קצובר ואח' נ' בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם מכר דירה.

רקע

1. התובעים רכשו מגרש ביישוב נופי פרת, כאשר לפי חוזה הרכישה נדרשו לשכור את שירותיה של הנתבעת 1 לשם בניית הדירה. נתבעת 2 שימשה כקבלן משנה של נתבעת 1 והיא שבנתה בפועל את הדירה.

    

2. ביום 4.12.2016 נחתם בין התובעים לנתבעת 1 חוזה ולפיו, בין השאר, על נתבעת 1 האחריות לתיקון כל פגם, ליקוי או אי-התאמה שיתגלו בדירה.

    

3. הדירה נבנתה, והתובעים קיבלו את החזקה בה ביום 23.5.2018.

    

4. לטענת התובעים, מסירת הדירה התעכבה מעבר למועד שנקבע בחוזה ולאחר מסירת הדירה התגלו בה שורת ליקויים, אך הנתבעות לא הסכימו לתקנם כנדרש על פי החוזה. בתמיכה בטענותיהם בעניין ליקויי הבנייה הגישו התובעים חוות-דעת מומחה של המהנדס אברהם בוחבוט. הנתבעות מצידן צירפו אף הן לכתב ההגנה שהגישו את חוות –דעת המומחה של המהנדס רפי גיל. במהלך ההליך מונה המהנדס ליאור גולדיאל כמומחה מטעם בית המשפט וחוות דעתו הוגשה לתיק ביום 27.4.2023.

    

5. לאחר ישיבת קדם המשפט הגישו הצדדים ראיותיהם והגיעו להסדר דיוני לפיו לא תתקיים ישיבת הוכחות והם יסכמו בכתב טענותיהם.

   טענות הצדדים

   הליקויים בדירה

6. בכתב התביעה נקבו התובעים בסכום בו העריך המומחה בטעמם את עלות תיקון הליקויים בדירה, 111,003 ₪, אולם מסיכומיהם נראה כי מקובלת עליהם חוות- דעת המומחה מטעם בית המשפט שאמד את עלות התיקון בסך 44,693 ₪, כולל מע"מ (ס' 7 לסיכומי התובעים).

    

7. הנתבעות, התעקשו בסיכומיהן על דחיית התביעה, למרות שגם המומחה מטעמן הכיר לפחות בחלק מן הליקויים והעריך את עלות התיקון כ- 30,550 ₪ ("עלות זו אינה כוללת מע"מ. במידה והתובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, תעלה העלות ב-30% מעלות האומדן"). הנתבעות דרשו כי בכל מקרה ביקשו כי אם ימצא בית המשפט כי ישנם ליקויים בדירה, יאפשר להן לתקן אותן בהתאם לקבוע בחוק המכר (דירות). התובעים התנגדו לכך והפנו למערכת היחסים העכורה בין הצדדים.

    

8. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות התיקונים בדירה בסך של 111,003 ₪, והותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה בשלושה עניינים, שסכומם הכולל לא עולה על 4,5000 ₪, ואלו הם:

    

   • התובעים טענו כי קיימת סטייה בחיפוי קיר חלון מקלחת ההורים. המומחה מצא כי בקטע זה "לא ניתן להצמיד סרגל 2.0 מ"א כנדרש לפי התקן", אך מדד בפלס 60 ס"מ שהינו קצר מהנדרש לפי התקן ובאמצעותו מצא סטיה מהציר האנכי. מסקנתו היתה כי "אין הליקוי עומד בסתירה לנדרש בתקנים. בנוסף, מדובר בקטע קטן משמאל לחלון; אין לו כל משמעות הנדסית פרקטית (לא מתקינים באזור זה מקלחון או אלמנט אחר שמצריך אנכיות מושלמת). אומדן לתיקון (לשיקול דעת ביה"מ): 400 ₪" (עמ' 18-17 לחוו"ד המומחה).

      

   • התובעים הציגו למומחה מפרט מכר חתום בידי הצדדים המחייב התקנת פתח 4 צול למייבש כביסה שעלותו 500 ₪, ואילו הנתבעות הציגו לו מפרט אחר, חתום גם הוא, שאינו מחייב התקנת פתח כזה. המומחה הותיר להחלטת בית המשפט איזה מן המפרטים הוא המחייב.

      

   • התובעים הציגו למומחה מפרט מכר חתום בידי הצדדים המחייב הכנות להתקנת מזגן מפוצל – נקודת חשמל וצנרת ניקוז מים, שעלותן 2,600 ₪, ואילו הנתבעות הציגו לו מפרט אחר, חתום גם הוא, שאינו מחייב הכנות כאלו. המומחה הותיר להחלטת בית המשפט איזה מן המפרטים הוא המחייב.

