סורול ואח' נ' ברוליאנט ואח'

תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם מכר מיום 31.10.2021 בטל ומבוטל, וכן מבוטל תוקפם של כל המסמכים שנחתמו מכוחו של הסכם זה.

פתח דבר

1.במסגרת הסכם המכר הנדון, התובעים מכרו את בית מגוריהם לנתבעת 1 ("הרוכשת" או "נתבעת 1"). התובעים היו מיוצגים בעסקה על ידי נתבעת 2 שהיא כלתם ("עו"ד סורול" או "הכלה" או "נתבעת 2").

2.בתמצית שבתמצית, התובעים טוענים שכלתם הוליכה אותם שולל, גרמה להם לחתום על מסמכים שאותם לא קראו ושאת תכנם לא הבינו, הטעתה אותם לגבי תוכנו של הסכם המכר ותניותיו, וגרמה להם להתקשר בעסקה גרועה שכתוצאה הימנה הם עלולים להיוותר ללא נכס וגם ללא אפשרות לרכוש נכס חלופי.

התובעים טענו שיש להצהיר על בטלותו של הסכם המכר או על ביטולו, מחמת העדר גמירות דעת, טעות, הטעיה, עושק, הסכם לא חוקי, הסכם למראית עין, ועילות נוספות.

3.עוד בתחילת ההליך טענה כל אחת מהנתבעות שיש לסלק את התביעה נגדה על הסף, כל נתבעת מטעמיה היא. לא מצאתי להורות כן. בתום ההליך אין אלא לקבוע כי אין כל יסוד לטענות התובעים, לא נפל כל פגם בהסכם המכר, ואין כל נימוק שבגינו יש לקבוע כי אין תוקף להסכם.

עוד אני מוצאת לציין, וכבר בפתח הדברים, כי לא מצאתי מאומה בטענות החמורות מאוד שהתובעים הטיחו בכלתם, נתבעת 2, אשר על לא עוול בכפה מצאה עצמה נתבעת אך בשל כך שהתובעים נמלכו בדעתם ושוב לא חפצו בעסקה שבה התקשרו, ואך מאחר שהיא הטיבה להבהיר לתובעים את מצבם המשפטי, ואת הכלל הבסיסי הקובע כי הסכמים יש לכבד. עוד אציין, כי מצאתי את גרסת הנתבעות אמינה ונתמכת בראיות, ומנגד מצאתי את גרסת התובעים לא עקבית, לא משכנעת, ורצופת סתירות.

אין יסוד לטענות התובעים, אין עילה לביטול עסקת המכר, אין אלא להצר על שהתובעים בחרו לנהל הליך זה עד תום.

4.אלו העדים שהעידו.

מטעם התובעים העידו שלושה עדים, התובע (תצהיר ת/3); בנם הבכור של התובעים, איתן סורול ("איתן", תצהיר ת/1); ורעייתו של איתן, נוגה סורול ("נוגה", תצהיר ת/2). כמוכן, הוגשה חוות דעת שמאית של השמאי מר אמיר דוד ("שמאי התובעים", חוות דעת ת/4). יצוין כי חוות דעת השמאי הוגשה ללא חקירה נגדית, שכן הנתבעות ויתרו על חקירתו הנגדית של השמאי (עמ' 31 שורות 28 – 32 לפרוטוקול).

מטעם הנתבעת 1 העידו שלושה עדים, נתבעת 1 (תצהיר נ/3); עו"ד יוסף קדוש שייצג אותה בעסקת המכר ("עו"ד קדוש", תצהיר נ/2)); ועו"ד הילה סמחוב, שכירה במשרדו של עו"ד קדוש ("עו"ד סמחוב", תצהיר נ/1).

מטעם נתבעת 2 העידו שני עדים, נתבעת 2 (תצהיר נ/5) והמתווך ניסים מזוז ("המתווך מזוז", תצהיר נ/4).

5.מכאן לפירוט הדברים.

רקע עובדתי

6.התובעים הם בעלי זכות החכירה של היחידה הדרומית בבית דו משפחתי צמוד קרקע, יחידה הידועה כגוש 4012 חלקה 184 תת חלקה 2 ברחוב חיים חורי 32 לוד ("הבית" או "הנכס"). התובעים מתגוררים בבית. ביום 31.10.2021 התובעים התקשרו עם נתבעת 1 בהסכם למכירת זכויותיהם בבית בתמורה לסכום של 2,600,000 ₪ ("הסכם המכר" או "ההסכם"). התובעים - המוכרים - היו מיוצגים בעסקה על ידי נתבעת 2, נתבעת 1 – הרוכשת - היתה מיוצגת בעסקה על ידי עו"ד קדוש.

7.זכויות התובעים בנכס רשומות ברשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") ובחברה המשכנת "לנקו ישראל ייזום וניהול בע"מ" ("החברה המשכנת"). נכון למועד הגשת התביעה וכפי הנראה עד עצם היום הזה, הזכויות טרם נרשמו על שם התובעים בפנקסי רישום המקרקעין (אישור זכויות ברמ"י, אישור זכויות בחברה המשכנת, ונסח רישום צורפו כנספחים א – ג לתצהיר עו"ד סורול. יוער כי חלק מהנספחים צורפו למספר תצהירים, ההפניות הן לאחר התצהירים, ללא שיש לכך איזו משמעות).

8.בשנת 2018 התובעים החליטו שברצונם למכור את ביתם ולעבור ולהתגורר בעיר מודיעין, שם מתגוררים בנם הבכור, איתן, ובני משפחתו. התובעים פנו לעו"ד סורול, כלתם, וביקשו כי תסייע בידם ותייצגם בעסקה. התברר שקיימים שני קשיים עיקריים בביצוע המכר: ראשית, יש צורך להסדיר את רישום זכות החכירה בנכס על שם התובעים. שנית, יש בבית בנייה לא חוקית שגם אותה יש להסדיר לשם רישום הזכויות.

9.מספר אנשים התעניינו בנכס אולם לא נקשרה עסקה. בחודש ספטמבר 2021 החל מו"מ בין התובעים ובין נתבעת 1 (באמצעות אביה), אשר הבשיל להתקשרות. עוד טרם חתימת הסכם המכר, עו"ד סורול החלה לפעול לרישום הזכויות בבית על שם התובעים, וזאת בשיתוף פעולה עם עו"ד מרציאנו שפעלה עבור החברה המשכנת. לשם ביצוע הרישום, התובעים חתמו, ביום 18.10.2021, על שטר לפעולות שכירות במקרקעי ישראל (נספח ז' לתצהיר עו"ד סורול), וזה הועבר לחתימת רמ"י לשם רישום הזכויות על שם התובעים.

