אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כתר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

כתר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 12/07/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
35673-09-13
04/07/2017
בפני השופטת:
חנה קלוגמן

- נגד -
התובע:
רחמים כתר
עו"ד נועם דבוש
הנתבעת:
הראל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד משה גולני
פסק דין
 

 

התביעה שבפניי עניינה דרישה להשלמת תגמולי ביטוח שקיבל התובע מהנתבעת לאחר שרכבו הוצף בעקבות מזג-אוויר סוער. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם כתוצאה מנזקי הצפה שנגרמו לרכבו של התובע, יש לפצותו בגין אובדן מוחלט, או בגין אובדן להלכה?

 

1. רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובע רכש רכב חדש מסוג "קיה" ספורטז', שנת יצור 2012, מ.ר. 57-278-79 (להלן: "התובע" ו-"הרכב" בהתאמה). אין חולק, כי הרכב עלה על הכביש בחודש 08/2012. התובע רכש כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת, לרבות כיסוי מפני מים והצפה (להלן: "הנתבעת" או "הראל").

 

בלילה שבין 05.01.13 לבין 06.01.13, בעקבות מזג-אוויר סוער וגשמים, הוצף הרכב, אשר חנה ברחוב העצמאות 9 בנס ציונה, מול ביתו של התובע (להלן: "האירוע" או "אירוע ההצפה").

 

התובע שילם תוספת פרמיה עבור כיסוי ביטוחי מורחב לפיו במקרה של אובדן גמור (טוטאל לוס), יקבל פיצוי בשווי ערך רכב חדש מאותו סוג בהתאם לתנאי הפוליסה (עמ' 8 לתיק המוצגים מטעם התובע).

 

המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה באשר לגובה הפיצוי ומגולמת בשאלה האם הרכב צריך היה להיות מוכרז כאובדן להלכה, או כאובדן מוחלט (טוטאל לוס). התובע מבקש פיצוי בגין אובדן מוחלט, ואילו הנתבעת מבקשת לפצותו בגין אובדן להלכה. הנפקות, כאמור, הנה לעניין גובה הפיצוי.

 

 

 

תמצית טענות הצדדים:

2. תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, הוא שילם תוספת פרמיה עבור כיסוי ביטוחי מורחב לפיו במקרה של אובדן מוחלט יקבל פיצוי בשווי ערך רכב חדש מאותו סוג. מדובר ברכב שעלה על הכביש בחודש 08/2012 ובמועד אירוע הנזק (05.01.13) היה חדש לגמרי, ובסך הכול היה חמישה חודשים בשימוש (כ- 3,000 ק"מ בלבד).

 

בשל גילו המתקדם של התובע ואי הבנתו בתחום הביטוח, בניו, טל כתר ופלג כתר (להלן: "בניו של התובע"), הם אלה שהתנהלו מול הנתבעת.

 

ביום 14.01.13 התקשר סוכן הביטוח אל טל, אחד מבניו של התובע, וביקש, כי התובע יחתום על טופס הסכמה וויתור (להלן: "טופס ויתור") (סומן ת/20 בתיק המוצגים מטעם התובע). לטענת התובע, מדובר בטופס שרירותי שנוסח ע"י הנתבעת וכלל תנאים מקפחים, לפיהם אם הנתבעת תדחה את התביעה, על התובע להסכים כי הרכב יפורק והוא יפוצה בשווי שרידיו כפי שיוערכו ע"י השמאי.

 

בשלב זה בו הטופס הומצא (14.01.13), הנתבעת כלל לא הודיעה לתובע על עמדתה בנוגע לכיסוי הביטוחי, וכך גם לא המציאה לתובע את הצעת התיקון של הרכב, או את חוות-הדעת של השמאי מטעמה. חתימה על טופס זה באותו עיתוי משמעה אי יכולת להתגונן בעתיד מול שמאות מטעם הנתבעת. בניו של התובע דרשו מהשמאי מטעם הנתבעת את חוות-הדעת, אך השמאי התנה זאת בחתימת התובע על טופס הוויתור (סעיף 12 לתצהירו של פלג כתר, בנו של התובע).

