ת"א 2014-12-11 סלימאן נ' אבו גאנם ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
2014-12-11
21.9.2015
בפני השופט:
נחום שטרנליכט

- נגד -
התובע:
סלימאן סברי
עו"ד רונית והב 		הנתבע:
פואד אבו גאנם
עו"ד ראזי אבוסויס
פסק דין
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
טענות התובעביום 24.8.11 נחתם הסכם בין הצדדים, ולפיו מכר התובע לנתבע את זכויותיו בדירה שברחוב מסדרה 7, רמלה, הידועה כחלקה 40/5 בגוש 4446 (להלן – הדירה), וזאת בתמורה לתשלום סך של 320,000 ₪ (להלן – ההסכם). בהסכם נקבע, כי התמורה האמורה בסך 320,000 ₪ תשולם בתשלומים כדלהלן: 100,000 ₪ היו אמורים להיות משולמים במעמד החתימה על ההסכם; תשלום שני בסך 109,000 ₪ היה אמור להיות משולם ביום 10.9.11; תשלום שלישי בסך 109,000 ₪ היה אמור להיות משולם עד ליום 11.9.11. התשלום השלישי היה אמור להיות מופקד בידיו הנאמנות של עו"ד סובחי בלחה (להלן – עו"ד בלחה), שהיה אמור להעביר הפקדון לתובע כנגד המצאת כל המסמכים הדרושים לשם רישום העברת הזכויות. סך נוסף של 2,000 ₪ היה אמור לשמש כערובה להבטחת תשלומי ארנונה, מים וחשמל על ידי התובע. מועד מסירת החזקה בדירה לידי הנתבע בהתאם להוראות ההסכם היה יום החתימה על ההסכם, 24.8.11. ביום החתימה על ההסכם העביר אביו של הנתבע, מר עבד אל האדי אבו גאנם, לידי התובע סך של 100,000 ₪ כתשלום ראשון וכן שתי המחאות בסך 109,000 ₪ כ"א, שזמן פרעונם היה בהתאם למועדי התשלומים המוסכמים, כמפורט לעיל, 10.9.11 ו-11.9.11 (להלן – ההמחאות). האב מסר לתובע, כי מדובר בשתי המחאות, שנמשכו על ידי סוחר רכבים מכפר קאסם, ואשר נמסרו לאב בתמורה לרכב, שמכר לו אביו של התובע. התובע הפקיד את ההמחאות בחשבון הבנק שלו, אך אלו סורבו מחמת אי התאמת החתימה. התובע הודיע מיידית לאביו של הנתבע 2 על אי כיבוד ההמחאות, ודרש ממנו לפרוע מיידית את סכום ההמחאות. האב ביקש להיפגש עם התובע. הוא ביקש לקבל את ההמחאות לידיו בחזרה כנגד תשלום יתרת התמורה במזומן. אכן התקיימה פגישה בין אביו של הנתבע ובין התובע. בפגישה זו השיב התובע לאב את ההמחאות מבלי ששילם כנגדן את יתרת התמורה. תחת זאת אמר לתובע, כי יפנה למושך ההמחאות, יגבה ממנו את סכומן, ויעביר הכספים לתובע. עד כה טרם נעשה הדבר, ויתרת התמורה לא שולמה לתובע. לטענת התובע, מהווה ההימנעות מתשלום יתרת התמורה בשיעור של יותר משני שליש מהתמורה הפרה יסודית של ההסכם. לנוכח טענות אלו עותר התובע למתן הצהרה בדבר בטלות ההסכם; למתן צו פינוי, שיורה לנתבע לפנות את הדירה ולהשיב החזקה בה לתובע; לחייב את הנתבע בגין דמי שימוש ראויים בדירה מהמועד בו קיבל החזקה בה לידיו; לחיוב הנתבע בתשלום הפיצוי החוזי המוסכם, 32,000 ₪. טענות הנתבעלאחר חילולן של ההמחאות פנה התובע לנתבע ולאביו והודיע להם אודות חילולן של ההמחאות. בפגישה, שהתקיימה בין הצדדים בביתו של הנתבע ימים ספורים לאחר חילולן של ההמחאות, שולם לידי התובע על ידי הנתבע סך של 218,000 ₪ במזומן. התשלום בוצע במזומן, וכנגד ביצועו הושבו ההמחאות לנתבע. התשלום בוצע במזומן לבקשתו של התובע. דיון והכרעהבפתח הדברים יצוין, כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד אביו של הנתבע. בדיון שהתקיים בפני ביום 20.12 נמחקה התביעה, ככל שהיא נגעה לאביו של הנתבע. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים נוסחה היטב ע"י ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 10.6.15, כדלהלן (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 12-13): "השאלה המצויה במחלוקת, האם סכום השיקים, שלא כובדו, בסך 218,000 ₪, שולם במזומן ע"י הנתבעים או מי מהם בתמורה לקבלת השיקים בחזרה". אין מחלוקת, כי ההמחאות הושבו על ידי התובע לידי אביו של הנתבע. השאלה היא, האם כנגד השבת ההמחאות נפרע סכומן במזומן לידיו של התובע? עוד אין מחלוקת, שהעיסקה לא הושלמה, והעברת הזכויות משמו של התובע-המוכר לשמו של הנתבע-הקונה לא בוצעה עד כה. אמנם אין בידי הנתבע קבלה, המאשרת את ביצוע התשלום הנטען. יחד עם זאת, ההמחאות מצויות בידי הנתבע. לטענת הנתבע, די בכך כדי להוות אישור אודות ביצוע התשלום הנטען (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 31). האם נכון הדבר, והאם די בהימצאות השיקים בידי הנתבע כדי להוות ראיה מספקת לביצוע התשלום? סבורני, כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. ראשית יצויין, כי ככל שמדובר בתובע-המוכר, אין המדובר בהדיוט, אלא במי שנראה כי רזי עסקאות הנדל"ן נהירים לו. כך עולה מהודאתו בעדותו בפני, כי בבעלותו שלוש דירות, וכי יש לו רקע בתחום (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 18-21), כאשר הוא משכיר לאחרים את הדירות שבבעלותו (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 32). נראה שלעובדה זו יש השלכה למידת האימון שניתן ליחס לטענת התובע, כי הסכים להשיב לנתבע את ההמחאות, לנוכח דברי אביו של הנתבע, כי יפנה למושך ההמחאות כדי לקבל את תמורתן ויעבירה לתובע. סביר ומתקבל על הדעת, כי היות שעסקינן בתובע המצוי בנבכי עסקי הנדל"ן, אשר ביצע כבר בעברו מספר עסקאות נדל"ן, יש בהשבת ההמחאות לנתבע כדי להעיד על פרעון הסכום הנקוב בהן כנגד השבת ההמחאות, ולהוות תימוכין לטענת הנתבע בעניין זה. חיזוק לדברים ניתן למצוא בדבריו של התובע, כי בעסקאות אחרות הקפיד לקבל תשלום במזומן (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 24-27). לעניין השבת המחאות כראיה לביטול חיוב ראה האמור בת"א(ת"א)23150-05-10, דפי זהב בע"מ נ' ליזרוביץ, ניתן ביום 24.11.11, בסעיף 7 לפסה"ד. מנגד לעדותו של התובע העידו הנתבע ואביו על אופן ביצוע התשלום, כאשר עדויותיהם תאמו זו את זו, ולא נתגלו סתירות בין גרסאות שניהם. בכך יש כדי להוות חיזוק נוסף למסקנה, כי הנתבע אכן הוכיח טענתו, כי כנגד קבלת ההמחאות לידיו שולמו לתובע מלוא סכומי ההמחאות. שני העדים העידו, כי התשלום בוצע בשני שלבים בשתי פגישות. כך העיד הנתבע (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 28-31; עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 19-20). כך גם העיד אביו באופן התואם לחלוטין את גרסת הנתבע (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 30-32; עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 14-15). הדברים עולים בקנה אחד עם האמור בתצהירו של הנתבע (סעיפים 14-15 לתצהיר) וכן עם האמור בתצהיר אביו (סעיפים 11-12 לתצהיר). עדויותיהם של הנתבע ואביו היו תואמות זו לזו גם בכל הנוגע למקור הכספים ששולמו לתובע כנגד השיקים (עדות הבן - עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 28-29; עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 6-8. עדות האב – עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 28 – עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 5). שניהם מציינים, כי חלק מהתשלום כמגד ההמחאות, אשר בוצע במזומן, מומן על ידי הנתבע עצמו, וחלק אחר מומן על ידי אביו. לא מצאתי סתירות מהותיות בין עדותו של הנתבע ובין עדותו של אביו, באופן שיש בו כדי לסתור עדויות אלו. בעובדה, שהנתבע לא דרש לקבל קבלה כלשהי כנגד התשלום במזומן אין כדי ללמד דבר, שהרי עצם השבת ההמחאות מהווה הקבלה הטובה ביותר ואף למעלה מכך. כך אכן טען הנתבע, וטענה זו מתיישבת עם השכל הישר ועם התנהגות מקובלת של צדדים סבירים לעיסקה. נראה, כי המסקנה שהמצאותן של ההמחאות בידי הנתבע יש בה כדי להוות ראיה ניצחת לפרעון סכומם על ידי הנתבע עולה בקנה אחד גם עמדתו של המשפט העברי. בעניין זה ראה האמור בשלחן ערוך, חשן משפט נט, לעניין יכולת הגביה של מלוה האוחז בשטר. כן ראה האמור בשלחן ערוך, חשן משפט סה, לעניין האיסור להשיב שטר חוב שנמצא, כאשר השבתו לידי המלווה תקנה למלווה את היכולת לפרוע על פיו, בעוד שהשבתו ללווה תהווה ראיה בידי הלווה לפרעון השטר. לסיכום, ניתן לומר, שהוכח במקרה זה, כי סכומי ההמחאות נפרעו במלואם על ידי הנתבע, וממילא ההסכם לא הופר על ידי הנתבע, והוא מחזיק כדין בדירה. אשר על כן דין התביעה להידחות. התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבע בסך 19,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים. Picture 1
 
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>