אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' ניסים ואח'

פלונית נ' ניסים ואח'

תאריך פרסום : 26/06/2018 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
37004-07-16
13/06/2018
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובעת:
פלונית
הנתבעים:
1. זאב ניסים
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

 

1.תביעת נזקי גוף בגין תאונה במהלך הרקדה (ריקודי עם). התאונה מיום 24/12/14. נשמעו ראיות בסוגיות האחריות והנזק, והצדדים סיכמו בעל פה. אקדים ואציין כי ראיתי לקבל התביעה.

 

2. הנכות הרפואית אינה שנויה במחלוקת והוסכם כי היא עומדת על 10%, כפי קביעת מומחה התובעת פרופ' שטהל. המומחה קבע נכות זו בגין מצב לאחר שבר של עצם הרדיוס ביד שמאל שהצריך ניתוח שחזור וקיבוע. הנכות נקבעה בהתאמה לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), הדן בהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. בחוות דעת פרופ' שטהל אין טענה כי היד הפגועה אינה יד שולטנית (היינו, אין טענה שהתובעת איטרת יד ימינה). אין גם טענה כזו בתצהיר התובעת עצמה ולכן יש לקבוע כי היד שנפגעה אינה היד הדומיננטית.

 

3.התובעת ילידת 1965, ***. מטעמה הוגש תצהיר שלה עצמה ושל מר ר.י. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר ניסים זאב הוא הנתבע 1 (המרקיד). הנתבעת 2 הינה מי שביטחה אחריותו של הנתבע.

 

אפתח בשאלת האחריות

 

4.מר ר.י ציין בתצהירו כי:

 

א. התובעת הינה ידידתו.

 

ב. במועד התאונה לקראת השעה 21:00, הגיע העד להרקדה בחדר האוכל של קיבוץ *** אותה קיים הנתבע 1.

 

ג. כאשר הגיע הסתיים הסבב הראשון של ריקודי הזוגות. הוא עמד ליד קיר האולם והבחין בתובעת שנופפה לו לשלום ופנתה לכיוונו. באותו שלב פנה לאחר כדי להניח תיקו על השולחן. כשהסתובב חזרה, ראה אותה כבר שהיא שרועה על הארץ, בסמוך אליו, ונאנחת בכאב.

 

ד. העד מאשר כי במקום בו נפלה על הרצפה פוזרה אבקת טלק. התובעת מסרה לו שהחליקה.

 

ה. העד סייע לתובעת לקום ובן זוגה ליווה אותה לצאת לנוח בחוץ. בהמשך הערב פגש אותה פעם נוספת והיא מסרה לו שהיא סבורה ששברה את ידה והזמינה אמבולנס.

 

5.בחקירתו של העד לא היה כל שינוי רלוונטי ביחס לתצהירו. העד שב ואישר כי לא ראה את רגע הנפילה עצמה, שכן אותה עת היה בגבו אל התובעת לאור העובדה שביקש להניח תיקו. לא נסתרה גרסתו לפיה לאחר שכבר ראה את התובעת שרועה על הארץ בסמוך אליו, הבחין כי במקום בו נפלה על הרצפה פוזרה אבקת טלק. העד אישר כי עבד עם התובעת כשלוש שנים, לפני 15 שנה, אך השניים לא היו חברים קרובים. עוד לדבריו, היה מרוחק מן התובעת עת החלה להתקדם אליו, מרחק של כ-3,4 מטרים. היו כמובן אנשים נוספים בהרקדה, אך הוא לא זוכר אם היו עדים לתאונה עצמה.

 

6.יוער כי מכר נוסף של התובעת שנכח בהרקדה נתן תצהיר לגבי עצם נפילתה, אך לא התיימר לטעון בתצהירו לגבי סיבת הנפילה. הנפילה עצמה אינה שנויה במחלוקת ואף הנתבע הודה בה (ראה להלן) בנסיבות אלה, התייתר תצהירו של עד זה, והוא הוצא בהסכמה.

 

7.גרסת התובעת בתצהירה, ביחס לנסיבות:

 

א. התובעת מאשרת כי הגיעה למקום בשעה 20:00 לערך, והתחילה בריקודי זוגות . בשעה 21:00 הסתיים סבב הזוגות הראשון, והיא נותרה במקום בריקודי המעגלים.

 

ב. אז הבחינה בידידה י' שעמד כאמור בסמוך לארון החשמל ליד הקיר ופנתה לכיוונו כדי לברכו.

 

ג. היא הספיקה ללכת צעדים בודדים ואז החליקה, עפה אל עבר הרצפה, ובלמה נפילתה באמצעות יד שמאל שנשברה.

 

ד. בעודה יושבת על רצפת האולם הבחינה בשכבת טלק מפוזרת על הרצפה בסמוך אליה והבינה כי אבקת הטלק גרמה להחלקתה.

 

ה. אבקה זו פוזרה ע"י הנתבע 1 או מי מטעמו (ניסוח זה מעיד על כך כי לא הייתה עדה לפעולה של פיזור האבקה – הערה שלי י.פ).

 

ו. הימצאות טלק בפינות מרוחקות של אולם המשמש לריקודי עם אכן אינו חריג. הימצאותו במקום בו נפלה התובעת אינו צפוי כלל ,ואינו מקובל . התובעת מבארת כי במהלך הרקדה, הרצפה הופכת לעיתים דביקה ונהוג לפזר מעט טלק בפינות המרוחקות, כדי לאפשר לרוקדים המעוניינים בכך לטבול את רגליהם בטלק על מנת להקל על תנועת הרגליים תוך כדי ריקוד.