 

ביום 17.01.13 ניגשו התובע ובנו אל סוכן הביטוח ולאחר דין ודברים קיבלו את הצעת התיקון של הרכב כפי שנערכה ע"י השמאי מטעם הנתבעת. בשלב מאוחר יותר הגיעה לבית התובע הצעת תיקון עם מס' זהה, אך באופן תמוה היא כללה נתונים אחרים (סעיף 17 לתצהיר פלג, בנו של התובע).

 

בהתאם לחוות-הדעת של השמאי מטעם הנתבעת קיים פער של 3.27% בלבד בגובה הנזק לצורך הכרזת הרכב כאובדן מוחלט (טוטאל לוס).

 

מוסיף התובע, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה הכבושה בעניין סירוב התובע לייבש או לתקן את הרכב. הנתבעת טענה בדיעבד, ובוודאי שלא בזמן אמת, כי התובע סירב לאפשר ייבוש או תיקון הרכב. התובע ובניו אמנם סירבו לחתום על טופס הוויתור, אך לא סירבו לניסיונות הייבוש והתיקון של הרכב. כמו כן, השמאי מטעם הנתבעת העיד, כי היה ניסיון לייבוש הרכב. כך גם לא נכתב ע"ג שתי הצעות התיקון כי התובע ובניו לא שיתפו פעולה לעניין זה. נוסף על כך, הטענה כי ניתן היה "להציל" את הרכב מאובדן מוחלט אם התובע היה מסכים לייבוש הרכב בזמן, היא טענה שבמומחיות שאמורה להיתמך בחוות-דעת של מהנדס רכב או מכונאי רכב, דבר שלא נעשה.

 

השמאי ויקטור עידן (להלן: "השמאי עידן"), מטעם התובע, העריך את נזקי הרכב בעקבות ההצפה בסך של 152,695 ₪ המהווים 107.08% אחוזי נזק גולמי. כלומר, הרכב מיועד לפירוק. השמאי מטעם הנתבעת העריך את נזקי הרכב בסך של 66,461 ₪ המגיעים כדי 46.73% אחוזי נזק גולמי. הוא לא תמך את חוות דעתו בהצעת תיקון של מוסך כלשהו וכך גם לא צורפו תמונות.

 

לטענת התובע, הנתבעת התעכבה לשלם לו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, כאשר 7 חודשים אחרי שהרכב יצא מכלל שימוש, הנתבעת המציאה לתובע מסמך לפיו מגיע לו סך של 67,580 ₪ והמציאה בפועל המחאה מתאריך 24.07.13 בסך של 65,922 ₪ בלבד בטענה שמדובר בסכום שלא שנוי במחלוקת לאחר הפחתת השתתפות עצמית (נספח ת/18 בתיק מוצגי התובע).

 

הנציגה מטעם הנתבעת, הגב' אסתר כהן (להלן: "הגב' כהן" או "נציגת הנתבעת"), לא ידעה להסביר מדוע חל עיכוב בתשלום. על כן, יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח.

 

בהתאם לסעיף 23 לפוליסה התקנית במקרה של אובדן גמור או אובדן להלכה, אין לנכות מתגמולי ביטוח השתתפות עצמית.

 

התובע סיכם את החיובים במסגרת הסיכומים מטעמו, להלן: (סעיף 40 בסיכומי התובע)

 

הפרש תגמולי ביטוח שטרם שולמו ע"י הנתבעת 83,808 ₪

שכ"ט השמאי עידן (קבלה צורפה כנספח ת/24) 6,794 ₪

שכ"ט עדות השמאי עידן 3,370 ₪

פיתוח תמונות 439 ₪

תמלול שיחה ע"י חב' סטנוגרמה 426 ₪

ריבית מיוחדת לפי סע' 28א' 12,084 ₪

אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש 15,000 ₪

נסיעות למשרד ב"כ ולביהמ"ש 500 ₪

הוצאות משרד עוה"ד 1,500 ₪

שכר עדות ובטלה של בניו של התובע 1,000 ₪

אגרת ביהמ"ש 2,390 ₪ 

סך הכול 127,311 ₪

 

