ת"א 36073-12-14 נתיבי ישראל עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' זוביידאת

בפני בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, בהתאם להוראות תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן- התקנות) בשל מעשה בית דין.

בין הצדדים התנהל הליך קודם (ת.א. 24282-08-14), במסגרתו הגיש הנתבע תביעה כספית נגד התובעת בהליך דנן לתשלום שכר קבלני עבור ביצוע עבודות עפר. (להלן- ההליך הקודם).

טענות הצדדים

1.הנתבע טוען ,כי במסגרת ההליך הקודם הוגש כתב תביעה באותה עילת תביעה הנטענת בכתב התביעה בתיק זה. בין הצדדים בהליך הקודם נחתם ביום 29.8.2014 הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.

2.הנתבע גם טוען ,כי פסק הדין בהליך הקודם הכריע באופן סופי במערכת היחסים העסקיים שבין הצדדים, והתובעת מושתקת מחמת קיומו של מעשה בית דין.

3.התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, העילה בגינה הוגש כתב התביעה בהליך הקודם הינה בגין אי תשלום עבור ביצוע עבודות, ובגין כך הגיעו הצדדים להסכם פשרה. כאשר, כתב התביעה בתיק דנן הינו בגין מכירת משאיות. אין המדובר באותה עסקה. על כן, יש להורות על דחיית הבקשה תוך חיוב בהוצאות.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים כמפורט להלן.

5.הלכה היא, כי סילוק תביעה על הסף הינו אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה ובית המשפט נוקט בו אלא לעיתים נדירות. מתדיין זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט ועל בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בהפעלת סעד זה. (ראו: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מא(1) 577 (1987); ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר נ' עיריית חיפה, פ"ד מו(1) 470 (1992); ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה(4) 18 (1991); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו, פ"ד מ(2) 668 (1986)).