ת"א 18729-02-17

1.התובע הגיש ביום 8.2.17 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לשיטתו, עקב רשלנות הנתבעת 1. עניינה של החלטה זו- בקשת הנתבעות לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

2.התובע- המשיב בבקשה זו (להלן: "התובע"), יליד 1974, עבד בכל הזמנים הרלוונטיים אצל נתבעת 1, בין היתר כמפעיל ציוד כבד.

נתבעת/המבקשת 1- חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), היא חברה שעיקר עיסוקה נמל הים, המהווה שער כניסה מרכזי לסחורות ומטענים הנכנסים ויוצאים ממדינת ישראל. נתבעת 1 העסיקה במועדים הרלוונטיים את התובע, בין היתר בביצוע עבודות הובלה כמפעיל ציוד כבד.

נתבעת/המבקשת 2- הראל חברה לביטוח (להלן: "נתבעת 2"), ביטחה במועדים הרלוונטיים את נתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים.

תמצית טענות הצדדים

3.לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. התאונה נשוא התביעה אירעה, על פי הנטען, בחודש יוני 2006 (התייחסות של בית המשפט למועד התאונה בפועל- ראו להלן). התביעה דכאן הוגשה ביום 8.2.17, על כן התביעה התיישנה. לשיטתן- ההתרחשויות המאוחרות יותר אינן מהוות 'מועדים שבהם נולדה עילת התובענה', וממילא גם ההתרחשויות אלו התיישנו.

4.לטענת התובע- מנגד, התביעה לא התיישנה. בס' 6 לתגובתו לבקשה, טען כי מיום 5.4.09, הוא חזר לעבוד כמפעיל ציוד כבד, וזאת בניגוד גמור ליכולתו הפיזית והגופנית. הוא המשיך לסבול מכאבי צוואר וגב כרוניים ומגבלות תנועה, בגין העבודה כמפעיל ציוד כבד, אשר החמירה את מצבו. לטענתו- זהו לב ליבה של התביעה, ומדובר ברשלנות פושעת מצד הנתבעות, שהחזירו אותו לעבודה שאופייה אינו תואם את יכולותיו. מוסיף וטוען התובע כי ואלמלא לא היה מוחזר 'בעל כורחו' לעבודה פיזית קשה, מצבו לא היה מחמיר, והוא מסתמך בעניין זה גם על חוו"ד שהוגשה מטעמו. עוד טוען הוא כי מועד עריכת בדיקת ה- MRI אינו מועד גילוי ההחמרה. "להערכתו"- ממועד הבדיקה ועד למועד מסירת תוצאותיה חולפים כ- 10-7 ימים, ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד גילוי החמרת מצבו הרפואי, שאירע, לשיטתו- ביום 15.2.15.

רקע עובדתי לעניין שאלת ההתיישנות

5.מועד התאונה- התובע ציין בכתב התביעה כי התאונה אירעה ביוני 2006. גם חוות הדעת הרפואית מטעמו של התובע מתייחסת לתאונה מיוני 2006. הנתבעת- בבקשתה, וביתר כתבי בי-דין מטעמה, מתייחסת למועד התאונה בהתאם לנטען על ידי התובע, דהיינו- יוני 2006.

אולם, מבחינת המסמכים שצורפו לכתבי בי-דין של ע"י התובע מסתבר, על פניו, שלא כך הדבר.

ראו בהקשר זה למשל את מסמכי המל"ל שצורפו לכתב התביעה ועוסקים בתאונת העבודה דנן- מתייחסים לפגיעה בעבודה מיום 12.6.05. למשל- נספח טו' לכתב התביעה - מכתב המל"ל מיום 10.3.11 שעניינו "הודעה על החלטת ועדה רפואית –דיון מחדש". כך גם פרוטוקול וע"ר, הדן אף הוא בפגיעה בעבודה מיום 12.6.05. זאת ועוד. בס' 23 לפרוטוקול הוע"ר הנ"ל, קיימת התייחסות להחלטה קודמת של וע"ר, מיום 1.11.06, שקבעה לתובע נכות זמנית של 20% מיום 15.7.05 ועד ליום 20.7.05 ולאחר מכן 20% נכות זמנית מיום 13.9.05 ועד ליום 30.9.05.

גם ד"ר וינר, רופא נמל אשדוד (להלן: "רופא הנמל"), מתייחס במכתביו שצורפו לתביעה, לתאונה משנת 2005 , פרט למכתבו מיום 31.12.08 שם מצוין כי התובע נפגע בתאונת עבודה בשנת 2006. דומה שמדובר, לכל הפחות, ב'טעות נגררת'.

6.מכל האמור, אני קובעת כי התאונה נשוא התביעה דנן אירעה בחודש יוני 2005 ולא כנטען בכתב התביעה ובחו"ד הרפואית מטעם התובע .

7.ביום 12.6.05 עבר התובע תאונת עבודה כאשר נפל מגורר (להלן: "התאונה"). הוא אובחן, בין היתר, כסובל מבקעים של דיסקוסים בעמוד שדרה צווארי. בעקבות התאונה- הוגבל התובע בעבודת הפעלת ציוד מכני כבד אצל הנתבעת1, ושובץ לתפקיד קל יותר, כבקר.

8.ביום 31.12.08 פנה רופא הנמל למומחה באורתופדיה עמוד שדרה, כדי לברר האם התובע כשיר לשוב לעבודתו כמפעיל ציוד כבד (נספח א' לכתב התביעה).

9.ביום 24.3.09 נבדק התובע אצל רופא מומחה מטעם קופ"ח כללית- ד"ר קצ'קר, שקבע: "רגישות קלה עמ"ש צווארי תנועות מלאות כוח גס תקין תחושה שמורה רפלקסים תקינים ללא חוסר ניורולוגי" (נספח ב' לכתב התביעה).

10.ביום 5.4.09 קבעה "ועדת ירודי כושר" אצל נתבעת 1 , כי התובע כשיר לשוב לעבודתו כמפעיל ציוד מכני כבד (נספח ג' לכתב התביעה).