9. בעניין שתי המחלוקות האחרונות שבבסיסן סתירה בין המפרטים טענו התובעים "שמדובר בחוסר תום לב משווע מצד הנתבעות אשר העבירו לידי התובעים מפרט שונה", ולפיכך יש לחייב את הנתבעות בעלות התיקונים שבמחלוקת (ס' 7 לסיכומי התובעים). הנתבעות, מצדן, לא התייחסו בסיכומיהן לשלוש המחלוקות שלא הוכרעו בידי המומחה מטעם בית המשפט.

    

10. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי משך ביצוע עבודות התיקון הוא עד 21 ימי עבודה, בהם ניתן לגור בנכס (עמ' 48 לחוו"ד, ס' 6). בסיכומיהם עתרו התובעים לפיצוי בשל טרחה, טרדה ועוגמת נפש במשך 21 ימי העבודה הנדרשים, "בפרט לאור העובדה כי בקומה התחתונה התובעת מנהלת את העסק שבבעלותה שם מבצעת עיסויים רפואיים ותצטרך למצוא מקום אחר בזמן זה ולשלם בעבורו. ראש נזק בגין פיצוי בלתי-ממוני זה מוערך בסך 8,000 ₪" (ס' 7 לסיכומי התובעים). בסעיף אחר של סיכומיהם שבו ותבעו פיצוי נוסף בשל "אובדן הכנסה על הקליניקה שתיסגר [...] מוערך על ידה לתקופה בסך 2,000 ₪ בהתאם לדו"ח רו"ח של התובעת" (שם, ס' 42). הנתבעות טענו כי עוגמת נפש לא הוכחה, ולפי חוות-הדעת של מומחה בית המשפט הם לא ייאלצו לפנות את ביתם (ס' 11-10 לסיכומי הנתבעות).

     

11. עוד עותרים התובעים להשבת 2,800 ₪ ששילמו למומחה מטעמם ו-5,557 ₪ ששילמו למומחה מטעם בית המשפט.

     

    איחור במסירת הדירה

12. לטענת התובעים בהתאם לחוזה היה על הנתבעות למסור לידיהם את הדירה כבר ביום 31.12.2017, ואילו בפועל נמסרה הדירה רק ביום 23.5.2018, באיחור של קרוב לחצי שנה. בזמן זה נאלצו התובעים לשלם עבור דירה חלופית שכר דירה בסך 4,000 ₪ לחודש, ובשל כך עתרו בכתב התביעה לפיצוי בסך 22,000 ₪. מנגד, טענו הנתבעות כי בחוזה המכר נקבעה תקופת חסד, "גרייס", בת 60 ימי עבודה, וכי תכנית השינויים של התובעים מקנה גם היא דחייה של 60 ימים במסירת הדירה.

     

13. בסיכומיהם צמצמו התובעים את דרישתם לפיצוי בגין איחור של חודש וחצי בלבד והעמידו אותה על סך 6,000 ₪ (ס' 40) ואילו הנתבעים עמדו על הטענה כי גם איחור זה הוא תוצר של רצון התובעים להימנע מתשלום עברו עבודות נוספות שהוזמנו על ידם המקנות לנתבעות 60 ימים נוספים.

     

    התחייבויות חוזיות שונות שלא כובדו

14. חוזה המכר, אפשר לתובעים לוותר על אביזרים או עבודות מסוימות בדירה שהחוזה מחייבם ולקבל כנגד ויתורם זיכוי כספי, וכך העלו התובעים את הטענות הבאות:

     

    א. המחלוקת בעניין "כסף ביד"

15. לפי הנספח "ריכוז טבלאות זיכויים / חיובים" להסכם המכר בין התובעים לנתבעות, "מחירי הזיכויים הנקובים בנספח זה הינם אך ורק לצורכי שדרוג אצל ספקי המוצרים / עבודה של החברה. במקרה של זיכוי כספי ("כסף ביד"), יש להפחית 15% מהמחירים לזיכוי הנקובים לעיל" (נספח עמ' 43 לתע"ר התובעים, ס' 12).

