אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 27346-10-11 אופק - נסיעות ותיירות בע"מ נ' מחישם ואח'

ת"א 27346-10-11 אופק - נסיעות ותיירות בע"מ נ' מחישם ואח'

תאריך פרסום : 29/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"א, תא"מ
בית משפט השלום חיפה
27346-10-11,24306-03-11
21/07/2015
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
תובעת:
אופק - נסיעות ותיירות בע"מ ח.פ. 510778855
עו"ד עמית מור ואח'
נתבעים:
1. ג'ורג' מחישם
2. קרן סיגל

עו"ד דן מרויץ ואח'
עו"ד עוה"ד יהושוע מואס ואח'
עו"ד ליאור פוליאקוב
פסק דין
 

 

לפני תביעה כספית.

 

התובעת היא חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת בשיווק מוצרי תיירות, נסיעות וטיולים. הנתבע 1 הועסק על ידה כסוכן נסיעות שכיר משנת 2006 עד שנת 2010. הנתבעת 2 הועסקה על ידי התובעת כמנהלת חשבונות שכירה משנת 2005 ועד שנת 2010. הנתבעת 2 היא אחייניתו של בעלי ומנהל התובעת, מר משה אבישר. לטענת התובעת, הנתבעים חברו זה לזה על מנת להוציא מהתובעת כספים במרמה ושלא כדין במהלך תקופה ארוכה ומדובר במעשה מעילה חמור. לטענת התובעת, הנתבע 1, בהיותו סוכן נסיעות גבה כספים מלקוחות התובעת ולקח סכומים ניכרים מתוך אלה אשר גבה, לכיסו, תחת להעבירם אל התובעת. הנתבעת 2, בהיותה מנהלת חשבונות בנתבעת, הייתה מודעת לדבר המעילה ואמורה הייתה להתריע בפני מנהל התובעת שכן, לטענת התובעת, היא מהווה מערכת הבקרה היחידה אשר אמורה למנוע מעילה אצל הסוכנים. לטענת התובעת, הנתבעת 2 אפשרה את קיום המעילה. עוד טוענת התובעת כי במהלך אוקטובר 2010 נתגלעו מחלוקות מקצועיות ומתיחות אישית בין מנהל התובעת לנתבעת 2 ובפגישה אישית ביניהם אשר נועד לישוב ההדורים, הודיעה הנתבעת 2 כי היא מעוניינת לסיים את עבודתה אצל התובעת. הנתבעת 2 יצאה לחופשה מתוכננת בחו"ל ומחליפתה המיועדת החלה את עבודתה אצל התובעת. אותה מחליפה, כך לטענת התובעת, היא אשר הסבה את תשומת ליבו של מנהל התובעת לאי סדרים חמורים במערכת הנהלת החשבונות עליה הייתה ממונה הנתבעת 2. לטענת התובעת, עם שובה ארצה של הנתבעת 2 סירבה זו לספק הסברים לאי הסדרים אשר התגלו ומנהל התובעת ערך בדיקה מעמיקה אשר בעקבותיה בוצע ביטול של חלק מהרשאות המחשב של הנתבע 1 והוצאתו לחופשה בת שבוע ימים בהסכמת הנתבע 1. התובעת טוענת כי הנתבע 1 החל לדרוש ממנהל התובעת כי ינקה את הנתבע 1 מכל חשד ואף יתנצל בפני העובדים על העוול אשר גרם לנתבע 1 ומשסורבה דרישתו, הוא החליט שלא לשוב לעבודתו. התובעת הגישה מצידה תלונה למשטרה כנגד הנתבע 1 והנתבע 1 זומן לחקירה באזהרה. לטענת התובעת, מנהלה קיבל איומים מטעמו של בכיר במס הכנסה אשר הוא חבר קרוב של הנתבע 1 והוגשה תלונה נוספת אף על איומים במשטרה. התובעת טוענת כי ערכה חקירה כלכלית בידי רו"ח בן ציון הורוביץ ומר מאור משה ובמסגרתה עלה כי הנתבעים ביצעו יחדיו מעילה אשר התבטאה בארבע דרכים שונות: ביטול או אי עריכת קבלות מזומנים, כיסוי חובות בתיקי לקוחות על ידי העברות מתיקים אחרים, כיסוי חובות בתיקי לקוחות על ידי הוצאת חשבוניות פיקטיביות ללקוח עסקי שאינו פעיל וכיסוי יתרות חוב בתיקי לקוחות על ידי מתן הנחות בשערי המרת מט"ח. לטענת התובעת, היקף גניבת הכספים אשר עליה הצליחה התובעת למצוא הוכחות הוא 370,000 ₪ ולטענתה היא רחבת היקף הרבה יותר מכך.

התובעת אף הגישה תובענה נוספת כנגד הנתבע 1 (תיק 24306-03-11) אשר אוחדה לבסוף עם תובענה זו, בגין שירותים וכרטיסי טיסה אותם רכש הנתבע 1 באופן פרטי מהתובעת, עבורו ועבור אנשים אחרים אשר הצטרפו לנסיעותיו הפרטיים, בסך כולל של 27,337 ₪ ולא שילם עבורם לתובעת.

לטענת התובעת מעשיהם של הנתבעים מהווים גניבה ממעביד, שליחת יד, הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט. לטענתה, הנתבעים חייבים ביחד ולחוד להשיב לה את כספי המעילה כאמור לעיל ועל הנתבע 1 לשלם לה בעבור השירותים והמוצרים אותם קיבל ולא שילם תמורתם. מכאן תביעתה של התובעת אשר לפני.

 

הנתבע 1 טען כי הוא סוכן נסיעות מומחה העוסק בתחום מזה כ 20 שנה ולו קהל לקוחות נאמן מהמגזר הערבי. לטענתו, מעולם בטרם עשתה כן התובעת, לא טען כלפיו איש באשר למרמה, גניבה או חוסר יושר אישי. הנתבע 1 טען כי החל לעבוד עבור התובעת ביום 6/3/06 וכי הוסכם בינו לבין התובעת על שכר חודשי ובנוסף בונוס בשיעור 10% מרווחי התובעת בסוף כל שנה. לטענת הנתבע 1 לא נחתם הסכם כתוב בדבר תנאי העסקתו, שכן מנהל התובעת סירב לעשות כן. הנתבע 1 טען כי במהלך עבודתו אצל התובעת הוא נתקל בנהלים ובסדרי עבודה אשר נראו לו בעיתים ולא היו מוכרים לו ממקומות עבודה קודמים, ברם הוא נאלץ להתאים את צורת עבודתו אליהם. כך למשל, טוען הנתבע 1 כי מנהל התובעת נהג לערוך עסקאות בארטר עם בעלי מקצוע כאלה ואחרים אשר עבדו עבורו וכן נהג למשוך מקופת התובעת בקביעות, סכומים ששולמו במזומן על ידי לקוחות עבור מוצרי תיירות, מבלי שהמשיכה נרשמה בספרי החשבונות של התובעת ותוך מתן הוראה לבטל את הקבלה אשר נמסרה ללקוח כנגד התשלום הרלבנטי. הנתבע 1 טוען כי לתובעת לא היו כלל טענות באשר לעבודתו מהלכן של השנים אלא שלנתבע 1 היו טענות כספיות כלפיה. לטענת הנתבע 1, בניגוד להסכם עם התובעת, שולם לו הבונוס השנתי רק פעם אחת ואילו ביתר הפעמים הודיע לו מנהל התובעת כי ישלם לו את הבונוס באמצעות מוצרי תיירות אשר אותם תעניק התובעת לנתבע 1 בלא שיידרש לשלם עבורם. אלו הם לטענת הנתבע 1 אותם מוצרים אשר נתבעים ממנו כעת בתיק 24306-03-11. עוד טוען הנתבע 1 כי ביקש מעם התובע לבטח אותו בביטוח מנהלים ואכן התובעת עשתה כן, ברם לא העבירה במועדם את ההפרשות הנדרשות לחברת הביטוח. הנתבע 1 טוען כי בחודש 12/10 התנהל בינו לבין מנהל התובעת ויכוח מקצועי והאחרון החליט לפטרו כך שלא יידרש לתת לו הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורין ולפיכך החל להשמיצו בפני העובדים האחרים ולהתנכל לו. לטענת הנתבע 1, כאשר שהה בחו"ל לצורך עבודתו, ערך מנהל התובעת ישיבה, בה הודיע ליתר העובדים כי הנתבע 1 גנב ומשנודע הדבר לנתבע 1 הוא נאלץ להתפטר מעבודתו ואף הגיש כנגד התובעת תביעה בבית הדין לעבודה. הנתבע 1 טען כי טענת ההגנה של התובעת בבית הדין לעבודה הייתה כספים אשר לטענתה גנב ממנה הנתבע 1 ולפיכך אף החליטה על מנת לגבות את טענותיה להגיש כנגדו תלונה במשטרה, בניסיון להפעיל עליו לחץ לוותר על תביעתו בבית הדין לעבודה. הנתבע 1 טען כי כאמצעי לחץ נוסף, החליטה התובעת לפעול אף כנגד הנתבעת 2, אחייניתו של מנהל התובעת. לטענת הנתבע 1, הוא מעולם לא היה שותף לכל מעילה ואף לא ביצע מעילה כזו או אחרת. לטענתו, הוא משוכנע כי הנתבעת 2 מעולם לא הייתה שותפה במעילה הנטענת, באשר זו מעולם לא התרחשה. עוד טוען הנתבע 1 כי אי הסדרים הנטענים בתביעת התובעת, אינם קשורים לעבודת הנתבע 1 ונעשו כולם בידיעתו ובהנחייתו של מנהל התובעת, מר אבישר. הנתבע 1 טען כי מנהל התובעת עשה על מנת להכפישו בטרם ערך בירור לעומק של החשדות וכי אף ביטול הרשאותיו במחשב נעשה מאחורי גבו של הנתבע 1 ונאמר לנתבע 1 תחילה כי מדובר בתקלת מחשב בלבד. לטענת הנתבע 1 ההכפשות של מנהל התובעת נעשו אף לאחר שאולץ לעזוב את עבודתו אצל התובעת, בפני בן דודו של הנתבע 1 ובפני עובדים נוספים של התובעת. עוד טוען הנתבע 1 כי מסר הסברים באשר לכל תהיותיה של התובעת, לא לקח לכיסו ולו שקל אחד וכל הגשת התלונה למשטרת ישראל, תכליתה לאלצו לוותר על תביעת זכויותיו בבית הדין לעבודה. הנתבע 1 הציג חוות דעת מטעמו של רו"ח זאהי דיב אשר לטענתו מראה כיצד "שיטות הפעולה" הנטענות בידי מומחה התובעת, הינן שיטות עבודה של התובעת עצמה ומנהלה והן שיטות אשר אינן תקינות. הנתבע 1 טען כי לא ביצע כל עוולה כלפי התובעת, עילת עשיית עושר ולא במשפט בכל הנוגע ליחסי עובד מעביד מקומה להתברר בבית הדין לעבודה ולפיכך עתר לדחיית תביעת התובעת, המאוחדת עם התביעה בת.א. 24306-03-11, תוך חיובה של התובעת בהוצאותיו.

 

