ת"א 2883-08-14 א' ב' נ' אבו מוסא ואח'

בחנתי בעיון את הבקשה שהוגשה מטעם התובע ביום 17.5.15 למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה על צרופותיה, תגובת מטעם הנתבעים שהוגשה ביום 26.5.15, תשובה מטעם התובע שהוגשה ביום 27.5.15, ההודעה שהוגשה מטעם התובע ביום 14.6.15 כמענה להחלטה מיום 10.6.15.

מצאתי כי יש למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה. הנתבעים מסכימים למינוי פסיכיאטר מטעם בית המשפט יחד עם זאת, מתנגדים להצגת האבחון הדידקטי מיום 14.3.14 שנערך לתובע ע"י מאבחנת דידקטית (מסמך מס' 13 הנושא כותרת "דו"ח סיכום אבחון כושרי למידה" שצורף לבקשה למינוי ולהלן: "האבחון").

עיקר טענת הנתבעים היא כי אין מדובר במסמך רפואי בהתאם לתקנות וככל שמומחה בית המשפט יחשוב שיש צורך בביצוע אבחון יפנה המומחה למאבחן מטעמו.

התובע בתשובתו מפנה לפסיקה וטוען בסעיף 3 לתשובתו כי: " במקרה דנן, האבחון הדידקטי נערך בהתאם להמלצת נוירולוג המטפל (ראה עמ' 2 "סיבת ההפניה והמפנה". משלא אותרה ההפניה ניתנה החלטה להמציאה. בהודעת התובע שניתנה בעקבות ההחלטה צורף מסמך מיום 30.9.13 החתום ע"י ד"ר אוסאמה בשארה, נוירולוג. המסמך מופנה לרופא המשפחה. במסמך אין הפניה לאבחון דידקטי. במסמך נרשם בין היתר : " נמצא בחינוך רגיל, עבר בירור להפרעות קשב וריכוז ועבר אבחון טובה שהדגים עדות לזה...". גם פרק "ההמלצות" אינו מפנה לאבחון דידקטי.

בפרק "סיבת ההפניה והמפנה" לאבחון נרשם: "הפניה לאבחון נעשתה ע"י האמא בהמלצת רופא נוירולוג על רקע קשיי זכירה...".

כאמור לעיל בתיעוד שהוגש לא אותרה המלצת נוירולוג. כמו גם לא אותרה המלצה ו/או הפניה ע"י מי מהרופאים המטפלים בתובע.

בנסיבות אלו סבורני כי אין להציג המסמך למומחה שימונה. יחד עם זאת, בהחלטת המינוי שתינתן תופנה תשומת לב המומחה שבוצע לתובע אבחון דידקטי במרץ 2014 , ככל הנראה ביוזמת ההורים ובמסגרת פרטית.

החלטת מינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.