אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 34695-09-11 יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בעמ ואח' נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ ואח'

ת"א 34695-09-11 יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בעמ ואח' נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 10/03/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
34695-09-11
07/09/2014
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
התובעת :
יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בע"מ מ. פרייליך
עו"ד מ. פרייליך
הנתבעים :
1. תכן מבנים בע"מ
2. דוד בלנק
3. 1. כלל חברה לביטוח בע"מ

עו"ד רנה שבולת
פסק דין
 

 

 

בפניי תביעה שעניינה שיפוי התובעת, יעקב פריצקר ושות חברה לבנין בע"מ (להלן: "התובעת") מנתבעת 1, לוקי בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), בסך של 3,306,195 ₪, בגין העלויות בהן נשאה התובעת לשם תיקון ליקויי בניה, אשר לטענתה חלים על נתבעת 1. כן מבקשת התובעת מבית המשפט לחייב את תכן מבנים בע"מ, משרד מהנדסים שעיסוקו בתחום הבניה ופיקוח על בניה (להלן: "נתבעת 2") ומר דוד בלנק, בעליה של נתבעת 2 (להלן: מר בלנק או "נתבע 3"), בסך של 2,382,178 ₪, ביחד ולחוד עם נתבעת 1, בגין אחריותם לליקוי בניה הנוגעים לציפוי אבני חוץ.

 

רקע

 

1.התובעת, שעיקר עיסוקה ביזמות בתחום הנדל"ן, ומספר חברות בניה נוספות (להלן: "חברות הבניה") התקשרו בהסכמי פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") לבניית כ-298 יחידות דיור במתחם בשם "גבעת הרקפות", במגרשים המצויים בחלקה 84 בגוש 10236 ונמצאים בקרית ביאליק.

 

2.לביצוע עבודות הבניה על המגרשים התקשרו התובעת וחברות הבניה ביום 22.3.01 בהסכם בניה עם נתבעת 1, חברה קבלנית ששימשה כקבלן המבצע של הפרויקט בגבעת הרקפות (להלן: "הסכם הבניה"; נספח 1 ל-ת/2 (תצהירו של מר יצחק פריצקר, מנהל התובעת (להלן: מר פריצקר)). בסופו של דבר, נתבעת 1 בנתה עבור התובעת רק על מגרש מספר 3.11, שהזכויות בו נרכשו על ידי התובעת (להלן: "המגרש"), והתובעת שווקה את הדירות במגרש על פי חוזי מכר שנחתמו בינה לבין רוכשי יחידות הדיור (להלן: "הסכמי המכר"). ביצוע תכנון שלד הבניינים שעתידים היו להיבנות על המגרש והפיקוח העליון על ביצוע העבודות הוטל על נתבעת 2, בהתאם להסכם לביצוע תכנון שנחתם בינה לבין התובעת וחברות הבניה (להלן: "הסכם התכנון"; נספח 97 ל-ת/2).

 

3.בין התובעת וחברות הבניה לנתבעת 1 נתגלעו חילוקי דעות בקשר עם ביצוע העבודות. לפי תניית הבוררות שנכללה בהסכם הבניה הועברו מחלוקות אלו להכרעתו של המהנדס רפי גיל (להלן: "הבורר"). הבוררות החלה בשנת 2004 ונמשכה למעלה מארבע שנים (להלן: "בוררות הצדדים").

 

4.ביום 2.4.08 ניתן פסק בורר חלקי בו צוין שהוסכם על ידי הצדדים שהפסק יהיה חלקי למשך כשבועיים עד שלושה ולאחריו יהפוך הפסק לסופי, כשהכוונה היא לאפשר לצדדים להפנות למסמכים שבטעות נשמטו או שלא הועברו לרו"ח, בהתחשבנות הסופית, או לתקן טעות חישוב מסוימת (להלן: "פסק הבורר החלקי"; נספח 2 ל-ת/2, בעמ' 60). פסק בורר סופי ניתן ביום 8.10.08 (להלן: "פסק הבורר הסופי"; נספח 3 ל-ת/2) (ושניהם ביחד: "פסקי הבוררות").

 

5.היקף הסמכות שניתנה לבורר צוינה בפרק הכללי לפסקי הבוררות:

"1. ...

2. במסגרת הסכם הבוררות מינו הצדדים בהסכמה את המהנדס רפאל גיל כבורר דן יחיד והסמיכו אותו להכריע בכל חילוקי הדעות שביניהם בנוגע להסכם.

3. ...

7. החברות הגישו כתב תביעה ביום 28.7.04 בסכום של 22,846,589 ₪.

חברת לוקי הגישה כתב הגנה ביום 1.8.04 בסכום של 32,600,060 ₪.

החברות עדכנו את כתב תביעתן, לאחר החלטת הבורר מיום 11.7.05, המאשרת עדכון זה, כך שסכום התביעה של החברות עודכן לסכום של 27,467,744 ₪." (ההדגשה שלי- מ' ר').

 

6.בתקופה בה נערכה בוררות הצדדים, הגישו חלק מרוכשי הדירות ונציגויות הבתים המשותפים של הבניינים שנבנו על המגרש תביעה כנגד התובעת בגין ליקוי בניה ברכוש המשותף. בהתאם להוראות הסכמי המכר הועברה התביעה לבוררות, שנערכה גם היא בפני הבורר רפי גיל (להלן: "בוררות הדיירים").

 

7.בהחלטתי מיום 21.11.12 קבעתי שפסקי הבוררות בהליכים שנתבעת 1 לא הייתה צד להם, קרי: פסקי הבוררות בבוררות הדיירים, אינם קבילים כראיה לאמיתות תוכנם כלפי נתבעת 1 על מנת לקבוע את אחריותה לליקויים הנדונים בהם. על פי ההחלטה, נתבעת 1 לא השתתפה בהליכים ולא יכלה לחקור את הבורר בחקירה נגדית ואין זה הוגן שמסמכים אלה יוצגו להוכחת טענה כלשהי כלפיה, ועל כן הוריתי שמסמכים אלה יוצאו מתיק המוצגים ויוחזרו לתובעת (עמ' 2 להחלטה).

 

תמצית טענות הצדדים 

 

טענות התובעת 

 

8.על פי כתב התביעה שהגישה התובעת ביום 18.9.11, "עיקר התביעה הינו הוצאות כספיות כבדות משקל אשר הוצאו על ידי התובעת על פי פסקי הבוררות והחלטות הבורר במסגרת "בוררות הצדדים", כאשר חלק נכבד מההוצאות שהוצאו על ידי התובעת נגזר לטענתה מליקוי חמור שנתגלה בשיטת נתבעת 1 לציפוי חוץ של המבנים המהווה חלק ממבנה השלד, וכן ליקוי ביישומה של שיטה זו (סעיפים 5.4 ו-5.5 לכתב התביעה).

 

9.התובעת טוענת בסיכומיה, שעל נתבעת 1 לשפותה בסך של 3,306,195 ₪ בגין הוצאות ועלויות בהן נשאה בקשר לליקוי בניה שונים שהתגלו ביחידות הדיור שנבנו על המגרש (המפורטים בהרחבה בסעיף 10 לכתב התביעה). לטענתה, חובת השיפוי על סכומים אלה נגזרת מכוח הוראות הסכם הבניה, מכוח קביעותיו של הבורר בבוררות הצדדים ומכוח התחייבותה של נתבעת 1 לתיקון הליקויים שנקבעו בפסק חלקי שניתן במסגרת בוררות הדיירים.

 

10.לגבי נתבעים 2-3, התובעת טוענת שהם אחראים לאותם חיובים הנוגעים לתיקון חיפוי אבני החוץ בבניינים שנבנו על המגרש ומסתכמים בסך של 2,328,178 ₪. לטענתה, נתבעים 2-3 לא מילאו אחר חובתם כלפיה לביצוע השירותים והעבודות שקיבלו על עצמם במומחיות הראויה לבעל מקצוע בתחום עיסוקם. כן הם כשלו בחובת הפיקוח העליון, בכך שלא התריעו בפני התובעת על כך שהשיטה שננקטה לחיפוי אבני החוץ (להלן: "שיטת לוקי") אינה מבוצעת כראוי.

 

טענות נתבעת 1

 

11.נתבעת 1 העלתה טענה מקדמית, לפיה יש לסלק את התביעה על הסף בשל השתק עילה, שכן הבורר בבוררות הצדדים הכריע סופית בכל המחלוקות שביניהם הנוגעות לפרויקט במתחם גבעת הרקפות, מושא הסכם הבניה, לרבות בעילות התביעה הכלולות בכתב התביעה. פסקי הבוררות בבוררות הצדדים מקימים מחסום המשתיק את התובעת מלהעלות תביעה שנייה המבוססת על אותה עילה, וגם אם לדעת התובעת לא ביצעה נתבעת 1 את פסק הבורר, אין היא רשאית להגיש תביעה חדשה בגין אותה עילה.

 

12.באשר לבוררות הדיירים, טענה נתבעת 1, שהיא לא הייתה צד לבוררות זו, שהתקיימה בין חלק מרוכשי יחידות הדיור בגבעת הרקפות לבין התובעת, כך שפסק הבורר בבוררות הדיירים אינו מחייב אותה.

 

13.נתבעת 1 הדגישה, שעל פי הסכם הבנייה עליה לתקן ליקויים שבאחריותה הנובעים מליקויי ביצוע, ולא מליקויי תכנון. האחריות בגין ליקויי תכנון מוטלת על התובעת עצמה, שהיה עליה לספק את התוכניות ולמנות את המתכננים לפרויקט. הנתבעת 1 ביצעה את חיפוי השלד על פי תוכניות והוראות התובעת ו/או מי מטעמה, ועל כן, ככל שמדובר בליקוי תכנון, לא חלה על נתבעת 1 כל אחריות.

 

14.לטענת נתבעת 1, התביעה מסתמכת על אחריותה לתקופות האחריות והבדק על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), אלא שתקופות אלו הסתיימו לפני הגשת כתב התביעה, כבר ביום 18.9.11. מה גם, שהתובעת כלל לא הוכיחה שהיה קיים ליקוי שיש לתקנו ו/או שהתיקונים שהתובעת טוענת שביצעה היו נחוצים לתיקון ליקויים כאלה.

 

15.נתבעת 1 טענה, שבכל הנוגע לסעיף תיקון אבן וחיזוק ציפוי חוץ, אין מדובר בליקויי בניה כלל, ואילו היו ליקויים בתחום זה, הם אינם באחריותה. שתי חוות הדעת שהוגשו מטעמה בנושא חיפוי האבן מלמדות על כך ששיטת החיפוי אשר יושמה בבניינים ברחוב יקינטון 12-12ג בוצעה בהצלחה. מה גם שהשיטה אושרה על ידי יועצי הקונסטרוקציה והמפקח מטעם התובעת, ונתבעים 2-3 כללו את השיטה בתוכניות שהוכנו על ידם לבניין ופיקחו על ביצועה.

 

16.נתבעת 1 טוענת, שפעולת חיזוק לוחות האבן אל קירות המבנים, שבוצעה לפי הוראות הבורר בבוררות הדיירים במועד בלתי ידוע, הייתה פעולה נמהרת ובלתי נחוצה, שגרמה בסופו של דבר לנזק בלתי הפיך למבנים. "חוות הדעת" ת/1 של אינג' ד"ר משה תאני (להלן: "ד"ר תאני") בעניין זה, שצורפה לתצהיר מטעם התובעת, לא רק שאינה אסמכתא לטענת התובעת לגבי הצורך ההנדסי בביצוע פעולות החיזוק, אלא שהיא כלל אינה חוות דעת והיא מורכבת משלושה מסמכים שונים. אותה "חוות דעת" אינה מבוססת, היא נעשתה בידי אדם שאינו משמש כקונסטרוקטור ואינו מומחה לביצוע עבודות חיפוי אבן, אלא לחיזוק חומרים, ואין בה שום המלצה לעיגון כל לוחות האבן בפרויקט. נתבעת 1 כלל לא קיבלה על עצמה את ביצוע התיקונים "המתחייבים" לדעת התובעת ממסמכיו של ד"ר תאני, אלא סייעה בידי התובעת בבחירת סוקר, כפי שהמליץ ד"ר תאני לעשות.

 

17.נתבעת 1 הוסיפה וטענה, שיש לדחות את התביעה כולה, מאחר שהתובעת לא הוכיחה שהוציאה את הכספים הנתבעים בגין עבודות חיזוקי חיפוי חוץ, וכך גם לגבי שאר הסכומים שהתובעת טוענת ששילמה. בסיכומי התובעת אין כל פירוט של הסכומים ואין התייחסות לטענת נתבעת 1 לאי שייכותם לתביעה.

 

18.לגבי נתבעים 2-3, טוענת נתבעת 1 ששיטת החיפוי אומנם פותחה על ידי מהנדסים מטעמה, אולם מתכנן הקונסטרוקציה, נתבע 3, אישר את השיטה וצירף אותה לתוכניותיו, ובכך היה למתכנן החיפוי בפרויקט. באחריות נתבעים 2-3 היה אף לבדוק את מידת התאמת הביצוע בשטח לתוכניות והם אלו שאישרו את התכנון ואת אופן הביצוע של השיטה. אם בכלל היה כשל בחיפוי, טענה המוכחשת על ידה, הרי שהכשל היה תכנוני ולא ביישום התוכניות ובביצוען.

 

19.לחלופין, טענה נתבעת 1, שבמידה ובית המשפט יקבל את התביעה נגדה, היא זכאית לשיפוי או להשתתפות מלאה בגין נזקיה ו/או הוצאותיה בגין כל סעד כספי בו תחויב כלפי התובעת מהצדדים השלישיים- כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל), הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: הראל) ואיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), שביטחו אותה במשך התקופה שראשיתה בתחילת הקמת הפרויקט ועד יום הגשת התביעה.

 

טענות נתבעים 2-3 

 

20.לטענת נתבעים 2-3, אין להם כל אחריות לתכנון או ביצוע החיפוי. חיפוי האבן שעטף את קירות הבניינים תוכנן ובוצע על ידי נתבעת 1, ונתבעת 1 היא גם זו שפיקחה על עבודות החיפוי. טענת התובעת, כאילו נתבעים 2-3 אחראים לחיפוי, היות שהחיפוי הוא חלק מהשלד של הבניינים אותו תכננו נתבעים 2-3, נסתרה לא רק על ידי המומחה מטעמם, אלא גם על ידי המומחה מטעם התובעת והמומחה מטעם נתבעת 1.

 

21.נתבעים 2-3 טענו, שבהתקשרות בין התובעת לנתבעת 2 לפי הסכם התכנון אין כל התייחסות לחיפוי. הסכם התכנון מתייחס לשלד הבניין במובנו הקונסטרוקטיבי הרגיל, קרי, המערכת הסטרוקטורלית של המבנה הנושאת את העומסים ומחזיקה אותו מפני כוחות חיצוניים. את התכנון המקובל של השלד ביצעה נתבעת 2 על הצד הטוב ביותר, מבלי שנטענו טענות כנגד כך.

 

22.לטענת נתבעים 2-3, תחילה טענה התובעת שנתבעת 2 אחראית לחיפוי מכוח הוראות תקנה 5.03 לתקנות התכנון והבניה, אלא שאז הסתבר לה כי נוסח התקנה שעליו היא נסמכה אינו מעודכן לתקופה הרלוונטית, ולמעשה האחראי לשיטת הבניה, בהיעדר ניסיון לגבי אותה שיטה, הוא דווקא "האחראי לביצוע השלד", כלומר נתבעת 1. ואכן, בסיכומיה זנחה התובעת את תקנות התכנון והבניה ואימצה "מקור חדש"- ת"י 1547 חלק 3, אלא שגם תקן זה אינו רלוונטי למקרה.

 

23.נתבעים 2-3 מוסיפים וטוענים שטענת התובעת ונתבעת 1 כאילו שיטת לוקי הועברה לאישורה של נתבעת 2 אין לה כל בסיס והיא אכן נזנחה על ידי התובעת בסיכום הטענות מטעמה ולא בכדי. מי שאישר את ביצוע עבודות החיפוי הייתה נתבעת 1 באמצעות המהנדס בוריס טפר, האחראי על הביצוע, ונתבעת 1 היא שהייתה אחראית לטיב ולביצוע העבודה ואישור השיטה במוסד לחקר הבניה.

 

24.לטענת נתבעים 2-3, גם במסגרת הפיקוח העליון לא נדרש נתבע 3 לבדיקה של קירות החיפוי. החיפוי אינו חלק מהשלד, ונתבעים 2-3 לא תכננו את החיפוי אלא רק את שלד הבניין. ביצוע החיפוי נעשה על ידי נתבעת 1, שהיא כאמור זו שפיתחה את שיטת לוקי, והפיקוח נעשה על ידי מנהל עבודה מטעמה ושלושה מהנדסים ובבקרת איכות של האחראי לביצוע השלד מטעם נתבעת 1.

