ועלות תיקונם. המומחה ביקר בבניין ביום 27.04.2014 בנוכחות הצדדים וביום 26.01.15 הגיש את חוות דעתו, לפיה עלות תיקון הליקויים הינה 45,870 ₪ לא כולל מע"מ.

     

  10. לאור טענת הנתבעת בעניין מעמד הנציגות בתביעה זו, תוקן כתב התביעה, על דרך של צירוף התובעים 7-1, שהם 5 מתוך 6 משפחות הדיירים בבניין.

     

  11. בהקשר זה יצוין כבר עתה, כי התובעים 2 ו-3 הם בני זוג וכך גם התובעים 4 ו-5, דבר שתהיה לו השלכה בקביעת פיצויים בגין עגמת נפש.

     

  12. נוסף לעדויות הצדדים, נחקר גם המומחה.

     

    ב. טענות הצדדים

     

    תמצית טענות התובעים

     

  13. לטענת התובעים, יש לפסוק להם פיצוי בגין עלות תיקון הליקויים ברכוש המשותף, בשיעור שנקבע בחוות דעתו של המומחה ובתשובות ההבהרה מטעמו. לסכום זה יש להוסיף, לטענתם, הפרשי ריבית והצמדה נכון למועד קביעת מרבית הליקויים, שהוא מועד עריכת חוו"ד של המומחה.

     

  14. טענה נוספת שבפי התובעים נוגעת להתחייבות הנתבעת לרצף את החניון בבטון (סעיף 6.1.3 למפרט הטכני, צורף כנספח א' לכתב התביעה), כאשר בפועל אין חולק כי הנתבעת רצפה את החניון באבנים משתלבות. מלבד אי ההתאמה בין המפרט לבין מה שבוצע בפועל, טוענים התובעים, כי הסבירות שאבנים משתלבות "יתפרקו" במהלך השנים גבוהה יותר מאשר תהא סדיקה בבטון. בשל כך לטענתם, יש להסיר את הריצוף הקיים ולהחליפו בבטון.

  15. בנוסף טענו התובעים, כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים בשל כמה טעמים:

    • לנתבעת ניתנה האפשרות לתקן את הליקויים, אך היא בחרה שלא להתייחס לפניות התובעים, כפי שעולה לטענתם, מתמלילי השיחות שהוקלטו בין התובע מס' 2 לבין נציגי הנתבעת במשך כמה שנים (צורפו לתצהירו של תובע זה). התובעים הוסיפו כי גם למכתב הדרישה מטעמם לא טרחה הנתבעת להשיב.

       

    • באחת הדירות בבניין, דירת התובעת מס' 6, ניתנה לנתבעת אפשרות לבצע תיקון, אך הניסיון לא עלה יפה כפי שכתב המומחה מטעם ביהמ"ש, בחוות דעתו המשלימה שניתנה בהליך נוסף שבין תובעת זו לנתבעת. חוות דעת זו צורפה כנספח א' לתצהירה של הגב' וורצ'רינסקי, התובעת מס' 6.

       

    • היקף הליקויים בחוות הדעת מטעם הנתבעת מסתכם בסך 6,500 ₪, סכום זה, הוא כעשירית מהיקף הליקויים שקבע המומחה. לטענת התובעים, בכך התכחשה הנתבעת להיקף הליקויים. על כן, איבדה את הזכות לתקן את הליקויים בעצמה.

       

  16. התובעים גם טוענים, לפיצויים בגין עוגמת נפש ולשכר טרחה בגין ניהול ההליך, בצירוף ההוצאות שנאלצו להוציא לצורך ההליך.

     

    תמצית טענות הנתבעת

  17. הנתבעת העלתה מספר טענות, בין היתר, טענה להעדר יריבות, שכן בתחילה הוגש כתב התביעה בשם התובעת מס' 8 בלבד. הנתבעת טענה כי ייצוג לגבי נזקים וליקויי בנייה ברכוש המשותף אינו בתחומי האחריות של נציגות הבית המשותף לפי סעיף 69 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969. הנתבעת הוסיפה, כי בסעיף 8ט'(2) להסכם המכר הוסכם: "הודעה על פגמים ברכוש המשותף לא תחייב את הנתבעת אלא אם ניתנה ע"י 75% מבעלי הדירות בבניין ביחד". היות ולכתב התביעה המקורי לא צורפה כל הסכמה מצד הדיירים למלא את ידי נציגות הבית המשותף כוח לייצגם, טענה כאמור הנתבעת להיעדר יריבות.

  18. בהתאם, כאמור לעיל, ניתנה החלטה מאת כב' השופט רון (פרוטוקול מיום 28.1.14) לפיה תוקן כתב התביעה, אליו הצטרפו 5 מתוך 6 בעלי הדירות שבבניין, כך שטענה זו אינה על הפרק יותר.

     

  19. הנתבעת חלקה על חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים וכן על היקף הליקויים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש.

     

  20. כמו כן, הכחישה הנתבעת, את הטענה כי ריצוף החניון באבנים משתלבות במקום במשטח בטון עומדת בניגוד להתחייבויותיה. הנתבעת הוסיפה, שלמעשה שדרגה את תנאי המפרט, משום שאבנים משתלבות איכותיות יותר ממשטח בטון.

     

  21. לעניין זכות התיקון, עמדה הנתבעת על זכותה לתקן את הליקויים בעצמה, מכמה טעמים:

     

    • התובעים פנו לראשונה לנתבעת לאחר שלמעלה משנה החזיקו בידם חוות דעת בדבר ליקויים ברכוש המשותף ולא פנו לנתבעת עם קבלת חוות הדעת כדי לאפשר לה לבצע תיקונים. בנוסף, כבר במכתב ההתראה, דרשו התובעים פיצוי כספי ולא אפשרו לבצע תיקונים.