 

הפיזור מתבצע ע"י מפעיל ההרקדה או מי מטעמו בפינות המרוחקות, ורק מי שמעוניין ניגש אל אותם פינות וטובל רגליו בטלק. לא מקובל לפזר טלק בקרבת רחבת הריקודים.

 

ז. מקום הנפילה היה סמוך מאוד לרחבה. מעולם בהרקדות בהם השתתפה, הן באולם המדובר והן בהרקדות של הנתבע 1, לא פוזר טלק באזור זה.

 

ח. באותו ערב לא טבלה התובעת רגליה בטלק.

 

ט. אחיזת הנעליים של התובעת ברצפת האולם הייתה טובה. מיקומו של הטלק באזור בו נפלה הפתיע אותה (לאחר שנפלה ונוכחה בקיומו).

 

י. לדבריה חזרה מאז התאונה להשתתף בהרקדות, כולל של הנתבע 1. בהרקדות של הנתבע הפסיקו לפזר בכלל טלק, לפחות באלה בהן נוכחה, ותחת זאת המשתתפים כורכים סביב רגליהם רצועות בד אלסטיות.

 

8.בחקירתה לא חל שינוי בגרסת התובעת. היא אישרה שהיא רוקדת מנוסה (מגיל 14), שרקדה פעמים רבות לפני המקרה. היא אשרה שהיא מכירה גם את האולם בו נפלה, שכן רקדה שם כבר שנים לפני התאונה, לרבות בהרקדות של הנתבע. לדבריה ראתה את מר ר.י כ-4 שנים לפני האירוע ואז כשהבחינה בו בהרקדה ,אכן נופפה לו והלכה לקראתו כדי לברכו. המרחק ביניהם היה כמטר (מר ר' העריך כאמור המרחק בכ-3 עד 4 מטר. אולם, איני רואה רלוונטיות לפער זה – הערה שלי י.פ). אותה עת לדבריה, תם שלב ריקוד הזוגות והחלו כבר ריקודי המעגלים.

 

לדברי התובעת, שכאמור חזרה להשתתף בהרקדות של הנתבע, כיום כבר חזר לפזר טלק, אך רק לידו ובקצה האולם. לא במקום בו אנשים ידרכו במקרה, ומעולם לא פוזר טלק במקום בו נפלה בסמיכות לרחבת הריקודים או ברחבה. הריקודים עצמם מתבצעים כאשר הרוקדים לא יחפים אלא בנעלים.

התובעת אישרה כי לא הייתה שום בעיה ברצפה עצמה מבחינת מפגע וכי המקום בו נפלה סמוך לרחבת הריקודים. היא אישרה שאכן לא ראתה את הנתבע עצמו מפזר את הטלק באותו ערב, אך ממה שראתה בעבר, הנתבע עצמו דואג לכך.

 

9.גרסת הנתבע 1 בתצהירו:

 

א. הנתבע 1 מתכחש לטענת התובעת שכביכול פוזר טלק באזור המרוחק מרחבת הריקודים.

 

ב. לדבריו, רק ליד עמדת המרקיד יש עמדה לטבילת הרגליים בטלק.

 

ג. נפילת התובעת אינה קשורה כלל לטלק: התובעת ראתה מכר ורצה לעברו, מעדה ונפלה בלי קשר לטלק. הרצפה הייתה יבשה ותקינה ללא כל מפגע.

 

10. א. מאידך, בחקירת הנתבע 1 הודה הוא כי טענתו לפיה התובעת ראתה מכר (ברור שהכוונה למר ר' ) ורצה לעברו – הינה טענה ששמע מאחרים. הוא עצמו לא ראה שהתובעת רצה לעבר אותו מכר, ורק ראה אותה שרועה לאחר הנפילה. הוא לא ראה את רגע הנפילה עצמו. כלומר מדובר בעדות שמיעה, ומקובלת עליי גרסת ר' והתובעת , שהתובעת פשוט הלכה לכיוון מר ר' כשנפלה. גם המרחק ביניהם, בין אם היה מטר ובין אם 4 מטר, לא סביר שגרם לה לרוץ.

 

ב. מחקירת הנתבע 1 עלה כי מטרת פיזור הטלק הינה אכן לסייע לרוקדים המעוניינים בכך להשיג אפקט של החלקה, כלומר פחות חיכוך, זאת לאור העובדה שהרצפה לעיתים רטובה ודביקה. מאידך, יש רוקדים שמעדיפים רצפה חלקה פחות ולכן הוא גם שם לידו סמרטוט לטובת אותם רוקדים שמעדיפים לנגב רגליהם, ולא לטבול אותם בטלק.

 

ג. הנתבע נשאל אם מטרת הטלק, כפי שאישר, הינה ליצר אפקט החלקה, מדוע אפוא לא לפזר טלק על כל הרצפה. והשיב שזה יכול להביא למצב בו הרחבה תהיה מאוד חלקה, וזה (בלשונו) "לא לעניין". שכן לעיתים המזגנים מייבשים דיים, ומפחיתים הלחות באופן משביע רצון, ואז לא צריך בכלל טלק. כלומר, השאלה כמה טלק לפזר תלוית נסיבות על פי תחושה, מידת לחות או רטיבות של הרצפה, מידת דביקותה (ניקיונה) והשאלה האם המזגנים מייבשים ובאיזו מידה.