    לטענת התובעים, "הנתבעות לא העבירו לידי התובעים מעולם "כסף ביד". לפיכך אסור היה להן להפחית לתובעים 15% בגין זיכויים שונים...בתצהירה של הנתבעת זו התייחסה לצמד המילים "כסף ביד" גם כזיכוי על מוצרים (בו הפחיתה 15%) ומנגד גבתה מחירים מלאים על תוספות עבודה... אם התובעים ויתרו על פריט שעליו שילמו מחיר מלא על פי המפרט בהסכם המכר והוסיפו עבודות בחדר אחר של הבית, לא יתכן כי יעבירו לידם הפחתה של 15% ויחייבו כנגד מחיר מלא...התובעים שינו ריצוף והוסיפו מחסן. הנתבעות תמחרו להם את התוספות בסך 45,127 ₪ ס"ה – מחיר מלא. לאחר קיזוז של 10,668 ₪ (במקום 12,550 ₪)=34,459 ₪" (סיכומי התובעים, ס' 14-10). הנתבעות השיבו בעניין זה כי "התובעים אכן קיבלו "כסף ביד", שכן החשבון שנערך עבורם כלל תשלום עבור עבודות נוספות בסך של 45,127 ₪ וזיכויים בדרך של קיזוז בסכום של 10,668 ₪" (סיכומי הנתבעים, ס' 13).

     

    ב. זיכוי בגין מדרגות ודלתות 

16. לטענת התובעים, בתחילת הבנייה, בחודש פברואר 2016, "נפגשו עם מהנדס החברה והבעלים של הנתבעת 2, מר משה עמור. התובעים ביקשו כי הנתבעת 2 לא תבנה להם מדרגות משיש ובטון אלא מדרגות זמניות שניתן לפרק בקלות. כמו כן ביקשו כי הנתבעת 2 לא תבצע בביתם חלוקת חדרים בקומה התחתונה (קליניקה). בגין שינויים אלו מר עמור התחייב לזכות אותם ב-3,000 ₪ עבור שיש המדרגות וב-2,200 ₪ נוספים עבור 2 דלתות... "לאור התנהלות התובעים" חזרה בה כעת מהסכמתה על הזיכויים, דבר שאין ליתן לו יד...יוצא שבפועל קיבלתי זיכוי של 1,190 ₪ עבור שתי דלתות...על המדרגות כלל לא קיבלו זיכוי...יוצא הפרש זיכויים בגין דלתות ומדרגות בסך 1,600 ₪" (סיכומי התובעים, ס' 21-17).

     

17. בעניין זה השיבו הנתבעות כי "בהסכם ההתקשרות עם הנתבעת 2 נכתב כי אין זיכוי על פריט שאינו מתומחר בחיוב / זיכוי במפרט המכר (סעיף 11 לנספח זיכויים במפרט המכר). מתוך רצון טוב הסכימו הנתבעות לתמחר ב-70*17 אבל לאור התנהלות התובעים בחשבון הסופי אין אזכור לכך בהתאם להוראות ההסכם [...] ויתכן כי נפלה טעות סופר לפיה נכתב 700 ₪ לדלת במקום 800 ₪, המשמעות היא שיש להשיב לתובעים 2*200*0.85 = 340 ₪" (ס' 16-14 לסיכומי הנתבעות).

     

    ג. זיכוי בגין אביזרי מטבח

18. לטענת התובעים, הם זכאים להחזר סך של 960 ₪ המבטא פער בין מה ששולם להם לבין מה שהיה צריך להיות משולם להם: "מריכוז החשבון עולה שבעבור המטבח 8,280 ₪ + כיורים 500 ₪ וברזים 400 ₪ הנתבעת 2 היתה צריכה לזכות את התובעים בסה"כ 9,180 ₪. מריכוז החשבון התובעים קיבלו זיכוי של 8,220 ₪ – קיים הפרש של 960 ₪" (ס' 27 לסיכומי התובעים). הנתבעות קיבלו טענו זו באופן חלקי, והשיבו כי "יש לתת זיכוי 816 ₪" (ס' 18 לסיכומי הנתבעות).

     

    ד. זיכוי בגין ריצוף

19. התובעים טוענים כי כאשר "פנו ל"טובול קרמיקה" על מנת לבצע שדרוג ו/או תוספות, בוצע על ידם קיזוז שיווי ריצוף של 15% למ"ר... בפועל זוכו התובעים על כל מ"ר ריצוף 68 ₪ במקום 80 ₪ [...] סך כל ההפחתות בגין הפרשים אצל "טובול קרמיקה" מסתכמים בסך 1,395 ₪" (סיכומי התובעים, ס' 31-28). הנתבעות לא התייחסו לטענה זו באופן ספציפי בסיכומיהם, אלא טענו באופן כללי כי לא היו מוכרחים להזמין את הריצוף דווקא בחנות הזו.

     

    ה. ריצוף שאבד

20. לטענת התובעים, בעת שרכשו את הריצוף, הם נדרשו לרכוש 30% תוספת כ"רזרבה", אולם במועד מסירת הדירה לא קיבלו ריצוף הרזרבה עליו שילמו. משכך, הם דורשים מהנתבעות להשיב להם את התמורה בעד ריצוף זה בסך של 8,477 ₪. התובעים טענו כי יש לראות בנתבעות "שומרי שכר" בהתאם לחוק השומרים, תשכ"ז – 1967, ועל פי סעיפים 2(ב) ו-3 לחוק זה הן אחראיות לריצוף שנעלם (סיכומי התובעים, ס' 33-32). התובעים הוסיפו כי היה על הנתבעות להעסיק שומר מטעמם באתר, כמקובל בענף, ומשלא עשו כן יש לראות הן כמי שהתרשלו בשמירה על חומרי הבנייה של דיירי הפרויקט. לא די, כפי שטענו הנתבעות, בכך שיש שומר בכניסה לכפר אדומים, שכן זה איננו מפקידו והוא לא קשור כלל אל הנתבעות.

21. הנתבעות טענו, כאמור, כי התובעים בחרו היכן לקנות את הריצוף ומאחר ומדובר בשדרוג, היה על התובעים להגיע במועד אספקת הריצוף ולוודא שהכמות שהחנות סופקה היה בכמות מספקת. בהתאם, הם גם יכלו לאחסן את הריצוף במחסן שלהם ולא באתר. אין לראות בנתבעת 2 כשומרת על הסחורה שהתובעים הזמינו באופן אישי, ובכל מקרה, במועד מסירת הדירה, בנוכחות מפקח חיצוני, אין אזכור לעניין הריצוף.

     

    ו. תיקון חלונות, דלתות ובידוד

22. לטענת התובעים, "על פי תיק מסירת הדירה התחייבו הנתבעות, באישור המפקח על הבנייה שלהן, לתקן את החלונות הגבוהים ותיקון דלתות (עקב שריטות). על פי עמ' 19 להסכם התחייבו הנתבעות לבצע בידוד תרמי בעובי 2 ס"מ בכל הבית. בקומה התחתונה בקיר החזיתי של הקומה הנתבעות לא שמו בידוד כלל. עלות תיקונים... מסתכמת ב-16,900 ₪" (ס' 39-37 לסיכומי התובעים). הנתבעות לא הגיבו בסיכומיהן לטענה זו.

     

    ז. אסלות

23. לטענת התובעים : "על פי החוזה היו צריכים להתקין בבית התובעים אסלות תוצרת חרסה או שווה ערך. בהזמנה אצל "טובול קרמיקה" ניתן לראות שסיפקו לתובעים אסלה מסוג 'ריאו אסלה תלויה' בשווי [...] 600 ₪. שווי אסלת חרסה 287 ₪ לאסלה = צריך לזכות אותי על 3*87=261 ₪" (סיכומי התובעים, ס' 41). הנתבעות הגיבו כי "לגבי אסלות כתוב במפורש במפרט "שווה ערך" ולכן האסלות הנזכרות ("ריאו") הן שוות ערך לאסלות במפרט" (ס' 25 לסיכומי הנתבעות).

     

    ח. נזק בגין איחור בקבלת טופס 4

24. בסיכומי התובעים מופיעה טענה שזכרה לא בא בכתב התביעה ולפיה מאחר וטופס 4 התקבל רק ביום 6.3.2018 הם התעכבו בביצוע התשלום האחרון שכן הבנק (שאת שמו לא פירטו) לא היה מוכן לשחרר את התשלום האחרון לפני טופס 4. עיכוב זה של 3 חודשים בתשלום האחרון, יצר תשלום עודף בסך 2,000 ₪ בשל ההצמדה למדד תשומות הבנייה, ואת תשלום זה דורשים התובעים כעת.