יש לציין כי במסגרת כתב התביעה התובע חישב את גובה הנזק והגיע לסכום כולל בסך 95,602 ₪ בהתאם לפירוט הבא:

הפרש תגמולי ביטוח שטרם שולמו ע"י הנתבעת 83,808 ₪

שכ"ט השמאי עידן6,794 ₪

פיתוח תמונות, אובדן זמן והנאה 5,000 ₪

סך הכול 95,602 ₪

 

3. תמצית טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, במועד בו בדק השמאי מטעם הנתבעת את הרכב, לאחר ייבוש ראשוני, ועל כך אין כל מחלוקת שבוצע (מפנה לעדות התובע ובניו), הרכב נסע. הנתבעת מפנה לעדות השמאי בעמ' 6 ש' 26-28 שם העיד, לטענתה, כי "לנגד עיני הרכב נסע".

 

על-מנת להמשיך טיפול ברכב נדרשה חתימה ע"ג מסמך העברה למשמורת (נספח 20 לתיק המוצגים של התובע). מדובר במסמך סטנדרטי, לא טופס ויתור ואין בו כל פגיעה במבוטח. אין מחלוקת, כי התובע סירב לחתום על מסמך זה. ללא חתימה על מסמך זה, לא יכול היה שמאי הנתבעת לעבוד וכך נמנעה עבודה יסודית על הרכב (מפנה לעדות השמאי בעמ' 7 ש' 1-16). לטענת הנתבעת, מאחר שהתובע מנע את הבדיקה והתיקון, לא ניתן היה לדעת היכן היה התיקון מסתיים, ולכן מדובר בנזק ראייתי.

 

התובע, לטענתה, מנע בדיקה אמיתית של הרכב בזמן אמת, בדיקה שיכולה הייתה כנראה להביא לתיקון הרכב ולהקטנה משמעותית של הנזק, שכן הנתבעת יכולה הייתה למכור את השרידים בסכום גבוה יותר.

 

השמאי עידן בדק את הרכב 23 ימים לאחר ההצפה. הוא לא יכול היה לדעת מה היה מצבו של הרכב בזמן אמת וכמה מים חדרו. בשל התנהגות התובע המים חלחלו פנימה וגרמו למצב של אובדן גמור.

 

כשהגיעה חו"ד של השמאי עידן, פעל התובע להורדת הרכב מהכביש מבלי ליידע את הנתבעת. היה על התובע, טרם הורדת הרכב מהכביש, להביא את חו"ד השמאי לידיעת הנתבעת מיד עם הבדיקה ולפעול למינוי שמאי מכריע במידה וחלק על חו"ד שמאי הנתבעת.

 

לאור האמור, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

 

 

 

4. דיון והכרעה:

אין מחלקות לגבי עצם קיומו של אירוע ביטוחי , ואין אף מחלוקת על כי רכבו של התובע ניזוק עקב הצפה שאירעה בעקבות מזג אוויר סוער ברחוב בו החנה את רכבו. אין אף מחלוקת לגבי קיומו של כיסוי ביטוחי. אין מחלוקת, כי התובע שילם תוספת פרמיה עבור כיסוי ביטוחי מורחב לפיו במקרה של אובדן מוחלט יקבל פיצוי בשווי ערך רכב חדש מאותו סוג (הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה- ראו סעיף הרחבות, דף 5). כמו כן, אין חולק, כי מדובר ברכב שעלה על הכביש בחודש 08/2012 ובמועד אירוע הנזק (05.01.13) היה חדש לגמרי, ובסך הכול היה חמישה חודשים בשימוש (כ- 3,000 ק"מ בלבד).

השמאי מטעם הנתבעת, מר אסרף שלמה (להלן: "השמאי מטעם הנתבעת" או "מר אסרף" או "השמאי אסרף"), בדק את הרכב ביום 06.01.13 (יום למחרת אירוע ההצפה) וקבע בחוות-דעתו, אשר נערכה ביום 11.04.13, כי סך נזקי ההצפה ברכב מסתכמים בסכום של 66,461.90 ₪ (כולל מע"מ), אשר מהווים אחוז נזק גולמי בשיעור של 46.73% (כולל מע"מ) (חוות-הדעת של השמאי אסרף צורפה כנספח ב' לכתב התביעה וכנספח ד' לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת).

