ת"א 2208-07 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' דראושה

בפני תביעה שטרית בגין 6 שיקים חתומים על ידי הנתבע, בסך כולל של 228,400 ₪ (קרן) אשר נמסרו על ידי הנתבע לחברת אר.אס.אס.די למסחר בע"מ (להלן: "החברה") שנוהלה על ידי מר סלימאן דיאב (להלן: "דיאב"), ואשר הוסבו לבנק התובע במועדים שונים במסגרת מספר עסקאות נכיון, אך בהגיע מועד פרעונם לא כובדו ע"י הבנק הנמשך.

1. בטרם אפנה לדיון בתביעה אסיר מעל דרכי טענת הנתבע בדבר תשלום אגרה בחסר ואציין כי סכום התביעה הרשום במחשב נמוך יותר מסכום השיקים הכלולים בה ולא ברור לי מקור התקלה שהביאה לכך שסכום החוב לא עודכן בתיק (בהעדר תיעוד לכך בהחלטות שניתנו בתיק לפני העברתו לדיון בפני). בהתאם להחלטת הרשם מיום 11.11.08 אין ספק ולא יכולה להיות מחלוקת כי הליך זה נוהל ביחס לכל ששת השיקים ומשכך אין בכוונתי לקבוע כי דין התביעה להידחות אך בשל אי תשלום מלוא האגרה הנדרשת כפי שנטען בפתח סיכומי הנתבע, אלא שבכוונתי להורות כי על התובע להשלים את סכום האגרה הנדרש בהתאם לסכום התביעה המלא והוראה בענין זה תינתן בסוף פסק הדין.

2. לנתבע מספר טענות כנגד חיובו בסכום השיקים ואשר על בסיסן ניתנה לו רשות להתגונן:

א. הנתבע לא קיבל תמורה עבור השיקים ולפיכך עומדת לו טענת כשלון תמורה מלא.

לטענתו השיקים נמסרו על ידו לחברה, באמצעות דיאב, שלא במסגרת עסקאות לרכישת מכשירי חשמל מהחברה כחלק מעסקי המסחר בין הצדדים, אלא במסגרת "שיטה" שהנהיגה החברה אשר דרשה מכל סוחר המבקש לקבל סחורה באמצעותה (בהיותה משווקת יחידה של גדולי יבואני מכשירי חשמל במגזר הערבי) למסור לידיה שיקים "למטרת ניהול אשראים בבנקים" (סעיף 6(א) לתצהיר הנתבע). שיקים אלו נמסרו לחברה תחת כפיה כלכלית או עושק, כאשר דיאב, מדי פעם, העביר לנתבע שיקים נגדיים או סכומים במזומן.

במסגרת שיטה זו העביר הנתבע לחברה שיקים בסך כולל של כ-1.2 מליון ₪ במהלך השנים 2006-2007, אך מנגד קיבל לידיו שיק בודד בסך של 240,000 ₪ משוך מחשבון פרטי של דיאב בסניף טמרה של בנק מרכנתיל אשר לא הוצג לפרעון ע"י הנתבע (העתק ממנו צורף לתצהיר).

ב. כשלון התמורה ארע קודם להעברת השיקים לבנק ולפיכך יש בו לפגוע בזכות הקנין של הבנק בשיקים.

ג. השיקים לא יועדו להיות מסוחרים לצד שלישי כלשהו, ולפיכך הזכות הקניינית של החברה בהם פגומה, וממילא אין לבנק זכות טובה יותר מזו של החברה.

ד. הבנק פעל בחוסר תום לב עת נטל את השיקים על אף שהכיר היטב את שיטת הפעולה של החברה לקבלת שיקים מלקוחות שלא במסגרת עסקי החשמל, וכן משידע כי מצבה הכלכלי של החברה הולך ומתדרדר וכי היא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ובכך צריך היה להתעורר חשד אצל הבנק באשר לטיב זכות החברה בשיקים.

ה. חיוב הנתבע על פי השיקים בטל מאחר והינו למראית עין בלבד ולפיכך ההסדר בינו לבין החברה היה לא מוסרי ונוגד את תקנת הציבור והיווה מתן הלוואה בניגוד לחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

3. לאחר שניתנה רשות להתגונן כנגד התביעה הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

התובע הגיש תצהירה של רפרנטית בנקאות עסקית בסניף עכו אשר תצהירה נסמך בעיקרו על מסמכי הבנק מהם גם עולה כי היא היתה מי ששימשה כ"בנקאית" החברה במועדים הרלבנטיים(ראה רישום על גבי דפי החשבון, נספח "יא" לתצהיר).

הנתבע הגיש תצהיר שלו (החוזר על עיקרי טענותיו בבקשת הרשות להתגונן, למעט שינויים אליהם אתיחס בהמשך), וכן תצהיר רוה"ח של הנתבע אשר הצהיר כי השיקים נשוא התביעה, כמו גם שיקים נוספים שנמסרו לחברה במסגרת ה"שיטה" לא הובאו לידיעתו, לא נכללו בכרטסת הנה"ח של הנתבע ביחס לעסקיו עם החברה, והם עומדים ביחס בלתי פרופורציונאלי להיקף הפעילות של הנתבע מול החברה, שעמד על סך של כ-400,000 ₪ (רכישות) בשנת 2006.