ד' נ' הפניקס חברה לבטוח בע"מ

1.בפניי תביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 3.8.2014.

הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה הנה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים וכן בעניין גובה הפיצויים להם זכאי התובע.

העובדות

2.התובע, יליד 21.10.1966, נפגע ביום 3.8.2014 במהלך עבודתו כנהג (חלוקת מזון). לטענת התובע החליק בזמן הירידה מרכבו ועיקם את קרסולו השמאלי. התובע הגיש תביעה לתשלום נזקיו בגין תאונה זו.

כעולה מתצהירו של התובע (ת/1), הוא עובד כנהג רכב לחלוקת מזון בחברת "איכות קייטרינג שולץ בע"מ" החל ממרץ 2014 ועד היום. במסגרת עבודתו אף מעמיס התובע את הרכב ופורק את המזון לנקודות החלוקה - קנטינות במתקן "לשם" של רפא"ל. ביום 3.8.2014 בשעה 15:30, עת ביקש לרדת מרכבו בקנטינה מספר 100 ב"לשם", החליקה רגלו השמאלית על מדרגת הרכב והוא נפל ארצה תוך עיקום קרסול שמאל. תמונות של הרכב (רכב מסחרי מסוג פיג'ו, מ.ר. 76-930-12) צורפו לתצהיר התובע.

3.לאחר התאונה פנה התובע למרפאת "לשם" (בשעה 15:46), שם אובחן כסובל מנפיחות בקרסול שמאל והגבלה בתנועה. התובע נשלח במונית להמשך טיפול במרפאת זבולון. במרפאת זבולון אובחן התובע כסובל משבר במסרק 5 בכף רגל שמאל, רגלו גובסה וניתנה לו תעודת אי כושר עבודה מיום 3.8.2014 עד יום 31.8.2014. ביום 14.9.2014 ניתנה לתובע תעודת אי כושר נוספת מיום 1.9.2014 עד יום 30.9.2014. ביום 20.9.2017 נבדק התובע ונמצא כי אין עדיין חיבור של השבר. התובע הופנה להתאמת מדרסים ולפיזיותרפיה.

בצילום ביקורת שנערך ביום 12.10.2014 נמצאו סימני קלוס (גרומת: בהתאם לויקיפדיה הקלוס הוא רקמה זמנית הנוצרת סביב עצם במקרה של שבר או סדק. הקלוס נוצר כחלק מתהליך ריפוי העצם. לאחר תהליך הריפוי, תאי הקלוס מתפוגגים אט אט, נעלמים ומהווים מטריצה חוץ-תאית). הגבס הוסר וניתנה לתובע תעודת אי כושר נוספת מיום 1.10.2014 עד יום 31.10.2014.

4.בביקור מיום 27.10.2014 נמצאה נפיחות קלה ללא בצקת גומתית, רגישות במישוש ללא דפורמציות והגבלה בתנועה. לתובע ניתנה תעודת אי כושר עבודה נוספת מיום 1.11.2014 עד יום 8.11.2014. בביקורת מיום 16.11.2014 נמצא כי התובע מסוגל לשוב לעבודה. כן נקבע כי על התובע להימנע מהרמת משאות השוקלים מעל 20 ק"ג מיום 16.11.2014 עד יום 31.12.2014. הרופא אישר לתובע לשהות בחופשת מחלה עד יום 16.11.2014.

בסך הכל היה התובע בתקופת אי כושר עבודה מלא מיום 4.8.3024 עד יום 8.11.2014 – כשלושה חודשים.

תגמולי המוסד לביטוח לאומי

5.התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והתובע קיבל תגמולים בסכום כולל של 73,794 ₪ נומינלי (ע' 9, ש' 11-12, פירוט התשלומים נ/5). ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכויות כדלקמן:

א.נכות זמנית בשיעור 40% - מיום 3.11.2014 עד יום 31.1.2015;

ב.נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.2.2015 עד יום 31.8.2015;

ג.נכות צמיתה בשיעור 10% מיום 1.9.2015.

בסיס שכר

6.כעולה מטופס 106 לשנת 2012 (נ/3) השתכר התובע בשנה זו סכום כולל 75,660 ₪, המהווים בממוצע 6,305 ₪ לחודש.

כעולה מטופס 106 לשנת 2013 (נ/4) השתכר התובע בשנה זו סכום כולל של 77,139 ₪, המהווים בממוצע 6,428 ₪ לחודש.