 

השמאי אסרף הוסיף בחוות-דעתו הערה, כי: "במעמד בדיקה הראשונית ביקשנו לאחר ריקון המים להתניע את הרכב במוסך בדקו את המנוע והגיר ונמצאו תקינים !! ".

 

מנגד, השמאי מטעם התובע, מר ויקטור עידן, בדק את הרכב ביום 29.01.13 (כ- 23 ימים לאחר אירוע ההצפה) וקבע בחוות דעתו, אשר נערכה ביום 12.02.13, כי סך נזקי ההצפה ברכב מסתכמים בסכום של 152,695.04 ₪ (כולל מע"מ), אשר מהווים אחוז נזק גולמי בשיעור של 107.08% (כולל מע"מ) (חוות-הדעת של השמאי עידן צורפה כנספח ג' לכתב התביעה וכנספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

 

השמאי עידן צירף תמונות לחוות-דעתו, כמו כן ציין בסעיף 11 לחוות-דעתו, כי: "בבדיקת רכבים אחרים על ידי בתאריך 06.01.2013 ברחוב העצמאות שהינו מקום האירוע, אובחן נזק מהצפה קשה מאוד, הסימנים על הרכב מעידים שהמים הגיעו עד לאזור העליון של הדשבורט, אין כל אפשרות שהרכב יחזור למצב סביר ולכן ייעודו לפירוק בלבד. " השמאי עידן קבע בחוות דעתו, כי סך הפיצוי לערך הרכב כחדש בהתאם לפוליסה ובהמשך לחוות-הדעת, הנו 170,652 ₪. בהמשך לחוות-דעתו צורף טופס 587 ממשרד התחבורה שנושאו "רכב באובדן גמור" מיום 12.02.13, אשר משמעותו הורדת הרכב מהכביש.

 

מעיון בשתי חוות-הדעת שצורפו מטעם התובע ומטעם הנתבעת, ניתן ללמוד, כי המחלוקת הינה בשיעור הנזק הגולמי שאירע לרכב בעקבות ההצפה. מחד, קבע השמאי אסרף מטעם הנתבעת, כי הרכב במועד הבדיקה צריך להיות מוכרז כאובדן להלכה. מאידך, קבע השמאי עידן מטעם התובע, כי הרכב צריך להיות מוכרז כאובדן גמור וייעודו לפירוק בלבד. האבחנה בין אובדן להלכה לבין אובדן גמור נעוצה בגובה הפיצוי המגיע לתובע.

 

הצדדים חלוקים בשאלה האם סירוב התובע לחתום על טופס הסכמה שכותרתו: "הסכמה למסירת הרכב למשמורת" (להלן: "טופס הסכמה") (צורף כנספח ת/20 לתיק מוצגי התובע יחד עם התצהירים), הביאה, כטענת הנתבעת, לעיכוב בטיפול הרכב ומשכך הביאה להחמרה במצב הרכב עד כדי אובדן גמור ?

 

יש לבחון, אם כן, האם יש ממש בטענה זו של הנתבעת. תשובה לשאלה זו תקדם אותנו לעניין גובה הפיצוי שיש לפסוק בתיק.

 

בעניין זה העיד השמאי אסרף מטעם הנתבעת כך:

 

"ש.אמרת שאתה מכבד את הצעת המוסך ומתייחס ברצינות. אתה קבעת נזק 66,461 ₪ הצעת התיקון העריך את הנזק ב- 131,634 ₪ ואילו ויקטור השמאי של התובע העריך את הנזק 152,695 ₪ כולל מע"מ. הפערים עצומים. זה לא משהו קרוב. המרחק שבין המבוקש לבין חוות הדעת שלך זה בסה"כ 3%. איך אתה מסביר פער כזה עצום?