       

    • לטענת הנתבעת, עוד בטרם הספיקה לבחון את טענות התובעים, במכתב ההתראה, כבר הוגשה התביעה. על אף שחלפו 3 חודשים, לא התעלמה ממכתב ההתראה ופנתה לתובע מס' 2 בכדי לנסות לברר אלו תיקונים נדרשים, הלה טען, כי מדובר בתיקוני צבע קוסמטיים שלא היו באחריותה באותו שלב, לאחר למעלה משלוש שנים ממועד המסירה.

       

    • התובעים סרבו לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים גם אחרי הגשת התביעה כפי שאישר התובע מס' 2 בחקירתו הנגדית (עמ' 15 ש' 22-21).

       

    • מתן זכות התיקון לנתבעת עולה הן מכוח סעיף 4ב' לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר (דירות)) והן מכוח סעיף 8 ג'2 להסכם המכר שבו נכתב "הקונה מתחייב כי יאפשר למוכרת לבצע תיקונים...".

       

    • החובה לאפשר ביצוע תיקונים קיימת ביתר שאת, שעה שמדובר ברכוש משותף, שכן באזורים אלה הטרחה והטרדה מועטים. סירוב התובעים לאפשר תיקונים ברכוש המשותף מהווה חוסר תום לב ומחייב לפסוק את הסכומים על הצד הנמוך בהפחתת 25%. שהוא מחיר העלות לנתבעת בהתאם לקביעת המומחה. לטענת הנתבעת, ביצוע העבודות על ידה, גם אינו מצריך פיקוח הנדסי.

       

  22. הנתבעת הטעימה, כי מסקנה זו עולה גם משטר הבוררות (נספח ה' להסכם המכר) ומהוראות הסכם המכר (עמ' 10 סעיף 8ז'), לפיו, במידה ויעלו חילוקי דעות ביחס לליקוי בנייה, יהיה על התובעים לפנות תחילה להליך גישור ואם הדבר לא יעלה יפה יהיה עליהם לפנות להליך בוררות. לטענתה, לו היו התובעים מוסרים את ההכרעה לבורר בתחילה, תהליך הבירור היה מסתיים מהר יותר ומביא להקטנת הנזק. לפיכך, טוענת הנתבעת, כי ללא קשר לשאלה אם היה מקום לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מדובר בזכות מהותית המאפשרת לה את ביצוע התיקון בעצמה.

     

  23. הנתבעת חלקה גם על זכאות התובעים לפיצויים בגין עגמת נפש ולהחזר ההוצאות המבוקש.

     

    ג. דיון והכרעה

     

    היקף הליקויים

     

  24. על מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש אין צורך להכביר מילים וזו סוכמה בע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל פ"ד נב (4), 563, 568 [1998]):

     

    "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

    אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

     

  25. התובעים אינם חולקים על עיקר חוות דעתו של המומחה, למעט בכל הקשור למסקנתו בדבר ריצוף החניון באבנים משתלבות, כפי שיפורט להלן.

     

  26. הנתבעת לעומתם חולקת על חלק מקביעות המומחה.

     

  27. הליקויים בחוות דעת המומחה עליהם אין הנתבעת חולקת, עולים כדי 4,900 ₪ בערכי מועד חוות הדעת של המומחה, כדלקמן:

     

    • סעיף 1.4 - 150 ₪

    • סעיף 1.9 - 200 ₪

    • סעיף 1.10 - 150 ₪

    • סעיף 1.15 - 300 ₪

    • סעיף 1.19 - 1,600 ₪

    • סעיף 1.20 - 500 ₪

    • סעיף 2.1 - 800 ₪

    • סעיף 3.1 - 200 ₪

    • סעיף 3.7 - 700 ₪

    • סעיף 3.8 - 300 ₪

       

  28. להלן יידונו הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה, עליהם חולקת הנתבעת:

     

    • פתח שחרור העשן - בסעיף 1.1 לחות דעתו, מציין המומחה ביחס לרכיב זה, כי נדרש להחליף את הרפפה לאלמנט מאוורר יותר בכדי לאפשר שחרור עשן כראוי. עלות הליקוי הינה 2,000₪ לא כולל מע"מ (המומחה ציין את עלות התיקון במכתבו שניתן בתשובה לשאלות הבהרה מיום 12.11.15).

      הנתבעת טוענת כי המומחה אישר בחקירתו, כי לו היה מעיין בתוכניות ורואה שיש התאמה בין ביצוע פתח שחרור העשן לבין התוכנית, לא היה קובע שיש לבצע תיקון (עמ' 12 ש' 6). המומחה אישר כי רשות כיבוי אש נתנה את אישורה וכל דרישותיה בוצעו (עמ' 12 ש' 13-9). לבניין ניתן טופס 4 והמומחה אישר כי הטופס מהווה ראיה שמילאו את דרישות החוק (עמ' 15 ש' 8-7). המומחה לא ציין כל תקנה ספציפית שפתח שחרור העשן אינו עומד בה.

      המומחה התייחס לעניין זה בחקירתו: "אני בקשתי כמה פעמים לקבל את התוכנית ולא זכיתי לקבלה" (עמ' 11 ש' 32). כמו כן, המומחה התייחס בספקנות לאישורים שצרפה הנתבעת וציין "מניסיון של מי שמלווה את הבודקים של כיבוי האש, עיריות והג"א, לא תמיד הם עומדים על מיצוי הדרישות" (עמ' 13 ש' 8-7).