 

טענות כלל (צד ג'1)

 

25.כלל טענה שנתבעת 1 ידעה על טענות התובעת כבר בחודש 07/2004 כשהוגשה נגדה תביעה שהועברה לבורר, לפני תחילת ביטוחיה אצל כלל ביום 1.9.05. בהתקיים כל יסודות סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") שעניינו "אי גילוי יזום בכוונת מרמה", הרי שעל פי סעיף 7(ג)(1) לחוק פטורה המבטחת ודי בכך כדי לדחות את הודעת נתבעת 1 נגד כלל.

 

26.כלל הוסיפה וטענה, שאם לא די באי גילוי בכוונת מרמה, אזי גם על פי תנאי פוליסות חבות המוצר ופוליסות אחריות מקצועית, דין תביעתה של נתבעת 1 להידחות. התביעה נגד נתבעת 1 הוגשה למעשה לראשונה במסגרת בוררות הצדדים, למעלה משנה לפני תחילת תקופות הביטוח בפוליסות, ולכן על פי כללי הפוליסות מסוג "בסיס הגשת התביעה", הפוליסות אינן מכסות תביעה שהוגשה לפני תקופת הביטוח.

 

27.לגבי פוליסת חבות המוצר, טענה כלל, שהתביעה אינה עוסקת בנזק לצד שלישי שנגרם בשל מוצר, אלא נזק למוצר עצמו שאינו מבוטח, ולכן אין כיסוי לתביעה בפוליסה זו. כך גם לגבי היעדר כיסוי בפוליסת אחריות מקצועית, היות שלא מדובר בתביעה כנגד מהנדס שכיר או בגין אחריות שילוחית לגביו. כמו כן, בפוליסת אחריות מקצועית קיים חריג לפיו הוצאות תיקון ו/או החלפת העבודה הלקויה אינם ברי שיפוי. כך יוצא שנתבעת 1 אינה מכוסה באף אחת מפוליסות כלל העומדות לדיון.

 

טענות הראל (צד ג'2)

 

28.הראל טענה, שביטחה את נתבעת 1 בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות מיום 12.2.01 ועד ליום 31.7.03. התביעה נגד נתבעת 1 היא תביעת אחריות והביטוח של נתבעת 1 לא כולל אחריות כלפי צד שלישי ולכן יש לדחות את ההודעה נגדה.

 

29.עוד טענה הראל, שעל פי תנאי הפוליסה, מועד פקיעתה יהיה לפי מועד מסירת העבודות אן המועד הנקוב בפוליסה, לפי המוקדם בין השניים. היתר האכלוס לבניין ניתן ביום 7.9.03, כך שתקופת הביטוח ביחס למבנה מושא התביעה הסתיימה במועד הנקוב בפוליסה 31.7.03, ולכל המאוחר עם אכלוס המבנה החדש בחודש ספטמבר 2003, תקופה בה לא אירע כל מקרה ביטוח (נזק פיזי לעבודות). בכל מקרה, כך לטענת הראל, הנזקים הנטענים בתביעה אינם עונים על ההגדרה של מקרה ביטוח לפי הפוליסה לעבודות קבלניות.

 

30.הראל טענה, שנתבעת 1 הגישה את ההודעה לצד שלישי נגדה ביום 15.2.12, ובמועד זה התיישנה התביעה נגדה. לפי חוק חוזה הביטוח תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח. המועד האחרון להגשת התביעה היה לכל המאוחר בספטמבר 2006, הרבה לפני הגשת התביעה.

 

טענות איילון (צד ג'3)

 

31.איילון טענה שביטחה את נתבעת 1 בפוליסת אחריות מקצועית לתקופה מיום 1.7.03 ועד ליום 30.6.04. מדובר בפוליסה על בסיס מועד הגשת התביעה, ומאחר שהתביעה לא הוגשה במהלך תקופת הביטוח, אלא כ-8 שנים לאחר שהפוליסה פקעה, יש להורות על דחיית ההודעה נגדה מטעם זה בלבד.

 

32.לטענת איילון, לא הוכח שהרשלנות המיוחסת לנתבעת 1 בוצעה בתקופת הביטוח בפוליסה, נהפוך הוא. מתוך הראיות עולה בבירור כי כל המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעת 1 בוצעו על ידה, ככל שבוצעו, לפני תחילת הכיסוי הביטוחי באיילון ועל כן ממילא אין לכך כיסוי. כמו כן, המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעת 1 חורגים מגדר הכיסוי בפוליסה; נתבעת 1 לא פנתה לאיילון בתקופת הפוליסה ולא דיווחה לה על אירוע או נזק כלשהו הקשור לתביעה; ההודעה התיישנה ולחלופין הוגשה בשיהוי ניכר.

 

דיון והכרעה

 

מעשה בית דין (השתק עילה) 

 

33.כאמור, נתבעת 1 טענה שפסקי הבוררות שניתנו בבוררות הצדדים מהווים מעשה בית דין בינה לבין התובעת, שיש בו כדי למנוע מן התובעת הגשתה של תביעה זו נגד נתבעת 1, המבוססת לטענתה על אותה עילה. נתבעת 1 הוסיפה, שהסכומים אותם תובעת התובעת בתיק זה, כבר כלולים בתביעה שהוגשה על ידה נגד נתבעת 1 בפני הבורר, ובכלל זה תביעותיה בגין תיקונים עתידיים, לאחר הגשת התביעה בפני הבורר (עמ' 2-7 לסיכומי נתבעת 1). מנגד, התובעת טוענת שסכומי ההוצאות הנדרשים בתביעתה לא נכללו בפסקי הבורר בבוררות הצדדים (עמ' 21-23 לסיכומי התובעת).

 

34.בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") פסק הבורר מחייב את הצדדים לבוררות ואת חליפיהם כמעשה בית דין. פירושו של דבר הוא שאין הם יכולים לחזור ולתבוע זה את זה באותו סכסוך, לאחר שהבורר כבר הכריע זו. הפסק עצמו הוא המסיים את הסכסוך, והדבר אינו תלוי כלל באישורו על ידי בית המשפט. אין צורך באישור בית המשפט לפסק הבורר כדי לתת לו תוקף של מעשה בית דין, שכן תוקפו המחייב של הפסק נובע מהסכמת הצדדים ולא מאישורו על ידי בית המשפט. (סמדר אוטולנגי בוררות- דין ונוהל כרך ב 851-852 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן: אוטולנגי); כן ראו: ע"א 1084/99 עיני נ' קאסוטו, פ"ד נו(3) 913, 919-918)).

 

35.לכלל בעניין מעשה בית דין שני ענפים שונים- השתק פלוגתא והשתק עילה- כפי שהובהר בע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (טרם פורסם, 25.11.12):

 

"מעשה בית דין הוא כלל שיפוטי הגיוני ומעשי, המסתעף לשתי דוקטרינות עיקריות: השתק פלוגתא, המונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שהוכרעה...והשתק עילה היוצר מחסום בפני בעלי דין לשוב ולהתדיין באותו עניין שהייתה לגביו הכרעה שיפוטית... במסגרת הכלל בדבר השתק עילה, בוחן בית המשפט האם העילה, שעליה נשענת התובענה הנוכחית, כבר מוצתה בפסק דין קודם על-ידי בית משפט מוסמך. אם התשובה חיובית, קמה הצדקה למנוע תביעה נוספת...היוותרות של השתק-עילה תיבדק מבחן זהות העילה. יש לתת את הדעת לשאלה האם, על-פי מהות הדברים, מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לעניין זהה והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים...בית המשפט בוחן את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות, הנוגעות למעשה, במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות...ודוק: אין צורך שההליך הראשון יכלול את כל המרכיבים הנכללים בהליך הנוסף..." (ההדגשות שלי- מ' ר').

 

36.על פי דוקטרינת השתק עילה, משנדונה תביעה  לגופה והוכרעה על ידי בית משפט (או בורר) מוסמך, אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם מבוססת התביעה הנוספת על עילה זהה לזו של התביעה הראשונה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968)). לכלל בדבר השתק עילה שני טעמים עיקריים: מניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשל אותה עילה, ומניעת עומס יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה (ראו: רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז(5) 691, 706 (2003)).

 

37.המבחן שעל פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הוא "מבחן זהות העילות". בעניין זה כתבה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות (טרם פורסם, 5.1.11, פסקה 24) כך:

 

"מושג זהות העילות נבחן בדרך מרחיבה. וכך, עקרון מעשה בית דין יחול ככל שהתשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, וזאת אפילו אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ע"א 8/83 גורדון נ' מונאש – מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801-802 (1985) (להלן: ענין מונאש)). ואמנם, "אין לדקדק במרכיבים מישניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה" (ענין מונאש, שם). התשתית הבסיסית של העילה תילמד מכתבי הטענות של הצדדים, ומהמערכת העובדתית הכוללת ששמשה יסוד להליך ולפסק הדין. בגדר "עילת התביעה" תיכלל גם כל טענה אפשרית הקשורה קשר ענייני הדוק בעילה, אפילו לא הועלתה בפועל על ידי התובע; כלל "השתק העילה" ימנע מתובע בהליך מאוחר מלהעלות טענות או לבקש סעדים שהוא יכול היה להעלותם ולבקשם במסגרת עילת התביעה בהליך הראשון אך לא עשה כן (ענין מונאש, בעמ' 801; זלצמן, בעמ' 31)."

 

38.עינינו הרואות, שעל מנת להכריע בשאלת קיומו של השתק עילה במקרה שלפנינו יש לבחון אם העילות העומדות בבסיס כתב התביעה זהות לעילות אשר נכללו במסגרת בוררות הצדדים. מעשה בית דין יהווה מחסום לא רק לגבי תביעות שהוגשו לבורר, אלא גם לגבי תביעות שלא הוגשו, אם נמסר לבורר לפסוק בכל מרכיבי הסכסוכים בין הצדדים (אוטולנגי, עמ' 852).

 

39.במסגרת בוררות הצדדים הוסמך כאמור הבורר להכריע בכל המחלוקות הנוגעות להסכם הבנייה (ראו: הפרק הכללי לפסקי הבורר- נספחים 2 ו-3 ל-ת/2, עמ' 1). אשר לתוצאת ההליך, להלן סיכום חלקי של תוצאות הבוררות בתביעות התובעת וחברות הבניה, כפי שפורטו בפסק הבורר הסופי (נספח 3 ל-ת/2, עמ' 10):

 

נושא

עלות נתבעת בש"ח על פי כתב התביעה

הסכום שאושר בפסק הבורר

משוערך ליום 31.3.08 בש"ח

 

ליקוי בניה אבן חיצונית

 

 

1,000,000

 

 

 

0

 

 

פיצויי דיירים

 

פיצויי דיירים- תוספת

 

 

1,022,437

 

68,374

 

 

 

950,095

 

 

פיצוי דיירים עקב ליקוי בניה

 

 

3,009,762

 

 

200,876

 

פגיעה במוניטין

500,000

0

 

40.נזקי התובעת בגינם נדרש השיפוי מפורטים בסעיף 11.1 לכתב התביעה שבפני:

 

"11.1.1 תיקון אבן וחיזוק ציפויי חוץ 2,328,178 ₪

11.1.2 עלויות בגין תביעת דיירים 75,402 ₪

11.1.3 עלויות תיקון ליקויים 394,083 ₪

11.1.4הוצאות ותשלומים בבוררות הדיירים166,729 ₪

11.1.5תקורת משרד התובעת 81,200 ₪

11.1.6 פגיעה במוניטין 500,000 ₪

 

סה"כ 3,545,592 ₪ "

 

41.כפי שניתן לראות, צודקת נתבעת 1 בטענתה, שחלק לא מבוטל מהנזקים המצוינים בכתב התביעה חופפים לאלו שנמסרו להכרעת הבורר. אף אם מדובר בסעדים שונים, אין בשוני בסעדים הנתבעים כדי ליצור שוני בעילה, או כדי למנוע את החלת ההשתק, אלא אם הותר לפצל את הסעדים בהיתר מיוחד מבית המשפט (ראו: ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5)166 (2003)). למרות זאת אני סבור שאין לדחות את התביעה על הסף לפי תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), ואין להחיל על ענייננו את הכלל בדבר מעשה בית דין.

 

42.בסעיף 6.7 לכתב התביעה נטען ש"עיקרה של תביעה זו הינו דרישת התובעת לשיפויה בגין סכומים נכבדים אשר שולמו על ידה ו/או גם עתידיים להיות משולמים על ידה במסגרת הליך בוררות הדיירים". התובעת חוזרת על דברים אלו בסיכומיה בציינה ש"עניינה העיקרי של תביעה זו הינו שיפוי התובעת מחב' לוקי בגין העלויות בהן נשאה לתיקון ליקויים אשר היא חויבה בתיקונם במסגרת בוררות הדיירים, ואשר לוקי נקבעה כאחראית להם כבר במסגרת בוררות הצדדים..." (סעיף 1.9 לסיכומי התובעת).

 

43.בהמשך סיכומיה, בהתייחסה לאחריות נתבעת 1 לשיפוי התובעת מכוח פסקי הבוררות, הדגישה התובעת ש"עילת התביעה האמורה בפרק זה של הסיכומים מעוגנת בהוראות סעיף 39 לחוק הבוררות" (סעיף 2.7 לסיכומי התובעת). התובעת אינה מבקשת להכריע שוב במחלוקות אשר נידונו בפניי הבורר, אלא טוענת לשיפוי על פי עילת פסקי הבורר. אין בתביעה כזו משום סתירה להיות הפסק, כשהוא לעצמו, מעשה בית דין בין הצדדים.

 

44.בהקשר זה טענה נתבעת 1, שהתובעת לא הודיעה לבית המשפט שכתב התביעה מוגש על פי סעיף 39 לחוק הבוררות ולכן, כך לטענתה, המסקנה היא שהתובעת לא הגישה תביעתה בעילה זו כלל (סעיף 19 לסיכומים מטעם נתבעת 1). אומנם, התובעת אזכרה את סעיף 39 לחוק הבוררות רק בסיכומיה, ובכותרתו של כתב התביעה לא צוין מפורשות שמהות התביעה היא אכיפת פסק בוררות, אך צוין שמהותה "חוזית ונזיקית" ועיון בכתב התביעה עצמו לא משאיר כל ספק שהוא מתבסס על פסקי הבורר בבוררות הצדדים. כידוע, אין חובה לציין הוראות דין בכתב טענות ו"אין בעל דין מנוע מלהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו" (תקנה 74(ב) לתקסד"א).

 

45.נוסף על כך, יש לזכור שבית המשפט ישקול שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף "בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ראו למשל: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983); רע"א 359/06 עו"ד מועין נ' עו"ד פרג' (לא פורסם, 26.4.06)). בית המשפט יעדיף "שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 (2003)). כלל זה חל גם בבקשה לסלק על הסף תביעה המוגשת על יסוד עילת פסק בוררות, ואף ביתר שאת, מקום שהתביעה מבקשת להביא ליישומו ולביצועו של פסק בוררות, שיש בו כדי לחזק את מוסד הבוררות, ולממש הליכים שנעשו במסגרתו (השוו: רע"א 443/03 מעדי נ' פרידמן (לא פורסם, 5.8.03); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933 (2003)).

 

46.על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית שהעלתה נתבעת 1, בדבר מעשה בית דין.

 

תביעה על פי עילת הפסק 

 

47.על פי סעיף 39 לחוק הבוררות, שכותרתו "שמירת זכויות וחיובים", "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק הבוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל פה".

 

48.דין תביעה על פי הפסק כדין תביעה חוזית ועילתה- התחייבות הנובעת מהסכם הבוררות לקיים את מצוות הבורר:

 

"ההנחה ביסוד הסכם הבוררות היא שהצדדים יבצעו את הפסק שיינתן בעקבותיו. אי קיום הפסק יהווה, אפוא, הפרת ההסכם, מה שיזכה את הנפגע בתביעה לביצוע בעין או לפיצויים על ההפרה" (אוטולנגי, עמ' 949).

 

49.לטענת התובעת, המקרה שבפנינו הוא מקרה מובהק על פיו קיימת עילה על יסוד פסק בוררות הצדדים, שכן בפסקי הבורר במסגרת בוררות הצדדים נקבעה באופן ברור אחריות נתבעת 1 לתיקון חיפוי אבני החוץ, להבדיל מקביעת עלויות התיקון, וכן נקבע שנתבעת 1 אחראית לתיקון כל הליקויים הנוספים שנקבעו בפסק בוררות הדיירים, באשר כלשון הבורר בבוררות הצדדים, כולם ליקויי ביצוע שבאחריות נתבעת .

