פס"ד בתביעה על רשלנות בטיפולי שיניים

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מרשלנות רפואית בביצוע טיפולי שיניים על ידי נתבע 1 – ד"ר ג'ורג' סעיד - רופא שיניים במקצועו, אשר היה מבוטח באמצעות נתבעות 2 ו-3.

טענות הצדדים בתמצית

1. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי הנתבע ביצע טיפול שיניים רשלני ובכך גרם לנזקי התובע ולצורך בטיפול רפואי מתקן; נסיבות המקרה מצדיקות העברת הנטל אל כתפי הנתבע, אשר לא ערך רשומות רפואיות תקינות ומלאות באופן שגרם לתובע לנזק ראייתי; הנתבע פעל בניגוד להוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; הפר חובות חקוקות; לא ערך ולא הציע תכנית טיפול סבירה וחלופות טיפול; ולא תיעד את תלונות התובע ואת הביקורות.

2. לביסוס תביעתו צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר אלן פרידמן- מומחה לכירורגיית פה ולסת (להלן: "מומחה התביעה"), אשר קבע כי כתוצאה מהטיפול הרשלני בשתי הלסתות, ייאלץ התובע לעבור טיפול רפואי מתקן שעלותו הוערכה בסך של כ- 216,400 ₪. בנוסף, נקבעה נכות זמנית בשיעור של 2.5% בגין נזק לעצם המכתשית בלסת התחתונה, החל ממועד ההשתלות ביום 17.1.2023 ועד לקליטת העצם.

3. בכתב ההגנה נטען, בתמצית, כי התביעה התיישנה בכל הנוגע לטיפול שהחל בשנת 2014; התובע הגיע לטיפול כאשר מצב פיו בכי רע- סבל מחסרים בשיניים, מצב חניכיים לא טוב, שיניים שהצריכו עקירה, וכאשר בפיו כבר נעשו טיפולים קודמים (דוגמת גשר חרסינה בלסת העליונה); התובע קיבל את מלוא ההסברים הנדרשים לדרך הטיפול בו, לרבות כל אפשרויות הטיפול הקיימות והסיכונים הכרוכים בכל אחת מדרכי הטיפול; תכנית הטיפול נקבעה לפי יכולתו הכלכלית של התובע, אשר הבין היטב והסכים לטיפול; הנתבע בחר דרך טיפול התואמת את מצב פיו של התובע, לאחר שביצע אנמנזה מתאימה וערך רשומה רפואית מפורטת; הטיפול שניתן לתובע היה מיומן ולא היה בו שמץ רשלנות; חלה על התובע חובה להקטין את נזקיו; אין מקום להיפוך הנטל המוטל על התובע במלואו; אין קשר סיבתי בין נזקי התובע, ככל שישנם, לבין הטיפול הרפואי שניתן, והנזקים שנגרמו, אם בכלל, הם תוצאה של טיפולים שבוצעו במקומות אחרים או של מצב פיו של התובע קודם להגעתו לטיפול, או תוצאת אשמתו התורמת של התובע אשר לא הקפיד, בין היתר, על מילוי וביצוע ההנחיות שניתנו לו. התובע מנסה, כך נטען, לזכות כיום – על חשבון הנתבעים – בשיקום מצב פיו ובתכנית טיפול ארוכת טווח ומקיפה, שאותה לא ביקש, וממילא לא קיבל, מהנתבע.

   חלק מהטענות נזנחו בסיכומי ההגנה.

4. לביסוס הגנתם צירפו הנתבעים את חוות דעתו של פרופ' עימאד אבו אל נעאג'- מומחה לכירורגיית פה, פנים ולסתות (להלן: "מומחה ההגנה") אשר קבע, בתמצית, כי התובע זכאי להחזר עבור התשלום על הטיפול בלסת התחתונה בלבד.

   מהלך הדיון 

5. נוכח הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ולאחר שניתנה לצדדים האפשרות ליתן עמדתם, הורה בית המשפט (המותב הקודם כב' השופטת ע' קצבוי) על מינויו של ד"ר אופיר רוזנר- מומחה בשיקום הפה, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"), אשר ערך חוות דעת תמציתית והשיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי שני הצדדים.

6. התקיימו מספר ישיבות קדם משפט במהלכן נעשו ניסיונות להביא את הצדדים להסכמות, ולאחר שניסיונות אלו לא צלחו, הגישו הצדדים ראיותיהם.

7. לאחר שנקבע מועד לשמיעת העדויות, הודיעו הצדדים כי הושגה הסכמה להכרעה בתביעה על בסיס החומר הקיים בתיק והגשת סיכומים בכתב, ללא שמיעת עדויות וחקירות נגדיות.

   דיון והכרעה

8. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

9. בהתאם להלכה הפסוקה, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט נחשב לזרועו הארוכה. חוות דעתו נדרשת על מנת להוכיח עניין שברפואה, והמומחה משמש למעשה ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט. האמון הרב לו זוכה מומחה הממונה על ידי בית המשפט נובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו.

10. הנחת המוצא היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית ואובייקטיבית, הניתנת על ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן חוות הדעת מתייחסת, ועל כן- בית המשפט נוטה לאמץ את ממצאיה.

11. בית המשפט רשאי אמנם להתערב בקביעות המומחה ולסטות ממסקנות חוות הדעת ואולם, הדבר ייעשה במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל, כאשר קיימת סיבה בולטת לעין לעשות כן. הטעמים לסטייה מחוות הדעת יכולים להיות קשורים למומחה עצמו, למקצועיותו, לקיומו של ניגוד עניינים או חשש למשוא פנים, או קשורים לגוף חוות הדעת ולמסמכים אליהם נחשף המומחה, המהווים את התשתית לחוות הדעת.

12. הימנעות בעלי הדין מחקירה נגדית של מומחה בית המשפט עשויה לחזק את כוחה הראייתי של חוות דעתו, ובמקרה זה ייטה בית המשפט, ביתר שאת, לייחס משקל רב לעמדת המומחה שמונה על ידו.

    ראו: ע"א 6510/20 מזרחי נ' כהן (נבו 12.12.2021); רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (נבו 3.5.2018); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול (נבו 17.12.2017); ע"א 4681/07 דהוד נ' חטאב (נבו 20.7.2010).

13. לנוכח הסכמת הצדדים לוותר על חקירות נגדיות, הרי שהטענות העובדתיות שהועלו בתצהירי העדות לא נסתרו, אלא אם בעל הדין שכנגד העלה טענה סותרת בתצהירו או שהוצגו ראיות לסתור. ההכרעה במחלוקות העובדתיות תיעשה אפוא על יסוד נטלים, בשים לב לכך שעל התובע מוטל הנטל להוכחת תביעתו ברמה הדרושה במשפט האזרחי.

    ראו: ע"א 8117/03 ענבר נ' יעקב (נבו 16.1.2006).

14. וכעת לפירוט.

    הלסת העליונה- מהלך הטיפול

15. בשנת 2014 פנה התובע למרפאת הנתבע בגין מראה שיניו בלסת העליונה אשר היו צפופות וחופפות (סע' 6 לתביעה וחוות דעת מומחה התביעה). בתביעה ובחוות דעת מומחה התביעה נטען אמנם כי מדובר היה בשנת 2019 ואולם, הטעות בשנה תוקנה בסעיף 3 לתצהיר התובע.

16. התובע טוען כי ביקש טיפול נקודתי והנתבע הציע לו תכנית טיפול שכללה השחזת השיניים והדבקת גשר זמני (סע' 3 לתצהיר התובע).

    מנגד, טוען הנתבע כי הציג בפני התובע שתי חלופות לטיפול: האחת- כללה עקירות ושיקום על ידי שתלים, אשר התובע לא יכול היה לבצעה בשל מצבו הכספי. והשנייה - זו שנבחרה - כללה גשר שישרוד בין 6-5 שנים (תיעוד מיום 12.3.2014), בעלות של 11,000 ₪. התובע מסר שיקים בידי הנתבע (סע' 7-4 לתצהיר הנתבע; סע' 15 ו-23 לתצהיר תשובות הנתבע לשאלון התובע שצורף לראיות התביעה - ת/7 ו-ת/8).

    במחלוקת זו, יש להעדיף את גרסת הנתבע אשר לא נסתרה, ואף קיבלה חיזוק בעובדה שהתובע ביקש להפסיק את הטיפול בסמוך לאחר שהחל, בשל קושי כלכלי.

    על כן, אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבע הציג בפני התובע שתי חלופות לטיפול בלסת העליונה, והתובע לא בחר בחלופה היקרה שכללה עקירות ושיקום על ידי שתלים, בשל מצבו הכספי.

17. בחודשים 4-5/2014 ביצע הנתבע לתובע טיפול שיניים אשר כלל, בין היתר, השחזת שיניים, טיפולי שורש בשיניים 13 ו-15 והתקנת גשר זמני (סע' 7 לתביעה וחוות דעת מומחה התביעה). הטעות בשנה תוקנה כאמור בתצהיר התובע, והתובע מאשר זאת אף בסע' 2-1 לסיכומים.

18. הנתבע טוען כי לאחר שהחל בביצוע הטיפול ביום 20.4.2014, התובע ואשתו הודיעו לו שאינם מסוגלים לעמוד בתשלומים ועל כן- הטיפול הופסק. הודבק לתובע גשר זמני ביום 27.5.2014, והושבו לתובע השיקים שלא נפרעו (סע' 8 לתצהיר הנתבע; כתב ההגנה וחוות דעת מומחה ההגנה).

    בכתב התביעה אין התייחסות להפסקת הטיפול בשנת 2014 ואולם, התובע אישר בתצהירו למעשה את גרסת הנתבעים והצהיר כי באותה עת (דהיינו- בשנת 2014), מסיבות אישיות, נאלץ להפסיק את הטיפול כשפיו גשר זמני בלבד (סע' 4 לתצהיר התובע).

19. בשנת 2019, לאחר הפסקה של כ-5 שנים בטיפול, חזר התובע לטיפול וקיבל שיקום קבוע (חוות דעת מומחה ההגנה).

    הנתבע טוען כי התובע הגיע אליו פעם נוספת בשנת 2019, לאחר שהגשר הזמני נשבר, וביקש להחליף את הגשר הזמני בגשר חרסינה קבוע. הנתבע נטל מידות והתקין גשר חרסינה קבוע, ומדובר למעשה בהמשך ישיר של הטיפול שהופסק בשנת 2014. הנתבע מוסיף וטוען כי טרם התקנת גשר החרסינה הקבוע, נתן לתובע הדרכה להיגיינה אוראלית וביצע ניקוי אבנית, כפי שהוא עושה לכל מטופל (סע' 3 ו-4 לתצהיר תשובות הנתבע לשאלון התובע שצורף לראיות התביעה - ת/7 ו-ת/8).

    בכתב התביעה אין פירוט אשר למועד התקנת גשר החרסינה הקבוע וכל שנטען הוא כי הטיפול בוצע "לאחר זמן ממושך (עקב מגפת הקורונה)".

    התובע חזר בו מהטענה הנוגעת למגפת הקורונה (שפרצה ברחבי העולם רק בשנת 2020..) ואישר בתצהירו למעשה את גרסת הנתבעים לפיה חזר למרפאת הנתבע בשנת 2019 להמשך הטיפול, ולאחר שנפרעו השיקים שמסר בידי הנתבע, הרכיב הנתבע בפיו את הגשר הקבוע (סע' 9-6 לתצהיר התובע).

    גם בסע' 4 לסיכומים מאשר התובע כי רק בשנת 2019 התייצב מצבו הכלכלי והיה בידו הסכום הנדרש ולפיכך, הוא שב למרפאת הנתבע ביום 10.1.2019 לצורך המשך טיפול.

20. לסיכום פרק זה, אני קובעת, כממצאים עובדתיים, כי בשנת 2014 הגיע התובע למרפאת הנתבע לשיקום מראה פיו בלסת העליונה. הנתבע הציע לתובע שתי חלופות לטיפול. התובע בחר בחלופה הזולה הכוללת התקנת גשר זמני וקבוע. ביום 20.4.2014 החל הנתבע בביצוע טיפול שיניים לתובע אשר כלל, בין היתר, השחזת שיניים, טיפולי שורש בשיניים 13 ו-15 והתקנת גשר זמני. לאחר שהתובע ואשתו הודיעו לנתבע שאינם מסוגלים לעמוד בתשלומים, הטיפול הופסק וביום 27.5.2014 הודבק לתובע גשר זמני, והושבו לתובע השיקים שלא נפרעו. בשנת 2019, לאחר שהגשר הזמני נשבר, פנה התובע לנתבע וביקש להחליפו בגשר קבוע. הנתבע נטל מידות, ולאחר שנפרעו השיקים שמסר התובע, התקין בלסת העליונה גשר חרסינה קבוע, לאחר שנתן לתובע הדרכה להיגיינה אוראלית וביצע ניקוי אבנית.

    הלסת העליונה- שאלת האחריות

21. התובע טוען כי אין לו טענות כלפי מקצועיות הטיפול שבוצע בשנת 2014 בלסת העליונה, אלא אך ורק לגבי העובדה שהנתבע לא יידע אותו ולא הדגיש בפניו שעלולה להיווצר בעיה ככל שייוותר זמן ממושך עם הגשר הזמני ואף לא הבהיר לו את הסכנות שבעישון בנוכחות גשר זמני. התובע מוסיף וטוען כי זכורות לו פעמים רבות שיצא עם יחד עם הנתבע לעשן במרפסת המרפאה ומעולם לא עלה הנושא שהעישון מסכן את מצב השיניים (סע' 5 ו-7 לתצהיר התובע). בנוסף, טוען התובע כי אילו היה הנתבע מבהיר לו ששהייה כה ממושכת עם הגשר הזמני תגרום נזק לשיניים – היה עושה כל שביכולתו לחדש את הטיפול במהרה, גם אם הדבר היה כרוך בנטילת הלוואות (סע' 8 לתצהיר התובע).

22. אינני מקבלת טענות אלה של התובע.

23. ראשית, בשנת 2014, בעת שהודיע התובע לנתבע כי הוא מבקש להפסיק את הטיפול, הנתבע לא יכול היה לדעת כי התובע יגיע להשלמת הטיפול רק כעבור פרק זמן ממושך של כ- 5 שנים, בשנת 2019. על כן, באותה עת, בשנת 2014, הנתבע לא צריך היה ליידע את התובע שעלולה להיווצר בעיה ככל שהגשר הזמני יישאר מותקן בפיו במשך זמן ממושך של כ- 5 שנים.

24. שנית, הנתבע העלה טענות סותרות בתצהירו, ובכלל זאת, טען שאמירת התובע לפיה לא ניתנו לו הסברים היא אמירה חסרת בסיס; הוסיף וטען שהסביר לתובע שמצב ההיגיינה האוראלית שלו הוא גרוע וכי עליו להקפיד על היגיינה אוראלית; וכן טען שהסביר לתובע כי לאור מצב פיו, סיכויי השרידות של הגשר הם נמוכים- חמש עד שש שנים (סע' 12-9 לתצהיר הנתבע).

25. שלישית, בישיבת קדם משפט מיום 23.4.2025 העיד התובע כי מאז הטיפול שבוצע אצל הנתבע ועד היום לא טיפל בשיניים והוא עודנו מעשן (פרו' 23.4.2025 ש' 17-10). משמעות הדבר היא כי התובע לא נטל הלוואה במשך כשנתיים לצורך השלמת הטיפול, הגם שמאז סיום הטיפול אצל הנתבע - הלסת התחתונה בפיו של התובע מחוסרת שיניים וקיימת ניידות בגשר הקבוע המותקן בלסת העליונה.

26. לאור המקובץ, ומשעה שהצדדים ויתרו על חקירות המצהירים, ומדובר למעשה בטענות סותרות שהנטל להוכחתן מוטל על התובע, הרי שהתובע לא הרים את הנטל הדרוש ברמה האזרחית להוכחת טענותיו לפיהן הנתבע לא יידע אותו שיכולה להיווצר בעיה ככל שיישאר זמן ממושך עם הגשר הזמני וכי הנתבע לא הבהיר לו את הסכנות שבעישון בנוכחות גשר זמני.

27. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לטענות התובע בדבר התרשלות הנתבע בהתקנת גשר החרסינה הקבוע בשנת 2019.

28. מומחה התביעה קבע בחוות הדעת כי הותקן לתובע גשר חרסינה קבוע על גבי שיניים 27-15, מבלי שהוסבר לתובע שקיימת דלקת חניכיים כרונית עם איבוד של עצם התמיכה בשיניו. בצילום פנורמי שבוצע ביום 19.10.2021 ניתן לראות כי בשיניים 13, 14 ו-15 אין עצם תמיכה, וברור אפוא שהגשר הקבוע הותקן על גבי שיניים עם דלקת חניכיים מתקדמת שלא זכתה לטיפול הדרוש בשנת 2019, עת הורכב הגשר הקבוע. כתוצאה מכך, השיניים לא עמדו בעומס עליהן והגשר הקבוע נכשל תוך שנה או שנתיים.

29. מומחה ההגנה קבע בחוות הדעת שאין מקום להשית על הנתבע אחריות בגין הטיפול בלסת העליונה, הגם שכיום קיימת ניידות בגשר הקבוע. לדידו, למרות ההפסקה בטיפול שחלה ביוזמת התובע, מחלת החניכיים והעישון הכבד וכל המשתמע מכך, הגשר הקבוע שרד תקופה לא מבוטלת, ובהחלט עמד במבחן הטיפול הסביר. התובע זקוק כיום אמנם לשיקום חדש בלסת העליונה ואולם, הדבר נדרש ללא קשר לטיפול שביצע הנתבע.

30. מומחה בית המשפט קבע בחוות הדעת כי מבדיקתו עולה שגשר החרסינה הקבוע בלסת העליונה נייד במקצת, לאחר שהתנתק משיניים 13, 14 ו-15 עקב עששת. הגשר הקבוע החזיק בפועל קצת יותר משנתיים וחצי, הגם שהנתבע העריך את שרידותו בחמש עד שש שנים.

    משמעות הדבר - במבחן התוצאה- כי גשר החרסינה הקבוע לא אמור היה להימסר על ידי הנתבע ולא עונה על סטנדרט השרידות המקובל.

    הסיבות לכישלון הגשר הקבוע נעוצות בגורמים שהיו אמורים להתגלות במעבר מגשר זמני לגשר קבוע, והן בעיקרן מחלת העששת ומדדי ההיגיינה האוראלית הקיימים, אשר אמורים היו לחרוץ את דינן של שיניים 15-13 לעקירה ולתכנון טיפול בהתאם למשנן והרקמות שנותרו בלסת העליונה.

31. במילים אחרות, קבע מומחה בית המשפט כי כאשר התובע שב לטיפול אצל הנתבע בשנת 2019, לאחר שחלפו חמש שנים מאז הודבק גשר זמני בשנת 2014, ומלכתחילה (אפריורית - בלשון מומחה בית המשפט), לא היה מנוס מעקירת שארית המשנן העליון (עקירת שיניים 15-13) והעברת התובע לתותבת שלמה עליונה על פי תכנית ומחירון שהרופא המטפל יקבע.

32. במענה לשאלות הבהרה מטעם התובע, הבהיר מומחה בית המשפט כי הנתבע לא אמור היה להתקין בפיו של התובע בשנת 2019 גשר חרסינה קבוע, מאחר שמדובר בטיפול אשר נועד לכישלון בסבירות גבוהה. מומחה בית המשפט הוסיף כי בנסיבות הקיימות, ומאחר שבפיו של התובע היה מותקן גשר זמני במשך תקופה ממושכת (כחמש שנים), בנוכחות עישון ובהיעדר ביקורת מסודרת, ובהינתן רמת תמיכת החניכיים הקיימת, לא הייתה ברירה מצד הנתבע, אלא להתקדם לתכנית טיפול "הגנתית", אשר לא תכלול התקנת גשר חרסינה קבוע, אלא התקנת תותבת שלמה עליונה, כפי שקבע בחוות הדעת (סע' 3 ו-4 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע).

