ת"א 23256-02-15

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה לחוסר סמכות עניינית.

1. בתיק זה מתבררת תביעה אשר הגישה המשיבה בסדר דין מקוצר ובמסגרתה היא עותרת לחיוב המבקשים בתשלום סך של 156,000 ₪.

   בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, העבירה המשיבה למבקשים ביום 14.2.14 סך של 40,000$ כהשקעה במבקשת 1, וכנגד התחייבות להשבת כספי ההשקעה בתוספת 400$ עד ליום 14.3.14. המבקשים לא עמדו בהתחייבות זו, וביום 5.1.15 מסרו למשיבה שיק של המבקשת 1 בסך של 156,000 ₪ לפירעון ביום 31.1.15, אך השיק סורב בהיעדר כיסוי. טוענת לפיכך המשיבה שיש לחייב את המבקש 2 בתשלום החוב שכן התחייב לכך אישית, ואת המבקשת 1 שכן משכה שיק שסורב.

   במקור הוגשה התביעה רק נגד מבקשים 1 ו- 2 אך בהיתר שנתקבל תוקנה התביעה והמבקשת 3 צורפה כנתבעת נוספת. ביחס למבקשת 3, טוענת המשיבה בכתב התביעה המתוקן כי מבירור שעשתה התברר לה שפעילות המבקשת 1 נעשית למעשה באמצעות המבקשת 3. המבקשים, כך נטען, מציגים את המבקשת 1 כבעלת עסק לממכר יהלומים אך בפועל נעשית הפעילות באמצעות מבקשת 3 ולכן, לשיטת המשיבה, יש לייחס את חובות המבקשים 1 ו- 2 למשיבה 3.

2. המבקשים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית.

   לטענת המבקשים, בבסיס התביעה עומדים יחסי עבודה והמשיבה בכלל גם הגישה תביעה נפרדת המתבררת בבית הדין לעבודה (תיק מס' 22664-02-15). בתצהיר התומך בבקשה נטען שהמשיבה הינה עובדת של המבקשת 1 וההלוואה נשוא התביעה ניתנה במסגרת יחסי העבודה הללו כאשר המבקש 2 פועל כמנהל המבקשת 1. כך גם נטען שיש לדחות את התביעה על הסף ביחס למבקשים 2 ו- 3 בהיעדר יריבות.

3. המשיבה הגישה תגובה ובה היא טוענת שיש לדחות את הבקשה. לטענת המשיבה מבוססת התביעה על התחייבות אישית של המבקש 2 והתחייבות שטרית של המבקשת 1, כך שאין בסיס לטענה להיעדר סמכות עניינית. המשיבה מדגישה שאין למבקשים כל טענה עניינית כנגד התביעה שכן כל רצונם לסבך את ההתדיינות ולהקשות על בירור הטענות.

4. בהחלטה מיום 3.5.15 (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) נקבע שעל המבקשים להשיב לתגובה עד ליום 5.5.15. המועד שחלף עבר ותשובה לא הוגשה.

5. ככלל, בבחינת סמכותו העניינית של בית המשפט נעשה שימוש במבחן הסעד הנתבע, אלא שלא כן המצב בתיחום חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט לבין בתי הדין לעבודה. סמכותם של בתי הדין לעבודה מוגדרת בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") והסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 24 (א) (1) בחוק, לפיו לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

   הוראה זו בחוק מציבה מבחן כפול לקביעת הסמכות העניינית. ראשית יש לבחון אם בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד – מעביד אך אפילו מתקיימים כאלו יחסים, לא די בכך ויש לבחון אם מדובר בתביעה אשר עילתה ביחסי עובד – מעביד.

6. לטענת המבקשים, מתקיימים יחסי עובד – מעביד בין המבקשת 1 למשיבה, אולם אף המבקשים כלל לא טוענים שיש כאלו יחסים בין המבקשים 2 ו- 3 למשיבה.