 

50.התובעת הדגישה, שבעוד שאחריות נתבעת 1 נקבעה בפסקי הבוררות, במועד שהם ניתנו טרם גובשו סכומי התיקון להם אחראית נתבעת 1 (סעיף 2.8 לסיכומי התובעת), כך שפסקי הבורר קבעו רק את חובת התשלום, אך לא את הסכום שיש לשלם. מקום בו מוצה העניין ונקבע סכום לתשלום, ערך הבורר את האיזון המספרי. לכן תביעה זו מתייחסת רק לנושאים בהם לא הייתה לבורר האפשרות, בהיעדר קביעת סכום, לערוך איזון ולקבוע תשלום בפסק בוררות הצדדים (סעיף 11.2 ל-ת/2).

 

51.לעומת זאת, טענה נתבעת 1, שפסקי הבוררות בבוררות הצדדים דנים גם בנושא ההוצאות שייגרמו לאחר מתן הפסק והנוגעות לרכוש המשותף, כולל חיפוי האבן, ואף נקבע סכום מקסימאלי, בתנאי שאכן יהיו קיימים כשלים בכלל וכשלי ביצוע בפרט, ובתנאי שאלה יהיו באחריות נתבעת 1. כלומר, הנסיבות העתידיות היו לנגד עיני הבורר בבוררות הצדדים ולכן יש לדחות את פריטים 11.1.1 (תיקון אבן וחיזוק ציפוי חוץ) ו-11.1.6 (מוניטין) לכתב התביעה שכבר נדונו והוכרעו (סעיפים 19-20 לסיכומי נתבעת 1).

 

52.בסיכומיה הפנתה התובעת לרע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' צים חברת השיט הישראלי (לא פורסם, 1.9.05) (להלן: עניין צים)). חברת צים סברה שהפסק שניתן בבוררות שנערכה בינה לבין חברת הפחם קבע רק עקרונות לחישוב הוצאות המבדוק, ולא קבע סכומים ספציפיים שיש לשלמם, כך שמרכיב התשלום הספציפי נותר פתוח להכרעה. לפיכך עתרה בתביעה שבית המשפט יאכוף את פסק הבוררות באופן שיקבע את עלות המבדוק ויחייב את חברת הפחם לשלם את הוצאותיה לצים.

 

53.כב' השופטת פרוקצ'יה ציינה בעניין צים, שלעיתים אי קיום פסק בוררות נובע ממצב שבו לא ניתן לקיים את הפסק כמות שהוא, בין משום שמדובר בפסק הצהרתי שאינו קובע סעד אופרטיבי, בין מקום שמתעוררת מחלוקת לגבי משמעותו עקב אי בהירותו, או מקום שאין אפשרות לאשרו מסיבות טכניות. במקרים אלה, התביעה על יסוד עילת הפסק הינה הדרך היחידה להביא לביצועו של פסק הבוררות (פסקה 8). היא הוסיפה שהתביעה שבפניה עניינה יישומו של פסק הבוררות שניתן על דרך פרשנות הוראותיו והגדרת היקף תחולתו:

 

"פרשנות זו נדרשת לאור הנסיבות החדשות שנוצרו שנים לאחר מתן פסק הבוררות, ואשר לא בהכרח היו לנגד עיני הבוררים, ואפשר אף הצדדים עצמם, כאשר הפסק ניתן. במקרה זה, לא עמד לרשות צים מסלול בירור אחר של השאלות שבמחלוקת אלא דרך התביעה על פי עילת הפסק, כדי שבית המשפט ינתח את הוראות הפסק ויכריע האם דרישת צים מצויה בגדרו אם לאו, ואם כן, יחליט כיצד יש לבצעו" (עניין צים, פסקה 10).

 

ובהמשך (בפסקה 11):

 

"התביעה על פי הפסק נועדה לאפשר ביצועו של פסק בורר, ולשם כך נדרש לפרש את הוראותיו ולהבהירן, ואף לספק להן השלמה, ככל הנדרש, כדי להפוך את הפסק לאופרטיבי. מכאן, שתביעת צים עומדת בתנאי סעיף 39 לחוק. היא אינה סותרת את היותו של פסק הבורר "מעשה בית דין", אלא מבקשת להביא לפירוש הוראותיו והיקף תחולתו. היא מבוססת על עילה מוכרת - הפסק גופו, ומטרתה – ליישמו ולבצעו. היותו של הפסק בעל אופי הצהרתי, והמחלוקת הקיימת לגבי אופן ביצועו הם המכשירים את התביעה כתביעה על פי עילת הפסק (הנשיא שמגר, פרשת מקור הנפקות, שם, בעמ' 89)."

 

54.בהינתן האמור לעיל, אעבור לבחון את פסקי הבוררות שניתנו בבוררות הצדדים ואבדוק אם התביעה שבפניי עומדת בתנאי סעיף 39 לחוק הבוררות.

 

55.פרק ב' בפסק הבורר החלקי עסק ב"תביעת החברות". בתת פרק ג' הנוגע ל"ליקוי בנייה אבן חיצונית", עבורו נתבע במקור הסכום של 1,000,000 ₪, ציין הבורר ש"בעיית החיפוי היא רק בעיה אסטטית... רק בעיית מראה" (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 222). לטענת התובעת יש להבחין בין פריט התביעה לעיל, הנוגע לצורתם החיצונית ומישוריותם של אבני החיפוי, שאכן נדחה על ידי הבורר, לבין אחריות נתבעת 1 בפריט של יציבותם ומידת הידבקותם של אבני החיפוי, כאשר לגבי פריט זה, הואיל וטרם בוצעו מלוא הבדיקות בשלב בו ניתן הפסק, וממילא טרם בוצעו התיקונים המתחייבים מבדיקות אלה, הושאר נושא סכום החיוב הכספי פתוח (סעיף 6.3 לסיכומי התובעת).

 

56.בסופו של תת הפרק העוסק בליקוי בנייה אבן חיצונית, כתב הבורר שלנושא תביעות הדיירים בקשר לחיפוי החוץ יתייחס בהמשך, במסגרת דיונו בתשלום בגין פיצויי דיירים עקב ליקויי בנייה (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 224):

 

"במסגרת בוררות זו ביקשו החברות לקבל תשלום בגין פיצויי דיירים עקב ליקויי בנייה. במסגרת התייחסותי לנושא זה, אקבע כיצד יש לנהוג גם בנושאי התביעות שהוגשו או שיוגשו כנגד החברות, ובכלל זה בנושא תביעות בגין חיפויי החוץ". 

 

57.סוגיית "פיצויי דיירים עקב ליקויי בנייה" נידונה בתת פרק ט' לפסק הבורר החלקי. הצדדים סיכמו שהתובעת וחברות הבניה יעבירו לבורר את פסקי הדין וחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ואת חוות הדעת המקורית של התובעים, והבורר ייקבע את חלוקת האחריות, אם חלוקה זו לא בוצעה על ידי בית המשפט (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 303).

 

58.בהתייחסו ל"תביעת הדייר וולד, הדייר הרשמן וועד הבית יקינטון 12-12ג" (בגינה ניתן ביום 21.8.07 פסק בורר חלקי בבוררות הדיירים), קבע הבורר שכל הליקויים שהם ליקויי ביצוע הם באחריות נתבעת 1 (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 305-306):

 

"התביעה התבררה בפני כבורר בין הדייר לחברות, בהליך בוררות אחר.

חברת לוקי לא הייתה צד להליך זה, על פי רצונה. חברת לוקי אישרה לי בזמנו לשמש כבורר וכמומחה בתיק זה... בנושא הרכוש המשותף קבעתי כי יבוצעו תיקונים. חברת לוקי החליטה שהיא תבצע תיקונים אלו בתקופת האביב... סה"כ עלויות עד כה ששילמו החברות בנושא תיק זה הוא: 186,322 ₪.  מבדיקת הנושאים שנקבעו על ידי מתברר כי כל הליקויים שנמצאו בתביעה זו הם ליקויי ביצוע, באחריות חברת לוקי. על כן חברת לוקי תשלם סך של 186,322 ₪ לחברות.

 

 

הטיפול ברכוש המשותף טרם הסתיים, במידה וחברת לוקי תבצע את התיקונים, אזי עלות זו תחול עליה. במידה והחברות יבצעו את התיקונים במקום חברת לוקי, תשלם חברת לוקי לחברות את כל עלות ביצוע התיקונים.

 

 

כל ההוצאות בגין שכר טרחת הבורר לצורך בדיקת הליקויים ו/או תיקונם יחולו על חברת לוקי.

 

כל הליקויים שלא יתוקנו ויקבע שהתובעים יהיו זכאים לקבלת תשלום עקב אי ביצועם, יחולו על חברת לוקי.

 

במידה ויקבע תשלום פיצויים, או עוגמת נפש, ככתוב בפסק הבורר שניתנה בבוררות ההיא (הכוונה לבוררות הדיירים- הוספה שלי, מ' ר') בגין ביצוע התיקונים לדיירים, תחול עלות זו על חברת לוקי, שכן הליקויים הם ליקויי ביצוע באחריות חברת לוקי." (ההדגשות שלי- מ' ר').

 

59.בפסק הבורר הסופי הועמד הסכום הכולל בגין פיצויי לדיירים עקב ליקויי בנייה על סך של 200,876 ₪ (נספח 3 ל-ת/2, עמ' 378), אך הקביעה בנוגע לליקויים ברכוש המשותף, שצוינה לעיל בפסק הבורר החלקי, נשארה בעינה.

 

60.יוצא אפוא, שהבורר בבוררות הצדדים התייחס לנושא האחריות לליקויים שנידונו במסגרת פסק הבורר החלקי בבוררות הדיירים שניתן כשנה לפני כן, וקבע שבמידה ונתבעת 1 לא תתקן את יתרת הליקויים ברכוש המשותף שהם בגדר ליקויי ביצוע, היא תשלם את עלויות התיקון, אך אלו לא נקבעו. לפיכך, התביעה לתשלום סכומים אלה היא תביעה על פי עילת הפסק.

 

61.זאת ועוד, בסופו של הפרק העוסק בפיצויים בגין ליקויי הבנייה, קבע הבורר, שנתבעת 1 תיתן בכל מקרה ערבות טיב בנייה "שנועדה בין היתר לשפות את החברות בגין ליקויים, שחברת לוקי אחראית להם, ואשר ימצאו או יקבעו או יתוקנו במועד לאחר כתיבת פסק בורר זה, במידה וחברת לוקי לא תתקן או לא תשלם עבורם" (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 307). להבטחת תיקון הליקויים ייחד הבורר פרק נפרד לנושא הבטוחות הכספיות שעל נתבעת 1 לתת לתובעת, כלומר הבורר הטיל אחריות על נתבעת 1 גם לליקויי ביצוע אשר ימצאו, יקבעו או יתוקנו לאחר מתן הפסק החלקי.

 

62.גובה ערבות טיב הבניה נקבע בפרק ד' לפסק החלקי, שעניינו "תיקון הדירות שבוצעו במסגרת בוררות זו". בפתיחת הפרק הסביר הבורר, שבשל העובדה שבסעיף 7.2 להסכם הבניה נקבע שכל עבודות התיקונים והשלמות התיקונים בשנות הבדק והאחריות יחולו על נתבעת 1, הצדדים מינו את המהנדס רונן שטרנברג לפקח על ביצוע התיקונים בדירות, כשהובהר בישיבות הבוררות שהמהנדס רק יפקח על התיקון ו"האחריות על התיקון היא של חברת לוקי, שכן היא זו שבנתה את הדירות כולל התיקונים שאותם היא נדרשה לתקן" (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 331).

 

63.לצורך הערכת סכום הערבות התייחס הבורר לעלויות ביצוע התיקונים העתידיים ברכוש המשותף:

 

"מהדו"ח הסופי של המהנדס המוסכם, רונן שטרנברג מתברר כי התיקון בדירות הסתיים למעט הפעולות שצוינו בדו"ח המהנדס שאת עלותם הוא העריך בסך של 144,000 ₪.

 

לעלויות אלו יש להוסיף את עלות התיקון ברכוש המשותף במתחם יקינטון 12-12ג'. קיימת בעיה להעריך את עלות ביצוע התיקונים במתחם זה, שכן בפסק הבורר החלקי שמתייחס לרכוש המשותף במתחם זה (הכוונה לפסק הבורר בבוררות הדיירים; הוספה שלי- מ' ר') דרשתי לבצע סקר על פני קירות החוץ, באמצעות קבלן ומהנדס מומחה לתחום, אך סקר שכזה טרם בוצע.

מטרת הסקר הייתה לבדוק את איכות עיגון האבן ולהתייחס לגימור האבן על פני קירות החוץ. חברת לוקי דחתה את ביצוע הסקר, על כן ללא סקר שכזה בשלב זה, יהיה צורך לקחת את מלוא עלות התיקונים. 

 

אני מעריך את עלות התיקון המלאה של החיפוי ואת עלות שאר מרכיבי הרכוש המשותף במתחם 12-12ג', בעלות של כ-950,000 ₪. ברור כי סקר יוכל להקטין במידה ניכרת את העלות, שכן לאחריו ניתן יהיה לדעת בדיוק מה יש לתקן. 

 

על כן העלות שאותה יש לשריין לביצוע התיקונים בשלב זה הוא בשיעור של כ-1,100,000 ₪ ללא מע"מ" (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 342. ההדגשות שלי- מ' ר').

 

64.מאחר ונתבעת 1 טרם סיימה את התשלום עבור הליקויים שלא תוקנו ואת התיקונים ברכוש המשותף, קבע הבורר שנתבעת 1 תפקיד בידי החברות ערובת טיב על פי הנוסח הנדרש בחוזה, בסך של 2,537,280, שהם בדיוק 4% מתמורה המשוערכת. "הפקדת ערבות בשיעור של 4%, מתאימה לסעיף 36.2 בחוזה שבין הצדדים, למצב שבו טרם הסתיימו התיקונים בסבב הראשון." (נספח 2 ל-ת/2, בעמ' 343).

 

65.כן נקבע, שנתבעת 1 תוכל להחליף את הערבות בשטר ביטחון החל מיום 30.3.09, ובתנאי שתסיים גם את התיקונים של הסבב השני, "דהיינו תסיים את ביצוע כל התיקונים הנדרשים הכלולים בדו"ח שטרנברג, ואת כל התיקונים בפסק הבורר של הרכוש המשותף ביקינטון 12-12ג', ואת כל התיקונים הנובעים משנות הבדק והאחריות שיידרשו על ידי הדיירים עד ליום 30.3.09... מהנדס שטרנברג יקבע לקראת סוף התקופה (30.3.09), אם אכן חברת לוקי תיקנה את כל הליקויים גם בסבב השני, לגבי תיקוני הרכוש המשותף ביקינטון 12-12ג' הדבר ייקבע על ידי כבורר בין החברות לבין וועדי הבתים, ולא יקבע על ידי המהנדס שטרנברג. רק לאחר קבלת אישורו של מהנדס שטרנברג שהתיקונים בוצעו לשביעות רצונו, וקבלת אישורי שהתיקונים של הרכוש המשותף ביקינטון 12-12ג' בוצעו כנדרש, ניתן יהיה להמיר את הערבות לשטר ביטחון" (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 344. ההדגשות שלי- מ' ר').

 

66.הבורר קבע עוד שעלות שכר טרחתו של המהנדס שטרנברג תהיה על חשבון נתבעת 1, שכן מהנדס זה נועד לבדוק את התיקונים שבוצעו בדירות שאותם היא בנתה, וציין גם ש"העלות של שכר טרחת הבורר בפיקוח על עבודות התיקונים של הרכוש המשותף ביקינטון 12-12ג' יחולו על חברת לוקי, שכן מדובר בתיקון ביצוע שבאחריות חברת לוקי" (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 344).

 

67.הבורר מצא לנכון להוסיף בסיכום הפרק שדן בתיקון הדירות את הדברים הבאים (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 345-346):

 

"על מנת למנוע ספק.

 

עקב העובדה שחברת לוקי נטשה בזמנו את ביצוע התיקונים החלטתי להפעיל את הקבלנים מטעם החברות בפיקוחו של המהנדס המוסכם רונן שטרנברג... חברת לוקי היא האחראית על התיקונים, גם אם הם בוצעו על ידי קבלנים חיצוניים, כתוצאה מנטישת האתר על ידה...

 

יש לזכור שהתיקונים המבוצעים הם ליקויים הנובעים מעבודה לקויה של לוקי שבנתה מבנים אלו... הקבלנים החיצוניים והחברות, הוזעקו לאחר שחברת לוקי נטשה ללא קבלת רשות וללא הודעה מוקדמת את האתר כמפורט בהחלטותיי הקודמות. קבלנים אלו ניסו לתקן את הליקויים שאותם גרמה חברת לוקי במהלך בניית הדירות. ברור כי קבלנים אלו והחברות לא יכולים להיות אחראיים לכלל הליקויים בדירות... 

 

כל עלויות התיקון של הליקויים בדירות וברכוש המשותף, הם באחריות לוקי כמפורט בחוזה...

 

חברת לוקי אחראית מתוקף החוזה על תיקון הליקויים הנובעים מביצוע בכל הדירות שאותם בנתה. חברת לוקי תמשיך להיות אחראית על תיקון הליקויים, על פי החוזה כמפורט בצו המכר (דירות) ובתוספת לצו זה וזאת על פי החוזה שבין הצדדים.

