ת"א 21169-06-14 ששון ואח' נ' פלמן ואח'

בתיק זה התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 186,190 ₪. נטען כי ביום 30.1.2007 נכרת בית התובעים לבין הנתבע 1 כמיופה כוח של אמו הגב' פלמן, הסכם רכישת כל זכויותיה של הגב' פלמן בדירה, להלן: "ההסכם הראשון". הסכם זה נערך על ידי הנתבעת 2 אשר ייצגה בו את התובעים. נטען כי התברר כי יפוי הכוח מחוסר כל תוקף, ולא ניתן היה להשלים את עסקת רכישת הדירה לפי ההסכם הראשון, וכאשר כבר שולם לנתבע 1 על חשבונו, הסכום של 180,000 ₪. נטען כי ביום 9.4.2007 נפטרה הגב' פלמן וביום 18.9.2007 נרשמו הזכויות בדירה על שמו של הנתבע כזוכה על פי צוואתה. ביום 26.12.2007 ותוך ניצול מצוקת התובעים, שחששו לגורל הכספים ששילמו בגין ההסכם הראשון, שלא יצא לפועל, נחתם הסכם נוסף, להלן: "ההסכם השני", בין התובעים לנתבע 1 לרכישת הדירה. התמורה שנקבעה בהסכם השני היתה גבוהה בסך של 109,597 ₪ מן התמורה לפי ההסכם הראשון. נטען כי הנתבע ניצל באופן בוטה את מצוקת התובעים, כאשר דרש והוציא מהם את אותו סכום עודף, שהוא הסכום הנתבע כיום, ובצירוף שכר טרחת עו"ד ששולם לנתבעת 2, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק.

עילות התביעה ביחס לנתבע 1 מפורטות בסעיף 29 לתביעה, ולפיהן פעל בחוסר תום לב למכירת הדירה כמיופה כוח, על פי ההסכם הראשון, כאשר ידע שהמסמך אינו תקף, נטען למצג שווא בעניין תקיפות יפוי הכוח, ניצול מצוקת התובעים להתקשר איתם בהסכם השני שתנאיו גרועים משמעותית מן ההסכם הראשון, תוך עשיית עושר והוצאת כספים שלא כדין מן התובעים, כן נטען לעשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעים.

ביחס לנתבעת 2, נטען שהתרשלה רבתי בכך שאיפשרה, כמייצגת התובעים, הסתמכות על יפוי כוח שאין לו תוקף משפטי, ולא התריעה בפני התובעים כי הנתבע 1 לא היה רשאי להתקשר בהסכם הראשון בשמה של אמו. הציגה מצג שווא שלא קיימת מניעה להתקשרות בעסקה הראשונה ורישום הערת אזהרה לגביה, שלא פעלה כפי שעורך דין סביר היה פועל, והפרה את התחייבותה לתקן את חסרון הכיס שנוצר לתובעים בעקבות התרשלותה ומחדליה האמורים, ובסכום ההפרש הנתבע.

הנתבע 1 פנה בבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין/ השתק פלוגתא/ השתק עילה/ התיישנות/ העדר יריבות/ ניצול הליכי משפט לרעה /תביעה קנטרנית וטורדנית.

לטענתו בין הצדדים התקיים הליך גישור, שהגיע לכדי הסכם ושניתן לו תוקף של פס"ד, כשהעיקרון המנחה היה לסיים את כל המחלוקות, ההסכם אף כלל עניין אחר נוסף שהיה פתוח בין הצדדים ושבאותה עת לא היה תלוי ועומד, עובדה זו נתנה ביטוי מוחשי לרצון הצדדים, להביא את כלל המחלוקות שהיו קיימות ביניהם עד לאותו מועד לידי מיצוי סופי ומוחלט.

נטען למעשה בית דין/ השתק פלוגתא/ השתק עילה, באשר הטענות שהועלו, על ידי התובעים, במסגרת התביעה כאן, הינן למעשה טענות ומחלוקות שעלו במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים, והסתיים בהסכם פשרה בגישור, שקיבל תוקף של פס"ד.

