ת"א 20640-02-15

המבקש הגיש כנגד המשיבה 1 תביעה על סך 500,000 ₪, בטענה כי הוא זכאי לפיצוי מכח פוליסת ביטוח אצל המשיבה 1, על רקע מצבו הרפואי ונכותו.

המבקש עתר להורות כי יינתן לו פטור מאגרה עקב חסרון כיס, ותמך בקשתו במסמכים.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב 2, אך זו לא נמסרה והמועד שנקצב לשם כך – חלף.

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה.

הנטל להוכיח התנאים כאמור לעיל מוטל על מבקש הפטור.

בענייננו, סבורני כי המבקש לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי אין ביכולתו לשלם את אגרת ההליך.

אכן, מצבו הרפואי של המבקש אינו טוב והכנסותיו אינן גבוהות. יתרת החובה בחשבון העו"ש שלו גדולה ועקבית. יחד עם זאת, מפירוט דפי החשבון וחשבון כרטיס האשראי של המבקש עולה כי הוא משלם מדי חודש מאות ואלפי שקלים לחברות ביטוח, לתכנית חסכון ועוד.

בנוסף, כבר נפסק לא אחת כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון ובטרם יישען בעל דין על הקופה הציבורית עליו לפנות למקורביו, לידידיו, למנהלי או בעלי המניות בתאגיד, לבנקים או לכל גורם אחר לצורך גיוס הכספים לשם מימון האגרה.