אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ח' נ' קוואטרו בנייה ואחזקה בע"מ ואח'

ח' נ' קוואטרו בנייה ואחזקה בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 11/03/2018 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
26688-02-14
21/02/2018
בפני השופטת:
שולמית ברסלב

- נגד -
תובע:
ו.ח.
עו"ד עילית איסק-פארי ואח'
נתבעים, צדדי ג':
1. קוואטרו בנייה ואחזקה בע"מ ח.פ. 514230812
2. סעיד חטיב
3. צדדי ג': סואר אחזקות ובניה בע"מ ח.פ. 513873596- פס"ד מיום 17.7.16
4. הכשרה חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 2.7.15
5. משה איתן ואחיו בע"מ פס"ד מיום 28.12.15

עו"ד חמוד מראם ואח' [בשם הנתבעת]
פסק דין

 

1.עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (יליד 14.3.77), בתאונת עבודה מיום 27.12.09 (להלן: "התאונה").

נסיבות התאונה

2.אין מחלוקת באשר לעצם התרחשות התאונה. כך גם, בשלב זה, אין מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, וטוב שכך.

3.התובע הצהיר כי נדרש יחד עם עובדים נוספים לקשור למנוף תבניות מתכת המשמשות ליציקה; ובמהלך ניסיונו לקשור את תבניות המתכת למנוף, נפלה עליו תבנית שהונחה בצד, על ידי מי מהעובדים, ומחצה אותו בין שתי התבניות. מדובר בתבנית בעובי של 14 ס"מ, אורך של 5 מטר וגובה של 3 - 2.5 מטר. עדותו לא נסתרה (ראו: תצהיר התובע מיום 8.7.15 – ת/1; עמוד 11 לפרוטוקול שורות 13-14).

4.בסיכום האשפוז מהמרכז הרפואי "קפלן" מיום 29.12.09 נכתב: "... התקבל בשל תאונת עבודה: נמחץ בין 2 לוחות יציקה, כתוצאה מכך חבלות כהות ב 2 רגליים וביד ימין...". לתיאור זה בסמוך לאחר התרחשות התאונה יש ליתן משקל יתר (והשוו: ע"א 8388/95 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 688; ע"א (חיפה) 2618/04 שלזינגר נ' זידאן (2005); י. קדמי "על הראיות" חלק רביעי, תש"ע-2009, עמוד 1853). מה עוד שהתובע היה עקבי בתיאור נסיבות התאונה.

5.זאת ועוד. בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 18.2.10 תיאר התובע את התאונה כדלקמן: "בעת שניסיתי לקשור תבנית מתכת בגודל של עובי 14 ס"מ, אורך 5 מ' גובה 3 מטרים, למנוף, פתאום תבנית שהועמדה לידה נפלה עלי ומחצה אותי, בין שתי התבניות..." (תיאור זהה כלול בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה מיום 5.2.11). הודעה זו נחתמה, ללא כל סייג, על ידי הנתבעת מספר 1, באמצעות מר חטיב (להלן: "קוואטרו"). אם וככל שהנתבעים ביקשו לסתור את נסיבות התאונה, כמפורט בתביעה זו - שומה היה עליהם להוכיח את נסיבות מתן ההודעה, דהיינו שזו ניתנה בטעות, ובהסתמך על דברי התובע שהיה בהם כדי להטעות, ועל כן, אין לסמוך עליהם (ראו: ע"א (ת"א) 33119-07-16 פלוני נ' שם טוב מאיר נכסים והשקעות בע"מ (17.8.17); ע"א 685/87, אלבז נ' אברהם (31.12.1987); ת.א. (חיפה) 508-05 אבו מוך נ' א.א. בטונית מוצרי תשתיות (2001) בע"מ (8.3.09)). הנתבעים לא עשו כן, למרות שממועד התאונה ועד מועד חתימתם על התביעה (ביום 11.2.10), חלף כחודש ומחצה, במהלכו ניתן היה לברר את נסיבות התאונה לאשורן.

6.לא נעלם מעיני כי התובע לא הביא עדים להתרחשות התאונה, לרבות: מפעיל המנוף או העוזר שעבד אתו ו/או מנהל העבודה באתר בניה. ברם, בנסיבות מקרה זה, בשים לב לתקופה הקצרה שהתובע עבד באתר בניה זה עובר לתאונה (כחודש), ואי המצאת פרטים על ידי הנתבעים (ואדרש לכך להלן) - לא מצאתי לזקוף זאת לחובת התובע.

7.מכל מקום, הנתבעים כלל לא חקרו את התובע על נסיבות התאונה. יתירה מזאת. הנתבעים אמנם הכחישו בכתב הגנתם, באורח גורף, את נסיבות התאונה (ואף את עצם התרחשותה), אך העד היחיד מטעמם - הנתבע מספר 2, מר סעיד חטיב (לעיל ולהלן: "מר חטיב"), לא הכחיש בתצהירו כי התובע נפגע במהלך העבודה כמו גם את נסיבות התאונה, כפי שתוארו על ידי התובע. בחקירתו הנגדית אף הודה מר חטיב, כי כל שידוע לו על התאונה הוא מפי התובע (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 27-29).

מטעם זה, הנתבעים לא שבו על הכחשה כללית זו בסיכומיהם, ויש לראותם כמי שזנחו אותה (ולעניין זניחת טענות בסיכומים ראו למשל: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מט(2) 102; ע"א 8168/03, ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (2009); ת.א. (מרכז) 10524-10-10 מ.ג.ע.ה מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' עיריית טירה (10.12.13)).

8.לפיכך, אני קובעת כי התובע נפגע במהלך עבודתו, בעודו מנסה לקשור תבנית יציקה למנוף, עת תבנית אחרת נפלה עליו, ומחצה אותו בין שתי התבניות.

9.התובע תבע את קוואטרו ואת חברות הביטוח, שלכאורה, ביטחו אותה במועד התאונה. מאוחר יותר, ביקש התובע לתקן את תביעתו, על דרך מחיקת התביעה כנגד חברות הביטוח והוספת מר חטיב. בקשתו נעתרה על ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע (ראו: החלטה מיום 11.2.15).

הנתבעים מצדם שלחו הודעת צד ג' כנגד סואר אחזקות ובניה בע"מ (להלן: "סואר"), חברת הביטוח של סואר, ומשה איתן ואחיו בע"מ (להלן: "איתן"), בטענה כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת עליהן.

ביום 2.7.15 נעתרתי לבקשת הנתבעים וההודעה נגד חברת הביטוח נמחקה, ללא צו להוצאות. ביום 17.7.16 נמחקה ללא צו להוצאות, ההודעה כנגד קוואטרו, בהעדר המצאה. ביום 18.9.17 נעתרתי לבקשת קוואטרו לדחיית ההודעה נגד איתן. לפיכך, נותר לדון בתביעה העיקרית בלבד.

המחלוקת

10.שלוש סוגיות טעונות הכרעה בשלב זה:

האחת, אחריות קוואטרו, כחברת כוח אדם, להתרחשות התאונה; השנייה, אחריות מר חטיב; והשלישית, סוגיית הנזק. נדון להלן בכל סוגיה וסוגיה.

אחריות קוואטרו

11.ביום 12.8.09 נחתם בין קוואטרו ובין סואר, הסכם לאספקת פועלים לביצוע עבודות בניין ושיפוץ באתרי בנייה שונים (להלן: "החוזה"). במסגרת חוזה זה, סיפקה קוואטרו לסואר פועלים לביצוע עבודות שהוזמנו על ידי איתן באתר בניה בתל אביב, אשר בבעלותו/חזקתו (לעיל ולהלן ''אתר הבניה").

12.בחודש דצמבר 2009, נשלח התובע, יחד עם פועלים נוספים, על ידי קוואטרו לאתר הבניה. מנהל העבודה באתר הבניה חילק משימות לכל אחד מהם. כך גם היה ביום התאונה (ראו למשל: עמוד 11 שורות 9-17).

