שכטר נ' א.א. בנין עדי עד השקעות נדלן ויזמות בע"מ ואח'

פתח דבר

1. לפני תביעה על סך 282,000 ש"ח בגין איחור במסירת דירה במסגרת פרויקט תמ"א 38, ובנוסף פיצוי בגין ליקויי בניה.

    

   עובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. ביום 27.5.2013 נחתם בין בעלי הזכויות (להלן: "הדיירים") בבניין הנמצא ברחוב טיומקין 1 בראשון לציון, וידוע כגוש 3925 חלקה 282 (להלן: "הבניין") לבין חברת יובל בניה ונכסים בע"מ (להלן: "יובל בניה") הסכם לביצוע פרוייקט לחיזוק ועיבוי הבניין, במסגרת תמ"א 38 (להלן, בהתאמה: "הסכם התמ"א" ו- "הפרוייקט").

   כנהוג בפרוייקטים מסוג זה, ליזם ניתנת אפשרות לבנות מס' יחידות דיור נוספות בבניין, אותן הוא יכול למכור לצדדים שלישיים.

3. ביום 22.10.2015 התקשרה התובעת עם יובל בניה בהסכם לרכישת דירה בפרויקט (להלן, בהתאמה: "הסכם הרכישה" ו- "הדירה").

   בסעיף 9.1 להסכם הרכישה נקבע כי החזקה בדירה תימסר לתובעת ביום 1.4.2017.

4. בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה יובל בניה, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 7.2.2017 (במסגרת הליך פר"ק 18532-12-16), את רכישת זכויותיה של יובל בניה בפרויקט על ידי הנתבעת.

5. ביום 17.3.2020, לקראת קבלת טופס 4 לפרוייקט, שלחה הנתבעת לתובעת הודעה לפיה עליה להשלים את תשלום התמורה בסך 175,721 ש"ח (נספח 16 לתצהיר הנתבעת).

    

6. בסופו של יום לאחר השלמת הבנייה על ידי הנתבעת, ניתן ביום 7.4.2020 טופס 4 לפרוייקט.

7. ביום 19.4.2020 שלחה הנתבעת לתובעת דרישה נוספת להשלים את תשלום התמורה כדי שניתן יהיה למסור לה את החזקה בדירה (נספח 17 לתצהיר הנתבעת).

8. רק ביום 8.7.2020 שילמה התובעת את יתרת התמורה, והחזקה בדירה נמסרה לה בפועל ביום 14.7.2020 (סעיף 78 לתצהיר הנתבעת).

9. יצויין, כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד מר בוריס הנדלמן, מנהל הנתבעת, אך בהתאם להחלטתי מיום 22.3.2023 התביעה נגדו נמחקה.

10. עוד יצויין, כי ביום 31.1.2022 הגישה התובעת בקשה להגדלת סכום התביעה בסך של 22,500 ש"ח, בגין תקופה של שלושה חודשים נוספים, מיום 1.4.2020 עד יום עד יום 30.6.2020.

    החלטה בבקשה זו לא ניתנה, אך לשם הכרעה בכלל המחלוקות בין הצדדים, אני נעתר לה ובמסגרת פסק הדין אתייחס גם לתקופה זו.

     

    המחלוקות המצריכות הכרעה

11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם ואת העדים מטעמם בדיונים שהתקיימו בפניי, ולאור המפורט לעיל, אלו הן לטעמי השאלות המצריכות הכרעה:

    • האם זכאית התובעת לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה.

    • ככל שאקבע כי התובעת אכן זכאית לפיצוי, מהו גובה הפיצוי המגיע.

    • האם זכאית התובעת לפיצוי בגין קיומם של ליקויי בניה בדירה.

       

      דיון והכרעה

      איחור במסירה

      מסגרת נורמטיבית

12. מאחר וחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות"), עבר מספר תיקוני חקיקה אשר שינו את ההסדר לעניין פיצוי בגין איחור במסירת דירה, קיימת חשיבות למועד חתימת הסכם הרכישה, שכן מועד זה מגדיר הוא אשר יקבע מהו נוסח החוק אשר יחול.

13. תיקון מספר 5 לחוק המכר דירות, אשר פורסם ביום 6.4.2011, הסדיר לראשונה את חובת המוכר לשלם לרוכש דירה פיצוי בגין איחור במסירתה, כאמור בסעיף 5א לחוק.