10.במקביל, המו"מ התקדם לקראת חתימת הסכם. ביום 31.10.2021 התקיימה פגישה בנוכחות כל הצדדים במשרדו של עו"ד קדוש שייצג את הרוכשת, ובסופה נחתם הסכם המכר. כן נחתמו מסמכים נוספים הנחוצים לביצוע העסקה, כגון ייפוי כוח בלתי חוזר, כתבי העברת זכויות, מסמכי דווח לרשויות המס, ועוד.

11.מאחר ואותה עת הזכויות בנכס טרם נרשמו על שם התובעים, הסכם המכר היה כפוף לתנאי מתלה, שלפיו תוקפו של ההסכם מותנה באישור סופי של לשכת רישום המקרקעין ורישום הזכויות ע"ש המוכרים בלשכת רישום המקרקעין ("התנאי המתלה", סעיף 14 להסכם). נקבע שאם מסיבה כלשהיא התנאי המתלה לא יתקיים בתוך 11 חודשים ממועד חתימת ההסכם, כי אז ההסכם לא יכנס לתוקף. עוד נקבע כי לרוכשת הזכות להאריך את פרק הזמן להשלמת הרישום ב - 6 חודשים נוספים.

12.נקבע שהתמורה החוזית (סכום של 2,600,000 ₪) תשולם במספר תשלומים, תשלום ראשון בסכום של 260,000 ₪ ישולם במועד חתימת ההסכם, תשלום אחרון בסכום של 500,000 ₪ ישולם ביום 01.02.2023, וכנגד מסירת החזקה.

עוד הוסכם שעד לרישום הזכויות על שם התובעים וכן רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשת, לא ישוחררו כספים לתובעים, וכי אין בכך כדי לדחות את מועד מסירת החזקה. במקרה שבו לא יינתנו כלל האישורים, החזקה בנכס תימסר לרוכשת כנגד הפקדת התשלום בידי ב"כ התובעים, שיופקד בחשבון נאמנות.

13.כאמור, היתה בבית בנייה הבלתי חוקית, על כן במקביל לחתימה על הסכם המכר ובאותו מועד, הצדדים חתמו על מסמך נוסף שכותרתו "מסמך הסכמות הצדדים". במסמך זה פורטו כל חריגות הבניה הקיימות, וכן הוסדרו התחייבויות הצדדים ביחס לבנייה האמורה ("מסמך ההסכמות", נספח 1 לתצהיר נתבעת 1).

14.ביום 30.01.2022 רמ"י הודיעה שלשם קידום רישום הזכויות על שם התובעים יש צורך להסדיר את חריגות הבנייה (מכתב רמ"י מיום 30.01.2022, נספח יב' לתצהיר עו"ד סורול). בהמשך הגיע פקח כדי לבחון את הנכס, וביום 29.05.2022 רמ"י הפיקה שובר לתשלום דמי היתר בגין חריגות הבנייה. בהתאם לשובר, על התובעים לשלם לרמ"י דמי היתר בסכום של 29,089 ₪ וזאת עד ליום 29.08.2022 (נספח יד לתצהיר עו"ד סורול). ביום 28.08.2022 התשלום הוסדר.

15.בחודש אוקטובר 2022 עו"ד מרציאנו שטיפלה ברישום הזכויות עבור החברה המשכנת הודיעה שהשטר שעליו התובעים חתמו ביום 18.10.2021 אבד ברמ"י, וכי בכל מקרה הוא אינו עדכני, ויש לחתום על שטר חדש (סעיף 60 לתצהיר עו"ד סורול). אולם אף שהמסמכים העדכניים הומצאו, התובעים סרבו לחתום עליהם.

16.כחלוף ימים ספורים, התובעים הודיעו כי אינם חפצים בעסקה, והגישו תביעה.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובעים

17.הסכם המכר אינו תקף בשל עילות משפטיות רבות. ההסכם גם לא קוים על ידי הצדדים, והרוכשת לא עתרה לאכיפתו. בנסיבות אלו ההסכם פקע או שהוא בטל או שיש להורות על ביטולו.

18.תוצאה זו מתבקשת גם נוכח מצבם הקשה של התובעים, גילם ומצבם האישי והבריאותי. כאשר אם ההסכם יבוטל לא ייגרם לרוכשת כל נזק, שכן על פי עדותה שלה, היא רכשה את הנכס לצרכי השקעה, בעוד אשר לתובעים ייגרם נזק אדיר שאינו ניתן לתיקון.

19. ההסכם אינו תקף בשל טעמים רבים:

א. ההסכם אינו חוקי שכן הצדדים חתמו על שני הסכמים, הסכם המכר ומסמך ההסכמות, זאת במטרה להסתיר את הבנייה הבלתי חוקית, ולהונות בכך את הרשויות.

ב. ההסכם אינו מחייב שכן לא היתה לתובעים גמירות דעת להתקשר בהסכם בו התקשרו, התובעים חתמו על הסכם מבלי שהכירו את פרטיו, תוך הפרת חובת הגילוי כלפיהם.

ג. ההסכם כפוף לתנאי מתלה של הסדרת הרישום, והתנאי לא התקיים אף בחלוף המועד שנקבע בחוזה.

ד. יש לבטל את ההסכם מחמת עושק, בהיות תנאיו גרועים וחורגים במידה לא סבירה מן המקובל.

ה. יש לבטל את ההסכם מחמת טעות והטעיה.

ו. ההסכם בטל בשל דוקטרינת "לא נעשה דבר", שכן למעשה הוא לא יצא לפועל.

ז. אין לאכוף את ההסכם שכן לא הוגשה תביעה שכנגד לאכיפת ההסכם, ויש להחיל כלפי נתבעת 1, את דוקטרינת "השתק הגנה".

ח. הנתבעת מושתקת מלתבוע את התובעים, שכן סעיפים 6 ו – 7 למסמך ההסכמות כוללים תניית פטור מהגשת תביעות.

ט. הסכם המכר בטל מהטעם שיש בו תניית פטור לא חוקית, הקובעת פטור מאחריות עורכי הדין.

20.עו"ד סורול מעלה באמונם של התובעים, הציעה לטפל עבורם בעסקה, וגם הביאה מתווך שהוא קרוב משפחתה. בפועל היא לא פעלה כמתחייב אף שידעה על קיומן של חריגות בנייה, ועל כך שהזכויות בנכס טרם נרשמו על שם התובעים.

