עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1. במסגרת החלטה זו נדרש ביהמ"ש לשאלה האם המנוח פלוני ז"ל (להלן: "המנוח") נפטר באירוע שהינו בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), או שמא נפטר מאירוע רפואי אחר.

טענות הצדדים

2. לטענת התובעים, עזבון המנוח, רעייתו ובנו, בתאריך 28.10.14 בשעה 17:00 נהג המנוח ברכבו מסוג הונדה סיוויק שנת ייצור 2010 מ"ר XXX (להלן: "הרכב"), שבוטח בביטוח חובה כדין אצל הנתבעת, מביתו שבXXX לכיוון בית ספר XXX, שם ביקש לאסוף את בנו שסיים שהייה במועדונית ולהשיבו לביתם. עם הגיע המנוח לרח' הXXX שבXXX ובסמוך לבית הספר, נדרש המנוח להקיף רחבה על מנת להגיע בסמוך למקום עמידת בנו. בכניסה לאותה רחבה מוצב תמרור "אין כניסה" שחייב את ביצוע ההקפה, שחלקה מחייב נסיעה בכביש ישר שאורכו מעל ל- 100 מ' עד סמוך לכניסה לבית הספר. בהגיע המנוח עם רכבו בסמוך לרחבה קודם להקפתה, הוא הבחין בבנו הממתין לו על המדרכה מול הכניסה לבית הספר, נופף לו לשלום, ציין לעברו "חכה" והחל בביצוע הקפת הרחבה. חלקה האחרון של הנסיעה, מתבצעת על כביש ישר בסופו מצויה המדרכה הנושקת לבית הספר ושם ממתין לו בנו. לאורך הכביש ובצד ימין שלו חונים כלי רכב. המנוח נסע בקטע כביש זה במהירות. במרחק של כ-20 עד 25 מ' מהמדרכה הנושקת לבית הספר יצא בפתאומיות ובמהירות מאזור חניית כלי הרכב בימין הדרך, אופנוע גדול שצבעו כהה הנהוג על ידי רוכב חבוש קסדה. זהות האופנוע כמו גם הנהג אינה ידועה. האופנוע חצה את הכביש עליו נסע הרכב בנסיעה מהירה תוך שהוא פונה שמאלה כפי המתבקש מעיקול הקיים במקום ועזב את המקום מבלי שהתעכב. בעת יציאת האופנוע אל הדרך בה נסע המנוח, היה הרכב במרחק של מספר מטרים ספורים מאחורי האופנוע. משהבחין המנוח באופנוע הנכנס לנתיב נסיעתו, הוא הסיט אינסטינקטיבית את הרכב מעט שמאלה כדי להימנע מהתנגשות ומיד ניסה לייצבו ולהחזירו לנתיבו כשבהמשך בלם את הרכב, תוך חריקת בלמים. מאחר והרכב היה באותה עת קרוב למדרכה הנושקת לבית הספר, התנגש הרכב בחוזקה בשפת המדרכה, עלה עליה במקצת, נרתע לאחור ונעמד על הכביש כשחלקו הקדמי צמוד לשפת המדרכה. לאחר שהרכב התנגש בשפת המדרכה כאמור, נשמט ראשו של המנוח לכיוון הגה הרכב. בן המנוח ניגש לרכב, פתח את דלתו והבחין במנוח כשראשו שמוט על ההגנה וקיא רב יוצא מפיו תוך שהינו גונח, המנוח לא דיבר ולא השיב לבנו. הבן נזעק לעזרת אביו, הבחין בעובר אורח והאחרון הזעיק את מד"א למקום התאונה. אותו עובר אורח, מר בן עיון מלכיאל, גם דומם את מנוע הרכב וכן שחרר את חגורת הבטיחות מגופו של המנוח אך לא הזיז את הרכב. בעת הגיעו לרכב דלקו בו כל אורות האיתות כשהם מהבהבים וכן בלם היד היה משוך. אמבולנס מד"א שהגיע למקום העניק למנוח טיפול ראשוני והעבירו לבית החולים באשקלון כשהוא נושם אך במצב של חוסר הכרה. בבדיקת סי.טי. שנערכה לו נצפה דימום תוך מוחי מאסיבי עם סימני לחץ מוגבר תוך גולגולתי. בו ביום הועבר המנוח מבית החולים ברזילי באשקלון לבית החולים סורוקה בבאר שבע למחלקה לטיפול נמרץ, אך למרבה הצער ולנוכח מצבו הקשה הוא נפטר למחרת היום ב- 29.10.14.

