ת"א 23361-03-13 רחמים נ' נסים

המבקשת עותרת לאשר לה לזמן 2 עדות לדיון ההוכחות, שלא על דרך של הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמן, מהנימוק שאינן בשליטת המבקשת. 

המבקשת מפרטת בבקשתה את תמצית העדות של כל אחת מהעדות.

המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי היה על המבקשת-התובעת להגיש את הבקשה דנן במועד שבו הוגש תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת ולא בשלב שבו מצוי התיק, דהיינו לאחר שהוגשו תצהירי המשיבה-הנתבעת.

לטענת המשיבה התוצאה של היעתרות לבקשת המבקשת הינה שינוי סדר הבאת הראיות, שכן עדויות המשיבה-הנתבעת כבר הוגשו ומונחות בפני המבקשת-התובעת ואילו רק כעת מוגשת הבקשה לזמן עדים נוספים מטעם המבקשת-התובעת.

לאחר שבחנתי את הבקשה, מצאתי לנכון לדחות הבקשה מהטעם שהוגשה לאחר שהוגשו ראיות בעלי הדין וזאת מבלי שניתן נימוק סביר להגשת הבקשה לזימון העדים בשלב זה של ההליך.

המבקשת הגישה את התביעה שבפניי ביום 12/3/13 בהליך של סדר דין מקוצר. דיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הדנה, התקיים ביום 14/10/13. דיון בבקשת הרשות להתגונן התקיים ביום 7/7/14.

המבקשת הגישה תצהירי עדות ראשית ביום 2/11/14 ואילו המשיבה הגישה את תצהירי העדות הראשית ביום 3/12/14.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 5/5/15, ב"כ המבקשת עתר לאפשר למבקשת זימון 2 עדות, ובהחלטת בית המשפט נקבע כי על המבקשת להגיש בקשה מפורטת כולל הנימוקים להימנעות מהגשת עדויות אלו בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית.

מעיון בבקשה שבפניי לא ניתן ללמוד מתי בוצעה פניה של המבקשת ל – 2 העדות, על מנת שיוגש תצהיר עדות ראשית מטעמן וכן לא מצאתי כי הייתה מניעה להגשת הבקשה לזימון העדות מטעם המבקשת כבר במועד שהגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה.

המבקשת אף לא טוענת כי נודע לה על הצורך בזימון העדות רק כעת, אלא שלאור תמצית העדות הצפויה, נראה כי אין מדובר בעניין שלא היה ידוע למבקשת אודותיו וסביר כי הצורך בזימון עדות אלו לצורך הוכחת גרסת המבקשת היה ידוע למבקשת כבר בשלבים הראשונים של ניהול ההליך דנן.

העדויות של שתי העדות עוסקות באירועים שאירעו במועדים שקדמו להגשת התביעה ועל כן נחיצותן של העדות והרלוונטיות להכרעה במחלוקת שבפניי, הייתה ידועה למבקשת זמן רב לפני מועד הגשת הבקשה דנן.