      אני מקבלת את מסקנת המומחה כי קיים ליקוי ברכיב זה וקובעת, כי הימנעות הנתבעת מהבאת התכניות, ראיות הנמצאות בשליטתה, פועלת לחובתה וכי לא הרימה את הנטל לסתור ליקוי זה, על אף האישורים שהציגה.

       

    • מחזיר שמן ומנגנון סגירה פניאומטי - בסעיף 1.6 לחוות דעתו, מצא המומחה ליקוי בכך "שלא הותקן מחזיר שמן לדלת היציאה לחנייה, כמקובל בדלתות ראשיות בבניין, לכן נדרש להשלים ליקוי זה". בסעיף 1.11 לחוות דעתו ציין המומחה כי בדלת הכניסה הראשית לא הורכב מנגנון סגירה פניאומטי (מחזיר שמן) ונדרש להשלימו. עלות תיקון שני הליקויים בהתאם לקביעתו עולה כדי 1,000 ₪.

      לטענת הנתבעת, המומחה אישר בחקירתו כי מחזיר שמן לא קבוע במפרט הטכני (עמ' 11 ש' 15-14). בנוסף, אישר המומחה כי אין תקן או תקנה המחייבת להתקין מחזיר שמן (עמ' 11 ש' 19-16). המומחה אכן אישר שקביעה זו מבוססת אך ורק ע"פ המקובל וגם אישר שלא בדק מה מקובל בשכונה הספציפית שבה ממוקם הבניין (עמ' 11 ש' 30-29).

      אני דוחה טענה זו של הנתבעת. המומחה אישר בחקירתו כי כך מקובל בדלתות ראשיות. העובדה כי לא ערך סיור בשכונה, אינה גורעת ממסקנה זו. אני קובעת כי הנתבעת אחראית לליקוי זה.

       

    • שיפועים חריגים, פגיעה בריצוף וכתמים או מריחות של חומרים על גבי הריצוף - בסעיפים 1.8, 1.13, 1.14, 1.17, 1.18 לחוות דעתו, מתייחס המומחה לליקויים בגין שיפועים חריגים, פגיעות בריצוף, וכתמים או מריחות של חומרים שונים על גבי הריצוף. המומחה העריך את עלות תיקונים אלו בסך 18,400 ₪ + מע"מ (עלות תיקון סעיף 1.17 נמצא במכתב המומחה בתשובה לשאלות הבהרה מיום 31.05.15).

      הנתבעת בסיכומיה טענה כי מדובר בפגמים גלויים ומשעה שחתמו התובעים על נספח ו' לחוזה המכר עובר לכניסתם לדירה, ויתרו על טענתם לתבוע בגין פגמים שהם "סברו וקיבלו". בנוסף טענה הנתבעת, כי חלק מהליקויים נגרמו על ידי התובעים עצמם בשל רמת תחזוקה בינונית או במסגרת שימושם בנכס.

      המגמה הברורה בספרות ובפסיקת בתי המשפט היא לשלול את תוקפם של כתבי-ויתור בייחס לליקויים בנסיבות דומות. וראו: איל זמיר, פירוש לחוקי החוזים: חוק מכר (דירות) התשל"ג-1973, ע"מ 322-319 (להלן: זמיר); ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, נו (5) 198 פס' 32-31; ת"א (שלום חי') 22117-08-09 מנחימוב ואח' נ' גורדי בע"מ פס' 28). אמנם אין מדובר בכתב ויתור, אלא בשתיקה של התובעים, אך אותו רציונל חל על השניים, לפיו ויתור, או היעדר מחאה, מקימים, על פי הטענה, מניעות מלטעון נגד הפגמים. גם עובדתית, מרבית הליקויים שציין המומחה בסעיפים אלו אינם כאלו היכולים להיות ידועים אלא לאיש מקצוע. וראו למשל: סעיף 1.8 (ג') לחוות הדעת הדן ב"שיפועים חריגים של עד 0.6%", סעיף 1.13 קובע "נדרש יהיה לפרק את החיפוי ולסתת כדי להתאים את הרוחב לנדרש בתקנות", בסעיף 1.14 נכתב "נמדדו שיפועים חריגים 1.0-0.9%", בסעיף 1.17 "בחלק גדול מהם ניתן לראות שהפגמים נגרמו לפני ביצוע הרובה" ובהמשך בסעיף 1.18 נכתב "אותרו מרווחים חריגים וכן הפרשי מישוריות".

      לאור האמור, אין לראות בחתימה על נספח התיקונים לחוזה כוויתור על זכויותיהם של התובעים בנוגע לליקויים האמורים.

      גם בטענה לפיה מדובר בליקויים הנובעים מתחזוקה לקויה של התובעים, לא מצאתי טעם של ממש, בהעדר ראיה לסתור את הנחת המוצא אשר עמדה נגד עיני המומחה, כי ליקויים אלה מטבעם נוצרים בשעת הבנייה. אעיר, כי טענה זו סותרת עובדתית את הטענה הראשונה שהעלתה הנתבעת בעניין זה, לפיה התובעים ראו ליקויים אלו בעת מסירת הדירות.

      לפיכך, אני קובעת שהנתבעת אחראית גם לליקויים אלו.

