ת"א 16910-01-16 אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ נ' אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ ואח'

1.המבקשים, הנתבעים בתובענה שבכותרת (להלן – המבקשים), הגישו בקשה לפסילת מותב זה מלשבת בדין בתובענה דנן, שהוגשה נגדם על ידי המשיבה, התובעת (להלן – המשיבה), בגין עוולות לפי חוק עוולות מסחריות, הפרת סימן מסחר מוכר היטב ועשיית עושר ולא במשפט.

2.ביום 10.1.16 הגישה המשיבה נגד המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים. ביום 10.1.16 ניתן על ידי סעד ארעי לפי עתירה א' לבקשה לסעדים זמניים ולאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים ושמיעת טענותיהם, לרבות חקירות מצהירים והגשת סיכומי טענות בכתב – ניתנה החלטה בבקשה לסעדים הזמניים ביום 27.2.16, ובקשת המשיבה לסעדים הזמניים התקבלה.

3.על החלטה זו הגישו המבקשים ביום 11.3.16 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון – רע"א 2047/16, וכן בקשה לעיכוב ביצוע.

יצוין, כי בקשת רשות הערעור של המבקשים התקבלה על ידי כבוד השופט דנציגר בהחלטה מיום 11.4.16.

4.בין לבין, לאחר מתן הצו הארעי הוגשה על ידי המשיבה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט כנגד המבקשים.

5.החלטה בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט ניתנה בסופו של הדיון מיום 2.3.16, והבקשה התקבלה חלקית.

6.בבקשה דנן לפסלותו של מותב זה טוענים המבקשים כי בדיונים ובעיקר בהחלטות שניתנו על ידי מותב זה ננקטה "עמדה נחרצת וחד משמעית", אף כי טרם נשמעו כל הראיות וכי ניתנה פרשנות "חד משמעית" להסכמים תוך התעלמות או דחייה מוחלטת של טענות המבקשים.

לגישת המבקשים, נסיבות אלו יצרו "אפשרות ממשית" לכך שמותב זה אינו יכול לשפוט במידת האובייקטיביות הדרושה לעשיית משפט צדק וכי תוצאות ההליך ידועות כבר מראש.

עוד טוענים המבקשים כי גם אם עמדתו של מותב זה בהחלטותיו היא עמדה משפטית המבוססת על ראיות, אין הם סבורים כי טענותיהם יישמעו "בלב פתוח" וכי עמדתו של בית המשפט הביאה "להחלפת נטלי השכנוע והבאת הראיות והטלתם בעתיד על המבקשים, בניגוד לדין, שכן על המבקשים מוטל כיום הנטל לסתור את עמדת כב' בית המשפט, כפי שבוטאה לעיל."