14. במסגרת תיקון מספר 9 לחוק המכר דירות, אשר נכנס לתוקף ביום 7.7.2022, שונה נוסחו של סעיף 5א לחוק, אך נקבע כי התיקון יחול רק על הסכמים שנכרתו לאחר כניסת התיקון לתוקף.

15. בענייננו, הסכם המכר נחתם ביום 22.10.2015, ולפיכך חלות הוראות סעיף 5א לחוק המכר דירות, בנוסחו הקודם, כפי שנקבע בתיקון מספר 5 משנת 2011, הקובע:

    "(א)לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה - המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

    (1)סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 - בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;

    (2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 - בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.

    (ב)  הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.

    (ג)  על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו".

16. תכליתו של סעיף 5א לחוק המכר דירות היא לקבוע מנגנון פיצוי ברור, חד משמעי ואחיד, אשר נועד לייצר ודאות ושקיפות ביחסים החוזיים שבין קבלן לרוכש דירה, המאופיינים בחוסר שוויון מובנה (רע"א 6605/15שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ, פסקה 25 (פורסם בנבו 14.3.2016)).

     

17. על מנת לקבל את הפטור הקבוע בסעיף 5א(ג) לחוק, על הנתבעת להוכיח שני תנאים מצטברים:

    • תנאי עובדתי, כי העיכוב במסירה נגרם בשל נסיבות שאינן בשליטתה.

    • תנאי משפטי, כי הסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליה.

18. בהתאם לאמור לעיל, אבחן להלן אם מתקיימות נסיבות המקנות לנתבעת פטור מחובת תשלום פיצוי בגין איחור במסירה.

     

    עיכובים שלא ניתן היה לעמוד עליהם קודם לביצוע העבודות בפרויקט, ועיכוב בעבודות חשמל שביצעו בעלי הזכויות בניגוד להיתר ולדין

19. בתצהיר העדות הראשית מטעמה טוענת הנתבעת כי יובל בניה לא ביצעה חפיפה מסודרת, כי האתר היה מוזנח, וכי מספר קבלני משנה גרמו במזיד לנזקים בפרויקט עקב אי קבלת תשלום מיובל בניה.

20. בנוסף טוענת הנתבעת כי לאחר רכישת הזכויות בפרוייקט התגלו ליקויים חמורים בחיזוק המבנה ובשלד הבניין וכשלים בבנייה שנעשתה שלא על פי תכנית (סעיפים 1-20 לתצהיר הנתבעת).

21. עוד טוענת הנתבעת כי בהתאם להוראות הסכם התמ"א הדיירים אינם יכולים לבצע שיניים בדירותיהם ללא אישור הנתבעת, ולמרות זאת רוב הדיירים הפרו הוראה זו וביצעו שינויים בתשתית החשמל.

    לאור הפרה זו נאלצה הנתבעת לשנות את התכניות וההזמנה מחברת חשמל, והדבר יצר עיכוב משמעותי (סעיפים 69-74 לתצהיר הנתבעת).

22. הנתבעת אף מפנה למכתבה התראה ששלחה לדיירים ביום 12.12.2018.

23. גם אם כל טענותיה העובדתיות של הנתבעת אכן נכונות, עדיין לא עלה בידה לשכנע כי האיחור במסירה נובע מנסיבות שהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליה.

24. הנה כי כן, כל האירועים להם טוענת הנתבעת הם חלק מהסיכונים הצפויים בכל פרוייקט בניה, ודאי בפרוייקט בו בחרה הנתבעת להיכנס לנעלי קבלן אחר שהחל בביצוע העבודה.

    בחירת הנתבעת להיכנס לפרוייקט ולרכוש את זכויותיה של יובל בניה, נעשתה משסברה כי מדובר בפרוייקט רווחי, ולאחר (יש לקוות) שבחנה היטב את מצב הפרוייקט במועד כניסתה אליו.

25. גם אם בסופו של יום התרחשו אירועים שלא צפתה, ושהובילו לעיכוב משמעותי בהשלמת הבנייה, מדובר באירועים שהסיכון להתרחשותם ולטיפול בהם מוטל על הנתבעת, שהיא הגורם המקצועי והמיומן.