 

ד. הנתבע אף ציין כי הדבר תלוי בסוג הרצפה; כאשר חבר שלו (אף הוא מרקיד) נוהג לפזר טלק על כל הרצפה בהיותה מחוספסת. זה לא המקרה ביחס לאולם בו אירעה התאונה. מחקירתו עלה כי אינו מפזר טלק על כל הרצפה ומדובר בשאלה של מינון. הרוקדים המעוניינים בכך ניגשים למקום בו פיזר הטלק ומי שמעוניין מכניס רגליו לטלק.

ה. בדרך כלל לדבריו, מניח הוא עמדת הטלק לידו. בשנים האחרונות מניח הוא הטלק רק לידו כדי לא לאבד שליטה בסוגית הפיזור שלו (התאונה אירעה כאמור בדצמבר 2014, וניתן להתרשם מנוסח זה של העד , כי אכן יתכן מצב בו בעבר, להבדיל מן השנים האחרונות , היה מפזר טלק לא רק בצמידות אליו – הערה שלי – י.פ). הוא גם אישר כי הוא בלבד זה שמפזר הטלק בהרקדות שלו.

 

ו. הנתבע אף אישר כי הייתה תקופה בעבר שרצפת חדר האוכל בקיבוץ בו אירעה התאונה, הייתה דביקה יותר, שכן הקפידו פחות על ניקיונה, ואז פיזר טלק (הוא נשאל לגבי הנחת תלולית טלק) גם באזור זה, היינו באזור שהיה דביק. אולם כיום יש הקפדה על ניקיון האולם והוא נמנע מכך.

 

ז. הוא אישר כי אין הוא יודע האם במקום בו נפלה התובעת היה טלק, שכן מדובר באולם גדול.

 

דיון בשאלת האחריות:

 

11.הרושם המתקבל מחקירתו של הנתבע הינו שאין הוא יכול לשלול מזיכרונו כי באותו יום פיזר טלק במקום בו נפלה התובעת (אף כי אין הוא נוהג ברגיל לעשות כן – ראה להלן). הוא אישר כי הוא היחיד שדואג לפיזור הטלק, וכאמור אין נוהג אחיד בעניין כמות הפיזור. נזכור כי מקום הנפילה לא היה בפינת האולם או ליד עמדת המרקיד, אלא ליד רחבת הריקודים. חשוב לציין, כי הנתבע אישר בחקירתו, בתשובה לשאלה מפורשת של ב"כ התובעת, כי במקום בו נפלה התובעת באולם , ברגיל לא היה אמור להיות טלק . הוא גם הודה כזכור כי אין הוא מפזר טלק על כל רצפת האולם בו מדובר, שאינה מחוספסת.

 

12.לא נסתרה גרסת התובעת כי אכן לאחר נפילתה הבחינה כי פוזר טלק באותו מקום. גרסה זו שלה, נתמכה גם בתצהירו של מר ר' שאף הוא הבחין בטלק באזור הנפילה. בשונה מטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לא מדובר בעדות יחידה של בעלת דין, ולא מתעוררת בענייננו שאלת תחולתו של סע' 54 לפקודת הראיות. הרי הנפילה במקום אינה שנויה במחלוקת , ואף הנתבע הודה בה; וביחס לשאלת מיקום הטלק באזור הנפילה - על כך העידה לא רק התובעת, אלא כאמור גם מר ר' , כך שלא מדובר בעדות יחידה של בעלת דין.

 

13.צירוף נתונים אלה מעלה כי לא היה אמור להיות טלק במיקום במקום בו נפלה התובעת, כך אף לשיטת הנתבע. גם אם אקבל שיש למרקיד שיקול דעת היכן לפזר טלק בהתאם לתנאי הלחות, ניקיון הרצפה ועוד, הרי דיינו בכך שהנתבע עצמו אישר שבאולם הספציפי בו עסקינן, אין הוא נוהג לפזר טלק במקום בו נפלה התובעת, ולא היה אמור להיות טלק במקום זה. כלומר, על פי שיקול דעתו שלו, ניתן לקבוע שלא היה צריך לפזר שם טלק.

14. אלא שהטלק אכן פוזר שם לקביעתי, על פי צירוף עדותם של התובעת ומר ר' . ברור היה שכוונתה של התובעת ושל מר ר' לא הייתה לכמות מזערית של טלק , שיכול ונשר מנעלי רוקדים שטבלו רגליהם בעמדה המיועדת לכך. מדובר היה בטלק שפוזר על הרצפה עצמה.

 

