ת"א 24541-09-11 גוטמן(אסיר) נ' שב"ס מדינת ישראל ואח' - פסקדין

בקשה לביטול החלטה על עיכוב ביצוע ולדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

רקע

1. תביעת המשיב נגד המבקשת (להלן – "המדינה") נדחתה תוך חיובו בהוצאותיה בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה תוך חיובו בהוצאותיה בסך 2,000 ₪ (להלן – "ההוצאות" או "ההוצאות הפסוקות"). המרכז לגביית קנסות פתח בהליכי גבייה.

2. ב – 19/10/15 הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתה מ – 28/6/16 נעתרה כב' השופטת רביד לבקשה.

3. ב – 11/11/15 הגיש המשיב בקשה לעיכוב ביצוע עד להחלטה בערעורו (חלון בקשה מס. 34). ב – 12/11/15 הוריתי למדינה להגיב תוך 10 ימים (הבקשה וההחלטה תיקראנה – "ההחלטה" אלא אם נדרש אחרת). ב – 3/12/15 דחיתי את בקשת המשיב למתן החלטה בהיעדר תגובה, קבעתי שעצם המשלוח באמצעות פקס או דוא"ל אינו בגדר אישור מסירה כדין ושעליו להגיש אישור מסירה כדין (להלן – "ההחלטה השנייה").

ב – 6/4/16 ביקש המשיב מבית המשפט להמציא את ההחלטה לפרקליטות בדואר עם "מספר עוקב". עיון בנט המשפט העלה שההחלטה כבר נצפתה ע"י מר נחמיאס מהפרקליטות ב – 16/12/15. מאחר שלא הוגשה תגובה, נעתרתי ב – 10/4/16 לבקשה והוריתי על עיכוב ביצוע. על החלטה זו משיגה המדינה.

4. ב – 20/4/16 פנה המשיב בבקשה להשבת כספים שעוקלו ונמשכו מחשבונו בשב"ס ע"י המרכז לגביית קנסות. הבקשה הועברה לתגובת המדינה תוך 10 ימים.

5. ב – 22/5/16 הגישה המדינה את בקשתה שלפניי. לטענתה ההחלטה על עיכוב ביצוע ניתנה בטרם חלף הזמן שנקצב להגשת תגובתה, מנעה ממנה לממש את זכות התשובה ולכן יש לבטל את ההחלטה. לטענתה קובעת הפסיקה שצפייה בהחלטות באתר נט המשפט אינה מהווה המצאה כדין; בית המשפט קבע בהחלטה השנייה שלא הוצג אישור מסירה למשרדי הפרקליטות כדין; המשיב הודה כי לא המציא את בקשותיו למשרדיה כדין מעצם בקשתו המאוחרת להמציאן למשרדיה.

ככל שתבוטל ההחלטה, מפרטת המדינה את נימוקיה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע: הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, נימוקיה אינם מפורטים ואינם ממלאים אחר התנאים הנדרשים בפסיקה. הגשת ערעור על החלטה אינה מעכבת את ביצועה, לא כל שכן כאשר המשיב לא הגיש ערעור והצדדים ממתינים (נכון לאותו מועד) להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשתו להארכת מועד; מאזן הנוחות אינו נוטה לעיכוב ביצוע, המשיב אינו מצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו בהיעדר יכולת לגבות את הכספים אם יזכה בערעור; מאזן הנוחות נוטה דווקא לדחיית הבקשה כאשר מדובר בחיוב כספי שנפסק לטובת המדינה.

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה לביטול החלטה על הסף מפני שאינה נתמכת בתצהיר. יש לדחותה גם לגופה: מאחר שהמדינה אינה מכחישה שההחלטה הגיעה אליה בדוא"ל ואף נצפתה על ידה ב – 16/12/15 אין לה על מה להלין. המצאת ההחלטה נעשתה כדין והפסיקה אליה היא מפנה אינה רלוונטית; במועד ההחלטה השנייה, ב – 3/12/15 , לא היה בידו להוכיח שההחלטה נצפתה מפני שצפייתו של מר נחמיאס נעשתה 13 יום לאחר מכן; ב – 6/4/16 ביקש למסור את ההחלטה במשרדי הפרקליטות מפני שסבר שאין מעקב בדוא"ל בית משפט היוצא אליה מדי יום. מאחר שהמדינה לא התנגדה במועד, אין לאפשר לה כיום לטעון לגוף הבקשה לעיכוב ביצוע.