     

    דיון והכרעה

    הליקויים בדירה

25. כידוע, מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט הוא מיוחד, וקביעותיו יאומצו, בדרך כלל, על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם קיימת סיבה ממשית שלא לעשות כן. הגם שההכרעה הסופית מסורה בידי בית המשפט, שמכריע על פי מכלול הראיות שבפניו (ר' למשל: רע"א 7301/12 בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (9.4.13), פסקה 6). בענייננו, חוות-דעת המומחה מפורטת ומנומקת היטב ולא מצאתי סיבה לסטות מקביעות המומחה, הצדדים אף לא טענו לכך, ואני מקבלת את חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט כי עלות תיקון הליקויים בדירה המוטל על הנתבעות היא 44,693 ₪, כולל מע"מ. נזכיר, כי חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות העריכה את עלות התיקונים בסכום קרוב לזה שהעריך מומחה בית המשפט – 36,049 ₪, כולל מע"מ (ואף מעבר לכך ולמעלה מהערכת חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, ככל שהתיקונים הנדרשים לא יבוצעו בידי הנתבעות). יש להצטער על כך שלמרות שהמומחה מטעמן מצא שיש בדירה ליקויים אשר עלות תיקונם מגיעה לרבבות שקלים, ביקשו הנתבעות לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (ס' 26 לסיכומיהן).

     

26. אינני מקבלת את בקשת הנתבעות לבצע את התיקונים בעצמן.

     

    סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), קובע:

    (א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.

    (ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון.

     

    התביעה דנן הוגשה ארבע שנים לאחר מסירת הדירה. הנתבעות עצמן, בחוות-דעת המומחה שהוגשה מטעמן, מודות בקיומם של ליקויים לא מעטים בדירה בזמן מסירתה, ולמרות זאת התיקונים לא הושלמו.

     

27. התובעת צירפו התכתבויות עם הנתבעות מזמן אמת וכך נכתב בפניית התובעים לנתבעות בתאריך 17.6.2018 בדואר אלקטרוני:

     

    "במהלך מסירת הבית בני יוני ואנו גילינו המון תקלות בבית. אלחנן עשה רשימה והבטיח לתקן לפי הרשימה תוך שבועיים.. כמו כן אלחנן הבטיח לשלוח לנו את הרשימה ושאר המסמכים שחתמנו עליהם סרוקים במייל.

    בפועל היו פועלים בבית במשך יומיים לסירוגין וביצעו מספר עבודות מועטות ואף אחד מהנוכחים בסיור של יום המסירה לא הגיע לבדוק מה בוצע ואיך בוצע.

    כמו כן שום מסמך לא הגיע אלינו לא במיל ולא בשום דרך אחרת.

    במהלך כניסתנו לבית גילינו שיש בעיה במקלחת בחדר ההורים ואי אפשר להתקלח. פנינו לאלחנן על כך לפני כ10 ימים. הבטיח הבטחות שיבוא לתקן ושום דבר לא קרה.

    כמו כן ביקשנו מאלחנן שיבוא בהקדם האפשרי לסדר את הדברים הקריטים שמונעים מאיתנו כניסה לבית..."

     

    יצוין כי הנתבעות ענו למחרת היום וכן שלחו עובד לבצע עבודות, אך התובעים פנו שוב ביום 25.6.2018 והלינו על כך שפועלים שצבעו את המשקופים לכלכו את כל המסגרות שמסביב. "בפעם שעברה הגיעו פועלים סדרו את הפנלים והשאירו כתמים וחורים על הקירות. כל פעם שהפועלים מגיעים הם מגיעים ללא אף אחד שמלווה אותם . אף אחד שמסביר להם את העבודה והם עושים בלאגן ונזק יותר מאשר תועלת... הרי לא הגיוני שראני צריכה להעיר על כל דבר ובסופו של דבר עוד שבועיים יגישו לי טוב סיימנו את כל העבודות... שולחים לפה בחור שהוא יעני בעל מקצוע רב תכליתי הוא גם עושה פנלים, לצערנו הרב מאוד עקומים ויצטרכו לתקן אותם עוד פעם, גם שפכטל... הוא עכשיו נהיה צבעיי גם כן אבל לצבוע הוא לא יודע הוא עושה נזקים. ומתייחסים אלינו בצורה הכי מזלזלת שיש בעולם. אני מבקשת לשנות את היחס ולעבוד ברצינות..."

     

28. הנתבעות צירפו לכתב הגנתן מכתב שכתבו לתובעים ביום 16.7.2018, כחודשיים לאחר מסירת הדירה, בו הם כותבים כי כל שנותר לתקן בדירה זה "תיקונים קלים" ובעיקרם צבע וניקיון כשאנחנו יודעים היום שזה לא נכון גם לשיטת הנתבעות עצמן. בנוסף, בסוף המכתב ביקשו הנתבעות את התובעים להפסיק לפנות למנהל הפרויקט מר אלחנן ישורון ולא להטרידו אותו וכי ככל שימשיכו להטרידו הם עלולים לפעול בעניין.

     

29. התובעים הוסיפו וצירפו התכתבויות משנת 2019. כך, בתאריך 21.5.19 כתב התובעת לגב' שושי ממחלקת שירות הלקוחות אצל הנתבעת 1 "לצערי הרב חברת לב טוב לא השלימה את התיקונים שהתחייבה לתקן במעמד המסירה. לא התייחסה לדוח ששלחנו לה ולכם בנושא ליקויים בבית, לא החזירה לנו כספים שלקחו לנו בצורה לא חוקית ולא שלמה לנו שכר דירה בשל איחור במסירה. חשבתי שאחרי שנה החברה אמורה לבוא לעשות בדק בית אבל עדיין אף אחד לא יצר קשר. אנחנו מאוכזבים ומרגישים מרומים."

    למחרת היום השיבה הגב' שושי ברון כי היא מעברה פנייה לקבלן, וביקשה שישלח לה רשימה מסודרת. יצוין כי בעניין זה השיב לה התובע כי הדוח הועבר לה כבר לפני שנה, והוא צורף בשנית ביום 26.5.19.

    ביום 11.6.2019 שלח התובע תזכורת נוספת למחלקת שירות הלקוחות שהשיבה: "לגביי הבדק בית – אני מבינה שחברת לב טוב לא יצרו איתך קשר אשלח להם מייל שיעשו זאת בהקדם".

     

    אני מקבלת את טענת התובעים כי אם אחרי שנה ויותר , נכונות מחלקת שירות הלקוחות היא לשלוח מייל לנתבעת 2, לא נראה סביר לאפשר לנתבעות לבצע את התיקון כעת. אוסיף, כי היחסים בין הצדדים לא השתפרו במהלך השנים, וגם בדיון ביום 29.6.2023 אמר נציג הנתבעת 2 כי הם קיבלו איומים באלימות מצד התובעים, ואילו התובע הצהיר כי בכוונתו להגיש תלונה במשטרה נגד המפקח של הנתבעות. ברי כי במצב דברים זה לא ניתן לצפות כי הנתבעות יבצעו את התיקונים בדירה, ולא מדובר בהתגרות כפי שטען נציג הנתבעת בדיון, ואני דוחה את דרישת הנתבעות לכך.

     

30. לעניין שלוש המחלוקות שהותיר מומחה בית המשפט להכרעת בית המשפט, אני מכריעה כדלקמן:

    • ביחס לטענה לסטייה בחיפוי קיר חלון מקלחת ההורים- מאחר שמומחה בית המשפט מצא כי הליקוי הנטען בסעיף זה אינו מוכּר בידי התקנים, לא ראיתי מקום לחייב את הנתבעות בגינו.

    • ביחס לפתח מייבש כביסה - מאחר שהוצג חוזה חתום המחייב את הנתבעות להתקין פתח 4 צול, הרי שישנה התחייבות שכזו מצד הנתבעות. אין מסמך חתום (אחר) הפוטר את הנתבעות בחיוב ספציפי זה, והעובדה שבמסמך אחר חסר סעיף זה, אין בה כדי לאיין את ההתחייבות שבכתב. לפיכך אני מחייבת את הנתבעות בסעיף זה בסך 500 ₪ + 7% + מע"מ, ובסך הכל 626 ₪.

    • ביחס להכנה למזגן - באותו רציונל ולפיו ישנה התחייבות בכתב של הנתבעות אני מחייבת את הנתבעות לשאת בעלות ההכנות להתקנת מזגן מפוצל – נקודת חשמל וצנרת ניקוז מים, בסך 2,600 ₪ + 7% + מע"מ, ובסך הכל 3,255 ₪.

       

31. מאחר שמומחה בית המשפט קבע כי בזמן תיקון הליקויים ניתן יהיה לגור בנכס, אין מקום, וגם לא התבקש, פיצוי בגין דיור חלופי, אולם יש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין הטרדה ועוגמת הנפש, למשך שלושה שבועות, בהינתן הבלגן והלכלוך הכרוכים בכך, גם בסופי-שבוע, ואני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

     

    איחור במסירת הדירה

32. הדירה היתה אמורה להימסר לתובעים בתאריך 31.12.2017, ונמסרה בפועל חמישה חודשים לאחר מכן, בתאריך 23.5.2018. לפי סעיף 4ב לחוזה איחור במסירה של עד ששים יום אינו מהווה הפרה, ולפי טופס הזמנת השינויים שצירפו הנתבעות לכתב ההגנה הסכימו התובעים, בשל השינויים שביקשו, להארכה של ששים ימי עבודה נוספים (עמ' 15 בנספחי כתב ההגנה). מדובר ב- 120 ימי עבודה, בהינתן חג הפסח, חג השבועות וסופי שבוע, הרי שלא היה איחור במסירה גם מבלי להיזקק לטענה שהתובעים איחרו בתשלום האחרון מה שמנע את מסירת הדירה. 