     

    עיכובים בשל הצורך בתכנון ובניה מחדש של לובי הבניין

26. לטענת הנתבעת, בחודש מאי 2018 או בסמוך לכך טענו הדיירים כי לובי הבניין נבנה שלא בהתאם להוראות הסכם התמ"א וכי חדר העגלות והאופניים המוזכר במפרט הטכני של הסכם התמ"א לא מופיע בהיתר הבניה שהוצא לפרויקט בשנת 2015.

27. אותם דיירים דרשו את שינוי תכנון הלובי, ועד אז סירבו לחתום על ייפוי כוח מתאים לטובת הנתבעת.

    חשוב להדגיש, כי התובעת, כרוכשת של דירה חדשה בפרוייקט, אינה חלק מאותם דיירים עימם התגלעה המחלוקת.

28. לטעמי, גם אירועים אלו הינם כאלו שהסיכון להתרחשותם ולתוצאותיהם מוטל על הנתבעת, אשר מן הסתם בדקה היטב את הסכם התמ"א, על המפרט הטכני שלו, את היתר הבניה ואת הבניה בפועל, לפני שהחליטה לרכוש את זכויותיה של יובל בניה בפרוייקט.

29. גם אם מדובר באירוע שלא היה צפוי, אין בו דבר שאינו עולה על הדעת בעת ביצוע פרוייקט של תמ"א 38 בו ההתקשרות הינה עם בעלי הזכויות בפועל בבניין, להבדיל ממצב בו היזם הוא בעל הזכויות (באופן כזה או אחר) של המגרש עליו נבנה הפרוייקט, והוא זה שמוכר את כלל הדירות לרוכשים חיצוניים.

    קונסטלציה מעין זו חשופה יותר לפעולות מקשות מצד בעלי הזכויות בבניין, החל מסירוב לחתום על הסכם התמ"א, המשך בסירוב לפנות את הדירה, כאשר מדובר בפרוייקט המחייב פינוי, וכלה בחוסר שיתוף פעולה בכל היבט אפשרי עם היזם (למשל בסירוב לחתום על ייפוי כוח מתאים).

30. הנתבעת גם לא הוכיחה מהי תקופת האיחור הנובעת מאירוע זה, שעה שבסופו של יום הגורם המלווה של הפרוייקט הסב ביום 2.1.2020 לטובת באי כוח הנתבעת את ייפויי הכח שניתנו לו על ידי הדיירים.

     

     

     

     

     

     

     

    איחור בגין כינוס נכסים

31. בישיבת ההוכחות ובמסגרת סיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה טענה לפיה בהתאם להוראות סעיף 3 לנספח ה' להסכם הרכישה, רשאית הנתבעת לדחות את מסירת החזקה בפרק זמן נוסף שלא יפחת משישה חודשים (עמודים 90-92 לתצהיר התובעת).

    מדובר בנספח המופנה לגורם המלווה של הפרוייקט, במסגרתו אישרה התובעת כך:

    "אם - במקרה של תפיסת הפרויקט על ידכם (או על ידי כונס נכסים) - אתם (או כונס הנכסים) תבחרו (בהודעה בכתב שתימסר לנו על כך) לקיים את הסכם הרכישה, אנו נסכים במקרה כזה לארכה סבירה בנסיבות העניין, שלא תפחת מ- 6 (ששה) חודשים, להשלמת בניית יחידת הדיור מעבר למועדים הנקובים בחוזה המכר ואני נשלם במקרה כזה לכם או לפקודתכם את כל יתרת הכספים שיגיעו מאתנו על חשבון מחיר יחידת הדיור כשהם צמודים במלואם עד מועד תשלומם בפועל, לפי שיעור עלייתו של המדד (כהגדרתו החוזה המכר הידוע בעת תשלומם לעומת מדד הבסיסי האמור בחוזה המכר)."

32. טענה זו לא הוזכרה בכתב הגנתה של הנתבעת, והצדדים לא התייחסו אליה בתצהירי העדות הראשית מטעמם.

33. התובעת מתנגדת לעצם הדיון בטענה זו, בטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, ולאחר ששקלתי את הדברים סבורני כי הצדק עמה.