 

לצורך אבטחת אחריות זו נקבע ערבות הטיב ונקבע שטר הביטחון כמפורט בפרק זה" (ההדגשות שלי- מ' ר').

 

68.קביעתו של הבורר לפיה נתבעת 1 תמשיך להיות אחראית על תיקון הליקויים היא העומדת בבסיס תביעתה של התובעת, ולכן התביעה היא תביעה על פי עילת הפסק. שאלה אחרת היא אם התובעת הוכיחה תביעתה זו.

 

69.בתביעה על פי עילת הפסק, על התובעת להוכיח את העובדות הבאות: א. נערך הסכם בוררות בין הצדדים; ב. התעורר סכסוך שהסכם הבוררות חל עליו; ג. מונה בורר בהתאם להסכם; ד. ניתן פסק בורר; ה. החייב על פי הפסק לא מילא את שהוטל עליו בפסק; ו. לא ניתן לבצע את פסק הבורר שאושר בדרכים הרגילות של הוצאה לפועל (אוטולנגי, עמ' 952-953).

 

70.אעבור לבחינת השאלה אם התובעת הוכיחה שנתבעת 1, החייבת על פי הפסק בבוררות הצדדים, לא מילאה את שהוטל עליה בפסק, אך עוד לפני כן אתייחס בקצרה לטענות נתבעת 1 בקשר להסכם הבנייה.

 

אחריות נתבעת 1 מכוח הסכם הבנייה

 

71.בפסק הבורר החלקי שניתן בבוררות הצדדים ביום 2.4.08 נקבע, שנתבעת 1 אחראית "מתוקף החוזה על תיקון הליקויים הנובעים מביצוע בכל הדירות שאותם בנתה. חברת לוקי תמשיך להיות אחראית על תיקון הליקויים, על פי החוזה..." (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 346). סעיף 13.1 להסכם הבנייה קובע ש"הקבלן מקבל על עצמו אחריות מלאה ומוחלטת בכל הנוגע לביצוע העבודות ולדיוק בכל פרטיהן...", כאשר אחריות הקבלן לעבודות נקבעה בסעיף 23 להסכם הבניה.

 

72.כך קובעות, בין היתר, הוראות סעיף 23 להסכם הבניה:

 

"23.1...

 

23.2 הקבלן יהיה אחראי לטיב ביצוע העבודות, לחומרים ולאיכותם, והוא מתחייב לתקן כל פגם או ליקוי שיתגלו ביחידות הדיור ובפרויקט.

 

23.3 מוסכם בזאת בין הצדדים, כי הקבלן יהיה אחראי, מכוח אחריותו לביצוע העבודות, בכל הנוגע לטיב החומרים ולרמת ואופן ביצוע עבודות בנייתם של יחידות הדיור והפרויקט. כמו כן הקבלן יהיה אחראי לביצוע תיקונים במשך תקופות הבדק (להלן- "תקופות הבדק", על פי המפורט בחוזי המכר (נספח ג'). הקבלן מאשר כי ידוע לו שהאחריות בתקופות הבדק וכן האחריות הקבועה בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, ו/או כל שינוי ו/או תיקון לחוק זה תחולנה עליו ותחייב אותו כלפי רוכשי יחידות הדיור בפרויקט.

 

23.4 הקבלן מתחייב לשפות ו/או לפצות את המזמין בגין כל סכום כסף שיחויב המזמין לשלם לרוכשי יחידות הדיור בפרויקט ו/או לכל צד ג' בגין פגמים ו/או ליקויים בחומרים או בביצוע העבודות, ובלבד שנמסרה לקבלן הודעה על כל תביעה ו/או דרישה לתשלומם של סכומי כסף כאמור שהוגשה למזמין ע"י רוכשי הדירות בסמוך לאחר קבלתה אצל המזמין וניתנה לו הזדמנות להתגונן.

 

23.5 בנוסף לאחריות הקבלן לטיב ביצוע העבודות והתחייבותו לשפות את המזמין כאמור בסעיף 23 זה, מתחייב הקבלן להיות אחראי להתחייבויות שיש למזמין כלפי רוכשי יחידות הדיור, ככל שהתחייבויות אלה נוגעות לעבודות, טיבן, איכותן, אופן ביצוען, מועד השלמתן...

הקבלן יהיה אחראי לטיב ולאיכות הבנייה ביחידות הדיור והוא מתחייב לתקן את כל הפגמים וכל הליקויים ביחידות הדיור ו/או ישפה את המזמין מיד עם דרישתו הראשונה של המזמין, על כל סכום שיידרש המזמין לשלם ו/או יחויב לשלם לרוכשי יחידות הדיור בגין פגמים וליקויים ביחידות הדיור כאמור, ובמידה שאינם נובעים מהפרת התחייבות של המזמין עפ"י חוזה זה ובלבד שנמסרה לקבלן הודעה על הדרישה וניתנה לו הזדמנות להתגונן בפניה..."

 

73.אני דוחה את טענת נתבעת 1, לפיה חובת התיקון על פי סעיף 23.3 להסכם הבניה אינה חלה במקרה דנן, מאחר שלכאורה לא נעשתה כל דרישה לתיקון הליקויים ישירות כלפי נתבעת 1 על ידי רוכשי הדירות (סעיף 34 לסיכומי נתבעת 1). כן אני דוחה את טענתה, שחובת השיפוי ו/או הפיצוי על פי סעיף 23.4 להסכם הבנייה אינה חלה, שכן כנטען, הסעיף חל אך ורק במקרים בהם חויבה התובעת לשלם סכומים, להבדיל מביצוע תיקונים (סעיף 38 לסיכומי נתבעת 1). בהעלאת שתי טענות אלו מתעלמת נתבעת 1 מקביעותיו של הבורר בפסק הבוררות החלקי שניתנו בבוררות הצדדים.

 

74.הבורר הביא בפסק החלקי מהחלטת ביניים שנתן בנושא תיקון הדירות עוד ביום 24.10.06:

 

"על מנת למנוע את תביעות הדיירים, ועל מנת לשים סוף פסוק לעניין הליקויים בדירות וברכוש המשותף שטרם טופלו, הנני קובע כי המנגנון שנקבע בהחלטתי ביום 7.5.06 יופעל כדלקמן:

1. החברות יבצעו את כל התיקונים בדירות וברכוש המשותף (בכל הדירות ובכל הרכוש המשותף למעט הדירות שתוקנו כנדרש על ידי חברת לוקי, ולמעט הדירות והרכוש המשותף הנמצאים בהליך בוררות אחר ו/או בהליך תביעה בבתי המשפט)..."

 

75.החלטה זו של הבורר הייתה כאמור החלטת ביניים שניתנה בטרם הסתיימה בוררות הצדדים. בפסק החלקי בבוררות הצדדים קבע הבורר שבמידה והתובעת וחברות הבניה יבצעו את התיקונים ברכוש המשותף במקום נתבעת 1, זו האחרונה תשלם להן את כל עלות ביצוע התיקונים (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 306).

 

76.באשר לטענת נתבעת 1 כאילו ביום הגשת התביעה חלפו תקופות הבדק האחריות על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), גם טענה זו דינה להידחות. נתבעת 1 מדגישה שמועד סיום בניית הבניינים ברחוב יקינטון 12-12ג היה בשנת 2003 (בחודשים 09/03 ו-11/03), ואילו התביעה הוגשה יותר משמונה שנים לאחר מכן, בשנת 2011 (סעיף 37 לסיכומיה).

 

77.הסכם הבניה קובע בסעיף 23.3 כי תקופת האחריות היא כקבוע בחוק. סעיף 4 לחוק המכר קובע:

 

" אי התאמה

(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:

(1)הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;

תיבת טקסט 6(2)תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;

תיבת טקסט 5(3)תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה או קונה המשנה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;

תיבת טקסט 4(4)בתוך תקופה של 20 שנים שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה בידי המוכר (להלן – תקופת הבדק לאי-התאמה יסודית), התגלתה אי-התאמה יסודית, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה היסודית נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;

תיבת טקסט 3(5)התגלתה אי-התאמה יסודית, אף לאחר תקופת הבדק לאי-התאמה יסודית, והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;

תיבת טקסט 2(6)המוכר לא מסר לקונה הוראות תחזוקה ושימוש.

(ב)אי-קיום חיוב כאמור בסעיף קטן (א) יראו כאי-התאמה כמשמעותה בחוק המכר, תשכ"ח-1968.

(ג)לענין סעיף זה –

"אי-התאמה יסודית" - אי-התאמה בחלקי הבנין הנושאים ומעבירים עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והנוגעת להבטחת יציבותו ולבטיחותו;

"תקופת בדק" - תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה;

"תקופת אחריות" - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק."

 

78.על פי סעיף 8 לתוספת לחוק המכר, במועד הרלוונטי לחתימת הסכם הבניה, תקופת הבדק לגבי "קילופים ניכרים בחיפויים חיצוניים" הייתה שבע שנים, כאשר לפי סעיף 9 "כל אי-התאמה אחרת שאינה אי-התאמה יסודית – שנה אחת". גם אם נניח שבענייננו חלה תקופת האחריות הקצרה יותר, של ארבע שנים (לפי תקופת בדק של שנה), הרי שעוד בתקופה זו הועלו טענות בדבר ליקויים לכאורה בחיפויי האבן.

 

79.כזכור, הבורר בבוררות הצדדים התייחס לנושא של חיפויי החוץ ולעלות של תיקון החיפוי, במסגרת הפרק שדן בתיקון הדירות, תוך אזכור הפסק החלקי שניתן בבוררות הדיירים ב-2007 ומתייחס לטענות הדיירים משנים קודמות, קרי בפרק הזמן של תקופת האחריות:

 

"קיימת בעיה להעריך את עלות ביצוע התיקונים במתחם זה, שכן בפסק הבורר החלקי שמתייחס לרכוש המשותף במתחם זה דרשתי לבצע סקר על פני קירות החוץ... מטרת הסקר הייתה לבדוק את איכות עיגון האבן, ולהתייחס לגימור האבן על פני קירות החוץ. חברת לוקי דחתה את ביצוע הסקר, על כן ללא סקר שכזה, בשלב זה, יהיה צורך לקחת את מלוא עלות התיקונים..." (נספח 2 ל-ת/2, 342. ההדגשות שלי- מ' ר').

 

80.כלומר, ההודעה על קיום הליקויים ניתנה עוד לפני שהבורר נתן פסק חלקי בבוררות הדיירים. בעניין זה יש להבחין בין תקופת ההתיישנות הנקבעת מכוח חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") לבין תקופות הבדק והאחריות התוחמות את אחריות המוכר מכוח סעיף 4 לחוק המכר. כעקרון, "תקופת הבדק איננה תוחמת את פרק הזמן שבו על הקונה להגיש תובענה נגד המוכר ואפילו לא את פרק הזמן שבו על הקונה להודיע למוכר על גילוי אי ההתאמה. הנושא הראשון מוסדר בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ובנושא השני עוסק סעיף 4א' לחוק" (ראו: איל זמיר חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 תשס"ב-2002, בעמ' 385-387). עמדתי על כך בעבר בת.א (חי') 24281/01 קורן נ' פרנקל (לא פורסם, 1.2.06):

 

"תקופת האחריות אין משמעה תקופת ההתיישנות. תקופת האחריות מתייחסת לגרימתם של ליקויים ולא לתביעה בגינם. אכן, ניתן לתבוע רק בגין נזקים שנגרמו בתקופת האחריות אך הסעיף אינו מייתר את האמור בחוק ההתיישנות. דהיינו, מותר לתבוע בתקופה הנקובה בחוק ההתיישנות רק בגין נזקים שנגרמו בתקופת האחריות. עקרונית, ניתן לתבוע גם תוך תשע וחצי שנים – שלוש שנות האחריות ועוד 6.5 שנות מרוץ ההתיישנות. זו, לדעתי הפרשנות הנכונה של היחס בין אחריות להתיישנות..."

 

עוד על ההבחנה בין תקופת ההתיישנות הרגילה לבין תקופות הבדק והאחריות ונטל ההודעה, ראו: רע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח (1979) בע"מ (לא פורסם, 2.4.08).

 

81.כוונת המחוקק בחוק המכר אינה כי בחלוף תקופת האחריות תתיישן תביעה בקשר לליקויים בנכס. לדייר (או למזמין במקרה שלנו, קרי התובעת) הזכות להגיש תביעתו בהתאם למועדים הקבועים בחוק ההתיישנות. כלומר, המועדים לאחריות מקצועית אינם קובעים מועד להגשת כתב תביעה, כי אם מגבילים את אחריות הקבלן לנזקים שנגרמו בתקופות אלו, וכאמור הנזקים הנטענים בחיפוי החוץ הועלו בתקופת האחריות.

 

תיקון אבן וחיזוק ציפוי חוץ

 

82.התובעת טענה שבהתאם לפסק החלקי בבוררות הצדדים, ומכוח התחייבויות עצמאיות שניתנו על ידי נתבעת 1 לאחר מכן, מחויבת נתבעת 1 לתקן את הליקויים באבני החיפוי, שעלות ביצועם בסך של מעל ל-2 מיליון ₪.

 

83.מנגד, נתבעת 1 טענה שהבורר בבוררות הצדדים התייחס רק לליקויים ברכוש המשותף שאותם כבר בדק לפני כן והכריע לגביהם בבוררות הדיירים עד לאותו יום. נתבעת 1 הדגישה שלגביהם בלבד נקבע שהיא חייבת לבצע תיקונים, ולא נקבעה כל אחריות לגבי הכרעות עתידיות של הבורר בבוררות הדיירים. נושא חיפוי האבן נדון על ידי הבורר בבוררות הדיירים רק לאחר קיץ 2009 (סעיף 23 לסיכומי נתבעת 1).

 

84.בפסק הבורר מיום 2.4.08 התייחס הבורר לפסק החלקי שנתן עוד קודם לכן במסגרת בוררות הדיירים, שאינו חלק מהראיות בתיק זה, בציינו ש"מבדיקת הנושאים שנקבעו על ידי מתברר כי כל הליקויים שנמצאו בתביעה זו הם ליקויי ביצוע, באחריות חברת לוקי", ושהטיפול ברכוש המשותף טרם הסתיים. (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 305. ההדגשה שלי- מ' ר'). מדובר בליקויים שהיו ידועים וקיימים נכון לאותו מועד.

 

85.עוד לפני שניתן הפסק החלקי בבוררות הצדדים הסכימה נתבעת 1 לבצע תיקונים ברכוש המשותף. וכפי שכתב לבורר עו"ד עמיר מבור, בא כוחה דאז של נתבעת 1 (להלן: עו"ד מבור) במכתבו מיום 3.12.07 (נספח 7א ל-ת/2):

 

"הנדון: תיקונים במתחם 11 עפ"י פסק בורר

  1. לאחר בדיקת פסק הבורר (הכוונה לפסק החלקי בבוררות הדיירים משנת 2007. הוספה שלי- מ' ר'), הננו נכונים לבצע את כל התיקונים הקשורים עם נושא הביצוע.

  2. תוך כדי מהלך התיקונים נוכל לבדוק באופן מפורט יותר את הליקויים שאינם קשורים בביצוע, אלא באחריות אחרים. עלות ליקויים אלה תצטרך להיות על החברות.

  3. כמו כן נפעל לביצוע הבדיקות המפורטות...." (ההדגשות שלי- מ' ר').

     

    86.ניתן לראות, שעו"ד מבור סייג במכתב זה את אחריות נתבעת 1, בהדגישו שנתבעת 1 תתקן אך ורק תיקונים שנדרשים בגין ליקויי ביצוע. כאשר מר ישראל נבו, מנהל נתבעת 1 (להלן: מר נבו) נשאל בחקירתו הנגדית אם נכון שנתבעת 1 התחייבה לבצע את כל ליקויי הביצוע שנקבעו בפסק בוררות הדיירים, הוא השיב ש"עד לאותו שלב-כן. ליקויי הביצוע שהיו ידועים כליקויים, באותו שלב של פסק הבורר הזה בשנת 2007" (עמ' 197 לפרוטוקול, שורות 26-29).

     

    87.מר פריצקר, מנהל התובעת (להלן: מר פריצקר), אישר בחקירתו הנגדית, שבחודש דצמבר 2007, אז נשלח מכתבו של עו"ד מבור, עוד לא נידון ולא ניתן פסק בורר בבוררות הדיירים בקשר לחיפוי האבן (עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 16-20). בהמשך הוסיף ש"אכן ניתן פסק בורר ראשון באוקטובר 2007 למעט הרכוש המשותף" (עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 23-24). כלומר, באותה נקודת זמן לא היה ברור אם קיימים ליקויים בציפוי האבן ומהם בכלל אותם ליקויים.