       

    • קיר המגן - בסעיף 3.2 מציין המומחה: "קיר המגן הנושק לצלע הגבעה נבנה רק במקביל לגבעה, באזור שמשמאל לכניסה לחנייה לא ניבנה קיר מגן". המומחה לא ציין את עלות הליקוי אלא קבע כי "נדרש יהיה לערב את יועץ הקרקע של הפרויקט לאישור מצב זה או לביצוע תיקון כלשהו בהתאם להנחייתו". מדברי המומחה עולה, כי כל עוד לא יינתן אישור למצב, מדובר בליקוי ויש לבצע תיקון. כך גם עולה מן התמונות שצירף המומחה לחוות דעתו.

      הנתבעת העלתה בעניין זה מספר טענות: הראשונה- המהנדס שנהב איננו מומחה בתחום הנדסת הקרקע לכן איננו מוסמך לקבוע ליקוי בתחום זה. השנייה- המומחה אישר בחקירתו שאינו יודע באחריות מי הטיפול בצלע ההר וכן לא בדק את התוכניות בקשר למקום זה בעירייה. השלישית -הנתבעת קיבלה טופס 4 אשר מהווה ראיה כי עמדה בכל חובותיה והפועל היוצא מכך שאין ליקוי.

      מנגד טענו התובעים, כי המומחה שנהב אכן ציין כי "ללא התייחסות של יועץ הקרקע לא אוכל לקבוע דבר" (מכתבו מיום 31.05.15). יחד עם זאת, המומחה לא קיבל את עמדת הנתבעת ובחקירתו אישר כי "טופס 4 איננו אישור לכך שאין בפרויקט ליקויים או מפגעים". המומחה חזר על דרישתו לקבל התייחסות של יועץ קרקע במכתבו מיום 12.10.15. הנתבעת לא המציאה את התייחסות יועץ הקרקע חרף בקשותיו של המומחה מטעם בימ"ש, אף שמהנדס הנתבעת, שהעיד בפני, אישר בחקירתו שהיו לנתבעת יועצי קרקע ובטיחות ותוכניות מתאימות (עמ' 21 ש' 32-26, עמ' 22 ש' 5-2).

      לאור האמור, מאחר והנתבעת לא הציגה למומחה את תכניות יועצי הקרקע והבטיחות או ראיות כי מדובר בשצ"פ שאינו באחריותה, יש להניח שהצגת ראיות אלו היתה פועלת לחובתה.

      אני מקבלת טענה זו, וזוקפת את המחדל שבאי הצגת התוכניות לחובת הנתבעת.

      אני מקבלת את קביעת המומחה כי מדובר בליקוי, וקובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להבאת ראיות לסתור את הטענה כי הפתרון לליקוי אינו באחריותה.

      כפועל יוצא, אני מחייבת את הנתבעת בעלות תיקון הליקוי. בהיעדר קביעת המומחה לעניין זה, אני קובעת פיצוי בגין הליקוי בהתאם לחוות דעת מומחה התובעים בסך 4,000 ₪.

       

    • חיפוי אבן וגימור בקיר החיצוני - בסעיף 3.3 קבע המומחה "בקיר החיצוני צפוני (הפונה להר) של הפרויקט לא בוצע חיפוי אבן ולמעשה לא בוצע בו גימור כלשהו. המפרט הטכני אינו מתייחס באופן ייחודי לאזור זה, אלא באופן כללי על חיפוי החוץ של הבניין. אולם המצב הקיים שבו אין כלל גימור חוץ לקיר זה אינו מתקבל על הדעת. נדרש לבצע גימור אבן גם לקיר חוץ זה מאחר שהוא אינו קבור בקרקע". המומחה קבע שעלות תיקון הליקוי עומדת על סך 17,000 ₪.

      הנתבעת חלקה על סמכותו של המומחה לקבוע קביעה זו ולשיטתה, מדובר בשאלה משפטית שעל בית המשפט להחליט כיצד יש לפרש את סעיפי המפרט הטכני שמהם ניתן ללמוד על אופן גימור הקיר החיצוני (צפוני).

      הנתבעת הפנתה בסיכומיה לסעיף 6.2.8 במפרט הטכני הקשור לליקוי זה:

       

      "גדר בחזיתות המגרש: חומר בטון+אבן+מעקה מתכת ע"פ צורך ותוכנית פיתוח בגובה ממוצע ע"פ תקן ודרישות תכנון"

       

      לטענת הנתבעת, יש לפרש את הסעיף לפי הסיפא, דהיינו, גדר בחזית המגרש תהיה מצופה אבן רק אם יש צורך או תוכנית פיתוח או תקן או דרישת תכנון. משעה שלא הוצגה לביהמ"ש כל ראיה ע"י התובעים בדבר תקן ודרישות תכנון, המצריך חיפוי אבן בקיר החיצוני של המגרש, אין לחייבה בגין ליקוי נטען זה.

      אני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בפרשנות חוזה הנתונה להכרעת בית המשפט. יחד עם זאת, אני דוחה את הפרשנות המוצעת על ידה. ראשית, ההבנה הפשוטה של סעיף 6.2.8 הינה שגדר בחזית המגרש תהיה חומר בטון+אבן, ואילו "מעקה מתכת" יהיה ע"פ הצורך או לפי תוכנית פיתוח בגובה מתאים. גם ויזואלית, התמונה שצירף המומחה לחוות דעתו, תומכת במסקנתו המקובלת עלי, כי המצב שבו אין כלל גימור לקיר החיצוני אינו מתקבל על הדעת.

