ת"א 18225-07-13 כהן ואח' נ' קבוצה לרכישה בכפר בע"מ ואח'

רקע

1.זוהי תביעה אשר הוגשה ע"י התובעים ובמסגרתה עתרו לחייב את נתבעים 1- 4 להשיב להם כספים אסורים, שלטענתם גבו מהם ולפצותם בגין נזקים שלטענתם גרמו להם.

בנוסף, עתרו התובעים לחייב את נתבע 4 להמציא להם את דוחות התנועות בחשבונות הנאמנות שניהל מיום פתיחת החשבונות ועד יום הגשת התביעה וכן לחייבו להמציא להם את כל החשבוניות ו/או דרישות התשלום ו/או אישורי ההעברות שבוצעו על ידו מחשבונות הנאמנות לכל צד שלישי.

במסגרת ההליכים המקדמיים, עתרו התובעים לקבל את תדפיסי חשבונות הנאמנות שנוהלו על ידי נתבע 4. עד היום, חרף מספר החלטות שניתנו בעניין, לא הומצאו התדפיסים שנדרשו כאמור. נתבע 4 טען כי התדפיסים כוללים פירוט פעולות נוגעות לצדדים שלישיים וכי הוא מנוע מלגלות התדפיסים בשלמות בשל חשש לפגיעה בפרטיותם של אותם צדדים שלישיים.

טענות הצדדים בתובענה:

2.בכתב התביעה נטען, כי התובעים בעלי זכויות חכירה במגרשים שבבעלות נתבעת 5 בהרחבה הקהילתית של מושב נחלה (להלן: "ההרחבה"), בהתאם להסכמי פיתוח שנחתמו בינם לבין נתבעת 5. הנתבעת 1 יזמה בשטח משבצת היישוב תכנית שלפיה ישונה ייעודן של חלקות בבעלות המדינה למגרשי מגורים לביצוע הרחבה קהילתית.

במסגרת זו, התחייבה הנתבעת 1 כלפי נתבעת 5 להמליץ על מועמדים כדי שאלה יקבלו זכויות במגרשים בהרחבה במושב בכפוף להוראות הדין ולהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובייחוד החלטה 1180. התובעים טענו כי נתבעת 1 קשרה קשר עם נתבעים 2 – 4, לגביית כספים אסורים הנאמדים במאות אלפי ₪ למגרש, תוך הצגת מצגי שווא, חוסר תום לב, תרמית, רשלנות, הטעיה והתעשרות שלא כדין על חשבונם, במזימה מחושבת שבמסגרתה הוחתמו מערכת הסכמים אשר "נתפרו" לצורך כך. התובעים טענו כי כאשר פנו לנתבעת 1 בבקשה לקדם את הליך קבלתם ליישוב, כדי שתמליץ עליהם בפני נתבעת 5 לקבלת זכות במגרש בהרחבה, הפנתה אותם נתבעת 1 לנתבעים 2 – 4 וכי נתבעים 1 – 4 הציגו לפניהם מצג כי לצורך השלמת הליך המיון במושב, יש "לסגור" עם נתבע 3 את התמורה בגין המגרשים כתנאי לקבלת ההמלצה הדרושה. רק לאחר שהתובעים חתמו על כלל המסמכים ושילמו את הכספים לפי דרישתו של נתבע 3, לרבות מאות אלפי שקלים בגין כספים אסורים שהופקדו בנאמנות בידי ב"כ האגודה, נתבע 4, עברו התובעים "הליך מיון" לכאורי בוועדת קבלה מטעם נתבעת 1 והופנו על ידי נתבעת 2 לנתבעת 5 לצורך הקצאת המגרשים. התובעים חתמו על המסמכים מבלי שניתנה להם זכות לעיין בהם ו/או להיוועץ עם עו"ד. נתבע 3 אמר לתובעים כי הם מיוצגים ע"י ב"כ נתבעת 1, נתבע 4, אשר הכין את מערך ההסכמים, כמצוין בהסכם שנחתם בין התובעים לבין נתבע 4, ודרש מהם סכומים שונים בגין "הזכות לקבל את המגרש", סכום ממוצע של כ- 200,000 ₪ למגרש. בנוסף, הוסבר להם לטענתם כי עליהם לשלם דמי פיתוח בסך של 150,000 ₪ׁ (בעוד שנתבעת 5 אישרה לנתבעת 1 לגבות סכום של 100,000 ₪ צמוד למדד תשומות הבניה מאוגוסט 2000 בלבד) ודמי היוון (שאינם רלוונטיים להחלטה זו) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 1.5% בצירוף מע"מ מהסכומים האמורים. לאחר שחתמו על ההסכמים עם נתבעים 2 ו- 3, שילמו מקדמה על חשבון הכספים האסורים לפקודת הנאמן, נתבע 4, הפנה נתבע 3 את התובעים לוועדת הקבלה, ולאחר שעברו אותה הודיע להם נתבע 3 כי התקבלו, ודרש מהם לקבוע פגישה עם נתבע 4 כדי לחתום על ההסכמים עם נתבעת 1. בהסכם שנוסח ע"י נתבע 4, קבעו הנתבעים, בין היתר, כי על התובעים לרכוש מנתבע 3 שירותים כגון תיווך ואיתור נכסים ולשלם בגינם מאות אלפי ₪, חרף העובדה שהתובעים לא ביקשו ולא נזקקו לשירותים כאמור וכי מדובר בשירותים פיקטיביים לגמרי.

התובעים נדרשו להפקיד את הכספים אצל נתבע 4, ב"כ נתבעת 1, שהוצג בפניהם כמייצגם בהתקשרות ומשמש להם נאמן עודו פועל בניגוד עניינים בהתאם להנחיות נתבע 3 בלבד. התובעים טענו, כי לאחר שעברו את וועדת הקבלה, הונחו לקבוע פגישה במשרד נתבע 4 כדי לחתום על הסכמים עם נתבעת 1. במרבית המקרים נתבע 4 לא נכח בפגישות ומזכירתו החתימה אותם על מערכת ההסכמים והמסמכים תוך מצג כי נתבע 4 הוא בא-כוחם ומי שאמון על שמירת זכויותיהם.

התובעים טענו כי פנו לנתבע 4 פעמים רבות לקבלת פרטים על חשבון הנאמנות ומידע באשר לגורל הכספים האסורים, אך לא נענו.

בשלב מסוים השיב נתבע 4 כי הוא דוחה את הטענה בדבר גביית כספים אסורים וטען כי נתבעת 5 נתנה נתונים שגויים.

התובעים טענו, כי נתבע 4 החזיק או אמור היה להחזיק בידיו את כספי הפיקדון שלהם, אך מעולם לא העביר להם מידע ודוחות ניהול החשבונות כפי שהיה עליו לעשות, בין היתר, בהיותו נאמן מטעמם.

3.בכתב הגנתה הכחישה נתבעת 1 את טענות התובעים.