ת.אני כשביצעתי את השמאות. עשיתי אומדן עם חלקים שמחוברים בתוכנה און ליין. בעל הרכב לא שיתף פעולה איתי. אני לא הייתי צריך אותו. אני דרשתי שיתחילו לייבש את האוטו ויזמנו אותי לעשות אומדן נוסף. רציתי לדעת אם המנוע פועל והגיר פועל ולשם כך ביקשתי ייבוש ראשוני. הפעילו מנוע. האוטו נסע בתוך המוסך. זה במו עיניי ראיתי. .. מכאן התחיל קצר עם בעל הרכב. הצענו לו פיצוי גלובלי. לא ענה לטלפונים. .."

(פרט' עמ' 6 ש' 20-29).

 

ראשית, ייאמר לעניין טענת הנתבעת שהתובע לא שיתף פעולה ובגלל שסירב לתיקון הרכב נגרמו לרכב נזקים גדולים יותר שהביאו אותו לכדי אובדן גמור, כי אינני מקבלת את הטענה ואסביר טעמיי להלן:

השמאי אסרף העיד לעיל, כי "הוא לא היה צריך אותו", משמע את בעל הרכב, ולכן החליט באופן עצמאי ואף דרש, כלשונו, שיתחילו לייבש את הרכב. לאחר מכן הפעילו מנוע ואף הרכב נסע בתוך המוסך. כלומר, היה ייבוש ראשוני של הרכב ולראיה מעיד השמאי אסרף כי הרכב נסע בתוך המוסך לאחר הייבוש. גם אם אקבל את עדותו של השמאי אסרף כי הרכב נסע במוסך, אין זה מעיד בהכרח על כך כי הרכב היה ממשיך לנסוע גם מחוץ למוסך.

 

נוסף על כך, הטענה בעניין סירוב התובע לחתום על טופס ההסכמה (ת/20), אשר הביאה לכדי אובדן גמור של הרכב, איננה מקובלת עליי. אמנם התובע סירב לחתום על טופס ההסכמה, ועל כך אין חולק, אולם מלשון הטופס ניתן להבין ממה נבע החשש של התובע. הטופס לא כלל רק הסכמה לבדיקת הרכב, אלא גם תנאים שמחייבים ומגבילים את התובע. ניתן היה לפתור את הבעיה בכך שהתובע יחתום על טופס ספציפי אך ורק לצורך הבדיקה. מכל מקום, ייאמר כבר כעת, כי מדובר בהנחה היפותטית לפיה אם היו מייבשים את הרכב בשלב מוקדם יותר ניתן היה "להצילו".

 

לעניין "הצלתו" של הרכב העיד אף השמאי עידן מטעם התובע, כך:

"ש.ב.יכול להיות שביום הראשון היה אפשר לעשות משהו כדי להציל את הרכב?

ת.לא היה שום סיכוי. הרכב הזה היה פגר מרגע סיום האירוע הזה של ההצפה. שמתי את התמונות אחרי שהמים הגועשים נרגעו. זה מצב הרכב שקוע בתוך המים. זה מת, בחייך. "

(פרט' עמ' 11 ש' 8-10).

 

ובהמשך:

 

"ש.ב.מה שאתה אומר יש סכנה לייבש רכב מנזקי הצפה והתוצאה של זה יכולה לקרות לא באופן מידי אלא בשלב יותר מאוחר?

ת.נכון. האירוע הזה הוא אירוע הצפה קשה מאוד. אין פה תוחלת. מה רוצים להציל פה? זה זועק לשמיים."

(פרט' עמ' 11 ש' 19-22).

 

בהמשך עדותו מסביר השמאי עידן, כי כאשר הוא בדק את הרכב 23 ימים לאחר אירוע ההצפה, הנזק של ההצפה היה קשה "שזה הגיע לקצה עליון של הדשבורד. נזק כזה שכל המחשבים של הרכב מונחים על הרצפה וכל האינסטלציה של החשמל נמצאת על הרצפה של הרכב והכול רווי במים לא היה עוזר כלום גם כשאסרף בא" (פרט' עמ' 12 ש' 4-7).

