אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד' נ' מועצה מקומית פרדיס ואח'

ד' נ' מועצה מקומית פרדיס ואח'

תאריך פרסום : 26/11/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
34360-03-13
27/07/2016
בפני הנשיא:
א. סלאמה

- נגד -
תובעים:
ב.ד.
עו"ד סמיח חרדאן
נתבעים:
1. מועצה מקומית פרדיס
2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

עו"ד אגברייה
פסק דין
 

1.בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב נפילה ברחוב בכפר פרדיס.

 

הנתבעת מס' 1 הינה המועצה המקומית פרדיס (להלן גם: "המועצה).

 

הנתבעת מס' 2 הינה מבטחת המועצה בזמנים הרלוונטיים.

 

2.בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 22/12/09, עת הלכה התובעת בכביש הסמוך לביתה, ו"בעקבות שיבושים במדרכה" התובעת נפלה, וכתוצאה מכך נגרם לה שבר בירך שמאל (האירוע ייקרא להלן: "התאונה").

התובעת הינה ילידת 1944 ומתגוררת בסמוך למקום התאונה.

 

התובעת טוענת, כי האחריות לתאונה ולפיצויה בגין נזקיה מוטלת על המועצה בשל רשלנותה והפרת חובות חקוקות על ידה (בין היתר: לא דאגה לסילוק או תיקון המפגע במדרכה, לא גידרה או הזהירה הולכי הרגל מפני המפגע ועוד).

 

התובעת צירפה לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף, מומחה בתחום האורטופדי, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20%, בגין הגבלות תנועה וכאבים במפרק הירך.

 

3.הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה הנטענות ואת אחריות המועצה להתרחשותה, וטענו, כי נפילת התובעת אירעה בנסיבות שונות וכתוצאה מחוסר זהירותה של התובעת עצמה. עוד נטען, כי גם אם יוכח שאכן אירעה תאונה בנסיבות הנטענות, הרי שגם אז יש לקבוע כי היא התרחשה עקב רשלנותה הבלעדית של התובעת או באשמה התורם המכריע.

 

על פי הנתבעות, לא הייתה מצד המועצה כל רשלנות, מחדל, או הפר חובה חקוקה, אשר גרמו או תרמו לקרות התאונה.

 

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר קליגמן, מומחה בתחום האורטופדי, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

 

4.נוכח הפערים בקביעות המומחים מטעם הצדדים בחוות דעתם, ועל פי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, מיניתי את פרופסור דורון נורמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 24/06/15 קבע המומחה, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 15%, בגין השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה של מפרק הירך (הגבלות תנועה קלות, צליעה וכאבים במפרק הירך).

 

5.בדיון שהתקיים בפניי, שמעתי מטעם התובעת את עדותה של התובעת עצמה וכן את עדותו של ד.ע., בנה של התובעת.

 

מטעם הנתבעות נשמעה עדותו של עודד לייזרוביץ, החוקר מטעם הנתבעת מס' 2 (להלן: "החוקר").

 

דיון והכרעה

 

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדותה של התובעת ומיתר העדויות שנשמעו בפניי, ולאחר שעיינתי במסמכים ובראיות שהוגשו, לרבות בתמונות של מקום התאונה, והאזנתי לקלטת השיחה שהקליט החוקר, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה, אך מאידך להטיל על התובעת אשם תורם משמעותי להתרחשותה, בשיעור של 40%.

 

החבות

 

7.לעניין אירוע התאונה והאחריות להתרחשותה, העידה התובעת בתצהיר מטעמה, כי בעת שהלכה ברחוב נתקלה במכשול במדרכה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. היא אף הפנתה לתמונות של המדרכה שצורפו על ידה.

 

עיון בתמונות אכן מגלה קיומו של ליקוי ברור במדרכה (שבר עמוק בסף המדרכה).

 

8.ייאמר מיד, כי עדותה של התובעת בכל הנוגע למקום התאונה והסיבה להתרחשותה, קרי – נפילה לאחר שרגלה נתקלה בליקוי במדרכה, הותירה עליי רושם אמין. לא מצאתי כי קיימים שינויים מהותיים בגרסתה, כפי שטען בא כוחן המלומד של הנתבעות, שיש בהם כדי להביא לדחיית גרסתה העובדתית, שכן בכל הגרסאות שמסרה התובעת נטען, כי הנפילה אירעה כתוצאה מהתקלות בליקוי במדרכה.

 

מצאתי לקבל את הסבריה של התובעת ולהאמין לה כי נוכח חלוף השנים (כמעט 7 שנים ממועד קרות התאונה ועד למתן עדותה), היא אינה זוכרת במדויק את נסיבות התאונה הנוספות. אמנם בתצהירה טענה התובעת, כי התאונה אירעה בעת שביקשה לעלות מהכביש למדרכה, ואילו בעדותה בפניי טענה כי הנפילה אירעה סמוך לפני ירידתה מהמדרכה לכביש, אולם התובעת דבקה בגרסה הבסיסית לפיה הנפילה אירעה כתוצאה מהתקלות רגלה בליקוי במדרכה. גם העובדה כי בניגוד לאמור בשיחתה של התובעת עם החוקר, בה טענה כי בעת קרות התאונה דחפה פח אשפה גדול ואז נתקלה בליקוי במדרכה ונפלה, התובעת הכחישה בעדותה עובדה זו, אין בכך כדי לפגום באמינותה של התובעת, וזאת נוכח חלוף הזמן (כשש שנים לערך) מאז השיחה עם החוקר ועד למתן עדותה בפניי.