33. לפיכך, עם חזרת התובע לטיפול אצל הנתבע בשנת 2019, לאחר חמש שנים, הנתבע לא צריך היה להפנותו להתייעצות פריודונט או למומחה רפואי אחר, מאחר שכמות ההרס שהצטברה בשיני התובע במהלך תקופה זו של חמש שנים ובתנאים אלו, לא הותירה ברירה, לדעת מומחה בית המשפט, מלבד התקדמות לתוכנית טיפול סופית של עקירת שיניים 15-13 והתקנת תותבת בלסת העליונה, כפי שתואר בחוות הדעת (סע' 5 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע).

34. לדידו של מומחה בית המשפט, במצב שנוצר, טיפול חניכיים מעבר למה שניתן, לפני התקנת הגשר הקבוע, לא היה מעלה או מוריד משמעותית את שרידות שיניים 15-13 לאור מצבן ההתחלתי ולאור הפסקת הטיפול למשך כחמש שנים (סע' 6 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע).

35. לאור המקובץ, אני מקבלת את עמדת מומחה בית המשפט, וקובעת כי הנתבע התרשל בביצוע הטיפול בשנת 2019, בעצם התקנת גשר חרסינה קבוע. טיפול זה נועד לכישלון בסבירות גבוהה, בשל מצב פיו של התובע באותה עת (מחלת עששת ומדדי היגיינה אוראלית), אשר בו יכול וצריך היה להבחין הנתבע. הנתבע צריך היה, מלכתחילה, עת הגיע התובע להשלמת הטיפול בשנת 2019 - לעקור את שיניים 15-13 ולהתקין תותבת שלמה בלסת העליונה.

    הלסת העליונה- היקף הנזקים

36. מומחה התביעה העריך את עלויות השיקום של הלסת העליונה בסכום של 94,500 ₪. סכום זה כולל עקירות של 7 שיניים (3,500 ₪); השתלת 6 שתלים בקדמת הלסת (21,000 ₪); השתלת עצם לעיבוי העצם וסביב השתלים (8,000 ₪); 6 מבנים מולטי (12,000 ₪); גשר 25-15 זמני מוברג כולל חלקים (7,000 ₪); גשר 26-16 חרסינה (42,000 ₪); והדמיות (1,000 ₪).

37. מומחה ההגנה קבע שאין מקום להשית אחריות על הנתבע בגין הטיפול בלסת העליונה ועל כן, לא בוצעה הערכת עלויות.

38. מומחה בית המשפט לא אמד במסגרת חוות הדעת את עלויות השיקום של הלסת העליונה, וקבע כי יש לבצע עקירת שארית משנן עליון והתקנת תותבת שלמה עליונה על פי תוכנית ומחירון שהרופא המטפל יקבע.

39. לנוכח קביעות מומחה בית המשפט אשר לטיפול הדרוש לשיקום הלסת העליונה (עקירת משנן והתקנת תותבת שלמה), הרי שהערכת עלויות השיקום של מומחה התביעה אינן רלוונטיות למקרה שלפניי, שכן, אין ולא היה מקום לביצוע טיפולי השיקום המפורטים שם (עקירות, שתלים, השתלת עצם, גשר זמני, גשר חרסינה והדמיות).

40. יתרה מכך, אזכיר כי קבעתי כממצא עובדתי שבשנת 2014 הציג הנתבע בפני התובע שתי חלופות לטיפול בלסת העליונה, והתובע לא בחר בחלופה היקרה הכוללת עקירות ושיקום על ידי שתלים, בשל מצבו הכספי.

41. על כן, ברי כי אין מקום לזכות את התובע כיום - על חשבון הנתבעים – בשיקום מצב פיו ובתכנית טיפול מקיפה וארוכת טווח, שאותה לא ביקש, וממילא לא קיבל, מהנתבע.

42. לפיכך, פירוט עלויות השיקום הקבוע בלסת העליונה בסכום של 119,500 ₪ (כמפורט בסע' 8 ג' לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע), הכוללות הגבהת רצפת סינוס דו צדדית (25,000 ₪), ביצוע 7 עקירות (3,500 ₪), התקנת 8 שתלים (32,000 ₪), 8 מבנים (12,800 ₪), 12 כתרים קבועים (30,000 ₪) וזמניים (7,200 ₪) ותותבת שלמה מידית עליונה כולל ריפוד (9,000 ₪) – מרביתן אינן רלוונטיות למקרה שלפניי, שכן, כאמור, מומחה בית המשפט קבע בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה כמפורט לעיל כי הטיפול (היחיד) שנדרש בלסת העליונה - מלכתחילה (אפריורית - בלשון מומחה בית המשפט), כאשר הגיע התובע להשלמת הטיפול בשנת 2019, כחמש שנים לאחר התקנת הגשר הזמני, היה עקירת שיניים 15-13 והתקנת תותבת שלמה בלסת העליונה.

43. חיזוק לאמור ניתן למצוא בתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים, שם הסביר שעלויות השיקום בלסת העליונה כפי שפורטו על ידו בסע' 8 ג' בתשובות לשאלות ההבהרה מטעם התובע אינן רלוונטיות למקרה הנוכחי, וכך בלשונו של מומחה בית המשפט:

    "בשאלה מס' 8 נשאלתי מה תהיה עלות טיפול בלסת עליונה על מנת לייצר שיקום קבוע. זו שאלה שלא נשאלתי ולא התייחסתי אליה בחוות דעתי המקורית. בהינתן המצב הקיים אצל התובע, אין מקום כרגע להתקנת שיקום קבוע עליון כפי שפירטתי גם בשאלות ההבהרה, כיוון שאין תנאים קליניים (רפואיים) המאפשרים זאת. רוצה לאמר, שיקום שכזה (קבוע) אם יותקן בתנאים הנ"ל כלומר בנוכחות עישון כבד מצד התובע והיגיינה אורלית לקויה מצידו, עתידו להיכשל.

    ..

    אין זה הטיפול הרלוונטי כעת למטופל וצר לי אם נשמעתי ששיניתי את דעתי מהקצה לקצה. לסיכום, לא רשמתי עלויות אלו בחוות דעתי המקורית, כי אין הן רלוונטיות למקרה זה".

44. לאור המקובץ, אני קובעת כי על הנתבעים לשפות את התובע בעלויות הכרוכות בשיקום הלסת העליונה, הכוללת סך של 1,500 ₪ עבור עקירות שיניים 15-13 (חלק יחסי של עלויות העקירה של 7 שיניים כמפורט בתשובות המומחה לשאלות הבהרה מטעם התובע, דהיינו- 500 ₪ לעקירת שן בודדת) וסך של 9,000 ₪ נוספים עבור התקנת תותבת שלמה. לסכום הכולל בסך של 10,500 ₪ יש להוסיף ריבית שקלית כדין החל ממועד עריכת חוות מומחה בית המשפט (13.8.2024) ועד היום.

