ת"א 19670-11-14 פסטרנק נ' בלנקו

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.הצדדים חלוקים באשר לסדר הבאת הראיות בהליך זה בו מתבררת תביעה במסגרת חוק איסור לשון הרע.

2.לטענת ב"כ התובע, בתביעות המוגשות בשל עוולת לשון הרע, נקבע היפוך נטל הראייה, ועל כן ביקש להגיש אסמכתאות בעניין זה, בטרם יתן בית המשפט החלטה באשר להגשת תצהירי עדות ראשית.

3.ב"כ הנתבע התנגד להיפוך סדר הבאת הראיות. לשאלת בית המשפט הבהיר ב"כ הנתבע, שאין הכחשה לעצם הפרסום, והשאלות שהן במחלוקת הינן אם הפרסום מהווה לשון הרע, ואם כן, אם עומדת לנתבע הגנה או שמא הפרסום הותר.

4.בסיום הדיון אפשרתי לצדדים להגיש אסמכתאות משפטיות לתמיכה בטענותיהם.

התובע הפנה לרע"א 1379/14 עו"ד אריה רוטר נ. מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ [25.08.14] (להלן: עניין רוטר) ולפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי באותו עניין ברע"א 25389-10-13, מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ נ. אריה רוטר [14.01.14] וכן לכתבה שהתפרסמה במוסף דין וחשבון בעיתון גלובס ביום 15.09.14 על ידי עו"ד אמיר טיטונוביץ'. מכל אלה רלוונטיים רק פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר פסק הדין המחוזי. הכתבה אינה בבחינת אסמכתא משפטית שניתן לבסס עליה הכרעה בעניין שבפני.

הנתבע הפנה אף הוא לפסק הדין בעניין רוטר וכן לספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (הוצאות נבו, ת"א) 1997, עמוד 463-467. עוד הפנה הנתבע, לפסק הדין בבר"ע 228/75 עו"ד דוד ברקן נ. יוסף תמרי, פ"ד ל (1) 470 [27.11.75] בעמוד 472 ולספרו של עו"ד שלומי ויינברג, מורה דרך לתביעות לשון הרע (הוצ' אוצר המשפט, מרץ 2015).

דיון והכרעה

5.לשאלה מי מבעלי הדין יחל בהבאת ראיותיו, חשיבות שהוסברה בבר"ע (מחוזי י-ם) 158/04 עזריאל אברמוביץ בע"מ נ' גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ [28.04.2004]. בעל דין מעדיף להציג את ראיותיו, לאחר שיבחן וילמד את ראיות הצד שכנגד. מעבר לכך, מי שמגיש ראיותיו אחרון, יכול גם להגיב לראיות הצד שכנגד. עוד קיימת סברה ותקווה כי העדים האחרונים או הטענות האחרונות שנשמעו, בלא שניתנה להם תשובה, יהא משקלם גבוה והם יותירו חותם ממשי על בית המשפט.

6.הכלל הרגיל בדבר נטל ההוכחה הוא שעל התובע מוטל נטל זה. שינוי סדר הבאת הראיות - אשר אין מדובר בנטל השכנוע או נטל ההוכחה -– עשוי ליצור ייתרון טקטי לצד זה או אחר. מדובר בהחלטה שגם לא ניתנה לתקנה בדיעבד או לשנותה במסגרת ערעור.

זאת, בניגוד לסוגיה של נטל השכנוע, לגביה נפסק שהעת לקבוע מי הנושא בנטל היא רק בסיום ההליך.

7.בהליך המתנהל בתביעה לפיצויים בגין לשון הרע יש לתת את הדעת למאפיינים הייחודיים של ההליכים, ובעיקר לשני כללים דיוניים: האחד, האפשרות לפצל את הדיון, בין שאלת האחריות ובירור טענות ההגנה לבין שאלת הנזק; השני, עניינו בזכות התובע להביא "ראיות סותרות", כקבוע בסעיף 18 ל חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

8.פיצול דיון בין שלב החבות ובין שלב הנזק הפך לאפשרות מעשית ואפילו רצויה במקרים רבים, והוא נובע בעיקרו מהוראות סעיף 22 לחוק, כפי שעמד על כך בית משפט העליון ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ. משה רום פ"ד מה(4) 388, 392 [1994].

כאשר מפוצל הדיון, עשוי להיווצר מצב שהנתבע יחל בהבאת הראיות, וזאת הנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם, שכן אז לא נותר לתובע להוכיח דבר (בשלב זה). עמד על כך המלומד שנהר בספרו הנ"ל וכן ר' רע"א 1813/12 יאיר חזה נ. בצלאל אלוני [06.05.2012] בפסקה 10 לפסק הדין:

" ... אם בית המשפט מפצל את הדיון ודן תחילה בעניין החבות, עשוי נטל הבאת הראיות בשלב ההכרעה בשאלת החבות לעבור לנתבע. במקרים רבים מודים נתבעים במשפטי לשון הרע בכך שפרסמו את הפרסום המיוחס להם ובכך שהוא מהווה 'לשון הרע', והם מבקשים לפטור אותם מאחריות רק בטענה שעומדות להם ההגנות הקבועות בחוק. אם כך עושה הנתבע, צריך נטל הבאת הראיות בשלב קביעת החבות לעבור אליו. משנקבע כי הנתבע אכן נושא בנטל הבאת הראיות, ייפתח פרק שמיעת הראיות במשפט בהבאת ראיותיו של הנתבע, אשר ינסה להוכיח באמצעותן כי עומדת לו הגנה."

9.במקרה דנן, אין הכחשה של עצם הפרסום על ידי הנתבע. כפי שהבהיר ב"כ הנתבע בדיון, לשאלת בית המשפט:

"עצם הפרסום לא הוכחש, השאלות האם הפרסום מהווה לשון הרע או עומדת הגנה כלשהי או שהפרסום מותר, הם השאלות שבמחלוקת, המחלוקת עובדתית ומשפטית גם יחד, תביעות לשון הרע מתנהלות באופן הזה לא מהיום. "

ב"כ הנתבע טען כי באשר לשאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע, בקונטקסט הפוליטי, ייתכן ותוגש על ידו חוות דעת מומחה, וכך הוצגו הדברים על ידי ב"כ הנתבע בדיון:

"הגדרת המושגים ותפיסת המושגים בראיה הפוליטית הפנינו לפרסומים מדעיים על העניינים הלשוניים איך תופסים את המושגים שקרן, ומושחת, על רקע פעילות פוליטית אולי נרצה להביא חוות דעת..."