13.אין תמה בדבר אחריות מעביד כלפי עובדו. בכלל זה מוטלת על המעביד חובה להכשיר את עובדיו ולהדריכם, לדאוג לשיטת עבודה בטוחה, לספק להם ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להגן עליהם מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה ובתהליך העבודה, ליצור עבורם סביבת עבודה בטוחה, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה, ולפקח על אופן ביצוע העבודה ונקיטה באמצעי הזהירות הדרושים. עם זאת, על התובע להוכיח כי בעובדות המיוחדות של מקרה זה, קיימת חובת זהירות קונקרטית של המעביד כלפיו, אשר הופרה, וקיים קשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק (ראו למשל: ע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.5.16); ע"א 1815/09 סופריור בע"מ נ' אלבז (27.12.10);; ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר (2.12.09)).

14.חובת הזהירות ביחסים בין המעביד ובין העובד מוגברת היא. עם זאת, יש לזכור שניים: האחד, חובתו של המעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת; והשני, אף מקום בו עסקינן במעביד, עמו מדקדקין, הוא "רשאי להביא בחשבון את ידיעת העובדים על דבר קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה" (ראו: ע"א 154/62 חשאי נ' אינגום בע"מ פ"ד, טז 1871; וראו גם: ע"א 7895/08, קלינה אליעזר ובניו בע"מ נ' יאסין (31.8.11); ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345 (10.6.93); ע"א 8133/03, יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ(27.10.14); ע"א (חיפה) 3041/04 בן הרוש נ' מ"י (15.3.06)).

 

15.התובע הצהיר כי הוא לא קיבל הנחיות מהנתבעים או ממנהל העבודה באתר בניה, ובכלל זה כי עליו להיזהר מתבניות מתכת הנמצאות בצד. עוד הצהיר התובע, כי הוא לא היה ער לסיכונים הכרוכים בעבודה זו של קשירת תבניות כה גדולות, ללא עזרה מספקת, וללא השגחה שתבנית אחרת לא תיפול עליו. העבודה בוצעה תחת לחץ, במקום לא בטוח, ובאורח מסוכן, ללא הדרכה או פיקוח, ללא ציוד מתאים, ובכוח אדם חסר. התובע לא נחקר כלל גם בסוגיה זו, ומכל מקום, עדותו זו לא נסתרה.

16.זאת ועוד. הנתבעים לא הביאו כל ראיה כי ניתנו לתובע הנחיות מדויקות באשר לאופן ביצוע העבודה או כל הדרכה שהיא; כי שיטת העבודה וסביבת העבודה היו בטוחות; כי היה במקום כוח אדם מספק וציוד לביצוע העבודה באורח בטוח; וכי היה במקום מנהל עבודה שפיקח על ביצוע העבודה בהתאם לתקנות. מר חטיב הצהיר כי כלל לא היה באתר בניה, לא לפני התאונה, ואף לא לאחר התרחשותה (ראו למשל: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 24-27).

מכאן, לא רק שעדות התובע לא נסתרה, אלא שהנתבעים כלל לא בדקו את סביבת העבודה ואת שיטת העבודה שהונהגה באתר הבניה עובר לתאונה, ועמידתה בהוראות החוק. כך גם, בשלב זה התחוור כי הנתבעים לא נתנו לעובדיהם אף הנחיות בטיחות כלליות.

17.יתירה מכך. מר חטיב אך טוען בתצהירו, כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על צדדי ג' ש"היו המחזיקים ו/או האחראים ו/או השולטים על אתר העבודה שבו הועסק התובע" (ראו: סעיף 8 ל-נ/4). כאמור, הנתבעים בקשו לדחות את ההודעה כנגד איתן; ואילו ההודעה נגד סואר נמחקה בהעדר המצאה. הנתבעים גם חדלו מלזמן את סואר ואיתן, או מי מטעמם, לרבות מנהל העבודה, למתן עדות בדבר תנאי העבודה באתר בניה עובר לתאונה, וכשל זה יפעל לחובתם.

18.לא זו אף זו. במקרה זה יש להחיל את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" על פי סעיף 41 לפקודת נזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ולהעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעים. הרציונל בבסיס הכלל הוא כי האחריות תוטל על הנתבע, מקום בו יש לו יכולת רבה מזו של התובע לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר גרם לנזק, וחרף זאת, הוא לא הצליח להטות את הכף לטובתו (ראו: ע"א 6102/13 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ (24.9.15); ע"א 813/06 גינס נ' בית הספר האזורי עמק החולה (7.2.08); והשוו: ת"א (חיפה) 12215/03 פרץ נ' ויצ"ו (22.6.06); ת"א (חיפה) 7130/99 מוהנד נ' מ"י (14.3.07)).

19.בענייננו התקיימו שלושת התנאים: התובע עבד באתר בניה בעת שנפל עליו חפץ כבד - תבנית אחרת. אתר הבניה, החפצים בו כמו גם הפועלים שעבדו עם התבנית האחרת, נמצאים בשליטתם המלאה של סואר, הנתבעים או מי מטעמם (ולעניין זה, יש לראות גם את מזמין העבודה, בעל האתר בניה, והעובדים כמי מטעמם – וראו גם להלן). מכל מקום, במקרה זה אין לתובע, ידיעה או יכולת לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו לנפילת התבנית. נפילת חפץ כבד באתר בניה מתיישבת יותר עם המסקנה שהייתה התרשלות - בין בהנהגת שיטת עבודה לקויה, ובין בהעדר פיקוח על אופן ביצוע העבודה וקיום הנחיות הבטיחות בעבודה - מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות סבירה, ובוצעו הוראות הבטיחות, תוך עמידה בתנאים הקבועים בחוק להפעלת אתר בניה (ראו: ע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי (23.11.17); ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' מריומה (15.7.17); ע"א 655/80 מפעלי קירור צפון נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982); ת.א (מחוזי י-ם) 9107-07 פסקו נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (9.1.12) והשוו: ע"א 9073/15 פלוני נ' כלל בע"מ (4.9.17)).

20.חפצים לא אמורים ליפול, דרך כלל, ובאתר בניה בפרט. בהקשר זה הראיות שלפני מצומצמות המה. אין כל הסבר מה גרם לנפילת התבנית האחרת - האם היה זה מחמת אי עיגונה של התבנית האחרת כנדרש, רוח פתאומיות, מעשה/ מחדל של עובד אחר באתר הבניה וכיו"ב – כמו גם אופן הנפילה.

הנתבעים לא הוכיחו כי ננקטו פעולות סבירות ליצירת סביבת עבודה בטוחה. מצינו כי הנתבעים לא זימנו לעדות כל גורם שהיה באתר בניה, ובכלל זה מנהל העבודה ועובדים אחרים, שהיה בכוחם לשפוך אור על ההתנהלות באתר הבניה ועבודת הטפסות שבוצעה עובר לתאונה, לרבות אופן עיגון התבנית האחרת למקומה. הנתבעים גם לא ביצעו תחקיר של התאונה (ואדרש לכך גם להלן). כשל זה יפעל לחובתם.

כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי משב רוח בעוצמה רבה ולא צפויה, העולה כדי 'מקרה טבע בלתי רגיל', גרם לנפילת התבנית האחרת על התובע. קרי: כי אי אפשר היה למנוע את התאונה, אף בזהירות סבירה. מכל מקום, ניסיון החיים מלמדנו כי, דרך כלל, ובהעדר סיבה מיוחדת, התרחשות התאונה מתיישבת יותר עם המסקנה כי לא ננקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה.