הנתבעת 2 טענה כי יש לדחות את תביעת התובעת כנגדה על הסף. אף הנתבעת 2 טוענת כי עיקר תכליתה של תביעת התובעת היא להניע אותה מלדרוש את זכויותיה המגיעות לה כתוצאה מהפסקת עבודתה אצל התובעת ואשר אותן נאלצה לתבוע בבית הדין לעבודה. הנתבעת 2 טוענת כי כלל לא שימשה כמנהלת חשבונות אצל התובעת וכי תפקידה היה תפקיד פקידותי בלבד והיא אף לא שימשה כסוכנת נסיעות אצל התובעת או עסקה בגביית כספים מלקוחות התובעת. לטענת הנתבעת 2 היא החלה עבודתה בתפקיד אדמיניסטרטיבי כללי ומשך הזמן הורחבו סמכויותיה אף לטיפול בטיסות וחבילות תיירות עבור התובעת מחיפה לקפריסין, טלמרקטינג, פרסום וכו'. לטענת הנתבעת 2 היא פעלה בנאמנות מוחלטת לדודה, מנהל התובעת, מר אבישר ובשל עבודתה המסורה אף זכתה להטבה בדמות כרטיס טיסה לסין ב 5/11/10. עם שובה לעבודתה ביום 8/12/10 לאחר ששבה מסין ולאחר חופשת מחלה בה שהתה, היא קיבלה לתדהמתה מכתב פיטורין הנושא את התאריך 1/11/10. לטענת הנתבעת 2, תחילה התנתה התובעת את תשלום זכויותיה בקיום פגישות עבודה עליהן התחייבה הנתבעת 2, ברם לאחר שהתקיימו זומנה הנתבעת 2 לפגישה עם מר אבישר בה טען לאי סדרים בעבודתה. הנתבעת 2 טוענת כי באותה פגישה הציג לה מר אבישר מסמכים שונים אשר אינם נוגעים כלל לעבודתה אצל התובעת ומני אז סירבה התובעת לשלם לנתבעת 2 את זכויותיה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי בניו של מר אבישר פנו אליה וטענו באזניה כי אין הם מייחסים לה כל חשד וכך אף באשר לאביהם, ברם הם מבקשים כי תסייע להם ב"בניית תיק" כנגד הנתבע 1. בתמורה הובטח לנתבעת 2 כי תקבל חלק מן הסכום הנתבע בגין זכויותיה הסוציאליות. הנתבעת 2 סירבה להצעה ועמדה על תשלום זכויותיה במלואן. לטענת הנתבעת 2, ככל שאכן היה נופל מתום במעשי אחד מעובדי התובעת, היה הדבר אמור להתגלות בידי רו"ח בטש אשר בדק וביקר את התנהלותה החשבונאית של התובעת ואף הנחה וביקר את מעשי הנתבעת 2. עוד טוענת הנתבעת 2 כי היא הייתה אחראית להוצאת דו"ח מסכם באשר לפעילות העובדים עבור מר אבישר, לפני כל ישיבת עובדים ובסוף כל שנה. הנתבעת 2 טוענת כי פגישות העבודה עם מנהל התובעת עסקו דווקא בהרחבת תחומי עבודתה אצל התובעת, בניגוד לנטען בידי התובעת וכי היא מעולם לא התחמקה מלתת הסברים, כל עת שנדרשה לעשות כן בידי מר אבישר. לטענת הנתבעת 2 היא מעולם לא מעלה בכספי התובעת ומעולם לא שיתפה פעולה עם נתבע 1 בנדון, לא אפשרה או הסתירה כל פעולה בנדון. הנתבעת 2 אף הצטרפה לחוות דעת רו"ח זאהי דיב ובה נקבע כי פעלה בהתאם לתפקידה הפקידותי, בהתאם להנחיות מר אבישר ולא הייתה לה כל נגיעה לקבלות או לסגירת דוקטים של לקוחות כאלה ואחרים. הנתבעת 2 טוענת כי לא גנבה ממעבידתה, לא ביצעה עוולה של שליחת יד או הטעיה ואף לא עשתה עושר ולא במשפט. משכך, עתרה הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה.

 

דיון :

 

טענת התובעת באשר לשיטות העבודה של הנתבעים והאופן בו בוצעה המעילה הנטענת.

התובעת טוענת כי כאשר נסעה הנתבעת 2 לסין ובמקומה הובאה מחליפה, הבחינה זו באי סדרים בכרטסות הלקוחות והחלה בבדיקה חשבונאית אשר הובילה למסקנה כי הנתבעים 1-2 ביצעו מעילה בכספי התובעת. לטענת התובעת, פעלו הנתבעים יחדיו בארבע שיטות שונות לשם גזילת הכספים מעם התובעת. האחת - ביטול קבלות מזומנים תוך נטילת הכספים לכיסם של הנתבעים 1-2 או הוצאת קבלה בסכום נמוך מהסכום שהתקבל בפועל תוך נטילת ההפרש לכיסם של הנתבעים 1-2. השניה - העברת יתרות זכות מכרטיסי לקוח אחרים אל הכרטיסים בהם קיימת יתרת חובה על מנת להסוות את החוסר הכספי אשר נוצר בדוקט (מעין כרטיס לקוח בסוכנות תיירות בו מתבצעת הזמנת טיסות, רכב שכור וכו') כתוצאה מביטול הקבלה. השלישית – כיסוי חובות בתיקי לקוחות על ידי הוצאת חשבוניות פיקטיביות ללקוח עסקי בשם "אופק חדש" אשר נקלע לחדלות פרעון והותיר חוב בתיק שלא ניתן לגבותו. הרביעית – כיסוי יתרות חוב בתיקי לקוחות על ידי שינוי בשיעורי המרת מט"ח כך שהסכום הדולרי בתיק גבוה יותר לכאורה ומעלים את החוסר במזומנים אשר נוצר עקב ביטול הקבלה ונטילת המזומן לכיסם של הנתבעים, לטענת התובעת.

 

האם הוכיחה התובעת את טענותיה אלו - חוות דעת רו"ח בן ציון הורוביץ ומסקנותיו

התובעת תמכה טענותיה בחוות דעת רו"ח מטעמה, רו"ח בן ציון הורוביץ. כבר בראשית הדברים יש לאמר כי לתובעת בזמנים הרלבנטיים לתובענה היה רו"ח מטעמה, רו"ח בטש, אשר ביקר את פעילותה באופן שוטף, פיקח והגיש דו"חות מטעמה. מר אבישר- מנהל התובעת העיד כי מיד עם גילוי "אי הסדרים" הנטענים, הוא פנה לעשות ביקורת חשבונאית. אלא שקולו של רו"ח בטש לא נשמע במסגרתה של תובענה זו. התובעת לא הבהירה הכיצד זה באם היתה מעילה כה ברורה כנטען על ידה, הדבר לא מצא את ביטויו, מהלכן של השנים, בפניה של רו"ח בטש. התובעת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת מדוע זה פנתה אל רו"ח חיצוני לחלוטין שאינו בקיא באופן פעילותה, על מנת שייתן חוות דעת מטעמו. רו"ח בטש אף לא הובא לעדות מטעמה של התובעת. רו"ח הורוביץ נשאל באם פנה לרו"ח בטש על מנת לשוחח עמו בטרם עריכת חוות דעת והוא ענה כי שוחח עמו וכי במהלך העבודה השוטפת אין אפשרות לערוך ביקורת ומשכך לא התגלתה המעילה על ידו (ראה עמ' 25 שורות 17-22 לפרוטוקול). העדר עדותו של רו"ח בטש מתמיה, בשים לב לטענת התובעת כי המעילה הייתה כה ברורה, עד אשר התגלתה תוך ימים ספורים של עבודה בידי עובדת אשר החליפה את הנתבעת 2 בעבודתה האדמיניסטרטיבית.