21.התובעים לא היו מעורבים במשא ומתן שבין הצדדים, וסוגיות מהותיות ביותר סוכמו בין באי כוח הצדדים רק במועד חתימת ההסכם. התובעים לא היו מודעים לתוכן ההסכמות, למועדי התשלום, מועד מסירת החזקה, עלות הסדרת חריגות הבניה, ונושאים מהותיים נוספים, שכן הם סמכו על כלתם באופן מוחלט.

התובעים גם לא פגשו את רוכשת הבית טרם חתימת ההסכם, הם הגיעו למעמד החתימה שהתקיים במשרד עו"ד קדוש וישבו בחדר נפרד. עו"ד סורול סיכמה מה שסיכמה עם עו"ד קדוש, והחתימה את התובעים על החוזה והניירת, ללא כל הסבר. לאחר החתימה, עו"ד סורול לא העבירה לתובעים עותק המסמכים והותירה הכל ברשותה.

22.רק בדיעבד ולאחר שהתובעים פנו לקבלת ייעוץ משפטי, התברר להם שהתמורה החוזית עומדת על 2,600,000 ₪ ולא על 2,550,000 ₪ כפי שסברו, וכי ההפרש של 50,000 ₪, יועבר למתווך מזוז שאותו עו"ד סורול הביאה.

23.לאחר שההסכם נחתם, התובעים חיפשו דירה חלופית אולם עו"ד סורול הבהירה להם כי יש להמתין, כי התמורה טרם שולמה, כי יתכן שההסכם יבוטל, כי ניתנו ארכות, וכי עליהם להמתין. בחלוף כחצי שנה, התובעים נדרשו לשלם לרמ"י כ – 30,000 ₪ כדמי היתר לשם הכשרת חריגות הבניה, ולשם כך הם נאלצו ללוות כספים. בחלוף זמן נוסף התובעים נוכחו לראות שהם כבולים בהסכם, כי מחירי הדירות מאמירים וכי לא יוכלו לרכוש דירה חלופית. בשלב זה, הם דרשו מעו"ד סורול עותק מהסכם המכר, ואז התחוור להם כי העסקה שונה משסברו.

24.התובעים עותרים לביטול הסכם המכר, ולביטול כלל המסמכים שנחתמו כחלק מהעסקה, לרבות ייפוי כוח בלתי חוזר, מסמכים שאמורים היו להיות מוגשים לרמ"י ולרשם המקרקעין, דווחים לרשויות המס, ועוד.

תמצית טענות הרוכשת - נתבעת 1

25.כלל טענות התובעים מכוונות נגד התנהלותה של נתבעת 2, עו"ד סורול. אין לתובעים טענות של ממש נגד נתבעת 1. אפילו התובע אישר בעדותו שכל הטענות הן נגד עורכת הדין שלו. בנסיבות אלו אין לתובעים כל עילה לתביעה נגד נתבעת 1 ודין התביעה נגדה להידחות.

26.הטענות שעלו, אפילו היו נכונות, והן לא, אינן מבססות כל עילה לביטול הסכם המכר. גם אם התובעים סוברים כי טעו בכדאיות העסקה, אין בכך כדי לבסס עילה משפטית לביטול ההסכם. גם מצבם הרפואי הנטען של התובעים, אינו מבסס עילה לביטול ההסכם.

27.התובעים לא הודיעו לנתבעת 1 על ביטול הסכם המכר, ולא פנו אליה טרם הגשת התביעה. הטענות כי לא נעשה דבר או כי ההתקשרות אינה שלמה שכן לא היתה לתובעים גמירות דעת להתקשר בהסכם, נטענו בעלמא. ובכל מקרה, אדם מוחזק כמי שקרא את תוכנו של המסמך עליו חתם.

28.במהלך ניהול ההליך, התובעים שינו גרסאות והרחיבו חזית. הטענות לחוזה בלתי חוקי או לקיומו של תנאי מתלה לא עלו בכתב התביעה והן בגדר הרחבת חזית אסורה. בסיכומים עלו טענות חדשות נוספות, כגון הפרת חובת הגילוי, אי התקיימות התנאי המתלה, אי סבירות תנאי הסכם, לא נעשה דבר, השתק הגנה, ועוד. נתבעת 1 הודיעה ומודיעה כי היא מתנגדת לכל הרחבת חזית.

29.התובעים סיכלו את התקיימות התנאי המתלה, ואינם יכולים להסתמך על אי קיומו. בנוסף, נתבעת 1 הודיעה על הארכת תוקפו של התנאי.

30.יש לדחות את טענת אי החוקיות, לא רק בהיותה הרחבת חזית אסורה, אלא גם לגופה. העסקה חוקית ולגיטימית, אין בליבת ההתקשרות כל דבר פסול, ההסכם והנספח לו דווחו כדין לרשויות המס כדין, חתימה על מסמך חריגות בנייה נפרד הוא דבר מקובל, ולכל היותר ניתן לטעון לאי חוקיות אינצידנטלית שאינה פוגעת בתוקפו של ההסכם.

31.גרסת התובעים אינה אמינה, התובעים נמנעו מלצרף מסמכים ולהעיד עדים. בניגוד לנטען, התובעים יודעים היטב קרוא וכתוב, פגשו בנתבעת 1 טרם חתימת ההסכם, ידעו מה גובה התמורה החוזית, הכירו את החוזה, וגרסתם לגבי מפגש החתימה במשרדו של עו"ד קדוש שקרית. בענייננו יש להחיל את שנקבע בפסק דין חיון (ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (01.05.2019), ולקבוע כי די בשקרי התובעים כדי להביא לדחיית התביעה.

תמצית טענות עו"ד סורול - נתבעת 2

32.עו"ד סורול חוזרת על טענות הסף, וטוענת שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף ולגופה. היא שבה ומדגישה כי אינה צד לחוזה וגם לא מבוקש נגדה כל סעד. מבחינתה שלה אין זה מעלה או מוריד אם ההסכם יקוים או יבוטל, היא כלתם של התובעים ולבקשתם סייעה להם במסירות רבה, תוך שהיא משקיעה בכך הרבה מעבר למקובל וחינם אין כסף.

