בפניי תביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבע.
לכתחילה, הוגשה התביעה נגד הנתבע ונגד מר רון אייזן (אשר יכונה להלן: "רון"), אולם, לאחר שמיעת הראיות, בהמלצת בית המשפט, הוסכם על דחיית התביעה נגד רון ללא צו להוצאות.
התובע הוא יזם, והנתבע הוא עו"ד במקצועו. אין מחלוקת, כי הנתבע ייצג את התובע בעניין משפטי, ואגב כך עניין את התובע בהשקעה כספית בעסקת זהב שאמורה היתה להתבצע בחו"ל.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, בעקבות הבטחות ומצגים שיצר בפניו הנתבע, נאות התובע להשקיע בעסקה סך של 100,000 דולר ארה"ב, תוך שהובטח לו כי בתוך זמן קצר תניב העסקה רווח משמעותי והוא יזכה לקבל בחזרה את סכום השקעתו, בצירוף רווחים נאים.
בכתב התביעה נטען, כי הסתבר לתובע בדיעבד כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ ומרמה. במקור, כאמור, תבע התובע הן את הנתבע והן את רון, אשר נטען כי הם אחראים להונאתו ולהוצאת כספים ממנו במרמה ונטען נגדם כי הם חבים כלפיו בשל הפרת חוזה, התנהלות שלא בתום לב, עשיית עושר ולא במשפט ועוד.
עוד נטען כלפי הנתבע, כי ערב ערבות אישית לכספו של התובע, כאשר להוכחת טענת הערבות צורפה תכתובת מייל בין הצדדים (נספח ד' לכתב התביעה), אשר אל תוכנה אתייחס בהרחבה להלן.
להשלמת התמונה יבואר, כי במסגרת כתב התביעה טען התובע ואף צירף אסמכתאות לכך, שבעקבות כשלון העסקה ובשל ההתחייבות להשיב לו את כספו, פעל הנתבע עבור התובע למימוש נכס מקרקעין (חנות) הרשום על שמו של רון, עליו נרשם משכון, אולם הנכס לא מומש בסופו של דבר.
בכתב ההגנה נטען בהרחבה כי אין יריבות בין התובע לנתבע באשר לא נכרת ביניהם כל חוזה. יצויין, כי כתב ההגנה מנוסח בצורה מסורבלת ובלתי ברורה עד שקשה להבין מה טוען הנתבע כנגד המיוחס לו בכתב התביעה. ככל שניתן להבין מכתב ההגנה, טענת הנתבע היא כי התובע התקשר בעסקת הזהב באופן עצמאי וישיר, כאשר הנתבע הוא רק זה שיצר את הקשר הראשוני וייצג את התובע בעסקה כעו"ד. לטענת הנתבע, לתובע היה כל המידע הנחוץ לצורך קבלת החלטה עסקית מושכלת אם להשקיע בעסקה, ומשנכשלה העסקה, אין לו אלא להלין על עצמו, ואין כל בסיס לתביעתו נגד הנתבע.
אין ניתן למצוא בכתב ההגנה התייחסות קונקרטית ועניינית לטענת הערבות המיוחסת לנתבע למעט הכחשה סתמית.
