פלוני נ' אבוקסיס ואח'

רקע וטענות הצדדים

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח -1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") המבוססת בעיקר על עוולות התקיפה והרשלנות.

התובע, יליד 1945, נפגע בעינו ביום 3.7.14 עת ביקר עם אשתו בחנות הסופר-פארם ברמת גן. לטענת התובע, נתבע 1 תקף אותו בעת שהמתין שאשתו תסיים את קניותיה בחנות הנתבעת.

לצערי, הליכי הגישור בתיק לא צלחו והתיק נקבע להוכחות. הוגשו תצהירים ועדי הצדדים נחקרו בחקירה נגדית. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

בתאריך 3.7.14 הגיע התובע יחד עם אשתו לחנות הסופרפארם. לגרסת התביעה, אשתו של התובע קנתה מצרכים ובאותו הזמן התובע מדד משקפיים בדוכן החנות. משלא מצא התובע את מבוקשו עזב את החנות ויצא דרך דלת הכניסה והמתין לאשתו בחוץ עד שתסיים. כאשר שהה התובע בחוץ , הגיע הנתבע מהחנות ותפס את התובע בידיו ודחף אותו לחנות. התובע שלא הבין את התנהגות הנתבע ניסה להשתחרר מתפיסתו וניסה להדוף אותו. הנתבע אשר התרגז מניסיון ההשתחררות של התובע קפץ על הנתבע וכרך את זרועותיו סביב ראשו של התובע. תוך כדי כך פגע עם ידיו בעין שמאל של התובע.

לטענת ב"כ התובע המלומד , נתבע 1 מסר בתצהיר כי פעל כדי להשתלט על התובע עם המצרך שחשב שגנב , אך בחקירה הנגדית ביהמ"ש השיב כי חשש שהתובע ינסה להימלט עם המוצר וכי התובע הדף אותו ביד.

נגד נתבע 1 הוגש כתב אישום באשמה של תקיפה וגרימת חבלה לעינו של התובע. נתבע 1 הודה בכתב אישום מתוקן לפיו ביצע תקיפה חבלנית במתלונן. לטענת ב''כ התובע על בית המשפט לקבוע כי נתבע 1 אחראי למלוא הנזק, שנגרם לתובע.

ב"כ התובע טוען עוד שסעיף 25 לפקודת הנזיקין המחריג תקיפה מאחריות שילוחית בוטל וכיום המעביד אחראי גם למעשים מסוג זה. לטענתו, נתבעת 2 (ד.ש. פריזמה בע"מ) בהיותה מעבידו של נתבע 1 אחראית באחריות שילחית למעשיו. נתבע 1 כתב בתצהיר כי לא קיבל הדרכה כיצד לנהוג במקרים כאלו, ורק לאחר המקרה בוצעו להם הדרכות וקורסים. בנוסף לכך נתבע 1 הוסיף ואמר כי המעבידה שלו נתבעת 2 דרשה מהמאבטחים להרבות בתפיסות של חשודים. לטענת ב''כ התובע, נתבעת 2 תחקרה את האירוע אך בחרה שלא להביא התחקיר לביהמ"ש, דבר שפועל נגדה.

לטענת ב''כ התובע, נתבעת 4 (סופרפארם) גם אחראית לאירוע שכן המקרה אירע בשטח המוחזק על ידה וגם עליה היתה מוטלת החובה להעביר הדרכות וקורסים למאבטחים והיא לא עשתה זאת.

לטענת ב''כ נתבע 1 המלומד, מרשו פעל במסגרת תפקידו כקב''ט בסניף סופרפארם. לדידו האירוע כפי שמתואר בכתב האישום הפלילי המתוקן בתיק 55616-11-14 שהוגש נגד נתבע 1 ופסק דינו של כב' השופט שמאי בקר באותו הליך דווקא מצביעים על כי מרשו פעל באופן סביר והגיב לתקיפת התובע בכוח סביר.

ב'''כ הנתבע 1 מציין שנתבעת 2, היא הגוף המקצועי לשמירה על המקום, אף היא סברה בזמן אמת כי נתבע 1 פעל כמצופה ממנו. אין חולק כי לאחר המקרה המשיכה נתבעת 2 להעסיק את נתבע 1 ואף הפנתה אותו לעורך דין שייצגו. עוד טוען ב''כ נתבע 1 כי גם פעולותיה של נתבעת 4 מעידות כי לא מצאה פגם בפעילותיו של נתבע 1 וסברה כי פעל כנדרש. הוא מוסיף שהקבטים הרגישו מתומרצים על ידי הנתבעות לבצע תפיסות מרובות ככל האפשר.

ב''כ נתבע 1 טען כי במידה ויחליט ביהמ''ש להטיל עליו אחריות בגין האירוע הרי יש לקבוע כי על צדדים שלישיים לשפות את הנתבע בגין כל סכום שיחויב. אין חולק כי נתבע 1 היה עובד של נתבעת 2 ועבודתו בוצעה אצל נתבעת 4. ב"כ הנתבע 1 מציין כי נתבעת 2 ניסתה לטעון כי נתבע 1 חרג מהנהלים אך היא לא הביאה כלל עדים רלוונטיים להליך.

ב"כ נתבעות 3,2 המלומד טען כי אין להטיל אחריות עליהן בגין הנזק שנגרם לתובע משום שאין קשר בין נזקו של התובע לאירוע הנטען ואל פעולות נתבעת 2. האחריות על הנזק הינה על התובע עצמו אשר צריך לשאת באשם תורם מלא או לחילופין על נתבע 1 אשר בחר לפעול שלא על פי ההוראות שקיבל.

ב"כ נתבעת 4 המלומד טוען כי אין לנתבעת 4 כל אחריות לגבי האירוע הנטען ומי שאחראים לכך הם נתבעים 3-1. לחילופין, באם תחוב בסכום כלשהוא מגיע לה שיפוי בגין מערכות היחסים החוזיים שבין הצדדים.

דיון והכרעה

עוולת התקיפה