15. הנתבע אינו מתכחש לכך שהוא היחיד שדואג לפיזור הטלק במקום בו הוא רואה לנכון, ומכאן שבאותו יום הפעיל שיקול דעת שגוי, ופיזר טלק גם במקום בו נפלה התובעת ליד הרחבה. אמנם לא מדובר ברשלנות רבתי של הנתבע, כאשר אף התובעת מודה כאמור כי עצם השימוש בטלק על ידי מרקידים מוכר לה. אך השאלה באיזה מיקום ומה טכניקת השימוש. מדובר במה שהיה שיקול דעת נקודתי שגוי מצד הנתבע ביחס למיקום פיזור הטלק באותה הרקדה ספציפית, וגם אם לא מדובר בהתרשלות רבתי, הרי אותו שיקול דעת שגוי כבר עלה כדי התרשלות, שגרמה לנפילה. לא ניתן לחלוק על כך שעל המרקיד להפעיל שיקול דעת זהיר בשאלה היכן ובאיזו כמות לפזר טלק. קיימת לו חובת זהירות כלפי המשתתפים בהרקדה שלו. במקרה זה, גרמה הטעות לנפילה, במבחן הגורם שאין בלתו, ואף מבחן הצפיות מתקיים (שכן ניתן היה לצפות את הסכנה הצפויה מפיזור טלק באזור שגוי באולם. מדובר בגורם מחליק, ויש לפזרו רק בכמות ובמקום המתאימים). כך שהן הקשר הסיבתי העובדתי שבין ההתרשלות לנזק, והן הקשר הסיבתי – מתקיימים. מתקיימים אפוא במצטבר כל יסודות עוולת הרשלנות.

 

16.התובעת לא הייתה אמורה לצפות לקיומו של טלק באותו מקום בו נפלה ליד רחבת הריקודים, מקום לגביו מודה גם הנתבע שלא היה אמור להימצא בו טלק: דווקא משום שהיא מכירה את האולם, ויודעת שהנתבע לא נוהג לפזר טלק ברחבה ובסמיכות לה, באותו אולם. הטלק בזירה הספציפית בו נפלה באולם, ליד הרחבה, היווה גורם מפתיע ומחליק שגרם לנפילה. מאחר וכאמור לא הייתה התובעת אמורה לצפות לקיומו במקום, הרי שאין מקום להטיל אשם תורם. לא מדובר גם בחציית מרחק רב בן עשרות מטרים עם שדה ראיה פנוי , כאשר ניתן להבחין ממרחק בטלק שעל הרצפה. בין מר ר' לבין התובעת הפריד מרחק קצר, ולא הייתה היא אמורה ללכת כשעיניה נטועות ברצפה, בציפייה לאתר טלק שלא אמור להיות שם. לא ראיתי אפוא להטיל אשם תורם.

 

17.אני קובע כי הנתבעים חבים בפיצוייה של התובעת באופן מלא, בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.

 

גובה הנזק

 

18. גרסת התובעת בתצהירה ביחס לנזק:

 

א. התובעת פונתה לרמב"ם וידה גובסה לשבועיים, אך מנח השבר לא היה משביע רצון, והיא נאלצה לעבור ניתוח לשחזור השבר.

 

ב. בעקבות פגיעתה נעדרה מעבודתה כחודשיים.

 

ג. התובעת מאשרת כי בשנת 1996, עברה תאונת דרכים קשה בעקבותיה נותרה נכה בשיעור 45% (אין פירוט בתצהיר בגין מה הנכויות, אולם בחקירתה אישרה התובעת כי מדובר היה בנכויות שלובות בתחום הפה ולסת וברגליים). ב-2010 לקתה למרבית הצער בסרטן, ועברה ניתוחים וטיפולים. היא שהתה ברמיסיה מהלך שלוש שנים, וב-2014 חזרה המחלה ושוב נזקקה לטיפול כימי וביולוגי. חרף זאת ותוך כדי הטיפולים ואף על נכותה נשוא תאונת הדרכים, המשיכה לעבוד במשרה מלאה ולהשתתף בהרקדות, בין היתר זו נשוא התביעה.

 

הערה שלי – י.פ: הנתבעת צירפה תיק הנכות הכללית (התביעה הוגשה בינואר 2011 בשל מחלת הסרטן שאובחנה ב 2010) , ופירוט תגמולים בתקופות שונות מענף אבטלה. אך לא פירוט תגמולים, מנכות כללית. אין תמה בכך; שכן מן התיק עולה שהתובעת לא זכתה לתגמולי נכות כללית, משום שהוסיפה לעבוד גם בתקופות של נכויות רפואיות גבוהות , ולא עמדה בתנאי הזכאות לקבלת קצבה בשל הכנסותיה מעבודה שעברו הרף שרק מתחתיו ניתן לזכות בקצבה חלקית או מלאה. וממילא על פי מכתב רופאת המוסד (כנזכר בחוו"ד לענין כושר השתכרות מיולי 2015), המסקנה היתה שהתובעת מסוגלת לעבודה מלאה, ולא עמדה בתנאי הזכאות של אובדן 50% לפחות מן הכושר התעסוקתי להשתכר. התובעת הותירה אף עלי רושם של אשה חרוצה המתמודדת באופן מעורר הערכה עם קשייה הבריאותיים.

 

ד. לפני התאונה עבדה בחברת *** בתפקיד ***. עיסוקה היה ב*** , והיא אף הייתה חברת הנהלה.

 

ה. על פי תלוש 106 לשנת 2014 שצורף (התובעת נפגעה כאמור בסוף דצמבר 2014) עמד השכר ברוטו לכל השנה על 315,130 ₪ עבור 12 חודשי השתכרות. כלומר מדובר על 26,260 ₪ לחודש בממוצע.

 

ו. תפקידה של התובעת חייב אותה לנהוג ברכב ולבצע עבודת שטח. לכן נעדרה חודשיים בעקבות התאונה, בעיקר עקב כאביה העזים ועקב חוסר היכולת לבצע פעולות אלה.