45. בנוסף, על הנתבעים להשיב לתובע את העלויות הכרוכות בהתקנת הגשר הקבוע, שכן, מדובר בטיפול שגוי שלא היה מקום לבצעו, מלכתחילה, בשנת 2019.

    אין מקום להשבת הסכומים ששולמו בגין התקנת הגשר הזמני אשר בוצעה בשנת 2014, שכן, לא נטענה ולא הוכחה התרשלות בנוגע לטיפול זה, והתובע אף טוען, כפי שפירטתי לעיל, כי אין לו טענות כלפי מקצועיות הטיפול שבוצע בשנת 2014 בלסת העליונה.

    התובע שילם עבור הטיפול בלסת העליונה סכום של 11,000 ₪ (סכום זה כולל התקנת גשר זמני וקבוע; קבלה מס' 770 מיום 12.3.2014 – ת/6) וחלק מהסכומים הושבו לתובע כבר בשנת 2014 עם הפסקת הטיפול. על כן, אני קובעת כי על הנתבעים להשיב לתובע את הסך של 4,500 ₪ ששולם עבור התקנת גשר החרסינה הקבוע (קבלה מס' 907 מיום 17.1.2019 – ת/6) בצירוף ריבית שקלית כדין החל ממועד פירעון כל המחאה (המחאה ע"ס 500 ₪ מיום 28.4.2019; המחאה ע"ס 500 ₪ מיום 28.5.2019; המחאה ע"ס 500 ₪ מיום 28.6.2019; המחאה ע"ס 1,000 ₪ מיום 28.7.2019; המחאה ע"ס 1,000 ₪ 28.8.2019; והמחאה ע"ס 1,000 ₪ מיום 28.9.2019) ועד היום.

46. כמו כן, על הנתבעים לפצות את התובע בגין הכאב והסבל שנגרמו לו בשל הטיפול השגוי שבוצע בלסת התחתונה בשנת 2019.

    מאחר שהתובע לא העיד על הכאב והסבל אשר נגרמו לו במהלך התקופה, משוויתרו הצדדים על חקירות נגדיות, אני מעריכה את הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל בגין הטיפול השגוי בלסת העליונה בסך של 10,000 ₪, בשים לב להתנהלות התובע אשר שב לטיפול אצל הנתבע לאחר הפסקה ממושכת של כ- 5 שנים; ולנוכח הסכום ששילם התובע עבור התקנת גשר החרסינה הקבוע אשר החזיק בפיו במשך כשנתיים וחצי, ונמצא במועד הבדיקה נייד במקצת, לאחר שהתנתק משיניים 13, 14 ו-15 עקב עששת.

    הלסת התחתונה- מהלך הטיפול

47. ביום 19.9.2022 חזר התובע לנתבע להמשך טיפול אצל הנתבע. הוחלט על תכנית טיפול בלסת התחתונה שכללה, בין היתר, עקירת כל המשנן התחתון (שמונה שיניים), תותבת שלמה מידית זמנית (חוות דעת מומחה התביעה) ושיקום נתמך על ידי שמונה שתלים שיוחדרו בהדרכת סד כירורגי (חוות דעת מומחה ההגנה).

48. התובע שילם סך של 17,000 ₪ עבור הטיפול בלסת התחתונה (סע' 15 לתצהיר תשובות הנתבע לשאלון התובע שצורף לראיות התביעה - ת/7 ו-ת/8; חשבונית מס / קבלה מס' 1819 מיום 21.9.2022 – ת/6).

49. לאחר ריפוי, ביום 28.12.2022 בוצע CT, ובשנת 2023 בוצע ניתוח והוחדרו שמונה שתלים ללסת התחתונה בהנחיית סד כירורגי (חוות דעת מומחי הצדדים).

50. התובע טוען כי בתום הטיפולים החל לסבול מכאבים עזים וחוסר נוחות. למחרת הניתוח נפלו שני שתלים ולאחר מספר ימים שתל נוסף נפל. בתוך זמן קצר החלו דלקות וכל השתלים נכשלו ונפלו מפיו. התובע הלין בפני הנתבע על הכשלים, וכאשר הנתבע ניסה להוציא את השתל האחרון באזור 43/42 - העצם נשברה ונותרה חשופה (חוות דעת מומחה התביעה).

51. הנתבעים מאשרים כי השתלים שהתקין הנתבע נדחו, וכיום נותר התובע עם לסת תחתונה מחוסרת שיניים עם זיהום מקומי (חוות דעת מומחה ההגנה). הנתבע אף הציע לתובע, לטענתו מתוך תודעת שירות, להשתתף בעלויות טיפול של השתלה בזאלית אצל ד"ר להואני ואולם, התובע דחה את הצעתו (סע' 14-13 לתצהיר תשובות הנתבע לשאלון התובע שצורף לראיות התביעה - ת/7 ו-ת/8). הנתבעים לא פירטו בכתב ההגנה או בראיותיהם מהו הסכום שהציע הנתבע לשלם עבור השתלה זו.

    הלסת התחתונה- שאלת האחריות

52. מומחה התביעה קובע כי השתלים הוחדרו ללא מתלה והשתלת עצם, ללא קירור מספיק, וכנראה עם מקדחים שאינם חדשים או חדים מספיק. בצילום CT ובדפי התכנון הדיגיטלי ניתן לראות כי עצם הלסת הייתה צרה מידי להחדרת השתלים, בוצע בפועל חימום יתר של העצם וכתוצאה מכך נוצר נמק של העצם והטיפול הרשלני לא יכול היה להצליח. הטיפול אף גרם נזק ניכר באזורי הקידוח בעצם הלסת.

53. מומחה ההגנה קבע כי התובע זכאי להחזר עבור התשלום על הטיפול בלסת התחתונה בלבד.

    הנתבע מאשר כי קדח את השתלים בלסת התחתונה דרך החניכיים ללא הרמת מתלה (סע' 11 לתצהיר תשובות הנתבע לשאלון התובע שצורף לראיות התביעה - ת/7 ו-ת/8). יחד עם זאת, לדידו קיים סיכון לחימום בטיפול, גם אם ננקטים כל אמצעי הזהירות הדרושים, ואין יסוד עובדתי לטענה כי נעשה שימוש במקדחים ישנים או לא תקינים.

    מומחה ההגנה הוסיף וקבע כי שיעור הצלחת קליטת השתלים נע בין 90%-95% ואולם, שיעור זה פוחת משמעותית בנוכחות מחלת חניכיים ועישון כבד, ועל כן- יש צורך בטיפול המחייב הפסקת עישון מידית.

