צ׳ ק׳ נ׳ עיריית רמת גן ואח׳

מבוא

1. לפני תביעתה של צ' ק' (להלן - "התובעת"), במסגרתה נטען, כי בעת שהתהלכה בשדרות רוקח בסמוך ל"גן תל אביב" בפארק הירקון, באיזור המצוי בתחומה המוניציפלי של עיריית רמת-גן, היא נתקלה באבן משתלבת בולטת ומסוכנת, וכתוצאה מכך נפלה ארצה ונחבלה בגב, בברך שמאל, בכתף ובזרוע ימין.

   לטענת התובעת, עקב הנפילה נגרמה לה נכות צמיתה, בשיעור של 15%, בהתאם לקביעתו של ד"ר אוחנה, המומחה מטעם בית המשפט, ועל-כן לפסוק לה פיצוי בסכום העולה של למעלה מ- 230,000 ₪.

2. עיריית רמת-גן (להלן - "הנתבעת"), מבקשת לדחות את התביעה, בין היתר בהתבסס על הטענה לפיה, עולה מן הראיות שהונחו בפני בית המשפט, שלכאורה התובעת לא מסרה אמת בבקשה אותה היא הגישה למוסד לביטוח לאומי, כחודשיים לפני נפילתה, במסגרתה נטען שמצבה החמיר היות ש"נבדקת לא יוצרת קשר עין, לרוב לא מבינה מה נאמר, משתפת פעולה לסרוגין, ורק לאחר בקשות חוזרות לנבדקת, ליקוי בהתמצאות, הבנה ותובנה. בני משפחה לא משאירים נבדקת לבד.". מנגד, כך לטענת הנתבעת, דבר מן האמור לא השתקף במהלך עדותה של התובעת בבית המשפט, שכן העידה בבהירות, כי יצאה לטייל לבדה ביום נפילתה. נוכח הפערים בין הדיווחים שנמסרו למוסד לביטוח לאומי לבין מצבה של התובעת, כפי שהשתקף באולם בית המשפט, גורסת הנתבעת שאין לתת כל אמון בעדותה, ובכלל זאת באשר לגרסתה לאופן נפילתה, והיות שנסיבות הנפילה מבוססות על גרסתה בלבד, אזי לא הוכח שנפלה כתוצאה מקיומו של מפגע במדרכה.

   לחילופין טוענת הנתבעת, שאין לה כל אחריות לנפילת התובעת, היות שנקבע בפסיקת בתי המשפט, ולא אחת, שמדרכות ברחבי עיר לא יכולות להיות משטח סטרילי שאין בו סדקים, שיפועים ובליטות, וכי חיי היומיום ככלל מלאים בסיכונים, ולא כל אחד ואחד מהם מהווה מפגע, שיש בגינו אחריות.

3. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי גם אם יקבע שיש לה אחריות לנפילת התובעת, הרי שיש לקבוע לתובעת אשם תורם בשיעור משמעותי, שכן על-פי עדותה מדובר במקום אותו הכירה היטב, ואף עברה בסמוך אליו קודם לנפילתה.

4. לבסוף נטען, כי בשים לב שלתובעת משולמים תגמולים גבוהים על-ידי המוסד לביטוח לאומי לצרכי סיעוד, אזי היא ממילא מקבלת את מלוא העזרה לה היא זקוקה, ונוכח העובדה שאין לה הפסדי שכר ולא הוכחו הוצאות רפואיות, אזי יש לפסוק לה פיצוי ברכיב של כאב וסבל בלבד.

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5. התובעת הינה ילידת xxxx.1933, ובעת קרות התאונה לא עבדה.

6. בשל מצבה הרפואי הנטען, קודם לתאונה, הייתה זכאית התובעת לקבלת סיוע ממחלקת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם התובעת שכרה את שירותיה של מטפלת על מנת שתסייע בידה.

7. ביום 13.11.2018, הגישה התובעת, באמצעות נכדתה פלונית (להלן - "הנכדה פלונית"), בקשה לבדיקה חוזרת בעניין גמלת הסיעוד, עקב טענה להחמרה במצבה (ראו הבקשה עמ' 91 - 100 לתיק המוצגים של הנתבעת).