      אפילו הייתי סבורה כי שתי הפרשנויות המוצעות סבירות במידה שווה, הייתי מאמצת את פרשנות התובעים, בהתאם לכללי הפרשנות החלים, לאור הוראות סעיף 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. על פי כללים אלו, "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". היות והנתבעת ניסחה את לשון המפרט הטכני, אני קובעת כי היה על הנתבעת לבצע את גימור האבן כפי שקבע המומחה, ומדובר בליקוי שבאחריות הנתבעת.

       

    • פינוי פסולת - בסעיף 3.4 לחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, קובע המומחה כי עלות פינוי פסולת הבניין הקיימת במקום, עולה כדי 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

      התובעים טוענים, כי הפסולת הושארה על ידי הנתבעת בסיום הבנייה. הנתבעת טוענת, כי המומחה אישר בחקירתו, שטופס 4 מהווה ראיה כי הנתבעת פעלה כדין ושפכה את הפסולת שלה במקומות המיועדים לכך. כמו כן, צרפה הנתבעת אישור בדבר שפיכת הפסולת והטמנתה (נספח ז' לתצהירה של הגב' חדד). לטענת הנתבעת, שאריות הפסולות נאגרו כתוצאה משיפוצים שערכו הדיירים עצמם. אני מקבלת את טענת הנתבעת בעניין זה וקובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי מדובר בפסולת ישנה שהותירה הנתבעת. לאור הראיות שהציגה הנתבעת לפיהם השליכה את פסולת הבניין והטמינה אותו כדין, אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות פינוי הפסולת.

       

    • מפגע בטיחותי בחנייה - בקשר לסעיף 3.5 לחוות הדעת, התבקשה הנתבעת להמציא התייחסות של יועץ בטיחות ויועץ קרקע ו/או תוכניות לגבי טענת המומחה מטעם התובעים "למפגע בטיחותי בעובדה שלא ניתן להבחין ברכב העובר בחניה בעת יציאה מחדר המדרגות, וכן טוען המהנדס (המומחה מטעם התובעים) שהמעקה שהותקן אינו מספיק ונדרש להתקין מראות פנורמיות". המומחה מטעם ביהמ"ש ביקש מהנתבעת להמציא התייחסות של יועץ תנועה ויועץ בטיחות של הפרוייקט.

      לטענת הנתבעת, המומחה מטעם ביהמ"ש אינו מוסמך לקבוע בנושא זה כי קיים ליקוי. למומחה לא הוצג כל מסמך או תוכנית שיש בהן כדי לקבוע כי אכן קיים ליקוי, וכן לבניין ניתן טופס 4 אשר מהווה, לטענת הנתבעת, ראיה כי כל הדרישות הבטיחותיות התמלאו.

      אני מקבלת את טענת הנתבעת כי המומחה בהיותו מהנדס בניין, אינו המומחה המוסמך לקבוע ליקוי בעניין זה, לפיכך, לא יכול היה לקבוע שהליקוי אכן קיים. לאור האמור, אני קובעת שאין לחייב את הנתבעת באחריות לליקוי, בהיעדר הוכחה שאכן מדובר בליקוי בהיעדר חוות דעת של יועץ בטיחות. בהקשר זה אציין, כי גם מומחה התובעים אינו מהנדס בטיחות, ובנבדל מקביעתי בקשר לקיר המגן, שם אישר מהנדס הנתבעת בפני, כי היו תוכניות קרקע, בעניין זה אין כל ראיה, כי היו תוכניות של יועץ בטיחות בפרויקט שלא הוצגו בפני המומחה. בנוסף, בעניין קיר המגן, קיבלתי את עמדת המומחה כי קיים ליקוי, בעוד שבליקוי הנטען בראש פרק זה, אין בפני ראיה של מומחה מתאים, לקיומו של ליקוי.

    • ריצוף החניון בבטון - התובעים טענו כי הנתבעת התחייבה לרצף את החניון בבטון (סעיף 6.1.3 למפרט הטכני), אולם, בפועל ריצפה את החניון באבנים משתלבות. עוד טענו, כי הסבירות שאבנים משתלבות "יתפרקו" במהלך השנים גבוהה יותר מאשר תהא סדיקה בבטון. התובעים עותרים להסרת הריצוף הקיים ולהחלפתו בבטון בהתאם למפרט. עלות החלפת הריצוף עומדת על 33,000 ₪ (מכתב המומחה מיום 5.10.16).

      בסעיף 3.10 לחוות דעתו התייחס המומחה לליקוי זה וקבע:

      "אינני רואה יתרון כלשהוא בהתקנת רצפת בטון לעומת התקנת ריצוף משתלב. יצוין, כי דווקא במקרה שהחניה במדרון תלול (כמו המקרה הנדון) טוב יותר להתקין ריצוף משתלב המונע החלקה".

       

      המומחה חזר והדגיש זאת במכתבו לשאלות ההבהרה שהפנה אליו ב"כ התובעים מיום 31.05.2015:

       

      "אבנים משתלבות אינן נוטות להתפרק... דווקא מיסעה של בטון מחזיקה מעמד טוב יותר... איני סבור שיש מקום לקבוע החלפת מיסעה לבטון".

       

      גם בחקירתו בפני, עמד המומחה על דעתו, כי הריצוף באבנים משתלבות מתאים וטוב יותר למיקום הספציפי של חניה במדרון תלול.

      קיימת אפוא קביעת מומחה, כי טענת התובעים העובדתית בהקשר זה והשערתם בדבר עמידות הבטון לעומת אבנים משתלבות אינה נכונה.

