ת"א 25224-04-16

בפני בקשת המבקשות לעשות שימוש בסמכות ולחייב את המשיבה, היא התובעת בתובענה העיקרית, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, הנתבעים בתובענה העיקרית, והכל בהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 וסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

לטענת המבקשים, כעקרון יש לחייב חברה התובעת בעל דין, להפקיד ערובה להוצאות אלא אם הוכיחה כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבע וכי עליה להוכיח כי היא תוכל לשאת בהוצאות המשפט, ככל שתחויב.

עוד נטען, כי בנסיבות העניין הוכח שמצבה של החברה המשיבה הינו בכי רע נוכח התחייבויות שיש לה כלפי צדדים שלישיים בסכומים גבוהים של כחצי מיליון ₪ והיא אף נחשפה לתביעה בסכום של כ-2.5 מיליון ₪. מעבר לאמור, נטען, כי סיכויי הצלחה של המשיבה בתביעה זו הינה נמוכים, כפי שהתברר בהליך ביניים בין הצדדים.

טוענים המבקשים כי בהינתן התביעה שהגישה כנגדם המשיבה, בסכום של כ-5 מיליון ₪, צפויים הם להוצאות שיסתכמו בעשרות רבות של אלפי שקלים ועל כן עמדו על הפקדת ערובה.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי יש לדחות הבקשה על הסף מאחר וכל כולה ניסיון להכשיל בירור המחלוקת שבין הצדדים. לטענת ב"כ המשיבה המבקשים הם אלה הנמצאים במצב הגובל בחדלות פירעון, החייבים סכומי כסף רבים לאחרים והחשש האמיתי הקיים הוא חדלות פירעונם של המבקשים ולא של המשיבה, נוכח הטענה בדבר אי העברת כספים למשיבה, התובעת בתובענה העיקרית, כפי שהתחייבו המבקשים על פי הסכם. במילים אחרות, טענה ב"כ המשיבה כי המבקשים הם אלה החייבים כספים רבים למשיבה והכל בהתאם לחוזים ומסמכים שהוצגו במסגרת כתב התביעה.

לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים ראיתי לנכון להיעתר לבקשה ולחייב המשיבה בהפקדת ערובה בבית משפט.

נקודת המוצא הינה ולפיה יש לחייב חברה המגישה תביעה כנגד אחר, במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימות, בנסיבות העניין, ראיות לסתור. (ראה סעיף 353 א' לחוק החברות).

הנטל להוכיח כי החברה התובעת תוכל לשאת בהוצאות המשפט מוטל על שכמה וככל שלא עשתה כן יפעל הדבר לחובתה.

בין הצדדים דנן מחלוקת כספית הנוגעת להתחייבויות כספיות הנטענות בין הצדדים. כאשר המשיבה טוענת כלפי המבקשות לחוב כספי בסך של כ-5 מיליון ₪, שמקורו באי העברת כספים בגין עבודות בניה, אותן לטענתה ביצעה עבור המבקשות.

מנגד עמדת ההגנה של המבקשות כי אינן חייבות דבר למשיבה.

אודות מצבה הבלתי יציב של המשיבה נשמעה עדות מפי מנהל המבקשות, אשר הודה בחקירתו בפני, במסגרת בקשה לביטול עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד על נכסי המבקשות, שהחברה המבקשת נמצאת בקשיים כספיים, כי חייבת כחצי מיליון ₪ בשיקים, כי חזרו לחברה למעלה מ-30 שיקים בסכום של כ-2 מיליון ₪.

די בכל האמור לעיל כדי להצביע על מצבה של החברה, המשיבה, המצדיק חיוב בהפקדת ערובה והכל מבלי להתייחס לסיכויי ההצלחה בתביעה, שאלה שאינני נדרשת לה לצורך הכרעה בשאלה זו של החיוב בהפקדת ערובה.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את המשיבה, היא התובעת בתובענה העיקרית, להפקיד ערובה בקופת בית המשפט בסכום של 200,000 ₪ בתוך 20 יום מהיום, כתנאי להמשך בירור התובענה בפני.