     

    88.כאשר נשאל מר פריצקר, על סמך מה הוא תובע מנתבעת 1 לשלם לתובעת עבור תיקוני האבן, הפנה (עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 14-20) למכתבו של עו"ד מבור מיום 3.6.08, שם צוין שסוכם שעבודות הפיתוח יסתיימו תוך 3 חודשים ושנתבעת 1 תגיש רשימה של 4 סוקרים, כך ש"מרגע אישור הסוקר- תבוצע העבודה בתוך 3 חודשים בכפוף לחוו"ד הסוקר" (נספח 10 ל-ת/2). למכתב זה קדם מכתב מיום 19.5.08 ששלחה לתובעת גב' אופירה טנדלר שני, מנהלת מח' שירות לקוחות אצל נתבעת 1 (נספח 8 ל-ת/2):

     

    "הנדון: רכוש משותף מתחם 3.11

    במענה לבקשת עדכון מפורט הנני להשיב כדלקמן:

    1. צוות החברה החל לבצע תיקונים ברכוש המשותף במתחם 3.11 בתאריך 29.2.08.

    2. התיקונים מבוצעים ע"י צוות החברה בהתאם להנחיות המופיעות בפסק הבורר (בבוררות הדיירים. הוספה שלי- מ' ר').

    3. ...

    4. לעניין הקבלן אשר יבצע את הסקר, אבקש לקבל מכבוד הבורר שמות של 4 קבלנים מומלצים..." (ההדגשות שלי- מ' ר').

     

    89.מכתב זה נענה על ידי הבורר ביום 29.5.08. הבורר ציין ש"ברצוני להזכיר לחברות שגם אם נקבע על ידם שחברת לוקי תבצע עבורם את התיקונים, בסופו של יום בבוררות זו החברות הם אלו שצריכות לבצע כלפי הדיירים את התיקונים... בבוררות המתנהלת בין הדיירים לבין החברות חברת לוקי אינה מהווה צד לבוררות זו (זאת על פי בקשתה). גם אם קיים מנגנון בבוררות הכללית שבין חברת לוקי לבין החברות הגורם לשיפוי של החברות בגין ליקויי הביצוע אזי בתחילה החברות הם אלו העומדות מול הדיירים בבוררות זו" (נספח 9 ל-ת/2. ההדגשה שלי- מ' ר').

     

    90.יוצא איפוא, שנתבעת 1 מחויבת לבצע תיקוני ליקויים שהם בגדר ליקויי ביצוע, ובכלל זה גם ליקויים עתידיים, אולם לשם קבלת שיפוי מנתבעת 1, על התובעת להוכיח שהיה כשל בביצוע חיפוי האבן שהצריך תיקון וחיזוק ציפויי חוץ. כזכור, בהקשר זה טענה נתבעת 1, שככל שייקבע שהיה כשל כלשהו בחיפוי האבן, היה זה כשל בתכנון חיפוי האבן ולא בביצוע, כך שהאחריות לתיקון היא על נתבעים 2-3 (סעיפים 88-95 לסיכומי נתבעת 1).

     

    91.אין מחלוקת בין הצדדים ששיטת לוקי, שיטת בנייה מתועשת של חיפוי אבן, שיושמה בבניינים ברחוב יקינטון 12-12ג, פותחה על ידי נתבעת 1 (מפרט השיטה מצוי בחוברת פרטי הבניין, אשר נערכה על ידי מהנדסי נתבעת 1 ביוני 1998- נספח 10 למוצגי נתבעת 1). התובעת אינה טוענת כי קיימת חובה מקצועית על נתבעים 2-3 לתכנן את חיפוי האבן, אלא שקיימת חובה חוזית. יש לבחון אם נתבעים 2-3 אחראים לתכנון חיפוי האבן מכוח הסכם התכנון ואם הם אכן תכננו זאת בפועל.

     

    92.על פי המבוא להסכם התכנון שנחתם בין התובעת וחברות הבניה לבין נתבעת 2, המתכננת (נספח כ"ב לכתב התביעה), זו האחרונה הסכימה לקבל על עצמה "את עבודות תכנון השלד, הרישוי והפיקוח אשר שלביה ומשימותיה הינן כאמור בנספח א' להסכם זה". סעיף 1.ד לנספח א' להסכם התכנון קבע מה כוללים שירותי התכנון:

     

    "ייעוץ, תכנון מלא, הכנת מפרטים, הכנת מפרט למכרז מבצעים, תפקוד במסגרת העברת נתונים ממוחשבת והכל בתחום הייעוץ.

    תכנון שלד המבנה של 295 יח"ד. תכנון שלד של כ-3,000 מ"ר חניה מקורה במפלס אחד אשר בחלקו תת קרקעי.

    וכן תבצע את השירותים הבאים:

    1. חישובים סטטיסטיים והצהרת מהנדס

    2. תוכנית יסודות וממ"ד

    3. תוכניות למכרז

    4. תוכניות לביצוע

    5. פיקוח עליון" (ההדגשה שלי- מ' ר').

       

      93.על פי לשון הסכם התכנון, אין כל התייחסות מפורשת לנושא חיפוי האבן במעטפת המבנה, ונשאלת השאלה אם החיפוי הוא חלק משלד המבנה, כפי שטוענים התובעת ונתבעת 1. יש לציין שבסיכומיהם הם מפנים לתקנות השונות בעניין זה, אלא שכפי שקבעתי, כתב התביעה לא מייחס לנתבעים 2-3 אחריות מקצועית, אלא רק חוזית, ולכן אין מקום להתייחס לתקנות הקובעות את האחריות המקצועית.

       

      94.מר בלנק, המהנדס המתכנן, הצהיר שתכנון השלד כולל את אותו חלק של המבנה האחראי על יציבות המבנה והתמודדותו עם כל סוגי המאמצים. השלד מורכב מעמודים וקורות שמהווים ביחד את המערכת הסטרוקטוראלית הנושאת את העומסים של המבנה ומחזיקים אותו מפני כוחות חיצוניים. הוא הוסיף, שהתכנון המבנה אינו חלק מהשלד והוא לא תוכנן על ידו, ולחיפוי אין כל זכר בתוכניות, במפרטים או בכל מסמך אחר שערך. החיפוי תוכנן על ידי נתבעת 1, כשההסכמה על השימוש בשיטת לוקי סוכמה בין התובעת לבין נתבעת 1 בהסכם ביניהן, מבלי שלנתבעים 2-3 תהיה כל נגיעה לחיפוי (נ/7, סעיפים 7-8).

       

      95.מר יוסף גולדקלג (להלן: מר גולדקלג), שחוות דעתו מיום 8.11.12 (נ/5) הוגשה מטעם נתבעים 2-3, נשאל בחקירתו הנגדית אם הוא מאשר שבחוות דעתו ציין שאבני חיפוי החוץ מהווים חלק בלתי נפרד של השלד (נ/5, עמ' 4 למטה). מר גולדקלג הבהיר שמדובר בציטוט שהביא מטענות התובעת בכתב התביעה ושלדעתו "החיפוי אבן הוא לא מהווה חלק משלד הבניין". כאשר נשאל אם לא ייתכן מקרה בו החיפוי כן מהווה חלק מהשלד השיב "הוא לא מהווה חלק מהשלד. הוא מהווה אפיון גמר של מעטפת המבנה. אבל הוא לא מהווה חלק משלד המבנה" (עמ' 219 לפרוטוקול, שורות 20-25).

       

      96.גם המומחה מטעם נתבעת 1, מר גבריאל טרכטנגברג (להלן: מר טרכטנברג) נשאל אם במסגרת עבודת המהנדס מתכנן שלד הבניין, הוא צריך לתכנן על פי התקן מה כלול בתוכנית של שלד הבניין, ובמסגרת התכנון יש צורך גם בפרטי חיבור של אלמנטים נוספים, לרבות חיפויי אבן. על כך השיב מר טרכטנברג: "כמתכנן באופן אישי רואה לציין שאם לא מצוין החלק בהסכם שלי עם מזמין העבודה, תכנון החיפוי לא נכלל בתכולת העבודה שלי... אני לא חושב שחיפוי האבן הוא חלק משלד הבניין" (עמ' 161 לפרוטוקול,, שורות 20-23).

       

      97.דברים דומים עולים מחקירתו הנגדית של ד"ר תאני מטעם התובעת, בציינו ש"בד"כ התכנון של השלד כלשעצמו עוסק בהתנהגות של בטון מזוין... התכנון של החיפוי נעשה בעזרת כלים שונים לחלוטין ולכן השאלהאם מלכתחילה הקונסטרקטור נטל על עצמו וזה תלוי בהתקשרות בין הצדדים לטפל באופן ספציפי ומובהק בחיפוי כי זו דיסציפלינה שונה" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-4).

       

      98.ביצוע חיפוי שלד הבניין נעשה על ידי נתבעת 1, ומי שאישר את ביצוע עבודות החיפוי הייתה נתבעת 1 באמצעות מהנדסה, מר בוריס טפר, האחראי על ביצוע שלד המבנה, אשר חתם על טופס הבקשה לקבלת אישור לחיבור חשמל ואכלוס המבנה (נספח ג' ל-נ/5). בתכנון שלד המבנה לא נכלל גם תכנון החיפוי. לכן, האחריות לליקויים בחיפויי החוץ, ככל שיוכחו, היא על נתבעת 1. דין התביחעה כנגד נתבעים 2-3 בגין כשלים בחיפוי החוץ להידחות.

       

      שיטת לוקי- האם הוכחו ליקויים בחיפויי החוץ?

       

      99.לטענת התובעת, בשיטת לוקי ישנו כשל מובנה וכן קיים כשל ביישום השיטה. מנגד, נתבעת 1 טוענת שבכל הנוגע לחיפויי החוץ התובעת כלל לא הוכיחה שמדובר בליקויי בנייה. עוד בשנת 2010 טען מר נבו שלא קיימים ליקויים בנושא חיפוי האבן (ראו למשל מכתביו מתאריכים 19.9.10 ו-15.11.10; נספחים 5ה'-5ו' ל-נ/4), כך שכל ההוצאות והתיקונים שבוצעו על ידי התובעת בקשר לכך לא חלים על נתבעת 1 (סעיף 39 לסיכומי נתבעת 1).

       

      100.לביסוס טענתה בדבר הכשל בחיפוי, מסתמכת התובעת על חוות דעתו של ד"ר תאני (ת/1). נתבעת 1 הגישה מטעמה את חוות הדעת של ד"ר אורי קורין (להלן: ד"ר קורין) מיום 17.12.12 (נ/1) וחוות הדעת של מר טרכטנברג מיום 13.12.12 (נ/3).

       

      101.לטענת נתבעת 1, חוות דעתו של ד"ר תאני אינה מבוססת, ונעשתה בידי אדם שאינו משמש כקונסטרקטור ואינו מומחה לביצוע עבודות חיפוי אבן, אלא לחוזק חומרים. כשנשאל ד"ר תאני בחקירתו הנגדית אם הוא קונסטרקטור הוא השיב שבהכשרתו הוא קונסטרקטור (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17-18), ובהמשך ציין "לא עסקתי בתכנון בניינים אבל עסקתי באנליזה וניתוח תופעות כשל באלמנטים של בניינים ובבניינים" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 3-4). הוא הוסיף, שתכנן הרבה חיפויים, מה שמאפשר לו להבין היטב את היסודות לשיטות החיפוי, ובכלל זה גם בתפיסת שיטת לוקי וההבדל בינה לבין שיטת ברנוביץ' (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 18-20).

       

      102.על פי שיטת לוקי, מכינים בתבנית חיצונית שמשמשת ליציקת הקירות את לוחות האבן. התבנית מורמת למקומה הדרוש ליציקת הקיר במבנה, ולאחר מכן יוצקים לתבנית את הבטון המהווה את גוף הקיר (נ/1, סעיף 7). לצורך קיבוע לוחות האבן בקיר הבטון השתמשה נתבעת 1 במערכת עיגון המורכבת מארבעה אמצעי חיזוק (סעיף 8 ל-נ/1; סעיף 4.2.4 ל-נ/3):

      • מילוי החריצים בדייס בטון- לכל אבן שני חריצים אלכסוניים, לכל רוחב האבן, בגב האבן. בזמן יציקת הבטון של הקיר, דייס הבטון חודר לחריצים בלוחות האבן ומעגן את לוחות האבן בקיר;

      • סיכות פלדה- נעיצת סיכות פלדה בחריצים מתאימים בלוחות האבן. הסיכות נקבעות בבטון הנוצק והבטון החודר לחריצים מעגן את סיכות הפלדה ללוחות האבן;

      • "כפתורים מאבן"- הדבקה של כפתורי אבן (שברי אבן מאותו סוג של אבן החיפוי) בעלי גימור צדי לא רגולרי אל גב לוחות האבן. שברי האבנים מודבקים אל לוחות האבן בדבק פולימרי, שחוזקו חזק מחוזק האבן. הבטון הנוצק בתבנית מקיף את כפתורי האבן ומקבע אותם בתוכו.

      • עיגון בהידבקות- לבטון היצוק בגב האבן, כמו לכל חומר צמנטי, תכונות הדבקות לאבן.

         

        103.בחוות דעתו קבע מר טרכטנברג "שהמערכת שבוצעה על ידי חברת לוקי היא בעלת מספר מנגנוני עיגון שמתפקדים בו זמנית ומגבים אחד את השני" (נ/3, עמ' 9). ד"ר תאני פירט גם הוא בחקירתו את כל ארבעת החיזוקים שתוארו לעיל (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 5-24), ואישר שהארבעה מהווים גיבוי אחד של השני (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמ' 14, שורה 2):

         

        "ש. עכשיו, הארבעה האלה נועדו לשמש האחד את השני בתור גיבוי. זאת אומרת אני מציגה את השאלה, אם אחד לא מתקיים, ושלושה אחרים מתקיימים, עדיין זה נחשב לבוא נאמר תוצאה סבירה.

        ת. זאת אמת.

        ש. ואם שניים מתוך הארבעה מתקיימים בלבד, ובבדיקות מצלול, תיכף נגיע לזה, אין שום צליל הקשה, הרי גם שניים מספיקים?

        ת. בהחלט יכול להיות. תלוי איזה שניים.

        ש. כן. כל מקרה לגופו נכון?

        ת. כן" (ההדגשות שלי- מ' ר').

         

        כלומר, ד"ר תאני לא שלל מצב, בו שניים מארבעת החיזוקים באבן ייכשלו ועדיין הדבר לא יהיה כשל בחיזוק אותה אבן.

         

        104.בפתח חוות דעתו מיום 12.9.12 (ת/1), ציין ד"ר תאני שהתבקש על ידי ב"כ התובעת להציג את חוות הדעת המקצועיות שניתנו על ידו במסגרת בוררות שבין התובעת לבין דיירי הבתים ברחוב יקינטון 12-12ג'. חוות הדעת ת/1 מורכבת ממסמך מיום 22.6.09 שכותרתו "חיפוי אבן בבנייני לוקי- רח' יקינטון 12-14 בקרית ביאליק- דו"ח בדיקה ראשונית" (להלן: "דו"ח הבדיקה הראשונית"), וממסמך מיום 2.7.09 שכותרתו "מפרט זמני לאיתור וחיזוק לוחות הדורשים חיזוק מיידי" (להלן: "המפרט הזמני").

         

        דו"ח הבדיקה הראשונית

         

        105.בפרק הכללי לדו"ח הבדיקה הראשונית מיום 22.6.09 כתב ד"ר תאני ש"לאחר נפילות של לוחות אבן ממעטפת החיפוי בבניינים שבנדון", ובעקבות החלטה שנתן הבורר בעניין זה, הוא נתבקש על ידי גב' טנדלר-שני מחברת לוקי לתת את חוות דעתו "בעניין מצב החיפויים ב-4 בניינים שבכתובת האמורה". לצורך כך ערך בדיקות ראשוניות של מעטפת החיפוי במקום ביום 19.2.09, כאשר הוא בדק את האלמנטים הבאים: חיפוי של משטחי קיר; פסי הפרדה בין קומות; חיפוי של קורות חיזוק וקורות מרפסת וחיפוי של עמודים נפרדים (סעיף 1.1 לדו"ח הבדיקה הראשונית).

         

        106.לטענת נתבעת 1, ד"ר תאני ביסס את חוות דעתו ו/או דו"ח הבדיקה הראשונית על ממצא שאין עליו כל ראיות, שכן לא הוכח שבאותה נקודת זמן היו נפילות של לוחות אבן. ד"ר קורין ציין בחוות דעתו שכפי שנמסר לו על ידי מר נבו, וכפי שהסיק מעיון בכל המסמכים שנמסרו לו לצורך הכנת חוות דעתו, מאז הקמת המבנים בשנת 2002 לא התרחש אף אירוע של נשירה של איזשהו לוח אבן מקירות המבנים מושא התביעה. הוא העיר, שהינתקות כלשהי של אבן, אם בכלל הייתה, אינה מהווה תופעת נשירה אלא מקרה נקודתי (נ/1, סעיף 11). נוסף על כך, כך לדעת ד"ר קורין, גם חוות הדעת של ד"ר תאני לא מצביעה על שום מקום במבנה בו התרחשה נשירה של לוח אבן מקירות הבניינים (נ/1, סעיף 12).