54. אין מחלוקת אפוא בין מומחי הצדדים כי הטיפול בלסת התחתונה כשל כאשר השתלים נדחו. מומחה ההגנה מאשר בחוות הדעת שהתובע זכאי להחזר עבור התשלום על הטיפול בלסת התחתונה. מדובר אפוא בהודאת בעל דין מצד הנתבעים אשר לאחריות בה נושא הנתבע בכל הקשור לטיפול בלסת התחתונה.

55. נוכח הודאת הנתבעים בחבות, קבע מומחה בית המשפט בחוות הדעת כי בלסת התחתונה קיימת התאמה מסוימת בין חוות דעת מומחי הצדדים, וכי הלסת התחתונה מחוסרת שיניים עם תחושת אי נוחות שמאלית אחורית, אותה מגדיר התובע כתחושה של "תקתוקים".

56. הצדדים אינם חלוקים על קביעה זו של מומחה בית המשפט.

    התובע מאשר בסע' 36 לסיכומים כי מומחה בית המשפט הכיר בכך שגם מומחה הנתבעים מודה בכישלון הטיפול בלסת התחתונה בכך שהוא קובע כי התובע זכאי להחזר על הטיפול, וכי מדובר בהודאה ברורה בכישלון הטיפול, ולכן קבע מומחה בית המשפט בחוות הדעת כי קיימת תמימות דעים בין המומחים אשר ללסת התחתונה.

    גם הנתבעים מאשרים בסע' 17 לסיכומים כי מקביעת מומחה בית המשפט בחוות הדעת לפיה קיימת התאמה מסוימת בין דעתם של שני המומחים משני הצדדים אשר ללסת התחתונה, מתבקשת המסקנה כי מומחה בית המשפט סבור כי הטיפול בלסת התחתונה כשל בשל פגם באיכותו.

57. מומחה בית המשפט אינו מפרט בחוות הדעת מהם הגורמים לכישלון הטיפול ודחיית השתלים בלסת התחתונה, אלא שעובדה זו אינה פוגמת בחוות הדעת של מומחה בית המשפט.

58. על כן, טענות התובע בסיכומים, הנוגעות להיעדר מומחיות מתאימה של מומחה בית המשפט - נדחות.

    ראשית, עצם היות מומחה בית המשפט מומחה בשיקום הפה אינה מלמדת כי המומחה חסר את המומחיות והידע המקצועי הדרוש בסוגיות מושא התביעה. טענות התובע לפיהן מדובר בסוגיות השייכות לתחום כירורגיית הפה והלסתות ולא לתחום שיקום הפה לא הוכחו, וממילא, אין מדובר בעובדות המצויות בידיעתו השיפוטית של בית המשפט.

    ושנית, ככל שהתובע סבור היה שמומחה בית המשפט חסר את המומחיות והידע המקצועי הדרוש בסוגיות מושא התביעה, היה עליו לזמנו לחקירה נגדית ולברר עניינים אלה. זאת לא נעשה, שכן, הצדדים וויתרו על חקירת מומחה בית המשפט, על כל המשתמע מכך.

    הלסת התחתונה- הנזקים

59. מומחה התביעה אמד את עלויות השיקום של הלסת התחתונה בסכום של 121,900 ₪, הכוללות כריתת העצם הנמקית, ניקוי האזור וסגירת החניכיים (2,000 ₪); השתלות עצם לשחזור ועיבוי העצם (15,000 ₪ + 10,000 ₪ + 500 ₪); השתלת 8 שתלים (28,000 ₪); 8 מבנים מולטי (16,000 ₪); גשר זמני מוברג כולל חלקים (8,400 ₪); וגשר חרסינה מוברג (42,000 ₪).

60. מומחה ההגנה לא אמד את עלויות השיקום של הלסת התחתונה.

61. מומחה בית המשפט קבע בחוות הדעת כי על התובע לקבל את כספו בחזרה מהנתבע בגין הטיפול בלסת התחתונה, כפי שאישר למעשה מומחה ההגנה בחוות הדעת. בנוסף, אישר מומחה בית המשפט את קביעת מומחה התביעה בדבר נכות זמנית בשיעור של 2.5%.

62. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה, אמד מומחה בית המשפט את עלויות השיקום הקבוע בלסת התחתונה בסכום של 112,000 ₪ (סע' 9 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע), הכוללות עיבוי והגבהת העצם (30,000 ₪) [בדומה לפירוט שיובא בסעיף 73 להלן], התקנת 8 שתלים (32,000 ₪), 8 מבנים (12,800 ₪), 12 כתרים קבועים (30,000 ₪) וזמניים (7,200 ₪).

63. מומחה בית המשפט קבע כי "כלל טיפול זה כרוך בהפסקת עישון והקניית הרגלי היגיינה אוראלית קפדנית" (סע' 9 לתשובות המומחה לשאלות הבהרה מטעם התובע), וכי הסיכויים לכישלון טיפול זה הם מעל 50%, ללא הפסקת עישון והקפדה של היגיינה אוראלית טובה (סע' 12 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע).

64. הנתבעים לא השלימו עם קביעה מומחה בית המשפט אשר לעלויות הטיפול בלסת התחתונה, והיפנו למומחה בית המשפט שאלת הבהרה מאוחרת שזה נוסחה (בהתעלם מטעויות הדפסה- ח.ב.א.):

    "בתשובה 9 לתשובות שלך, ציינת שכביכול עלויות הטיפול בלסת התחתונה מסתכמות בסך של כ- 112,000 ₪. עלות זו שונה לחלוטין מה שצוין בחוות דעתך. השאלה מדוע עלויות אלה לא נכללו בחוות דעתך ועוד נשאלת השאלה, האם העלויות הנ"ל הנקובות בתשובה 9 שלך קשורות או נובעות מהטיפול שנעשה לתובע על ידי הנתבע ד"ר ג'ורג' סעיד?"

65. וזהו נוסח תשובת מומחה בית המשפט:

    "בשאלה מס' 9 נראה כי טעיתי בהבנתה והערכתי כי התובע שאל כמו שאלה מס' 8 לגבי עלות הטיפול הקבוע בלסת התחתונה הפעם. צר לי על הטעות שלי וצר לי כי הטעיתי את כבודו.

    אם שאלה זו מתכוונת למצב הקיים, הרי שתותבת שלמה יהיה הפתרון היחיד בתנאים הקליניים הקיימים ורמת העישון. במידה שוב והכוונה היא לשחזור שיניים תחתונות קבוע, מה שלא רלוונטי בתנאים הקיימים, אזי העלויות שנקבתי בהן תקפות".