הסעד שעניינו ביטול המסמכים שנחתמו במסגרת הסכם המכר אינו דרוש, אך ברור כי אם ההסכם יבוטל גם המסמכים שנחתמו מכוחו מבוטלים. התובעים עמדו על סעד זה, רק כדי להשאירה בתביעה. עו"ד סורול הציעה להפקיד את המסמכים בתיק בית משפט, אך התובעים, בחוסר תום לב, עמדו על כך שתהא צד להליך.

33.הטענות שמעלים התובעים אינן מבססות כל עילה לביטול ההסכם, והתובעים סרבו לקבל זאת. התובעים בחרו לשלם לרמ"י את התשלומים הנדרשים בגין הבנייה החורגת רק ביום האחרון האפשרי ובכך עיכבו את העברת הזכויות על שמם. בהמשך, התובעים סירבו לחתום על שטרות ומסמכים לשם רישום הזכויות, ובכך סיכלו את התקיימות התנאי המתלה וקידום העסקה. בנסיבות אלו, הם אינם יכולים להסתמך על אי קיום התנאי.

34.אין מאומה בטענות נגד נאותות העסקה. הסכם המכר מאוזן והוגן, שומר כיאות על זכויות התובעים ועל האינטרסים שלהם, אפילו מחוות דעת שמאי התובעים עולה כי התמורה החוזית היא תמורה הולמת.

35.טענות התובעים ועדויותיהם אינן אמת. כך למשל, הטענה כי עו"ד סורול עוסקת רק בדיני משפחה אינה נכונה, שכן היא בעלת ניסיון רב בעסקאות במקרקעין. הטענה כי התובעים אינם יודעים קרוא וכתוב היא שקר מוחלט. גם שלל הטענות לגבי קורות הפגישה במשרד עו"ד קדוש או ההתכחשות לשיחות שנוהלו עם הבן איתן בעת הפגישה אינן נכונות. גם הטענה כי התובעים לא קבלו הסבר ולא ידעו על מה הם חותמים הופרכה. הטענות כי עו"ד סורול חברה למתווך אינן אמת, המתווך גם נאות לגבות את שכרו מתוך התמורה החוזית, חלף תשלום מידי. הטענה כי המסמכים לא נמסרו לתובעים אינה אמת, התובעת עצמה ביקשה מעו"ד סורול לשמור עבורם את המסמכים. יש גם לזקוף לחובת התובעים את החלטתם שלא להעיד את התובעת, גב' סורול, אלא את התובע בלבד.

36.התובעים החליטו להשתחרר מהעסקה בשל ייעוץ גרוע שקיבלו, כפי הנראה מאחר ונוכחו לראות שדירה בעיר מודיעין יקרה משסברו, או מאחר והבן איתן לא היה מעוניין שתילקח הלוואה באמצעות העסק. לאחר שהתובעים ביקשו לסגת מהעסקה, עו"ד סורול ניסתה לעשות כרצונם אולם הרוכשת עמדה על ביצוע ההסכם. בנסיבות אלו, עו"ד סורול הבהירה לתובעים כי אין אפשרות לבטל את ההסכם, אך התובעים סירבו לקבל את עצתה, ופעלו לסיכול המכר.

37.טענות התובעים אינן אמת, וגם אינן מבססות כל תשתית לקביעה כי ההסכם בטל או שיש לבטלו. הרוכשת פעלה לפי הנדרש בהסכם המכר, שילמה תשלום ראשון כאמור בחוזה, ההמחאה שמורה עד היום אצל עו"ד סורול.

דיון והכרעה

38.אין כמעט סעיף בחוקי החוזים שלא נטען בתביעה. כך בהינף יד, תוך סתירות פנימיות, ובלא לבחון אם התקיימו הרכיבים העובדתיים והמשפטיים שבכל אחת מעילות התביעה, התובעים טוענים כי לא נעשה חוזה (בהעדר גמירות דעת), כי נעשה חוזה אך נפלו פגמים בכריתתו (כגון טעות או הטעיה), כי נעשה חוזה המשקף גם את כוונת הצדדים אולם הוא אינו חוקי, ועוד ועוד טענות.

מדובר בטענות שאינן מתיישבות זו עם זו, ולגופן, לא ניתן לקבלן.

39.התובעים התקשרו בעסקה, אולם כעבור זמן לא חפצו בה עוד. בין אם הושפעו על ידי מי שהושפעו כי לא כדאי למכור את הנכס, בין אם סברו כי מחיר הבית אינו ראוי, בין אם מצאו כי התמורה לא תספיק לרכישת נכס חלופי, בין אם מכל טעם אחר, אין בכך שהתובעים התחרטו על המכר, כדי לבסס עילה משפטית לביטולו.

גם גילם של התובעים, או מצב בריאותי לא תקין (ופרט לטיעון בעלמא, מאום לא הוכח), אינם יכולים לשמש עילה לביטול המכר. וגם אם מחיר הנכס עלה, ולא כך הוכח, אין בכך כדי לשנות, שכן מדובר, לכל היותר, בטעות בכדאיות העסקה, שאינה עילה לביטול חוזה.

40.מכאן לבחינת הטענות, ותחילה למחלוקות העובדתיות, מה ידעו ומה הבינו התובעים לגבי העסקה שבה התקשרו.

הטענה כי התובעים אינם יודעים קרוא וכתוב

41.בחרתי להתחיל בטענה שבה פתחו התובעים תביעתם, שכן טענה זו הוצגה כעוגן וכבסיס לכלל טענות התובעים, אף שהיא התבררה להיות נעדרת כל בסיס.

וכך נטען בפתח כתב התביעה: "התובעים הינם אזרחי ישראל, בשנות השבעים לחייהם, אינם בקו הבריאות, לא יודעים היטב קרוא וכתוב ... " (סעיף 1 לכתב התביעה). ובהמשך כתב התביעה, בפרק המתייחס לטענה כי "לא נעשה דבר", נטען כי: "כאשר עסקינן באדם שאינו יודע קרוא וכתוב, יוצא הוא ידי חובתו להוכיח העדר התרשלות בכך שביקש, טרם החתימה, כי 'יקריאו לו את המסמך ויסבירו לו את פישרו'" (סעיף 43 לכתב התביעה).

וכך גם בתצהיר עדותו הראשית, כתב התובע כי: "אני אזרח ישראל, בן 79, אינני בקו הבריאות, בעל מכולת, לא יודע היטב קרוא וכתוב ובטח שלא מסמכים משפטיים" (סעיף 1 לתצהיר).