3. לטענת התובעים, מצבו הרפואי של המנוח קשור סיבתית לסטרס ולבהלה שאחזו בו בשל כניסתו הפתאומית והמהירה של האופנוע לנתיב נסיעתו. לטעמם מצבי דחק נפשי עלולים לשמש גורם הדק ליצירת אירוע וסקולרי מוחי איסכמי או דימומי ולפיכך גם מקרים של "כמעט תאונה" בהם נגרמת בהלה והתרגשות יש לראות בהם אירוע של "תאונת דרכים", אפילו לא הייתה התנגשות בפועל. לפיכך, עתרו לקבוע כי אובדן שליטת המנוח ברכב, שנגרמה בשל האירוע המבהיל, קשורים סיבתית לשימוש ברכב, להבדיל ממצב בו נגרם אובדן השליטה ברכב בשל המצב הרפואי וללא קשר לשימוש, ומכאן שעסקינן באירוע שהינו "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

4. הנתבעת מצדה סברה, כי פטירתו של המנוח נגרמה מסיבות רפואיות אחרות מאלה הנטענות בכתב התביעה, וכי המנוח לא נפגע ולא קיפח את חייו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. לטעמה המנוח אינו עונה להגדרת המונח "נפגע" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. לטענתה, לא נגרמו למנוח נזקי גוף עקב שימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה כהגדרתם בחוק הפלת"ד. מעבר לכך, אין כל קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין השימוש ברכב, וכן אין קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין התאונה הנטענת שמוכחשת אף היא. פטירת המנוח התרחשה, כך נטען, בשל אירוע לבבי או מוחי או רפואי אחר, שנבע ממצב רפואי קודם וללא קשר לשימוש ברכב או לתאונה.

המחלוקות שבין הצדדים

5. המחלוקת בשלב זה של ההליך היא האם המנוח נפגע בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד, או שמא מצבו הרפואי הקודם הוא שגרם לפטירתו, ללא קשר לשימוש שבוצע ברכב או ליתר דיוק "תאונת דרכים" כלשהי.

לצורך הוכחת טענותיהם צרפו התובעים את תצהירה של התובעת 2, כמו כן העיד בן המנוח-התובע 3, , כך גם צורפה חוות דעתו של פרופ' אבינועם רכס בתחום הנוירולוגי שהביע דעתו לעניין היות האירוע אותו חווה התובע, היינו חדירת האופנוע למסלול נסיעת המנוח, תוך פעולת המנוח להסתת הרכב, בלימתו בחוזקה, הרמת בלם היד ואף הדלקת נורות ההבהוב ברכב, בגדר "אירוע חריג" שגרם לאירוע המוחי אצל המנוח וכפועל יוצא לפטירתו. עוד העידו מטעם התביעה מר מיכאל קלבנסקי ממד"א, הגב' ויולטה אסטרקין, עובדת המועדונית בבית הספר, מר פרדי ברכה מאבטח בית הספר, מר סעדון אריאל מנהל בית הספר, הגב' מנהלו סמין ממד"א, מר בן עיון מלכיאל שהגיע מיד בסמוך להתרחשות האירוע לבקשת בן המנוח, הגב' גרינפלד ניצה המטפלת בבן המנוח ומר דוד אדרי מטאורולוג שהתייחס למצב מזג האוויר ביום האירוע.

מטעם ההגנה העידו המומחה מר אבנר רוזנגרטן, בוחן תנועה שהגיש חוות דעת לעניין זירת האירוע, ופרופ' נתן בורנשטיין שהגיש חוות דעת נוירולוגית לעניין הקשר הסיבתי האפשרי לפטירת המנוח.

הדין החל

6. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר בהגדרה הבסיסית מהי "תאונת דרכים" כך: