ת"א 20833-03-14

לפני בקשה להתיר הגשתן של שתי ראיות נוספות, זאת לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות במסגרתה הסתיימה הבאת ראיות מטעמם של הצדדים, ניתן על ידי בית המשפט צו להגשת סיכומים ואף הוגשו סיכומי התובע.

התובע מבקש להגיש עמוד ראשון של כתב התביעה לצו עשה אשר הוגש למפקחת על הבתים המשותפים ועמוד ראשון של הבקשה לפיצול סעדים אשר הוגשה יחד עם אותה תביעה, כל זאת על מנת להוכיח כי התובענה והבקשה הוגשו ביום 13/8/12 ולהזים טענת הנתבעת לפיה הסכם מכר הדירה נשוא התובענה נחתם עוד טרם הגשת ההליכים למפקחת על המקרקעין.

לטענת התובע רק בעת עריכת הסיכומים וקריאת פרוטוקול הדיון , עלתה בלב בא כוחו הסברה כי הטענה האמורה לעיל אינה סבירה ומשכך ערך ב"כ התובע בחינה ובדיקה של המסמכים המצויים בתיקו ומצא כי המסמכים האמורים בבקשה עשויים להזים את טענות הנתבעת ומשכך הוא מבקש לצרפם כעת. לטענת התובע, לא יהא בהגשת הראיות הללו כדי לעכב את ההכרעה בתיק , לא תידרש חקירת עדים לעניינם ומאחר שכך אף הוגשו במצורף לבקשת התובע גם סיכומיו.

הנתבעת התנגדה להגשת הראיות הנוספות וטענה כי לבקשה צורף תצהיר ב"כ התובע וכך הלה הפך לעד אשר על הנתבעת לחקרו בחקירה נגדית ויש לקבוע בעניין זה דיון שבו יתברר בין היתר מדוע הוסתרו הראיות הללו עד כה מבית המשפט. לטענת הנתבעת, אין המדובר כלל בראיות הזמה שכן הכפירה בהסכם המכר כבר הופיעה בכתבי הטענות של הנתבעת והיה על התובע להיות ערוך לכך. עוד טוענת הנתבעת כי היה על התובע להציג כלל ראיותיו בישיבת ההוכחות, לא ברור מה עוד הוסתר על ידו וככל הנראה לא בכדי לא צירף את הראיות אותן הוא מבקש לצרף כעת לעיון בית המשפט. לטעמה של הנתבעת אין בראיות האמורות בכדי להעיד על תוכן התביעה והבקשה אשר הוגשו למפקחת על המקרקעין ואין בהן על מנת לסייע לתובע להרים את נטל הוכחת התביעה המוטל על כתפיו. משכך עתרה הנתבעת לדחיית הבקשה.

דיון :

אכן דלתות בית המשפט פתוחות לרווחה לפני כל המבקש סעד ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות יסוד האדם. אולם בצד זכות זו קיימת חובה על בית המשפט לשמור על סדריו. אם שגה בעל דין וניתן לתקן את הטעון תיקון בלא לגרום עוול לבעל הדין האחר, אזי יש להרשות זאת, אך על בעל הדין להגיש ראיותיו בבת אחת ולא טיפין טיפין. לפיכך פסקו בתי המשפט כי בבחינת השאלה אם להתיר הבאת ראיות נוספות, יש לשקול את אופי הראיה הנוספת, האם היא ראיה טכנית ופשוטה, השלב אליו הגיע המשפט , האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם ומדוע זה לא הובאו אותן ראיות בזמן הראוי.

ראה ברע"א 2370/12 מנחם קורן נ. חיפה כימיקלים בע"מ (ניתן ביום 31/10/12).

הנטל להוכיח כי הבקשה נכנסת בחריג לסדר הבאת הראיות מוטל על כתפי מי אשר מבקש לחרוג מאותו הסדר התקין. ראה בע"א 579/90 רוזין נ. בן נון פ"ד מו(3) 738.

בבחינת מכלול השיקולים, אין מקום להתיר הבאת הראיות הנוספות אותן מבקש התובע להביא ויובהר באשר לכל אחד מהתנאים המצויים בפסיקה. אופי הראיות הנוספות, אשר על אף שלא צורפו, פורט בבקשה במדויק מה מצוי בהן, כלל אינו פשוט ו"טכני". מדובר בתאריכי הגשה של כתבי בי-דין אל המפקחת על המקרקעין, עניין אשר טעון חקירה נגדית באשר למועדים בהם הוגשו, מדוע מופיעה עליהם יותר מחותמת אחת, כיצד זה הועברו מלשכה ללשכה ומהו תוכנם של אותם כתבי בי- דין. לשם הגשתם, יידרש ב"כ התובע עצמו לעדות וחקירה נגדית והנתבעת תהא אף רשאית להביא ראיות מטעמה על מנת לסתור את טענות התובע בעניין זה. כל זאת מטה את הכף לחובת התובע.

אשר לשלב אליו הגיע המשפט, הרי שמדובר בשלב מתקדם מאד שלאחר סיום הבאת ראיות הצדדים במלואן, הסתיימה שמיעת העדים וניתן צו להגשת סיכומים מטעמם של הצדדים. התובע אף הגיש את סיכומיו במצורף לבקשתו. אמנם נכון כי בתי המשפט כבר התירו הגשת ראיה אף בשלב הערעור, ברם ראיה זו צריכה להיות כזו אשר תהא לה חשיבות ניכרת להכרעה בפסק הדין. ראה בע"א 1999/09 הולדשלג נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 6/2/11). באשר לראיות אשר הגשתן מתבקשת כעת, אין אלו ראיות אשר נודעת להן חשיבות מכרעת לצורך מתן פסק הדין במסגרתו של תיק זה.

אשר לשאלה אם ידע התובע על אודות הראיות הללו בשלב מוקדם יותר, הרי שהללו היו כל העת תחת ידם של התובע ובא כוחו והדבר אף הובהר בבקשה להתיר הגשת הראיות. בדיקה ודרישה קפדניות יותר היו מעלות את הראיות בשלב בו הוגשו ראיות הצדדים לבית המשפט ונשמעו העדים. לא הוצע כל הסבר בבקשה מדוע לא נעשה הדבר קודם לכן ופרט לטענה כי הדברים אשר נאמרו בחקירות העדים לא נשמעו לב"כ התובע הגיוניים וסבירים ולכן איתר בתיקו את הראיות האמורות, לא ניתן כל הסבר למחדל התובע. אין זאת אלא כי בשקידה סבירה ניתן היה להגיש הראיות במועד אשר נקצב לכך. אף זאת עומד לחובת התובע וראה בע"א 188/89 פיאד עזאיזה נ. המועצה המקומית דבוריה פ"ד מז (1) 661.

הפסיקה מצווה על בחינה של מכלול השיקולים, ברם כפי שפורט לעיל, כל אחד מהם מוביל לדחייתה של בקשת התובע ועל כן כך אני מורה.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 1500 ₪.