רו"ח הורוביץ הודה בפה מלא כי הוא אינו מומחה לביקורת חקירתית. למעשה חוות דעתו של רו"ח הורוביץ התבססה על עבודתו של חשב בשם מאור משה. רו"ח הורוביץ טען כי הוא לא יכול לעשות הכל לבדו וכי בעל הידע בתוכנות הנהלת חשבונות של משרדי נסיעות ותוכנות הנהוגות בהם הוא דווקא אותו חשב בשם מאור משה. מר הורוביץ הודה כי לא ראה כלל את כלל עבודתו של אותו חשב מר מאור, כי אם בחן רק את מה שהיה "חשוב לו" כהגדרתו והוא סומך על עבודתו ומקצועיותו של החשב מאור. אותו חשב כלל לא הובא לעדות, למרות שרו"ח הורוביץ אישר כי הוא זה אשר ביצע את איסוף החומר ויתרה מכך אף גילה תקלה כלשהי במחשבי התובעת, אשר גרמה לכך כי לא נמצאו דוקטים בסדר רץ. מר הורוביץ העיד בכלליות רבה על המסקנות הרשומות בחוות דעתו, ברם לא ביסס אותן וכך טען כי היעלמם של מספר דוקטים אינו מהותי (ראה עמ' 26 שורות 3-11 לפרוטוקול). הדבר מתמיה לאור העובדה כי קיימים אי סדרים בעבודת התובעת אשר רו"ח הורוביץ התעלם מהם בחוות דעתו. מר הורוביץ התעקש בצורה תמוהה כי אין הדבר רלבנטי לתובענה זו.

אחת משיטות המעילה הנטענות היא הוצאת חשבוניות פיקטיביות ללקוח עסקי בשם "אופק חדש" אשר נקלע לחדלות פירעון והותיר חוב בתיק שלא ניתן לגבותו. אלא שכאשר נשאל רו"ח הורוביץ אם בדק בכלל את הכרטיס של "אופק חדש" אצל התובעת, הוא משיב "אני הסתכלתי עליו, לא חקרתי ולא ניתחתי. יכול להיות שמאור ניתח אותו". התמיהה העולה לנוכח העובדה כי בהעדר ניתוח הנתונים לא ברור כיצד התגבשו מסקנותיו של רו"ח הורוביץ, גוברת, לאור תשובתו לשאלה אם שם לב לכך כי יתרת החובה באותו כרטיס של "אופק חדש" גדלה בעשרות מונים במהלכה של שנת 2009. לכך משיב רו"ח הורוביץ "כן, אבל לא נכנסתי לזה" (עמ' 27 שורות 3-7 לפרוטוקול). לשאלה אם בדק את טענת התובעת באשר להעברת יתרות מדוקט לדוקט משיב רו"ח הורוביץ כי "בדקנו את הנושא הזה, בעיקר מאור, אני בדקתי את מה שהוא בדק, לא נכנסתי לפרטי פרטים בדיוק איזה דוקט. את הביקורת עשה מאור" (ראה עמ' 28 שורות 4-5 לפרוטוקול). גם באשר לטענת התובעת בגין הפרשי שער – מסתבר כי הם, בין היתר, בדוקטים של בני משפחתו של מנהל התובעת ורו"ח הורוביץ אישר זאת. אם כך הדבר, הנהנה מן המעילה הנטענת הוא מנהל התובעת ולפיכך לא ברור כיצד ביסס רו"ח הורוביץ את מסקנותיו באשר לשיטת מעילה נטענת זו, בכל הנוגע לנתבעים.

 

מעדות רו"ח הורוביץ לפני בית המשפט עולה כי הוא כלל לא טרח לדבר עם עובדי התובעת, לא בירר עמם מה היו תחומי עיסוקו וסמכויותיו של כל אחד מהם, בטרם קבע כי הנתבע 1 והנתבעת 2 במסגרת עבודתם, ניצלו את הסמכויות אשר ניתנו להם ומעלו בכספים. כאשר נשאל על כך, השיב מר הורוביץ כי הוא שוחח אך עם מר משה אבישר מנהלה של התובעת ויתכן כי החשב מר מאור שוחח עם יתר העובדים (ראה עמ' 29 שורות 7-13 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר הורוביץ באם היה רוצה לשנות מחוות דעתו לאור חוות דעת המומחה מטעמו של ביהמ"ש, הוא משיב כי לא היה רוצה לשנות. סתם ולא פירש.

 

מכל המקובץ עולה כי חוות הדעת עליה סומכת התובעת את תביעתה ניתנה בידי מי אשר אינו מומחה בביקורת חקירתית, כלל לא ערך את החקירה והדרישה בעצמו כי אם הסתמך על דברי וממצאי חשב מטעמו שלא הובא כלל לעדות ותחת לבחון את מהלך הדברים אצל התובעת תוך היכרות עם עבודת סוכניה, לא טרח כלל לשוחח עימם כי אם שוחח עם מנהל התובעת בלבד, אשר הזמין ממנו את חוות הדעת. מסקנותיו של רו"ח הורוביץ התגלו כלא מבוססות ותמיהות רבות עלו משיטת פעולתו אשר העמידו בספק את מסקנותיו, כפי שפורט לעיל. במקרים אחדים הודה מר הורוביץ בכנות גמורה כי לא בדק לעומק את הנתונים או לא בדק כלל וכי יתכן שמאור עשה זאת או שהדבר לא נעשה בכלל. לשיחתו של רו"ח הורוביץ עם רו"ח בטש שתפקד כרו"ח התובעת משך התקופה הרלבנטית, כלל אין זכר בחוות דעתו והעובדה כי רו"ח הורוביץ החליף בתפקיד רו"ח של התובעת את רו"ח בטש, מעלה ספקות באשר לאובייקטיביות הנדרשת ממנו בעת הסקת המסקנות האמורות בחוות דעתו.

 

חוות דעת מומחה בית המשפט יום טוב בילו

מטעמו של בית המשפט מונה המומחה, רו"ח יום טוב בילו. המומחה ניתח את טענות הצדדים ובדק בצורה יסודית ומעמיקה את המסמכים בתוכנת גלבוע המצויה במשרדי התובעת ומשמשת לניהול משרדי נסיעות. יודגש כי המומחה מתמחה בביקורת חקירתית וזאת בניגוד לרו"ח הורוביץ. בניגוד לטענת התובעת, אשר עליה חזרה בסיכומיה שוב ושוב, מצא המומחה כי לא ניתן להוכיח בוודאות מלאה כי כספי הלקוחות אכן שולשלו לכיסו של הנתבע 1 כטענת התובעת. המומחה בדק ומצא כי ניתוח הנתונים וההסברים בדבר ביטולי הקבלות, על אף כמות הביטולים החריגה של הנתבע 1 ועל רקע שיטת העבודה של התובעת, כלל אינם מחזקים את טענות התובעת בדבר מעילה של 44,030 ₪. עוד הבהיר המומחה כי שיטת העבודה אצל התובעת המאשרת ביצוע העברות בין דוקטים אשר אינם קשורים זה לזה, כמו גם העדר ביסוס לטענת הגניבה בפעולה אקטיבית, אותה ניתן לזהות במסמכי החברה, אינם תומכים בטענת התובעת כי מדובר במעילה בסך 26,835 דולר. המומחה הוסיף וקבע כי התנהלות התובעת אל מול הלקוח "אופק חדש" והעובדה כי הנתבע 1 לא קיבל את הכספים בפועל אינם תומכים בטענות התובעת כי מדובר במעילה של 1859 ₪.

