ת"א 19627-03-14 סמדג'ה נ' סורד חמש. בע"מ ואח' - פסקדין

לפניי בקשה לדחיית מועד הגשת כתב הגנה עד למתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף שהגישו המבקשים.

המשיב מתנגד לבקשה. לשיטתו הבקשה הוגשה בניגוד להלכת ביהמ"ש העליון רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג ואח' (להלן: "הלכת בובליל") שלפיה הגשתה של בקשה לסילוק על הסף אינה מהווה טעם מוצדק להארכת המועד להגשת כתב טענות. המשיב טוען כי אף אם נוצרת לבעל דין טרחה בהכנת כתב ההגנה הרי שלעיתים פרישת התמונה המלאה הינה עדיפה לשם הבנת התמונה הכוללת וגדר המחלוקת, מה גם והמבקשים אינם מצביעים בבקשתם על קושי ייחודי כלשהו בהגשת כתב ההגנה. זאת ועוד, לטענת המשיב סיכויי הצלחת הבקשה למחיקה על הסף אינם גבוהים. כך, ניתנו צווי עיקול זמניים בהסכמת המבקשים ומכאן הוכחה זכותו לכאורה של המשיב; התובענה עברה תחת שבט ביקורת שני מותבי ביהמ"ש אשר דנו בבקשת המשיב למתן סעדים זמניים ומי מהם לא סבר שהתביעה הוגשה כמסווה לתביעה אחרת; הסעדים המבוקשים בתובענה הינם סעדים המצהירים על הפרות יסודיות מצד המבקשים בצד סעדים של אכיפה. תביעת אכיפה היא דרך המלך בנסיבות אלה; לא ניתן להחליף את סעדי האכיפה בתביעה כספית אפילו אם היה המשיב מעוניין בכך. המשיב שולל את הטענה כי מדובר בתביעה הצהרתית במסווה לתביעה כספית.

בתשובה לתגובה חוזרים המבקשים על בקשתם ומוסיפים שהגשת כתב הגנה טרם הכרעה בבקשה למחיקה על הסף לא תקדם את הדיון אלא רק תכביד עליהם ועל בית המשפט בהוספת פרטים מיותרים ומבלי שהמבקשים יודעים כיצד להתייחס לעילות התביעה ולסעדים המבוקשים בה. עוד טוענים המבקשים כי סיכויי הבקשה למחיקה על הסף גבוהים; תביעת המשיב רצופה בעילות תביעה שחלקן כספיות בעוד שהסעדים המבוקשים הינם הצהרתיים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיב נמנע מלשום את תביעתו ושילם אגרה בסך 1,500 ₪ במשוער. לפיכך, ואף אם אכן הסעד המבוקש הוא אכיפה הרי שהיה על המשיב לשום את שווי אותה אכיפה ולשלם אגרה בהתאם. בעניין זה טוענים המבקשים כי מאחר שלא נקבע סכום התביעה הרי שנמנעה מבית המשפט ומהמבקשים הבדיקה הפשוטה האם התביעה נמצאת בסמכות ביהמ"ש המחוזי או ביהמ"ש השלום. לגבי יסוד ההכבדה טוענים המבקשים כי לאור העובדה שהם מתקשים להבין את רצון המשיב בכתב התביעה ישנו קושי מהותי בניסוח כתב ההגנה. כמו כן, העובדה שיאלצו להשקיע משאבים רבים בהגנה על עצמם נגד תביעה בבית המשפט המחוזי הכרוכה בעלויות משפטיות מיותרות מהווה הכבדה לכשעצמה; הגשת כתב הגנה אינה צפויה להשפיע על טיעוני הבקשה למחיקה על הסף. המבקשים טוענים כי אין להחיל את הלכת בובליל על גישתה המחמירה בנסיבות העניין, וכי הסכמת המבקשים לצווי עיקול זמניים אינה אלא הסדר אשר הוסכם כפשרה מתוך ניסיון להסדרת המחלוקות מבלי שנגרעה זכות המבקשים לטעון כל טענה הנוגעת לתובענה לרבות טענות מקדמיות. לשיטת המבקשים, אין ממש בטענות המשיב ששני מותבים נתנו גושפנקא לתביעה; הערכאה הראשונה דחתה את הבקשה לצווי עיקול והערכאה השנייה לא קבעה מסמרות בנושא נוכח הסכמת הצדדים ואי קיום דיון.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לה, בבקשה לסילוק על הסף ובכתב התביעה סבורתני כי דין הבקשה דנן, למתן ארכה להגשת כתב הגנה, להידחות כפי שיפורט להלן.