66. תשובת מומחה בית המשפט המאוחרת מאיינת, על פניו, את קביעתו אשר לעלויות השיקום הקבוע בלסת התחתונה ואולם, לא אוכל לקבל עמדה זו. אסביר. מומחה בית המשפט מבהיר בתשובתו המאוחרת כי במצב הקיים בפיו של התובע במועד הבדיקה במרפאתו ביום 28.5.2024 (בקשה 10) - ביצוע הטיפול המשקם בלסת התחתונה הכולל החדרת שתלים וכיו"ב אינו אפשרי - בשל התנאים הקליניים הקיימים בפיו של התובע ורמת העישון.

67. אלא מאי. לא אוכל לקבוע כי לצורך הצלחת הטיפול בלסת התחתונה יסרב התובע להפסיק לעשן או לשמור הרגלי היגיינה אוראלית קפדנית. קביעה מעין זו היא מרחיקת לכת. הטענות לא הועלו על ידי הנתבעים ולא נעשה על ידם ניסיון להוכחתן.

68. עמדתי זו אף מתיישבת עם קביעת מומחה בית המשפט בחוות הדעת בסעיף 63 לעיל, לפיה מבחינה מקצועית, הטיפול בלסת התחתונה יתאפשר לאחר הפסקת עישון מצד התובע, שאם לא כן- סיבוכים אפשריים יביאו גם לכישלון השתלת העצם.

69. יתרה מכך, הרי שקיים הבדל מהותי נוסף בין הטיפול שנדרש בלסת העליונה לבין זה שנדרש בלסת התחתונה. אסביר.

    אשר ללסת העליונה- קבע מומחה בית המשפט כי כאשר התובע שב לטיפול אצל הנתבע בלסת העליונה בשנת 2019, לאחר שחלפו חמש שנים מאז הודבק גשר זמני בשנת 2014, ומלכתחילה (אפריורית - בלשון מומחה בית המשפט), לא היה מנוס מעקירת שארית המשנן העליון (עקירת שיניים 15-13) והעברת התובע לתותבת שלמה עליונה.

    קביעה זו אינה קיימת בחוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע ללסת התחתונה.

    במילים אחרות, מאחר שמומחי שני הצדדים היו תמימי דעים כי בוצע טיפול רשלני בלסת התחתונה, הרי שכפי שציינתי לעיל, מומחה בית המשפט אינו מפרט בחוות דעת מהם הגורמים לכישלון הטיפול ודחיית השתלים בלסת התחתונה.

    במצב דברים זה, ומשעה שבעלי הדין בחרו שלא לחקור את מומחה בית המשפט, אין מקום לקבוע כממצא עובדתי שכאשר התובע הגיע לטיפול אצל הנתבע בלסת התחתונה, ומלכתחילה, היה מקום לבצע בלסת התחתונה תותבת שלמה כפתרון יחיד אפשרי, בתנאים הקליניים הקיימים ורמת העישון.

    על כן, יש מקום לפצות את התובע בגין העלויות הכרוכות בשיקום הלסת התחתונה.

70. לתוצאה דומה ניתן להגיע על יסוד פסק דין מנחה שניתן בע"א (חיפה) 3127-03-17 יאסין נ' בן דוד (נבו 6.6.2017) במסגרתו פסקה ערכאת הערעור כי הנפגע הנזיקי רשאי לבחור בפיצויי הסתמכות או קיום, ובלבד שיפעיל את זכותו בתום לב.

    ככל שהנפגע בוחר בפיצויי הסתמכות, אשר נועדו להעמידו באותו מצב שהיה אלמלא בוצע הטיפול, אזי יש להשיב לו את התמורה ששילם וכן נזקים שגרם הטיפול הרשלני, ככל שנגרמו, לצורך השבת המצב כפי שהיה לפני הטיפול.

    ככל שהנפגע בוחר בפיצויי קיום, אשר נועדו להעמידו באותו מצב כספי בו היה נתון אלמלא רשלנות הרופא שטיפל בו (דהיינו- להעמידו במצב שבוצע טיפול מקצועי), אזי יש לפצותו עבור עלות טיפול משקם מקצועי, אשר יביאו את הנפגע למצב של לאחר ביצוע טיפול מקצועי.

    במקרה זה, פיצויים אלה אינם כוללים החזר עבור עלויות בהן נשא הנפגע עבור הטיפול אצל הרופא הרשלן, ואף אינם כוללים עלויות בגין חזרה על הטיפול במהלך החיים, מאחר שהנפגע היה נדרש לשלם עבורן, גם אלמלא היה טיפול רשלני אצל הרופא.

    בנוסף, יש לנכות עלויות של טיפולים שאותם בחר הנפגע שלא לבצע את הרופא הרשלן, משיקול כלכלי או אחר.

    ראו גם:

    ע"א (חיפה) 62126-09-22 אסולין נ' חמודי (נבו 22.5.2023); ת"א (קריות) 66085-02-18 פלונית נ' קסום (נבו 1.12.2021).

71. במקרה שלפניי, עתר התובע לפצותו בפיצויי קיום, על מנת להשיב את המצב לקדמותו כאילו הטיפול היה מקצועי – דהיינו- בעלויות הכרוכות בביצוע טיפול משקם בלסת התחתונה.

72. לאור המקובץ, אני קובעת כי על הנתבעים לשפות את התובע בעלויות הכרוכות בשיקום הלסת התחתונה, כמפורט בסעיף 62 לעיל, בסך של 112,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל ממועד עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט (13.8.2024) ועד היום, מתוך הנחה שהתובע יפעל כדרוש לצורך הצלחת הטיפול בלסת התחתונה, ובתוך כך יפסיק לעשן וישמור על הרגלי היגיינה אוראלית קפדנית.

73. הסכום שנפסק עבור שיקום הלסת התחתונה כמפורט לעיל (112,000 ₪) כולל גם את הסכום הנוסף שקבע מומחה בית המשפט בחוות הדעת בסך של 27,000 ₪ עבור שחזור / השתלת עצם והדמיות משלימות, וזאת לאור הנזק השאירי שנגרם לעצם הלסת התחתונה לאחר דחיית השתלים.

    מומחה בית המשפט קבע כי אין צורך בכריתה של שארית העצם הנמקית שעלותה כ- 2,000 ₪, שכן, היא נשרה באופן טבעי מהלסת (סע' 10 ו-11 לתשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובע).

74. בנסיבות אלו, אין מקום להשיב לתובע את הסכומים ששילם לנתבע עבור הטיפול בלסת התחתונה (בסך של 17,000 ₪), שכן, כאמור, בחירת התובע בפיצויי הקיום מאיינת את זכותו לקבלת החזר עבור עלויות בהן נשא עבור הטיפול.