21.זאת ועוד. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ''ד- 1988 כוללות בפרק ו' הוראות בדבר התקנת מערכת טפסות, קשירת תומכות, הבדיקות המחויבות והפיקוח הנדרש על ביצוע עבודת הטפסות. במסגרת זו, מודגש, בין היתר, כי: "מערכת הטפסות תתוקן כיאות למטרה שלה היא מיועדת ובאופן המונע התמוטטותה או נפילת אדם או חפץ מעליה.." (תקנה 82); "הרכבת טפסה מתועשת תעשה כך שבכל שלב של ההרכבה תובטח יציבותה ויציבותו של כל רכיב שלה.. טפסה מתועשת ניצבת תיתמך או תיקשר כראוי לשם הבטחה מפני נפילה כתוצאה מאובדן שיווי משקל, מכח רוח או כל סיבה אחרת.." (תקנה 97); ועוד. הנתבעים אף לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי התקנות קוימו. מכל מקום, התרחשות התאונה מתיישבת יותר עם המסקנה כי הוראות התקנות לא קוימו במקרה זה. הפרה זו היא שגרמה את הנזק שנגרם לתובע.

22.חובות אלה על-פי חיקוק נועדו להגן, בין היתר, על בטיחותו של התובע והפרה זו הובילה לנזק שנגרם לתובע. הפרה זו של החיקוק אף מהווה אינדיקציה, נוספת, לקיומה של התרשלות (ולעניין היות החיקוק אינדיקציה לסטנדרט הזהירות בו מחויב המעביד הסביר ראו למשל: ע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ (4.6.17; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן (9.9.96)). מכאן, התקיימו במקרה דא יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.

23.הנתבעים, הערים לכך, לא חולקים בשלב זה גם על קיומה של התרשלות (ולעניין הגישה לפיה יבחן תחילה יסוד ההתרשלות ראו: ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.13) ; ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד. עיט חברה לשירותים בע"מ (11.3.14); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.09)), אלא, לשיטתם, אין להטיל על קוואטרו כל חבות כלפי התובע, בהיותה חברת כוח אדם.

אחריותה של חברת כוח אדם

24.הוכח כי קוואטרו היא חברת כוח אדם, אשר הפנתה את התובע לעבוד אצל סוואר באתר הבניה, בו התרחשה התאונה. התובע הודה בכך (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 9-16). על כן, נשאלת השאלה מה חבות קוואטרו, כחברת כוח אדם, כלפי התובע.

25. אין תמה כי כאשר חברת כוח אדם, מגייסת עובד ודואגת להשמתו בעבודה אצל אחר, יש לאותו אחר - המזמין - שליטה אפקטיבית על העובד, בהיותו הגורם שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את העבודה. על המזמין גם מוטלת החובה לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מנהל עבודה, מפקח וכיו"ב.

עם זאת, חובה זו של המזמין, לא פוטרת את חברת כוח האדם מחובת הזהירות המושגית החלה על מעביד כלפי עובדיו, ובכלל זה חובתו לספק סביבת עבודה בטוחה, להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך אותם ולפקח על עבודתם. מעביד לא יכול להתנער מאחריות לתאונה שקרתה לעובד שלו במקום העבודה אליו נשלח, הגם שאחריותו לבטיחות העובד במקום עבודה שאינו בשליטתו, תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי. כאמור עוד ב-ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו (18.3.73):

"...לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה".

 

26.בראש ובראשונה מוטלת על חברת כוח אדם, החובה לוודא שהיא לא מציבה את העובד בסביבת עבודה הטומנת סיכונים שאינם סבירים, ושומה עליה למנעם כדרך שמעביד סביר היה נוהג. בהתאמה, חברת כוח האדם "חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כח אדם שאינו מוודא זאת מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים".

 

מידת הפיקוח של חברת כוח האדם על תנאי העבודה של עובדיה, המצויים בשליטתו של אחר, משתנה בהתאם לנסיבות. כך למשל חובתה של חברת כוח אדם השולחת עובד מקצועי יחיד לשם ביצוע עבודה מסוימת, לא זהה לחובת חברת כוח אדם המספקת את כל עובדי המזמין. במקרה האחרון, שומה עליה להקפיד הקפדה יתרה, לפקח ולוודא בעצמה שהמזמין שומר על הוראות העבודה. כך גם, טיבו של המזמין, נוהלי הפיקוח הנהוגים אצלו וכיו"ב, משפיעים על השאלה אם הפרה חברת כוח האדם את חובת הזהירות כלפי העובד (ראו: ע"א (חיפה) 2898/04 אריה שרותי כוח אדם בע"מ נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ, ערעור נדחה - רע"א 228/06, 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (19.9.07); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 372; ת.א. (מחוזי ב"ש) 625/91 דרביע נ' אשטרום חברה להנדסה בע"מ (2.10.95) ; ת.א. (י-ם) 30917-07-10 ל. כ. נ נ' בית מדרש גבוה לתורה "עטרת ישראל" (3.8.17); ע"א (י"ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון נ' שרחה מוחמד (6.1.04); ת.א. (חיפה) 368/01 ברקוביץ נ' גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ (17.9.03); ת.א 1076-07 (מחוזי חיפה) מלכה נ' התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ (23.1.13); ת.א (י-ם) 6057/04 עזבון המנוח גנדי ז"ל נ' א. ארנסון בע"מ (14.12.10); ת.א (חיפה) 1326/98 כרמל נ' ש. ניר הצפון (1991) בע"מ (24.7.07)). ומן הכלל אל הפרט -

 

27.בחוזה בין סואר ובין קוואטרו, התחייבה קוואטרו לספק לסואר מעת לעת עובדים מקצועיים ולא מקצועיים לשם ביצוע עבודות בענף הבניין, שיפוצים וטיח, שיהיו מיומנים ובקיאים בביצוע העבודות; ויבצעו את העבודה בהתאם להנחיות סואר. החוזה נעדר כל התייחסות להתחייבות סואר כלפי העובדים שיסופקו על ידי קוואטרו, לרבות לעניין הדרכה ובטיחות. אין בחוזה, ולו סעיף אחד, המחייב את סואר לקיים סביבת עבודה בטוחה, לקיים את הוראות הבטיחות, לוודא שיש מנהל עבודה באתר בניה בכל עת שמפקח על ביצוע וקיום הוראות הבטיחות וכיו"ב. אדישות זו, באשר לתנאי העבודה וסביבת העבודה באתר הבניה, עולה גם מתשובת מר חטיב, אשר לא חשב שמתפקידה של קוואטרו להכיר, ולו שטחית, את אתר הבניה אליו שלחה עובדים ובגינם קיבלה תמורה. בהתאמה, הוראות החוזה מתמקדות באופן התשלום.

 

28.מר חטיב העיד כי הוא אף פעם לא ביקר באתר בניה, לא בדק את סביבת העבודה, לא בחן את כללי הזהירות במקום, לרבות הימצאות מנהל עבודה מוסמך, כנדרש על פי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש''ל- 1970 והתקנות שהונהגו מכוחה וכיו"ב. כמו כן, קוואטרו לא וידאה כי עובדיה קבלו הדרכה ראויה באתר הבניה, כי העבודה מבוצעת בכוח אדם הנדרש, עם ציוד מתאים, ותחת פיקוח נאות. קוואטרו לא עשתה כן, למרות שהיא הייתה מודעת לסוג העבודה המבוצעת על ידי סוואר באתר בניה (עבודת בניה), על הסיכונים הגלומים בעבודה זו לעובדיה, ובכלל זה, לתובע.

29.מר חטיב הודה כי פעולת קוואטרו התמצתה במשלוח התובע ועובדים נוספים לאתר הבניה. לשיטתו, באותה עת היו לקוואטרו 700 עובדים, מתוכם 500 בחקלאות, והוא לא חשב כי יש לבדוק את מקום עבודתם ותנאי עבודתם בטרם ישלחו עובדים לסוואר עובדים בהתאם לחוזה (ראו למשל: עמוד 12 שורות 4-13):

"ש. כאשר מבקשים ממך עבודה, אתה לא יודע לאיזה אתר בניה הם מגיעים?