     

    התחייבויות לפי החוזה שלא כובדו

    א. המחלוקת בעניין "כסף ביד"

33. מקובלת טענת התובעים כי הנתבעות פעלו בניגוד להסכם. ההסכם, כפי שצוטט בידי התובעים, מחייב אותם בהחזר מלא במקרה של "שדרוג אצל ספקי המוצרים / עבודה של החברה". הנתבעות מודות כי התובעים הזמינו מהן מוצרים ועבודה – ריצוף ובניית שלד מחסן. על פניו לא הצלחתי לרדת לסוף דעת הנתבעות מדוע אין מדובר ב"שדרוג אצל ספקי המוצרים / עבודה של החברה", בגינו הובטח זיכוי מלא. ככל שהנתבעות התכוונו לכך ששדרוג כזה משמעו רק החלפת מוצר אחד במוצר אחר מסוגו באיכות גבוהה יותר, כגון החלפת כיור פשוט בכיור יקר, ולא החלפת כיור בריצוף או במחסן, הרי שאין לקבל פרשנות זו. ההיגיון שמאחורי ההבחנה בין השבת "כסף ביד" לבין שדרוג אצל ספקי המוצרים או העבודה של החברה הוא שהחברה רוכשת את המוצרים והשירותים שהיא מספקת במחיר לסיטונאי, שהינו זול יותר ממחירו הקמעונאי של מוצר כזה. מבחינה זו אין להבדיל בין החלפת מוצר במוצר מסוגו להחלפת מוצר במוצר או שירות מסוג אחר, כל עוד מדובר במוצרים ושירותים המסופקים בידי החברה.

34. אני מקבלת אפוא את התביעה בסעיף זה ומחייבת את הנתבעות להשיב לתובעים סך 1,882 ₪, כשיעור 15% מסכום הזיכוי שניכו הנתבעות לתובעים שלא כדין.

     

    ב. זיכוי בגין מדרגות ודלתות

35. טענות התובעים בעניין סכומי הזיכויים שנקבעו להם בידי מר עמור אינן יכולות להתקבל, כיון שלא הובאה לכך ראיה כלשהי ומר עמור לא הובא לעדות מטעמם. מאידך גיסא, לא ניתן לקבל את התנהלות הנתבעות אשר תחילה הסכימו לזכות את התובעים בסך 1,190 ₪ בגין המדרגות שלא נבנו, וביום 3.10.2017 אף שלחו חשבונית חיוב הכוללת ניכוי זה, אך לאחר מכן הודיעו כי חזרו בהם "לאור התנהלות התובעים". לא מדובר במתנה, אלא במחילת חוב, שהנתבעות אינן רשאיות לחזור ממנו בשלב זה.

     

36. הנתבעות הודו כי עליהן להוסיף לזיכוי התובעים בגין הדלתות שלא הותקנו 200 ₪, אלא שלשיטתן יש לנכות מסכום זה 15% כיוון שהן משיבות לתובעים "כסף ביד". מאחר שדחיתי לעיל את עמדת הנתבעות בשאלת ה"כסף ביד", אני מחייבת אותן להשיב לתובעים סך 200 ₪ במלואו.

    בסך הכל תשלמנה הנתבעות לתובעים בסעיף זה 1,390 ₪.

     

    ג. זיכוי בגין אביזרי מטבח

37. נראה כי הנתבעות מודות בטענת התובעים, אלא שהן דבקות בעמדתן כי מדובר בהשבת "כסף ביד" ויש לנכות 15% מן הסכום, ולפיכך הסכימו להשיב לתובעים רק 816 ₪ מתוך ה-960 שדרשו התובעים. הרציונל בסעיף זה, זהה לקודם. משנדחתה הטענה כי מדובר ב"כסף ביד", אני קובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעים בסעיף זה 960 ₪.

     

    ד. זיכוי בגין ריצוף

38. הנספח להסכם המכר (נספח 1 לתצהיר התובעים, עמ' 30) אכן מחייב את הנתבעות בזיכוי בגין הריצוף בסך 80 ₪ למ"ר, והטענה לניכוי 15% מזיכויים מסוג זה נדחתה לעיל. אציין כי הריצוף המוזכר בסעיף זה הוא ריצוף חדרי שינה, חדר דיור, פרוזדורים ומטבח, להבדיל מהריצוף שהוזכר בסעיף א' לעיל, שם דובר על ריצוף האמבטיה. אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים בסעיף זה 1,395 ₪.