    לו הייתה הנתבעת מעלה את טענתה זו במסגרת כתב הגנתה, יכולה הייתה התובעת להתייחס אליה, ולהעלות כל טענה רלבנטית שהיא, בין עובדתית ובין משפטית.

34. הפתעת התובעת ובא כוחה בטענה משפטית שכזו, במהלך ישיבת ההוכחות, מעבר לעובדה הטכנית שמדובר בהרחבת חזית, פוגעת קשות בזכויותיה הדיוניות וביכולתה להיערך כראי לניהול ההליך.

    בהינתן השלב המתקדם מאוד בו עלתה הטענה, כבר אין מדובר בפגם דיוני הניתן לתיקון כפוף לחיוב בהוצאות, אלא בפגיעה שאינה בת תיקון, ואין מקום להתירה.

35. לאור האמור, אני דוחה את טענתה זו של הנתבעת אף ללא דיון ענייני בה, בהיותה הרחבת חזית אסורה.

     

     

     

     

     

    סירוב התובעת לשלם את יתרת התמורה

36. כעולה מתצהיר העדות הראשית מטעמה, ביום 17.3.2020, עוד לפני קבלת טופס 4, הודיעה הנתבעת לתובעת כי קבלת האישור קרובה וכי עליה לשלם את יתרת התמורה.

    בסעיף 3.7 בנספח ג' להסכם הרכישה (נספח התשלומים), נקבע כי את התשלום האחרון יש לבצע 7 ימים לפני מועד מסירת החזקה בדירה (עמוד 65 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

    סעיף 9.2 להסכם הרכישה קובע כי החזקה בדירה תימסר, בין היתר, לאחר שהנתבעת עשתה כל שנדרש לקבלת טופס 4.

    ברור לטעמי שלא יכולה להיות דרישה לגיטימית לתשלום יתרת התמורה החוזית לפני קבלת טופס 4 (או לפחות לפני ביצוע כל הפעולות שבשליטת הנתבעת לקבלתו).

37. מכאן שפנייתה הראשונה של הנתבעת בדרישה לתשלום יתרת התמורה יכולה הייתה להתבצע רק לאחר שהתקבל טופס 4, קרי לאחר יום 7.4.2020.

    בפועל פנתה הנתבעת לתובעת בעניין זה רק ביום 19.4.2020, וקבעה מועד למסירת החזקה ביום 26.4.2020.

38. התובעת סירבה לבצע את התשלום, בטענה שהנתבעת עצמה חייבת לה סכומים גבוהים יותר מיתרת התמורה (שכאמור במכתב הנתבעת מיום 17.3.2020 עמדה על 175,521 ש"ח), ודרשה לקבל את החזקה בדירה מבלי לבצע את התשלום האחרון.

    התובעת אף פנתה בעניין זה לבית המשפט, אשר דחה את דרישתה.

39. יוזכר, בהקשר זה, כי סעיף 28 להסכם הרכישה אוסר על התובעת לקזז מהתמורה המגיעה ממנה סכומים שהיא סבורה שמגיעים לה מהנתבעת, ולכן בהיעדר החלטה מתאימה של בית המשפט, אכן לא הייתה רשאית התובעת להימנע מביצוע התשלום האחרון.

40. מכאן שמועד המסירה אותו יש לקחת בחשבון הוא יום 26.4.2020, קרי איחור של 36 חודשים ו- 25 ימים (36.83 חודשים).

     

    סיכום ביניים

41. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי לא עומדת לנתבעת כל טענת הגנה הפוטרת אותה מהחובה לשלם לתובעת פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה.

42. תקופת האיחור בגינה זכאית התובעת לפיצוי היא 36.83 חודשים, וסכום הפיצוי המגיע יקבל התייחסות בפרק הבא.

     

    גובה הפיצוי

43. סעיף 10.5 להסכם הרכישה קובע כך:

    "לא תעמוד החברה בלוח הזמנים לאחר תום כל מועדי ההארכה המוקנים לה עפ"י סעיפים 10.2,10.1,9.11 ו-10.3 ו/או כל סעיף אחר בהסכם ו/או בדין המקנה לחברה ארכה תשלם החברה לרוכש בגין כל חודש נוסף של פיגור פיצויים מוסכמים מראש בסך השווה ל- 6,000 ש"ח לחודש (המהווים סכום דמי השכירות המוערכים לדירה דומה כשהם מוכפלים ב- 1.5) וזאת עד ל- 8 (שמונה) חודשי איחור ופיצוי מוסכם בסך שווה ל- 5,000 ש"ח לחודש (המהווים סכום דמי השכירות המוערכים לדירה דומה כשהם מוכפלים ב- 1.25) וזאת בעבור התקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד האמור (להלן: 'פיצוי מוסכם בגין אחור')."