אכן, ההלכה הרלוונטית לענייננו היא זו שאליה התייחסו גם הצדדים, הלכת בובליל, שקבעה כך:

"יהיו מצבים חריגים ויוצאי דופן בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים (בין אם מדובר בכתב הגנה, בבקשת רשות להתגונן, בתשובה להמרצת פתיחה או במצבים דומים). זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות (השוו, רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700; רע"א 6550/06 עמותת מוסדות סאטמר נ' שיכון קרית יואל בע"מ (טרם פורסם)). כלומר, ככל שמשקלו של אחד מבין שני התנאים רב יותר ניתן יהיה להסתפק במטען נמוך יותר לגבי התנאי האחר."

בבחינת הבקשה לסילוק על הסף התרשמתי, מבלי לקבוע מסמרות, כי סיכוייה להתקבל אינם גבוהים. עילות הבקשה למחיקה על הסף, כמפורט בבקשת המבקשים, הן תקנות 100(4) ו-100(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קרי נטען שהתביעה טרדנית וקנטרנית ו/או נטען ששולמה אגרה בלתי מספקת והמשיב לא שילם את האגרה תוך הזמן שנדרש (סעיף 15 לבקשה למחיקת התביעה).

כידוע, הפסיקה קבעה שסילוק על הסף הינו סעד דראסטי אשר ביהמ"ש ינקוט בו במקרים חריגים; בענייננו, לא התרשמתי שמדובר באותם מקרים חריגים אשר מצדיקים את נקיטת הסעד האמור; לא התרשמתי שמדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית; גם אם ביהמ"ש ימצא ממש בטענות המבקשים לעניין הסעדים הנדרשים (סעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים) הרי שניתן יהיה לפתור אותן באמצעים אחרים שאינם מצריכים את סילוק התביעה כגון: דרישה למתן פרטים טובים יותר, כימות סעדי התביעה והשלמת האגרה או לכל היותר הוראה לתיקון כתב התביעה כאשר במקרה כזה תינתן למבקשים הזכות לתיקון כתב הגנתם, ככל שימצא בתיק, וביהמ"ש יפסוק לזכותם הוצאות. הווי אומר, הבקשה מצדיקה לכל היותר נקיטת אמצעים אחרים, מתונים יותר, שיכולים ליתן מענה לטענות המבקשים, ככל שביהמ"ש ימצא בהן ממש.

זה המקום לציין כי סעד האכיפה שנדרש בכתב התביעה הינו לגיטימי. כידוע, הפסיקה קבעה שאין מדובר בסעד משני ונחות אלא בסעד ראשוני ועיקרי בדיני חוזים (ע"א 158/77 רבינאי נ' שקד [פורסם במאגרים]).

אם אסכם עד כה, אזי אין בפי המבקשים טענות לעצם קיומה של עילת תביעה. לא יכולה להיות מחלוקת כי אם יוכיח המשיב את האמור בכתב התביעה, אזי יהיה הוא זכאי לסעד של אכיפה ו/או לסעדים נוספים אשר נתבעו על ידו. לכל היותר, יקבע בית המשפט כי יש לנסח באופן אחר חלקים מכתב התביעה – או אז יהיו זכאים המבקשים לתקן את כתב הגנתם ובית המשפט יתן את דעתו לשאלת ההוצאות.

לגבי התנאי השני שנקבע בהלכת בובליל - מטבע הדברים הכנת כתב הגנה דורשת משאבים ומאמץ. ואולם, לא התרשמתי שבנסיבות העניין המשאבים שיהיה על המבקשים להשקיע אינם פרופורציונליים או מכבידים בצורה בלתי רגילה. זאת ועוד, איני סבורה שהבקשה למחיקת התביעה מצדיקה את אי חשיפת הגנת המבקשים בשלב זה. בכל מקרה, בין אם ינוסחו חלק מהסעדים בנוסח כזה אן אחר, על המבקשים לפרוש את התשתית העובדתית הנוגעת לפרשה; להתייחס לעניין ההפרות הנטענות וההפרות הצפויות הנטענות; ואין כל מניעה כבר בשלב זה להתייחס לסכומים הנטענים בכתב התביעה. כפי שכבר ציינתי לעיל, אם וככל שבית המשפט יעתר חלקית לבקשה למחיקה על הסף ויורה על תיקון כתבי הטענות, יהיו המבקשים זכאים לדרוש את הוצאותיהם ואף להזכיר את התנגדות המבקש לבקשתם זו.

אשר על כן, הבקשה למתן ארכה נדחית. לפני סיום אציין כי ככל שהמשיב מעוניין בפיצול סעדים הרי שעליו להגיש בקשה נפרדת, כפי שנטען בבקשת המבקשים.

איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.