המומחה בדק ומצא כי הנזקים אשר נגרמו עקב שינוי שערי הדולר החורגים מכל פרופורציה דווקא הם מחזקים את טענת התובעת כי מדובר במעילה בסך 5901 דולר.

אשר לנתבעת 2 מצא המומחה כי לא הוכח באף לא אחד מהמקרים בהם נטען כי בוצעה מעילה, כי הנתבעת 2 היתה חייבת לראות פעולות חריגות אלו.

רו"ח בילו נחקר אודות מסקנות חוות דעתו והבהיר כי העובדה שמצא חריגות עדיין אינה מהווה הוכחה חותכת למעילה כזו או אחרת אשר ביצע הנתבע 1 והנתבעת 2 סייעה בעדו. לטעמו, יש צורך בראיות נוספות על מנת לחזק את החשד. רו"ח בילו העיד כי התביעה הכילה כימות כוללני , איש לא בדק את המסמכים אחד אחד ועל אף האמור הוגשה תביעה בסכום גבוה. המומחה הוסיף והסביר כי גם אם מתוך כלל המקרים אשר בחן בחוות דעתו, היה אחוז מסוים אשר לא נמצא לו הסבר סביר, עדיין אין הדבר מחזק את החשד לגניבה בידי הנתבעים. התובעת בסיכומיה טענה כי מומחה בית המשפט תומך בטענותיה באשר לביצוע מעילה בידי הנתבעים. ברם יש להעמיד את הדברים על דיוקם. המומחה שלל את החשדות באשר לשיטות המעילה הנטענת אשר הועלו בידי רו"ח הורוביץ מטעם התובעת ומצא חיזוק לחשדות אך לא אינדיקציה למעילה, אך ורק בכל הנוגע לשינוי שערי הדולר. המומחה העיד כי אין לו אינדיקציה מעל לכל ספק סביר כי בוצעה מעילה, אך העובדה כי מספר הדוקטים בהם נעשה שינוי שער הדולר חריגים אצל הנתבע 1 חיזקו אצלו את החשד בדבר נטילת הכספים בידי הנתבע 1. שינוי שער הדולר מניב הפרש כספי לטובת התובעת בדוקט. אין מדובר בכסף המחליף ידיים בין הלקוח לסוכן שניתן על נקלה לקחתו ולגנבו. רו"ח בילו נשאל איפוא כיצד באמצעות שינוי שער הדולר עשוי הנתבע 1 לשלשל כספים לכיסו והוא מסביר כי אם משולם לסוכן במזומן, הוא עשוי לקחת את הכספים לכיסו או שניתן לעשות העברה לדוקט אחר. כאשר נשאל המומחה באם בחן את הדוקטים בהם בוצעו שינויי שער דולר, אם היה בהם תשלום במזומן, על מנת לבסס את חשדותיו בעניין זה והוא משיב כי הוא לא ערך בדיקה שכזו אלא אמר זאת כתשובה היפוטתית בלבד.

 

סיכום כלל הראיות עד כה מעלה כי לא ניתן לתמוך את התביעה בחוות דעת רו"ח הורוביץ בשל הכשלים בה עליהם הצבעתי לעיל ואם אין די בכך, חוות דעת מומחה בית המשפט שללה את כל האמור בכתב התביעה באשר לחשדות התובעת בכל הנוגע לשלש שיטות המעילה הנטענת כפי שפורט לעיל ומצאה חשדות אשר יש לבססם או להפריכם באמצעות ראיות נוספות באשר לשינויי שער הדולר שבוצעו באופן תדיר יותר אצל הנתבע 1 מאשר אצל חבריו הסוכנים.

 

חוות דעת רו"ח זאהי דיב

הנתבעים הגישו מטעמם את חוות דעתו של רו"ח זאהי דיב וכאשר בוחנים את חוות הדעת של רו"ח דיב וחוות דעתו של מומחה בית המשפט עולה תמונה לא מחמיאה כלל על אופן ההתנהלות הכספית במשרדי התובעת. בהתאם להסברים אשר נתן רו"ח דיב והסברים אלו חוזקו בעדויות מר אבישר מטעמה של התובעת, עדויות הסוכנים – הנתבע 1 והגב' סימצנקו, כמו גם עדותה של הנתבעת 2, שינויי שער הדולר, כמו גם העברה מדוקט לדוקט או ביטולי הקבלות במזומן, נעשו על פי הוראה והרשאה של מנהל התובעת מר משה אבישר. כך למשל דוקט אחד (נ/17) מאלו אשר נבדק ובו ביצע הנתבע 1 שינוי שער הדולר, הוא עבור בנו של מר משה אבישר. כלומר, הדבר אינו מחזק את החשד למעילה כי אם להיפך, מבהיר כי הסוכנים קיבלו הנחיה לבצע שינויי שער כדי להעביר את הכספים למנהל התובעת ולאו דווקא לכיסם.

 

כך אף באשר להעברה מדוקט לדוקט – מר אבישר נשמע בתמליל שיחתו עם הנתבעת 2 מאשר בפה מלא כי על אף שאין הדבר תקין, זה נעשה בהוראתו ובהרשאתו. (נספח 19 לנ/21 המהווה תמליל שיחה שהוקלטה בין הנתבעת 2 למר משה אבישר בעלי התובעת) וכך אמר מר אבישר "זה לא היה תקין אבל זה היה ברשות". הנתבעת 2 מסבה שימת ליבו של מנהל התובעת לכך כי הוא עצמו נתן את ההוראה לסגור דוקטים "אני יכולה להגיד לך שאני בלב שלם לא הייתי נכנסת לדוקטים פה ולא בדקתי דוקטים כשהם סגורים. ולכולם פה היה את ההרשאה הזו לסגור דוקטים. אתה היית רב איתם פה על זה כל סוף שנה שיעשו את זה. אני בחיים לא הייתי עושה את זה לבד, אני הייתי סוגרת דוקטים שלך". כאשר מביע מנהל התובעת תמיהה כיצד זה חסר כסף עונה לו הנתבעת 2 בלי כל כחל ושרק "משה תעשה חשבון עם עצמך כל חודש כמה כסף אתה מושך" . מנהל התובעת אינו מכחיש את הדבר ועונה לה "זה לא קשור".

