ת"א 17947-05-09 דג'ש נ' אבו ריא

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14.1.10 בשל אי התייצבות המבקש לדיון אשר התקיים באותו יום, בצירוף בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה.

המבקש הוא הנתבע בתביעה אשר הוגשה על ידי המשיב, ובמסגרת פסק הדין חויב לשלם למשיב סך של 6,333 ₪ בצירוף סכומים נוספים בגין אגרה ושכר טרחת עו"ד.

טענתו העיקרית של המבקש הינה כי לא קיבל כל הזמנה לישיבת 14.1.10 ובשל כך הוא לא התייצב לדיון. המבקש הוסיף, כי ידע על קיום פסק הדין נגדו רק בתחילת חודש נובמבר 2014 וזאת לאחר קבלת מכתב מלשכת מיסוי מקרקעין אודות הטלת עיקול על נכסיו.

לטענת המבקש, בעקבות המכתב הנ"ל הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לברר את פשר העניין ורק אז נודע לו על קיום הליך הוצאה לפועל נגדו. לטענתו, לאחר בירור מול לשכת ההוצאה לפועל ועיון במסמכי הפתיחה התברר כי נעשה זיוף על יד המוסר וכי מעולם לא בוצעה מסירה כדין.

המבקש טוען עוד, כי בעיר מגוריו (סח'נין) ישנם לא מעט אנשים הנושאים את אותו שם, וכי ייתכן שההזמנה והמסירה נשלחו לאדם אחר זולתו.

משכך, ונוכח העובדה כי הוא לא קיבל מסירה כדין בתיק ההוצאה לפועל ולא קיבל כל הזמנה לדיון בבית משפט, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. לחילופין, יש לבטל את פסק הדין גם בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט בהיות סיכויי ההגנה שלו טובים.

ב"כ המשיב הגיש תגובה ובה התנגד לבקשה. לטענת ב"כ המשיב, הנתבע הגיש כתב הגנה והספיק להתייצב לדיון הראשון בעניינו. לאחר מכן, ההזמנה לדיון הבא נשלחה אליו לפי כתובתו אך חזרה מהסיבה "לא נדרש", ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי מדובר בהמצאה כדין לכל דבר ועניין.

ב"כ המשיב הוסיף, כי פסק הדין ניתן כבר בחודש ינואר 2010 והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 25.10.2010. אלא שאז המבקש סירב לקבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ובמסגרת התיק ננקטו נגדו הליכי גבייה רבים, לרבות עיקול והטלת הגבלה על חידוש רישיון הנהיגה שלו, כך שלא יעלה על הדעת כי המבקש לא ידע אודות הליך ההוצאה לפועל המתנהל נגדו.

מה גם שהתביעה נשוא הבקשה, הוגשה כנגד המבקש כבר בשנת 2009, ולא יעלה על הדעת שהמבקש אשר הגיש כתב הגנה יישב בחיבוק ידיים ולא יברר אודות התביעה.