         

        107.ואכן, כאשר התבקש ד"ר תאני בחקירתו הנגדית להציג ממצא כלשהו על נפילה של לוח אבן בפרויקט זה הוא השיב "לא ממש. נאמר לי ולכן באופן תמים כתבתי "לאחר נפילות". לא הציגו לי לוחות אבן שנפלו". כן העיד שגם לא ראה מקום בו לוח אבן חסר (עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 3-10).

         

        108.גם בבקשת התובעת בבוררות הדיירים להעברת הבורר מתפקידו שהוגשה ביום 20.5.10 ציינה התובעת בעצמה ש"מאז אכלוסם של הדירות בבניינים נשוא הבוררות ועד מועד הגשת בקשה זו לא ידוע למבקשת על כשל בציפוי החוץ של המבנים ועל נפילת אבן כלשהיא" (נספח 7 למוצגי נתבעת 1; סעיף 2.4 לבקשה. ההדגשה שלי- מ' ר'). מר פריצקר אישר בעדותו, שכל האמור בבקשה זו שהוגשה בשם התובעת הוא אמת (עמ' 56 לפרוטוקול, שורות 5-12). מר בלנק כתב גם הוא במכתבו לב"כ התובעת מיום 10.3.10, בתשובה לבקשת ב"כ התובעת לבקר במבנים ולבדוק את מצב החיפויים, ש"במשך כל תקופת הבניה ולאחריה כ-9 שנים לא דווח למשרדי על נשירת אבני חיפוי מהמבנים הנ"ל... וכן לא נמצאה אבן אחת רופפת" (נ/8. ההדגשה במקור).

         

        109.יוצא אפוא שהסיבה בגינה התבקש ד"ר תאני לערוך את חוות דעתו, "נפילות של לוחות אבן ממעטפת החיפוי", כלל לא התרחשה. למרות זאת, טען ד"ר תאני, שממילא לא ביסס דבר במסקנותיו על האמירה הזו שהיו נפילות קודם לכן, "השאלה אם היו או לא היו לא משפיעה על הממצאים" (עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 18-19). איני מקבל טענה זו. מטבע הדברים במצב שלאחר נפילת אבני חיפוי, מתקיים תהליך מחשבתי של רידוד הממצאים שאינם מתיישבים עם אותה הנחה, וחיזוק הממצאים שמתיישבים עמה (ראו: ישראל ליבליך, "ועדת חקירה מן ההיבט הפסיכולוגי – או הדלות שברטרוספקציה", הפרקליט לג 417 (1984). משהניח ד"ר תאני הנחה מוטעית לפיה התרחשו בעבר מקרים של נפילות לוחות אבן ממעטפת החיפוי בבניינים ברחוב יקינטון 12-12ג, היתה להנחה מוטעית זו השפעה על הממצאים שמצא, שכן ד"ר תאני פעל על מנת למצוא פתרון לאותו גורם לנפילת הלוחות, נפילה שכאמור כלל לא התרחשה. לו מטעם זה בלבד, יש להעדיף את האמור בחוות הדעת מטעם נתבעת 1, אלא שגם ללא פגם זה, אין חוות דעתו של ד"ר תאני כדי להוכיח את טענת התובעת.

         

        110.בבוחנו את שיטת לוקי, ציין ד"ר תאני שבבניינים הנדונים נעשה שימוש בשיטה שדומה אך שונה במהותה משיטת ברנוביץ' (סעיף 2.1 לדו"ח). בסעיף 2.2.1 לדו"ח, שעסק בחיפוי הקירות, צוין שבבדיקת מצלול הקשה על הקירות נמצא שבלוחות רבים יש מצלול הקשה חלול. ד"ר תאני הפנה לצילומים שצורפו לדו"ח:

         

        "2.2.2 עם פרוק מספר לוחות מהקיר נמצא שבחלק מהם חריצי האחיזה שבגם ריקים או שאינם מלאים כהלכה בבטון (ראה צילום 3.2)

        2.2.3 מאחורי גב הלוח נראו בבטון" קיני חצץ" (ראה צילומים 3.2, 3.3)

        2.2.4 בחלק מהלוחות שפורקו מהקירות חסרו חוטים בגב הלוח...."

         

        111.על מנת לצמצם סיכונים של נפילת אבן במהלך התקופה שבטרם ביצוע החיזוקים, המליץ ד"ר תאני "לערוך סקר מלא של מצב הלוחות במעטפת החיפוי ולאתר אריחים שאחיזתם בקיר רופפת. ניתן בנסיבות הנדונות להשתמש לצורך זה בבדיקה של "מצלול הקשה" "והרעדה"" (סעיף 3.3.1 לדו"ח). לסקר שנערך בעקבות זאת (סקר שילר) אתייחס בהמשך. בפרק הסיכום לדו"ח הבדיקה הראשונית נכתב כך (סעיף 4):

         

        "4.1 קירות

        בבדיקות נמצא שבחיפוי יש לוחות בהם לא הושגו התנאים הנדרשים להבטחת הקיבוע של הלוחות על הקירות.

        4.1.1 בחלק מהלוחות החריצים שבגב כל לוח לא מולאו בדייס בטון ולכן לא נוצרה אחיזה משמעותית בין הלוח לקיר.

        4.1.2 ברבים מהלוחות כלל לא נמצאו חוטי החיזוק המתוכננים ועוד חשוב מזה, הואיל והאחיזה של חוטי החיזוק מותנית בהמצאות של דייס צמנטי בתוך החריצים, ממילא במקום בו אין עיגון בשל היעדר דייס בחריצים, בטלה גם פעולת חוטי החיזוק.

        4.1.3 לפתרון מצב זה דרושה יכולת לאתר ולאבחן ברמת אמינות מספקת איזה לוחות אינם מחוברים היטב לקיר ודורשים חיזוק. בירור נושא זה מהווה תנאי הכרחי לשיקום של חיפוי הלוחות תוך ביצוע חיזוקים סלקטיביים בלבד, להבדיל מחיזוקים גורפים של כל הלוחות שבחיפוי". (ההדגשה שלי- מ' ר').

        כלומר, אין ד"ר תאני יודע עדיין איזה לוחות אינם מחוברים היטב.

         

        112.על פי ד"ר תאני, "שיטת החיפוי שבנדון לא נבדקה ולא אושרה על ידי גוף מוסמך, או בדרך חישובית, או בניסיון ממשי לאורך זמן. היבט זה של המצב צריך להישקל ברקע לתכנון צעדי השיקום הנדרשים" (סעיף 4.2 לדו"ח). אלא שד"ר תאני אישר בחקירתו הנגדית, שלפני שנת 2012 לא פורסם כל תקן לחיפוי אבן בשיטה מתועשת כשיטת לוקי (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 16-21), דברים שעולים גם מחוות הדעת מטעם נתבעת 1.

         

        113.בחוות דעתו התייחס מר טרכטנברג בהרחבה לתקנים ותקנות החלים על ביצוע חיפוי באבן (נ/3, סעיף 4.1). נכון למועד הקמת הבניינים, לא היה תקן ישראלי הדן בחיפוי אבן טבעית בשיטת חיפוי מתועשת באתר. על פי תקנה 14.03 (א) בסימן ד' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, "...לא קיים תקן כאמור יותקן החיפוי באופן שימנע את נפילתו של החיפוי מחזית הבניין או מקירותיו ושיבטיח את בטיחות השוהים בו ובסביבתו". שני המומחים מטעם נתבעת 1 סברו שהחיפוי הותקן באופן שימנע את נפילתו, וראיה לכך היא שלא היה כל מקרה של נפילת לוחות.

         

        114.מר טרכטנברג הוסיף, שת"י 2378 חלק 5, הדן באלמנטים טרומיים מחופים ושיטות חיפוי מתועשות באתר, פורסם רק בשנת 2011, כעשר שנים לאחר ביצוע העבודות (נ/3, סעיף 4.1.1). בשנים 2002 ו-2003 היה קיים רק מפרט מכון התקנים (מפמ"כ) 378 משנת 1994 לחיפוי קירות באבן טבעית, ומדובר במפרט ולא בתקן מחייב (נ/3, סעיף 4.1.4). בהעדר תקן, המבחן הוא עמידה בתקנים ישראלים אחרים ובעיקר ת"י 412 עומסים במבנים, ת"י 413 תוכן עמידות מבנים ברעידות אדמה ות"י 414 עומסים אופייניים במבנים: עומסי רוח (סעיף 4.2.3).

         

        115.מר טרכטנברג הסביר, שלגבי שיטות מתועשות נתן מפמ"כ 378 מספר דוגמאות של שיטות שתפקודן הוכח בצורה אמפירית בלבד- שיטת ארלינגרי, שיטת לוי ושיטת ברנוביץ'. לדעתו יש מאפיינים רבים של שיטת לוקי המופיעים בשיטת ברנוביץ', כפי שהוצגה במפמ"כ 378 של מכון התקנים בשנת 1994 (נ/3, סעיף 4.2), ו"האבן המחפה את המבנים ברחוב יקינטון 12-14 קרית ביאליק עומדת בדרישות הכלליות של מפמ"כ 378" (סעיף 4.2.1).

         

        116.שלושת המערכות לעיגון מכני שבשיטת לוקי (עיגון בכפתורים, עיגון בסיכות פלמ"ב מגולוונות וחירוץ בגב האבן) היו ידועות לכלל ציבור המהנדסים בזמן בניית המבנים על ידי לוקי והיו בשימוש רחב. אומנם לא בוצעו ניסיונות שליפה תקניות המוכיחות את עמידת החיפויים בדרישות ת"י 412-414, אך עברו כ-10 שנים מאז בניית המבנים ולא ידוע כאמור על נשירת אבנים במבנים השונים שבמתחם (נ/3, סעיף 4.2.3). על דברים אלו חזר גם ד"ר קורין בחוות דעתו (נ/1, סעיף 23).

         

        117.את ממצאיו בדו"ח הבדיקה הראשונית סיכם ד"ר תאני בכך, שלא מצא במצב הנוכחי של החיפוי סימנים לקיומם של תהליכי כשל שמתקדמים עם הזמן. "ההתרשמות שלי היא שהליקויים שקיימים בקיבוע של החיפוי בשלב זה של חיי הבניינים, הם תוצאה של כשלים מובנים, שנוצרו במהלך הביצוע של עבודות החיפוי ונותרו במצבם הנתון מתחילת דרכו של הפרויקט. יש מקום לשקול אם בנוסף קיים גם איום של התהוות כשלים עתידיים עקב התפתחות תהליכים מותני זמן (כמו למשל קורוזיה אלקטרוכימית ודחיקת לוחות במקומות בהם יש חוטי חיזוק בתוך החריצים שבגב הלוח)" (סעיף 4.4 לדו"ח הבדיקה הראשונית. ההדגשה שלי- מ' ר'). מדובר על כשל מבני, אך כפי שנראה, כלל לא הוכח בפניי מהו אותו כשל מבני.

         

        118.ד"ר תאני סייג את הממצאים שמצא, בציינו ש"בביקור בדקתי רק מספר לוחות בחיפוי של שטחי קיר. באופן מוגבל עוד יותר בדקתי את חיפוי הקורות, העמודים ופסי ההפרדה. יש מקום להרחיב את הבדיקות כדי לתת אמינות לממצאים ובכדי לטפל באופן דחוף במקומות בהם הדבר חשוב במיוחד" (סעיף 4.3 לדו"ח. ההדגשה שלי- מ' ר'). כלומר, ד"ר תאני בעצמו כתב שממצאיו אינם אמינים דים, בשל העובדה שביצע בדיקות בודדות בלבד, ועל כן המליץ על ביצוע סקר. כאמור, לא ניתן להתעלם מכך שד"ר תאני סבר בטעות שהתרחשו נפילות של חיפויי האבן, נתון מוטעה שהשפיע על חוות דעתו מלכתחילה.

         

        119.כמו כן, בכל הנוגע לצילומים שצורפו לדו"ח הבדיקה הראשונית, עלה מחקירתו של ד"ר תאני, שגם בהם אין כל ממצא שלילי לגבי חיפוי האבן. ד"ר תאני העיד שחלק מהתמונות כלל לא צולמו על ידו; הוא הודה שלא עשה כל רישום של התמונות שצילם ואף לא רישום של השעה והתאריך, וכי צילם באותו מועד עשרות ומאות צילומים ובחר מביניהם את אלה שצירף לדו"ח (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 18 עד עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 6). לדברי ד"ר תאני, "הצילומים אינם הוכחה הם באים לצורך המחשה כדי שיבינו את מה שאני מתכוון" (עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 23).

         

        120.חלק מהתמונות אינן צילומים של אבן שהוסרה (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 7). התמונות הרלוונטיות לענייננו הן אלו בהן ניתן לראות אבן שהוסרה. בתמונה 2.2 נרשם שנצפתה אחיזה טובה של לוח האבן בבטון שבגבו והחריצים מלאים בדייס צמנטי (עמ' 16 לדו"ח). לגבי תמונה 3.2, בה ניתן לראות חתיכת אבן שהוסרה מתוך לוח אבן גדול יותר, צוין "בטון לא מצופף וחריצים "ריקים" בגב הלוח- היעדר אחיזה בקיר" (עמ' 17 לדו"ח). לטענת התובעת זוהי הוכחה לכך שמדובר בכשל מובנה בשיטה עצמה וכן כשל ביישום השיטה (סעיף 4.6 לסיכומיה) והיא מביאה מעדותו של ד"ר תאני לפיה "כדי שהלוח יהיה יציב על הקיר הוא צריך שהאחיזה בקיר תהיה משני הצדדים של הלוח... התוכן ההנדסי דורש מקדם של בטחון ואם אין לנו רמה מספקת של וודאות, אין לנו מקדם בטחון נדרש והתכנון נכשל, או הביצוע נכשל" (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 31 עד עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 7).

         

        121.התובעת מצטטת בסיכומיה רק חלק מעדותו של ד"ר תאני בעניין זה, שכן מיד בהמשך העיד, שגם אם יש מקום באותו צד של הלוח שבו החריצים ריקים מבטון, אך בהמשך אותו צד יש חריצים עם בטון, כי אז עדיין תהיה אחיזה טובה של האבן (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 12-19). כלומר, מכיוון שתמונה 3.2 היא של חלק מלוח, גם אם במקום זה החריצים ריקים, לא ניתן לשלול את האפשרות שבהמשך אותו צד של הלוח יהיו החריצים מלאים. כפי שנראה להלן, זו אכן המציאות. בהמשך עדותו, כשנשאל אם תמונה 3.2 היא הוכחה לכך שבחלק מהלוחות חריצי האחיזה ריקים, חזר ד"ר תאני על כך ש"זו לא הוכחה זו רק המחשה" (עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 23).

         

        122.למרות שלגבי תמונה 3.3 נכתב ש"קיר בטון בגב לוחות האבן בחיפוי- מרקם "פתוח" (היעדר ציפוף מספיק ביציקה)" (עמ' 18 לדו"ח), הודה ד"ר תאני, שבמצד ימין של התמונה קיימת צפיפות טובה של הבטון וכן שרידים של הזיזים ממתכת שהוסרו על ידי מי שפירק את האבן (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 13-25) וייתכן שגם וו מציץ (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 9-10). כן הודה, שאומנם בצד אחד של התמונה הבטון לא מצופף אך בצידה השני הוא כן מצופף, פשוט הוא לא מצא לנכון לציין זאת במלל המתאר את התמונה (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 14-18). ד"ר תאני גם אישר שצד שמאל הלא מצופף של תמונה 3.3 הוא בעצם תמונה 3.2 (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 16-20), כך שבתמונה 3.2 הצד האחר מצופף.

         

        123.באשר לתמונה 3.4, לגביה נרשם "חוטי חיזוק בטלים בגב לוח אבן שפורק" (עמ' 18 לדו"ח), אישר ד"ר תאני, שהמלל בכותרת התמונה אינו מתאים לתמונה ושהוא טעה, ולא רואים חוטים בטלים אלא לוח שכלל לא פורק (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 6-18).

         

        124.בתמונה 4, מלבד המילים "קורה- יקינטון 12א" לא צורף כל מלל. בתמונה זו למעשה ניתן לראות שפורק חלק תחתון של קורה, כאשר בסעיף 2.5 לדו"ח הבדיקה הראשונית צוין שבחציה התחתון של הקורה הבטון היה מצופף, כלומר מדובר דווקא בממצא חיובי.