ת.הם רק מבקשים פועלים.

ש.בא אליך עובד, אתה אומר לו אתה הולך לעבוד שם, ואפילו לא יודע איפה? איך זה הולך?

ת.הוא בא אלי.. נגיד סוור מבקשת פועלים באיזה אתר בניה, נותנים כתובת, אני מספק להם והם מטפלים בהם וממשיכים הלאה.

ש.כשאמרת שאתה לא מתעניין לאן הם הולכים, זה חלק מהעבודה שלך? אתה רק מביא להם פועלים ובזה נגמר הסיפור?

ת.כן, הם רק מבקשים פועלים ואני הייתי מוסר להם פועלים.

ש.אתה אפילו לא יודע איפה מקום העבודה?

ת.המון מקומות שאני לא מכיר. המון המון".

(וראו גם: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-12; עמוד 18 לפרוטוקול שורות 24-25).

30.יתירה מזאת. גם לאחר התאונה, מר חטיב לא מצא לנכון להגיע לאתר בניה, לבדוק את נסיבות התאונה, לרבות, מה גרם לנפילת התבנית, ולוודא שתאונה מעין זו לא תתרחש שנית לעובדים אחרים שקוואטרו סיפקה לאתר הבניה זה (וראו גם: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 31-35; עמוד 13 לפרוטוקול שורות 7-22; עמוד 16 לפרוטוקול שורה 14; עמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-12).

31.בהקשר זה יוער, כי בהתאם לחוזה על קוואטרו לנהל יומן עבודה הכולל גם מספר העובדים לסוגיהם, התקדמות ביצוע העבודות במשך היום, הוראות והערות שניתנו לה על ידי מנהל הפרויקט ומנהלי העבודה מטעם סואר. יומן העבודה לא הוצג. כשנשאל על כך מר חטיב, העיד שאין לו את היומן עימו; ובד בבד, לא הבין מדוע עליו לנהל יומן בדבר מספר העובדים, סוגם והתקדמות העבודה (ראו עמוד 13 לפרוטוקול שורות 29-34). מטעם זה, גם לא הוכח האם כל העובדים באתר נשלחו על ידי קוואטרו, או רק הקבוצה שהגיעה עם התובע. עובדה שיש בה כדי להשליך, כאמור, על מידת הפיקוח הנדרשת מצידה. כשל זה יפעל לחובתה. חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, כי דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ראו: בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (26.5.11); ע"א 78/04 המגן בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד סא (3)18 (2006); רע"א 3961/10, מל"ל נ' סהר בע"מ (26.2.12); י. קדמי, "על הראיות", תש"ע-2009, חלק 4 , עמ' 1865).

32.מכאן, הוכח כי קוואטרו הפרה את חובתה כלפי התובע לוודא את תנאי העבודה וסביבת העבודה להם הוא חשוף באתר הבניה, ובכלל זה, קוואטרו חדלה מלבחון את שיטת העבודה הנהוגה באתר בניה ואת קיום נהלי וכללי הבטיחות; ולא נקטה באמצעי זהירות, ולו מינימאליים, על מנת לוודא שעובדיה לא יחשפו לסיכונים בלתי סבירים. תחת זאת, קוואטרו הפגינה אדישות וחוסר התעניינות אודות התנאים בהם נדרשים לעבוד העובדים שנשלחו על ידה לאתר, ובכללם התובע.

עוד הוכח כי קוואטרו לא נתנה כל הדרכה עצמאית לעובדים מטעמה, לא סיפקה להם ציוד, ולא ווידאה כי הם מודעים לצורך בשיטת עבודה בטוחה.

33.על כן, אני קובעת כי קוואטרו אחראית להתרחשות התאונה.

המסקנה אליה הגעתי עולה בקנה אחד גם עם שיקולי מדיניות. נקיטה באמצעים פשוטים, כגון בדיקה כי העובדים נשלחים לסביבת עבודה בטוחה, בה יש מנהל עבודה ואחראי בטיחות, המוודאים כי עבודה מבוצעת באופן נאות, תוך שימוש בכלי עבודה ובציוד מגן וכוח אדם מספיק - היו עשויים למנוע את התרחשות התאונה. מכאן, הנתבעים הם גם בגדר מונע הנזק הזול ביותר.

לאותה תוצאה נגיע גם מכוח הניתוח הכלכלי של דיני הנזיקין: "שיקולים כלכליים הם אפוא שיקולים לגיטימיים לצורך הקביעה אם להטיל אחריות אם לאו, ובהקשר זה ידועה נוסחת לרנד הנד, לפיה מקום בו תוחלת הנזק גבוהה מהאמצעים למניעת הנזק, התנהגותו של המזיק תיחשב כרשלנית." (ראו: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.15); ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.11); והשוו: ע"א 1531/04, סידי נ' מלכה (19.2.07); ע"א 3398/05, מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' מריומה (15.7.07)).

34.בכל הקשור לחלקה של קוואטרו - עיקר האשם להתרחשות התאונה רובץ לפתחה של סוואר, לה סיפקה קוואטרו עובדים. סוואר, הייתה לכאורה הקבלן הראשי באתר הבניה, מבצע העבודה, ובעלת השליטה על אתר הבניה. התובע אף הודה בכך. התובע העיד כי מי שחילק לו את המשימות, היה מנהל העבודה באתר בניה, שאת שמו אינו זוכר, בעוד מר חטיב רק אמר לו לעשות את כל שיאמר לו (ראו: סעיף 11 לתצהירו מיום 8.7.15). כך גם, נהיר כי קוואטרו אינה יכולה לעקוב אחר עבודת התובע בכל רגע נתון.

ברם, אין בכך, כאמור, כדי לפטור את קוואטרו מכל אחריות. בנסיבות, ובפרט נוכח אדישותה המופגנת של קוואטרו, מצאתי כי יש להעמיד את חלקה בשיעור של 30%.

אשם תורם

35.מר חטיב אמנם, הוסיף והצהיר, כי התובע פעל בחוסר זהירות, אך לא פירט איזו פעולה עשה התובע, אם בכלל, שגרמה לנפילת התבנית האחרת עליו. מעבר לכך, מצינו כי בחקירתו הנגדית הודה מר חטיב, כאמור, כי לא רק שהוא לא היה באתר הבניה ביום התאונה, אלא שהוא אף לא טרח לברר את נסיבות התאונה לאחר התאונה, לרבות, עם מנהל העבודה באתר בניה, העובדים באתר הבניה, או עובדי קוואטרו שנשלחו עם התובע לעבודה באתר באותו היום.

כך או כך, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי פעולת התובע גרמה לנפילת התבנית האחרת עליו. כך גם לא הוכחה כל פעולה מצד התובע אשר היה בה כדי למנוע את התאונה, ולמצער לצמצם את הנזק. מצינו כי הנתבעים לא הזמינו לעדות את מנהל העבודה או את מי מהעובדים שנשלחו על ידה לאתר הבניה ביום התאונה. כך גם, לא הוצג דו"ח מטעם משרד העבודה - אם וככל שנערך, וכשל זה יפעל לחובתם.

36.מטעם זה, בסיכומיהם, לא שבו הנתבעים על טענתם להעדר רשלנות ו/או אשם תורם. כך או כך, בנסיבות אלה, אין מקום להשית אשם תורם על התובע.

חבות מר חטיב

37.בכתב התביעה התייחס התובע לנתבעים בצוותא חדא, ללא פירוט העובדות המקימות עילת תביעה עצמאית כנגד מר חטיב. די היה בכך כדי לדחות את התביעה כנגדו.

38.ביום 9.2.15 עתר התובע לתיקון התביעה, לרבות על דרך הוספת מר חטיב כנתבע נוסף, בטענה כי: "יש לחייב את הנתבעת להרמת מסך מכוח אחריותה הנזיקית" [כך במקור – ב.ש.]. בנסיבות, מצאתי להוסיף ולבחון את הטענה, הגם שבסופו של יום הטענה לא נכללה, כאמור, בכתב התביעה המתוקן.