 

עדותו של מר אבישר לפני בית המשפט מדגישה עוד יותר את נהלי העבודה הבעייתיים שהנחיל במשרדי התובעת. נהלי עבודה שניתן בהחלט להניח כי תכליתם הינה העברת הכספים לכיסי התובעת ולאו דווקא לכיסי הנתבעים. על אף העובדה כי רו"ח בטש אשר שימש כרו"ח המבקר והמפקח של התובעת לא הבחין, במהלך השנים בהן שימש בתפקידו באי סדרים חשבונאיים בעבודת התובעת, מאשר מר אבישר כי בתוך כמה ימי עבודה מצאה עובדת בלתי מנוסה, הגב' פירה, שהובאה להחליף את הנתבעת 2 בתפקידה האדמיניסטרטיבי, אי סדרים בעבודת התובעת, אשר הצדיקו הכנת חוות דעת מטעמו של רו"ח הורוביץ והגשת תלונה למשטרה כנגד הנתבעים 1-2. מר אבישר בעדותו טען כי אין נהלים כתובים לעבודת התובעת וכאשר הוצג לו נוהל עבודת סוכן נסיעות, הוא טען באורח תמוה כי אינו מכיר את נהלי העבודה אצל התובעת (שהוא כאמור בעליה) והוא אינו מכתיב את הנהלים אצלו בחברה, הוא אינו מתמצא בעבודה, הוא אינו סוכן נסיעות אלא מנהל של משרד נסיעות. בתשובותיו המתחמקות הללו של מנהל התובעת היה על מנת להעמיד באור בלתי מהימן את עדותו. עוד עולה מעדות מר אבישר כי מקורביו כלל לא שילמו על נסיעות לחו"ל אשר ערכו באמצעות התובעת וכי החיובים בדוקטים שלהם (כרטיסי טיסה, רכבים שכורים) אופסו באמצעות העברה מדוקט לדוקט. גם עורך הדין של מר אבישר זכה באותה הטבה ממש בגין מתן שירותים משפטיים ואף הקבלן אשר שיפץ את משרדי התובעת. מעבר לכך כי שיטה זו מעמידה בספק גמור את טענותיה של התובעת בדבר מעילה שביצעו עובדיה, הרי שהיא מצריכה בחינה מעמיקה של רשויות המס ואין ספק כי יש לבחון את הדברים בפני הפורום המוסמך. כאשר נשאל מנהל התובעת באשר לבאג אשר אירע במחשבי התובעת ובמסגרתו נעלמו כרטיסי לקוח, כך לטענת החשב מאור אשר ערך את הבדיקה אצל התובעת מטעמו של רו"ח הורוביץ , משיב מר אבישר כי אין לו מושג אם אכן היה באג כזה, מה זה בכלל ומה מידת ההשפעה שלו על עבודת התובעת. הדברים מתמיהים כאשר הם באים מפי מנהל התובעת. אם אין די בכך, כאשר מנהל התובעת נשאל באם נטל אי פעם מזומן מקבלות שבוטלו, הוא משיב בלאו מוחלט אך דבריו אלו נסתרים לחלוטין באמצעות מסמכים אשר מוצגים לו (נ/4) ואז הוא מרכך גרסתו ומשיב "יכול להיות שביקשתי ממנהלת החשבונות כסף, והיא חייבה אותי בכרטיס. היו לי פעמים שלקחתי מזומן מהקופה לכל מיני הוצאות" (ראה עמ' 19 שורות 26-27 לפרוטוקול). כאשר מוצגת למר אבישר קבלה נוספת, הוא מתרעם אך מודה "אם זה רשום, קיבלתי כסף לצרכים שלי ממנהלת החשבונות. אני לקחתי הרבה כסף, הרבה יותר מ 1000 ₪. פעם קיבלתי מזומן ופעם שיקים. מה זה קשור לקבלות" (עמ' 19 שורות 30-31 לפרוטוקול).

מנהל התובעת טען כי התגלע סכסוך בינו לבין הנתבעת 2 לאחר שזו סירבה לספק לו הסברים אודות דוקטים כאלה ואחרים. לטענתו התגלע אותו סכסוך במהלכו של חודש אוקטובר בטרם נסיעת הנתבעת 2 לסין, אלא שהנסיעה הייתה ב 5/10 וכלל לא סביר כי לאחר סכסוך שכזה תתאפשר נסיעת הנתבעת 2 לנסיעת צ'ופר לסין. הדברים אף אינם מתיישבים עם תמליל השיחה בין הנתבעת 2 למנהל התובעת (נספח 19 לנ/21) ממנו צוטט לעיל, שם נשמע מנהל התובעת אומר לנתבעת 2 שהוא יודע כי היא לא עשתה דבר על מנת לתרום לאי הסדרים הנטענים ו"היא בסדר" כהגדרתו. לעניין זה אני מעדיפה גרסתה של הנתבעת 2 כי סכסוך שכזה כלל לא היה וקשרי העבודה נותקו, לאחר שמנהל התובעת סירב לדרישת הנתבעת 2 להעניק לה את הזכויות המגיעות לה עם עזיבתה את עבודתה אצל התובעת. מר אבישר ניסה להכחיש כי נתן לנתבעת 2 צ'ופר בדמות נסיעה לסין, שכן הדבר סותר את עדותו בנוגע לסכסוך אשר פרץ בין השניים, ברם עדויות הנתבעת 2 והנתבע 1 לעניין זה הפריכו גרסתו של מנהל התובעת והנתבע 1 אף העיד כי היה זה נוהל שיושם גם לגבי עובדים אחרים בעבר (ראה עמ' 45 שורה 16-17 לפרוטוקול).

ככלל הותירה עדות מנהל התובעת, מר אבישר רושם בלתי מהימן. כאמור מעדות זו עולה תמונה קשה של אי סדרים בעבודת התובעת שנבעו מהנחיותיו של מנהל התובעת. כסף מזומן ומט"ח נלקח על ידו אישית לטובת צרכיו שלו וחשבוניות אשר הוצאו בגין כספים אלו בוטלו. בהוראתו של מנהל התובעת נסגרו דוקטים בהם היו חיובים ומקורבי מנהל התובעת נהנו משירותי התובעת ללא תשלום, תוך העברת חיובים מדוקט לדוקט. לא מצאתי בעדות זו את החיזוק לחשד בדבר מעילה של הנתבע 1 או 2, כי אם נוכחתי כי הללו עבדו בהתאם לנהלי העבודה הקלוקלים אשר הנהיג מנהל התובעת ואשר בהחלט שירתו את צרכיו האישיים.

