ת"א 27359-09-11 קרני קוויץ ואח' נ' מי-דן ואח'

לפניי בקשת התובעים למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, בהתאם להסדר דיוני שהושג בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה ביום 11.3.2014.

רקע כללי

התובעים הינם בעלי זכויות חכירה ממינהל מקרקעי ישראל (ולהלן: המינהל) במגרש ועליו בית מגורים, המצוי בחלקה 105 בגוש 17836 בגבעת אלה. הנתבעים הינם בעלי זכויות החכירה במגרש שכן הגובל במגרש התובעים, הידוע כחלקה 106 בגוש 17836.

עניינה של התביעה בטענת התובעים, כי הנתבעים פולשים לשטח מגרשם בכך שהגדר המפרידה בין שתי החלקות מוצבת לא בגבול המדויק שביניהן אלא בתוך מגרש התובעים, באופן המעביר לחזקת הנתבעים מספר מטרים רבועים משטח המגרש. התובעים עתרו לסלק את ידם של הנתבעים מהשטח ולהרוס את הגדר. כן עתרו למתן צו עשה שיורה לנתבעים לעקור את עץ האזדרכת הנטוע על שטח חלקה 105.

התובעים צירפו לכתב התביעה מפת מדידה שנערכה ע"י מודד מוסמך מטעמם, מר מריין משה. בחוות דעתו של המודד אשר צורפה לתצהירי התובעים, צוין כי מפת המדידה נערכה בהסתמך על נתוני הגבולות של חלקה 105, אשר נלקחו מתוך תכנית מדידה לצורכי רישום (להלן: התצ"ר) של המודד המוסמך מר אפרים לבנברג.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים כי פלשו לחלקתם של התובעים. הנתבעים טענו כי הגדר המפרידה בין החלקות מוצבת במקומה מזה 20 שנה, ומהווה למעשה את קו הגבול הידוע והמוסכם על התובעים. אלה, משך שנים, לא טענו דבר וחצי דבר לגבי מיקומה. בנסיבות העניין הם מנועים ומושתקים מלעשות כן היום. יתרה מכך, בקבלת טענת התובעים יש כדי לגרור העתקת קווי גבול גם במגרשים הסמוכים לחלקות הצדדים.

במסגרת תצהירם הוסיפו וטענו, כי חוות הדעת שהגישו התובעים, נסמכת על מדידה שביצע המודד המוסמך מטעם המינהל מר אפרים לבנברג. מדידה זו לא נעשתה בידיעתם ולא הביאה בחשבון את קווי הגבול הקיימים בין המגרשים, ולפיכך הינה חסרת תוקף ביחס לצדדים. לא היה כל טעם וצידוק להזיז את קו הגבול בין המגרשים ולא להותירו על כנו על בסיס המצב בשטח, הכולל גדרות רשת וצמחייה הנטועה במקום משך 20 שנה. כן נטען כי משמעות הסתמכות על מדידה זו הינה למעשה העתקת גבול מגרשים נוספים הצמודים לחלקות נושא הסכסוך, בין היתר זה של מגרש 107, אשר אמור להיות מועתק לתוך שטח ציבורי על גבי מדרגות המקלט הציבורי, ושל מגרש 104, אליו פולש, למעשה, מגרש התובעים. ברור מאילו, כי מדובר במדידה שגויה (טעות) וכי לא לכך כיוון המינהל בעריכת מפת המדידה של לבנברג.

הנתבעים הגישו חוות דעת של מודד מוסמך מטעמם, אשר הסכים כי קיימת תזוזה של הגדר שבין החלקות 105-106 על סמך התצ"ר, ואף קבע כי קיימת גם תזוזה של הגבול שבין החלקות 106-107 ושל הגבול שבין חלקה 107 לשטח הציבורי שבגבולה הדרומי. המומחה הוסיף וציין, כי התצ"ר נערכה ללא התייחסות לגבולות הקיימים בפועל בשטח, ומשכך הזזת הגדר שבין החלקות 105-106 מחייבת הזזת הגבולות שבין יתר החלקות שנמצאות במגרש ותיקון התצ"ר בהתאם לגבולות החדשים.

יוער כי בקשתם של בעלי חלקה 107 להצטרף להליך נדחתה על ידי בהחלטה מיום 5.3.2014, בגדרה קבעתי כי אין בתובענה סעד המופנה כלפי המבקשים וכי ההכרעה המתבקשת הינה במחלוקת הגבולות שבין התובעים לנתבעים. עוד נקבע, כי איש מהצדדים לא ביקש את צירופו של המינהל להליך ולא הוגשה (באותו שלב) כל בקשה או תובענה ביחס למדידה שביצע המודד מטעם המינהל, שעל בסיסה כאמור נערך התצ"ר.

ביום 11.3.2014 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו "מבלי לוותר על אף טענה מטענות הצדדים, זה כנגד זה, מסכימים, כי בשלב זה תינתן לנתבעים ארכה להגשת הליך מתאים לתיקון תוכנית המדידה של המינהל.

מוסכם, כי ההליך בתיק זה יעוכב עד למתן פסק דין חלוט במסגרת ההליך שינקטו בו הנתבעים.

הנתבעים מתחייבים לקבל על עצמם כל הכרעה שתינתן ע"י ביהמ"ש במסגרת פסק הדין החלוט וככל שלא תתוקן מפת המדידה של המינהל, יינתן בתיק זה פסק דין על יסוד התביעה.

הנתבעים יגישו תביעתם בתוך 60 יום מהיום שאם לא כן, יינתן פסק דין על יסוד התביעה." (עמ' 7 ש' 8-13 לפרוטוקול).

הבקשה למתן פסק דין –

ביום 11.5.2014, משלא פתחו הנתבעים בהליך כנגד המינהל לצורך תיקון תכנית המדידה (התצ"ר) בתוך מסגרת המועדים שנקבעה בהסכם הדיוני, הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין על יסוד התביעה.