42.אלא שהחקירה הנגדית העלתה תמונה שונה לחלוטין. התובע עצמו ובנו איתן, שללו לחלוטין טענה זו. וכך העיד התובע:

"ש. אתה בעצמך קראת [את התצהיר] או הקריאו לך?

ת. אני קראתי. יודע לקרוא ולכתוב.

ש. אז מה שכתוב בסעיף 1 לתצהיר שלך שאתה לא יודע היטב קרוא וכתוב ובטח שלא מסמכים משפטיים זה לא נכון? אתה יודע היטב לקרוא מסמכים משפטיים?

ת. אני מנהל סופר, מתפקד עם אנשים קרוב ל - 40 שנה, יודע לקרוא ולכתוב, מה צריך עוד בן אדם?" (עמ' 25 שורות 3 – 8 לפרוטוקול).

דברים דומים העיד הבן איתן, ואלו דבריו: 

"ש. אולי תסביר לבית המשפט וגם לנו מה המשמעות להיות מנהל, במה אביך עוסק ביום יום. לדוגמא מנהל משא ומתן עם ספקים, בודק תעודות משלוח, עובר על חשבונות, מתנהל מול מנהל רואה החשבון של העסק, אני מבקש שתפרט.

ת. אבא שלי בן 80, אני איתו 35 שנה ביחד, בעסק. אבא שלי מנהל את החנות לבד. הוא עושה הזמנות, עובד בימי שלישי לבד גם בלי פועל, הוא מפקיד לי כספים בחשבון המשותף שלנו, הוא גם מתנהל מול רואה החשבון לבד, אני עובד איתו 35 שנה ואני כל הזמן תחתיו. הוא גם אבא שלי, המעסיק שלי והכתר על ראשי" (עמ' 16 שורות 17 – 23).

43.פשוט וברור. התובע מנהל סופר, מתנהל לבדו מול הבנקים, רו"ח וספקים. אין מאום בתמונה אותה ניסו התובעים להציג בתביעתם, כאילו מדובר באנשים חולים ומוחלשים, או כי אין בידם להבין את העסקה שבה התקשרו.

הטענה כי פרטי ההתקשרות לא הוסברו לתובעים

44.פן נוסף של הטענה הוא שהתובעים לא הכירו את פרטי ההסכם ואת תניותיו. המשמעות המשפטית של טענה זו תיבחן להלן. עתה נדרש לטענה עצמה, שכן מהעדויות עולה תמונה שונה. עולה שטרם חתימת ההסכם, כל הצדדים נפגשו במשרדו של עו"ד קדוש, והיתה זו פגישת חתימה רגילה, ממושכת, ללא לחץ וללא בהילות (למשל עדות עו"ד קדוש בעמ' 39 שורה 25 – עמ' 40 שורה עמ' 42 שורה 27; עדות הרוכשת בעמ' 64 שורה 15 - עמ' 65 שורה 6). הצדדים התכנסו בחדר הישיבות במשרד, נערכה היכרות בין התובעים לרוכשת, התנהל דיון לגבי מספר סוגיות שנותרו פתוחות, בהמשך באי כוח הצדדים פנו לחדר סמוך, ערכו הסכם סופי, ולאחר מכן ההסכם נחתם על ידי שני הצדדים. טרם החתימה התובעים נועצו בבנם איתן ובחתן אופיר (סעיפים 43 – 44 לתצהיר עו"ד סורול), עו"ד קדוש גם הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם (סעיפים 11 – 16 לתצהיר הרוכשת; סעיפים 13 – 18 לתצהיר עו"ד קדוש; סעיפים 40 – 47 לתצהיר עו"ד סורול; סעיפים 12 – 14 לתצהיר המתווך מזוז).

45.התמונה המצטיירת מכלל העדויות היא כי התובעים החליטו להתקשר בעסקה בעיניים פקוחות, ובהבנה מלאה של מהות ההתחייבויות שהם לוקחים על עצמם. התובעים נועצו במי שנועצו, והחליטו לחתום על ההסכם, לאחר שתוכנו הוסבר להם. מסקנתי היא כי אין כל ממש בטענות כי התובעים הוחתמו על ההסכם, בלא להבין ולדעת על מה הם חותמים.

מסקנת ביניים

46.מסקנת האמור היא כי זו. לפחות משנת 2018 ביקשו התובעים למכור את ביתם. הם פנו לכלתם, עו"ד סורול, שנאותה לסייע בידם בלי ששולם לה בגין כך כל שכר טרחה. התובעים ידעו כי לשם ביצוע המכר, יש להסדיר את רישום הזכויות בבית על שמם, הם גם ידעו כי יהא צורך להסדיר את חריגות הבנייה. התובעים התקשרו בהסכם מרצונם החופשי ובלא שהופעל עליהם לחץ כלשהו. ואולם, בחלוף הזמן הם נמלכו בדעתם, ושוב לא חפצו בעסקה שבה נקשרו.

על יסוד האמור, אבחן אם התובעים הוכיחו כי ההסכם בטל או שיש בידם עילה לבטלו.

לא נעשה דבר או היעדר גמירות דעת

47.הכלל המשפטי - ידוע. חוזים יש לקיים, ומי שבוחר לחתום על מסמך בלי לקרוא את תוכנו, נושא באחריות לבחירתו. ככלל, מי שחתם על חוזה מבלי שקרא את האמור בו, אינו יכול להישמע בטענה כי בדיעבד התברר לו שהחוזה שונה משסבר, או כי לא היתה לו גמירות דעת להתקשר בחוזה שעליו חתם.

בהתאם נפסק, כי על צד לחוזה המבקש להשתחרר מחבותו החוזית בטענה שלא ידע על מה חתם, להוכיח שני רכיבים מצטברים, האחד, כי המסמך שעליו חתם שונה באופן מהותי מהמסמך לו הסכים. והשני, כי לא היתה מטעמו התרשלות בהתקשרות (ע"א 6157/08 ח'לפו אסמאעיל נ' הלון מילאדי (05.9.2011); ע"א 7370/06 דניאל שני נ' אנדרי ברדיצבסקי (10.03.2009); ע"א 2731/07  אסעד יוסף חמוד נ' סעיד חטאר חאג' (29.3.2009), פסקה 35 לפסק הדין; ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (06.08.2007), פסקה 30 לפסק הדין).

48.בענייננו, העסקה שבה חפצו התובעים להתקשר היא עסקת מכר, זו גם העסקה שבה הם התקשרו. התובעים חתמו על הסכם המכר לאחר שקיבלו הסבר מספק לגבי המוסכם בו. אם בחרו לחתום על ההסכם בלא להבין או בלא לקרוא את האמור בו, אין הם יכולים לטעון כי נקטו באמצעים הדרושים והמתחייבים.