      באשר לטענת התובעים, כי ריצוף באופן האמור עומד בניגוד לתנאי המפרט, סעיף 7א(א) לחוק המכר (דירות), מתיר לסטות מהנקבע במפרט במידה והתיקון לטובת הקונה.

      משאלו פני הדברים, אני מקבלת את מסקנת המומחה כי מדובר למעשה בשדרוג המפרט ואיני רואה מקום לחייב את הנתבעת בגין סעיף זה.

      בהקשר זה אציין, כי העובדה שלבקשת התובעים העריך המומחה את שווי הליקוי הנטען, לאחר עדותו בפני, במכתבו מיום 5.10.2016, אין בה כדי לגרוע ממסקנתי, המתבססת על הערכתו המקצועית של המומחה, כי אין מדובר בליקוי אלא בשדרוג.

       

      זכות התיקון

       

  29. זכות המוכר לתיקון ליקויים מעוגנת בסעיף 4ב' לחוק המכר (דירות):

     

    "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

     

    הפסיקה פירשה את סעיף 4ב' לחוק המכר כדלקמן:

    "לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא אפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ [פורסם בנבו] (24.4.01)).

    הנטל להראות כי ניתנה למוכר הזדמנות הוגנת לתקן מוטל על הקונה. בע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ (להלן: עניין בר שירה) הובאו מספר טעמים להעמסת הנטל על כתפי הקונה, אשר צוטטו מספרו של המלומד זמיר:

    "על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה, על-כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות" (עמ' 568).

    בספרו גם הבהיר מהי הזדמנות נאותה שנדרשת מהקונה:

    "רק אי-מתן אפשרות לתקן יהווה אי-עמידה בנטל. כללית, קנה המידה ל"הזדמנות נאותה" הוא גמיש ויחסי. תוכנו נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה, במבחן של סבירות אובייקטיבית. בנסיבות רגילות, הזדמנות נאותה לתיקון אי-התאמה כוללת מתן רשות למוכר, או למי שמבצע את התיקון מטעמו, להיכנס לדירה, לאתר ולבדוק את אי-ההתאמות ולבצע עבודות בדירה" (עמ' 589). לעיתים תספיק הזדמנות אחת ויחידה לתקן את אי ההתאמה (עמ' 593).

  30. בפסיקה ובספרות נקבעו מספר סייגים המצמצמים או מגדירים, אלו מקרים יחשבו כהרמת הנטל מצד הקונה להראות שניתנה הזדמנות הוגנת למוכר לתקן את הליקויים. אלו הסייגים הרלוונטיים לענייננו:

     

    • סירוב או התעלמות מצד המוכר לתקן את אי ההתאמה, יוביל לאיבוד הזכות לתקן את הליקויים (זמיר, עמ' 612-610).

       

    • כאשר הקבלן התכחש לליקויים הוא עלול לאבד את זכותו לתקן (ראה: ע"א 472/95 זכריה זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858).

       

    • הזכות לבצע את התיקונים מותנית בכך שהקבלן יבצע את התיקונים תוך זמן סביר. אם הקבלן אינו מבצע את התיקונים תוך זמן סביר אין הוא זכאי עוד לבצע את התיקונים בעצמו. (ת"א (מחוזי חי') 1512/94 אלקיים ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] פס"מ נז(1), 451).

       

    • במידה והתיקון שבוצע היה לקוי ניתן לשלול מהמוכר את הזכות לתקן פעם נוספת. (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו. 28.2.05) (להלן: עניין סגל).

       

  31. התובעים צירפו הקלטות ותמלילי שיחות בין התובע מס' 2 לבין נציגי הנתבעת, מהם ניתן ללמוד לטענתם, על התעלמות הנתבעת מפניותיהם לתקן את הליקויים ברכוש המשותף. לטענתם, איבדה הנתבעת את הזכות לתקן בעצמה את הליקויים נוכח האמור באותן שיחות. מעיון בתמלילים, המתפרשׂים על פני מאות עמודים, עולה כי ככל שיש בהם להצביע על התעלמות מצד הנתבעת לליקויים בדירת התובע מס' 2, עדיין אין בהם ללמד על התעלמות הנתבעת בנוגע לליקויים ברכוש המשותף. הליקוי היחיד הנטען ביחס לרכוש המשותף הוא נזילה בגג שתוקנה על ידי הנתבעת שאינה עומדת בבסיס התביעה שבפני. אגב, בעת ביקור המומחה במקום, היה הגג נעול.

    בשיחות אלה, שחלק מהן נערכו גם לאחר הגשת התביעה, מעלה התובע מס' 2 טענות הקשורות בעיקר לדירתו הפרטית, אין בכך כדי ללמד על מתן הזדמנות נאותה לנתבעת לתקן ליקויים ברכוש המשותף.

     

  32. גם טענת התובעים כי "אפילו למכתב ההתראה הדרישה מב"כ התובעים לא טרחה הנתבעת להשיב" (סעיף 11 לסיכומיהם) דינה להידחות. התובעים אישרו בעצמם את טענת הנתבעת (בסעיף 7 לתצהירה של הגב' חדד) כי נציגתה פנתה אליהם לבירור הליקויים ברכוש המשותף (סעיף 16 לסיכומי התובעים). פעולה זו, מצד הנתבעת, מספיקה בכדי לשמוט הקרקע מתחת טענת התובעים, בפרט בהתחשב בעובדה שהתובעים החזיקו בחוות הדעת מטעמם כשנה תמימה קודם לכן, וכבר בחלוף 3 חודשים מהעברתה לנתבעת הגישו את תביעתם, כאשר בתוך פרק זמן זה, מודים התובעים כי הנתבעת פנתה אליהם. יתר על כן, במכתב ההתראה, עתרו התובעים כי הנתבעת תאשר אחריותה לפיצוי ולא לתיקון, כך שאפילו במכתב הדרישה שללו זכות זו, ועמדו על קבלת פיצוי כספי.