75. כמו כן, על הנתבעים לפצות את התובע בגין הכאב והסבל שנגרמו לו בשל העובדה שהטיפול שבוצע בלסת התחתונה נכשל; בשים לב לכך שמאז שהסתיים הטיפול אצל הנתבע נותרה הלסת התחתונה בפיו של התובע מחוסרת שיניים; לנוכח היקף הטיפול "הכפול" שיידרש התובע לעבור בלסת התחתונה, הכולל שחזור / השתלת עצם, ניתוח והחדרת שמונה שתלים; בהתחשב בנכות הזמנית בשיעור של 2.5% למשך שנה; ובשים לב לסכומים ששילם התובע עבור הטיפול בלסת התחתונה (17,000 ₪).

    מאחר שהתובע לא העיד על הכאב והסבל אשר נגרמו וצפויים להיגרם לו, משוויתרו הצדדים על חקירות נגדיות, אני מעריכה את הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל בגין הטיפול בלסת התחתונה בסך של 40,000 ₪, לנוכח כל האמור לעיל.

    התייחסות לטענות נוספות

76. בטרם סיכום, ועל מנת שלא יימצא הנייר חסר, אתייחס בקצרה לטענות נוספות שהעלו הצדדים בסיכומים.

77. אינני מקבלת טענת התובע בדבר חוסר עקביות חמור בקביעות מומחה בית המשפט. בהתאם לניתוח שהובא בפסק הדין, אני סבורה כי קביעות מומחה בית המשפט עקביות וסדורות, וממילא, הצדדים וויתרו על חקירת מומחה בית המשפט, על כל המשתמע מכך.

78. אינני מקבלת טענת הנתבעים לפיה השבת המצב לקדמותו בנוגע ללסת התחתונה משמעה כי על הנתבע להשיב לתובע את התשלום שקיבל ממנו עבור הטיפול בלסת התחתונה (17,000 ₪) במצורף לתשלום עבור תיקון הנזק השאירי לעצם הלסת התחתונה לדחיית דחיית השתלים, על דרך של שחזור והשתלות עצם והדמיות משלימות (27,000 ₪). אפנה לפסיקה המנחה שהובאה לעיל ולניתוח שהובא בפרק שכותרתו "הלסת התחתונה- הנזקים".

79. טענות הנתבעים בדבר התיישנות הטענות בדבר הטיפול שבוצע בשנת 2014 אינן רלוונטיות, שכן, כאמור, לתובע אין טענות אשר לטיב הטיפול שבוצע בשנת 2014. ממילא, כמפורט לעיל, נדחו טענות התובע לפיהן הנתבע לא יידע אותו שיכולה להיווצר בעיה ככל שיישאר זמן ממושך עם הגשר הזמני וכי הנתבע לא הבהיר לו את הסכנות שבעישון בנוכחות גשר זמני, ואף אם הטענות לא היו נדחות לגופן, היה מקום לדחותן מאחר שהתיישנו.

80. ולבסוף, אינני מקבלת טענות הנתבעים בכל הנוגע להסכמה מוגמרת ומחייבת שהושגה בין התובע לנתבע בכל הנוגע לטיפול המשקם אצל ד"ר להואני. טענות אלה מהוות משום הרחבת חזית אסורה, שכן – אלה לא נטענו באופן ברור ומפורש בכתב ההגנה ואף לא בראיות הנתבעים. יתרה מכך, בסע' 7 לתצהירו טען הנתבע כי אשתו של התובע היא שמסרה לנתבע המחאות בסך של 10,000 ₪ מבלי שהתובע ידע על כך. בסעיף 13 לתצהיר תשובות הנתבע לשאלון התובע שצורף לראיות התביעה - ת/7 ו-ת/8 מצהיר הנתבע כי התובע לא עבר את הטיפול אצל ד"ר להואני ועל כן, ההמחאות נותרו אצלו ולא נפרעו. ברי אפוא כי בנסיבות אלה מדובר בהצעה אשר לא השתכללה לכדי חוזה מחייב. לא הושגה אפוא הסכמה מוגמרת ומחייבת בין הנתבע לבין התובע, אשר כלל לא ידע על מסירת ההמחאות.

    סיכום

81. לאור המקובץ, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • הסך של 10,500 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 13.8.2024 ועד היום – בגין העלויות הכרוכות בשיקום הלסת העליונה.

    • הסך של 4,500 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל ממועד פירעון כל המחאה ועד היום (המחאה ע"ס 500 ₪ מיום 28.4.2019; המחאה ע"ס 500 ₪ מיום 28.5.2019; המחאה ע"ס 500 ₪ מיום 28.6.2019; המחאה ע"ס 1,000 ₪ מיום 28.7.2019; המחאה ע"ס 1,000 ₪ 28.8.2019; והמחאה ע"ס 1,000 ₪ מיום 28.9.2019) – בגין השבת העלויות הכרוכות בהתקנת גשר החרסינה הקבוע בלסת העליונה.

    • הסך של 10,000 ₪ בגין הכאב והסבל הנוגעים לטיפול בלסת העליונה.

    • הסך של 112,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 13.8.2024 ועד היום – בגין העלויות הכרוכות בשיקום הלסת התחתונה.

    • הסך של 40,000 ₪ בגין הכאב והסבל הנוגעים לטיפול בלסת התחתונה.

82. בנוסף, עותר התובע לפצותו בסך של 25,000 ₪ בגין הוצאות נלוות בהן נשא לטיפולים ואשר להן יידרש במהלך הטיפול בשתי הלסתות, וכל הוצאה צפויה או לא צפויה אחרת. הנתבעים טוענים מנגד כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הוצאות נלוות משלא הוצגו כל ראיות להוצאות כלשהן שנגרמו לתובע. דרישת התובע מוצדקת, שכן, הוא יידרש להוצאות נלוות בעת קבלת הטיפול המשקם בעתיד ואין ספק כי התובע הוציא הוצאות נלוות לצורך קבלת הטיפול. על כן, בהיעדר ראיות להוצאות כלשהן שנגרמו, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הוצאות נלוות לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה, בסך של 5,000 ₪.

83. אשר לשכר הטרחה, ההסכמה הדיונית שאליה הגיעו הצדדים הפחיתה את הטרחה שהוקדשה לבירור ההליך וחסכה זמן שיפוטי ניכר של שמיעת העדויות וחקירות המומחים. מנגד, התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט והוגשו סיכומים בכתב. בשקלול כל אלו, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מהסכומים שנפסקו בסעיפים 81 ו-82 לעיל.

84. בנוסף, ישפו הנתבעים את התובע בגין הוצאות המשפט בגין תשלום האגרות, שכר המומחה מטעם התביעה ושכר מומחה בית המשפט, כנגד הצגת חשבוניות, והכל בתוספת ריבית שקלית כדין החל ממועד כל תשלום ועד היום.

85. כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יתווספו להם דמי פיגורים כדין.

     

    ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ו, 28 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.