 

מטעמה של התובעת העידה אף הגב' ילנה סמיצנקו. על אף הכחשותיה, עולה מעדות זו כי גם הגב' סמיצנקו ביטלה קבלות, סגרה דוקטים ואף העניקה הנחות ללקוחות שונים. לטענתה עשתה זו לאחר שמנהלת החשבונות של התובעת בדקה את הדברים. מעדותה של הגב' סמיצנקו עולה הרושם כי זו ביקשה לשמר את מקום עבודתה זה 17 שנה ובאור זה יש לראות את תצהיר עדותה הראשית, אשר הטענות המהותיות בו הופרכו בחקירתה הנגדית.

 

בלטה בהעדרה היא עדות העובדת פירה, זו אשר הובאה לצרכי החלפתה של הנתבעת 2 בעבודתה ולטענת התובעת חשפה את "אי הסדרים" בעבודת הנתבעים. עולה מכלל העדויות אשר נשמעו לפני כי עדה זו סיימה עבודתה אצל התובעת לאחר כשנה והתובעת בחרה שלא לזמנה לעדות , אף שעדות זו מתבקשת. הימנעות התובעת מהבאתה של הגב' פירה לעדות, מדברת בעד עצמה בהתאם להלכה הקובעת כי הימנעות מהבאת עד לעדות, חזקה שעדות אותו עד אינה מחזקת את ראיות הצד אשר נמנע מהבאתו.

 

מעדות העדים הנוספים מטעמה של התובעת, מר דוד אביסריס והגב' נג'את חורי עולה כי התובעת הגישה כנגד כל אחד מהם תביעה וכתנאי לביטולה של אותה התביעה, הם מסרו תצהיר עדות ראשית מטעמם בתיק זה, אשר תוכנו הוכתב להם בידי התובעת. הגב' נג'את היא דודתו הקשישה של הנתבע 1 והפכה להיות לקוחה של התובעת, רק מכיוון שהנתבע 1 עובד שם. הנתבע 1 הסכים לקבל את התצהיר שנתנה לתיק בית המשפט בלא להעידה בחקירה נגדית, כל זאת בשים לב לאי הנוחות אשר עשויה להיגרם לה כתוצאה מחקירתה הנגדית בבית המשפט. אות וסימן הוא למהימנות הנתבע 1 שכן התובעת היא שעמדה על העדת הגב' חורי נג'את בבית המשפט וטענה כי עדות זו היא זו אשר תהווה את החיזוק לחשדות בדבר מעילה, אותו חיזוק אשר חסר למומחה בית המשפט על מנת לקבוע כי אכן היתה כאן מעילה בהתאם למאזן ההסתברויות. אך עדות זו של הגב' חורי העלתה בבירור כי מתן העדות מטעמה, לא בא אלא על מנת שהתובעת תמחק תביעה אשר הגישה כנגדה והיא עדות המוכתבת כל כולה בידי התובעת ואין בה ממש.

עדויות אלו ושאר הראיות אשר הציגה התובעת בצירוף חוות דעת מומחה בית המשפט לא חיזקו את החשדות כנגד הנתבעים, אלא אף הטילו ספק בכנות מניעיה של התובעת באשר לנתבעים.

 

מטעמם של הנתבעים, העיד הנתבע 1 ואף מעדותו שלו עולים אי הסדרים שבעבודת התובעת בשל הנחיות מנהלה מר אבישר "כל המשרד הזה נראה לי לא תקין. בתצהיר שלי אני באתי מחברה מאד מסודרת , עבדתי שם 12 שנה בתור סוכן ומנהל. ניסיתי בתחילת הדרך ליישם דברים רבים אצל התובעת אבל לא הצלחתי" (עמ' 40 שורות 14 -16 לפרוטוקול). הנתבע 1 העיד על ביטולי קבלות והבהיר כי הדבר היה בהנחייתו של מר משה אבישר. מאחר ומר אבישר אינו יודע לעבוד על תוכנת גלבוע הוא זה אשר נתן הנחיות לנתבע 1 וזה עשה כדברו. הנתבע 1 תיאר מקרה בו מר אבישר ביקש לנסוע לקפריסין והורה לגב' לנה סמיצנקו לבטל קבלה ולתת בידיו את הכסף אשר בגינו ניתנה והדברים בהחלט מתיישבים עם ההיגיון לאור חקירתו הנגדית של מר אבישר בבית המשפט. הביטולים הרבים אשר היו אצל הנתבע 1 מוסברים על ידו בכך שהוא עובד יותר עם לקוחות המגזר הערבי המשלמים במזומן לעיתים תכופות יותר והרבה יותר קל לבטל קבלה עבור כסף מזומן, מאשר קבלה על תשלום בשיק או אשראי. לגבי שינוי שערי ההמרה שבגינו לא שלל המומחה סיכוי למעילה, באה הנתבעת 2 ומעדותה עלה הסבר פשוט לעניין. מר אבישר הוא אשר נתן הנחיה ברורה שכאשר לקוח מבקש לשלם במטבע זר במקום בשקלים, יש לתת לו הנחה בשער ההמרה (ראה עמ' 46 שורות 7-10) שכן הלקוח יכול לקנות מטבע זר בהנחה מחוץ לתובעת. עדות הנתבע 1 נותרה בעינה גם לאחר חקירתו הנגדית ולא חיזקה את החשדות נגדו כי אם להיפך. מעדותו עולה, כפי שעלה מכלל הראיות עד כה כי "כל ההעברות שבוצעו נעשו בהנחייתו של אבישר משה, זה הדרך וההנחיות שהוא נתן" (עמ' 45 שורות 12-13 לפרוטוקול).

 

הגב' חנה סיגל, אחותו של מר אבישר, העידה כי בעת עבודתה אצל התובעת היא התבקשה לעשות העברות בין דוקטים ביתרות זכות לדוקטים ביתרות חובה, זאת בהנחיית מר משה אבישר ורו"ח בטש. כאשר נשאלה הגב' סיגל בחקירתה מדוע ניתנה הנחיה זו, היא הסבירה כי לא הבינה עד תום מדוע, ברם היא יודעת כי הדבר הקטין את רווחיות התובעת. הגב' סיגל חזרה שוב על הדברים והדגישה כי מדובר בהנחיה מטעמם של מר אבישר ורו"ח בטש, אשר אף הראו לה כיצד לעשות זאת (ראה עמ' 50 שורות 1-9 לפרוטוקול). דברים אלו מדברים בעד עצמם וכאמור התנהלות התובעת ראויה לבדיקה של ממש בידי רשויות המס. עניין זה עשוי גם לשמש הסבר מדוע לא ניתנה בידי רו"ח בטש חוות דעת התומכת בתביעת התובעת והוא כלל לא הובא לעדות מטעמה.

 

הנתבעת 2 מצדה העידה כי כלל לא עסקה בגביית כספים מלקוחות ולא היו לה לקוחות. את ההנחיה באשר לביטול קבלות כאלה ואחרות קיבלה ממשה אבישר. עוד העידה הנתבעת 2 כי בהנחיית מר אבישר אשר ביקש לנסוע בחברת בת זוגו ולא לחשוף את שמה לעיני כלל עובדי המשרד, שינתה הנתבעת 2 את השם בדוקט. עוד העידה הנתבעת 2 כי לא הייתה זו פעם יחידה בה פתחה דוקט על שמו של נוסע פיקטיבי (עמ' 48 שורות 22-27 לפרוטוקול).

עדויות הנתבעת 2 והגב' סיגל, הותירו רושם מהימן ומהן עולה חד משמעית, בצירוף האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, כי במעשי הנתבעת 2 לא נפל מתום.

 

מכלל המקובץ עולה כי לא נמצא ביסוס או חיזוק כלשהוא לחשד באשר למעילה אותה ביצע הנתבע 1 בכל אחת מהשיטות אותן פירטו רו"ח הורוביץ ורו"ח יום טוב בילו ואף לא מצאתי חיזוק לחשד בעניין שינוי שערי ההמרה. בהתאם למאזן ההסתברויות, מצאתי כי נהלי העבודה אשר הנהיג מנהל התובעת מר אבישר הם אשר הובילו לאותם אי סדרים, בהם ביקש מר אבישר להאשים את עובדיו. אלא שבשים לב לכלל חומר הראיות נראה כי את האצבע המאשימה, על מר אבישר כמנהל התובעת להפנות לעצמו בלבד, כמי שנטל מזומן כנגד קבלות שבוטלו, הורה על העברת יתרות מדוקטים ביתרת זכות לאלו אשר מצויים ביתרת חובה, הורה על פתיחת דוקטים ללקוחות פיקטיביים, ערך עסקאות בארטר ושילם באמצעות שירותי תיירות לקבלן השיפוצים במשרד ולעורך דין מטעמו ואף נתן הנחיה בדבר מתן הנחה בשער ההמרה, ללקוחות אשר שילמו במזומן. משהופרכו החשדות כנגד הנתבעים 1-2 , הרי שיש לדחות את התביעה כנגדם.

התובעת טענה לעשיית עושר ולא במשפט של הנתבעים 1-2, אלא שמשקבעתי כי הנתבעים לא קיבלו דבר שלא על פי זכות שבדין, הרי שממילא אין הנתבעים נכנסים בגדרו של חוק עשיית עושר ולא במשפט , התשל"ט 1979 ויש לדחות את התביעה כנגדם אף בגין עילה זו.

 

תביעה נוספת אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע 1 (תיק 24306-03-11) אשר אוחדה עם תובענה זו, היא בגין שירותים וכרטיסי טיסה אותם רכש הנתבע 1 באופן פרטי מהתובעת, עבורו ועבור אנשים אחרים אשר הצטרפו לנסיעותיו הפרטיים, בסך כולל של 27,337 ₪ ולא שילם עבורם לתובעת. עדותו של הנתבע 1 באשר לעובדה כי מוצרים אלו ניתנו לו במקום הבונוס אשר הובטח לו על עבודתו, לא נסתרה כלל ולמעשה הוא לא נשאל דבר לעניין זה בחקירתו הנגדית. גם תצהירו של העד מריו מחישם (נ/10) הוגש בהסכמת הצדדים בלא שנדרשה חקירתו הנגדית וממנו עולה כי התובעת ערכה ביטוח מנהלים לנתבע 1 אך את הכספים אשר היה עליה להעביר לחברת הביטוח כמעבידתו היא לא טרחה להעביר. מנהל התובעת אשר עמו שוחח העד מר מחישם, הודיע למר מחישם כי אין בכוונתו להעביר הכספים בגין פוליסת הביטוח שכן הנתבע 1 אחראי לטענתו, לאי סדרים בעבודת התובעת וכך מסר מר אבישר, מנהל התובעת לעד מר מחישם - "הוא ערבי ועשה עבודה ערבית, ואני ארים אותו על טיל על כל מה שעשה ומה שלא עשה". מעדות זו עולה בבירור תכלית אותה תביעה נפרדת אשר הוגשה כנגד הנתבע 1 בגין מוצרי תיירות, עליהם כנטען, לא שילם הנתבע 1. הנתבע 1 העיד כי נסע לא אחת על חשבון התובעת לסיורים לימודיים ועדותו זו לא נסתרה כלל באמצעות ראיות התובעת. "ש. זו נסיעה ששילמת עליה ? ת. זה סיור לימודי וסיור לימודי זה על חשבון המשרד"(ראה עמ' 37 שורות 29-30 לפרוטוקול) הדבר אינו חריג עבור הנתבע 1 בלבד והוא עצמו העיד כי "היינו הרבה סוכנים". גם הנתבעת 2 נכחה באותו סיור לימודי, אך בגלל שהיא אינה סוכנת נסיעות היא מימנה את הדבר מכיסה. הנתבעת 2 גם היא קיבלה כצ'ופר נסיעה לסין ולא נדרשה לשלם בגינה. מעדויות אלו אשר היו מהימנות עלי, עולה ברורות כי התובעת אכן נתנה לנתבע 1 את מוצרי התיירות כחלק ממשכורתו וכחלק מבונוס בגין עבודתו ומשכך כל התובענה כנגדו, על מנת שישיב לתובעת כספים בגין סיורים לימודיים אותם ביצע כחלק מעבודתו או במקום תשלום בונוס אשר הובטח לו, לא נועדה אלא ליצור אמצעי לחץ פסול על הנתבע 1. הנתבע 1 מסר הסבר מניח את הדעת אשר לא נסתר בחקירתו הנגדית ועדותו לעניין זה מהימנה עלי בניגוד לגרסת התובעת, אשר כבר הוברר כי לא בחלה בהגשת תביעות כנגד עדים ודחייתן בתמורה למתן עדות מוכתבת במסגרתו של תיק זה. מכך עולה כי יש לדחות אף תביעה זו כנגד הנתבע 1.

 

סוף דבר,

 

התביעה בתיק ת.א. 27346-10-11 כנגד הנתבעים 1-2 נדחית במלואה.

התביעה כנגד הנתבע 1 בת.א. 24306-03-11 נדחית אף היא.

 

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים, כאשר ניתן משקל להוצאות אשר הוציאו הצדדים בגין מומחים מטעמם, באופן הבא:

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע 1 הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת 2 הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