התובע מ' ת' יליד 1951, נפגע לטענתו ביום 11.11.10 בעת שהלך בשוק ברחוב שוהם בנתניה, מעד, נפל ונחבל.
התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף כנגד עירית נתניה ומבטחיה "הראל" חברה לביטוח בע"מ, בעוולת רשלנות.
נכות רפואית מוסכמת בתחום האורטופדי 7.5% (פגיעה בקרסול רגל ימין).
הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק.
2.בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי התובע נתקל "במרצפת שבורה אשר היוותה מכשול להולכי רגל ..." ובתצהיר עדות ראשית התייחס לנסיבות: "ביום 11.11.10, ביום חמישי, בעודי צועד בשוק בנתניה שברחוב שוהם, לפתע נתקלתי במקום בו הבלטות שקעו מה שייצר מפגע חמור וכתוצאה מכך נתקלתי במרצפת בולטת בגובה של כ-3 ס"מ נפלתי ונחבלתי קשות בקרסול ימין (להלן: "התאונה")".
התובע טוען כי לאחר מספר חודשים (ולא מספר ימים כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה) ראה תיקון בעמ' 4 לפרו' – יצא למקום האירוע וצולמו תמונות שצורפו לתצהירו.
בתצהיר נטען עוד כי הרישום בבית החולים לפיו נפל בביתו, מקורו בטעות וכי מדו"ח מד"א ניתן ללמוד כי הפינוי היה מאיזור השוק (סעיף 9 לתצהיר).
3.במהלך החקירה הנגדית, עומת התובע עם מיקום האירוע, השעה בה נפגע ומנגנון הנפילה, לא זכר שעה מדוייקת מעבר לעובדה כי היה חשוך, טען כי באותו יום עזר לבן שלו שהיה בעל דוכן בשוק, לא זכר אם היה בדרכו עם הבן הביתה: "... יצאתי לא יצאתי. אני יכול להגיד מה שאני רוצה. הייתי בשוק שברתי את הקרסול ויש לי מלא עדים, אמבולנס פינה אותי מהשוק ..." (עמ' 6 לפרו').
בהמשך החקירה טען התובע כי: "מעדתי נפלתי, היה בור שמה, היה ביוב לא יודע מה היה נפלתי. הסתובב לי הקרסול ונפלתי על ריצפה ...
... מה יש לי להרגיש, נפלתי מעדתי ברגל היה בור שמה היה צינורות נפלתי ככה התעקם לי הקרסול נפלתי על הריצפה. לא ראיתי היה חושך מצרים ...
... אני הולך ככה וממשיך ללכת תק החלקתי היה בור שמה נפלתי על הריצפה (מדגים) ...