הערה שלי – י.פ: אין חולק כי השכר שולם לתובעת באותם חודשיים, על חשבון ימי מחלה, אולם לדבריה שולם לה פחות לאותה תקופה. מאידך, הנתבעים בסיכומיהם כפרו כליל בקשר הסבתי בין התאונה לבין אותה היעדרות בת כחודשיים , לאור מחלת הרקע (הסרטן) והנכות התאונתית הגבוהה מעברה (45%). אלא שלאור הסמיכות לתאונה והשבר ברדיוס שטופל תחילה בגיבוס ולאחר מכן בנתוח, ברי כי יש קשר בין התאונה להיעדרות, והכפירה בענין זה הייתה סתמית. הקשר הסבתי בין התאונה לתקופת אי כושר זו נתמך לגופו בתקופות המחלה שהומלצו במסמכים הבאים מבית החולים רמב"ם: סיכומי המחלה מיום 25.12.14 ומיום 28.12.14, סיכום האשפוז מ 9.1.15 , והסיכום מ 22.1.15.

 

ז. התובעת טוענת כי התאונה היוותה עבורה נקודת שבר ולאחריה לא הצליחה לחזור לתפקד כפי שתפקדה בעבר במגעיה עם לקוחות. מספר חודשים קודם לכן התחלפה ההנהלה בחברה בה עבדה, ומנהליה אשר היו עדים לקשיי התפקוד שלה ראו בכך עילה להפסקת עבודתה. צורפה הזמנה לשימוע ממאי 2015 לפיה הסיבות בגינן נשקלת הפסקת העבודה הינן חוסר נכונות של לקוחות מובילים לעבודה מול התובעת עקב טענה ליחסי אנוש בעיתים והתנהלות לא מקובלת בעבודה מול המנכ"ל. על פי מכתב הפיטורין שצורף – פוטרה התובעת ב-1/6/15.

 

ח. לאחר הפסקת עבודתה התקשתה התובעת להשתלב בחזרה במעגל העבודה ותבעה דמי אבטלה מן הביטוח הלאומי (פירוט דמי האבטלה צורף). במהלך כ-13 חודשים לא עבדה.

 

ט. בחלוף 13 חודש נקלטה לעבודה בחברה אחרת, בתפקיד ***. לטעמה של התובעת מדובר על תפקיד נחות ביחס לזה אותו מילאה במקום עבודתה הקודם ואף שכרה פחת. על פי תלוש השכר לחודש 12/16 השתכרה התובעת עבור 6 חודשי עבודה, סכום ברוטו של 96,634 ₪ כלומר 8053 ₪ לחודש. אולם יש לזכור כי מדובר במקום עבודה חדש. בישיבת ההוכחות צורפו תלושים עדכניים. מתלוש השכר לחודש 12/17 נלמד כי השכר השנתי ברוטו עבור 12 חודשי השתכרות עומד על 196,479 ₪ כלומר ממוצע לחודש 16373 ₪ . תלושי השכר לינואר עד אפריל 2018 מלמדים על תמונה דומה: הברוטו לארבעה חודשים (נלקח מתלוש חודש אפריל 2018) עמד על 64989 ₪ היינו 16247 ש"ח לחודש. אתייחס לנתון המשקלל שכר ממוצע בחישוב לשנה תמימה. השכר במקום עבודתה הנוכחי עומד אפוא בממוצע על 16373 ₪ לחודש.

 

הערה שלי י.פ: הותק של התובעת בחברה בה עבדה עת פוטרה, עמד על שנתיים ושלושה חודשים שכן לפי תלושי השכר ותלושי 106 נקלטה לעבוד בחברה זאת במרץ 2013 . לא מדובר בותק רב שיכול כשלעצמו להסביר הפערים בשכר, כך שהשכר במקום עבודתה הנוכחי (שגם בו מלאו לה שנתיים – החלה לעבוד שם ביולי 2016) אכן נמוך יותר. עם זאת, עומדת בעינה השאלה, כלום יש קשר בין פיטוריה לבין התאונה נשוא תיק זה, כטענתה – ראה בהמשך).

יא. התובעת מאשרת כי חזרה להשתתף בהרקדות, לרבות של הנתבע 1.

 

יב. ביחס למגבלותיה: לדבריה סובלת היא מכאבים תמידיים ביד שמאל ולעיתים נזקקת היא לנטילת משככי כאבים, כאשר גוברים הכאבים. היד חלשה והיא מתקשה לשאת משקל, להקליד במחשב או לבצע עבודות בית המצריכות הפעלת כוח ביד שמאל. היא נזקקת לסיוע אותו היא מקבלת מבני משפחתה. בנוסף עקב פגיעתה החלה להעסיק עוזרת בית פעם בשבוע בעלות של 300 ₪ כל פעם מה שלא התקיים לפני התאונה (לא צורפו אסמכתאות להעסקת אותה עוזרת). לדבריה, נפגע בהתאם ההספק שלה בעבודה.

 

דיון בגובה הנזק

 

19. איני שועה לטענה כי יש קשר בין הפיטורין לבין התאונה. התובעת ניסתה בחקירה לצייר מצב של מעין "הקש ששבר את גב הגמל", כאשר בצירוף למחלת הסרטן והטיפולים והנכות בת 45% מעברה, נוספה גם הנכות תולדת תיק זה. ולכן כביכול , בעטיה של התאונה נשוא תיק זה, לא הצליחה לשחזר תפקודה המיטבי בעבודה לאחר חזרתה, עד שלבסוף פוטרה.