 

לאחר עיון בשתי חוות-הדעת ולאחר שמיעת עדותם של השמאי אסרף והשמאי עידן ולאור מכלול הראיות, מצאתי, כי יש לקבל את חוות-דעתו של השמאי עידן, לפיה ההצפה החמורה גרמה לרכב להגיע ל"אובדן מוחלט". השמאי עידן מציין בחוות-דעתו בסעיף 4: "בעת תיקון הנזק בפועל יתגלו נזקים נוספים ברכב במערכות רבות לכן כללנו נזקים בלתי גלויים". מקובלת עליי קביעה זו של השמאי עידן לאור מהותהנזק שנגרם לרכב.

 

גם השמאי אסרף בעדותו העיד: "כשמדובר בהצפה ולא תמיד יודעים כשמתחילים לתקן במה זה יגמר" (פרט' עמ' 7 ש' 1). דהיינו, גם שמאי הנתבעת היה מודע לכך שלאור מהות הנזק קיים צפי סביר של נזקים שיתגלו תוך כדי תיקון. לאור פער האחוזים הקטן בין זה שנקבע בחוות-דעת הנתבעת לזה המתאים להגדרת "אובדן מוחלט", אין בלבי ספק שלו היו מתחילים בתיקון הרכב, היו מגלים נזקים נוספים ולמעשה מגיעים לאחוזי "אובדן מוחלט" בכל מקרה.

 

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את חוות דעתו של השמאי ויקטור עידן מטעם התובע וקובעת, כי היה על הנתבעת לשלם לתובע תגמולים המגיעים בגין "אובדן מוחלט". כמו כן, מקובלת עליי הערכת השמאי עידן לגבי סכום הפיצוי בגין אובדן מוחלט ולאור הוראות הפוליסה. מסכום זה יש לקזז את הסכום ששולם ע"י הנתבעת כסכום שאינו שנוי במחלוקת (65,922 ₪), וכן סך של 14,260 ₪ בגין שווי שרידי הרכב שנמכרו (נספח ו' לכתב התביעה). מכאן מגיעים לסכום של 83,808 ₪.

 

5. גובה הפיצוי:

לאור האמור לעיל, יש לשלם לתובע בגין פיצוי עבור נזק של אובדן מוחלט לרכב סך של 83,808 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ועד התשלום בפועל.

 

לגבי רכיבי הנזק הנוספים אני קובעת כדלקמן:

רכיבי הנזק המופיעים בכתב התביעה אינם תואמים את אלה המופיעים בסיכומי התובע, למרות שלא מצאתי בתיק כי ניתנה החלטה לתיקון כתב התביעה, או כי כתב התביעה תוקן בפועל. לאור האמור, אתייחס לרכיבי הנזק כפי שהם מופיעים בכתב התביעה, ואשר בגינם שולמה האגרה:

 

נזק ממשי לרכב-83,808 ₪

שכ"ט השמאי עידן-6,794 ₪ (חשבונית צורפה כנספח ת/24 לתצהיר התובע)

פיתוח תמונות ועוגמת נפש-5,000 ₪ (נספח יא' לכתב התביעה)

סך הכול95,602 ₪

 

לעניין טענת התובע, כי יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת כנקוב בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח אני קובעת, כי מאחר שנקבע פיצוי בגין עוגמת נפש, הרי שהריבית המיוחדת מגולמת בתוך רכיב נזק זה, ולכן אינני פוסקת ריבית מיוחדת בנפרד. במקרה הנדון מצאתי כי מוצדק יהיה לפצות את התובע גם בגין עוגמת נפש עקב העיכוב בתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת והקשיים שהיו לתובע בקבלת חוות הדעת של השמאי, אשר נבעו מהתנהלות בעייתית מטעם הנתבעת כלפי התובע.

 

 

 

6. סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 83,808 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ועד התשלום בפועל, וכן סך נוסף של 11,794 ₪ בגין שכ"ט השמאי עידן ורכיב עוגמת נפש בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תישא בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 18,500 ₪ (כולל מע"מ), החזר אגרה בהתאם לקבלה ושכר העדים כפי שנקבע על ידי בדיון ההוכחות. התשלום יבוצע תוך 30 יום.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