 

עם זאת, לאמור בתמליל החקירה בעניין זה והעובדה כי מקום התאונה מוכר לתובעת היטב (סמוך לביתה), ואף כי התובעת הייתה מודעת לבעיות התאורה במקום, חשיבות רבה לעניין האשם התורם שיש לייחס לתובעת, כפי שיפורט בהמשך.

 

9.חיזוק לגרסתה של התובעת ניתן למצוא באמור במסמכים הרפואיים שצורפו. אמנם במסמכים הרפואיים הראשונים (דו"ח מד"א וסיכום האשפוז בבית החולים הלל יפה), נכתב מפי התובעת כי התאונה אירעה לאחר שהתובעת מעדה או נפלה, אך בדו"ח סיכום האשפוז מבית החולים השיקומי שהם, אליו הועברה התובעת כשבוע לאחר קרות התאונה, נכתב במפורש כי התובעת "נפלה ליד המכולת, כשנתקלה בבור במדרכה". משכך, יש ברישום הנ"ל כדי לתמוך ולחזק את גרסתה של התובעת.

 

10.בנוסף, מצאתי לדחות את טענת החוקר בתצהירו ובעדותו בפניי, לפיה, במהלך החקירה התובעת הצביעה על מקום נפילה אחר, המרוחק כמטר מהמקום בו היא טוענת כי נפלה.

 

קריאת התמליל והאזנה חוזרת להקלטת החקירה מעלים, כי אין לטענה זו על מה לסמוך, שכן מתחילת החקירה ועד סופה התובעת חזרה וטענה כי הליקוי במדרכה הוא זה אשר גרם לנפילתה (לאחר שרגלה נתקלה בו במהלך דחיפת פח אשפה גדול), ואין בהקלטה זכר לטענת החוקר לפיה התובעת עצמה טענה או הצביעה על מקום נפילה אחר.

 

11.לא נעלמה מעיניי העובדה שעדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, אך בשים לב לרושם האמין שהותירה התובעת, לתמונות שצורפו על ידה, לתמליל והקלטת החקירה ולאמור במסמכים הרפואיים, מצאתי שניתן לבסס על סמך גרסתה ממצא עובדתי באשר לאופן ולנסיבות קרות התאונה.

 

12.שוכנעתי אפוא לקבוע, כי התובעת נפלה כתוצאה מהליקוי בסף המדרכה, במהלך דחיפת פח אשפה.

 

13.רשות מקומית אחראית על תקינות ושלמות המדרכות שבתחומה. נדמה שעל כך אין מחלוקת וכי על המועצה מוטלת חובת זהירות מושגית בכגון דא. באשר לנסיבות הספציפיות של התאונה, מצאתי כי אף מתקיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן הליקוי במדרכה כפי שנראה בתמונות, אינו ליקוי של מה בכך ולא ניתן להתייחס אליו כאל סיכון סביר.

 

יתרה מכך, כעולה מהעדויות ומתמליל החקירה, הליקוי במדרכה לא תוקן עד היום והמועצה לא עשתה את המוטל עליה בתור רשות מקומית סבירה.

 

אי לכך, יש לקבוע כי המועצה הפרה את חובתה, התרשלה בתחזוקת המקום וכשלה במניעת התרחשותו של הסיכון הברור שגרם לנפילת התובעת (ראה: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1), 113; ע"א (ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם לאה פס"מ תשס"ב (2) 97).

 

המועצה כאמור הינה האחראית לתחזוקת הרחובות והמדרכות שבתחומה ותיקונם. היא אחראית גם לנזקים הנגרמים מאי ביצוע תפקידה זה. במסגרת חובותיה אלה, היה על המועצה לתקן את הליקוי, לגדרו או להציב תמרור המזהיר ממנו. המועצה הייתה צריכה אף לדאוג לתקינות התאורה במקום. משלא עשתה כן, יש לראות בה אחראית לתאונה ולנזקי התובעת בעטיה, בכפוף לאשמה התורם של התובעת כמפורט להלן.

 

ויצוין, במאמר מוסגר, כי לא נעלמה מעיניי הגישה בפסיקה אשר דוגלת בכך שרחובות ומדרכות אינן "משטח סטרילי", אך בענייננו, לא ניתן להתייחס לליקוי במדרכה כאל סדק, גל או שיפוע שאין להטיל בגינו אחריות על המועצה.

 

 

 

 

האשם התורם

 

14.הטלת אחריות על הנתבעות בנסיבות תיק זה, אינה יכולה לפטור גם את התובעת עצמה מאחריות לאירוע התאונה, שכן היא תרמה להתרחשות תרומה משמעותית, עד כדי הטלת אשם תורם בשיעור גבוה וכדלקמן.

