ת"א 20170-10-12

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד כנגד המבקשים ביום 26.11.12 בהיעדר הגנה. מדובר בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד בשל אי הגשת כתב הגנה מטעם המבקשים- הנתבעים, המסלק את ידם של המבקשים מן החלקות 20 ו- 51 בגוש 18899 בירכא, הרשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיבה.

2.המבקשים טוענים בבקשתם, כי ההזמנה לא נמסרה להם כדין, ומשכך יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. עוד טענו המבקשים כי סיכויי הגנתם טובים, וזאת בשל זכויותיו של המבקש 4 במקרקעין – שהינו אביו של המבקש 1 , וסבם של המבקשים 2-3. המבקשים צירפו תצהיר המשיב 4 לעניין הזכויות במקרקעין, וכן תצהיריהן של ה"ה סאוסן ומאיסון עטאללה, שלטענתן אינן זוכרות שקיבלו כתבי בי-דין או שלא מסרו אותם למי מהמבקשים.

3.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקשים מסתירים מבית המשפט פסק דין שניתן ביום 14.9.2014 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו נדחתה תביעתה הצהרתית של המבקש 4 – לתיקון פנקסי המקרקעין כך שהמקרקעין מושא התביעה יירשמו על שמו של המבקש 4. המשיבה טוענת כי נקבע בפסק הדין כי לא הוכח ההסכם מכוחו טען המבקש מס' 4 לזכויות במקרקעין וכן לא הוכח כי נפל פגם במרשם המקרקעין. עוד טוענת המשיבה כי כתבי בי-דין של המבקשים 1-3 נמסרו לגב' מאיסון – שהיא אימם של המבקשים 2-3 ואשתו של המבקש 1, וכתבי בי-דין עבור המשיב 4 נמסרו לגב' סאוסן – כלתו, אולם על פי תצהיריהן אין הכחשה של קבלת כתבי בי-דין אלא לכל היותר הצהרה כי אינן זוכרות שקיבלו או שלא מסרו את כתבי בי-דין לידי המבקשים. המשיבה טוענת כי סיכויי ההגנה נמוכים היות ומדובר בפלישה למקרקעין שבבעלותה ללא כל היתר או זכות בדין, ובניגוד לפסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר דחה את טענות המבקש מס' 4 לזכויות כלשהן בחלקות מושא התביעה, וזאת כחלק מסדרת פלישות שתוארו בתגובה.

4.לאור טענות הצדדים קבעתי דיון בנוכחות המצהירים ליום 15.1.15. במעמד הדיון לא נחקרו המצהירים, וכן המבקשים עתרו לסכם טענותיהם בכתב. נעתרתי לבקשה, המבקשים הגישו סיכומים בכתב, והמשיבה הגיבה להם.

5.המבקשים טענו בסיכומיהם כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתייחס לחלקת קרקע אחרת, ולצדדים אחרים – שאינם חלק מתובענה זו, ומשכך הוא אינו מקים "מעשה בית דין" ביחס לתביעה דנן. המשיבה טענה מנגד כי המבקשים מטעים את בית המשפט, וכי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מתייחס לחלקת הקרקע מושא התביעה דנן, וכן המשיבה הייתה צד להתדיינות שם, ועל כן מהווה פסק הדין בבית המשפט המחוזי מעשה בית דין בתביעה דנן.

דיון והכרעה

6.האם קיבלו המבקשים כתבי בי-דין כדין, ואם כן, האם יש הצדקה לאי הגשת כתב הגנה במועד; ומבחינת סיכויי ההצלחה, יש לבחון את טענותיהם, בהתייחס לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה.

7.נראה כי אף לגרסת המבקשים אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. עיון בתצהירים מטעם המבקשים מלמד כי הגב' מייסון, אמם של המבקשים 2 ו- 3 , אשתו של המבקש מס' 1 וכלתו של המבקש מס' 4 אינה מכחישה כי חתימתה מצויה על אישורי המסירה וכל אשר טוענת היא כי אינה זוכרת כי קיבלה את כתבי הטענות ואיה זוכרת כי מסרה אותם לנמענים. נראה, כי אין בכך כדי להביא למסקנה כי המסירה לא היתה כדין. המצהירות אינן זוכרות אם התקבלו כתבי בי-דין, או שהם התקבלו אך לא נמסרו למי מהמבקשים. בכל הכבוד, מגרסה זו, אשר המצהירות לא נחקרו עליה ועל כן יש לקבלה, עולה כי אין הכחשה שכתבי בי-דין נמסרו לידי המבקשים כדין, ועל כן אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.

8.על כן, במקרה כגון דא, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי התייצבות במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחת הגנתו - אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

• גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.

  י. זוסמן , "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.

  9.אשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, וככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה (ראו: ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431) ובמקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 ; רע"א 1598/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בבית אל על פד"י נ"ה (5) 43).

  10.אולם על דרך הכלל נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית (ראו: גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373; עא 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחק פד"י ח 395; רעא 9565/09 ‏ ‏ רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (פורסמה בנבו, 10.08.2010)).

  11.מאחר וההלכה קובעת כי יש להתייחס לשאלה השנייה, מצאתי כי אין למבקשים כל סיכוי הגנה. כך שאפילו אבטל את פסק הדין, הרי מותשקים הם מלהעלות טענות ההגנה שבכוונתם להעלות, וזאת מחמת "מעשה בית דין".