 

ראשית, בלי להקל ראש בפגיעה נשוא תיק זה, הנכות שהותירה לבסוף אינה גבוהה, ואף קלה ביחס לנכות תאונתית צמיתה קודמת בת 45% , והתמודדות עם מחלת הסרטן. מדובר על הגבלת תנועה קלה (כעולה משעור הנכות הרפואית שנקבעה) ביד לא דומיננטית. לא בנכות זו יש לתלות את פיטוריה. ככל שמדובר בתקופה של עקה נפשית אליה נקלעה, הרי שסביר הרבה יותר לתלות הקולר בבעיות הבריאותיות החמורות יותר, שאינן תולדת התאונה. שנית , התובעת חזרה למקום עבודתה לאחר התאונה והוסיפה לעבוד שם לאחר חזרתה עוד שנה ושלושה חודשים עד שזומנה לשימוע בעקבותיו פוטרה. עד לתאונה הספיקה לעבוד שם שנה ותשעה חודשים (כלומר לא מדובר במקום בו עבדה 10 או 20 שנה). גם ענין זה תומך בכך שלא התאונה או המגבלות ביד שמאל היו הגורמים לפיטוריה. שלישית המסקנה שאין קשר בין הפיטורין לתאונה או לנכות ביד שמאל, עולה גם מן הנימוקים שנמסרו בהזמנה לשימוע, לפיהם מדובר בטענה של לקוחות מובילים ליחסי אנוש בעייתיים, והתנהלות לא מקובלת בעבודה מול המנכ"ל. אין כאן דבר וחצי דבר שיש בכוחו לרמז על קושי בביצוע העבודה הנובע מתפקוד יד שמאל שנפגעה. רביעית – איש לא זומן לעדות ממקום העבודה בו עבדה התובעת לעת התאונה, על מנת לנסות ולהמחיש הקשר בין התאונה או בין המגבלה הקלה ביד שמאל לבין הפיטורין שנה וחצי אח"כ . חמישית - חוו"ד לענין כושר השתכרות מתיק נכות כללית, מיולי 2015 (אתייחס אליה גם בהמשך, אם כי בהקשר אחר) מציינת שהמנהל במקום התחלף והחל לפטר בכירים רבים ולאייש המשרות באנשים שלו. מדובר כמובן בטענה שנמסרה למל"ל מפי התובעת, ויכולה היתה להימסר ממניעים שונים.

אולם למצער יש לומר כי הטענה שיש קשר בין הנכות או התאונה לבין הפיטורין היא טענה שהתובעת נושאת בנטל הוכחתה; והיא לא הוכחה, ואף לא מסברת האוזן בנתונים.

 

20. אני קובע כי התובעת פוטרה ממקום עבודתה בלי קשר לתאונה נשוא תיק זה או לנכות שגרמה.

 

21. התובעת לא הצליחה למצוא מקום עבודה 13 חודש לאחר פיטוריה, אך היות ולא קבלתי שהפיטורין נבעו מן התאונה אין להכיר כאן בהפסד בר פיצוי. מאידך, כמובן שהצד השני של המטבע הנו שאין לנכות דמי אבטלה. יוער כי העבר התעסוקתי (ראה בהמשך) מלמד על מוביליות גבוהה יחסית, עם תקופות של היעדר תעסוקה בין מקום עבודה אחד לשני, מחד, אך מאידך היקלטות ישירה לתפקידים בכירים למדי בכל פעם.

 

22. ההפסד במהלך 2 חודשי ההיעדרות שלאחר התאונה: השכר שולם כאמור על חשבון ימי מחלה. השכר ברוטו לחודשים ינואר ופברואר 2015 עמד במצטבר על 42700 ₪ (ראה נתונים מצטברים בתלוש 2/15). שכרה הממוצע של התובעת עמד כזכור על 26260, היינו שלאותם חודשיים היתה אמורה להשתכר 52520 ₪. רוב השכר אכן השתלם על חשבון ימי מחלה, אך לא כולו , והפער עומד על 9820 ₪. אוסיף עוד 699 ₪ (פער בין השכר הממוצע לשכר חודש דצמבר 2014 בסופו נעדרה מס' ימים בגין התאונה). סך ההפסד הנומינלי 10519 ₪. סכום זה יש לשערך על ידי תוספת הפרשי ריבית והצמדה מסוף חודש 1/15 (תקופת אמצע). השערוך מניב 10825 ₪.

 

23. מאז פיטורי התובעת אין להכיר בהפסד השתכרות שכן עסקינן בנזק מיוחד שלא הוכח. הפיטורין לא נבעו מן התאונה, ולא הומחש כי המגבלה הקלה ביד שמאל, גרמה לפחיתת שכר בפועל במקום עבודתה הנוכחי .השכר נמוך אכן באופן משמעותי מזה אותו השתכרה התובעת לעת התאונה, אך זאת משום שזה השכר המשולם באותו מקום, בתפקיד אליו נקלטה. לא הוצגו ראיות שיש בכוחן לרמז או לתמוך בסיבה אחרת, שיסודה בתאונה.