49.גם הטענה כי לא היתה לתובעים גמירות דעת להתקשר בהסכם המכר, לאו טענה היא.

הכלל הוא כי לשם שכלולו של חוזה נדרשת גמירות דעת המבטאת את רצונו של המתקשר להתקשר בחוזה המסוים שבו התקשר, וכי המבחן לקיומה של גמירות דעת, הוא מבחן חיצוני – אובייקטיבי (למשל ע"א 3933/09 עבדאלמנאן יאסין אחמד נ' מינהל מקרקעי ישראל (05.09.2012), פסקה 8 לפסק הדין).

התובעים לא הצביעו על כל נסיבה אובייקטיבית מכוחה ניתן להטיל ספק בגמירות דעתם להתקשר בהסכם המכר. בנסיבות אלו, הם אינם יכולים להשתחרר מהחוזה, בטענה כי מבחינתם שלהם, לא היתה להם גמירות דעת להתקשר בהסכם שעליו חתמו.

50.התובעים ביססו טענתם על כך שאינם יודעים היטב לקרוא ולכתוב, ודאי לא מסמכים משפטיים. טענה זו הוכחה כלא נכונה, התובע עצמו העיד כי אין בה מאום, ומכל מקום, אין בה כדי לבסס טענה להיעדר גמירות דעת.

51.לסיכום, הטענה כי לא נעשה דבר או כי לא היתה לתובעים גמירות דעת להתקשר בהסכם – נדחית.

ביטול הסכם המכר מחמת טעות והטעיה

52.קבוצת טענות נוספת שנטענה בצורה סתמית, היא כי יש להורות על ביטול ההסכם מחמת טעות או הטעיה.

53. בכל הקשור לטענת ההטעיה, יש לדחות את הטענה, ולו מהטעם שהתובעים מייחסים את ההטעיה לעו"ד סורול, באת כוחם, לא לרוכשת. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 ("חוק החוזים") קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה...". מכאן, שהטעייה שאינה תוצאה של הצד האחר לחוזה, או מי מטעמו, אינה יכולה לבסס את עילת ההטעיה החוזית.

54.ובאשר לטענת הטעות. התובעים לא הבהירו מהי הטעות הנטענת, ולא פירטו איזו טעות גרמה להם להתקשר בהסכם המכר.

ככל והטענה היא שהתובעים לא ידעו כי יהא עליהם לדאוג לרישום הזכויות על שמם, אין לקבל טענתם. התובעים החלו לטפל בהעברת הזכויות עוד טרם החתימה על הסכם המכר (ביום 18.01.2012), ואף ידעו כי ההסכם כפוף לתנאי מתלה בגין כך.

ככל והטענה מכוונת לקיומה של בנייה בלתי חוקית בבית והצורך להסדירה, אין ממש בטענה. התובעים מודים כי ידעו על קיום הבנייה, עו"ד סורול העידה שהתובעים ביקשו לדעת כמה יעלה להכשירה, וכי נושא זה עלה טרם חתימת החוזה.

ככל והטענה מכוונת לתמורה החוזית, הטענה אינה ברורה. שהרי התובעים גרסו כי סברו שהתמורה תהא 2,550,000 ₪ והופתעו גלות כי התמורה המוסכמת היא 2,600,000 ₪. ברי כי אינם מתנגדים לקבל תשלום גבוה יותר.

55.נראה כי כוונת התובעים היא לטעות שונה, לכך שבדיעבד התחוור להם שהמחירים עלו, שוויו של הנכס עלה, וגם מחירי הדירות בעיר מודיעין לשם הם חפצו לעבור, האמירו. ככל וזו הטענה, אין לקבלה.

טענה כי הנכס נמכר במחיר נמוך משוויו, אינה אלא טעות בכדאיות העסקה, וטעות מעין זו אינה מקימה עילה לביטול חוזה. יתרה מזאת, התובעים הגישו חוות דעת שמאי מטעמם וממנה עולה כי אף טעות בכדאיות העסקה אין (ת/4). שמאי התובעים העריך את שווי הבית נכון ליום 18.02.2024 בסכום של 2,850,000 ₪. אם נזכור כי הסכם המכר נחתם ביום 31.10.2021, אם נזכור שלטענת התובעים מחירי הנכסים עולים, ואם ניקח בחשבון שהערכות שמאי אינן מדע מדויק, לא ברור על מה יצא הקצף, ועל מה ולמה נטען שהתמורה המוסכמת אינה ראויה.

ואם התובעים חזרו בהם מהטעם שטעו לחשוב כי יוכלו לרכוש דירה חלופית בכסף שיתקבל, ולא היא - אין מדובר בטעות בהסכם, אלא בטעות בחישובים ובשיקולים שבגינם התקבלה ההחלטה למכור את הבית.

56. מכל האמור, הטענות הסתמיות לטעות והטעיה נדחות.

ביטול החוזה מחמת עושק

57.טענה נוספת היא כי יש לבטל את החוזה מהטעם שתנאיו גרועים במידה לא סבירה מהמקובל. טענה זו, כקודמותיה, נטענה באופן סתמי, ומבלי להניח את התשתית העובדתית ומשפטית הנדרשת.

58.סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

לשם קיומה של עילת העושק על הטוען להוכיח ארבעה תנאים מצטברים. הראשון, יש להוכיח כי התקיימה מצוקה, חולשה שכלית או גופנית, או חוסר ניסיון, מטעם המתקשר, ועל אלו להיות חמורים וקיצוניים. השני, יש להוכיח כי הצד האחר ניצל במודע את מצבו של המתקשר. השלישי, יש להוכיח קשר סיבתי, היינו, כי הניצול הוא שהביא להתקשרות החוזית. הרביעי, יש להראות כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל (ע"א 8222/19 פרץ חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד (07.12.2020), פסקה 12 לפסק הדין).

59.התובעים לא הוכחו ולו יסוד אחד של עילה זו. התובעים הם אנשים בגירים ועצמאיים, התובע מנהל חנות. גיל מבוגר אינו מצביע על מצוקה או חולשה, ואין כל אינדיקציה לכך. כאמור, הוכח כי בניגוד לנטען התובעים יודעים קרוא וכתוב. גם התנאי לניצול מצוקה, לא הוכח, אף לא נטען. התנאי לגבי חריגות תנאי ההסכם לא הוכח גם הוא, למעט טענה בעלמא כי התנאים אינם סבירים.