הרמת מסך

39.ראשית, הטענה מערבת בין מושגים. הרמת מסך, משמעה, ביטול "קו החיץ" של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ומתן זכות לנושה של החברה להיפרע מבעלי המניות בה. המדובר בסעד קיצוני, שיש לעשות בו שימוש זהיר, ובמקרים יוצאי דופן וחריגים ביותר, עת יש שימוש בולט לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, או שפעולותיהם של בעלי המניות שמו אותו פלסתר. בתיקון מס' 3 התשס"ה-2005 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "התיקון" ו "חוק החברות", בהתאמה) הובהר כי חובות החברה ייוחסו לבעלי המניות אך ורק כאשר נכון, צודק ויעיל לעשות כן, ובהתקיים אחד מן המקרים המפורטים בסעיף 6 לחוק החברות (ראו למשל ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי , פ"ד סד (1) 398 (2010); ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (5.2.04); רע"א 3031/09, קט גול בע"מ נ' בן יעקב (2009) ע"א 4263/04, קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד מנור פ"ד סג(1)548 (2009); ד"ר א. חביב סגל, "דיני חברות", התשס"ז-2007, עמוד 281, 318 ואילך).

40.שנית, סוגיית הרמת המסך היא סוגיה מורכבת, שאינה נקייה מספקות, ועל כן, דרך כלל, יועדף מסלול הטלת חיוב אישי. באופן זה יישא בעל תפקיד רק בנזק שהוא אישית גרם לו, לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים; זאת להבדיל מהסרת "קו החיץ", שעלולה לחייבו בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותו האישית, בהתאם למכשירים המקובלים במשפט אזרחי (ראו: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק. ע. בע"מ נ' שמעון, (22.01.2015); ע"א 2792/03, יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ (14.12.06); ע"א 10582/02, בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.05); ע"א (חיפה) 1440/05, אורבך נ' תובל (ר.ת.א.מ) מבלטים בע"מ (12.2.07); א. חביב-סגל "דיני חברות" התשס"ז-2007 עמוד 344 ואילך).

41.בהקשר זה יוער כי פסקי הדין של בית הדין לעבודה, אליהם הפנה התובע גם בבקשה לתיקון כתב תביעה הנ"ל, לא יסייעו בידו. ב-ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניברס ירחמיאל ובניין חברה קבלנית לבניין בע"מ, פד"ע לח 817 (2002) - נקבעה הרמת מסך לצורך תשלום זכויות סוציאליות לתובעת שהועסקה על ידי חברה משפחתית, לאחר שהוכח כי זהו אחד המקרים החריגים בו יש מקום לעשות כן. כך גם בע"ע (ארצי) 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש עיתונות אישית בע"מ (17.12.00) הוכח עירוב נכסים. ואילו בענייננו - שאני. ויודגש שניים: האחד, שני פסקי הדין ניתנו טרם התיקון לחוק החברות (17.3.05); והשני, אמנם, בכל הקשור לעובדים יכולתם לבחור את זהות המעסיק מצומצמת היא, אך אין בכך, כשלעצמו, כדי לבטל את החיץ.

42.מכל מקום, בענייננו, לא נטען, וממילא לא הוכח, אף אחד מהתנאים הנחוצים לשם הרמת מסך. על כן, נפנה לבחון את סוגיית האחריות האישית.

חבות אישית

43.עצם העובדה שאדם פועל בכובעו כאורגן, נושא משרה או עובד של החברה, לא מקנה לו חסינות מפני אחריות בנזיקין, מקום בו הוכח כי הוא עשה מעשה שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות, או שהוא הפר חובה חקוקה או כל עוולה נזיקית אחרת, אפילו אם הלה ביצע את העוולה למען החברה ולא למען עצמו.

44.עם זאת, "אין די במעמדו של נושא משרה או מנהל ככזה, על מנת שתקום חובת זהירות אישית שלו כלפי מי שניזוק מהתרשלותה של החברה". לשון אחר: "עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד", אלא יש להוסיף ולהוכיח כי נתקיימו בו, באופן אישי, כל היסודות הנדרשים לשם הטלת אחריות בנזיקין, ובכלל זה חובת זהירות אישית כלפי הנפגע. לעניין זה הודגש לא אחת כי, כאמור ב- ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שתיל (27.10.97):

"...חובת זהירות אישית של נושא המשרה אינה צומחת מעצם הכהונה בתפקיד. לכן, לא ניתן לעגן את חובת הזהירות של דירקטור בתאגיד כלפי צדדים שלישיים על חובתם הכללית של דירקטורים לפקח על פעולות התאגיד, ונדרשים נתונים נוספים המגבשים את חובת הזהירות האישית שלו.

....

.שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה. מבלי למצות, עשויה להיות בהקשר זה משמעות לנתונים, כמו מומחיות אישית של המנהל בעניין נשוא ההתקשרות, עליה סמך הצד השני להתקשרות... או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסויים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי...". 

 

(וראו: סעיף 54 (א) לחוק החברות; ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד. עיט חברה לשירותים בע"מ (11.3.14), דנ"א 2265/14 דרוקר נ' מפעלי לוקי לבניה בע"מ (24.4.14); ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן פ"ד לה(4) 253 (1981); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (27.10.04)); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון (22.1.15); ע"א 9183/99, פניגשטיין נ' חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח(4), 693 (2004); והשוו: ע"א 7991/07, רפאלי נ' רזין (2011)).

45.האם הוכחה במקרה דא מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה, כגון: מומחיות אישית של נושא המשרה בעניין נושא ההתקשרות, שעליה סמך הצד האחר להתקשרות; חובות מקצועיות של נושא המשרה המבוססות על מיומנות מקצועית שלו; יחסים מיוחדים בין נושא המשרה ובין הצד השלישי, אשר גרם לצד השלישי ליתן בו אמון כי ייטול עליו אחריות כלפיו באופן אישי וכיו"ב? ויאמר מיד - התשובה שלילית היא.

46.הוכח כי מר חטיב הוא הבעלים והמנהל של קוואטרו. מצינו כי אין די בכך, אלא שומה להוכיח תחילה קיומה של מערכת יחסים החורגת מגדר פעילותו הרגילה של מר חטיב כמנהל ובעלים של קוואטרו, ואשר יש בה כדי להקים חובת זהירות אישית שלו כלפי התובע. בחקירתו הנגדית של מר חטיב נעשה ניסיון להוכיח את דבר קיומה של מערכת יחסים מיוחדת, אך הדבר לא צלח.

47.כל שהוכח הוא כי מר חטיב הכיר את התובע זמן קצר לפני התאונה ושלח אותו לאתר אחד, בו התרחשה התאונה; כי הוא קיבל את התובע לעבודה, לפי המלצת חברו של התובע, והוא אמר לו שיעסיקו עד שיצא מהחובות אליהם נקלע. עוד הוכח כי מר חטיב חתם על המסמכים בשם החברה במסגרת תפקידו; ובא לבקר את התובע בביתו לאחר התאונה (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 29-35; עמוד 13 שורות 10-11; עמוד 13 שורה 35 עד עמוד 14 שורה 1; עמוד 15 שורה 17; עמוד 16 שורות 26-29; עמוד 17 שורות 2-3).

פעולות אלה, לרבות מתן עבודה לתובע וביקורו לאחר התאונה, בוצעו על ידי מר חטיב, כאורגן של קוואטרו, כאשר נהיר כי כל חברה פועלת באמצעות אורגניה. אין די בכך, כדי להטיל על חטיב חבות אישית. ויוער – לא ניתן לטעון לגילוי יחס חם לאחר התאונה ולהפקרת התובע באותה נשימה. מה גם ששתי הטענות גם יחד לא הוכחו כדבעי. מכל מקום, אין די בגילוי סימפטיה, כדי להוכיח מערכת יחסים מיוחדת בין השניים.