     

  33. הטענה לפיה תיקונים שביצעה הנתבעת בדירתה של הגב' וורצ'רינסקי, התובעת מס' 6, שם ניתנה לה אפשרות לתקן אך הניסיון לא עלה יפה, פוטרת את התובעים ממתן הזדמנות לתיקון, אינה מקובלת עלי.

    נושא התביעה, כאמור, הינו ליקויים ברכוש המשותף, איני סבורה כי יש להקיש מתיקון שנעשה בדירה ספציפית לתיקון ברכוש המשותף, בפרט כאשר בחינת הליקויים והתיקונים הנדרשים, מעלה כי אין מדובר בבעיות קשות דוגמת רטיבות, שהייתה בדירת התובעת 6. לכן, אין כל ראיה כי הנתבעת אינה מסוגלת לבצע את התיקונים ברכוש המשותף.

     

  34. טענת התובעים, כי הנתבעת התכחשה להיקף הליקויים, משום שהיקף הליקויים בחוות הדעת של המומחה מטעמה הוא כעשירית מהיקף הליקויים שנקבעו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש, אף היא נדחית על ידי.

    ולעניין זה ראו פסק דינו של כב' השופט עמית, בת"א (מחוזי חי') 889/98 אופק אריה וטוני נ' שיכון בע"מ פס' 31), אשר התייחס במפורש לשאלה זו:

     

    "האם על קבלן להסכים לתקן את כל הליקויים המפורטים בדרישתו של הדייר, שאם לא כן, יאבד את זכותו לתיקון?

    מעשה של יום ביומו, שעובר להגשת תביעה שעניינה ליקויי בניה, רוכש הדירה פונה לקבלן בדרישה לתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעת של מומחה מטעמו, חוות דעת שעל פניה, היא "מנופחת" ונועדה להרשים את הצד השני או את בית המשפט, בסכום הנקוב בה לגבי כל אחת מהדירות.

    במצב דברים זה, קשה להלום שאם הקבלן מסרב לקבל את האמור בחוות הדעת ככתבה וכלשונה, הוא יאבד את זכותו לתיקון. לטעמי, אין הקבלן חייב להיעתר לדרישה לתיקון ליקויים השנויים במחלוקת בתום לב. כך לדוגמה, הקבלן לא חייב להיעתר לדרישה להחלפת כל הריצוף, אם הוא סבור, כי אין מקום לדרישה מרחיקת לכת מעין זו".

     

    זאת ועוד, לא היתה מניעה, משעה שניתנה חוות דעתו של מומחה מטעם ביהמ"ש, לאפשר ביצוע התיקונים, בפרט כאשר מדובר ברכוש משותף, שתיקון בו אינו גורם לטרחה מוגזמת ואינו דורש פינוי או היערכות מיוחדים.

    התובע מס' 2 אישר בחקירתו כי לא ניתנה לנתבעת אפשרות לבצע תיקונים, בלשונו: "ברגע שהבנו שיש בעיה, אנו לא נוגעים בדבר, מנועים מלגעת זה ברגע שגילינו שיש בעיה, מבחינתי זו זירת פשע" (עמ' 15 ש' 22-21). בכך יש כדי לבסס את טענת הנתבעת כי התובעים לא אפשרו לה לבצע את תיקון הליקויים בשום שלב. בעניין ההשלכות של מניעת האפשרות לתקן את הליקויים, כתב המלומד זמיר:

     

    "עצם העובדה שבמקרה יחיד סירב הקונה לאפשר תיקון בידי המוכרת לא תיחשב בהכרח כאי עמידה בנטל הנדון אם לאחר מכן חזר בו הקונה מסירובו החד-פעמי. לעומת זאת, סירוב נמשך מהווה אי קיום של הנטל, ושינוי מאוחר של עמדת הקונה בעניי זה עלול שלא להועיל, או להיחשב כהתנהגות שלא מקובלת ובתום לב, מכל מקום, אף סירוב חד-פעמי לאפשר תיקון משעה את מירוץ הזמן הסביר שבמהלכו על המוכרת לבצע את התיקון" (זמיר, עמ' 591).

     

  35. מכל האמור עולה, כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, בדבר מתן הזדמנות נאותה לנתבעת לתקן את ליקויים.

     

  36. לפיכך, אני קובעת כי לא נשללה מן התובעת זכות התיקון.

     

    תיקון בעין או פיצוי כספי מופחת

  37. לאור הקביעה דלעיל, נותר לקבוע אם יש לאפשר לנתבעת לבצע את התיקון בעצמה או לשאת בעלות תיקון הליקויים לקבלן.

     

  38. בעניין בר שירה נקבע, כי במידה ולא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעת, להבדיל מעלות קבלן מזדמן שהוא העלות לדיירים. כמו כן, במצב של קושי להידברות בין בעלי הדין, הועדף בפסיקה פיצוי כספי מופחת, על אף שלא הוכח שניתנה הזדמנות ראויה לתיקון.