 

אין חולק, כי התובעת מתגוררת במקום שנים ארוכות. משמע, מדובר בסביבתה הקרובה והמוכרת לה היטב. התובעת אמורה הייתה להכיר את המפגע ולא ברור מדוע היה עליה לדרוך דווקא עליו. התובעת הייתה צריכה לנקוט באמצעי זהירות ולהביט סביבה בזמן הליכתה במיוחד כאשר מדובר בתאונה שאירעה שעה שהתובעת דחפה פח גדול, בשעות הבוקר המוקדמות, בטרם עלות השחר ונוכח בעיות התאורה שהיו במקום לטענתה. על התובעת, כאדם סביר, לצפות כי רשות מקומית אינה יכולה לתחזק באופן מושלם את השטחים הציבוריים, הרחובות והמדרכות ולכן מוטלת עליה החובה להגן על עצמה.

משלא עשתה כן, ראוי להטיל עליה אשם תורם משמעותי בשיעור 40%.

 

הנזק

 

משנקבעה אחריות המועצה לתאונה ותרומת התובעת להתרחשותה, יש לדון בנזקי התובעת כתוצאה ממנה. התובעת, עקרת בית בעת קרות התאונה ובת 72 כיום, עתרה לפיצוי בגין ראשי הנזק של עזרת צד ג', כאב וסבל והוצאות.

 

הנכות הרפואית

 

15.בגין נפילתה נגרם לתובעת שבר בירך שמאל. היא עברה שני ניתוחים בבית החולים הלל יפה, הועברה להמשך טיפול בבית החולים השיקומי שהם (סך הכל אושפזה התובעת למשך 38 ימים) ומשם שוחררה לביתה, מאז המשיכה בטיפולים (מסמך רפואי אחרון שהוגש הינו מתאריך 10/10/2012).

 

המומחה קבע בחוות דעתו, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 15%, בגין השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה של מפרק הירך (הגבלות תנועה קלות, צליעה וכאבים במפרק הירך).

 

המומחה מונה בהסכמת הצדדים, אשר ויתרו על זימונו לעדות ואף לא שלחו אליו שאלות הבהרה. אשר על כן, בהעדר ראיות לסתור, אני מקבל את האמור בחוות דעת המומחה וקובע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15%.

 

הנכות התפקודית

 

16.בשים לב למהות הפגיעה וההגבלות מהן סובלת התובעת לאחר התאונה, הנכות הרפואית, הזמן שחלף מאז התאונה, נתוניה של התובעת (השכלתה, גילה ועברה הרפואי), והכל בשים לב לעדותה בפניי ולהתרשמותי לעניין מגבלותיה, אני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת זהה לנכות הרפואית ועומדת על 15%.

 

עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)

 

17.בשים לב לאמור, ולאור גילה של התובעת, מצבה הרפואי עובר לתאונה, קביעות המומחה בחוות הדעת, עדותה והימנעותה מלהביא ראיות לעניין ראש נזק נטען זה, ולאחר ששקלתי את כל הראיות שהונחו בפניי, מצאתי לקבוע כי התובעת לא הצליחה להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי.

נזק זה הינו נזק מיוחד הטעון הוכחה. התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה נזק זה.

 

יחד עם זאת, בשים לב למהות פגיעתה של התובעת, נוכח נכותה הרפואית והתפקודית והטיפולים שעברה, מצאתי, חרף האמור, לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי על דרך האומדנה ולהעמידו על סך של 20,000 ₪, נכון להיום.

 

הוצאות (עבר ועתיד)

 

18.גם ראש נזק זה הינו ראש נזק מיוחד הטעון הוכחה. התובעת לא צירפה אסמכתאות כלשהן להוכחת שיעור ההוצאות הנטען. עם זאת, בשים לב לנכותה הרפואית של התובעת ולטיפולים שעברה, מצאתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪ נכון להיום (כולל עלות שכר טרחת המומחה מטעמה).

 

כאב וסבל

 

19.בשים לב למהות הפגיעה, הנכות הרפואית, מספר ימי האשפוז (כולל בבית החולים השיקומי שהם), הטיפולים הרפואיים להם נזקקה התובעת וגילה של התובעת, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 70,000 ₪ נכון להיום.

 

 

 

הפחתת אשם תורם

 

20.בהתאם למפורט לעיל, סך כל נזקי התובעת, לפני ניכוי אשם תורם, עומדים על 100,000 ₪ נכון להיום. מסך הפיצוי המגיע לתובעת יש להפחית 40% בגין אשם תורם. על כן לאחר הפחתת אשם תורם מגיע לתובעת פיצוי בסך של 60,000 ₪.

 

סוף דבר

 

21.אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 60,000 ₪,בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% וכן מע"מ כחוק, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

זכות ערעור כחוק.

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים כמקובל. 

 

 

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ו, 27 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

 

תמונה 2

א. סלאמה, נשיא

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