44. לטענת התובעת הוראות סעיף 5א לחוק המכר דירות הינן קוגנטיות, ולכן לא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת רוכש הדירה.

    לפיכך, כך טוענת התובעת, לא ניתן לקבוע במסגרת הסכם המכר סכום דמי שכירות הנמוך מ- 'דמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה' לדירה הנרכשת, כקבוע בחוק.

    טענתה זו של התובעת מקובלת גם עליי. מטרת חוק המכר דירות לקבוע הגנה סטטוטורית על רוכשי דירות בתחומים שונים, הגנה עליה לא ניתן להתנות אלא לטובת הרוכש.

    שאם לא כך, הרי שלא תהא כל משמעות להוראות חוק המכר, והסכמי המכר כדבר שבשגרה יקבעו הוראות מיטיבות פחות עם רוכשי הדירות, וברור שלא לכך התכוון המחוקק.

45. אלא שגם אם נכונה טענתה העקרונית של התובעת, הרי שאין בה כדי לסייע בידה במקרה זה.

    הנה כי כן, התובעת לא הרימה לטעמי את הנטל להוכיח שדמי השכירות הראויים לדירה דומה לדירה הנרכשת עולים על 4,000 ש"ח לחודש.

    התובעת לא צירפה חוות דעת שמאית מטעמה, אלא רק פרסומים כאלו ואחרים מאתר יד2 (נספח 4 לתצהיר התובעת), כאשר כלל לא ברור כי הדירות המוצעות שם אכן דומות בנתוניהן לדירה ובוודאי שלא ברור אם אכן הדירות המוצעות הושכרו במחיר זה (שהרי כידוע המחיר המוצג הינו המחיר המבוקש על ידי המשכיר, ולאו דווקא דמי השכירות אשר סוכמו בפועל לאחר מו"מ).

46. לפיכך, ובהיעדר ראיה סותרת, אני קובע כי שווי דמי השכירות החודשיים לצורך חישוב הפיצוי המגיע לתובעת בגין האיחור במסירה הינו כקבוע בהסכם הרכישה, קרי 4,000 ש"ח.

47. בהתאם להוראות חוק המכר דירות, התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 150% מגובה דמי השכירות עבור שמונת חודשי האיחור הראשונים, קרי סך של 48,000 ש"ח.

    עבור יתרת תקופת האיחור, שארכה 28.83 חודשים נוספים, זכאית התובעת לפיצוי חודשי בסך 5,000 ש"ח לחודש (125% משווי דמי שכירות), ובסך הכל 144,150 ש"ח.

48. בהתאם לחוק המכר דירות, תשלום הפיצוי בגין האיחור במסירה אמור להתבצע מדי חודש בחודשו עד למסירת החזקה, ומשנתבעת לא עשתה כן, הרי שראוי לצרף לסכומי הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום החודשי המיועד ועד היום.

    סכומי הפיצוי האמורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין כאמור, עומדים נכון להיום על סך של 253,060 ש"ח.

     

    פיצוי בגין ליקוי בניה

49. עם הגשת כתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת הנדסית מיום 16.1.2019, בגין ליקוי בנייה אשר עלות תיקונם עומדת על 23,524 ש"ח.

50. ביום 8.3.2021 הגישה הנתבעת חוות דעת הנדסית של מר אברהם תורגמן, הקובעת כי עלות תיקון הליקויים בדירת התובעת עומדת על סך 6,023 ש"ח.

51. ביום 20.4.2021 ולאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה מר שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט").

52. מומחה בית המשפט ביקר בדירה ביום 28.6.2021 ומסר את חוות דעתו ביום 13.9.2021, בה קבע כי אומדן הנזקים בדירה עומד על 7,640 ש"ח כולל מע"מ.

