ת"א 26033-06-15

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה לצו עשה להורות על הסרת עיקול שהטילה המשיבה על חשבון הבנק שלה וכן לפיצויים בגין הטלת העיקול, שלטענת המשיבה הוטל שלא כדין.

2. ביום 20.7.15 ניתן כנגד המבקשת פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, לפיו נמסר כתב התביעה לאגף השומה והגבייה של המבקשת ביום 17.6.15.

3. ביום 13.10.15 הוגשה הבקשה שלפני. המבקשת טוענת כי נודע לה על קיומו של פסק הדין באקראי ביום 12.10.15.

4. לטענת המבקשת, לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה, שכן על-פי הוראת תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המצאה לרשות מקומית צריכה להיעשות בהמצאת הכתב לראש הרשות, סגנו, מזכיר או פקיד אחר של הרשות או בהנחת הכתב במשרדה הראשי של הרשות. מכאן שהמצאת כתב התביעה לאגף השומה והגבייה אינה המצאה כדין.

5. המבקשת טוענת כי כתב התביעה התקבל לטיפול באגף היועמ"ש של עירית ירושלים ביום 7.7.15. מכאן שלנוכח פגרת הקיץ המועד להגשת כתב הגנה חל ביום 24.9.15. בסמוך לפני מועד זה, שוחח ב"כ המבקשת עם ב"כ המשיבה, וסוכם כי טרם הגשת כתב הגנה הם ינהלו מו"מ בניסיון לסיים את מחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, וכל עוד מנוהל מו"מ לא יוגש כתב הגנה. ב"כ המשיבה לא הפנה את תשומת לב ב"כ המבקשת לעובדה כי כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

6. לחילופין, טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט, שכן דרישת המשיבה לפיצוי בסכום של 120,000 ₪ בשל נזק לא ממוני אינה סבירה.

7. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה נמסר בכתובת משרדה הראשי של המבקשת. ב"כ המבקשת אף טוען כי קיבל את כתב התביעה לידיו ביום 7.7.15, ומכאן שהוא מודה כי העיכוב בהעברת כתב התביעה אליו נבע מסרבול בתוך המערכת. כמו כן, לא ניתן הסבר מדוע ביום 7.7.15 לא הוגשה בקשה לקבלת ארכה להגשת כתב הגנה.