60.למעלה מן הדרוש אציין. מטענות התובעים נראה כי טענת העושק מכוונת לכך שהרוכשת תוכל לקבל חזקה בנכס בלא לשלם תמורתו. אלא שסברת התובעים שגויה, לא כך הוסכם.

סעיף 5.1.7 להסכם קובע כי: "ככל ועד למועד התשלום הנקוב לא יבוצע רישום הזכויות בנכס... ידחה מועד התשלום עד להסדרת הזכויות ... ו/אולם לא יהיה בכך בכדי לדחות את מועד מסירת החזקה בנכס", וסעיף 5.1.8 להסכם משלים וקובע כי: "במידה והאישורים ... לא יהיו מוכנים במועד מסירת החזקה, תימסר החזקה בנכס לקונים כנגד הפקדת סך האמור ... לעיל בהמחאה לפקודת הנאמן, ב"כ המוכרים, ו/או בהעברה בנקאית לחשבון נאמנות... יתרת התשלום תשולם לפקודת המוכרים... ".

הוראות דומות קבועות בסעיף 6 להסכם המסדיר את מסירת החזקה. נקבע כי: "מסירת החזקה בדירה נקבעת ליום 1.2.2023... המוכר ימסור לקונה באותו מועד את מסמכי העברת הזכויות לרישום זכויות המוכר בטאבו ובתנאי מוקדם שהקונה שילם למוכר עד לאותו מועד את מלוא התמורה..." (סעיף 6.1). וכן נקבע: "למען הסר ספק במועד המסירה, יימסרו האישורים הנ"ל שעל המוכר להמציא, לידי ב"כ הקונה, וזאת כנגד ביצוע מלוא התשלום שנועד לביצוע במועד המסירה, במידה ולא הומצא אחד או יותר מבין האישורים הנ"ל, יפקיד הקונה את הסך האמור בסעיף 5 לעיל ... במועדו עבור המוכר, בידיו הנאמנות של עו"ד קדוש.." (סעיף 6.8 להסכם).

עולה מהאמור, ומסעיפים נוספים, אם עד מועד מסירת החזקה רישום הזכויות לא יוסדר, הרוכשת תשלם את התמורה כפי שהוסכם, אולם הכספים לא יועברו לתובעים אלא יוחזקו בנאמנות עבורם. מכאן שאין ממש בטענה כי החזקה בנכס תימסר ללא תשלום התמורה.

61.מכל האמור, הטענה כי יש לבטל את ההסכם מכוח עילת העושק נדחית.

בטלות ההסכם מחמת אי חוקיות

62.התובעים טוענים שההסכם בטל גם בהיותו הסכם בלתי חוקי, זאת מהטעם שבאותו מועד נחתמו שני מסמכים, הסכם מכר ולצדו מסמך הסכמות הצדדים.

63.דין טענה זו להידחות ולו מהטעם שהיא לא עלתה בכתב התביעה, ומדובר בהרחבת חזית אסורה. אמנם בסעיף 33 לכתב התביעה נטען שיש להכריז על החוזה כבטל מעיקרו, בין היתר בשל היותו נגוע באי חוקיות, אולם מהקשר הדברים עולה שהטענה אינה מתייחסת למסמך ההסכמות.

64.גם לגופם של דברים, אין ממש בטענה. טענת התובעים לפיה מטרת הצדדים בחתימה על שני הסכמים נפרדים היתה להונות את הרשויות לגבי חריגות הבניה שבנכס, לא הוכחה. להיפך, מהראיות שהוצגו עולה שלא היתה כל כוונה או יכולת להסתיר את חריגות הבנייה.

ראשית, שני המסמכים דווחו כדין לרשויות המס (עדות עו"ד קדוש בעמ' 59 שורות 8 – 13; עדות עו"ד סורול בעמ' 103 שורות 10 – 13). התובעים גם פעלו להכשרת הבנייה, הזמינו פקח של רמ"י שיבחן את חריגות הבנייה, ובהמשך אף שילמו את השובר בגין דמי היתר. אם המסמכים דווחו כדין לרשויות, ואם התובעים פעלו להסדרת חריגות הבניה, אין ממש בטענה כי נחתמו שני מסמכים במטרה להסתיר את הבנייה החורגת.

שנית, גם אם בהסכם המכר המוכרים הצהירו שאין בדירה בנייה ללא היתר, אף שהצהרה זו אינה נכונה (סעיף 3.7), אין זה אומר שההסכם הוא הסכם בלתי חוקי. לא ניתן לומר כי בגין הצהרה זו מדובר בחוזה "שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור" (סעיף 30 לחוק החוזים).

65.לאור האמור, גם הטענה כי הסכם המכר נגוע באי חוקיות ובטל, נדחית.

הסכם למראית עין

66.טענה נוספת היא כי מדובר בהסכם למראית עין, בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים. טענה זו נזכרת בכתב התביעה כך סתם, ללא פירוט (סעיף 46 לכתב התביעה). אותו אי פירוט מאפיין גם את הסיכומים.

67.חוזה למראית עין הוא חוזה שבו הצדדים מסכימים ביניהם בעל פה, על עסקה שונה מהעסקה הנחזית להיות לפי ההסכם הכתוב. מדובר במצב "בו קיימת אי-התאמה מכוונת בין הרצון הגלוי של הצדדים, כפי שהוא משתקף מהחוזה שנכרת, ובין הרצון המשותף האמיתי שלהם" (ע"א 4009/22 נעם כץ נ' שלי בן עטיה (18.10.2023), פסקה 11 לפסק דינו של השופט גרוסקופף).

68.בענייננו, אין פער בין העסקה המוסכמת לעסקה העולה מהסכם המכר. העסקה המוסכמת היא מכר זכויות התובעים בנכס לנתבעת 1 בתמורה לתשלום של 2,600,000 ₪, וכך נכתב גם בהסכם המכר. הצהרה לא נכונה בהסכם לגבי העדר חריגות בנייה, אין משמעה כי קיים פער בין העסקה המוסכמת לעסקה הנחזית.

לאור זאת, גם הטענה להסכם למראית עין נדחית.

