ת"א 33903-10-15 שינו נ' הירש

לפניי בקשה נוספת בתיק זה לפי סע'6 לפקודת ביזיון בית המשפט, בגדרה מתבקש בית המשפט לכוף את המשיבה (התובעת) לציית לצו המניעה שניתן בהסכמת הצדדים בהחלטה מיום 22.10.15.

בהחלטתי מיום 12.11.15 נדרשתי לרקע המחלוקות בין הצדדים וכן למסגרת הנורמטיבית לבקשה זו, ולפיכך לא אחזור על הדברים בשנית בהחלטה זו.

לטענת המבקש, המשיבה הפרה את הצו, בכך שאחיה פרסם פרסומים פוגעניים בפייסבוק כנגדו וכנגד רעייתו. לבקשתו צירף תצהיר וכן את הפרסומים הנטענים.

המשיבה משיבה למבקש כי מדובר ב"תגרת פייסבוק" עצמאית בינו לבין אחיה, וכי מניעת תגרה שכזו אינה כלולה בהסכמות הצדדים במסגרת הצו שניתן.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני דוחה את הבקשה.

הסכמת הצדדים בצו שניתן הינה כי " עד למתן פסק דין בתיק זה, ימנעו הצדדים מיצירת קשר זה עם זה, מהשמעת, כתיבת או פרסום דבר כלשהו זה על רעהו בין בעצמם ובין באמצעות צדדי ג', הכל למען הרגעת הרוחות.

כמו כן, הצדדים יעשו כמיטב יכולתם כי צדדי ג' ובעיקר בני משפחה מקירבה ראשונה, לא יפרסמו אף הם פירסום כלשהו הנוגע לצד שכנגד. מובהר, כי הצדדים מסכימים כי באם בני משפחה מקירבה ראשונה (אחים או בני זוג), יפרסמו פרסומים על הצד שכנגד, ישאו הצדדים באחריות לפירסום זה".

המשיבה כאמור טוענת כי מדובר ב"תגרת פייסבוק" עצמאית בין המבקש לבין אחיה.

אכן, מהתיעוד המצורף עולה כי המקור לסכסוך הינו עסקו של אחיה של המשיבה (כך מהתכתובת שצרף המבקש). עוד עולה, כי פרסומים אלה באים כתגובה לפרסום (או פרסומים) שביצע המבקש. בעניין זה טובה בעיני טענת ב"כ המשיבה כי המשיבה אינה יכולה להיות אחראית לכך, והדבר אינו במסגרת הסכמת הצדדים שלא לפרסם דבר איש על רעהו, בין בעצמם ובין באמצעות צדדי ג'.