 

24. העובדה כי התאונה והנכות שהסבה לא היא שגרמה להפסדי השכר הממשיים של התובעת עד היום, אין משמעה שהתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין פחיתה בכושר ההשתכרות. נכותה עומדת על 10%, ונכויות בשעור זה ברגיל אינן מצדיקות חישוב אריתמטי מלא לפי גובה הנכות הרפואית, ודאי משעה שלא הומחש שהנכות גרמה לפחיתה בשכר (שאכן קיימת אך לא קשורה לאותה נכות). עם זאת הנכות, על אף שהיא מבטאת הגבלה קלינית קלה, ביד לא שולטנית, היא נכות אורטופדית המגבילה כושר ההשתכרות, גם אם לא באופן ניכר, ודאי שפחות בהרבה מנכות תאונתית מעברה בשעור 45%. הצד האחר של המטבע הנו שהתובעת עבדה עם אותה נכות קיימת מעברה, ואף בתקופות בהן התמודדה עם טיפולים במחלתה.

לטעמי, נכון יהא לאמוד את הפגיעה בכושר ההשתכרות הנובע מן התאונה נשוא התיק בשעור 66% מנכותה הרפואית.

 

מדובר אכן במצב בו הנכות התפקודית פחותה מזו הרפואית, הן לאור שיעור הנכות ומידת ההגבלה, והן לאור נתוני התובעת ועיסוקיה. אין להתעלם מכך שלא הומחשה פחיתה בשכר עד היום שאותה ניתן לייחס לנכות ביד שמאל. אין להתעלם גם מכך שהתפקידים אותם מלאה בהיסטוריה התעסוקתית שלה (ראה בהמשך) נחזים כתפקידי דרג ניהולי זוטר עד בינוני במקומות עבודה גדולים (ראה להלן) . בתפקידים אלה, בין אם מדובר בדרג ניהולי זוטר, ובין בדרג ניהולי בכיר, נודעת השפעה פחותה לאותה הגבלה קלה ביד שמאל. שיקולים אלה מטים כלפי מטה את השפעתה התעסוקתית של הנכות, וחישוב לפי 66% מבסיס השכר לא יהא מקפח. מאידך, אין להתעלם מכך שיש עוד 14 שנות תעסוקה תמימות עד גיל 67 , שוק התעסוקה בעיסוקה נזיל למדי (כפי שמלמדת גם ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת עצמה), ולא ניתן לדעת מה ילד יום. יש לפצות אפוא בגין הפגיעה באותו נכס אישי של כושר ההשתכרות המבטא בעצם שקלול סיכון בתנאי אי וודאות, לפגיעה אפשרית בהשתכרות לאורך שנות העבודה שנותרו עד גיל הפרישה.

 

25. השאלה מהו בסיס השכר שישמש לצורך החישוב . בענין זה לא הציבה התובעת נתונים אלא משני מקומות העובדה האחרונים שלה, החל מ 2013 . אלא שב 2013 היתה כבר כבת 48, והספיקה לצבור ותק תעסוקתי במקומות עבודה שונים. לצורך קביעת בסיס השכר אדרש להיסטוריה התעסוקתית העולה מן התיעוד שצורף. מיעוטו של התיעוד צורף על ידי התובעת, ועיקרו נלמד מתיק הנכות הכללית ומסמכים מענף אבטלה שהוגשו על ידי הנתבעת. תקופות אליהן איני תייחס הנן כאלה לגביהן לא הוגש תיעוד.

 

מ 8/95 עד 2/96 לא עבדה. מאז אין נתונים עד 3/98 אולם יש לזכור כי 96' עברה כאמור תאונת דרכים קשה שהותירה לדבריה נכות בת 45%. זו נכות גבוהה שהגיונית, באין נתון לסתור, מצריכה זמן החלמה ותקופת הסתגלות.

 

מ 3/98 עד 10/99 עבדה כמנהלת מכירות בחברת ***

 

מ 10/99 עד 7/02 עבדה בחברת ***.

 

מ 8/02 עד 1/03 לא עבדה.

 

מ 1.1.03 עד 29.2.04 עבדה ב**.

 

מ 3/04 עד 1/05 לא עבדה.

 

מ 7/05 עד 5/08 עבדה כמנהלת **.

 

מ 6/08 עד 1/09 לא עבדה.

 

במקום העבודה בו עבדה לעת התאונה - עבדה התובעת כזכור מ 3/13 עד 6/15. שכרה כאמור 26260 ₪ לחודש, כמנהלת שיווק ומכירות ומדובר על מפעל גדול.

 

מ 6/15 עד 6/16 לא עבדה. חוו"ד לענין כושר השתכרות המצויה כאמור בתיק הנכות הכללית, מעלה כי לתובעת 4 ילדים, ועבדה בחברות שונות כולל בתפקידי ניהול מכירות, כולל ב**. בעלת תואר ב*** וניסיון תעסוקתי מגוון בתפקידי ניהול שונים.

 

למקום עבודתה האחרון נקלטה התובעת ביולי 2016. תפקידה מנהלת מכירות – שוק מקומי. שכרה כאמור 16373 ₪.