         

        125.בתמונה 5.1 מצולמת עוד קורה שלגביה נכתב "בטון בגב לוח בחיפוי קורה- ציפוף חלקי בלבד" (עמ' 19 לדו"ח), אלא שבהינתן האמור בסעיף 2.5 לדו"ח, לפיו בקיבוע לוחות האבן על הקורות נעשה שימוש גם בהדבקה של שברי אבן בשיטת "הכפתורים", הרי שגם אם היה ציפוף חלקי, היה קיים לפחות עוד עיגון נוסף והוא כפתורי האבן. תמונה 5.2 היא תמונה של "כפתור" אבן מודבק בגב הלוח בחיפוי קורה, ואין בה ממצא כלשהו וכך גם לגבי תמונה 5.3. בתמונה זו רואים "קיני חצץ" בגב חיפוי אבן בקורה (עמ' 20 לדו"ח), אולם קיני החצץ הם רק בחלק העליון של חלק מהלוח שהוסר ואין זה אומר שקיים כשל בהידבקות הלוח.

         

        126.בתמונה 7.2 נראה פירוק חיפוי מעמוד, כאשר בסעיף 2.3.1 לדו"ח נכתב שבחיפוי העמודים כלל לא נמצאו סימנים המעידים על כשל בהידבקות. למרות זאת העיד ד"ר תאני, שגם אם כתוב כך בחוות דעתו, אין זה אומר שאין כשל בעמודים (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 1-11), תשובה השוללת את דבריו בדו"ח הבדיקה הראשונית.

         

        המפרט הזמני

         

        127.בהמשך לדו"ח הבדיקה הראשונית ערך ד"ר תאני, ביום 2.7.09, מפרט זמני שמתייחס לסקר עליו המליץ ומטרתו "להרחיב את המידע הקיים לגבי יציבותם של אבני החיפוי בחזיתות הבניינים ולבצע חיזוקי חרום באבנים אשר לגבי יציבותם קיימת אי ודאות רבה ועקב כך גם חשש לסיכון גבוה לנפילה" נקבע שבדיקות מצב החיפוי וסימון האבנים על פי דרישות המפרט יערכו במלוא השטח, כאשר הסקר יבוצע בעזרת סנפלינג לבדיקה וסימון של "מצלול הקשה" (עמ' 1 למפרט הזמני). מאחר שד"ר תאני הניח שהיו מקרים בעבר בהם נפלו אבני החיפוי, הוא הניח שקיים חשש לנפילות נוספות.

         

        128.בנספח שצורף למפרט הזמני, שעניינו ב"מפרט לביצוע חיזוקי חירום", פורטו סוגי המיתדים בהם יש להשתמש לצורך חיזוק האבנים לקירות (מיתדים בגודל 120x10 עם בורג הברגה עשוי נירוסטה בקוטר ); מספר המיתדים (ככלל מספר הברגים שיידרש בכל לוח בשלב של חיזוקי החירום יהיה בורג יחיד בלבד. מצבים קיצוניים ידרשו שיקול דעת מיוחד של קבלן החיזוקים ו/או המפקח); אופן ביצוע העבודה (קידוח ראשוני במקדח לעומק האבן, קידוח פזה לעומק והגדלת הקדח המרכזי במקדח רעפים בקוטר לעומק האבן); גימור ותוכנית בקרת איכות.

         

        129.כפי שניתן לראות, האמור במפרט הזמני אינו תומך בטענת התובעת לכשלים בציפוי האבן. בסעיף 3.1 למפרט הזמני, שכותרתו "ביצוע חיזוקים- שיטות החיזוק", נכתב שביצוע העבודות על פי מפרט זה מתייחס לחיזוקי חירום בלבד, כאשר "הצורך בביצוע תכנית חיזוקי החירום, לפני שיבוצעו חיזוקים נרחבים יותר, באה כדי לתת קדימות לטיפול במצבים אשר יש בהם סיכון מיידי אם אכן ימצאו כאלה", כלומר באותו זמן לא היה ידוע על חיזוקים שנדרשים בחיפוי. זאת ועוד, בסעיף 4 למפרט הזמני, שעניינו "תוכנית בדיקות נלווית להשגת מידע תומך", הציע ד"ר תאני לבצע בדיקות אלו במקביל לביצוע עבודות הסקר, תוך שציין ש"בעזרת כל אלה ניתן לצמצם את המרחב של אי וודאות הקיים בנושא הנדון ולשפר את רמת הוודאות והאמינות של התייחסות אל שאלת הקיבוע של החיפויים" (ההדגשה שלי- מ' ר'). אותו "מרחב של אי וודאות" אינו מוכיח כי היו ליקויים בחיפויי החוץ. ד"ר תאני נותר במרחב של אי ודאות. אין באי ודאות כדי להוכיח ליקוי.

         

        130.בסיכומם של דברים, אין בדו"ח הבדיקה הראשונית ובמפרט הזמני מהם מורכבת חוות דעת ד"ר תאני ת/1 כדי להוכיח כשל בשיטת החיפוי שיושמה על ידי נתבעת 1 בבניינים מושא התביעה. כך גם לגבי תוצאות סקר שילר שלהלן.

         

        סקר שילר

         

        131.בהתאם להמלצת ד"ר תאני בדו"ח הבדיקה הראשונית, בוצע בחודש יולי 2009 סקר על ידי חברת ר. שילר הידוקי שיש בע"מ (להלן: סקר שילר). בסקר נבדק באמצעות הקשה צליל ההקשה של לוחות האבן ששימשו לחיפוי קירות הבניינים ובסך הכל נבדקו כ-35,000 לוחות אבן. מתוצאות הסקר מיום 20.7.09 (נספח 11 למוצגי נתבעת 1) עולה שבבדיקה נמצאו 100 לוחות אבן עם מצלול הקשה חלול מלא ו-102 לוחות אבן עם מצלול הקשה חלול חלקי. רוב הסימונים האדומים (מצלול מלא) והירוקים (מצלול חלקי) היו מעל ומתחת לתפרים הגמישים ובפינות המבנה.

         

        132.במשך כל ימי ביצוע סקר שילר, נכח בשטח מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 1, מר מוניר חוסין (להלן: מר חוסין). מר חוסין ניהל יומני עבודה עבור כל יום, מהם עולה שהסקר עצמו בוצע בין התאריכים 6.7.09-12.7.09, כשעבודות החיזוק של כ- 200 לוחות אבן נעשה החל מ-22.7.09 ועד 3.8.09 (נספח 13 למוצגי נתבעת 1).

         

        133.על פי תוצאות סקר שילר, מקומות חלולים בין האבן לבטון נמצאו רק בחלקים של 202 לוחות מתוך 35,000 לוחות. ד"ר קורין ציין שתוצאת סקר שילר לא מצביעה על שום מקום בו התרחשה נשירה של לוח אבן מקירות הבניינים (נ/1, סעיף 12), והסביר שמשמעות ממצא זה הוא ש"היקף לוחות האבן בהם נשמע מצלול בהקשה היה כ-0.6% ממספר לוחות האבן שנקבעו בלוחות" (נ/1, סעיף 15). במקומות אלו בלבד בוצעו עבודות החיזוק בהתאם למפרט הזמני.

         

        134.האם העובדה שבסקר שילר התגלו לוחות אבן בעלי הקשה חלקית או מלאה, יש בה כדי להעיד על ליקויים בחיפויי האבן? בניסוח אחר- האם מהקשה חלקית או מלאה יש להסיק ליקויים בחיפוי האבן? כפי שנראה, יש לענות על כך בשלילה. לשאלת ב"כ נתבעת 1 אם תוצאות הסקר מצביעות על כך שמצב החיפוי בפרויקט מצוין ענה ד"ר תאני שהמצב "קטסטרופלי" (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 19-21). דבריו אלו נסתרים על ידי עדותו מיד לאחר מכן, שבישיבת בוררות הדיירים תוצאות סקר שילר הפתיעו אותו לטובה, ושאמר שהסקר נעשה כראוי וגם החיזוקים שנעשו לאחריו נעשו כראוי (עמ' 41 לפרוטוקול, שורה 27 עד עמ' 42 לפרוטוקול, שורה 1).

         

        135.על פי תצהירו של מר חוסין, ביומני העבודה מתאריכים 6.7.09-12.7.09 (ימי ביצוע סקר שילר) אישרו נציגי קבוצת שילר בכתב ובחתימת ידם ש"אין הם רואים כל בעיה בחיפויים", "השיש מאוד חזק", "השיש מאוד יציב", "לא התגלו אריחים שרופפים או מסוכנים העלולים ליפול", "אין שום סכנה לנפילת אריחים" וכו'". על היומנים מיום 6.7.09 ו-7.7.09 חתם גם מר מנחם הבר, נציג התובעת (נ/2, סעיפים 2-3). משיחה שערך מר חוסין עם נציגי חברת שילר בימים בהם בוצע הסקר הבין, כך על פי תצהירו שלא נסתר בחקירתו הנגדית (עמ' 128 לפרוטוקול), שהם אינם רואים כל סיבה לבצע חיזוק כלשהו לחיפוי החיצוני בבניינים ברחוב יקינטון (נ/2, סעיף 4). על יומני העבודה מתאריכים 22.7.09-3.8.09, במהלכם כבר בוצעו חיזוקים, חתם רק מר חוסין, אך נאמר לו על ידי נציגי חברת שילר שהשיש חזק ובוצע לפי דעתם כראוי (נ/2, סעיף 5).

         

        136.מומחי נתבעת 1 סברו שיישום של בדיקות ההקשה לקירות מחופים באבן כלל אינו רלוונטי למקרה דנן. ד"ר טרכטנברג הדגיש בחוות דעתו, שלשיטת לוקי ארבע מערכות עיגון שונות שעובדות במקביל בלי תלות אחת בשנייה- שלוש מערכות לעיגון מכני ו"מערכת הדבקה שולית ולא נחוצה". בהמשך הבהיר ש"סקר הקשה אינו מהווה שליפה תקנית, מכיוון שהוא בודק אך ורק את נושא הידבקות האבן, אשר הינה שולית ולא נחוצה לאור מערכת העוגנים המכניים. כלומר, גם באבן המותקנת כראוי יתכן ויהיה מצלול הקשה מלא או חלקי. על כן הסקר אשר בוצע עבור ד"ר תאני אינו רלוונטי כלל" (נ/3, סעיף 4.2.3. ההדגשות שלי- מ' ר').

         

        137.עמד על כך גם ד"ר קורין בחוות דעתו (נ/1, סעיפים 13-14):

         

        "13. יש לציין שבאף תקן או מפרט הנוגע לחיפוי אבן בבניינים אין כל התייחסות לבדיקות ההקשה. בדיקות ההקשה מצוינות כאמצעי להערכת טיב ההדבקות של אריחי קרמיקה לקירות בניינים, בתקן ת"י 1555 חלק 1 "מערכת פסיפס ואריחי קרמיקה לריצוף ולחיפוי בניינים: חיפוי חוץ". הקשר בין אריחי קרמיקה והקיר מבוסס אך ורק על ההדבקה של האריחים בכל שטחם אל הקיר המחופה.

        14. הקיבוע של לוחות האבן לקירות בכל שיטות החיפוי המוכרות אינו מסתמך על הדבקות האבן אלא על אמצעי עיגון שונים בהתאם לשיטות החיפוי שמשתמשים בה. כלומר, שאלת הידבקות האבן היא עניין שולי לשאלה אם קיים חשש לנשירה של אבנים, בשל קיומם של עיגונים אחרים. על כן, על יישום של בדיקת ההקשה לקירות מחופים באבן, אינו רלבנטי כלל ועיקר, ואינו נכון מעיקרו". (ההדגשות שלי- מ' ר').

         

        138.ד"ר קורין חזר על כך, שלוחות האבן בפרויקט עוגנו לקירות במספר אמצעים, ולא היה נכון לקבוע בשום אופן שמצלול הקשה חלקי או מלא, אשר רלוונטי רק לעיגון ההדבקות, יש בו כדי להעיד על תקלה בעיגון האבן ועל חשש לנשירתה (נ/1, סעיף 16). להסיר ספק, אין ראיה מספקת, שהבדיקה הנכונה של ליקויי החיפוי, היא אכן בדיקת הקשה.

         

        139.אם כן, בסקר שילר התייחס ד"ר תאני רק לעיגון אחד, עיגון ההדבקות, אך ד"ר תאני לא שלל מצב בו שניים מארבעת החיזוקים באבן ייכשלו, ועדיין הדבר לא יהיה אינדיקציה לכשל בחיזוק אותה אבן (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמ' 14, שורה 2). כמו כן, אישר ד"ר תאני בעצמו בחקירתו הנגדית, שעיגון בהדבקות אינו נחוץ תמיד. הוא הסביר, שבשיטת ברנוביץ' ישנם שני אמצעי עיגון (ווי חיזוק והדבקת הבטון), ולא ארבעה, ולפעמים קיים רק עיגון אחד, העיגון של ווי המתכת, כיוון ש"הדבקה היא לא תמיד נלקחת בחשבון ולפעמים מבטלים את ההדבקה" (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 4-22).

         

        140.עוד יש לציין בהקשר זה, את טענת נתבעת 1, שהיא אומנם סייעה בבחירת החברה שתבצע את סקר שילר והייתה נוכחת בביצועו, אך הסכמה לביצוע סקר שילר אינה הסכמה לחוו"ד ד"ר תאני. חוות דעתו של ד"ר תאני ניתנה במסגרת בוררות הדיירים אליו נתבעת 1 לא הייתה שותפה. מה גם, שאף אם יש לייחס לנתבעת 1 הסכמה לממצאי ד"ר תאני, הרי מסקנותיו בוצעו במלואן על ידי סקר שילר וחיזוק 202 לוחות אבן כבר ביולי 2009. ואולם, למרות שבסקר שילר נמצאו רק 202 לוחות חלולים, שבהם בוצעו חיזוקים, במועד בלתי ידוע לאחר מכן בוצעו בכל 35,000 לוחות האבן במעטפת קירות החוץ של המבנים פעולות קיבוע באמצעות ברגים (סעיף 50 לסיכומי נתבעת 1). לטענת נתבעת 1, ד"ר תאני לא המליץ מעולם על חיזוק כל לוחות האבן בפרויקט, ולכן נתבעת 1 לא מחויבת בתיקונים שעשתה התובעת בהתאם למפרט לביצועי חיזוקי אבן מיום 19.10.10 במועד מאוחר ליולי 2009 (סעיפים 59.1 לסיכומיה).

         

        המפרט לביצוע חיזוקי אבן 

         

        141.התובעת טענה שהמפרט לביצוע חיזוקי אבן שערך ד"ר תאני ביום 19.10.10 (נספח 19 ל-ת/2) מהווה את הפרק השלישי לחוות דעתו (עמ' 12 לסיכומי התובעת). במפרט לביצוע חיזוקי אבן מצוין שהוא בא כהרחבה למסמך קודם, שהועבר בנושא הנדון לצדדים בבוררות הדיירים ביום 29.9.10. המפרט נערך תוך התייחסות לשני יעדים: האחד, הבטחת החיפוי כנגד פגמים "סמויים" של חסר חלקי בהדבקות הלוח לקיר, או חסר בווי החיזוק שבגבו; השני, הבטחה כנגד נפילת לוחות בעקבות נזק אפשרי, אם יתפתח בעתיד, בו ווי החיזוק יפגעו עקב קורוזיה וכתוצאה מכך התהליך הקורוזובי בווים יפעיל כוחות של דחיקה נקודתית בגב הלוח. כרקע להכנת המפרט נערכו באחד הבניינים ניסויים ללמוד התנהגות לוחות החיפוי בתנאים של דחיקה נקודתית בגבם (נספח 19 ל-ת/2, עמ' 1).

         

        142.נתבעת 1 טוענת שהיא ביצעה את החיזוקים האמורים בהתאם לסקר שילר, אך הבורר בבוררות הדיירים הוא שהחליט, במועד מאוחר יותר, על ביצוע חיזוק כל לוחות האבן. ד"ר תאני לא המליץ ולא חיווה דעתו בשאלה אם יש צורך לבצע חיזוק לוחות אבן בפרויקט (מעבר ל-202 שעל פי סקר שילר), אלא היה צריך לחוות דעה רק לגבי אופן החיזוק (סעיפים 59.2 לסיכומי נתבעת 1).

         

        143.ואכן, מפסק הדין מיום 22.7.10 (הפ"ב (חי') 30498-05-10 פריצקר נ' נציגויות הבתים המשותפים ברח' יקינטון 12-12ג, פסקה 11.2. נספח 18 ל-ת/2), שניתן בבקשת התובעת להעברת הבורר מתפקידו, ציטטה כב' השופטת וסרקרוג מהחלטת הבורר בבוררות הדיירים מיום 11.10.09, ממנה עולה שעל ד"ר תאני הוטל לבצע "בדיקות שיקבעו אם ניתן להקטין את כמות הברגים לבורג אחד בכל אבן במקום ב-2 ברגים" (סעיף 11.2 לפסה"ד). עוד צוין בפסק הדין שבהחלטת הבורר מיום 15.11.09 הבהיר הבורר ש"על פי החלטות הבורר הקודמות, לרבות החלטתו מיום 1.7.09 והחלטתו מיום 11.10.09, לא ניתן להפחית את העיגון אל מתחת לבורג אחד לכל אבן. דהיינו בורג אחד בכל אבן הוא המינימום שממנו לא ניתן יהיה לרדת. החלטות אלו הן בבחינת החלטת בורר ויש לראותן כמחייבות" (סעיף 11.1 לפסה"ד. ההדגשה במקור- מ' ר'). בסוף פסק הדין, נקבע שד"ר תאני, בכפוף להסכמתו, יענה בכתב אם הוא נכון לבצע את הבדיקה האמורה, כאשר "חוות הדעת תתייחס לאופן חיזוק הברגים" (עמ' 9 לפסה"ד. ההדגשה שלי- מ' ר').