התנאי המתלה

69.סעיף 14 להסכם המכר קובע לאמור: 

"14.1 מובהר בזה כי תוקפו של הסכם זה מותנה באישור סופי של לשכת רישום המקרקעין ורישום הזכויות ע"ש המוכרים בלשכת רישום המקרקעין כמפורט במבוא (להלן: "התנאי המתלה") מובהר בזה כי היה ומסיבה כלשהיא לא יתקיים התנאי המתלה עד 11 חודשים ממועד חתימת הסכם זה הסכם זה לא יכנס לתוקף.

14.2 לקונה הזכות להאריך את פרק הזמן להשלמת הרישום ב6 חודשים נוספים".

טוענים התובעים, כי חלף המועד לרישום הזכויות כאמור בתנאי המתלה, וגם פרק הזמן של הארכה חלף. בנסיבות אלו, נטען, ההסכם בטל. איני מקבלת טענה זו, דיונית ומהותית.

70.דיונית, מהטעם שהטענה לא עלתה בכתב התביעה והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה. בנוסף, במועד הגשת התביעה, חודש נובמבר 2022, טרם הגיע המועד לתחולת התנאי המתלה, שכן הרוכשת עשתה שימוש בסעיף 14.2 להסכם המכר, ונתנה לתובעים ארכה לביצוע הרישום.

71.מהותית, מהטעם שסעיף 28(א) לחוק החוזים קובע כי: "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו". מאחר והתובעים הם אלו שסיכלו את קיומו של התנאי המתלה, הם אינם זכאים להסתמך על אי קיומו.

72.התובעים התמהמהו עם תשלום דמי ההיתר לרמ"י ללא כל הסבר, ואף שביום 29.05.2022 התקבל שובר לתשלום, התובעים המתינו שלושה חודשים אף שהסכם המכר כבר נחתם והמועדים הקבועים בו כבר נספרו. התובע בעדותו התחמק ממתן מענה לשאלה מדוע השובר שולם כה באיחור (עמ' 22 שורה 24 - עמ' 23 שורה 5).

התובעים גם סירבו לחתום על המסמכים הנחוצים לשם רישום הזכויות על שמם. אמנם ביום 18.10.2021 התובעים חתמו על שטר שהועבר לחתימת רמ"י, אולם משהובהר, בחודש אוקטובר 2022, כי יש צורך לחתום על מסמכים חדשים, התובעים התחמקו ולא חתמו.

73.הפסיקה קובעת שמכוח עקרון תום הלב, על צד הקשור בחוזה הכפוף לתנאי מתלה, לפעול באופן פוזיטיבי ובשקידה ראויה לקיום התנאי (ע"א 3865/19 משה אליאסיאן נ' מאיר שבו (11.09.29022)). קל וחומר שעליו להימנע מפעולה שתביא לסיכול התנאי.

74.בענייננו, התובעים מנעו את התקיימות התנאי המתלה. אין הם יכולים להיבנות ממחדלם.

ההסכם לא בוצע ופקע

75.טענה נוספת היא כי ההסכם לא בוצע, הרוכשת לא שילמה את התמורה, ויש לקבוע כי הסכם פקע. אין כל ממש בטענה זו, שתכליתה ליתן פרס למי שהפר הסכם, ללא כל נימוק ראוי.

76.הרוכשת עמדה בהתחייבויותיה החוזיות ושילמה את התשלום הראשון בצ'ק שהוחזק בידיה הנאמנות של עו"ד סורול (סעיף 50 לתצהיר עו"ד סורול ונספח י' לתצהיר). יתר התשלומים החוזיים מותנים ברישום הזכויות על שם התובעים ורישום הערת אזהרה לטובת הרוכשת. עד היום החזקה בנכס לא נמסרה לרוכשת והתובעים ממשיכים להתגורר בנכס. בנסיבות אלו, אין ממש בטרוניית התובעים לגבי כך שהרוכשת טרם שילמה את מלוא התמורה החוזית.

ומכל מקום, הסכם המכר קובע במפורש כי: "ככל ועד למועד התשלום הנקוב לא יבוצע רישום הזכויות בנכס... ידחה מועד התשלום עד להסדרת הזכויות כאמור דלעיל בתוספת של 30 ימים ואם מדובר בכספי משכנתא – 60 ימים ..." (סעיף 5.1.7 להסכם).

77.גם הטענה כי ההסכם לא בוצע ופקע אינה יכולה להתקבל, התובעים שהפרו את ההסכם, אינם יכולים להיבנות מהפרותיהם. התביעה הוגשה עוד טרם חלפה הארכה לקיום התנאי המתלה, אין מדובר בנסיבות החריגות שבהן ניתן לקבוע כי התנהלות הצדדים מלמדת כי זנחו התחייבויותיהם וזכויותיהם החוזיות (בעמ 2943/18 פלונית נ' פלוני (06.12.2018)).

78.לאור האמור, גם הטענה כי ההסכם לא קוים או כי פקע נדחית.

טענות נוספות ותוצאה

79.לא מצאתי ממש ביתר הטענות שעלו.

הטענה שאין לאכוף את ההסכם שכן לא הוגשה תביעה שכנגד לאכיפת ההסכם, ויש להחיל כלפי נתבעת 1 את דוקטרינת "השתק הגנה" אינה ברורה. אין בפני תביעת אכיפה, אלא תביעה לביטול הסכם המכר. מאותם טעמים לא ברורה הטענה כי נתבעת 1 מושתקת מלתבוע את התובעים, התובעים הם אלו שהגישו תביעה.

80.התובעים התקשרו בהסכם תקף ומחייב. מטעמים השמורים עמם התחרטו על העסקה וביקשו לבטלה. הרוכשת סירבה לביטול העסקה. הדברים הובהרו לתובעים, הן על ידי עו"ד סורול עוד טרם ההליך, הן במסגרת הליך זה. ואולם, התובעים סרבו לקבל כי הם קשורים בעסקת המכר. כפי שפורט, אין כל נימוק שבדין מכוחו התובעים רשאים להשתחרר מההסכם שבו התקשרו.

81.התביעה נדחית.

התובעים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות עדי הנתבעות כפי שנפסקו, וכן בשכר טרחת באי כוח הנתבעות. בהתחשב בכך שכל אחת מהנתבעות נאלצה ליטול ייצוג משפטי נפרד, בכך שאין חפיפה בין הטענות כלפי כל אחת מהנתבעות, וביתר הנסיבות, אני מוצאת לחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשאת בשכר טרחת עו"ד לכל אחת מהנתבעות בנפרד, בסכום של 80,000 ₪ (יחד 160,000 ₪).

מזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אב תשפ"ה, 19 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.