53. בהתאם להודעת הצדדים מיום 21.3.2020 נרשמה הסכמתם לוותר על חקירת מומחה בית המשפט וחקירתם של המומחים מטעם הצדדים.

54. בסיכומיה טוענת התובעת כי על בית המשפט לפסוק לטובתה את הסכום אשר נקבע על ידי מומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד קבלת הדירה ועד היום, וכן החזר של חלקה היחסי בתשלום למומחה בית המשפט (עמוד 61 שורות 23-29).

55. הנתבעת בחרה שלא להתייחס לרכיב זה בסיכומיה.

56. בהקשר לכך ראוי להזכיר את מעמדו של מומחה בית המשפט ואת הנחת המוצא לפיה מסקנותיו הן אובייקטיביות ובלתי תלויות, היות ואין לו כל עניין ואינטרס בתוצאות ההליך.

     

57. בהתאם, היה ובית המשפט יבחר שלא לאמץ את מסקנות המומחה מטעמו, הרי שהדבר ייעשה רק במקרים חריגים ובמשורה (רע"א 9828/17דרור אבני נ' ד. שליט בע"מ(פורסם בנבו, 18.1.2018), מסיבה בולטת לעין (ע"א 6510/20דוד מזרחי נ' אהרון כהן, (פורסם בנבו, 12.12.2021 פסקה 6) ומנימוקים כבדי משקל (ע"א 4179/17יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נגד ערן רובין(פורסם בנבו, 6.12.2018)).

58. עם זאת חשוב להבהיר כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט אמנם מהווה כלי עזר בידי בית המשפט בבואו להכריע בשאלות מקצועיות העומדות לפניו, כאשר אין בידו את מלוא הידע והניסיון הדרושים לשם הכרעה בהן, אך מינוי המומחה לעולם לא יחליף את שיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 632/23מדינת ישראל רשם העמותות נ' ישיבת וכולל אבן חיים(פורסם בנבו, 17.4.2023 פסקה 7).

59. לאחר שעיינתי בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, מצאתי כי היא לא נסתרה, ויש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 7,640 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת חוות הדעת (26.9.2021) ועד היום, ובסך הכל 9,539 ש"ח.

     

    סוגיית ההוצאות

60. משהתביעה התקבלה, זכאית התובעת לפסיקת הוצאות לטובתה, בהתאם להוראותתקנה 152לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

61. בתיק זה התקיימו 5 דיונים, כולל ישיבת הוכחות אחת, והצדדים נדרשו להגשת תצהירי עדות ראשית ולסכם בעל פה בדיון.

62. לאור התוצאה הכספית אליה הגעתי, ובהתאם למספר הישיבות אשר התקיימו בתיק, שכר הטרחה המינימלי בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, עומד על 23,740 ש"ח.

63. יחד עם זאת, לאור ההליכים הרבים אשר היו בתיק זה, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, כאמור בתקנה 153לתקנות, ולאחר שביצעתי הערכה זהירה של היקף העבודה המשפטית אשר הושקעה בתיק, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחה בסך כולל של 47,200 ש"ח.

64. בנוסף, ובהתאם להוראות תקנה 155 לתקנות, זכאית התובעת להחזר ההוצאות הסבירות שהוציאה בניהול ההליך.

65. בהתאם, זכאית התובעת לקבל מהנתבעת החזר של שכ"ט המומחה מטעמה וכן של שכ"ט מומחה בית המשפט.

    משלמיטב בדיקתי התובעת לא פירטה בראיותיה או בסיכומיה את הסכומים אשר שולמו על ידה לשני המומחים, ולא צירפה להם כל אסמכתא, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים האמורים תוך 30 יום מהצגת אסמכתא כאמור.

66. כן זכאית התובעת להחזר אגרת המשפט אשר שולמה על ידה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה ועד היום, ובסך הכל 8,963 ש"ח.

     

    סוף דבר

    לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בעיקרה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 318,762 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית שקלית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

    כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את שכר הטרחה אשר שולם על ידה למומחה מטעמה ולמומחה בית המשפט, וזאת תוך 30 יום מהצגת אסמכתאות מתאימות, אחרת יישא הסכום ריבית שקלית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור כחוק.

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, ט"ז אלול תשפ"ה, 09 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.