48.זאת ועוד. התובע אף לא טען בתצהירו כי בינו ובין מר חטיב הייתה מערכת יחסים מיוחדת, שעל יסודה הוא הסכים לעבוד עבור קוואטרו באתר זה או בכלל. להיפך, בחקירתו, טען התובע כי הוא חשש ממעבידיו, חשש להתלונן או אף לבקש תלושי שכר שמא יפטרו אותו; ובכל מקרה, דרך כלל, הוא מועסק בפרויקט, ובסיומו, הוא מחפש עבודה במקום אחר (ראו: עמוד 8 שורות 29-31; עמוד 10 לפרוטוקול שורות 26-30). עדות העולה בקנה אחת עם ההיסטוריה התעסוקתית שלו (ואדרש לכך להלן). כך גם לא הוכח כי למר חטיב יש מומחיות אישית או מיומנות מקצועית עליה סמך התובע.

49.יתירה מכך. לא הוכח כי מר חטיב היה מעורב באופן אישי ופעיל בביצוע העבודות שגרמו לתאונה. אמנם התובע הצהיר ביום 25.1.17 (ת/2) כי פעל על פי הנחיותיו והוראותיו של מר חטיב, אך הוכח כי מר חטיב כלל לא היה באתר בעת התאונה (או בכלל). מה גם שבתצהיר קודם מיום 6.7.15 (ת/1) הצהיר התובע כי הוא, וקבוצת העובדים שנשלחה עימו על ידי קוואטרו לסואר, הונחו על ידי מר חטיב, באורח כללי, לעשות כל שמנהל העבודה באתר יאמר להם לעשות. הא ותו לא.

בחקירתו הנגדית, הודה התובע, לבסוף, כי מר חטיב היה במשרדו, לא עבד עימם באתר, ולא לקח אותם לאתר. עוד הודה התובע כי האחראי על הקבוצה מטעם קוואטרו היה מר ע.ח., אשר לקח את התובע ועובדים נוספים ברכב לעבודה באתר ועבד עימם; וכי באתר היה מנהל עבודה מטעם המזמין: "הוא מחלק לנו את העבודה ואומר לנו מה לעשות, לפי ההנחיות שלו אנו עובדים" (ראו: עמוד 6 שורות 17-28; עמוד 11 שורות 1-3, 9-17). מכאן, למר חטיב לא הייתה כל מעורבות אישית פעילה בעבודה באתר ו/או בהתרחשות התאונה. לעניין זה יש לזכור כי על התובע להוכיח עילה עצמאית כנגד חטיב, והוא כשל בכך.

50.התובע, הער לכך, טוען בסיכומיו, ולראשונה, כי המעביד היה מר חטיב ולא קוואטרו. אין בידי לקבל את הטענה. אין מקום להעלאת טענה עובדתית חדשה במהלך סיכומים (ראו למשל: עב"ל 56713-12-15 גבאי נ' מל"ל (23.8.17); ת.א (י-ם) 5664-02-11 טבע תעשיות פרמצנטיות בע"מ נ' מ"י (23.12.12)).

מעבר לכך, דין הטענה להידחות גם לגופה. ראשית, טענה זו סותרת מניה וביה את הנטען בכתב התביעה; וחשוב מכך - את האמור בתצהיר התובע (ת/1), כמו גם את עדותו לפני, לפיה קוואטרו היא המעבידה שלו. שנית, בתביעתו למל"ל, התובע הצהיר כי קוואטרו היא המעבידה, והחתים את קוואטרו על הצהרת מעביד. בעקבות כך, התובע קיבל סכומי כסף מהמל"ל (ואדרש לכך גם להלן). לא נעלם מעיני שבדו"ח רציפות בעבודה, קוואטרו לא מופיעה כלל, אך אין בכך, כשלעצמו, בפרט בנסיבות, כדי לתמוך בטענה זו.

51.לפיכך, דין התביעה כנגד מר חטיב להידחות. עם זאת, בנסיבות לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובתו.

סוגיית הנזק

העובדות הרלוונטיות

52.התובע (יליד 14.3.77), היה בן 32.5 בעת התאונה (27.12.09), וכיום הוא קרוב לגיל 41.

53.כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע ברגליו וביד ימין, והועבר באמצעות אמבולנס למרכז הרפואי "קפלן". בבדיקה נמצאו חבלות כהות בשתי רגליים וביד ימין; C.T אגן ועמ"ש - ללא שבר; C.T בטן - תקין. התובע הועבר להשגחה במחלקה הכירורגית. ביום 29.12.09 שוחרר התובע עם המלצה, בין היתר, למעקב רופא מטפל, חופשת מחלה בת 10 ימים, ונטילת משככי כאבים, במידת הצורך.

54.התובע טופל באופן שמרני, והיה במעקב רפואי בקופת חולים עקב כאבים ברגליים, באגן ובבטן, עד לחודש מאי 2010. בבדיקה מיום 6.5.10 עדיין נמצאה רגישות במישוש מעל עמוד שידרה מותני ובאגן; ומצוין כי התובע מתהלך בצליעה, עם הגבלה בתנועות בפרקי ירכיים עקב כאבים. התובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה (ראו: סיכום ביקור מיום 6.5.10).

55.התובע, הצהיר כי הוא נזקק לעזרה משך 3 חודשים, ולא נחקר בסוגיה זו. בהקשר זה לא נעלם מעיני כי אשתו לא נתנה תצהיר, ולא זומנה למתן עדות, למרות שנכחה באולם.

56.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (לעיל ולהלן: "המל"ל"). המל"ל אישר לתובע 89 ימי אי כושר, החל מיום 28.12.09 ועד ליום 26.3.10 (כך גם, אושרו לתובע ימי מחלה עד ליום 26.3.10).

הועדות הרפואיות של המל"ל קבעו לתובע נכויות זמניות: החל מיום 27.3.10 ועד ליום 31.7.10- בשיעור של - 30%; החל מיום 1.8.10 ועד ליום 31.10.10 בשיעור של– 20%; החל מיום 1.11.10 ועד ליום 31.12.10 בשיעור של– 10%. בהתאם להחלטת ועדה רפואית לעררים - החל מיום 1.1.11 לא נותרה לתובע נכות (ראו: מש/1).

57.מעברו של התובע יוער כי ביום 21.6.98 נפגע בכף ידו בתאונת עבודה (להלן "התאונה הקודמת"). עקב תאונה זו, נקבעה לו על ידי הועדות הרפואיות של המל''ל נכות צמיתה בשיעור של 40%: 20% לפי סעיף 34(ג) לתקנות המל"ל ; 15% לפי סעיף 41(5)ב לתקנות המל"ל. כמו כן, הופעלה תקנה 15 לתקנות המל"ל (ראו: נ/3).

נתוני שכר

58.התובע, עובד בניין, טפסן בהכשרתו, עבד במהלך השנים במקומות שונים, באורח לא רציף (גם טרם התאונה הקודמת מיום 21.6.98); ובתקופות מסוימות (בשנים 2000-2005) קיבל הבטחת הכנסה. החל מחודש 9/05 ועד לחודש 11/09, התובע עבד, לסירוגין, אצל 15 מעבידים שונים. בשנת 2009 עבד התובע במשך 11 חודשים, אצל 5 מעבידים שונים, תמורת שכר ברוטו ממוצע של 3,927 ₪. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד (ב'מעוגל') על 4,200 ₪ (וראו גם: נ/2, ת/4).

59.בהתאם למסמכי המל''ל, שכרו הרבעוני של התובע עובר לתאונה עמד על סכום של 12,000 ₪, קרי: 4,000 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד (ב'מעוגל') על 4,280 ש"ח (ראו: ג/1). בנסיבות, מצאתי כי סכום זה יהווה את בסיס החשוב לעבר. מנגד, בכל הקשור לעתיד, יש לבצע את החישוב לפי שכר מינימום, העומד כיום על סכום של 5,300 ₪.