         

        144.במהלך חקירתו הנגדית, העיד ד"ר תאני שככל הנראה הבורר הוא זה שהודיע לו שלפי החלטה של בית המשפט, עליו לתת חוות דעת שתתייחס לאופן חיזוק הברגים (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 9-16). כשנשאל אם המפרט שנערך על ידו ביום 19.10.10 הוא בעצם חוות הדעת שהזמינו ממנו, השיב "אמת", תוך כדי שב"כ התובעת התפרץ לדבריו ומנסה להעיד במקומו (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 21-26 וכן ההחלטה שנתתי בעניין זה). בכל מקרה התובעת בעצמה מציינת בסיכומיה לגבי המפרט, שהוא ניתן בעקבות פסק הדין של כב' השופטת וסרקרוג (עמ' 12 לסיכומי התובעת).

         

        145.יוצא אפוא, שבעקבות החלטת הבורר בבוררות הדיירים הורה בית המשפט לד"ר תאני לחוות דעתו בנוגע לאופן חיזוק הברגים בחיפויי החוץ, וזו הובאה לידי ביטוי במפרט מיום 19.10.10. במילים אחרות, ד"ר תאני חיווה דעתו רק בנוגע לאופן שבו יש לבצע את ביצוע חיזוקי האבן. כפי שציינתי לא אחת, כל החלטה שניתנה על ידי הבורר במהלך בוררות הדיירים לא מחייבת את נתבעת 1, ומשכך אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה נתבעת 1 מחויבת לשפותה בגין תיקון האבן וחיזוק ציפוי החוץ. לא רק זאת, אלא שעל פי מומחי נתבעת 1, מומחים ידועים ומנוסים, שאני מקבל את עדותם, חיזוק זה כלל לא היה נחוץ.

         

        146.ד"ר קורין התייחס בחוות דעתו להוראה שניתנה לבצע בכל לוחות האבן במעטפת קירות החוץ של המבנים פעולת קיבוע באמצעות ברגים. לצורך פעולת קיבוע זו הוחדרו לכל לוח אבן שני ברגי חיזוק, באמצעותם הודקו לוחות האבן לקירות הבטון המזוין. פעולה זו לוותה בקידוח מספר ענקי של חורים בקירות המבנה (נ/1, סעיפים 17-18). לדעת ד"ר קורין, לאור העובדה שמאז הקמת המבנה לא הייתה נפילה או השתחררות של לוח אבן מקירות המבנים, שהבדיקות שבוצעו על ידי ד"ר תאני לא זיהו מצבי נשירה או הינתקות ושבסקר שילר הובחן מצלול מלא או חלקי ב-0.6% של לוחות האבן, לא היה צורך בביצוע פעולת ההידוק של כל לוחות האבן (נ/1, סעיפים 19-20).

         

        147.ד"ר קורין סיכם את חוות דעתו בכך ש"פעולת חיזוק לוחות האבן אל קירות המבנים ברחוב יקינטון 12-12ג בגבעת הרקפות בקרית ביאליק הייתה פעולה בלתי מוצדקת, מיותרת, מוגזמת, גרמה בפועל נזק רב יותר מאשר הועילה, והייתה כרוכה בהוצאה כספית מיותרת שלא הייתה לה הצדקה כלשהי". כל הבדיקות והחקירות שנערכו קודם לביצוע החיזוקים לא אבחנו כל סכנה לתושבי הבתים ולשוהים בקרבת הבתים עקב נשירת לוחות אבן מקירות הבתים, ולא היה בהם דבר שהצדיק ביצוע הידוק גורף נוסף של לוחות האבן שהיו מקובעים היטב במקומם אל קירות המבנים (נ/1, סעיף 26). לדעת ד"ר קורין גם אם הוחלט לחזק את חיפוי האבן, היה צריך להסתפק בחיזוק של 202 לוחות האבן בהם התגלה מצלול הקשה, אשר כאמור אינו מעיד על כשל בשיטה, ולא לבצע הידוק של כלל לוחות האבן (נ/1, סעיף 22). לא רק זאת אלא שמומחי נתבעת 1 סבורים שדווקא במהלך החיזוקים מספר אבנים נסדקו, ככל הנראה בזמן הקידוח להכנסת בורג חיזוק, מצב ההופך את האבן למסוכנת מאחר שהיא עלולה להישבר וליפול (נ/1, סעיף 19; נ/3, עמ' 9).

         

        148.לסיכום פרק זה, התובעת לא הוכיחה, גם לא לפי חוות דעתו של ד"ר תאני, שהיו ליקויים בשיטת החיפוי שבוצעה בבניינים ברחוב יקינטון 12-12ג; ההחלטה לבצע חיזוק של כל לוחות האבן בבניינים ניתנה על ידי הבורר בבוררות הדיירים, וזו החלטה שאינה מחייבת את נתבעת 1 שלא הייתה צד לבוררות זו; ד"ר תאני המליץ רק לבצע סקר בעקבותיו בוצעו בהצלחה חיזוקים בחלק קטן ביותר מכלל לוחות האבן בבניינים; עבודות התיקון לא היו נחוצות.

         

        149.כאן המקום לציין, שהתובעת לא הוכיחה שהוציאה את מלוא הכספים שהיא תובעת בגין העלויות לתיקון חיפויי החוץ בבניינים ברחוב יקינטון 12-12ג. התובעת טוענת שהנתבעים חבים בהשבת הוצאותיה מלאחר מועד מתן פסק הבורר החלקי בבוררות הצדדים (2.4.08) משך תקופה של כ-4 שנים, בהם בוצעו תיקוני הליקויים (סעיף 9.1 לסיכומי התובעת).

         

        150.סכומי ההוצאה בגין הפריט של תיקון חיפוי החוץ פורטו בתצהירו של מר פריצקר (ת/2, סעיף 7). ריכוז הסכומים הנתבעים ושיערוכם מופיע בנספח 56 ל-ת/2. מסמך זה הוגש כראיה, אולם לא הובאה עדות מי שערך אותו (עמ' 73 לפרוטוקול, שורה 2 עד עמ' 74 לפרוטוקול, שורה 14). חלק מנספחים 21-55 המצורפים לתצהיר הם חשבוניות ללא קבלה והעתקים של שיקים לא חתומים. חשבונית היא דרישת תשלום מספק ללקוח. יש להוכיח התשלום באמצעות קבלה המוכיחה שבוצע תשלום ומהו הסכום ששולם. למרות שלתובעת מערכת הנהלת חשבונות שצריכה להיות מסודרת, נספחים אלו אינם מעידים על תשלום בפועל. אין די בהם כדי להוות הוכחה לתשלום שבוצע בגין התיקונים. התובעת הייתה מעורבת במסגרת הפרויקט בגבעת הרקפות בבניית בניינים נוספים מלבד מושא כתב התביעה, ולא הוכיחה שהסכומים שהוצאו על ידה שולמו בגין מגרש 3.11 בלבד.

         

        151.על פי כל האמור, יש לדחות את התביעה המפורטת בסעיף 10.1 ו-11.1.1 לכתב התביעה בגין תיקון אבן וחיזוק ציפוי חוץ.

         

        עלויות בגין תביעות דיירים

         

        152.התובעת טענה שבמסגרת בוררות הצדדים סוכם על העברת תיקים שונים בהם הוגשו תביעות על ידי דיירי מגרש 3.11 להכרעת הבורר. הנושא היחיד המוזכר על ידי הבורר בפסקו, אשר נשאר תלוי ועומד ולא היה לגביו חיוב קיים כלפי נתבעת 1, הוא תביעת הדייר טאובר. בפסק הדין בתביעת הדייר טאובר שניתן לאחר מתן פסקו של הבורר בבוררות הצדדים, חויבה התובעת בגין נושאים אשר האחריות לגביהם חלה על התובעת (איחור במועד המסירה) בסך של 49,000 ₪ וכן בשכ"ט והוצאות משפט.

         

        153.תת פרק ט' לפסק הבורר החלקי דן ב"חיוב בגין פיצויים לדיירים עקב ליקויי בנייה, שבאחריות חברת לוקי" (עמ' 246 לפסק). הבורר קבע שחלוקת האחריות יכולה להתבצע רק בתיקים שהסתיימו, ואכן תביעת הדייר טאובר לא הסתיימה באותו שלב. ואולם, מעיון בפסק הדין בתביעת הדייר טאובר (ת"א 9073/05 (חי') טאובר נ' אבירד אחזקות בע"מ (לא פורסם, 24.6.08), נספח 58 ל-ת/2), עולה שאין מדובר כלל בתביעה בגין ליקוי בניה, אלא בתביעה בגין איחור במסירת הדירה, דבר שאינו נוגע לנתבעת 1.

         

        154.בהינתן העובדה שהתובעת לא דרשה סכום זה בסיכומיה, ולא בכדי, אני דוחה את פריט התביעה המופיע בסעיפים 10.2 ו-11.1.2 לכתב התביעה.

         

        עלויות תיקון ליקויים 

         

        155.התובעת טענה שנתבעת 1 נמנעה מביצוע חלק בלתי מבוטל מתיקון ליקויים, אשר להם הייתה אחראית הן על פי מחויבותה על פי הסכם הבניה והן מכוח החלטת הבורר בבוררות הצדדים. סכומים אלו עומדים לשיטתה על סך של 394,083 ₪ (סעיף 10.3 לכתב התביעה). לאחר מחיקת חלק מהפריטים במסגרת בקשה מס' 36 הועמד הסכום על סך של 229,388 ₪ (סעיף 13 לסיכומי התובעת).

         

        156.מלבד אי הוכחת עצם תשלום הסכומים על ידי התובעת, אין בראיות שהוגשו על ידה כדי להוכיח שהעבודות בגינן מתבקש החזר כספי לא בוצעו על ידי נתבעת 1, במסגרת ביצוע תיקונים בעבודות הפיתוח שבפרויקט, ושהן באחריות נתבעת 1. לפיכך גם פריטים 10.3 ו-11.1.3 לכתב התביעה נדחים.

         

        הוצאות ותשלומים בבוררות הדיירים

         

        157.התובעת טענה שעל נתבעת 1 לשלם לה בגין הוצאות ותשלומים ששולמו על ידה במסגרת בוררות הדיירים בסך של 166,729 ₪ (סעיף 10.4 לכתב התביעה). העלויות המפורטות בפריט זה כוללות תשלומי שכ"ט לבורר, לב"כ התובעת שייצג אותה בהליך בוררות הדיירים וכן תשלומים לתמלולי הקלטות בהליך בוררות הדיירים (סעיף 12.4 לתצהיר מר פריצקר ת/2).

         

        158.לא רק שהתובעת לא הגישה בגין פריט זה כל אסמכתאות לתשלום, אלא שאף ציינה בסיכומיה כי "אפילו לא חויבה לוקי במפורש בפסק בוררות הצדדים בעלויות אלה, ראוי להשית אותן עליה מאחר והן נוגעות כולם לעלויות ביצוע שבאחריות לוקי, וכידוע חרף פניות ללוקי היא סירבה לקחת חלק בבוררות זו" (סעיף 14.2 לסיכומי התובעת, ההדגשה שלי- מ' ר'). כאמור, נתבעת 1 לא הייתה חלק מהליך בוררות הדיירים, ואין מקום לקבל את התביעה המפורטת בסעיפים 10.4 ו-11.1.4 לכתב התביעה.

         

        תקורת משרד התובעת

         

        159.התובעת טוענת שעקב הליקויים להם אחראית נתבעת 1, נאלצה ונאלצת התובעת לנהל בוררות רחבת היקף וממושכת עם הדיירים וכן לבצע תיקונים נרחבים ברכוש המשותף בעקבות פסקי הבורר (סעיף 10.6.1 לכתב התביעה, סעיף 16 לסיכומיה). בעניין זה הצהיר מר פריצקר, שהתעסקויות המערך הארגוני של התובעת באותם נושאים בהם היה על נתבעת 1 לעסוק על פי פסקי הבורר בבוררות הצדדים ובוררות הדיירים היו רבות ומגוונות. משרד הנהלת החשבונות של התובעת נאלץ לעסוק בבדיקת התשלומים, מעקב וביצוע תשלומים. הוא באופן אישי היה עסוק באופן אינטנסיבי במהלך בוררות הדיירים, ניהול הבוררות, מעקב אחריה וביקורים תמידיים באתר הבניה לשם מעקב אחר ביצוע העבודות (ת/2, סעיפים 10.1.-10.2).

         

        160.תקורת התובעת לטיפול בנושאים שהבורר חייב את הנתבעת 1 לעסוק נכללה, או היה עליה להיכלל, במסגרת פסק הבורר שעסק בחלוקת התשלומים. מעבר לפסק הבורר, אין חיוב אחר שעליו יש להוסיף תקורה של התובעת.

         

        161.מר פריצקר ציין שההתעסקות האמורה היא מעבר להתעסקות מפקחים ועורכי דין אשר שכרם נדרש בנפרד, ושמקובל בענף הבניה שתקורת המשרד מתומחרת בענף הבניה בגובה של 10% מהעלות הכוללת. התובעת העמידה סכום זה על 2% מהעלות שהוצאה ומסתכמת בסך של כ-3.5 מיליון ₪, שהם כ- 81,900 ₪ (ת/2, סעיפים 10.3-10.4).

         

        162.מלבד הצהרה כללית בתצהירו של מר פריצקר, התובעת לא הביאה כל ראיה מפורטת להיקף עיסוקה בנושא ואף לא לגבי עלויות בפועל של תקורת משרדה. אין די באמירה כללית בדבר הוצאות תקורה. משכך, אין מנוס מלדחות את התביעה המפורטת בסעיפים 10.6 ו-11.1.5 לכתב התביעה.

         

        פגיעה במוניטין

         

        163.בסעיף 11.1.6 לכתב התביעה נקבה התובעת בסכום של 500,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, תוך שהיא מפנה לסעיף 10.7, שכביכול מפרט מהי אותה פגיעה במוניטין, אלא שסעיף זה כלל לא קיים (סעיף 10 לכתב התביעה מונה רק שישה תתי סעיפים). לו רק מטעם זה, יש לדחות את טענת התובעת ברכיב של פגיעה במוניטין.

         

        164.בהתייחסה בסיכומיה לטענת נתבעת 1, שמדובר במעשה בית דין, מאחר שתביעתה לפגיעה במוניטין נדחתה על ידי הבורר בפסק החלקי בבוררות הצדדים, טענה התובעת שהדרישה בתביעתה זו היא בגין הפגיעה במוניטין שנגרמה לתובעת בשל הליקויים הקשים בדירות הדיירים, בשל אי תיקונם על ידי נתבעת 1 ובשל הצורך בהתעסקות בהם משך התקופה מאז מתן פסק הבורר בבוררות הצדדים ועד שנת 2012 (סעיף 17 לסיכומי התובעת).

         

        165.בפסק החלקי בבוררות הצדדים ציין הבורר, שבכל הנוגע לטענת התובעת לפיה התנהלות נתבעת 1 כלפי הדיירים הסבה נזקים של ממש למוניטין, לא הוכח בפניו, שאכן נגרמה פגיעה של ממש במוניטין החברות (נספח 2 ל-ת/2, עמ' 324 למוצגי התובעת). כך גם במקרה דנן. מלבד נקיבת הסכום האמור (ופירוטו בסיכומים) התובעת לא הביאה כל ראיה לפגיעה כלשהי במוניטין, ולכן יש לדחות את תביעתה בסכום שנדרש בסעיף 11.1.6 לכתב התביעה.

         

        סוף דבר

         

        166.אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1. התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט, בשים לב לסכומים הנתבעים, ולתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, בסך 76,700 ₪, ועוד שכ"ט המומחים כפי שישומו לפי תקנה 513.

         

        167.אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2-3. התובעת תשלם לנתבעים 2-3 הוצאות משפט בשים לב לסכומים הנתבעים ולתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין בסך 70,800 ₪ ועוד הוצאות משפט שישומו לפי תקנה 513.

         

         

        168.אני מוחק את ההודעה לצד ג'. לא דנתי בטענות בגדר ההודעה, אך בקצרה אומר שכנראה לא היה לנתבעת 1 כיסוי ביטוחי ולשווא הגישה הודעות אלה. המודיעה תשלם לכל אחת מצדדי ג' הוצאות משפט בסך 17,700 ₪.

         

        ניתן היום, י"ב אלול תשע"ד, 07 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

         

        Picture 1

         

         


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