ת"א 27083-10-13 נמרוד נ' עדה ואח'

בפניי בקשת המבקשות, הן הנתבעות בתיק זה, להורות על דחיית ו/או מחיקת תביעת המשיב על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין ולחילופין בשל התיישנות.

הליכים קודמים

המשיב, הוא התובע בתיק זה, יצג את חניאל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "מושב חניאל" ו/או "האגודה") בת.א. 1459/81 כנגד יעקב חריטן ז"ל. המנוח לא התגונן כנגד התביעה וביום 10.7.81 ניתן כנגדו פסק דין. משלא שולם הסכום שנקבע בפסק הדין (296,543 ₪) פתחה האגודה בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. בין המנוח לאגודה נחתם הסכם לפיו ימכור המנוח את ביתו לצורך פירעון החוב ואם לא יעשה כן ימונה המבקש ככונס נכסים לצורך מכירת הבית. בהסכם זה התחייבה האגודה להעמיד למנוח על חשבונה דיור חלוף. משלא נימכר המשק על ידי המנוח, מונה המשיב ככונס נכסים למכירת המשק ובית המגורים. הכונס מכר את המשק והפקיד בתיק ההוצאה לפועל סך של 32,000$ (כ38.5% מתוך סכום המכירה). האגודה העמידה לרשות המנוח בית אשר היה הכרח לשפצו על מנת שישמש למגורים. המבנה לא שופץ והמנוח טען כי האגודה אינה עומדת בהתחייבותה. בתחילה נקבע ע"י ראש ההוצאה לפועל כי מלוא הסכום שהופקד ישמש את משפחת חריטן לבניית בית המגורים (לאחר שהכונס לא עמד בחובתו זו) אך במסגרת ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו , הסכימו הצדדים כי מתוך הכספים שהופקדו בלשכת ההוצל"פ יועבר למנוח סך של 26,000$ בעבור שיפוץ הבית. לאחר העברת הסכום שופץ הבית והמנוח ומשפחתו עברו להתגורר שם.

בשנת 1994, לאחר פטירת המנוח, הגישו המבקשות ביחד עם יתר יורשי המנוח תביעה, בה עתרו לקבלת יתרת התמורה ממכירת המשק . לטענתם , המשיב לא העביר להם את יתרת התמורה שנותרה בידיו.

הצדדים הסכימו לפנות לבורר (השופט בדימוס שמעוני) אשר ידון בשאלה האם נותרה בידי המשיב יתרה ממכירת המשק אותה היה עליו להעביר למנוח. לצורך הכרעה במחלוקת הסכימו הצדדים כי יהיה על הבורר "להחליט בשאלה מי היה צריך לשאת בתשלום הסך של 26,000$ בעבור בנית דיור חילופי למנוח ...המושב או המנוח" ( סעיף 1 לפסק הבורר).

ביום 13.1.05 ניתן פסק בורר ע"י כב' השופט בדימוס שמעוני.