60.התובע חזר לעבודה בחודש אפריל 2010, ועבד לסירוגין אצל מעבידים שונים. לטענת התובע, הוא משתכר כיום כ- 5,000 ₪ ברוטו לחודש. אמנם התובע לא הציג תלושי שכר, החל משנת 2015 ועד היום; בעוד ביחס לשנים 2010-2014, הוצגו תלושי שכר חלקיים בלבד, אך מנתוני דו"ח רציפות בעבודה עולה כי בשנים 2010-2015 הרוויח התובע בממוצע, בחודשים בהם עבד, סכום של 5,042 ₪(ראו: נ/2, ת/4).

61.אמנם, לטענת התובע, עובר לתאונה הוא עבד אצל קוואטרו 3-4 חודשים, ולא חודש אחד (ראו: עמוד 8 שורות 30-31), אך לא הובאה כל ראיה התומכת בכך. כך גם לא הובאה כל ראיה לתימוכין בטענתו, כי בתחום הבניה לא מנפיקים תלושי שכר, ואם וככל והיה דורש זאת, הוא היה מפוטר. לעניין זה אין די בטענה בסיכומים באשר לנוהג בתחום, אלא שומה להוכיח אותו. התובע יכול היה להביא עובדים שעבדו יחד עמו מהלך השנים, על מנת להוכיח את תקופות עבודתו ושכרו, לרבות בקוואטרו; כמו גם את הנוהג הנטען. הנתבע גם יכול היה לזמן את המעבידים השונים למתן עדות. זאת אף זאת לא עשה, וכשל זה יפעל לחובתו.

62.כך גם יושת אל לב כי בתביעה לתשלום דמי תביעה למל"ל, התובע ציין משכורת אחת מקווארטו בגין חודש 12/09; וכי על פי דו"ח רציפות בעבודה (נ/2) התובע עבד אצל מעביד אחר (איזנבנד בע"מ) עד לחודש 11/09. לעניין זה יפה, בהיקש, האמור ב-ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא (3) 489 (ביחס להכנסה לא מדווחת): "הדיווח שהגיש המנוח לשלטונות מס הכנסה או למוסד לביטוח לאומי יכולים לשמש ראיה להכנסתו האמיתית. דיווח כזה יכול לשמש הודאת בעל דין וראיה חזקה נגדו, אם לא יביא ראיות של ממש לסתירת הודאתו, או לסתירת החזקה שדיווחיו לשלטונות בזמן אמת משקפים את הכנסתו האמיתית.....יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו, על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס. מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" (וראו גם: ע"א 2648/11 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (25.9.11); ע"א 9813/07 נעים נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (16.8.09); ת.א. (חיפה) 1135/04 רובינשטיין נ' סיוון (2009), על האסמכתאות המצוינות בו).

התובע לא עמד בנטל זה. ודוקו: הדבר נכון הן לעניין גובה ההכנסה הכוללת (שהיא פועל יוצא של חודשי ההעסקה) והן לעניין זהות המעביד. כך גם הטענה כי המעבידים לא מוציאים תלושי שכר ו/או לא מדווחים כהלכה – יכולה הייתה להצביע כי גם בשנים לאחר התאונה, התובע הרוויח יותר מהרשום בדיווח, אך כאמור, לא מצאתי לקבלה.

63.לטענת התובע, עם שובו לעבודה, הוא עבד בעבודות מזדמנות נוכח מגבלות בתפקוד. ברם, מצינו, כי גם לפני התאונה, התובע עבד באורח חלקי ובעבודות מזדמנות, בין בשים לב לאופי העבודה, כעדותו; ובין בשים לב לנתוניו, לרבות הנכות הצמיתה ממנה סבל כתוצאה מהתאונה הקודמת.

כך גם טענת התובע כי הוא מתקשה במציאת עבודה ומעבידים מסרבים לקבלו לעבודה, מחמת תלונותיו על כאבי גב והצורך במנוחה במהלך העבודה, לא נתמכה בכל ראיה. התובע בחר שלא לזמן לעדות באשר לתפקודו עד כה, ולו עובד אחד או מעביד אחד, מכל מקומות העבודה בהם עבד מאז התאונה ועד היום (למעלה מ-8 שנים), וכשל זה יפעל לחובתו. מה עוד שטענה זו לא עולה בקנה אחד עם נכות התובע עקב התאונה הקודמת לעומת ממצאי חוות הדעת (ואדרש לכך להלן).

הנכות הרפואית

64.בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי משה מיום 7.3.16 (לעיל ולהלן: "המומחה" ו- "חוות הדעת" בהתאמה), התובע התלונן על כאבים בגב תחתון המקרינים לרגליים, אך בבדיקה נמצא פער בין ממצאי בדיקות ישירות ועקיפות; וניתן היה להתרשם, לכל היותר, מהגבלה קלה מאוד בתנועות עמ"ש מותני, ללא חסר נוירולוגי-אורגני. על כן, המומחה העריך את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עקב התאונה בשיעור של 5% בהתאמה לסעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בעבודה) תשי"ד-1954 (לעיל ולהלן: "תקנות המל"ל"). עוד העריך המומחה כי התובע היה באי כושר מלא במשך 6 שבועות; ובאי-כושר חלקי (50%) למשך 6 שבועות נוספים.

65.מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, מעמד מיוחד הוא, וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שלפניו, ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו למשל: ע"א 9111/15 מרגלית ש.א רכב בע"מ נ' מדינת ישראל (31.10.17); רע"א 7301/12 בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (9.4.13); ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם (12.3.13); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.5.11)).

במקרה זה, לא מצאתי כל טעם לסטות מחוות הדעת. הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה, ואף לא זימנו אותו לחקירה. מה גם שהממצאים עולים בקנה אחד עם מכלול הראיות שלפניי. משכך, חוות הדעת מאומצת על ידי. בהתאמה, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגין התאונה בשיעור של 5%.

66.בהקשר זה יוער שניים: האחד, אמנם התובע התלונן גם על בעיות זקפה בגינן נבדק ביום 22.5.11 ולשיטתו, הדבר קשור לתאונה, אך אין לפניי חוות דעת בתחום זה. זאת ועוד. גם לפני המומחה מטעם בית המשפט (וגם לפני המומחה מטעמו, ד"ר גופמן, אשר בדק אותו ביום 18.4.15), לא טען הלה לבעיית זקפה ו/או לקשר בין בעיה זו ו/או החמרתה ובין התאונה. זאת מעבר לעובדה שאף לא הוצגו לפניי מכתב ההפניה לבדיקה ו/או סיכום הטיפול לאחר הבדיקה. משכך, לא הוכח כי תלונה זו, אם וככל שקיימת, קשורה לתאונה.

והשני, התובע אמנם טען כי הוא סובל מכאבים חזקים ברגליים וגב תחתון וקושי בהליכה המגבילים אותו עד היום, אך הדברים אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי חוות הדעת ואופי הפגימה. כך גם ניכרת מגמת האדרה עליה גם עמד המומחה בחוות דעתו. ודוקו: משהתובע לא זימן את המומחה מטעמו למתן עדות, אין מקום להסתמך על האמור בה (ראו: י. קדמי "על הראיות", חלק שני, תש"ע-2009, עמ' 767).