     

    ה. ריצוף שאבד

39. כזכור, התובעים טענו כי הוכרחו לרכוש 30% תוספת לאריחים כ"רזרבה" אולם הוא נעלם כלא היה, ולא סופק להם במועד מסירת הדירה. הנתבעות הכחישו זאת, ונראה כי הן מבקשות להבחין בין הבנייה שהתחייבו לה לפי החוזה לבין בנייה שנוספה במסגרת שדרוג. משתמע כי הן מכירות באחריותן לחומרי הבנייה הנחוצים להן לבנייה הבסיסית שעל פי החוזה, אך לשיטתן ככל שלקוח מבקש שדרוג עליו לשמור את החומרים הנדרשים במחסניו ולשנעם לאתר הבנייה רק בעת הבנייה בפועל. פרשנות זו אינה מקובלת, אינה סבירה ויוצרת הבחנה מלאכותית בין חומרי בנייה באתר. עיון בהסכם המכר מלמד כי שדרוג לבקשת הלקוח, בתוספת מחיר כמובן, הוא חלק בלתי-נפרד מן החוזה. ר' למשל ס' 3ג לחוזה: "תוספות או שינויים בבית... שירצה המזמין לבצע עד למועד המסירה, יבוצעו אך ורק על ידי הקבלן". ככל שהנתבעות מודות כי אין לחייב את הלקוח לשמור במחסניו את החומרים הנדרשים עבור הבנייה הבסיסית, ברור, מיניה וביה, כי אין לחייבו בכך גם באשר לחומרים הנצרכים לשדרוג. משהוסכם בין התובעים לנתבעות על ביצוע השדרוג, השמירה על כל חומרי הבנייה הנצרכים לכך הינה באחריות הנתבעות.

     

40. אני מחייבת אפוא את הנתבעות להשיב לתובעים בסעיף זה סך של 8,477 ₪ עבור הריצוף העודף שקנו ולא קיבלו.

     

    ו. תיקון חלונות, דלתות ובידוד

41. בהעדר התייחסות מצד הנתבעות בסיכומיהן לטענה זו, ולאור האסמכתאות שצירפו התובעים בעניין בנספחים 20-18 לסיכומיהם, אני מחייבת את הנתבעות בסעיף זה בסך 16,900 ₪ בצירוף מע"מ, ובסך הכל 19,773 ₪.

     

    ז. אסלות

42. בטופס ההזמנה בחנות בה רכשו התובעים את האסלות, אכן נרשם כי מחירה של אסלה מסוג 'ריאו' הוא 200 ₪, אך התובעים לא הביאו אסמכתא לכך שמחירה של אסלה מסוג 'חרסה' הינו 287 ₪, ולפיכך לא אוכל לפסוק לטובתם את ההפרש וטענה זו נדחית.

     

    ח. נזק בגין איחור בקבלת טופס 4

43. מאחר וזכרה של הטענה לא בא בכתב התביעה, מדובר בהרחבת חזית פסולה ואין מקום לדון בה, מקום שלא נדונה בהליך, ממילא לא ניתן פיצוי בגין האיחור במסירה.

     

    סיכום

44. התובעים זכאים לסכומים הבאים:

    פיצוי עבור תיקון ליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה 45,075 ₪ (הסכום כולל עדכון של אחוז המע"מ)

    פיצוי בגין שלוש המחלוקות שמומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט 3,283 ₪ (כנ"ל)

    נזק לא ממוני 5,000 ₪

    השבה של "כסף ביד" 5,627 ₪

    פיצוי בגין ריצוף שאבד 8,477 ₪

    תיקון חלונות, דלתות ובידוד – 19,773 ₪

    סה"כ: 87,235 ₪

     

45. משהתקבלה התביעה, זכאים התובעים גם להחזר הוצאות המומחים בתיק, ואני מורה כי הנתבעות תשלמנה לתובעים 2,800 ₪ ששילמו למומחה מטעמם ו-5,557 ₪ ששילמו למומחה מטעם בית המשפט. בנוסף תישאנה הנתבעות בהוצאות התובעים בסך של 3,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ.

46. הסכומים ישולמו לתובעים בתוך שלושים יום, שאילולא כן יישא ריבית והצמדה כחוק.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

     

     

     

    ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ה, 30 מאי 2025, בהעדר הצדדים.