     

    "אף בהחלטתו של בית-המשפט לפסוק פיצוי בגין אותן עבודות שלא התאפשר למשיבה לבצען לא מצאתי מקום להתערבותנו. בית-המשפט, על-פי הראיות שהיו בפניו, סבר כי קיים קושי להידברות בין בעלי-הדין, ובמצב זה החליט לזכות את המערערים בפיצוי על-מנת שיוכלו לבצע את התיקון בעצמם. עם זאת, ועל-מנת שלא תימצא המשיבה חסרה, הגביל בית-המשפט את הפיצוי לשיעור עלות תיקונו לו נעשה על-ידי המשיבה עצמה, וכך היה נכון לעשות". (ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725, 728; גם בעניין סגל, יושם המתווה של פיצוי כספי מופחת, כאשר התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה (פס' 10 לפסה"ד); זמיר, עמ' 617).

     

  39. שיקול נוסף שיש לשקול נוגע להוראת סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971 הקובע:

     

    "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת ההוצאה לפועל".

     

  40. לאור השיקולים הנ"ל, קרי: קושי להידברות בין הצדדים, כפי שהוכח בעדויות בפני, כמו גם מידת הפיקוח שתידרש, אינני סבורה, כי במקרה זה, יש לאפשר תיקון בפועל, תוך פיקוח של בית המשפט או של לשכת ההוצאה לפועל, מקום שניתן פסק דין.

     

  41. הדרך הראויה היא מתן פיצוי כספי לתובעים בגין הליקויים שבאחריות הנתבעת אולם, שיעור הפיצוי יהיה בהפחתת 25%, כשיעור שהעריך המומחה מטעם ביהמ"ש שיעלה לקבלנים גדולים (עמ' 16, הערה מס' 2 לחוות הדעת).

     

  42. אני דוחה את טענת הנתבעת, כי מקום שהיתה היא מבצעת את התיקון, ניתן היה לחסוך בעלות הפיקוח ההנדסי. אפילו היתה ניתנת לנתבעת ההזדמנות לבצע את התיקון בעצמה, היה הדבר מצריך פיקוח כזה, ואני קובעת כי גם עלות הפיקוח תחול על הנתבעת.

     

    פיצויים בגין עוגמת נפש

  43. הבסיס הנורמטיבי לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 שקובע:

     

    "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

     

    השאלה כיצד ייקבע שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בתביעת ליקויי בניה נדונה בהרחבה בפסיקת בתי המשפט. סיכומה של ההלכה בא לידי ביטוי בעניין סגל:

     

    "בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר: מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה: התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו: עלות תיקון הליקויים ועוד. אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט, גם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות.

    וכן נכתב בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מו(2) 60, 68-67 (1992):

    "גם לעניין הליקויים בדירה. חברה קבלנית צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ודולפת ואי-תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש".

     

    בהתאם לאמור, מצאתי לפסוק לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש, אולם שיעורם יהיה על הצד הנמוך, בהתחשב בטיב הליקויים המפורטים בחוות הדעת, ובהיותם ליקויים המצויים ברכוש המשותף ומידת חומרתם והשפעתם על חיי היומיום של הדיירים אינה גבוהה.

    אני קובעת כי כל משפחה ממשפחות התובעים תהיה זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 1,000 ש"ח.

    פסיקת ריבית והצמדה

     

  44. פסיקת הריבית נתונה לשיקול דעת בית משפט. היא מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה במועד, אחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר (עניין דרוקר). מקום שבו מוקד הפיצויים הוא בליקויים, חישוב הריבית למועד קביעת שווי מרבית הליקויים, קרי ממועד עריכת חוות הדעת המקצועית, היא ראויה (עניין סגל, פס' 15).

    לאור האמור, פיצוי בגין הליקויים, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד מתן חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, מיום 26.01.2015.

    עם זאת, מועד חישוב הפרשי ריבית והצמדה של פיצויים בגין עוגמת נפש, שאין להם קשר לחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, יהיה מיום מתן פסק הדין.

    ד. הוצאותאור

  45. התובעים טוענים, שיש לחייב את הנתבעת להשיב להם את כל הוצאות המשפט ששילמו לשם ניהולו. חוות דעת מומחה מטעם התובעים (המהנדס שפי) 4,060 ₪, תמלול 2,529 ₪ וחוות דעת מומחה בית משפט בסך 4,425.

  46. התובעים יהיו זכאים לקבל החזר מאת הנתבעת על הוצאות אלו להוציא את התשלום עבור תמלילי השיחות, שכאמור, לא מצאתי רלבנטיות של ממש בשיחות אלו ובצורך לתמלולן.

    ה. סוף דבר

  47. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים לפי הפירוט הבא:

    • 35,475 ₪, שהוא הסכום של 47,300 ₪ בגין הליקויים שבאחריות הנתבעת בהפחתת 25% בהתאם לקביעת המומחה.

       

    • על הסכום הנקוב בסעיף א' יש להוסיף 10% בגין פיקוח הנדסי ומע"מ כדין, בהתאם לקביעת המומחה.

      הסכום כולו יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.01.15 (ממועד מתן חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש) ועד לתשלום בפועל.

       

    • פיצוי בגין עוגמת נפש - 5,000 ₪, מתוכם 1,000 ₪ לכל אחד מן התובעים 7,6,1, 1,000 ₪ לתובעים 2 ו-3 ביחד ולחוד, ו-1000 ₪ נוספים לתובעים 4 ו-5 יחד ולחוד.

       

    • החזר הוצאות מומחה התובעת בסך 4,060 ₪. החזר חלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט בסך 4,425 ₪ ואגרות בית המשפט. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הוצאתם ע"י התובעים.

       

    • שכ"ט עו"ד - בסך 7,500 ₪.

       

      ניתן היום, י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