הנכות התפקודית

67.בכל הקשור לנכותו התפקודית של התובע - הנכות הרפואית היא רק נקודת המוצא, הגם שקיימת שאיפה ליצור קריטריונים אחידים, במטרה להביא להאחדת הפיצוי וייעול ההליכים. במסגרת הרצון לאחידות התפתחה החזקה הסמויה ("מעין-חזקה"), כי שיעור הנכות הרפואית משקף את הפגיעה התפקודית גם מקום בו עסקינן בבגירים (ראו: ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.11), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 7008/09 עבד אלרחים נ' עבד אל קאדר (7.9.10)). מנגד, יש לבחון את הנכות התפקודית על פי נתוני התובע, לרבות גילו, עיסוקו, השכלתו, מידת השפעת הנכות הרפואית על יכולתו לשוב ולעבוד במקצוע בו עבד ערב התאונה, הימצאותו במקום עבודה בו מובטח שיישאר, מצב שוק התעסוקה, 'סיפור חייו', ועוד (והשוו: ת.א (י-ם) 4071/02 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (18.9.15); ת.א. 966/06 (מחוזי חיפה) פינקלשטיין נ' הפול (3.12.13); ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.10)).

68.מצינו כי התובע חזר לעבודתו כבר בחודש אפריל 2010 ומני אז, הוא עובד לסירוגין אצל מעבידים שונים, תמורת שכר דומה לשכר אותו השתכר ערב התאונה, בחודשים בהם הוא עובד. לא הוצגו ביקורים במרפאה או טיפולים לאחר חודש מאי 2010. כך גם לא נעלם מעיני כי המומחה לא צפה צורך בטיפולים רפואיים אורתופדים או מגבלה בעתיד.

מנגד, המדובר באדם הנושק לגיל 41, אשר עבד כל חייו בעבודה פיזית כפועל בניין, הוא חסר עבודה קבועה, ולפניו עוד קרוב לשלושה עשורים עד הגיעו לגיל פנסיה. כך גם, העובדה שהתובע סובל מנכות צמיתה משמעותית עקב תאונה קודמת, אך מעצימה את הפגיעה הנוכחית בו. בנסיבות אלה, ונוכח מכלול נתוניו של התובע, הפגיעה פוגמת בקשת האפשרויות, המצומצמת ממילא, הפתוחה לפניו.

בשקללי את מכלול הפרמטרים הצריכים לעניין, לרבות כאמור לעיל, מצאתי כי במקרה דא הנכות התפקודית זהה לנכותו הרפואית של התובע, והיא בשיעור של 5%. בהצטיידנו בנתונים אלה נפנה לחישוב הנזק.

חישוב הנזק

69.כאב וסבל - בנסיבות, ובשים לב לגילו של התובע, אופי הפגיעה, נכותו הרפואית הצמיתה, תקופת האשפוז והטיפולים שעבר – מועמד רכיב זה, על סכום של 35,000 ₪.

 

70.הפסד שכר לעבר – במהלך שלושה חודשים בסמוך לאחר התאונה, ונוכח אופי הפגיעה ואופי עבודת התובע והנכויות הזמניות שנקבעו לו - המדובר בהפסד שכר מלא, קרי: סכום של 12,840 ₪ (=4,280 ₪ X 3 חודשים).

החל מיום 1.4.10 ועד היום – בשים לב, בין היתר, להשתכרות בפועל, מצאתי להעמיד רכיב זה, על דרך האומדנה, על סכום של 10,000 ₪. מכאן, סך כל הפסדי שכר לעבר הם בסכום של 22,840 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה – סכום (ב'מעוגל') של 24,000 ש"ח.

71.אובדן כושר השתכרות לעתיד - בשים לב לשנות השתכרותו של התובע עד הגיעו לגיל הפנסיה, אופי הפגימה עקב התאונה, נסיבותיו וההיסטוריה התעסוקתית, לרבות העדר בטחון תעסוקתי, נכותו התפקודית ובסיס שכר מינימום - רכיב זה מועמד על סכום (ב'מעוגל') של 57,630 ש"ח.

72.הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות - על פי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, החל מיום 1.1.08 מחויב כל מעסיק בביטוח פנסיוני של עובדיו, כאשר ההפרשות נכנסו לתוקף באופן מדורג, עד לשנת 2014, בה על המעביד להפריש (לרבות הפרשה למרכיב הפיצויים) 12% מהשכר המבוטח (וראו גם: ת.א. 16951-04-10 (מחוזי חיפה) ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13); ת.א. (חיפה) 810-01 עזבון ו. ל. ז"ל נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ (25.5.10); ת.א. (חיפה) 280-06 ס' נ' נ' המאגר בע"מ (21.9.09)); ע"א 37081-10-14 סעיד נ' הפול (23.3.15)). בשים לב להוראות אלה, כמו גם שנות העבודה עליהן חל הצו והשכר - רכיב זה מועמד על סכום (ב'מעוגל') של 9,800 ש"ח.

73.עזרת צד ג' - בתקופה הסמוכה לתאונה, ומשך תקופת הנכות הזמנית (3 חודשים) התובע נזקק לסיוע. די בכך שהוכח כי נוכח אופי הפגיעה נזקק התובע בתקופה זו לעזרה מוגברת בשל מצבו הרפואי, לרבות האשפוז והטיפולים - כדי להטיל על הנתבעת את החובה לפצות אותו בגין העזרה המוצדקת שקיבל מבני משפחתו, גם מקום בו עקב כך לא נגרם להם נזק, חלף הנאת הנתבעת ממאמציהם של קרובי משפחתה. הלכה היא, כי: "כאשר מוטב מעניק לניזוק טובת הנאה שלא על יסוד חובה שבדין, אין בכך כדי להקנות למזיק זכות להפחית מהנזק שנגרם על ידיו את שווי ההטבה" (ראו: ע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.15); וראו גם: רע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני (27.7.15); ע"א (ת"א) 2377/06 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוידוב (22.1.08); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהד' חמישית התשס"ג–2003, עמוד 816 ואילך).

שונה הדבר ביחס ליתרת התקופה. כאמור, התיעוד הרפואי האחרון שהוצג, בגין התלונות הקשורות לתאונה הוא מחודש מאי 2010. בשים לב למכלול הנתונים, לרבות כאמור לעיל, כמו גם אופי הפגימה, מועמד רכיב זה על דרך האומדנה, לעבר ולעתיד, על סכום של 5,000 ₪.

74.הוצאות - עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו. התובע לא הציג קבלות. עם זאת, הוכח כי התובע הגיע לחדר מיון, ומאוחר יותר אושפז יומיים בבית חולים, והיה במעקב רציף בקופת החולים. כך גם הוכחה נחיצות הטיפולים, והמעקב הרפואי, וממילא, הוצאות הנסיעה הכרוכות בכך. מנגד, אין לפניי, כאמור, כל מסמך המעיד על טיפולים או בדיקות נוספות מזה קרוב ל- 8 שנים. לפיכך, ובשים לב גם להוראות חוק הבריאות הממלכתי התשנ"ד-1994, כמו גם להיות התאונה תאונת עבודה, אני מעמידה רכיב זה, לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה, על סכום של 2,500 ₪.

75.אשר על כן, נזקו של התובע עומד על סכום של 133,930 ₪.

ניכויים

76. לתובע שולמו על ידי מל"ל כספים בסך קרן של 8,900 ₪ (ג/1), ומשוערך להיום (ב'מעוגל') - 10,440 ₪.

77.לפיכך, סכום הפיצוי עומד על של 123,490 ₪, וחלקה של קוואטרו (30%) עומד על סכום של 37,047 ₪.

 

סוף דבר

78.אני מחייבת את הנתבעת מספר 1 (קוואטרו בניה ואחזקה בע"מ) לשלם לתובע סכום של 37,047 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 8,700 ₪.

הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

79.עוד אני מחייבת את הנתבעת מספר 1 (קוואטרו בניה ואחזקה בע"מ) להשיב לתובע את אגרת בית המשפט וחוות הדעת בהן נשא, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד השבתו בפועל.

80.התביעה כנגד נתבע מספר 2 (מר חטיב סעיד) - נדחית. בנסיבות, לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בהוצאות.

 

לצדדים נתונה זכות ערעור.

 

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ח, 21 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