 

26. העבר התעסוקתי אמנם אינו רציף , ונתוני ההשתכרות מתייחסים אך לשני מקומות העבודה האחרונים. אולם יכול שניתן לבאר חוסר הרצף הגיונית הן במוביליות גדולה בשוק התעסוקה בדרגת "ניהול הביניים" בה הועסקה התובעת במקומות העבודה השונים, והן בעובדה שלתובעת 4 ילדים. מבחינת הכישורים נראה כי מדובר באשה מוכשרת , שמגיל 33 נקלטת לסירוגין לתפקידי ניהול זוטר ובינוני בחברות תעשיה וחברות טכנולוגיה גדולות. תקופת תעסוקתה בכל מקום בו עבדה נעה בין שנה לשלוש שנים. לאור גילה, סביר שכיום יכולה היא להקדיש עתותיה לטיפוח הקריירה שלה. נתוני השתכרות הוצבו על ידה כאמור רק לגבי שני מקומות העבודה האחרונים. איני סבור שנכון יהא לקבע בסיס השתכרות של 26260 שהוא שעור ההשתכרות המקסימלי שהומחש, בחברה בה עבדה התובעת שנתיים ורבע. אך גם לא נכון להתעלם כליל מנתון שכר זה. לטעמי יהא זה הוגן לצורך חילוץ בסיס השכר שישמש לחישוב לעתיד, לאמץ שכר המהווה סכום ממוצע בין ההשתכרות החודשית הממוצעת שבשני מקומות העבודה האחרונים. מדובר כאמור על 16373 ₪ במקום העבודה האחרון ו 26260 ₪ במקום העבודה הקודם. הממוצע – 21317 ₪.

 

27. הפחיתה בכושר ההשתכרות תחולץ אפוא לתקופת 14 שנה , לפי 66% מן הנכות הרפואית ובסיס השכר הנ"ל. החישוב ייערך לפי מקדם היוון של 3% (כל עוד לא שונתה ההלכה ביחס למקדם ההיוון הנוהג, וכאשר הסוגיה ממתינה להכרעה בביהמ"ש העליון).

 

192,805 ₪ = 137.04 * 10% * 21,317 * 66%

 

על סכום אחרון זה אוסיף 12.5% בגין אובדן תנאים סוציאליים: 24101 ₪.

 

28. אני נכון לקבל טענות התובעת שהיא נעזרת באופן מוגבר בבעלה ובילדיה בעבודות משק הבית, אולם הדבר מבואר הגיונית במצבה הבריאותי הכללי לרבות הנכות בשיעור 45% . הגיונית, הגבלה קלה בתנועות יד שמאל, בגינה קבע המומחה מטעמה 10%, אינה אמורה למנוע ממנה לעסוק בעבודות משק הבית, ולא היא שמצריכה תגבור הצורך בעזרה בעבודות משק הבית. לטעמי אין הצדקה לפסוק בגין עזרת צד ג' לעתיד.

 

29. מאידך בגין תקופת העבר, סביר אכן שהתובעת נזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחה, בהיקף שמעבר לזה אותו נהוג להעניק לקרוב מדרגה ראשונה בלא פיצוי מן המזיק. וזאת לתקופת החודשים הסמוכים לתאונה, גם אם חזרה לעבודתה (שכאמור הרכיב הפיסי בה אינו מובהק) לאחר שני חודשי ההיעדרות בלבד. אני פוסק כאן באומדן סך של 8000 ₪.

 

מעבר לכך – לא הוכחה טענת התובעת כי לאחר התאונה החלה להעסיק עזרה בשכר. התובעת טענה אמנם כי לא זימנה את העוזרת שהעסיקה מסיבות אישיות הקשורות לאותה עוזרת, אולם השורה התחתונה כאמור הנה שהטענה לא הוכחה לא במסמכים ולא בעדות של העוזרת עצמה. צריך לזכור גם שלתובעת ובעלה 4 ילדים ומדובר בבני זוג ששניהם עובדים (התובעת העידה שבעלה הוא **). במצב דברים זה נחזה שיכול ויש צורך בהעסקת עזרה, בלי קשר למגבלות גופניות אלו או אחרות. שיקול זה אף הוא מצדיק לנקוט אמת מידה זהירה בטרם שועים לטענות שלא הוכחו, ונטענו על ידי התובעת בלא כל תימוכין. בענין ספציפי זה של העסקת עזרה בעקבות התאונה ובעטיה, מהווה אכן עדות התובעת עדות יחידה של בעלת דין, שאין כל נתון שהוצב לאישושה.

 

30. הוצאות רפואיות אמורות היו להיות מכוסות על ידי קופ"ח, וכלולות בסל הבריאות. התובעת אכן אישרה כי את הטיפולים קבלה במסגרת הקופה. לא הומחש הצורך בטיפולים מעבר לכך. לא הומחש הצורך בטיפולים לעתיד ונחזה שאין כזה. איני פוסק דבר בגין עלויות טיפולים רפואיים לעבר או לעתיד, אולם אפסוק באומדן סכום צנוע בן 500 ₪ ערך דהיום, בגין עלות נסיעות לקבלת הטפולים בעבר.

 

31. נזק לא ממוני – אני אומד הפיצוי המגיע בסך של 30,000 ₪.

 

32. סיכום ראשי הנזק בהם ראיתי להכיר:

 

א. הפסד השתכרות בעבר 10,825 ₪.

ב. פחיתת כושר ההשתכרות לעתיד 192,805

ג. אובדן תנאים סוציאליים לעתיד 24,101 ₪.

ד. עזרת צד ג' עבר בלבד 8000 ₪.

ה. הוצאות נסיעה לטיפולים – עבר בלבד: 500 ₪.

ו. נזק לא ממוני 30,000 ₪.

33. סה"כ 266,231 ₪ .

 

34. אני מחייב הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים:

 

א. 266,231 ₪.

ב. 62298 ₪ , בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל .

ג. יתר הוצאות המשפט כדלקמן: החזר אגרה ראשונה, ועלות שכרו של פרופ' שטהל כולל מע"מ, כאשר סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה מן היום בו נשאה בהם התובעת.

 

 

 

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ח, 13 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