נטען כי התובעים מנועים מלתבוע את הנתבע 1 גם מכוח מיצוי העילה והסעדים. נטען שבהליך הקודם, התביעה הנגדית בבית המשפט השלום בהרצליה, תיק 51030-05-10 הגישו, התובעים כאן, תביעה שכנגד, ופרטו את מכלול העובדות המפורטות בתביעה שכאן, אולם נמנעו מלתבוע את הסעד הנדרש כאן, וכאשר גם לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים.

נטען לשימוש לרעה בזכויות דיוניות בחוסר תו"ל, וכן חוסר תו"ל בביצוע חיובים חוזיים.

נטען להתיישנות, שכן הסכם המכר הראשון הפך לחסר תוקף מחייב ובשל ייפוי כח חסר תוקף משפטי, ואין חולק כי התובעים ידעו כי יפוי הכח אינו בר תוקף משפטי, שעה שפנו ללשכת רישום המקרקעין, וביקשו לרשום הערת אזהרה על הדירה, מיד לאחר חתימת ההסכם הראשון מיום 30.1.07, ולכל המאוחר ב- 9.4.07 מועד פטירתה של אמו של הנתבע 1 הגב' פלמן. נטען להעדר יריבות, וכי התביעה צריכה להיות מופנית כנגד עזבון המנוחה, כאשר התביעה ביחס להסכם הראשון, וכאשר הנתבע 1 היה שלוח של הגב' פלמן המנוחה.

הנתבעים בתגובתם סבורים כי יש לדחות את הבקשה, לטענתם הסכם הגישור שנחתם בתיק בהרצליה, עניינו אך ורק במחלוקות לעניין הסכם המכר השני, שנכרת בין הצדדים ביום 26.12.07, נשוא ההליך והתביעה כאן לא נדון ונדרש כלל במסגרת התביעה הקודמת, ומשכך ולנוכח לשון הסכם הפשרה, שמדבר על התיק והטענות הספציפיות שבו, הרי שהסכם הפשרה, אינו חוסם ואינו "בולע בקרבו" את הטענות נשוא התביעה כאן.

נטען כי, הסכם הפשרה בין הצדדים, שאושר כאמור בפסק דין, אינו יוצר מעשה בית דין מסוג השתק עילה או השתק פלוגתא בכל הקשור להסכם הראשון שנכרת ב- 30.1.07. לא התקיימו דיוני הוכחות ולא נערך כל בירור עובדתי, נטען שהנזק הנדרש כאן, התגבש ונתגלה לתובעים, רק עם כריתת ההסכם השני ביום 26.12.07, ומשכך טרם חלפה תקופת ההתיישנות. עוד נטען כי קיימת יריבות ישירה בין הצדדים, הנתבע 1 הוא שניהל את המו"מ מול התובעים לכריתת ההסכם הראשון והציג עצמו כמיופה כוחו של אמו המנוחה (באמצעות מסמך שנתגלה כחסר תוקף משפטי), וחתם בעצמו על ההסכם הראשון, על הדיווח למיסוי המקרקעין ועל שטרי המכר.

בתשובתו הנתבע 1 חוזר על טענותיו, תוך הדגשה כי התביעה הוגשה בניגוד להסכם הפשרה, וככל שהבקשה לסילוק על הסף תידחה, תוגש בקשה לביזיון ביהמ"ש וביטול הסכם הפשרה. כן טוען לסופיות הדיון. לעניין ההתיישנות מוסיף כי מדובר בטענה מלאכותית, משום שאילו הייתה לתובעים עילת תביעה אמיתית מכוח ההסכם הראשון היו עומדים על קיומו ואכיפתו ולא מנהלים מו"מ לכריתת הסכם חדש.

גם הנתבעת 2 פנתה בבקשה לסילוק על הסף מחמת שיהוי/ התיישנות/ מעשה בית דין/ השתק/ מניעות מחמת הפטר, ומנימוקים דומים, והגם שלא היתה צד להתדיינות בהרצליה.