ת"א 26749-09-11 בן חור נ' אי איי גי ישראל חברה לבטוח

בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים, אשר קיבל תוקף ביום 14.11.2014, ניתן פסק דין בתיק זה לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בפשרה עם הנמקה.

עוד, הוסכם בין הצדדים כי נזקיה של התובעת יועמדו על סך של בין 0 ₪ לבין 30,000 ₪, כן הוסכם כי פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש, לרבות תחשיבי הנזק שהוגשו מטעם הצדדים.

עובדות המקרה

1. התובעת, ילידת 1942, נפגעה ביום 22.12.2005, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), עת ביציאתה את הרכב כנוסעת לצד הנהג, ביקשה לסגור את דלת הרכב וטרקה אותה באופן בו נפגעה אצבע מספר 5 בידה הימנית.

    

2. בטרם הוגשה התביעה, מינו הצדדים בהסכמה את פרופ' יואל אנגל, כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה, בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986. בחוות דעתו קבע פרופ' אנגל כי לתובעת 5% נכות מותאמים על פי תקנה 29 (6) ǀ-ǁ מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין פגיעה בעצב הדיגיטלי ומהיווצרות נוירומה המשליכה על תפקוד האצבע והרגישות הרבה באצבע זו.

    

3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות, אך חלוקים בשאלת גובה נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה. התובעת העריכה נזקיה בתחשיב הנזק מטעמה בסך של 119,803 ₪ והנתבעת בסך של 6,925 ש"ח, כאשר עיקר הפער נסב סביב שאלת גובה הנזק והפיצוי המתאים בגין עזרת צד ג' לה נזקקה התובעת בעקבות התאונה.

    

4. התובעת הגישה תיק מוצגים מטעמה, במסגרתו הוגש הסכם מינוי מומחה רפואי, חוות דעת מומחה בית משפט, הודעה למשטרה, תעודת חדר מיון וחומר רפואי רלבנטי.